זוהר הסולם: תיקוני הזוהר מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 133 | עמוד קמ"ה-קמ"ו

בראשית שם בית שיעור 133 - 134

רעד) קם סבא חד וכו': קם זקן אחד פתח ואמר, נר הקדוש היינו ר' שמעון כמה חיילות מלאכים מחכים לך בגן עדן. כמה מחנות מלאכים מסתכלים מחלונות הרקיע בגן, בעת שתכנס שמה וכלם מסתכלים בך וצבעי הרקיע של גן עדן בך יזהירו. משום שבך מאיר השכינה שהיא זהר הרקיע. והגן הוא סתום וחתום, עד שתכנס בו השכינה, שהיא מלכות דאצילות. ז״ש גן נעול אחותי כלה. ​​ הגן, המלכות בה ישנה את בחינת המעולה עד שיש זיווג שהוא בחינת רשב"י בסוד הדעת, שיכול לפתוח את החכמה ולגרום לה להעיר לתחתונים. ​​ כאשר אדם מבקש ומושך אורות מלמעלה, גם המלאכים וכל העולמות זוכים לאור זה, ובאים לשמוע את דברי ותפילות הצדיקים.

רעה) וגוונין לא נהרין וכו': וצבעי הרקיע אינם מאירים עד שהקב״ה נכנס שם. ומיד שנכנס שם נאמר בהם נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. שואל, מה הם מראות, ומשיב, אלא מראות נוטריקון מר אות. ומפרש מר: שנאמר בו מלאכי שלום מר יבכיון. והוא אות בצבא שלו. לו נפתחים השמים, ובו מאירים כל הצבעים שלהם.

רעו) וכען בוצינא קדישא וכו': וכעת נר הקדוש קום להאיר צבעי הרקיע באותיות התורה. ולהאיר הככבים שברקיע בנקודות. כזהר, זהו כסא הכבוד שכל הנשמות הקדושות משם נחצבו.
פירוש, כי ר״ש הוא סוד הדעת, שהוא שורש לקו האמצעי שיש בראש ומחבר בין חכמה לבינה. בינה בטבעה אינה רוצה חכמה אלא חסדים, לכן חו"ב הם ב קווים מקבילים. הדעת היא הביקוש של התחתון מהעליון הוא בחינת רשב"י, ובחינת משה, (עי׳ באד״ר אות ז׳ בסלם פירוש על מה שאמר אנן כללא דכלא) המכריע בין חו״ב דז״א, דהיינו קו האמצעי שבג״ר, שממנו נעשו הרקיעים שעל גן עדן גן מלכות, עדן חכמה, אחרי שנתפשט אור החכמה עד למלכות דאצילות, כי במקום ז״א אינו בהשגה מפני שבמקום ז"א, חג"ת יש חסדים מכוסים, כלומר אין הארת חכמה שנק השגה, אלא רק במלכות שהיא בחינת נה"י למטה מחזה דז"א בעת עליה, וה״ס ג׳ גוונים לבן אדום וירוק, ומלכות היא סוד גוון שחור. וכן קרקע הגן שה״ס הגן עצמו מקבלת מארץ העליונה שהיא מלכות דאצילות. זהו תיקון מיוחד באצילות שלא יתקבל אור חוכמה בחג"ת מפני שאסור ג"ר לאחר גניזו דאו"א.
וזה אמרו קם סבא חד וכו', בגין דבך נהרא שכינתא כי ע״י ר״ש שה״ס הדעת המיחד ימין ושמאל דז״א והאור מתפשט עד למלכות שהיא השכינה דאיהו זהר הרקיע כי ממלכות מתגלים כל האורות למטה בגן עדן, וכל אחד מקבל על ידה מבחינה שכנגדו למעלה, ולכן היא זהר הרקיע היא המלכות שמאירה. ​​ ע"י הדעת נק זהר הרקיע, אור שמקבלים בזהירות, לכן נק זוהר. ו"ק דחכמה, או ל"ב נתיבות החכמה, מאיר בזהירות.
וגן איהו סתים וחתים וכו' היינו קרקע הגן שהוא הגן עצמו הוא סתום וחתום כל זמן שלא מגיעה לו הארת המלכות שהיא הבחינה שכנגדו להאיר בו.
וזה אמרו (באות רע״ה) וגוונין לא נהרין ברקיע וכו' כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה והרקיע מקבל מבחינת קב״ה דעת ז״א, והגן מקבל מבחינת מלכות, ומיד דיעול תמן וכו', כי יש להבין היטב מה שאנו אומרים בכל מקום שבינה ותו"מ דעליון יוצאים ממדרגתו של עליון ומתלבשים בתחתון, הם בחינת יסוד דעליון (כמ"ש לעיל אות רי״ח בסוד שם צבאות צא ובא.) כי בינה שיצאה מן המדרגה אינה ג״ר דבינה רק ז״ת שפירושו תו״מ הכלולים בבינה. ועל כן נבחנים בינה תו״מ היוצאים לתפארת ומבחינות הפרצוף שעשר ספירות שלו נחלקות לראש תוך סוף, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים מן המדרגה מתחילים מן החזה ולמטה כי חג״ת נבחנים לג״ר דגוף, ולא יוצאים מן המדרגה רק נה״י מפני שמלכות עלתה לת"ת והנ"י יצאו תחת מדרגה והיות שעיקרם של נה״י הוא יסוד שהוא הקו האמצעי, לכן מכנים לבינה ותו״מ שנפלו מן המדרגה בשם יסוד. וזה שאמר ומיד כשעולה לשם נאמר בהם נפתחו וגו' כי אחר שקו אמצעי הכריע בין הקוים דימין ושמאל, חוזרים בינה ותו״מ ומתחברים למדרגתם. ולכן יסוד הכולל את בינה ותו״מ אלו נקרא מר אות שבעת נפילתו מן המדרגה הוא בסוד מלאכי שלום שהוא יסוד הנקרא שלום, מר יבכיון  ובעת חזרתו הוא אות בצבא דיליה וליה מתפתחין רקיעין וכו'. (ועי׳ כל זה בפרשת ויקהל בסלם מאמר הרקיעים שעל גן עדן). צבא יוצא לבחינות החיצוניות, ובא חזרה לנקודה הפנימית עם הניצוצין שלקח, וכך לומד התחתון את סוד התפילה, שעולה לעליון וגורם למדרגה להתפתח

