תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד צב |שיעור 74

סוד הנקודות שיעור 74

קנז המשך ​​ פירוש. סוד הקמץ הוא זווג הפנימי על נה״י שבבחי"ד שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות חיוניות מגולה זו מידת הדין, פנימיות לא מגולה, רחמים.

ע״ד שהיה בשורש השתוף מדת הרחמים בדין אשר נה״י של ס״ג דא״ק נקודות דס"ג באו בפנימיות נה״י דא״ק, הייתה התכללות ביניהם וע״כ המה מוציאים בזווג עם אור הישר עשר ספירות בקומת כתר. כי כל המגולה הוא השולט. מידת הדין בצמצום ב' שמלכות עלתה לבינה, היא השולטת.

וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה וו׳ למעלה ובחינת ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.

גילוי אמיתי לא יכול לבוא בלי העלם מוקדם.
והנה מזווג הפנימי הזה לא הגיע שום תקון אלא לבחינות אצילות כלומר ראש שנקרא גם מאציל שה״ס הראשים של המדרגות. אבל לבחינות הגופות נעשה צמצום ב', היינו הזווג שנעשה על הפרסא, כמ״ש בע״ח (היכל הנקודים פ״ב) וז״ל נמצא שהם ב׳ דברים צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל האור שלו

הצמצום לא בא לדבר רע. האור מצטמצם כדי שיהיה כח לקבל אותו. לולי הכח לצמצם, אין קבלת אור. כמו שעושים כסימן בגשמיות ברז מים שלכאורה עוצר את הזרימה, הקבלה, ​​ ולמעשה זה לטובה שאפשר לקבל במינון נכון כשצריך.

לכאורה במערכת הגאז הווסת עוצר את הזרימה, ובלעדיו יידלק מיד כל הגאז בפיצוץ. וענין הפרסא היה כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו. הפרסה בין אצילות לבריאה, לא באה רק לעצור את האור, אלא דווקא לאפשר קבלת האור. עכ"ל ע״ש ואז כל אחד אבד מדרגתו הקודמת וירד אל המדרגה התחתונה שמתחתיו. ואלו ד׳ חיות אדם אריה שור נשר מכונים בשם מרכבה להיותם ד׳ ספירות נהי״מ, העולים מבי״ע ומתחברים אל נוקבא דז״א, להשלימה בע״ס שלה שתהיה ראויה לזווג. כאשר עולים לנה"י נקראים שנא"ן וכשעולים לחג"ת הנוקבא מקבלת שם אדם. בצמצום ב' עדיין אין תיקון של בחינת הנוקבא בנהי"ם ומתוך שזולתם לא היתה ראויה לזווג ע״כ נבחן אשר הנוקבא רוכבת עליהם, והם מרכבה שלה, אמנם יש ב׳ מרכבות, מרכבה עליונה ומרכבה תחתונה אשר במרכבה העליונה ישנן כל ד׳ החיות אדם אריה שור נשר. אדם הוא בחינת מלכות שעלתה לת"ת ובמרכבה תחתונה ישנן רק ג׳ חיות שור נשר אריה וחסר בהם פני אדם בפרטות יש צד של נקבה רק בדרך התכללות בסוד אלפי שנאן (עיין בזהר בראשית בסלם מאמר תדשא הארץ דשא שם מבואר כל הענין הזה באריכות

הקמץ מקמץ על האור, דווקא כדי לאפשר קבלת האור בצורה ראויה.

לכן חשוב הכוח הנפשי לעצור, לווסת כדי לא למשוך אור לפרטיות. הקמץ הוא כמו כתר לנקודות, ותפקיד הנקודות לנענע את הכלים, החסרונות שהם הרצונות של האדם.

