הדף היומי בזוהר הסולם – וישלח – סז-סט (שיעור השקפה)

<

שיעור שמע:

אנחנו לומדים היום את הזוהר הקדוש בע"ה בפרשת וישלח שיעור למתחילים עמודים: ס"ז, ס"ח, ס"ט.

אנחנו נמצאים באמצע מהלך של הבנה של השכינה הקדושה ועל החשיבות שלה. כאשר למדנו בדרך החטא של ראובן. ראובן הוא הבכור,הבכור בין הבנים צריך לקשר את כל הבנים שהם הזו"ן, שהזו"ן הם עם ישראל, בני ישראל. הוא צריך לקשר את בני ישראל או את כל ההבנות של האדם לאמונה הגדולה, למוחין, למאציל. איך מתקשרים למאציל? תמיד דרך הבכור. אם כך, איך הבכור, איך ההבנה הבכורה של האדם, הכי בכירה של האדם, איך היא צריכה להוביל אותו? אז מראה לנו דרך ראובן שהיה הבכור שהיות ופגם, ועיכב את השכינה הקדושה ועיכב את הזווג דקדושה שבגלל זה השכינה הסתלקה, או התעכבה, בגלל זה עיכב את הבכורה. למה? כי הוא לא עושה את תפקידו, כי התפקיד של הבכור שהוא מוביל הדרך בין הבנים, להביא את השכינה הקדושה. וזה נעשה שם על ידי החטא ולמדנו לעניין מסויים למה זה כך, יוצא, שכאשר יש לאדם מחשבה שהיא מחשבה חיצונית, או מעשה, שהוא חושב שהמעשה, או המצב, או החומר הוא זה שיוביל אותו לבחינת המוחין, לבחינת המאציל, לבחינת האושר המוחלט והקשר עם הבורא, הוא טועה. כי עובדה ראובן לא הביא אותו לזה. אומר: טוב, בגלל שהוא חטא, אומר: לא, לא הוא חטא והיה ברור שהוא לא יוביל, למה? כי כשבא יעקב על לאה, המחשבה שלו הייתה על רחל והפנימיות היא קובעת. מראש היה ידוע שהפנימיות, המחשבה הפנימית היא זו שתכריע. רק זה בא בצורה של חטא בגלל שהיה צריך להעשות איזה תיקון שלא עשה ראובן. אבל זה היה חייב להיות. זאת אומרת חייב שהמחשבה הפנימית מובילה ולא החיצונית. היום בא להסביר לנו את זה ממקום אחר ומסכם לנו את העניין לפני שנעבור לראות איך זה בטומאה. אז איך זה בקדושה? אומר: סיפור, מספר לנו סיפור שרבי חזקיה בא לרבי יוסי וראה אותו מבשל ויצאה איזה חתיכת בשר מהסיר וטפטף ממנה שומן, נפל על האש וזה העלה עשן .בא ואומר לו: זה כתמרות עשן האלה, שמקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל, אומר זה כמו, סליחה, רבי חזקיה אמר לו –זה כמו מה שהיה בבית המקדש שעשן הקורבן היה משבח והיה מחבר את עם ישראל לקב"ה. בא רבי יוסי ואומר לו פרוש על זה. אומר לו: תדע לך השכינה הקדושה היא זו שמריחה את ישראל וראינו את זה במדבר שכאשר הענן שהיה מייצג את השכינה, היה יורד על אוהל מועד, על הלב של האדם שנקרא אוהל מועד שהוא הלב של עם ישראל, אז היו יכולים לנוח. אבל כשהיה מתעלה, עולה למעלה ממנו, הוא לא היה שורה עליו, האהבה לא הייתה שורה על עם ישראל, שהיא השכינה הקדושה אז היו צריכים לנוע. למה לנוע? כי אם האדם לא נמצא במטרה, צריך לנוע לקראת המטרה והמטרה היא היחד. דבר נפלא. אומר לו: אבל תדע לך "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן", מה הטעם, הוא שואל שהיה עשן? אומר: כי היו צריכים להתקשר לאש שהדליק אברהם ויצחק, שהאש הייתה נאחזת בה, הייתה מעלה עשן. פה בעל הסולם הביא לנו דבר מאוד חשוב ונותן לנו איזשהוא פתיח כדי להבין אחר כך את הטומאה אבל בקדושה קורה מצב שיש אש, והאש הזאת היא אש של התלהבות מאוד גדולה דווקא מהפרטיות של האדם, שזה מעורר אותו לאיזשהיא התלהבות.  