002- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – ד-ו (שיעור השקפה)
שיעור שמע:
נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה
מלמד כאן שישנה הקבלה – אותם חוקים הנוהגים בעולם העליון, אשר בהכרח נוהגים בעולם התחתון – בו ניתן לתקן ולהתקדם בהדרגה לקראת שוויון עם העולם העליון.
האדם הוא נפש רוח ונשמה, שבא להיות שותף בבריאה ולשלוט עליה לפי חוקי העליון, וכך יוכלו לקבל את ההטבה. את הרצון נתן באדם כדי שיוכל דרכו לקבל הרגשה (התלבשות אורות בכלים – זו הנשמה).
התהליך הוא כך: מפגש במציאות עם הנפש הבהמית הרוצה לקבל לעצמה, ודרך זה בהדרגה לעורר את נפש רוח ונשמה, ובכך מעוררת ההרגשה. הרצון חייב להיות שלם והרמוני בכדי לקבל הרגשה נכונה וראויה – דהיינו כלי שלם היכול להחזיק את השפע.
צורת הנשמה השלמה, הראויה נמצאת למעלה, והיא מאצילה לתחתון בהדרגה – ומלמדת כיצד צריכה להראות ההרגשה למטה. בתהליך זה לוקחים כל פעם רצון, ומכלילים אותו בהשפעה – בבינה.
את הנפש – לשון נפישה, יש לעורר לתנועה ע"י הרוח, כאשר הנשמה היא כבר מדרגה של קיום על התענוג בקבלת האור.
רבי יצחק ורבי יהודה היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה, אמר רבי יצחק: הרי למדנו, שכאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את עולם התחתון כעין עולם העליון, ועשה הכל זה כנגד זה, שכל פרט ופרט שבעולם התחתון יש לו שורש כנגדו בעולם העליון, והוא כבודו למעלה ולמטה.
אמר רבי יהודה: כן הוא ודאי, וברא אדם על הכל, שהוא כולל ומשלים כל פרטי הבריאה כמ"ש: אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי; אֲנִי, יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל-צְבָאָם, צִוֵּיתִי. אנוכי עשיתי ארץ, זה ודאי ואינו צריך להשמיענו. אלא מהו הטעם שעשיתי ארץ? משום, שאדם עליה בראתי, שהוא קיום העולם, ושתהיה הכל שלמות אחד, שתכלית כל העולם ושלמותו, הוא האדם.
כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ, זהו הקב"ה למעלה למעלה, בינה, בורא השמים, ז"א. הבינה מתקנת את ז"א תמיד, שהיא מאצילה אותו ומשפיעה לו המוחין. רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ, זהו ארץ הקדושה, צרור החיים, הנוקבא. נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ, הארץ, הנוקבא, נותנת נשמה.
אמר רבי יצחק: דבר אחר, הכל הוא למעלה, בבינה, כי משם, מבינה, יוצאת נשמת חיים לארץ הזו, הנוקבא. וארץ הזו מקבלת הנשמה, לתת לכל, כי נהר, ז"א, נמשך ויוצא. שמקבל מבינה, ונותן ומכניס הנשמות לארץ הזו, לנוקבא. והיא מקבלת אותן ונותנת לכל אדם הזוכים בה.
כאשר ברא הקב"ה את האדם, אסף עפרו מארבע רוחות העולם, ועשה אותו במקום בית המקדש שלמטה, הנוקבא, והמשיך עליו נשמת חיים, מבית המקדש שלמעלה, מבינה.
והנשמה היא כלולה משלוש מדרגות. וע"כ שלושה שמות יש לנשמה: נפש, רוח, נשמה. נפש, היא תחתונה מכולם, רוח, הוא קיום השולט על הנפש, מדרגה שלמעלה ממנה, היא קיום עליון על הכל, אור הבינה, העליון על אור ז"א ואור הנוקבא, שהם רוח נפש. ושולטת על הכל, מדרגה קדושה העליונה על כולם, על רוח נפש.
ואלו ג' מדרגות, נפש רוח ונשמה, כלולות באלו שזכו לעבודת ריבונם. כי מתחילה יש לו נפש, והיא תיקון קדוש, שיתתקנו בה בני אדם. כיוון שהאדם בא להיטהר במדרגה זו, הוא מתתקן להתעטר עם רוח. והיא מדרגה קדושה השורה על הנפש, שיתעטר בה אדם ההוא שזכה.
כיוון שנתעלה בנפש ורוח, ובא ונתקן בעבודת ריבונו כראוי, אז שורה עליו הנשמה, מדרגה עליונה קדושה השולטת על הכל, כדי שיתעטר במדרגה עליונה קדושה, ויהיה אז שלם בכל. שלם מכל הצדדים, לזכות לעוה"ב, והוא אוהבו של הקב"ה, כמ"ש, להנחיל אוהביי יש. אוהביי אלו, שנשמה קדושה בהם.
אמר רבי יהודה: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, ואם הזוכים לנשמה, הם אוהביו של הקב"ה, למה מתו במבול? ודאי שהם אוהביו של הקב"ה, ולא נשאר מכל אלו שהיה בהם נשמה קדושה, שהם חנוך יֶרֶד וכל הצדיקים, שהיו יכולים להגן על הארץ, שלא תישחת בזכותם. ע"כ כתוב: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ. שכבר מתו ונסתלקו מהעולם, ולא נשאר מהם מי שיגן על העולם בזמן ההוא.
הכל הם מדרגות על מדרגות, ונפש רוח ונשמה זו למעלה מזו. נפש מתחילה, והיא מדרגה התחתונה. ואח"כ רוח, השורה על הנפש ועומד עליה. נשמה היא מדרגה העולה על הכל.
נפש זו היא נפש דוד, הנוקבא. והיא עומדת לקבל הנפש מנהר ההוא, הנמשך ויוצא, שהוא ז"א, רוח. זהו רוח העומד על הנפש, ואין קיום לנפש אלא ברוח. רוח השורה בין אש ומים, ת"ת, קו אמצעי, בין גבורה, שנקרא אש, לבין חסד, הנקרא מים. ומכאן ניזונה נפש הזאת.
ויגש אליו, הוא התקרבות עולם בעולם. התקרבות של עולם התחתון, הנוקבא, נפש, יהודה, לעולם העליון, יסוד דז"א, רוח יוסף. כדי שיהיה הכל אחד. משום שיהודה היה מלך ויוסף היה מלך, נתקרבו זה לזה, ונתאחדו זה בזה.
co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