רעז) קם בוצינא קדישא וכו': קם ר׳ שמעון הנקרא נר הקדוש, פתח כמתחלה ואמר והמשכילים יזהירו, הם האותיות, שכלן נכללות באות ב׳ מן בראשית. ב׳ היא רומזת, לבית היינו בית המקדש, ששם בה מאירים כל האותיות. ראשית היינו א״א, נקודה היינו מלכות בהיכלו שהוא בינה. כי העלה את מלכות שלו לתוך בינה. כעין זה בּ', עלה נאמר כל כבודה בת מלך פנימה.
פירוש, כי ע״י עליית מלכות למקום בינה דא״א נעשה שם מסך המסיים אל הראש דא״א שזה במצב קטנות, צמצום ב ובמקום שהראש יסתיים בפה מסתיים בניקבי עיניים ובינה ובינה תו״מ דא״א יצאו לחוץ מראש למקום חג״ת שנק גוף דא״א ששם מקום או״א דאצילות וכן נעשה פרסא ומסך במקום החזה דא״א, ממעל לישסו״ת וזו״ן דאצילות, ועוד פרסא בין אצילות לבי״ע, העומדת בסיום עולם אצילות. ולעת גדלות שהארת ע״ב ס״ג דא״ק מבטלת לשעתה הסיומים של הגדלות וקטנות בצמצום הב׳ ומחזיר הסיומים של צמצום א' עם הגבלות של אח"פ דעליה, בזה מתבטל הגבול דסיום אצילות, ויורד מסיום אצילות למקום הנקודה דעולם הזה ומעלה את ג׳ עולמות בי״ע לעולם אצילות במקום ישסו״ת וזו"ן העומדים מחזה ולמטה דא״א, ובי״ע מלבישים עליהם. ואחר זה יורדת הפרסא שבמקום החזה דא״א למקום סיום האצילות ואז עולים ישסו״ת וזו"ן עם בי״ע שעלו ומלבישים עליהם, למקום או״א דאצילות למעלה מחזה דא״א, כי הגבול שבחזה כבר נתבטל. ואחר זה יורדת הפרסא שבין ראש א״א לאו"א עלאין, ומתבטל הגבול בין ראש א״א לבין חג״ת שלו, ועולים או״א, עם ישסו״ת וזו״ן המלבישים עליהם, וגם בי״ע התחתונים המלבישים לישסו״ת וזו״ן כולם יחד עולים לראש א״א ומקבלים שם את אור החכמה.