זוהר הסולם: תיקוני הזוהר מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 132 | עמוד קמ"ה-קמ"ו
בראשית שם בית שיעור 132
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, המשכילים הם היודעים במצווה השישית הרמוזה במילה בראשית, ראש בית. גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. והרי התינוקות יודעים שלדרור יש קן, אז מה מחדש כאן דוד המלך ברוח הקודש.
אלא מלמד על מצוות שילוח הקן, שעליה נאמר גם צפור מצאה בית, בשביל הבית בו מקננת הציפור, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים, זהו בית הכנסת. וקן הציפור הוא בית המדרש. אשר שתה אפרוחיה אלו לומדי המשנה ובעלי הקבלה שבזכותם לא זזה שכינה מישראל.
דרור = קדוש, לאחר שאדם זוכה לדרור לחמישים שערי בינה, יכול להגיע לקדושה.
פתח רבי שמעון ואמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, והמשכילים: הם אותיות, שהן לבושי התורה, אות היא חיסרון, הדיו השחור מחסיר מהרקע הלבן, התורה. זהר הוא בחינת טעמי התורה.
האותיות הן הלבושים של המוחין. אל תראוני שאני שחרחורת, אל תסתכלו ותחשבו שהתורה היא האותיות הנראות בגשמיות, אלא השכינה הקדושה המביעה את התורה, המוסתרת בפנימיות.
מכאן לומד על האדם שלומד תורה, עליו להחזיק את הסודות של כל הבריאה. מי שלא מקיים את התורה אינו נחשב לאותיות התורה.
אותיות של עיתונים למשל, הן קליפה מפני שאין קיום לדבר שהן מלבישות. אותיות התורה מחזיקות אור, מחזיקות את כל העולם.
בני אדם הלומדים פנימיות התורה, לומדים את הטעמים, את האור הפנימי.
בראשית שם בית שיעור 132
רע) ועוד והמשכילים יזהירו, המשכילים הם היודעים במצווה השישית אלין דידעין בפקודא שתיתאה דאתרמיזת במלת בראשית ראש בית: בי״ת תמן, דאתמר בה, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. והא ינוקין ידעין דדרור קן לה, הרי התינוקות יודעים שלדרור יש קן ומאי אתי דוד למימר ברוח קודשא. אלא דא מצות קן צפור דאית בית כמה רזין במצוות שילוח הקן. ועליה אתמר גם צפור מצאה בית, דכתיב בגינה בשביל הבית בו מקננת הציפור כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים דא בי כנישתא. ודרור קן לה דא בי מדרשא, אשר שתה אפרוחיה אלין מארי תורה מארי משנה מארי קבלה דבגינהון לא זזה שכינתא מישראל. דרור = קדוש, לאחר שאדם זוכה לדרור לחמישים שערי בינה, יכול להגיע לקדושה.
והמשכילים אתוון יזהירו
רעא) בראשית ברא אלקים וכו': פתח רבי שמעון ואמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, והמשכילים: הם אותיות, שהן לבושי התורה, אות היא חיסרון, הדיו השחור מחסיר מהרקע הלבן, התורה שהיא ז״א מרוקמים מכל מין צבע של אש. והם ד' צבעים כוללים, לבן, אדום, ירוק ושחור, ומהם מתפרשים לכמה מיני צבעים אחרים. וכל הצבעים הם מרוקמים בעור גוף האדם שהוא בגן עדן, והרקיע שעל הגן עדן, הוא מצויר ומרוקם באותיות אלה, של ז״א, משום שבהם היינו באותיות אלו נברא.
המשכילים הם האותיות, יזהירו הם הנקודות, זהר הוא בחינת טעמי התורה.
רעב) יזהירו אלין נקודין וכו': יזהירו: הן הנקודות, המאירות בתוך האותיות, ובהם, היינו בנקודות, מאירים הכוכבים ברקיע בגן עדן. וכולם היינו הנקודות והכוכבים מאירים בעינים של הגוף בגן עדן.
רעג) בזהר אלין טעמי וכו': כזהר: הם טעמי התורה, שבהם מתנהגים האותיות והנקודות. ופירושו של כזהר בגוף ההוא של הגן, זו הנשמה שהיא המנענעת את האותיות והנקודות, המאירים בפנים ובעינים של גוף ההוא בגן עדן. ונפש היא כולל של האותיות, והיא שותפו של הגוף. ורוח הוא כולל של הנקודות המאירות בעינים.