תנועת הרצון צריכה להיות מדודה, מדויקת. קודם עוצרים ואז פותחים בהדרגה. הקמץ הוא הזכר שצריך להוביל את הפתח, הנקבה.
וזה אמרו קמץ רקיע וניצוץ אינון י״ו הרומזים על שתוף מדת הרחמים בדין, והרחמים הוא בגניזה מפני שהרחמים שזה ניקוד הפתח, לא באים לידי ביטוי והזווג הוא על הניצוץ שהוא מדת הדין,מלכות מצומצמת  איהו קומץ כל נקודין כי מזווג זה לא מגיעה שום הארה אל הגופות של הפרצופים שהם נקראים נקודות. לראש כן מגיע, שהוא המאציל כי הראשים נקראים טעמים והגופות נקודות, והם בחשבון שש עשרה בסוד המרכבה העליונה הכלולה מד׳ פנים שבכל אחד ד׳ פנים כחשבן שית סרי אנפין דחיון. ובשל כך שבזווג זה ישנו גם פני אדם כלול מד׳ פנים. איהו קומץ כל נקודין כיוון שיש הארה גם של צד אדם, כמו בצמצום א לכן עליו לקמץ על האור ולעשות רק חסדים מכוסים, ולא לקבל חכמה. היינו הגופות המתוקנים ע״י המרכבה התחתונה, שבה ישנם י״ב פנים לבד בסוד שנאן 

והם המודד לקבלת האור לבריאה, יצירה ועשיה.

לבי"ע, לגוף ולא למה שנמצא בקמץ, היות הוא אור גדול מידי שעלול לגרום לשבירה. לכן צריך זהירות באור זה.

אשר פני אדם הוא בהתכללות ג׳ פנים שור נשר אריה. ואינם ט״ז פנים, רק י"ב פנים כל אחד כלול מג׳. י"ב גבולי אלכסון הם הדרכים שבהם אפשר לקבל הארה בצמצום ב. ג קווים בצורה של משולש ולא בצורה של מרובע. מלכות עלתה לבינה, אפשר לקבל רק באח"פ דעליה, ולא מקבלים על דרגת יחידה ולא על ג"ר דחכמה אלא רק על ו"ק דחכמה.

הפתח דווקא מאפשר קבלה. הנקודה בקמץ היא מידת דין נקודת צמצום, מלכות דסיום רגלין שעלתה למקום זה, ומקמצת על המדרגה.

העבודה היא קודם על אי קבלת האור, מצוות ל"ת.

הסיבה שלא מתחיל התהליך במה כן לעשות אלא בעצירה, מפני שראשית חכמה יראת השם. קודם בטל עצמך כלפי העליון.

הדרך היא דרך אמונית, ואמונה מתחילה קודם כל בביטול עצמי, וידיעה שהעליון גדול, וזהו חוק שקטן מתבטל בפני גדול.

דחיית האור נראית לכאורה כחיסרון, אך היא הדרך דווקא כן לקבל לאחר הבירור הנכון. תפקיד הרמזור בצומת הוא לא לעצור את המכוניות, אלא לאפשר זרימה נכונה.

הקמץ הוא גבול כדי להתגלות.

כל המציאות שאנו בונים היא ע"י הצמצום. אין לאדם תפיסה במדרגות שלפני הצמצום. אין לנו תפיסה בשלמות החיוב שנמצאת רק אצל העליון.

חיסרון, שאלה קודמים לתשובה, הערב קודם ליום, הכל מתפיסת האדם.

מצד האמת בעליון האור קודם לכלי, אך אנו מדברים על נענוע התחתון, על תפיסת הנברא, ואם לא יהיה לו רצון, לא יוכל לקבל תענוג מהמילוי.

הגילוי הוא להסכים לרעיון שהנברא הוא חיסרון, רצון לקבל. ואל לו לבוא בגאווה לבנות מגדל בבל ולחשוב שהוא לבד מנהל את המציאות.

בתחילת העבודה הנפשית, ידע שהוא לא יודע. אמנם זו לא התכלית הידיעה שלא נדע, אלא שכן נדע לאחר מכן, דווקא לדעת לקבל בעל מנת להשפיע ולא בחינת לא מקבל.