תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד צב |שיעור 74

סוד הנקודות שיעור 74

סוד הקמץ הוא זווג הפנימי שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות. חיוניות מגולה זו מידת הדין, פנימיות לא מגולה, רחמים.

מידת הדין בצמצום ב' שמלכות עלתה לבינה, היא השולטת.

וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה תחת אות ו במצב מאוזן. ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.

גילוי אמיתי לא יכול לבוא בלי העלם מוקדם.

הצמצום לא בא לדבר רע. האור מצטמצם כדי שיהיה כח לקבל אותו. לולי הכח לצמצם, אין קבלת אור. כמו שעושים כסימן בגשמיות ברז מים שלכאורה עוצר את הזרימה, הקבלה,  ולמעשה זה לטובה שאפשר לקבל במינון נכון כשצריך.

לכאורה במערכת בישול בגאז הווסת עוצר את הזרימה, ובלעדיו יידלק מיד כל הגז בפיצוץ. וענין הפרסא היה כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו. הפרסה בין אצילות לבריאה, לא באה רק לעצור את האור, אלא דווקא לאפשר קבלת האור.

הקמץ מקמץ על האור, דווקא כדי לאפשר קבלת האור בצורה ראויה.

לכן חשוב הכוח הנפשי לעצור, לווסת כדי לא למשוך אור לפרטיות. הקמץ הוא כמו כתר לנקודות, שתפקידן לנענע את הכלים, החסרונות שהם הרצונות של האדם.

תנועת הרצון צריכה להיות מדודה, מדויקת. קודם עוצרים ואז פותחים בהדרגה. הקמץ הוא הזכר שצריך להוביל את הפתח, הנקבה.

ניקוד הפתח דווקא מאפשר קבלה. הנקודה בקמץ היא מידת דין נקודת צמצום. תחילת העבודה הנפשית היא קודם על אי קבלת האור, מצוות ל"ת.

הסיבה שלא מתחיל התהליך במה כן לעשות אלא בעצירה, מפני שראשית חכמה יראת השם. קודם בטל עצמך כלפי העליון.

הדרך היא דרך אמונית, ואמונה מתחילה קודם כל בביטול עצמי, וידיעה שהעליון גדול, וזהו חוק שקטן מתבטל בפני גדול.

דחיית האור נראית לכאורה כחיסרון, אך היא הדרך דווקא כן לקבל לאחר הבירור הנכון. תפקיד הרמזור בצומת הוא לא לעצור את המכוניות, אלא לאפשר זרימה נכונה.

הקמץ הוא גבול כדי להתגלות.

כל המציאות שאנו בונים היא ע"י הצמצום. אין לאדם תפיסה במדרגות שלפני הצמצום. אין לנו תפיסה בשלמות החיוב שנמצאת רק אצל העליון.

חיסרון, שאלה קודמים לתשובה, הערב קודם ליום, הכל מתפיסת האדם.

מצד האמת בעליון האור קודם לכלי, אך אנו מדברים על נענוע התחתון, על תפיסת הנברא, ואם לא יהיה לו רצון, לא יוכל לקבל תענוג מהמילוי.

הגילוי הוא להסכים לרעיון שהנברא הוא חיסרון, רצון לקבל. ואל לו לבוא בגאווה לבנות מגדל בבל ולחשוב שהוא לבד מנהל את המציאות.

בתחילת העבודה הנפשית, ידע שהוא לא יודע. אמנם זו לא התכלית הידיעה שלא נדע, אלא שכן נדע לאחר מכן, דווקא לדעת לקבל בעל מנת להשפיע ולא בחינת לא מקבל.