הדף היומי בזוהר הסולם – וישלח – פב-פד (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

פרשת וישלח עמודים: פ"ב, פ"ג, פ"ד

מאמר: "אודה השם בכל לבב."

 הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום שיעור השקפה בעמודים: פ"ב, פ"ג, פ"ד מאמר: "אודה השם בכל לבב."

מדוע צריך להודות להשם? בשביל מה בכלל אומרים תודה? הקב"ה ברא אותנו, רצה… זה כמו אבא הוליד את הבן שלו, למה הבן צריך להגיד תודה לאבא? התשובה היא שהתודה היא לא תשלום כי גם כשאתה משלם זה כדי  שאתה תקבל את המוצר בשבילך, התודה באה לקשר בינך לבין נותן המתנה, זה נקרא תודה. ולכן כאשר אתה רוצה להודות להשם זה אומר שאתה מוכן לוותר על המתנה ולהגיד-לא המתנה היא החשובה, הקשר ביני לבינך הוא הדבר החשוב ולכן התודה באה לאמר: הקשר הוא החשוב לי. אז איך אני יודה להשם? אומר בכל לבב, לא בכל לב- בכל לבב. מה זה בכל לבב? גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע. על זה הוא בא ומספר לנו שדוד המלך היה קם בחצות לילה והיה עובד תמיד את הקב"ה בכל הזמנים. למה צריך לקום בחצות לילה? מה מיוחד בחצות לילה? זמן התעוררות השכינה והקב"ה בגן עדן, שהקב"ה מטייל בגן, גן זה נקרא מלכות, השכינה הקדושה והקב"ה מטייל שם. מה זה נקרא מטייל? הוא זמין להתקשר אליו. אין שבח יותר גדול לקב"ה, שהוא נותן המתנה, מאשר לבוא דווקא בזמן של אותה הסתרה גדולה ששם אתה יכול לאמר את השירות ותשבוחות, מצד אחד אתה מתקשר לשכינה הקדושה שהיא נמצאת שם ומצד שני אתה לא מקבל מזה שום דבר, אתה מוותר על המתנה, שזה נקרא נסתר. מה נסתר פה? שאתה לא מקבל את ההטבה, כי איפה אנחנו מרגישים את ההטבה? ההרגשה של ההטבה היא בחיצוניות, שאני אוכל אני מרגיש את הטעם אבל יש בזה ערך הרבה יותר פנימי. להתקשר לערכים הפנימיים הם לא מורגשים באופן מידי, ערך של קשר הוא פחות מורגש מאשר מה שאני יקבל ישירות אליי. אבל צריכים לעבוד את הערכים הפנימיים הללו, איך עובדים אותם? מוותרים על המתנה, מוותרים על הדבר החיצוני וחודרים לנקודה הפנימית. מצד המועדים זה כמו יום הכיפורים, הלילה זה כמו יום הכיפורים, שאתה בא ואתה ביום הכיפורים אומר אני מוותר על כל הדברים החיצוניים: לא אוכל, לא שותה, לא נעילת הסנדל, לא תשמיש המיטה וכן הלאה…כי כל הדברים החיצוניים אני מוותר, בא לנקודה הפנימית ומשם אני מתחיל לקנות את האמונה בסוכות, צילא דמהימנותא, ורק אז אני בא ביום בזווג שזה שמיני חג עצרת. אותו דבר פה: דוד המלך קם בחצות לילה כי רק שם אפשר לקנות את האמונה האמיתית, כי את האמונה קונים בלילה, "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" איך אפשר אהבה בלי אמונה? קודם כל צריך לקנות את האמונה הרי:"צדיק באמונתו יחייה" , יש לו אמונה- יחיה, אין לו אמונה- לא יחיה, לכן היה קם בלילה ללמוד. זה מראה שהוא רוצה לעבוד את השם גם ביצר הרע שהוא הרצון לקבל. אומר:" הללויה מכל השירות ותשבוחות " זו המדרגה הגבוהה ביותר, העליונה ביותר