אומר: חייב להביא אמונה להתלהבות הזאת, אם לא מביאים אמונה להתלהבות היא תהיה אש שורפת. האמונה של ההתלהבות הזאת זה העשן שעולה למעלה ואת העשן הזה אנחנו רוצים להסביר, ואומר:" מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" בא ומסביר לו ארבע הסברים מה זה מכל אבקת רוכל. אומר: מור ולבונה זה אברהם ויצחק. מור זה אברהם מלשון מירא דכיא אור החסדים שזה כמו שאסתר המלכה הייתה שלושה חודשים בשמן המור, שזה נקרא חסדים, יראת הרוממות, ואומר: לבונה, היה לה ריח לא טוב זה בחינת יצחק, כי זה בחינת  הרצון לקבל, אומר, משהו צריך לקשר ביניהם, בא יעקב וקישר ביניהם. "מכל אבקת רוכל " הוא יעקב, זה פרוש אחד. אומר עוד שלושה הסברים על בחינת יוסף. כי אני מבין, הוא אומר, בשורש זה יעקב אבל מה הביטוי של זה? אומר, הביטוי של זה זה ביוסף. שליוסף שלושה תפקידים שהם שלושה הסברים למה יוסף הוא "מכל אבקת רוכל". ההסבר הראשון-  כי הוא מכיל את כולם הכל נמצא אצלו כמו רוכל שהכל נמצא אצלו. הסבר שני- שהכל תלוי בו כי הכל תלוי בברית , כי כל מצוות התורה תלויות בברית. כי אם אין לך ברית, אז כל מצוות התורה הולכים לאבדון. ודבר שלישי- כי מהמקום הזה שהברית מייצרת את היחד, זה משפיע את כל הפרטים האחרים, אלה ג' ההסברים על בחינת יוסף. ומסכם ואומר שזה קשור גם לבית המקדש. שבית המקדש, שם שורה השכינה הקדושה שכשהיה חורבן בית המקדש אז הסתלק כל היחד הזה, כשהסתלק כל היחד הזה השמחה נסתלקה מן העולם ואל זועם בכל יום. דהיינו כשאין את היחד הזה אז אל זועם בכל יום זה אומר שאין את הכח הזה של השמחה שתבוא מהיחד. למה? כי אין בית מקדש, אי אפשר להקריב קורבנות, אי אפשר להקטיר ואי אפשר לייצר את היחד הזה, אומר, לשם אנחנו צריכים ללכת, לייצר את היחד הזה. היסוד שהוא כל, הוא מייצר את היחד לכן אל זועם בכל יום כי כשאל זועם בכל יום, עובדים אלוהים אחרים שזה בגלות. מהי הגלות? שעובדים את החומר. מהי הגאולה? שעובדים את היחד, שעובדים דרך הברית. לכן בעזרת השם לעתיד לבא "ושב אלוקיך את שבותך וריחבך ושב וקבצך מכל העמים אשר יפיצך השם אלוקיך שמה" וגם " אם יהיה נידחך בקצה השמיים משם יקבצך השם אלוקיך". דהיינו אדם צריך לראות תקווה שקיבוץ הגלויות הוא עניין חשוב מאוד, קיבוץ כל הרצונות לרצון מרכזי אחד, קיבוץ כל הפרטים, כל החברים למחשבה אחת, לברית. מתוך  הברית הזאת אפשר לקיים ואם אין לנו אז צריכה להיות לנו מחשבה של התחייבות שעובדים יחד עד שמגיעים ככה עם ישראל צריך ללכת, היחד הוא מחבר זה מה שיכול לבנות את בית המקדש. אבל כשאנשים לא רוצים את היחד הזה והיחד הזה מפריע להם זה מכיוון שפני הדור כפני הכלב שלא רואים שההנהגה צריכה להיות בשביל היחד, שלא מבינים כך, אז פוגמים בפנימיות התורה. לכן פנימיות התורה שמובילה ליחד היא הנקודה המרכזית שאדם צריך ללכת אחריה אבל לזכור- שלא ראובן, לא ראובן מביא את היחד, הוא לא הבכור  שמקשר אל המאציל, אלא יסוד-אלא יוסף שהוא הנקודה הפנימית  הוא מייצג את יעקב שהוא הנקודה הפנימית ודרכה אפשר לקבל את החזרה של בית המקדש, דרך הברית. מה קורה כשלא עושים כך? שמתנהגים כמו אלופי עשיו- כל אחד בא ואומר:" אני אמלוך" מתוך גאווה? זה נראה בעזרת השם בשיעור הבא, מה קורה כאשר לא עובדים באופן הזה של מרוב כל.

עד כאן היום, תודה רבה.