013- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – לז-לט למתקדמים

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח לז-לט
1. כמה אותיות יש בפס' ויסע, בפס' ויבוא ובפס' ויט? מה זה מרמז?
2. מה ההבדל בין אבנים למדרגות?
3. באיזה מצב האבנים, דהיינו האותיות, הן סתומות ומתי הן נקובות?
4. הסבר את התנועה של חלם שורק וחירק.
5. מהו צרורא ומדוע רק בו אפשר לקבל הארה?
6. מה ההבדל בין צרורא שלמעלה מחזה לצרורא שלמטה מחזה?
7. מדוע ג' הקוים מגלים חכמה רק בנסיעתם וכששבים למקום אסור להם להאיר?
8. מיהו העמוד האמצעי שעולה למעלה ומסתכל למרחוק לקשר את האוניות ששטות בים?
9. הסבר מהו רצוא ושוב.

בְּשַׁלַּח לז-לט

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

מָתַי וכּיצָד רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרָצוֹן.

לאחר החטא הקדמון, נפגם הרצון, ומאז לא ניתן לקבל אור בצורה ישירה, לפני תיקון מקדים שנק' ג' קווים. הרצון הוא חיסרון הבא לידי ביטוי כאות, כפי שבגשמיות האות היא דיו שחור שיוצר חיסרון בגוויל הלבן, והניקוד הוא הרוח שמנענע  את האותיות – הרצונות.

מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, ובאופן טבעי אין האדם יודע להשתמש באני, ברצון שלו. לכן בשלב ראשון הָפְסֶק לְהַאֲמִיןבְּעַצְמְךָ. וותר על עצמך, בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ  וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן. עליך להאמין בשכל גבוה משלך, זוהי בחינת ניקוד החולם, שהוא מעל האות.

השורוק, קו שמאל, רצון מתוקן הוא כבר בתוך האות, כאן כבר עבר השלב בו וויתרת על עצמך, ואתה יודע שאתה פשוט לא מבין כלום מעצמך.

הפתרון להתחיל לשלב בין שניהם, קו אמצעי, חיריק.

בתחילה מגלים את הרצון אך נועלים את האפשרות להשתמש בו – מנועלא. שלב שני מתחיל רצוא ושוב, דהיינו הפשרה חלקית והדרגתית של הרצונות שהוקפאו, בהתאם לחסדים שמסוגלים לייצר. כלומר עד גמר תיקון תַכְלִית הַידִיעָה שֶׁבָּדֶרךשֶׁלּא נֵדַע,  וּבּגְמָר תיקוּן תַכְלִית הידיעה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

קלד) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ  מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם  וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. מטרם שנמצא אוירא דכיא ולא האיר, היו האבנים הנקובות סתומות. ג' רוחות הכולולים בג' היו שקועים. ומים היו סתומים תחת הנקבים. בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים.

סדר יציאת האורות הוא בג' נקודות חולם שורוק חיריק. שמתחילה עולה המלכות לבינה, מתחת החכמה שלה, ואז נופלים (שאי אפשר להשתמש בהם) בינה ותו"מ שלה למטה ממדרגתה, לז"א. והיא נשארת רק בב' ספירות כו"ח, ובב' אורות רוח נפש. וזה נבחן שניקבה (נעשה בה חיסרון) הבינה, שלא נשאר בה אלא אור נקבה המאיר ממטה למעלה. וע"כ מכונות הספירות שלה בשם אבנים (הבנות) נקובות. וזהו נקודת החולם. ואח"כ, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק (שמעורר את הרצון- מה שלא השתמשו בבחינת החולם), חוזרת המלכות ויורדת מן הבינה למקומה, ואז חוזרים הבינה ותו"מ ועולים מז"א אל הבינה, ושוב נשלמה הבינה בה' ספירות כח"ב תו"מ, ובה' אורות נרנח"י. ונסתמו הנקבים, כי התבטלה הנוקביות שבה. אבל האורות סתומים, מחמת חסרון חסדים, שאין החכמה יכולה להאיר בלי התלבשות החסדים. וזהו נקודת השורוק.בגלל צמצום א' אין לקבל חוכמה, שאין חסדים – חולם, לא משתמשים ברצון. לאחר מכן בא אור גדול המאיר את הרצון, ועדיין לא יכול להאיר שחסרים חסדים – שורוק המאיר את הכלים עצמם.

