025- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – פב-פד למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה זהר שמות פב-פד
1. מדוע רבי אליעזר מתעקש להסביר לרבי עקיבא את העובדה שהוא גדול ממנו? וודאי שלא לכבדו עושה זה.
2. כיצד ניתן להבין את חלומו של רבי אליעזר כהסבר מצד השורשים לגדולת רבי אליעזר על רבי עקיבא? ומה שרש העבודה בכך?
3. מהו אגוז ומדוע כתוב אל גנת אגוז ירדתי ולא רק אל אגוז ירדתי?
4. מדוע באגוז מדברים מצד הטוב ובשקד מדברים דווקא מצד השלילה? והרי יש גם שקדים מתוקים והרי יש גם קליפות לאגוז.
5. מה הוסיף רבי אלעזר בסוף אות רס"ב לכל ענין ר' אליעזר ורבי עקיבא שהוא בכלל לא היה בפלוגתא הזאת?
שְׁמוֹת פב-פד
י"ב הָרֵי אֲפַרְסְמוֹן [י"ב טורי אפרסמונא]
כְּלָל רוּחָנִי: הָיגִיעָה בַּמָּקוֹם אֶחָד וֶהָשׂכָר בֶּמָּקוֹם אַחֵר.
אין זה מחייב שהדבר המגולה חשוב יותר מהנסתר, או הדבר שגורם להנאה גדולה יותר חשוב מדבר בו נהנים פחות, ואל לו לאדם לחשוב שמקום השכר גדול יותר, או לחשוב שרבי עקיבא גדול מרבו.
לאדם יש הבחנה שלכאורה במקום גבוה יותר יוכל להתפלל ולקבל אור גדול יותר. אך יש להבחין שמקום הבקשה, ההשתוקקות אינו מקום קבלת האור, ולא הגילוי מוכיח על גודל המדרגה.
גם לאחר המעשה בו לא הצליח רבי אליעזר הגדול להוריד גשמים בתפילה, ורבי עקיבא הצליח, חלשה דעתו של רבי אליעזר, אי אפשר בכלל לחשוב שרבי אליעזר חושש על כבוד עצמו, אלא חושש על תפיסת החיצוניות בעם וחס הוא על כבוד התורה. יש ומונעים דווקא מהצדיק לבקש עבור העם בגין העוונות שלהם, וישנה סכנה שתלמיד יחשוב שהוא גדול מרבו – בניגוד למה שמלמד האר"י הקדוש: כְּלָל גָּדוֹל שְׁתָּבִין בּוֹ הַכֹּל: כָּל תַּחְתּוֹן הוּא מַחֲצִית מֶהָעֶלְיוֹן.
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, בוא ואמור לך דבר, שנראה לי בחלום פסוק הזה שכתוב: וְאַתָּה אַל-תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל-תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה- וְאַל-תִּפְגַּע-בִּי: כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, אֹתָךְ. הרי, שמסיבת עוונם של הדור, אין התפילה מתקבלת בעדם. ומ"מ נאמר, ואתה אל תתפלל עליהם, שמשמע שאחרים יכולים להתפלל. וע"כ אני לא נעניתי, ואתה נענית. ויותר מזה, יש בחינות שאין צדיק בעולם, שיוכל להתפלל עליהן.
בוא וראה, י"ב הרי אפרסמון (בינה), שהם חגת"ם דבינה, הנקראת אפרסמון, הכלולים זה מזה, שכל אחד מהם כלול מן חג"ת, והם י"ב. אבל המלכות, אינה מאירה אפילו במלכות. מטרם גמר התיקון, נכנס והעלה מ"ן אותו הלובש חושן ואפוד (גימטרייה פה), ז"א, שת"ת שלו נקרא חושן (עניין נחש) והמלכות נקראת אפוד. שי"ב אבנים שבחושן מקבלים מי"ב אורות דבינה. וי"ב של האפוד מקבלים מי"ב של החושן. וגם בהם אין עצם המלכות מאירה כמו בבינה.