ביאור המאמר. ז״א נקרא תורה, והוא מקבל מבינה מוחין ולבושים, והמוחין הם אור התורה, ולבושי המוחין הם האותיות שבהם מלובשים המוחין, ובספר הזוהר (ב״א אות קפ״ג) כתוב ת״ח חשך איהו אוכמו דאורייתא אור חיוורו דאורייתא והיינו כי אור ה״ס מוחין ומרומזים בלבן שבס״ת דהיינו הגוילים שעליהם נכתבים האותיות ואותיות עצמן ה״ס השחור, ובעת שמוחין דאמא מלובשים בז״א, אז אומר ז״א שחורה אני ונאוה, וכשמסתלקים האורות אומר אל תראוני שאני שחרחורת כי הכלים שלו נופלים לחוץ מאצילות והחצונים נאחזים בהם.
האותיות הן הלבושים של המוחין. אל תראוני שאני שחרחורת, אל תסתכלו ותחשבו שהתורה היא האותיות הנראות בגשמיות, אלא השכינה הקדושה המביעה את התורה, מוסתרת בפנימיות.
התפיסה של האדם היא מעין לבוש לאור שמונח בתוך התפיסה.
וזה אמרו (באות רע״א) והמשכילים אלין אתוון היינו אותיות התורה דאינון לבושין דאורייתא כלומר לבושי מוחין מרקמן מכל גוונא דנורא היינו חשך דאמא הנקרא אש. חיור וסומק וירוק ואוכם היינו חו״ג תו״מ. ומנהון אתפרשן לכמה גוונין כי חג״ת בגדלות נעשים לחב״ד והם ע״ס וכל אחת כלולה מע״ס.
וכן ז״א נקרא אדם עליון וגוף שלו מתחלק לחמש בחינות, שהן: כח״ב תו״מ והן: עור, בשר, גידין, עצמות מוחין. ובהם מתלבשים חמשה אורות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והן נגד ה׳ בחינות שבתורה, שהן: טעמים, נקודות, תגין, אותיות, ושרשם. נמצא כי עור האדם ואותיות שבתורה הם בחינה אחת ולכן אומר וכלהו גוונין אינון מרקמן במשכא דגופא דב״נ דאיהו בגנתא דעדן שזכה להיות מרכבה לז״א דאצילות שנקרא אדם.
והנה גן עדן התחתון ה״ס בינה דבינה דמלכות דעשיה כי הארץ דעשיה מתחלקת לז' ארצות שהן ז' תחתונות דמלכות כי יסוד כולל גם מלכות והעליונה שבהן היא בינה הכוללת ג״ר, ובינה דבינה היא הארץ שאנו יושבים עליה אמנם גם בינה זו דארצות דעשיה שאנו יושבים עליה נחלקת לע״ס ואנו יושבים בז״ת דבינה זו, וארץ ישראל היא יסוד דבינה, ובינה דבינה זו הכוללת ג״ר, היא סוד גן עדן הארץ. והרקיע שעל הגן עדן נעשה, מאש ומים העליונים שהם חו״ב דז״א שנתחברו יחד ונעשה מהם הרקיע מרוקם מכ״ב אותיות התורה המזילים טל על כל אלו שלומדים תורה לשמה בעולם הזה, וזה שאמר ורקיע דאלין אתוון איהו מצוייר ומרוקם, בגין דבהון אתברי, ע״י קו אמצעי דז״א העולה ומכריע בין חו״ב דז״א וממנו נמשך הרקיע שעל הגן עדן, (עי׳ בפרשת ויקהל בסלם מאמר הרקיע שעל גן עדן). ומזה ביאר לנו פירושו של והמשכילים ואותיות, ורקיע של גן עדן, ועור גוף האדם בגן עדן, שכל אלה הם בחינה אחת.
ובאות (רע״ב) מבאר הנקודות המאירות באותיות, וכן הכוכבים המאירים ברקיע, ועינים של גוף האדם בגן עדן, וכל אלה הם בחינה אחת, ופירושו של יזהירו.
ובאות (רע״ג) מבאר הטעמים שהם הנשמה, כנודע כי טעמים הם או"א עלאין, ונקודות ישסו״ת ומאירים בפנימית הפנים ועינים של גוף האדם בגן עדן וזהו פירושו של כזהר. (ועי׳ לעיל אות קע"ב מבואר ענין נר״ן וטנת״א
המשכילים הם אותם בחינות שהן אותיות התורה, הלבושים המחזיקים את אור התורה. מכאן לומד על האדם שלומד תורה, עליו להחזיק את הסודות של כל הבריאה.
מי שלא מקיים את התורה אינו נחשב לאותיות התורה. אותיות של עיתונים למשל, הן קליפה מפני שאין קיום לדבר שהן מלבישות. אותיות התורה מחזיקות אור, מחזיקות את כל העולם.
בני אדם הלומדים פנימיות התורה, לומדים את הטעמים, את האור הפנימי.