ומטרם שנגלו החסדים השלמים, המכונים אוירא דכיא (אור זך), להלביש את החכמה שבקו השמאל של הבינה, היו האבנים הנקובות סתומות. כלומר שנסתמו הנקבים, מחמת חזרת הבינה ותו"מ למדרגתם, וכבר הייתה יכולה להאיר ממעלה למטה בבחינת אור זכר, אבל גם האורות נסתמו בה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. יש רצון, יש אור שאינו מאיר מחסרון החסדים.

ונודע, שבעת שהבינה מעלה אליה את הבינה ותו"מ שלה מתוך ז"א, עולים עימהם אליה גם חג"ת דז"א, המלבישים בינה ותו"מ האלו (סוד אחים בכורים, שהכלים התחתונים עולים וחוזרים עם גלגלתא ועניים של ז"א). ואז כשז"א בבינה, נבחן ז"א, לג' רוחות הכולולים בג', ג' רוחות, חג"ת דז"א, שספירותיו בסוד רוח, (עולים ו) כולולים בג', בבינה ותו"מ דבינה, שהם מלבושים עליהם. והארתם לא הייתה ניכרת, כי אם הייתה ניכרת הארת החסדים שבז"א, אז הייתה החכמה מתלבשת בחסדים, והאבנים דבינה לא היו סתומים. ושנאמר לעיל, ומים היו סתומים, הוא שהחסדים דז"א היו סתומים. תחת הנקבים, אע"פ שיש בז"א נוקבא, המסך דחיריק, שעליו מתגלה אח"כ אור החסדים, אבל עתה היו המים סתומים, כי כל בחינת ז"א הייתה שקועה (כמו בעיבור בעליון). אלא אח"כ מתעורר ז"א עם מסך דחיריק שבו, ומעלה מ"ן, ומוציא החסדים להלביש את החכמה.

ושנאמר, בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים, שבע"ב (72) אותיות שבפסוק: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שהוא קו ימין, שהן גילוי החסדים, מתלבשת החכמה שבקו שמאל דבינה בחסדים האלו, ואבנים סתומים שבה, חוזרים למקומם, שנפתחה הארתם. במסך דחיריק.

שלב ראשון מוותרים על הרצון, קו ימין חולם. שלב שני גילוי הרצון אך עדיין לא ניתן להשתמש בו, בחינת עבד שעושה רצון העליון, וזה מעורר להתחבר לימין – קו אמצעי.

קלה) אחר ע"ב מדרגות, שהן ג' פעמים ע"ב אותיות, התבקעו וניקבו האבנים תחת צרור, שהיה חקוק, והתקבצו המדרגות ונעשו קבוצה אחת.

ע"ב אותיות יש בכל פסוק מג' הפסוקים: וייסע מלאך האלקים. ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל. ויֵט משה את ידו על הים. והם עניין ג' קווים. כי ע"ב אותיות שבפסוק, וייסע, הן קו ימין. וע"ב אותיות שבפסוק, ויבוא, הן קו שמאל. וע"ב אותיות שבפסוק, ויֵט, הן קו אמצעי. ושנאמר לעיל, בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים, הכוונה היא על ע"ב אותיות שבפסוק, וייסע מלאך האלקים, שהן קו ימין וחסדים. ויש ע"ב צירופים של ג' ג' אותיות, מצירוף כל ג' הפסוקים. והן נקראות ע"ב מדרגות, מטעם היות בכל צירוף ג' קווים, וג' קווים נחשבים למדרגה.אות זה חיסרון, כאן מתאר 72 מדרגות – הם כלים דרכם מתקבל האור.

גם נודע, שע"י מסך דחיריק שבקו האמצעי, מתמעט הקו שמאל דבינה מג"ר לו"ק דג"ר, שחוזר ומעלה את המלכות לבינה, והבינה מתבקעת שוב ונעשית ו"ק, אור נקבה(ממטה למעלה). אחר ע"ב מדרגות, שהן ג' פעמים, כלומר, אחר שיוצאים ג' קווים, שהן ע"ב מדרגות, המרומזים בפסוקים וייסע ויבוא ויֵט. הנה ע"י קו האמצעי שבהם, מסיבת הצרור שהיה חקוק בדינים, במסך דחיריק שבקו האמצעי, חזרו והתבקעו וניקבו הספירות דבינה, שנקראות אבנים (לכאורה בתחילה היו הנקבים סתומים והאירה רק ממטה למעלה, ולאחר הסרת המסך, עדיין אסור להאיר מחוסר חסדים). והתקבצו המדרגות ונעשו קבוצה אחת, שע"י המסך הזה שהמעיט את קו השמאל לו"ק דג"ר, התקבצו והתייחדו ג' הקווים לקבוצה אחת, באופן שאינם מאירים זה בלי זה. ומטעם זה מכנה את המסך בשם צרור, מטעם היותו צורר כל ג' הקווים לאגודה אחת.

אי אפשר לקבל הארה אלא בג' קווים, ימין שמאל ואמצע.

קלו) אח"כ התחלקו ונעשו ב' מדרגות של מים. מחצית המים קפאו, ומחציתם שקעו, אלו עלו ואלו ירדו. מכאן התחיל העולם להתחלק.

בשעת שליטת קו שמאל, קופאים המים שבים, משום שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואח"כ ע"י החסדים הם נפתחים וחוזרים לנוזלים, שחוזרים להאיר (כמו אדם שהוא רק שכלי, חוכמה בלי חסדים). אמנם לא כל החכמה חוזרת להאיר אלא רק הו"ק שבחכמה, והג"ר שבה נעלמים (גנוזים לעתיד לבוא). ולפיכך נבחן כאן, שמֵי החכמה נחלקו לב' מדרגות: ו"ק וג"ר, שהו"ק קפאו בעת שליטת השמאל, ואח"כ ע"י גילוי החסדים חוזרים להאיר. והג"ר לא קפאו, אלא נעלמו לגמרי, שהרי אינם מאירים אפילו אחר גילוי החסדים. רצון האדם מתחלק ל – 2. חוזר בתשובה, אך מרגיש שמצפים ממנו שיעשה הכל בבת אחת, אך אינו יכול, לכן פועל בקטנות ומתקדם על דרך המדרגה.

וע"כ נאמר, שהתחלקו ונעשו ב' מדרגות של מים, ג"ר וו"ק. מחצית המים קפאו, שו"ק דחכמה חוזרים להיגלות ע"י החסדים. ומחציתם שקעו, שג"ר נעלמו לגמרי(גניזו דאבא ואמא). אלו עלו, אותם שנִגלו, היו מאירים ממטה למעלה, שהוא ו"ק. ואלו ירדו, אותם ששקעו, היו מאירים ממעלה למטה, שהוא ג"ר. מכאן התחיל העולם להתחלק, שלא נשארה בעולם אלא מחצית התחתון של החכמה, שהוא ו"ק.

קלז) צרור אחר יש למעלה, והוא חקוק בע"ב (72) חתימות מטַבעת החזקה, ובהם שקועים גלי הים. כשנוסעים מתחלקים לד' זוויות, חלק אחד עולה, שמאיר ממטה למעלה, הנוקבא, מַערב. וחלק אחד יורד, שמאיר ממעלה למטה, עם אור החסדים, ז"א, מזרח. חלק אחד לצד צפון, קו שמאל, גבורה. וחלק אחד לצד דרום, קו ימין, חסד. כשמתחברים יחד, גחלות לוהטות עומדות בלהט החרב המתהפכת.

המסך שבקו אמצעי הנקרא צרור, המשמש במקום בינה, וכן הוא משמש מחזה ולמעלה דז"א, להיותם מדרגה אחת (חסדים מכוסים). כן יש צרור המשמש מחזה ולמטה דז"א, שבכוחו מכריע בין ב' הקווים אשר שם. וההפרש ביניהם הוא רב, כי אותו הצרור, המשמש מחזה ולמעלה דז"א, אינו מגלה שם הדינים שבו, להיותו נמצא בסיום הקווים, ואין הדינים יכולים לפגום למעלה ממקום מציאותם (היות והדינים לא נמצאים שם, שהם פועלים רק מחזה ומטה). משא"כ הצרור שמחזה ולמטה דז"א, כבר כלול בו הדינים מצרור העליון, העומד למעלה ממנו במקום החזה. והנה ג' הקווים חג"ת שלמעלה מחזה, נקראים ע"ב מדרגות, שהם ג' הפסוקים, וייסע, ויבוא, ויֵט. וע"כ מכונים הדינים אשר בצרור העליון, העומדים בסיום ע"ב מדרגות, בשם, ע"ב חתימות מטבעת החזקה. ע"ב, על שם הארתו. חתימות פירושו סיומים, משום שנמצאים בסיום המדרגות. טבעת החזקה, הוא הצרור עצמו, שהוא המסך דחזה, שבו הדינים.

ע"כ נאמר, צרור אחר יש למעלה, הצרור שבקו האמצעי שמחזה ולמטה, והוא חקוק בע"ב חתימות מטבעת החזקה, כלומר, הדינים שבצרור העליון, העומד במקום החזה, המכונים כן, המשפיעים לצרור התחתון. אמנם עכ"ז אינם נחשבים לדינים שיפגמו משהו את המדרגה, מטעם, שהדינים המתגלים בים, המכונים גלי הים, יושתקו ע"י הדינים שבקו אמצעי שלמטה מחזה (שכאן יש תיקון של קו אמצעי שמאפשר למשוך רק ו"ק), ולולא הדינים הללו שבצרור התחתון, לא היו הגלים נשתקים, והים, המלכות, לא הייתה יכולה להאיר. וע"כ אינם נחשבים לדינים אלא לתיקונים.

וג' הקווים הללו, אינם מגלים חכמה אלא בסוד נסיעתם, שהארת כל אחד מתגלה במיוחד בזה אחר זה, בסוד ג' נקודות: חולם, ואח"כ שורוק, ואח"כ חיריק. ואז מקבלת המלכות את גילוי החכמה מהם. אבל כשגמרו הארתם בזה אחר זה, המכונה נסיעה, אז הם נחים. שהארתם מתחברת ביחד תחת שליטת אור החסדים, והחכמה אינה מתגלה עוד.

וכשהם נוסעים, כדי לגלות הארת החכמה, הם מתחלקים לד' זוויות, שכל אחד מג' הקווים מגלה הארתו במיוחד. מתחילה הימין, וכשנגמרה הארת הימין, אח"כ מאיר השמאל, וכאשר נגמרה הארת השמאל, מאיר האמצעי, שהם מכונים, דרום צפון מזרח. ואח"כ המערב, המלכות, מקבלת מהם החכמה. ע"כ נאמר, חלק אחד עולה, שמאיר ממטה למעלה. אבל כשמתחברים יחד, שלאחר שגמרו נסיעתם שמאירים כולם ביחד, גחלות לוהטות עומדות בקו השמאל, בעניין להט החרב המתהפכת, שהם שומרים את החכמה, שלא תתגלה שלא בשעת נסיעה. וע"כ אין גילוי אז, אלא לאור החסדים בלבד.

קלח) עמוד אחד תקוע בתוך הים. מדרגה, שהיא שליח של חלק המדרגה העליונה, מלכות שמחזה ולמעלה. עולה בעמוד הזה למעלה למעלה, ומסתכל למרחוק לראות קשר של אוניות השטות בים. מי ראה הגלים עולים ויורדים, מחמת הדינים שבהם, ורוח, קו אמצעי, נושב בהם ומשתיקם, ודגי הים, המלאכים, מושכים את כל אלו האוניות לכל רוחות העולם, שבדרך זה נגלה החכמה.

ע"י עליית המלכות לבינה, נבקעות כל המדרגות לשתיים, שכו"ח נשארים במדרגה, ובינה ותו"מ נופלים ממנה, ויורדים ומתלבשים במדרגה התחתונה אליה. ולעת גדלות, יורדת המלכות מבינה למקומה, ואז עולים בינה ותו"מ של כל מדרגה מן התחתון, וחוזרים כל אחד למדרגתו. ויחד עם עלייתם מן התחתון לוקחים עימהם גם את התחתון, ומעלים אותו למקום העליון. ומתוך שאין העדר ברוחני, הם נמצאים תמיד במקום התחתון, גם אחר שעלו למדרגתם, שבדרך זה עולה כל תחתון אל העליון שלו. וע"כ נבחנים בינה ותו"מ הללו לבחינת עמוד, שיש בכל מדרגה, שעל ידו עולה למדרגה עליונה שלה.

עמוד אחד תקוע בתוך הים, כי הים, הנוקבא מחזה ולמטה דז"א, ואותם בינה ותו"מ של מדרגת מחזה ולמעלה דז"א, היורדות שמה, נבחנים לעמוד, שדרכו עולים כל הבחינות שמחזה ולמטה דז"א אל מדרגת מחזה ולמעלה דז"א (אלו הסודות והסימנים שנתנה רחל ללאה). והנה תחילה הייתה המלכות למעלה מחזה דז"א, בסוד רביעי לאבות, ששם מקום גילוי החכמה. ואח"ז התמעטה וירדה למטה מחזה דז"א. וכיוון שכל מקור גילוי החכמה היא למעלה מחזה דז"א, ע"כ יש לה שליח, המלאך מט"ט, שעולה למעלה מחזה וממשיך החכמה למחזה ולמטה, לסוד ד' החיות של מרכבה התחתונה, המכונים, אלפי שִׁנְאָן. מדרגה, שהיא שליח של חלק המדינה העליונה, מלכות שמחזה ולמעלה, מט"ט, שליח להמשיך ולקבל חכמה ממלכות העליונה שמחזה ולמעלה, בשביל המלכות שמחזה ולמטה, עולה בעמוד הזה למעלה למעלה, ומסתכל למרחוק, שמקבל חכמה, שנקרא הסתכלות מרחוק, כמ"ש:  מרחוק ה' נראה לי. ושטים לד' רוחות העולם, ומגלים חכמה ע"י מט"ט. עמוד המקשר בין העולמות, אך בכור, בחינה בה אתה מוכן לוותר ולרדת למקום יותר נמוך לתקן רצונות, תוך זהירות, לשמור על חבל למעלה ולא להינתק מהקדושה.

קלט) מדרֵגה ההיא, מט"ט, כשירד מלמעלה מחזה, עומדים אלף מימינו ואלף משמאלו, שממשיך חכמה המרומזת במספר אלף בין בימינו ובין בשמאלו. והוא שב למחזה ולמטה, ויושב במקומו כמלך על הכיסא שלו. מדרֵגה ההיא בעת שהים, המלכות, שט לד' רוחות העולם, עימו יוצא בו שב, הוא שב בקיומו של המלך.

הקווים מגלים החכמה רק בדרך נסיעה על שלושה מקומות בזה אחר זה, בחולם שורוק חיריק, שזה רָצוֹא. אבל כשגמרו נסיעתם ומתחברים בהארתם במנוחה, שזה וָשוֹב, אז יש להט החרב המתהפכת בקו שמאל, השומר שלא יגלה חכמה לחוץ. וזהו המדרגה, מט"ט, שבעת שהים, המלכות, שט לד' רוחות העולם, ומגלה חכמה בעת נסיעתו, עימו היא יוצאת לנסיעה, עימו היא שבה מנסיעתה, הוא שב, כדי לקיים המוחין של המלך בהארת החסדים, שבו מתקיימים המוחין. המלכות נוסעת איתו הלוך, ולאחר שמקבלת הארה שבה, ובקו אמצעי ניתן לקבל.  המנסה לקבל את החוכמה בדרך, מסתכן בנפשו.

קמ) ואז כשהים בבחינת ושוֹב, יוצאים כרוזים, מי שהוא מבעלי העיניים, יזקוף אותם למעלה למעלה. בעלי כנפיים יקומו בקיומם. בעלי הפנים, יכסו פניהם עד שנוסע במסעיו, אז וייסע מלאך האלקים.

עיניים הם ג"ר דחכמה והפנים הם ו"ק דחכמה כמ"ש: חכמת אדם תאיר פניו. מי שהוא מבעלי העיניים, יזקוף אותם למעלה למעלה, שיאירו למעלה למעלה בבינה ולא ימשיך אותם למטה, מטעם היותם ג"ר דחכמה, שאינם מאירים אפילו בעת נסיעה. בעלי כנפיים, המדרגות של חסדים מכוסים, יקומו בקיומם, שימשיכו הארתם, כי במצב, וַשׁוֹב, מאירים רק אור החסדים, שהם הארת בעלי הכנפיים. בעלי הפנים, יכסו פניהם, שיכסו הארת הפנים בעת המנוחה, שבמצב ושוב, כי אינם מאירים אלא רק בשעת נסיעה. עד שנוסע במסעיו, ואז מתגלה אור הפנים, כמ"ש:  וייסע מלאך האלקים. לעתיד לבוא, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ.

תגיות: ג' קווין, מנעולא, מפתחא