והתפלל אל הקב"ה, העלה מ"ן לבינה, לרחם על העולם, לגמור התיקון גם במלכות עצמה, שתהא מאירה כמו חג"ת. ועד עתה עדיין תפילתו לא נתקבלה, הרי שיש בחינות, שאין התפילה נשמעת עליהן. אם כן, למה חלשה דעתו של רבי אליעזר? כיוון שראה בחלומו, ואתה אל תתפלל, שמתוכו נשמע, שאחר יכול להתפלל? משום האנשים שאינם יודעים מזה. וחשבו שמעלתו קטנה ממעלת רבי עקיבא.
י"ח הָרֵי אֲפַרְסְמוֹן [י"ח טורי אפרסמונא]
אמר רבי אליעזר: שמונה עשר הרי אפרסמון עליון, יסוד דבינה, שיש בו ט"ס של אור ישר וט"ס של אור חוזר, י"ח הרים. נכנסים, מעלים מ"ן, נשמות הצדיקים, המרכבה ליסוד. וארבעים ותשעה ריחות, נ' שערי בינה חסר אחד, עולים בכל יום מבינה עד מקום שנקרא עדן, חכמה. שכנגד זה ניתנה התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור. שמחמת חיסרון שער הנ', יצאו מ"ט פנים טמא, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, וכן מ"ט אותיות שבשמות השבטים. וכן מ"ט ימים של הספירה כדי לקבל התורה, שבהם מ"ט הימים העליונים של זו"ן, עומדים לקבל רשות, להתתקן בכל יום ממ"ט ימים אלו, מאבנים המזהירים הממולאים בחקיקות של אותו החושן. שי"ב הללו מקבלים מי"ב הרים של אפרסמון, שבזה מתוקנות ז"ת של זו"ן, הכלולים מז', ע"י ספירות העומר.
ואותו הלובש את החושן, ז"א, במוחין דגדלות, יושב בכיסא הקדוש היקר, שמאיר במלכות, הנקראת כיסא. ד' עמודים של כיסא, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, עומדים ומסתכלים בחושן, שמקבלים מי"ב אבנים מאירים בו. על פיו של לובש החושן, יבואו ועל פיו יצאו. שכל האורות והתיקונים נמשכים מי"ב האורות שבחושן, הנמשכים מי"ב אורות שבבינה. נושאים עיניהם ומסתכלים למעלה, רואים את הציץ שלוהט בשש מאות ועשרים צדדים. רומז לכתר, בגי' תר"כ, כי הוא קשור על המצח ועל הגלגלת. ושם הקדוש העליון חקוק עליו. והם מזדעזעים ומתחלחלים, קשורים העמודים בצד ימין, ז"א. והשמאל, המלכות, לוקחת בידיה עמודי השמים, ג' קווים שבז"א, מברר אותם ומגלה אותם כמ"ש, ונגולו כספר השמים. ז"א יושב על הכיסא של ד' עמודים, על המלכות, שיש לה ד' עמודים חו"ג תו"מ. ואלו ד' עמודים קשורים בז"א, שהוא נוטה לימין, שמאיר להם בחסדים מכוסים, שאינם מגולים בהארת החכמה. אמנם המלכות, השמאל, מבררת אותם ע"י המשכת החכמה, ומגלית אותם ע"י התלבשות החכמה בחסדים. ואז נעשים ד' העמודים חו"ג תו"מ, לד' עמודים שבכל אחת חג"ת, המאירים בחסדים מגולים כמ"ש, ונגולו כספר השמים. ועל שם זה נקראת המלכות, עולם הנגלה.
רבי אלעזר מלמד שבמדרגת מחזה ולמעלה, חסדים מכוסים שלא ניתן להבין בהם את הסודות. אך הכוהן הגדול (כפי שמביא רבי אליעזר עצמו כדוגמא) הוא רק בחסדים מכוסים שבהם ניתן לקבל רק באמונה, ואין הדבר גלוי לתחתונים. לכן בשלב זה לא ניתן לרבי אליעזר לגלות, אלא רק באמונת התלמיד, מעל טעם ודעת, שהכן רבו גדול ואצלו החוכמה מכוסה.
אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי
אמר רבי עקיבא: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי. גינה זו יוצאת מעדן, וזו היא השכינה. אגוז, היא מרכבה העליונה הקדושה, ד' ראשים של הנהרות הנפרדים מן הגן, ד' הפנים, פני אריה שור נשר אדם. כאגוז הזה, שיש לו ד' ראשים קדושים בפנים, בהפרי שלו, ויש לו ג"כ ד' קליפות החופפים על הפרי, הרומזים על ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה, כמו המרכבה העליונה. ומה שאמר ירדתי, אל גינת אגוז ירדתי, הוא כמו, ירד פלוני למרכבה.
אם כן, היה לו לומר, לאגוז ירדתי, שהיא המרכבה. מהו שאומר, אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי? משום שהגינה, המלכות, היא כל השבח שבאגוז, שצומחים ויוצאים מן הגינה הזו, וע"כ מזכיר את הגינה בעיקר. ולמה נרמזה המרכבה באגוז? מה אגוז צפון וסתום מכל צדדיו בתוך קליפתו, אף המרכבה היוצאת מן הגן, מהמלכות, סתומה מכל צדדיה (החסדים מכוסים ולא מגולים). מה אלו ארבעה ראשים שבאגוז מתחברים במרכזם, ומתפרדים כלפי חוץ, כך ד' פנים של המרכבה מתחברים באחדות בחדווה ובשלמות, ונפרדים כל אחד לבחינתו, על מה שנתמנה. במרכזם נמצאים ד' הפנים, מיוחדים זה בזה. והארת ג' הקווים, האחדות שמקו ימין, והשמחה שבקו שמאל (שבימין), והשלמות שבקו אמצעי, נמצאים בכל אחד ואחד מהם בלי הפרש משהו. ומבחינה זו הם מחוברים. אבל מבחינת תפקידם להשפיע לתחתונים, הם נפרדים. שכל אחד מגביר את בחינתו. פני אריה, ימין, משפיע חסדים. פני שור, שמאל, משפיע חכמה. פני נשר, אמצעי, משפיע שפע ממוזג. פני אדם, תפקידו לגלות החסדים בהארת החכמה. ומבחינה זו, כל אחד נפרד מחברו.
האגוז בא מצד המחשבה, שעליה להיות מאוחדת כולה על כל פרטיה. אך כאשר באים להסביר את העניין לתחתון, חייבים לפרוט לו את הרעיון. לכן תפיסת התחתון היא מהפרטים לכלל, כאשר העליון רואה דבר שלם באחדות גמורה, תמונה שלמה.
שאל רבי עקיבא: לכלוך זה בקליפת האגוז, בד' קליפות הסובבים עליו, למה הם רומזים? אמר לו: אע"פ שהתורה לא גילתה אותו, כי מדברת רק בבחינת הטוב שבאגוז. גילתה אותו בשקדים, שהתורה מדברת מד' קליפות שבשקדים, דווקא הרומזות על דין (על הלב) ולא מטוב שבהם. מוח מצד החסדים שבימין, ושקד מצד הדין.
שקדים, יש מהם מרים מחמת קליפותיהם, ויש מהם מתוקים. רמז, שיש בעלי דין הקשה, שעליהם רומזים שקדים המרים. ויש בעלי שׂרות, המשרתים לקדושה, שעליהם רומזים שקדים המתוקים. אבל כל רמז המגולה עליהם בתורה, אנו רואים שהוא דין, ואינה מדברת מהטוב שבהם, שהם המתוקים. וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבהם, שכתוב מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.
מהו שקד? שקדים ממש. ונאמר לו, כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ, לנטוש ולנתוץ ולהאביד. וכן במטה אהרון כתוב, ויגמול שקדים, שנעשה לאות לבני מרי. הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד. ומהמילה עצמה, שנקראים שקדים, נשמע, שהוא דין קשה, שכתוב, וישקוד ה' על הרעה. וכן, שוקד אני על דברי. הרי שהמילה שקד יורה על דין קשה. משמע שכל מה שעושה הקב"ה, הוא ללמוד ממנו חכמה רבה. שכתוב, כל פעל ה' למענהו. וכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. מאוד הוא, שטוב ללמוד ממנו חכמה עליונה.