אומר. למה העליונה ביותר? כי היא מאגדת בתוכה גם את שם השם שהוא יק' וגם הלל, הלל זה שם השכינה הקדושה ולכן כאשר משלב את שניהם במילה אחת מראה על החיבור ביניהם והחיבור בין השכינה הקדושה לקב"ה הוא הדבר העליון ביותר שלשם צריך לשאוף האדם ולכן אם הוא רוצה להתחבר לשכינה הוא צריך להתחבר לכלל כי הכלל היא השכינה אבל הוא חייב לוותר על עצמו בשביל זה וזה העבודה של האדם בלילה. כי העבודה בלילה ,כמו שראינו בתפילה של רבי אלעזר ששאל אותו רבי יצחק שהלכו בדרך, שאל אותו- למה לא התפללת? אומר :כי  עוד לא הגיע הנץ החמה, עוד לא עלה האור, רק כשעולה האור אפשר להתפלל, אומר אבל אולי אני צריך להתפלל לפני? אומר לא. בלילה צריך תחנון, לשבח את השם,צריכים לקנות את הכח של האמונה ורק ביום בכח האמונה הזאת אפשר להתפלל. ולכן אדם צריך לראות מבחינה נפשית שגם במצבים הקשים שלו הוא לא בורח מהשם, כי הקב"ה מזמן לנו מצבים קשים במציאות. חלק חולי, חלק חינוך ילדים, חלק לא מסתדרים עם ההורים, חלק עם קשיי פרנסה חס ושלום, קשיי בריאות, פגישה עם דברים יותר גרועים ,אפילו לא רוצה להעלות אותם על הדעת, מה עושים במצב הזה? גם אז מאמינים וחייב להאמין שהקב"ה בא לאמן אותנו, הוא לא בא להזיק לנו חס ושלום. אם אני מאמין בבורא ואני רוצה לשבח אותו גם במצבים האלה, אז אני קונה את האמונה הכי חזקה שהבורא הוא שלם ואני מאמין בו ואם אומרים לי באותו רגע ניתן לך את האור, אליך, אומר אני לא רוצה את האור אני רוצה קשר עם השם, אני מבין שהקשר עם השם הוא בא במקום הזה. בסיטרא אחרא הלילה נועד לתענוגות. מה זה תענוגות? יש לי רצון גדול לקבל אז מתעוררת לי ההשתוקקות הגדולה, שם אני ילך להנות. כל הבילויים, רוב הבילויים, נעשים דווקא בלילה. למה? כי זה זמן ההשתוקקות הגדולה ,אבל אצל היהודי זמן הלילה זה זמן ללימוד תורה כי אז קונים את האמונה דווקא כשיש את ההשתוקקות הגדולה. ולכן דווקא כשיש חיסרון גדול, השתוקקות גדולה מותר לך לוותר על האור כדי לקנות את האמונה, כדי להגיד אני רוצה את נותן המתנה, זה נקרא לאמר תודה. אח"כ ביום אפשר לעבוד את הקב"ה בשני העיתים הן ביום והן בלילה. השכינה הקדושה אליה צריך להתקשר, זה עיקר העבודה של דוד המלך בכל ספר תהילים, מצד אחד משפיל עצמו מאד מצד שני משבח את הבורא. במה הוא משפיל את עצמו? שהוא אומר: אני כלום , אני אפס, עפר ואפר. למה? כי אני רק פרט, פרט לעצמו לא שווה כלום, ומשבח את הקב"ה. אם ככה, חייב להיות קשור לשכינה הקדושה כי אני כפרט לא שווה כלום, רק אם אני שייך לכלל. לכן כל פרט צריך לשייך את עצמו לכלל וכך לעבוד את הקב"ה. ונסכם ונאמר שעיקר העבודה של האדם בעולם הזה היא הלימוד בלילה כי שם קונים את האמונה, לעבוד במצבי הסתרה שהעולם הזה כולו הסתרה גדולה ולכן תורת הנסתר היא המתקנת ביותר את האדם כדי שאחר כך יוכל לבוא לתורת הנגלה בצורה חדשה ואז יוכל לקבל את האור הגדול.

אז עד כאן היום תודה רבה.

asulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams