עמוד 125

פנחס סז – סט שעור 33

פנחס צז – צט שעור 33

מרכבת יחזקאל

 

הָאָדָם נִבְחַן עִם אֵיזֶה לֵב הוּא מתפקד, הַשְׁפָּעָה אוֹ רָצוֹן לפרטיות.

מרכבת יחזקאל, מלמדת לאדם את הבחינות שיאפשרו לו גילוי המוחין. על ארבע בחינות אלו ישנן קליפות עליהן יש להתגבר בשני צמצומים ושני מסכים אותם יש לנהל. מסך מצמצום א דורש ביטול העצמיות הכוזבת של האדם. לאחר מכן יש להשתמש דווקא ברצון ולעורר השתוקקות כדי לגלות את העצמיות בצמצום ב, ע"י שימוש באגו, אך כאשר הוא מתכלל בהשפעה שבבינה.

הקושי מתחיל כשבא אדם ביראה ובביטול גמור, שאז לכאורה כל החַיּוּת נעלמת ממנו, עד כדי סכנת כפירה. במרכבת יחזקאל קליפה זו נקראת רוח סערה, שגורמת לסערת נפש ולא מאפשרת את השקט הפנימי כדי להתחבר לפנימיות נפשו. הקליפה היא מעין משקולת השומרת על כוח החַיּוּת, ומביאה את האדם להכרה שיש כוח עליון מעליו, תוך כדי ויתור על הרצון הפרטי.

צמצום ב הנקרא חושך על פני תהום, כלומר בניגוד לצמצום א בו יש לוותר לגמרי על הרצון, כאן מרגישים חזק את האור אך מוותרים על האור החיצוני עד שיודעים לקשר אותו לעליון. צמצום ב מאפשר להשתמש עם הרצון לקבל, שמתכלל בהשפעה של הבינה.

כאשר מסירים את הקליפות ומשתמשים במסכים הראויים, הן אלו הקליפות שיתנו חַיּוּת.

דוד הסיר אותו רוח סערה מלבו והרגו, ז"ש וליבי חלל בקרבי כי הסיר את רוח הסערה ונשאר בלב חלל במקומו. השראה פנימית, אינטואיציה באה כשאדם מוכן להסיר את הרוח סערה מקרבו ונותן לעצמו את השקט הפנימי, שבה ממקום פנוי של רצון לקבל הנק לב כסיל.

כאשר אדם מחזיק באידאל גבוה, יכול הוא לנצח את הרשע.

האידיאל הגבוה מאפשר לבחון כל דבר מעבר למקרה עצמו.

מלמד כאן על הפסוק לַמְנַצֵּחַ עַל-שׁוּשַׁן עֵדוּת  מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד.

אומר רבי שמעון שפסוק זה מגלה את העשר ספירות. למנצח שהוא נצח, שהשם מנצח את הרשעים.

על האדם לדעת לשבח את השם על כך שמצילו מהמקום הצר, מקום שליטת הרשע. זו הסגולה לנצח את המום, החיסרון.

וסוד הדבר באבוד רשעים רנה, ע"כ כשה' מנצח את הרשעים יש ניגון צח, מ"ל של למנצח הם סוד שבעים שמות שיש לו ועם נצח והוד הם ע"ב חשבון חסד, וסוד הדבר נעימות בימינך נצח שהוא לימין לחסד.

מזמור שהוא גבורה בו אותיות ר"ז ובו אותיות מו"ם מצד זמר של תורה וזמר של תפלה כי קו השמאל כששולט בפני עצמו נהפך אור אל ר"ז שהוא אחורים של אור וע"כ ובו מו"ם שיש בו אחיזה לחיצונים.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

שאלות חזרה בזוהר פנחס צז-צט

1. כנגד איזה כוחות בקדושה הנקראים: צמצום א', מסך צמצום א', צמצום ב', מסך צמצום ב', ישנם הקליפות המופיעות ביחזקאל, באליהו, בחיטה ובאגוז?
2. כיצד ד' הקליפות מהוות ד' מדרגות לגילוי המוחין?
3. באיזה איברים בגוף האדם נתפסות ד' הקליפות הנזכרות לעיל?
4. הסבר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו? וכיצד נלמד זה בדוד המלך?

פנחס צד – צו שעור 32

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

כנגד ליבו של האדם, יש בציצית ל"ב ציציות כחשבון י ה ה חסר האות וו. מהציצית מציצה האמת שבבגד, שבבגידה של עולם השקר הזה, וכך בכל מפגש עם המציאות, צריך להציץ לנו הקשר האמיתי אם השם. כל מציאות שההשגחה מראה לאדם, באה כדי ליצור קשר לעליון. בכל מפגש יש לחבר את הלב עם היסוד, עץ החיים. מלמד כאן מהן ד הקליפות המפריעות לאדם להתקשר להשם, וכיצד להתגבר עליהן.

  1. והן הציציות הן ל"ב כנ"ל כשבון יוד הא הא השלימות שלהם היא ואו דהיינו י"ג חוליות שבכל ד כנפות והואו מתיחד עם כל ארבע חיות שבד' כנפות, ומשלים השם יוד הא ואו הא למעלה בז"א ומלכות דאצילות ומשלים למטה בחיות. כי עמוד האמצעי שהוא מטטרון הוא להשלים למעלה כמו הת"ת דאצילות כי שמו דמטטרון הוא כשם רבו ת"ת ונברא בצלמו כדמותו שהוא מטטרון כולל כל המדרגות ממעלה למטה כי ת"ת ומלכות דאצילות מלובשים בו וממטה למעלה, דהיינו שכולל כל ד' חיות הקדש מיכאל גבריאל וכו והוא אחוז באמצע ז"ש והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מחבר מהקצה אל הקצה שהוא קו אמצעי.
  2. והוא מטטרון כלול מד' פנים וד' כנפים של כל חיה וחיה שלמעלה בזו"ן שהם יאהדונהי דהיינו הצירוף של הויה אדני שהם ז"א ומלכות. אז ישיר משה, כי ז"א שה"ס משה יש בכל חיה שלו ארבעה פנים וארבע כנפים שהם בגי' אז דהיינו שמונה. כעין זה אז באריה אז בשור אז בנשר אז באדם שהם ל"ב פנים וכנפים שבגי' ד"פ אז. בכל אחת מהחיות בחינת פנים י-ה-ו-ה, וכנפים המציינים אדני. 
  3. ואלו ד' פנים הם ד' פנים הם ד' אותיות הויה וארבע כנפים הן ד' אותיות אדני שהם כנגד ד' בגדי זהב שה"ס אדני וד' בגדי לבן שה"ס הויה שלבש הכהן כדי לכפר על ישראל שהם כנגד אדני שפתי תפתח שאומרים בפתיחת תפילת העמידה. והתפילה עצמה, כי בתפילה יש בה הויה בכל חתימה של ח"י ברכות התפלה וח"י פעמים הויה יש בהם ע"ב אותיות כחשבון ויכלו שה"ס יסוד הנק' כל כי ח"י הויות כלולות בצדיק חי העולמים שה"ס ויכולו.
  4. ובארבע חיות שבכל חיה יש הויה אדני דהיינו שמונה אותיות לכל צד הם ל"ב אותיות וי"ג אותיות הנמצאות מראשי תיבות שבג' תיבות והו אני והו שהם ואו שבגי' י"ג, הרי י"ג שהעליונים ותחתונים כלולים בואוא הזו כנ"ל בהם נשלם אדם שהוא בגי' מ"ה שהוא עמוד האמצעי. כי ל"ב אותיות של הויה אדני שיש בכל צד עם י"ג אותיות שבואו הן בחשבון מ"ה כמספר אדם. 

ארבע קליפות הסובבות לארבע חיות

  1. למעלה בעץ החיים שה"א ז"א אין קליפות כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. לטה במטטרון יש קליפות שמטטרון הוא בצורה של עמוד האמצעי שהוא ז"א כי בזמן שהקב"ה הוא לחוץ מהמלכות שלו דהיינו בעת שהמלכות היא בגלות, הוא מתכסה בפנים וכנפים של העבד שלו שהוא מטטרון ז"ש וירכב על כרוב ויעף שהוא מטטרון הנק' רכב במצב הגלות משתשים במרכבה שהיא הרכב להתחבר לעליון. 

ואלו הקליפות הסובבות את ד חיות דמטטרון הם א תהו בחינת רוח סערה ועליה כתוב והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. ב בהו ועליה כתוב ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' הרי ב קליפות שה"ס קליפה ירוקה וקליפה לבנה שבקליפות של האגוז, האחת שהיא תהו היא קו ירוק השניה שהיא בהו היא אבנים מפולמות שהיא קליפה קשה כאבן מפולם. כנגד ב קליפות אלו יש מוץ ותבן של החטה. תוהו נק צמצום א וביחזקאל נק רוח סערה ובאליהו רוח גדולה מפרד הרים. גם בקדושה וגם בקליפות ישנן בחינות צמצום א. באצילות אין קליפות, וביצירה וודאי יש בעולם מט"ט ומלמד כאן כיצד להתגבר עליהן.

  1. קליפה שלישית המסבבת את ד חיות דמטטרון היא דקה כנגד סובין של החטה, כי כאן היא מתדבקת בחטה ואין יכולים להפרישה משם, עש שטוחנים אותה ברחים שה כנגד שנים הטוחנות שבפה האדם, שצריך לטחון בהם דברי תורה עד שיהיו כקמח כסולת נקיה. ובכברה שהיא שפתותים מתברר הפסולת שהיא סובין של התורה עד שתמצא ההלכה סולת נקיה בעת ההיא הלב והמוח וכל אברי הגוף שהנשמה מתפשטת בהם, לוקחים אותה ההלכה שהיא כסולת נקיה והנשמה מתפרנסת בה כמו שהגוף מתפרנס בדברי העולם השמי, כי זה לעומת זה עשה אלקים שיש לחם הגוף ויש לחם הנשמה, ז"ש לכו לחמו בלחמי. לא תמיד יודע כיצד אכילת לחם גשמי משפיע על הפנימיות, כך לימוד תורה. לכן מי שלא לומד תורה מרעיב את הנשמה.
  2. וקליפה זו היא כקליפה מתדבקת במוח האגוז שבזמן שהאגוז היא רה נפרדת קליפה ההיא מהמוח האגוז בלי כבדות ובזמן שהאגוז הוא יבש, קשה לאדם להעבירה משם כי עוד הקושיא במקומה עומדת ומשום זה צוה הקב"ה לאדם לחזור בתשובה בימי נעוריו קודם שיזקין בו יצר הרע, ז"ש מפני שיבה תקום שפירושו קודם השיבה שלך תקום בתשובה, וקליפה זו היא אש ועליה נאמר ואחר הרעש אש לא באש ה'. קליפה רביעית המסבבת את ד חיות דמטטרון היא תהום דהיינו וחשך על פני תהום שה"ס החלל שבאגוז שעליה נאמר קול דממה דקה ששם בא המלך ועליה כתוב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. מפני שיבה תקום אומר, קודם השיבה שלך תקום בתשובה.

מרכבת יחזקאל

  1. ואלו ד קליפות הן רשומות בד' אברי הגוף: בריאה ששם לחות שממנה נמצאות סרחות הריאה המדביקות כנפי הריאה זו לזו ומחלישות אותה, ועליה כתוב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ושם רוח חזק מפרק הרי, הדופק בכנפי הריאה של האדם וזה הוא רוח המסעיר גופו של אדם שהוא הקליפה הראשונה שנק' ביחזקאל רוח סערה והוא הרוח שאליהו כפף אותו תחתיו ועלה בו למעלה. ז"ש ויעל אליהו ברוח סערה השמימה ורוח זה דופק על הראיה השותה כל מיני משקים ובהם ורוח אלקים מרחפת על פני מים, זה הוא קליפה לרוח הקודש. לשמאל רוח סערה עליהם נאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. 

ביאור המאמר אומר, וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ–כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת, אַרְבַּע חַיּוֹת; וְזֶה, מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה הרי שהכתוב מונה כאן ד קליפות שהם רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונגה ואח"כ אומר שבתוך ד קליפות אלו יש ארבע חיות אריה שור נשר אדם. והוקשה לו למה נמצאות ד חיות הקדש בתוך הקליפות, שאין קליפות על ד חיות שלו. לתתא אית קליפין במטטרון וכו כי ד חיות דמטטרון נמצאים בתוך ד קליפות הנ"ל. 

וכדי להסביר לנו ענין ד הקליפות הללו הוא משוה אותן לד קליפות: תוהו ובוהו וחושך ורוח אלקים שבמעשה בראשית ולד' דאליהו שהם: רוח גדולה וחזק מפרק הרים, רעש, אש, קול דממה דקה. ולד' קליפות דחטה, מוץ תבן סובין מורסן ולד' קליפות דאגוז שבתוכם ד מוחין דאגוז כי המוח שבאגוז מפוצל לד' חלקים, ומביא כל אלו ההשואות כדי שיבא זה וילמד על זה בכולן יש ד בחינות, פנימית וקליפות חיצוניות

שאלות חזרה בזוהר פנחס צד-צו
1.כיצד הויה ואדני מסמנים לנו את בחינת הציצית?
2. מה ההבדל בין ד' החיות שיש בעץ חיים דהיינו ז"א דאצילות לעומת החיות שיש במט"ט?
3. מיהם ד' הקליפות הסובבות את ד' חיות דמט"ט ומה המשל כנגדם של ד' קליפות דחיטה וכיצד הם דומים לד' הקליפות שבמרכבת יחזקאל וכיצד הם קשורות לאליהו הנביא?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס צד – צו שעור 32

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

 

כָּל מְצִיאוּת שההשגחה מַרְאֶה לְאָדָם, בָּאָה כְּדֵי ליצור קֶשֶׁר לְעֶלְיוֹן.
מִי שֶׁלּא לוֹמֵד תּוֹרָה מרעיב אֶת הַנְּשָׁמָה.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם אוֹמֵר, קוֹדֵם הָשִׂיבָה שֶׁלְּךָ תָקוּם בִּתְשׁוּבָה.

 

כנגד ליבו של האדם, יש בציצית ל"ב ציציות כחשבון י ה ה חסר האות וו. מהציצית מציצה האמת שבבגד, שבבגידה של עולם השקר הזה, וכך בכל מפגש עם המציאות, צריך להציץ לנו הקשר האמיתי אם השם. בכל מפגש יש לחבר את הלב עם היסוד, עץ החיים. מלמד כאן מהן ד הקליפות המפריעות לאדם להתקשר להשם, וכיצד להתגבר עליהן. במצב הגלות משתמשים במרכבה שהיא הרכב להתחבר לעליון.

זה לעומת זה עשה אלקים. שיש לחם הגוף ויש לחם הנשמה, ז"ש לכו לחמו בלחמי. לא תמיד יודע כיצד אכילת לחם גשמי משפיע על הפנימיות, כך בלימוד תורה, אין האדם יכול לדעת את ההשפעה על נפשו.

פנחס צא – צג שעור 31

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

  1. ומשום זה שיעור הציצית העמידו רבנן טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו שזה הוא אותו שנאמר בו ונער קטן נוהג בם שהוא מטטרון הנק' נער קטן. והוא נוהג בד' חיות שהם ד' והוא כולל שש מעלות לכסא דהיינו חג"ת נה"י שהם ו ומשום שהו כלול מעשר, מתלבשים בו עשר ספירות דז"א ומלכות דאצילות שהם י ובו נראה הקב"ה בשכינתו אל הנביאים שהוא כלול מעשר ספירות ומצד השכינה המלובשת במטטרון שהיא ספירה עשירית והיא תכלת שבציצית. נמצא גם מטטרון שהוא תכלת של כל הצבעים כלומר שכל הצבעים נכללו בתכלת.
  2. שהיא המלכות הנק' תכלת היא התכלית של יוד ספירות ובו ותכל כל עבודת אוהל מועד להיותה תכלית הכל ותכלת היא לשון כלה. ז"ש ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן. והעמידו חכמים כי כלת כתוב מלשון כלה וע"כ נק' השכינה תכלת והיא אור התכלת אשר בנר השכינה תכלת והיא אור התכלת אשר בנר האוכל חלבים ועולות. אור קו שמאל שבמלכות שה"ס הארת החכמה מכונה תכלת והטעם שנק' תכלת משם תכלית וכן תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שפירושו תוצאה ומטרה כי הארת החכמה שבמלכות היא תוצאה מכל ט ספירות ראשונות. ב מלשון ותכל כל עבודת אהל מעד שתכלת הוא לשון גמר כי הארתה גומרת כל הספירות. ג שתכלת היא לשון כלה כי המלכות היא כלה לז"א. ד ע"כ נק' תכלת משום שהיא מלשון כליה כי הדינים באים עם הארת החכמה שבה מכלים ושורפים את הכל כמ"ש וה"ס תכלת שבציצית כי חוטים הלבנים ה"ס אורות החסדים ופתיל תכלת ה"ס הארת החכמה שבמלכות. האר"י הקדוש אומר שמאז חורבן הבין אין להתשמתש בתכלת שבציצית, שהדינים קשים מידי
  3. ועליה דהיינו על אור החכמה שבה הנק' תכלת, אמר יחזקאל דמות כמראה אבן ספיר דמות כסאא. הסגולה של אבן הזאת היא שמי שיורש אותה אין אור הגיהנם שולט עליו ואין אש בעולם שיכול לקלקל אותה ולא כל מיני מתכות. שאם מכים על אבן ספיר בפטיש ישבר הפטיש עליה והיא אינה נזוקת כמו שאמרו חז"ל, כל שכן מים שאין מזיקים אותה. ע"כ מי שיורש אותה מתקיים בו הכתוב כי תעבור במים אתך אני וגו' וכל עליונים ותחתונים דס"א יראים מפניו. תכלת של הים בשבילו נאמר כי תעבור במים אתך אני וגו' כי בסגולה זו של אור התכלת שבמלכות הנק' אבן ספיר. סוס ורוכבו רמה בים שהוא הממונה של מצרים שנטבע בים בכח אור התכלת הזה.
  4. מצבע תכלת זה יראים העליונים והתחתונים המחנות של הים יראים מפניה והמחנות של הרקיע שהוא תכלת יראים מפניה. המחנות של תכלת של אש הגיהנם דהיינו תכלת דס"א יראים מפניה. כי בעת שמגולה אור התכלת שבמלכות שה"ס הארת החכמה מתגלים עמה דינים קשים מאד המפילים אימה ורעד על כל החיצונים. כאשר התכלת היא בקדושה לכיוון התכלית, אז בדין שלה יכולה לכלות את כל החיצונים.
  5. ותכלת היא דין כי שם המלכות הוא אדני שהוא אותיות דינא שה"ס דינא דמלכותא דינא. ב צבעים רשומים בטלית אחד לבן ואחד תכלת ועל ב צבעים אלו נאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספרי. לבנת היא לבן של הספיר כי הספיר כלול מב' גוונים שהם רחמים ודין, דהיינו לבן שהוא רחמים ושחור שהוא שחרות של תכלת ועל ב צבעים אלו רמזו חכמים מאימתי קורים את שמע בשחרית, מישכיר בין תכלת ללבן מאימתי קוראים את הקשר, הייחוד עם הקב"ה בשחרית, אחרי שמכיר בין דין לרחמים. כי בת מלך שהיא מלכות שה"ס קריאת שמע שהיא יחוד הקב"ה שהם הויה אדני, הויה ה"ס לבן ואדני ה"ס תכלת, כדי להיות רחמים ודין, כמו הקב"ה שהוא ז"א כלול מב' צבעים שה"ס הויה אדני להיות רחמים ודין, דהיינו כסא דין וכסא רחמים.
  6. כמראה אבן ספיר דמות כסא: שואל אם אבן ספיר היא תכלת שבציצית, מהו דמו כסא, ומשיב אלא כנגד הכסא שיש לה ע"ב גשרים דהיינו ע"ב אורות מהשם ע"ב, כן יהיה האדם רשום בע"ב קשרים וחוליות של ציצית כנגד ע"ב גשרים של הכסא שהם ח"י קשרים וחוליות לכל צד מד' כנפות בגדו דהיינו ה קשרים וי"ג חוליות וד' פעמים ח"י הם ע"ב. כי הכסא שהוא ה דהיינו המלכות היא לכל צד בד' חיות הכסא שהם ד כנגד ד כנפות כסותו.
  7. ושש מדרגות של הכסא שהן ו שהיא מטטרון כולל ד חיות. ז"ש ונער קטן נוהג בם והם מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, ומטטרון הוא שש מעלות לכסא שהם חג"ת נה"י שכל אחד כלולה ממאה העולים שש מאות, ציצית מלאה בשתי יודין כך עולה שש מאות. ואם חסר י אחדת מציצית משלמת החיריק במקומה שהיא כמו י ובכל צד בד' כנפות בגדו יש ציצית העולה ובכל צד בד' כנפות בגדו יש ציצית העולה שש מאות ועם י"ג חוליות של הציצית הם תרי"ג
  8. שש מעלות לכסא הוא ו ובסוד מילואה היא ואו שעולה לחשבון י"ג שואו זו נרמזת בג' תיבות מצרופי ע"ב תיבות שיש בג' פסוקים, ויסע ויבא ויט שהן ג תיבות ואו אני והו, שראשי תיבות שלהן הם ו א ו כזה, והו אני והו ויש חמשה קשרים בציצית שהם ה לכל צד וצד מד' כנפות הבגד והמילוי של ה שהוא א הוא הבגד עצמו הוא אחד לכולם. ובאות ה המתחברת עם ואו שהוא בגי' י"ג נשלם ח"י שהם ט"ט ממטטרון וח"י רומזת על חיה, ותהיה חיה לכל צד מארבע כנפות ויהיה כלול מאברא חיות כי הד' כנפות נכללות זו מזו ולכל חיה ארבע פנים וארבע כנפים שהם ביחד ל"ב פנים וכנפים והם תלויות מחיה הרביעית שבד' חיות שהיא פני אדם דהיינו אדם המלובש בציצית.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס צד – צו שעור 32

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

 

כָּל מְצִיאוּת שההשגחה מַרְאֶה לְאָדָם, בָּאָה כְּדֵי ליצור קֶשֶׁר לְעֶלְיוֹן.
מִי שֶׁלּא לוֹמֵד תּוֹרָה מרעיב אֶת הַנְּשָׁמָה.
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם אוֹמֵר, קוֹדֵם הָשִׂיבָה שֶׁלְּךָ תָקוּם בִּתְשׁוּבָה.

 

כנגד ליבו של האדם, יש בציצית ל"ב ציציות כחשבון י ה ה חסר האות וו. מהציצית מציצה האמת שבבגד, שבבגידה של עולם השקר הזה, וכך בכל מפגש עם המציאות, צריך להציץ לנו הקשר האמיתי אם השם. בכל מפגש יש לחבר את הלב עם היסוד, עץ החיים. מלמד כאן מהן ד הקליפות המפריעות לאדם להתקשר להשם, וכיצד להתגבר עליהן. במצב הגלות משתמשים במרכבה שהיא הרכב להתחבר לעליון.

זה לעומת זה עשה אלקים. שיש לחם הגוף ויש לחם הנשמה, ז"ש לכו לחמו בלחמי. לא תמיד יודע כיצד אכילת לחם גשמי משפיע על הפנימיות, כך בלימוד תורה, אין האדם יכול לדעת את ההשפעה על נפשו.

פנחס פח – צ שעור 30

אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

ישנה חשיבות עצומה להתמדה בעבודת השם.

קירבה בין איש לאישה מייצגת את הקשר בין הנברא לבורא.

זיווג יוצר קירבה ואהבה, וכן יוצר תוצאה של ייחוד זה. ייחוד זה גורם לתסכול כאשר צד אחד בא לסיפוקו האישי, במקום לתת הכל ליחד. שכינה נמצאת בין איש ואישה שזיככו עצמם, ולא באים כל אחד לתאווה אישית.

רמד)  אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם הוא סוד כבש דרחמנא שהחכמים העמידו עליהם גבי כבשי דרחמנא. דברים שהם תחת כבשנו של העולם יהיו מכוסים תחת לבושך. מה לבוש הוא מכה על הגוף אף כך צריכים לכסות סודות התורה כל שכן סוד הקרבנות שהם, כעין קרבת אשה אל בעלה כי ע"כ נק' קרבן מלשון קרבה, כבשונו של עול פירושו העלמה היתרה שיש בעולם כי על יעלימו תרגום יונתן יכבשון. כמו שיש להצניע את הקשר בין איש לאישה, כך הקורבנות הם כבשנו של עולם. וכך על האדם להעלים את הרצונות החיצוניים שלו ולשים מחיצה בינם לבין הפעולות הפנימיות. 

  1. ומה קרבת שניהם של איש ואשתו, צריכה להיות בהעלם אף כך הקרבן צריך לכסות אותו מבני עריות הרשעים החצופים שאין להם בשת פנים ולא ענוה. וכמה מיני ממזרים הם בני עריות בני נדה, שפירושה שנד ה' ממנה שהיא השכינה הנק' ה ונמצא במקומה, שפחה בת אל נכר זונה וזה הוא סוד תחת שלש רגזה ארץ וגו תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ושפחה כי תירש גברתה כי אות ה נדה ממקומה שהיא המלכה והיא יצר הטוב ונכנסה במקומה שפחה יצר הרע.
  2. וסוד הדבר, כנגע נראה לי בבית, היינו דם טמא של הנדה, ושם בנגע, והסגירו הכהן שבעת ימים אף כך שבעת ימים תהיה בנדתה. אשרי הם האברים המתקדשים בשעת תשמיש שההם נק' עצי העולה. שאוחזים בהם אשים קדושות משה הויה שהוא ז"א שנאחז באש שלהם ומשום זה באורים כבדו ה' ע"כ כבשי דרחמנא הם אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. האש שאוחזת בעצי העולה, מסמלת את ההשתוקקות בקדושה בין איש לאשתו. קורבן עולה כולו להשם, בא לתקן שהמחשבה תהיה אמונית. 
  3. הסוף והשלמות של הכתוב ועשירית האיפה סלת, דהיינו אשרי הוא מי שממשיך ממחו טפת סולת דהיינו טפת סולת נקיה בלא פסולת. בעת הזווג והיא רמוזה באות י מאדני וע"כ כתוב ועשירית שהוא כלולה בעשר ספירות. והיא בלולה בשמן כתית רביעית ההין היינו שהיא בלולה מארבעה שהם מקרא משנה תלמוד קבלה. צריך אדם לשמור על מחשבה נקיה בזמן הזיווג. 
  4. יחזקאל כשראה השכינה מתוך הקליפות, כלומר מתוך המלבושים, ראה עמה עשר ספירות בלי פירוד כלל, ואלו הן המוח שבתוך כולן, ראה אותן מתוך נהר כבר שלמטה דהיינו רכב שלמטה במטטרון כי כבר אותיות רכב שהיא רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, כל רבוא הוא עשרת אלפים רבותים הם כ אלף הוצא מזה שנים שאינם כי שנטן הוא אותתיו שאינן. אלפי הם ב אלפים שאינן נשארים י"ח אלפים כחשבון ח"י עולמות דהיינו יסוד הנק' חי הכולל עשר ספירות שהתלבש בט"ט ממטטרון והוא ט"ט מטטפות שנאמר בו והיו לטטפת בין עיניך, מי הן העינים אלא הם שלמעלה שנאמר בהם נפתחו השמים וארה מראות אלקים, מי הן מראות, אלו הן עשר מראות של מטטרון שיחזקאל ראה כנר בתוך עששית תשע מראות בגלוי ואחת סתומה. אע"פ שיחזקאל ראה את השכינה מלובשת בלבושים דבי"ע כמ"ש ביחזקאל עכ"ז ראה סוד היחוד דעשר ספירות שהם ז"א ומלכות, כלומר שראה את השכינה מיוחדת עם ז"א שז"א שה"ס ט ספירות ראשונות היה מחובר עם המלכות בלי פירוד כלל ואלו עשר סירות הן המוח המלובש בפנים, אבל הוא ראה אותן כשהן מלובשות במטטרון, כי בזמן הגלות מלובש זווג ז"א ומלכות במטטרון דהיינו שלא ראה אותן אלא מתוך התלבשות בנהר כבר שהוא מטטרון כי מטטרון נק' נהר כבר, הוא אותיות רכב וע"כ נאמר במטטרון רכב אלקים רבותים, כי ז"א ומלכות כשהם בזווג ע"י היסוד נק' אז היסוד ח"י עלמין והוא מטעם כי אז יורדים עשר ספירות דאו"י מהיסוד אל המלכות ועולים עשר ספירות דאור חוזר מהמלכות אל ז"א. ומתוך שהזווג הוא בסוד החכמה שספירותיה הן בסוד אלפים ע"כ נבחנות לב' רבוא עשרה אלפים דאו"י אמנם אע"פ שהזווג הוא עם המלכות הרי עצם המלכות חסרה גם במלכות כי המלכות שה"ס מנעולא נגנזה ובמקומה שמשמשת יסוד דמלכות שה"ס מתפחא וע"כ אם אנו מדייקים בזה חסרים שתי ספירות מעשרים כי חסרה המלכות מע"ס דאו"י והמלכות דע"ס דאו"ח ואין שם אלא ח"י ספירות. דהיינו היסוד בזמן הזווג שנק' מטעם הזה ח"י עמלין והוא מלובש במטטרון וז"ש דאתלבש בט"ט ממטטרון הרומזים על ט דאוי"י ועל ט דאו"ח וה"ס ט"ט מטטפות . הארות החכמה שבמלכות המכונות עינים וז"ש כי מראות ה"ס הארות החכמה הנק' עינים, כלומר שע"ס המלכות המלובשות במטטרון הן נק' מראות כי אין מראה וראיה רק במלכות בלבד מטעם שאין גילוי הארת החכמה בשום ספירה רק במלכות. אמנם הוא לא קבל מראות המלכות מהמלכות עצמה אלא מתוך התלבשות במטטרון כנר העומד בתוך מנורה שדפנותיה מזכוכית ורואה הארת הנר מתו דפנות הזכוכית כך ראה יחזקאל מראות השכינה שה"ס הנר מתוך הכלים של מטטרון שה"ס העששית. אמנם אע"פ שאנו אומרים שראה עשר ראות המלות כשמדייקים אינן אלא תשע מראות כי המלכות דמלכות נגזה ובמקומה משמש הארה מהיסוד הנק' מפתחא, כי לא ראה אלא ט מראות דט"ס ראשונות דמלכות אבל המראה של מלכות דמלכות לא ראה כי היא סתומה וגנוזה. 
  5. מראה אחת שהוא ראה בראשונה מאלו עשר מראות זו היא שנאמר בה וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ואע"פ שכבר התבאר כתוב הזה למעלה צריך לחדש עליו דברי חידוש.
  6. אמר הקב"ה למחנות של מעלה כל מי שיתפלל בין שיהיה גבור בין יהיה חכם בין שיהיה עשיר גבור הוא בזכיות שמתגבר על יצרו, חכם הוא בתורה ועשיר הוא במצות לא יכנס תפלתו בהיכל הזה עד שתראו בו סימנים אלו שנתן בעצמו את התקונים שלי. ומשום זה העמידו בעלי המשנה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו שפירושו מי שיהיה רשום בסימנים אלו בלבושו תקבלו תפלתו. סימן אחד הוא שיהיה רשום בתפלתו בתכלת שבד' כנפי הציצית, שהתכלת דומה לרקיע שהוא מטטרון ונמצא שהוא דומה למלאך ה' צבאות שהצורה שלו הוא תכלת שבציצית. אם אדם פועל בתפילה למען התכלית, אז מתקבלת תפילתו.
  7. ומשום זה שיעור הציצית העמידו רבנן טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו שזה הוא אותו שנאמר בו ונער קטן נוהג בם שהוא מטטרון הנק' נער קטן. והוא נוהג בד' חיות שהם ד' והוא כולל שש מעלות לכסא דהיינו חג"ת נה"י שהם ו ומשום שהו כלול מעשר, מתלבשים בו עשר ספירות דז"א ומלכות דאצילות שהם י ובו נראה הקב"ה בשכינתו אל הנביאים שהוא כלול מעשר ספירות ומצד השכינה המלובשת במטטרון שהיא ספירה עשירית והיא תכלת שבציצית. נמצא גם מטטרון שהוא תכלת של כל הצבעים כלומר שכל הצבעים נכללו בתכלת.

שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים פח-צ
1. במה דומה הקרבת קרבן התמיד לזווג בין איש לאשה?
2. מה התוצאה כאשר קרבת איש אל אשתו היא בחציפות ולא בהעלם?
3. מהו סוד "ועשירית האיפה סולת" בענין המחשבה ובענין הקרבן ובענין הזווג?
4. מה ראה יחזקאל בחזיונו כפי המתבאר מהכתוב "רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן"?


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס פה – פז שעור 29

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

לימוד מחשבת הבריאה לפני התפילה, מרומם בעיני הנברא את גדלות השם, ומביא להשתוקקות חזקה ולחיבור.

כמו תפילה, פגיעה היא דברי ריצוי כמו כשבא החתן אל הכלה. אין דרך החתן להתיחד עם הכלה אלא בדברי ריצוי ואח"כ יעשה עמה לינה. אין דרך חכמים לשמש מיטתם אלא בלילה בדרך צנעה.

לשון פגיעה היא שתקן יעקב תפלת ערבית כי תקון תפילה פירושו ג"כ יחוד חתן וכלה. ויפגע במקום מסמל תפילה וכן זיווג.

שואל כאן האם השכינה באה רק כאשר ישנם עשרה, ועונה שלא מדובר על מספר אלא על סוג המוחין. גם למתפלל יחיד עם מוחין של י-ה תבוא השכינה. תפילת יחד היא תועבה, וכשמתפללים במניין אז יש כלל שבא מלמעלה, וצדיק יכול לזכות למוחין של כלל.

פנחס פה – פז שעור 29

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

לימוד מחשבת הבריאה לפני התפילה, מרומם בעיני הנברא את גדלות השם, ומביא להשתוקקות חזקה לחיבור. 

רלח  אלא פגיעה היא דברי ריצוי כי כשבא החתן אל הכלה אין דרך החתן להתיחד עם הכלה אלא בדברי ריצוי ואח"כ יעשה עמה לינה זיווג, היינו כי בא השמש.

רלט)  אמר רע"מ אם כן מהו כי בא השמש, כי בדרך דרש אשר כי בא הוא לשון כביה, היינו כי בא השמש שנכבה אור השמש. אלא מכאן למדנו, מי שמיחד עם אשתו צריך בלילה לכבות הנר, וביום אין דרך חכמים לשמש מטתם אלא בלילה בדרך צנעה ומשום זה אוה"כ כי בא השמש, אחר שנפנה השמש מעולם.

  1. ומשום זה כמו שצריך להתכסות מהשמש צריך ג"כ להתכסות מאלו מלאכים שהם מיצר הטוב, שמימין בכמה מחנות. ומאלו מלאכים שהם מיצר הרע שהולך בשמאל בכמה מחנות, ומשום זה אחר שבא הבוקר אמר כאשר ראם, כי בלילה לא ראם. ומצדו של יעקב שהיה איש תם שהוא קו אמצעי לא היה עמו אלא המחנות של המלך והמלכה הנק' מלאכים של יום ושל לילה ומשום זה ויקרא שם המקום הוא מחנים. לשון רבים דהיינו ב מחנות באלו המלאכים של יום שהם של ז"א הנק' יום, כתוב כאשר ראם מחנה אלקים זה. כי ז"א נק' זה. וכשבאו המלאכים של לילה, דהיינו של המלכות הנק' לילה שנתאספו אליו לשמרו, אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים דהיינו ב מחנות ואין להקשות שהרי כתוב כאשר ראם כתוב אחר שחזר מלבן כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. כאשר הולכים בקו אמצעי ניתן לראות את שני הצדדים, וכך בזיווג מי שאינו גאוותן יכול לראות גם את הצד השני.
  2. בא לתרץ מה שבתחילה אמר על ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה שה"ס תפילת ערבית ואח"כ אומר אלא פגיעה היא פיוס יחוד חתן וכלה. ואמר משום שתפלה היא כלה דהיינו מלכות, ז"ש אתי מלבנון כלה אתי וגו, הרי שהמלכות נק' כאן אתי, ובתורה שבכתב נאמר עליה הנה מקום אתי, הרי שמקום פירושו מלכות כמו אתי. ומשום שהמלכות נק' מקום בעולם הזה, נאמר בה יפגע במקום וילן שם, שפגע במלכות הנק' מקום ונק' תפילה והנק' כלה. ולפיכך הפירוש הוא שהחתן שהוא יעקב שה"ס ז"א פגע ובא אל הכלה שהיא מלכות הנק' מקום. וכן אפשר לומר שפגיעה היא שתקן תפלת ערבית כי תקון תפילה פירושו ג"כ יחוד חתן וכלה. ויפגע במקום מסמל תפילה וכן זיווג.
  3. ומשם זה היא אומרת מי יתנני במדבר מלון אורחים שאז היתה רשות בפני עצמה ולא עם אלו הקובעים אותה חוב עמהם בלא חתן שלה. ובכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה וסוד הדבר והאיש משתאה לה. ואין איש אלא הקב"ה ז"ש ה' איש מלחמה ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת כמו ויצא כברק חצו. 

בלילה שהוא זמן החושך ה"ס שליטת הדינים שה"ס שליטת קו שמאל ונודע ששליטת השמאל בלי ימין הוא חושך כי שליט הימין שה"ס אור החסדים ה"ס אור היום. ולפיכך צריכים  להתפלל תפילת ערבית לזווג אותה עם ז"א שה"ס קו אמצעי שאז היא משומרת מפני הס"א שלא ימשכו ממנה השפע ממעלה למטה וכמו שהלילה הוא שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת המקום וע"כ הוא מקום נחש שרף ועקרב וז"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים רוצה להיות מלון אורחים מפני שרוצה את ההשתוקקות שלה, שבמדבר מרגישה את הרצון החזק, ורצונה להיות כרשות בפני עצמה. וכך תפילת ערבית היא שימור צד האישה, כלומר שהשכינה מצפה ואומרת מי יתנני במדבר שהוא מקום שליטה של השמאל להיות בזווג עם ת"א ויסוד הנק' אורחים וז"ס מלון אורחים. כי המתפלל תפלת ערבית מתקן אותה בזווג הזהה, ואז היא נבחנת רשות בפני עצמה, כלומר ששפע החכמה שבה נשארת ברשותה ואינה נמשכת ממעלה לטה, כי זה הוא תקון קו אמצעי שה"ס ת"ת ויסוד. ועל המתקן הזה מחכה המלכות ואומרת מי יתנני וגו' כי אז היא שמורה שלא ימשכו ממנה שפע החכמה ממעלה למטה כי המה קובעים אותה לכף חוב ומפרידים אותה מהחתן שלה שהוא קו אמצעי כי ע"י התפילה האדם מיחד המלכות עם הקב"ה שהו קו אמצעי שהוא מקדים ושומר אותה מפני החיצונים והרעים שלא ימשכו ממנה ממעלה למטה. וסוד המלה והאיש משתאה לה, שהקב"ה מצפה להזדווג עמה. ויהי הוא טרם כלה לגבר והנה רבקה יוצאת שזה מרמז שבטרם כלה המתפלל את תפלתו נעשה הזווג שה"ס והנה רבקה יוצאת אשר רבקה הוא אותיות הברק שהוא ויצא כברק חצו אשר ברק רומז על הזווג היורה כחץ.

  1. ואם תאמרו הרי העמידו רבנן שלעשרה מקדת השכינה ובאה, לאחד, אינה באה, אלא אחר שישב. ואיך אמרתי שבכל שעה שאדם מתפלל הקב"ה מקדים, דהיינו אפילו לאדם אחד, ומשיב שלעשרה שה"ס י קדמה לאות ה כלומר אם יש י"ה שהם המוחין דחכמה ובינה כי היוד כוללת גם ה באה השכינה שה"ס ה. לאחד שהוא ו כלומר אם ו היא אחד בלי י"ה עד שיושב ומקבל המוחין די"ה אינה באה אליו ה שניה דהויה וסוד הדבר שבמקום שאין שם י"ה אין ה שהיא מלכות באה שמה. ומי שרוצה ליחד האותיות י"ה ו"ה צריך להתחנן בתחינה ותחנונים ומשום זה כתוב ואתחנן אל ה' וגו אדני אלקים אתה החילות וגו כי באדני שהיא השכינה היא בתחנונים. ולקב"ה מבקשים רחמים. ד כאן דרוש תפלת ערבית. תחנונים הם מרבים חן אל השכינה שתהיה ראויה לזווג ורחמים ה"ס המוחין דקו אמצעי הכלולים מב הקווים ימין ושמאל שהם י"ה וכדי ליחד האותיות הויה צריכים ללהמשיך רחמים, שה"ס המוחין די"ה אל הקב"ה ותחנונים המרבים חן השכינה בעיניו ואז נעשה היחוד שאין השכינה באה אלא אם יש בז"א מוחין די"ה. שאל האם השכינה באה רק כאשר ישנם עשרה, ועונה שלא מדובר על מספר אלא על סוג המוחין. גם מתפלל יחיד עם מוחין של י-ה תבוא השכינה. תפילת יחד היא תועבה, וכשמתפללים במניין אז יש כלל שבא מלמעלה, וצדיק יכול לזכות למוחין של כלל. 

פנחס פב – פד שעור 28

רעיא מהימנא הקורבנות

להקריב קורבן אומר לתת מעצמך להשם.

אין פירוד בשם השם, ובוודאי לא בעולם אצילות. לפי תפיסת הנברא נראת נפרדות, ויש להגיע להשגה של חיבור. יש בעולם את כוח השלילה, הפירוד וכוח החיוב, החיבור. כאשר אדם פועל לפרטיות, לכבוד, לתאווה, פועל הוא לכוחות הפירוד כפי שעובדים לכוכבים והמזלות. רק כאשר פועל למען הכלל, יכול להוא להתחבר לקב"ה. 

  1. הוא מחיה כל העולמות ואין עליו אלוה אאחר שיתן לו חיים, ז"ש ואתה מחיה את כולם, הוא מקשר ומיחד מין למינו למעלה ולמטה ואין קרבה בד' יסודות זה לזה אלא הקב"ה כשהוא ביניהם.
  2. מיד כשאל הנק' בנים אתם לה' אלקיכם שהם מצד הויה חטאו, הוא מסתלק מאותיות הויה ונשארו בפרוד, תקנתו לקרב האותיות בהקב"ה י ה שהם זווג חכמה ובינה ו ה זווג ת"ת ומלכות אף כך אלו העבדים שלו שהם מצד מטטרון והם מצד החיות מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבעוונותיהם גורמים שיסתלק אלקותו מהם, תקנתם לחזור ולהוריד הקב"ה עליהם ולקרב אותם זה לזה, אף כך אלו שהם מארבע יסודות אש רוח מים עפר גרמו להעלות הקב"ה מהם, תקנתם לקרבם אל הקב"ה. ז"א דאצילות הויה נותן החיות ששם ההויה שלמה, יש לקרב אותם לז"א.
  3. ומשום זה בכולם צווה קרבן להויה דהיינו כדי ליחד אותיות הויה שנפרדו והסתלקו. כנל את קרבני לחמי לאשי, אף את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתוב שתי תורים או שני בני יונה מכל מין הולך למינו ומתחבר עמו, והקב"ה מקרב הכל במקום זה שהוא עלת על הכל שאין אלוה חוץ ממנו ואין מי שיכול לקרב הכוחות חוץ ממנו. פרטים לא מחברים, אלא רק מעין חיבור שהוא חבר מרעים שכל אחד בא ליטול לפרטיות. רק הכלל מחבר. 
  4. אבל הכוחות של האומות עובדי עכו"ם הם מצד הפרוד, אוי למי שגרם בעוונותיו להביא פירוד באותיות וחיות ויסודות, כי מיד הסתלק הקב"ה מישראל, והאומות עובדי עכו"ם יכנסו ביניהם ואין להם לעכו"ם קרבנות בהקב"ה. כי אין קורבנות בחוץ לארץ במקום האומות ומשום זה העמידו חכמים, הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה מאחר והוא חי בכח הפירוד שזה הכוח בחוץ לארץ. באותו זמן שאמר רעיא מהינמא דברים אלו ירדו כל האותיות הקדושות מאצילות והחיות הקדושות שבבריאה וד יסודות שביצירה ועשיה אליו ברכו אותו ואמרו על ידך רעיא מהימנא ירד עלינו הקב"ה והתקרבנו מין למינו. ברוך אתה אל הקב"ה בד יסודות, עתה התברר הכל על מכונו. והרי ראינו שגם גדולי ישראל שגרים בחו"ל ובישראל לצערנו יש הגרים ולא נראה שיש להם אלוקה. העניין שאין הזוהר מדבר כלל על גשמיות, אלא רק מבחינה רוחנית. לימוד תורה בא במקום הקורבנות שלא ניתן להקריב היום. חוץ לארץ זה מקום נפשי באדם. ומי שדר במקום תורה, זהו הסימן שהוא לא בגלות הגשמית.  

לחיות בארץ ישראל לא אומר על מקום פיסי, אלא על המקום הנפשי בו חיים רצון ישר-אל, שכל דבר מייחסים למאציל העליון ואליו מתחברים, מתחברים לערך עליון. 

ותתענג על ה'

  1. פתח ואמר, בטח בה' ועשה טוב שן ארץ ורעה אמונה. בטח בה' כראוי ועשה טוב, היינו שתעשה התקון של ברית קודש שתההיה מתקן אותו ושומר אותו כראוי, ואם תעשה זהה אתה תהיה כאן בארץ דהיינו שכן ארץ ותהיה נזונית ממך ומתפרנסת ממך אמונה ההיא של מעלה שהיא המלכות דהיינו רעה אמונה שנק מלכות. כל שעל האדם לעשות זה לתקן ברית קודש. כל זמן שאדם לא שומר על הברית, כל מה שעושה הולך לאיבוד. כאשר האמונה באה מהעליון, מהכתר, ואז עבודת המלכות היא עבודת האמונה, דהיינו שמוכנה לדחות את האור ולהתמסר לערך העליון.
  2. כי תתענג על ה ויתן לך משאלות לבך כל זה נתקן בתקון הברית. כיון שנתקן הברית, הנאמנות נתקן הכל, ופנחס, משום שקנא על הברית הזה זכה לכל, ולא עוד אלא שמגן על כל ישראל ובו מתקיים ותענג על ה שהוא עולה ומתקשר למעלה באור הראשון שברא הקב"ה גונזו באור ההוא שאברהם נהנה ממנו ואהרן הכהן נקשר בו.

שומר על הברית הוא אדם הנאמן לערכים הגבוהים. שמירה זו על הברית מביאה את האדם לשלמות, ולמילוי משאלותיו.

  1. אחר שעלה פנחס להיות כהן גדול לא נזכרת בו הריגת זמרי ואינה נאה, כדי שלא יתאחז כלל בענפיו של הס"א זו דרכה של הס"א להפריד ולהרוג, לעיתים בדרך הקדושה נוגעים בשלילה כדי להגיע לחיוב ואינו ראוי להזכיר זאת עליו. כי כל מי שהורג יש בו ענפים של הס"א ופנחס כבר התאחד בימין שהוא הכהונה ואין לו חלק בס"א כלל, ועל כן לא נזכר כאן שמו, כי מה שנראה שבה הוא בזיון לו, וירידה ממדרגה עליונה שתאחד בה. ע"כ כתוב המוכה אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא נזכר על ידי מי.
  2. אמר רבי פנחס אשרי הדור ששומעים דבריך בתורה, ואשרי חלקי שזכיתי לזה. אמר רבי שמעון לרבי פנחס, אשר הדור שתה וחסידותך נמצא בתוכו. בעוד שהיו יושבים ומרצים זה את זה, בא רבי אלעזר בן רבי שמעון ומצא אותם שם. אמר רבי פנחס, ודאי שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. אמר לו רבי שמעון, אלעזר בני שב ואמור מקרא הזה ישב רבי אלעזר.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

  1. פתח ואמר וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים שואל מהו ויפגעו בו, ומשיב, אלא יש פגיעה פגישה לטוב ויש לרע ויש פגיעה לתפלה אלא בשעה שהיה הולך לחרן כתוב: ויפגע במקום, כי תפלת ערבית היה מתפלל במקום ההוא שהיא המלכות הנק' מקום, כש"א הנה מקום אתי. כי תפלת ערבית ראויה לאותו מקום, כי תפלת ערבית היא בחינת תקון המלכות, והיינו לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא תפילה.
  2. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא ויפגע במקום, דברי התרצות הוא דהיינו  לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא פיוסא כי בא השמש, הקדוש שהוא ז"א אל הלבנה שהיא המלכות. הבעל אל האשה. מכאן שאינו נאה לבעל לבא אל אשתו אם לא בדברי רצוי לרצות אותה, כי כתוב ויפגע במקום שאמר לה דברי רצוי. ואח"כ וילן שם. כשבא יעקב מחרן כתוב ויפגעו בו, שהמלכות שלחה לרצות אותו שיבא אליה. כי ז"א הוא בחינת ימין והמלכות ה"ס שמאל, וכמו שיש מחלוקת בין ימין לשמאל כן היתה בין ז"א למלכות כי התמעטה ויצאה מקו שמאל וע"כ צריך ז"א לפייס אותה, דהיינו להחזיר לה הארת השמאל. כי בתחילה הוא ממשיך לה הארת השמאל לפיוס ואח"כ הוא מזדווג עמה ומשפיע לה חסדים נאמנים ולפעמים הוא בהיפך, שהמלכות מפייסת את ז"א והוא בשעה שז"א בו"ק, היא מפייסת אותו להזדווג עמה, שעי"ז ישובו לו הג"ר בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה. וז"ש כשבא יעקב מחרן שהיה אז בקטנות הנק' חרן ולכתוב ויפגעו בו, שהתייחד עמה ועי"ז ישובו אליו הג"ר. על האישה לבוא לשדל את הגבר כאשר אינו שואף לגדלות. ע"י הגדלת החשיבות העצמית, יכולה היא לגרום לו לשאוף ולגדול. אך כמובן שעליה להישאר בקטנות כל זמן שלא מכוונת את ההשתוקקות לבעלה. 

ויאמר יעקב כאשר ראם ומשיב אלו מלאכים של יום ז"א הנק' יום ומלאכים של לילה של המלכות הנק' לילה, היו. והיו נעלמים ממנו ואח"כ נגלו אליו. וע"כ כאשר ראם כתוב מחנה אלקים זה, מכאן שהיו אלו של יום ואלו של לילה. אלו של לילה כתוב בהם מחנה אלקים, כי המלכות נק' אלקים ואלו של יום כתוב בהם זה, כי ז"א נק' זה וע"כ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ב מחנות ועתה מחנות קדושים אני רואה כאן היינו מחנה דר"ש ומחנה דרבי פנחס, אשר דרכי שאתי לכאן. אלו המלאכים של יום ושל לילה היו מהארת הזווג, ועד כאן כשהיה בחרן לא ראה אותם, אלא עתה בסוד הזווג ראה אותם שכתוב כאשר ראם. כשאדם מגיע לגדלות יכול הוא לראות את המלאכים במחנות היום והלילה, היינו כוחות הרע והטוב.

שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים פב-עד
1. מה תקנתו של מי שגורם לפירוד? הן בעולם בריאה והן ביצירה ועשיה
2. מהם הכחות של או"ה לעומת כחוות ישראל.? אגב כך הסבר מהו הדש בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקה
3. מהו התנאי החמור והמחייב כדי שיהיה אדם מתענג על השם? ותינתנה לו משאלות ליבו
4. מדוע לא הוזכר פנחס בהריגת זמרי בכתוב המוכה אשר הוכה וכן בשם האשה המוכה? ומה אנו למדים מכך על קניית מדרגה?
5. מה אנו למדים על דרכי הזיווג בין איש לאשתו מ]ירושו של רבי אלעזר על הפסוק ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

 

הקורבן שאנו מַקְרִיבִים הוּא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה נָפְשִׁית.
עוֹשִׂים פעוּלה חיצונית כְּדֵי לֶהָפֵעִים נקוּדָה פנימִית.

כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, ויש להיזהר מהכבד שמחפש את הפרטיות והתענוג האישי.

כשמעלים קורבן, אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב.

כדי שלא ישלטו בהם בישראל הס"א נותנים לה חלק קטן שתיהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבירת הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

  1. והלב אינו מקבל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואח"כ הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו והשמחה של הלויים. מוח זה שהוא ז"א הוא אור הבא ממוח העליון שהוא או"א ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל שהוא הכתר, והכל נקשר זה בזה והמוח שהוא ז"א מקריב נחת רוח לכל העליונים. כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. הקורבן שאנו מקריבים הוא סוג של עבודה נפשית.
  2. העורקים שבכבד אלו הם אישים דהיינו מלאכים דס"א וכל אלו צבאות שלהם. הכבד שהוא סמ"אל, יותרת הכבד הנקבה שלו ונק' כך משום שאינה מתחברת עם הזכר, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושה ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר נאפופיה, ע"כ נק' יותרת כי כשרוצה להתחבר ולהחטיא האדם נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, כלומר בלי כח למשול עליו, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה, ואח"כ מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו בחור אחד, שאינו יכול עוד להיפרד ממנה. ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים והכל לוקחים האמורים והפדרים הנשרפים על המזבח בלילה וכולם כלולים בכבד שהוא סמ"אל. 

בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

  1. הלב שהוא העיקר בקדושה דהיינו  המלכות לוקח ומקריב ל המוח כמו שלמדנו, הלב שורה על ב כליות שהם נצח והוד והם ב כרובים שהם יועצות בסוד הכליות יועצות כלומר שמסדרים השפע היורד מז"א למלכות בסוד שחקים הטוחנים מן לצדיקים שהם צדיק וצדק דהיינו יסוד ומלכות, והם רחוקים וקרובים ימין ושמאל. כי בשליטת הנצח שהוא ימין הם קרובים ובשליטת ההוד הם רחוקים וכולם לוקחים ואוכלים מהארת הזווג שע"י הקרבן כל אחד כראוי לו עד שנקשר הכל כאחד.
  2. זבחי אלקים רוח נשברה, זה נקרב אל הלב דהיינו רוח נשברה וידוי ותפלה כי ודאי הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, דהיינו רוח נשברה עולה לאלקים שהוא המלכות הלב, והכבד, סמ"אל מקריב אותו אל הלב, כי נעשה מליץ טוב עליו והכל קשר אחד בקרבן. מתוך שהכבד נהנה מהקרבת הקרבן, כי מקבל הארת ג"ר דשמאל דפרודא מתחילת הכנת הזווג השלמת כלים ע"כ הקטיגור נעשה סניגור וממליץ טוב על רוח הנשבר של אדם המקריב שיתקבל אל הלב שעושה זאת לטובת עצמו, שלא תתקלקל הארת הזווג שלו כי הקטגור נעשה סנגור. כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, הכבד מחפש את הפרטיות ויש להיזהר מזה.
  3. מכבד שהוא כנגד סמ"אל יוצאים כל המחלות וכל הנגעים לכל אברי הגוף ובו שורים, הלב שהוא כנגד המלכות הוא זך מכל אברי הגוף וממנו יוצא כל טוב וכל הבריאות של כל האברים כולם וכל הכח וכל השמחה, השלמות הנצרכים לכל האברים.

רעיא מהימנא הקורבנות

  1. אמר רעיא מהימנא אין קרבנות באים אלא לרחק צדדים הטמאים ולקרב צדדים קדושים, שבהם בעורקים שבכבד שהם חיילות סמ"אל יש מהם גדולים ויש קטנים ומתפשטים מהם לכמה צדדים ואלו לוקחים את האמורים ופדרים המתאכלים על המזבח כל הלילה, כי קרבן כולו לה' והס"א לוקחת רק מהאמורים והפדרים.
  2. אמר המאור הקדוש רבי שמעון, רעיא מהימנא, והלא אתה אמרת שהקרבנות של הקב"ה אינם אלא לקרב י – ה – ו לאות ה אלא אע"פ שכל הקרבנות צריכים להקריב לפני הקב"ה והוא מחלק לכל המחנות את המאכלות של הקרבנות לכל אד כראוי לו לשכליים, דהיינו לקדושה נותן מזונות תורה ומשתה של יין ומים של התורה שה"ס קו אמצעי שנק' תורה, שכל האורות מתתקנים על ידו. לטבעיים שהם השדים שהם כבני אדם, כלומר לס"א נותן להם מאכלות טבעיים שהאש שלהם יורדת לאכול אותם, דהיינו ההארות הבאות מקו שמאל בלי תקון קו אמצעי הנק' תורה.
  3. אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב
  4. ומשום שהקב"ה רצה להציל גופיהם של ישראל מהם ואת נפשותיהם, צווה להקריב קרבנות של בהמות וגופים במקומם, שלא ישלטו בהם הס"א ורוצה לתת לס"א ויהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבית הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר. עושים פעולה חיצונית כדי להפעים נקודה פנימית

שאלות חזרה בזוהר פנחס עו-עח
1. מה ההבדל בן תפקיד הלב לתפקיד הכבד בנפש האדם?
2. כיצד הקטגור נעשה סניגור בהקרבת הקורבנות?
3. מיהי יותרת הכבד ומדוע נקראת יותרת?
4. מהו שכתוב באות רי'ט שהקב"ה אינו מקבל מהקורבן אלא רצון הלב ושבירת הלב כפי הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה?

פנחס פב – פד שעור 28

רעיא מהימנא הקורבנות

להקריב קורבן אומר לתת מעצמך להשם.

אין פירוד בשם השם, ובוודאי לא בעולם אצילות. לפי תפיסת הנברא נראת נפרדות, ויש להגיע להשגה של חיבור. יש בעולם את כוח השלילה, הפירוד וכוח החיוב, החיבור. כאשר אדם פועל לפרטיות, לכבוד, לתאווה, פועל הוא לכוחות הפירוד כפי שעובדים לכוכבים והמזלות. רק כאשר פועל למען הכלל, יכול להוא להתחבר לקב"ה. 

  1. הוא מחיה כל העולמות ואין עליו אלוה אאחר שיתן לו חיים, ז"ש ואתה מחיה את כולם, הוא מקשר ומיחד מין למינו למעלה ולמטה ואין קרבה בד' יסודות זה לזה אלא הקב"ה כשהוא ביניהם.
  2. מיד כשאל הנק' בנים אתם לה' אלקיכם שהם מצד הויה חטאו, הוא מסתלק מאותיות הויה ונשארו בפרוד, תקנתו לקרב האותיות בהקב"ה י ה שהם זווג חכמה ובינה ו ה זווג ת"ת ומלכות אף כך אלו העבדים שלו שהם מצד מטטרון והם מצד החיות מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבעוונותיהם גורמים שיסתלק אלקותו מהם, תקנתם לחזור ולהוריד הקב"ה עליהם ולקרב אותם זה לזה, אף כך אלו שהם מארבע יסודות אש רוח מים עפר גרמו להעלות הקב"ה מהם, תקנתם לקרבם אל הקב"ה. ז"א דאצילות הויה נותן החיות ששם ההויה שלמה, יש לקרב אותם לז"א.
  3. ומשום זה בכולם צווה קרבן להויה דהיינו כדי ליחד אותיות הויה שנפרדו והסתלקו. כנל את קרבני לחמי לאשי, אף את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתוב שתי תורים או שני בני יונה מכל מין הולך למינו ומתחבר עמו, והקב"ה מקרב הכל במקום זה שהוא עלת על הכל שאין אלוה חוץ ממנו ואין מי שיכול לקרב הכוחות חוץ ממנו. פרטים לא מחברים, אלא רק מעין חיבור שהוא חבר מרעים שכל אחד בא ליטול לפרטיות. רק הכלל מחבר. 
  4. אבל הכוחות של האומות עובדי עכו"ם הם מצד הפרוד, אוי למי שגרם בעוונותיו להביא פירוד באותיות וחיות ויסודות, כי מיד הסתלק הקב"ה מישראל, והאומות עובדי עכו"ם יכנסו ביניהם ואין להם לעכו"ם קרבנות בהקב"ה. כי אין קורבנות בחוץ לארץ במקום האומות ומשום זה העמידו חכמים, הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה מאחר והוא חי בכח הפירוד שזה הכוח בחוץ לארץ. באותו זמן שאמר רעיא מהינמא דברים אלו ירדו כל האותיות הקדושות מאצילות והחיות הקדושות שבבריאה וד יסודות שביצירה ועשיה אליו ברכו אותו ואמרו על ידך רעיא מהימנא ירד עלינו הקב"ה והתקרבנו מין למינו. ברוך אתה אל הקב"ה בד יסודות, עתה התברר הכל על מכונו. והרי ראינו שגם גדולי ישראל שגרים בחו"ל ובישראל לצערנו יש הגרים ולא נראה שיש להם אלוקה. העניין שאין הזוהר מדבר כלל על גשמיות, אלא רק מבחינה רוחנית. לימוד תורה בא במקום הקורבנות שלא ניתן להקריב היום. חוץ לארץ זה מקום נפשי באדם. ומי שדר במקום תורה, זהו הסימן שהוא לא בגלות הגשמית.  

לחיות בארץ ישראל לא אומר על מקום פיסי, אלא על המקום הנפשי בו חיים רצון ישר-אל, שכל דבר מייחסים למאציל העליון ואליו מתחברים, מתחברים לערך עליון. 

ותתענג על ה'

  1. פתח ואמר, בטח בה' ועשה טוב שן ארץ ורעה אמונה. בטח בה' כראוי ועשה טוב, היינו שתעשה התקון של ברית קודש שתההיה מתקן אותו ושומר אותו כראוי, ואם תעשה זהה אתה תהיה כאן בארץ דהיינו שכן ארץ ותהיה נזונית ממך ומתפרנסת ממך אמונה ההיא של מעלה שהיא המלכות דהיינו רעה אמונה שנק מלכות. כל שעל האדם לעשות זה לתקן ברית קודש. כל זמן שאדם לא שומר על הברית, כל מה שעושה הולך לאיבוד. כאשר האמונה באה מהעליון, מהכתר, ואז עבודת המלכות היא עבודת האמונה, דהיינו שמוכנה לדחות את האור ולהתמסר לערך העליון.
  2. כי תתענג על ה ויתן לך משאלות לבך כל זה נתקן בתקון הברית. כיון שנתקן הברית, הנאמנות נתקן הכל, ופנחס, משום שקנא על הברית הזה זכה לכל, ולא עוד אלא שמגן על כל ישראל ובו מתקיים ותענג על ה שהוא עולה ומתקשר למעלה באור הראשון שברא הקב"ה גונזו באור ההוא שאברהם נהנה ממנו ואהרן הכהן נקשר בו.

שומר על הברית הוא אדם הנאמן לערכים הגבוהים. שמירה זו על הברית מביאה את האדם לשלמות, ולמילוי משאלותיו.

  1. אחר שעלה פנחס להיות כהן גדול לא נזכרת בו הריגת זמרי ואינה נאה, כדי שלא יתאחז כלל בענפיו של הס"א זו דרכה של הס"א להפריד ולהרוג, לעיתים בדרך הקדושה נוגעים בשלילה כדי להגיע לחיוב ואינו ראוי להזכיר זאת עליו. כי כל מי שהורג יש בו ענפים של הס"א ופנחס כבר התאחד בימין שהוא הכהונה ואין לו חלק בס"א כלל, ועל כן לא נזכר כאן שמו, כי מה שנראה שבה הוא בזיון לו, וירידה ממדרגה עליונה שתאחד בה. ע"כ כתוב המוכה אשר הוכה סתם ושם האשה המוכה ולא נזכר על ידי מי.
  2. אמר רבי פנחס אשרי הדור ששומעים דבריך בתורה, ואשרי חלקי שזכיתי לזה. אמר רבי שמעון לרבי פנחס, אשר הדור שתה וחסידותך נמצא בתוכו. בעוד שהיו יושבים ומרצים זה את זה, בא רבי אלעזר בן רבי שמעון ומצא אותם שם. אמר רבי פנחס, ודאי שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה. אמר לו רבי שמעון, אלעזר בני שב ואמור מקרא הזה ישב רבי אלעזר.

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס

  1. פתח ואמר וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים שואל מהו ויפגעו בו, ומשיב, אלא יש פגיעה פגישה לטוב ויש לרע ויש פגיעה לתפלה אלא בשעה שהיה הולך לחרן כתוב: ויפגע במקום, כי תפלת ערבית היה מתפלל במקום ההוא שהיא המלכות הנק' מקום, כש"א הנה מקום אתי. כי תפלת ערבית ראויה לאותו מקום, כי תפלת ערבית היא בחינת תקון המלכות, והיינו לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא תפילה.
  2. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא ויפגע במקום, דברי התרצות הוא דהיינו  לפי מה שאמר שאין פגיעה אלא פיוסא כי בא השמש, הקדוש שהוא ז"א אל הלבנה שהיא המלכות. הבעל אל האשה. מכאן שאינו נאה לבעל לבא אל אשתו אם לא בדברי רצוי לרצות אותה, כי כתוב ויפגע במקום שאמר לה דברי רצוי. ואח"כ וילן שם. כשבא יעקב מחרן כתוב ויפגעו בו, שהמלכות שלחה לרצות אותו שיבא אליה. כי ז"א הוא בחינת ימין והמלכות ה"ס שמאל, וכמו שיש מחלוקת בין ימין לשמאל כן היתה בין ז"א למלכות כי התמעטה ויצאה מקו שמאל וע"כ צריך ז"א לפייס אותה, דהיינו להחזיר לה הארת השמאל. כי בתחילה הוא ממשיך לה הארת השמאל לפיוס ואח"כ הוא מזדווג עמה ומשפיע לה חסדים נאמנים ולפעמים הוא בהיפך, שהמלכות מפייסת את ז"א והוא בשעה שז"א בו"ק, היא מפייסת אותו להזדווג עמה, שעי"ז ישובו לו הג"ר בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה. וז"ש כשבא יעקב מחרן שהיה אז בקטנות הנק' חרן ולכתוב ויפגעו בו, שהתייחד עמה ועי"ז ישובו אליו הג"ר. על האישה לבוא לשדל את הגבר כאשר אינו שואף לגדלות. ע"י הגדלת החשיבות העצמית, יכולה היא לגרום לו לשאוף ולגדול. אך כמובן שעליה להישאר בקטנות כל זמן שלא מכוונת את ההשתוקקות לבעלה. 

ויאמר יעקב כאשר ראם ומשיב אלו מלאכים של יום ז"א הנק' יום ומלאכים של לילה של המלכות הנק' לילה, היו. והיו נעלמים ממנו ואח"כ נגלו אליו. וע"כ כאשר ראם כתוב מחנה אלקים זה, מכאן שהיו אלו של יום ואלו של לילה. אלו של לילה כתוב בהם מחנה אלקים, כי המלכות נק' אלקים ואלו של יום כתוב בהם זה, כי ז"א נק' זה וע"כ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ב מחנות ועתה מחנות קדושים אני רואה כאן היינו מחנה דר"ש ומחנה דרבי פנחס, אשר דרכי שאתי לכאן. אלו המלאכים של יום ושל לילה היו מהארת הזווג, ועד כאן כשהיה בחרן לא ראה אותם, אלא עתה בסוד הזווג ראה אותם שכתוב כאשר ראם. כשאדם מגיע לגדלות יכול הוא לראות את המלאכים במחנות היום והלילה, היינו כוחות הרע והטוב.

פנחס עו – עח שעור 26

תלת צלותין

 

הקורבן שאנו מַקְרִיבִים הוּא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה נָפְשִׁית.
עוֹשִׂים פעוּלה חיצונית כְּדֵי לֶהָפֵעִים נקוּדָה פנימִית.

כאשר מעלה הכהן את הקרבן, צריך גם את כוונת הלב של בעל הקורבן. בכל עבודה נפשית יש לתת חלק קטן ושולי לס"א, אך כמובן שלא את החלק העיקרי לפרטיות, שאז מתמכרים ונופלים.

כשאדם רוצה להיתקן, ישים עצמו כחרס שתיקונו שבירתו. כך עליו לשבור את הלב המזויף שמרגיש שהוא החשוב. ע"י הקרבן אפשר להביא גם את הס"א להיות מליץ יושר. הלב הרוחני צריך להיות בריא, ויש להיזהר מהכבד שמחפש את הפרטיות והתענוג האישי.

כשמעלים קורבן, אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא זכו היה יורד שם כמו כלב של אש ואף כך, כשאדם מת, אם זכה יורדת דמות אריה לקבל נפשו ואם לא זוכה יורדת דמות כלב שעליו אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ביקש דוד מהקב"ה שיתן לו את התיקון הראוי בעולם הזה כדי שיינצל מהכלב.

כדי שלא ישלטו בהם בישראל הס"א נותנים לה חלק קטן שתיהנה מהם לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, ואז הקטגור נעשה סנגור, אבל הקב"ה אינו מקבל מהקרבן אלא רצון הלב ושבירת הלב ז"ש זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה. כעין כלי חרס שנאמר בהם נשברו נטהרו. את בשר הקורבן לוקח הס"א, את הלב הנשבר נותנים לקב"ה. אדם שמסוגל להיות בחינת עוזב ומודה, לעזוב את החטא ומצטער על מקומו שהיה בו, אז נבחן שליבו נשבר.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס סא – סג שעור 21

ב מראות

מראה אחד הנשמה בעולם הזה ומראה אחד בבא.

אדם נברא בשני צלמים, בצלמו ובצלם אלקים.

כדי להתחבר לעליון על האדם לייצר חסדים ע"י התגברות.

עד גמר תיקון, בעבודת הנפש ישנם דברים שמוסתרים מהאדם לטובתו, הם בתת המודע שלו, ועליו לפעול אותם ולקבל אותם באמונה. הסתרה זו באה לידי ביטוי במצוות לא תעשה, אותם יש לקבל מעל טעם ודעת.

  1. כעין זה שיצאו ממצרים שהלכו בענני כבוד ובכל אותו היקר כעין זה תהיה יציאת הנשמה מגוף שלה שהוא טפה סרוחה, ללכת לב' גנים ג"ע העליון וג"ע התחתון שהשמים והארץ שלהם נבראו בשם הוי"ה ובשבילו נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ. בעת ההוא יתקיים באדם ולא יכנפו עוד מוריך לא תהיה הסתרה, ויוכלו לקבל את ההארה, אליך יכנוף הוא כש"א בשתים יכסה פניו, אלא והיו עיניך רואות את מוריך ומצד אלו ב מראות זכה משה רבינו עליו השלום, רבן של הנביאים והחכמים. אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון לרעייה מהימנא אתה הוא שזכית בחייך למה שיזכו הצדיקים לאחר חייהם, אשרי חלקך.

המלכות נק' מראה כי בה מקום גילוי החכמה הנק' ראיה ויש בה ב בחינות במראה. א כשהיא בזווג עם ז"א והחסדים שולטים במלכות כמו בז"א והגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבמלכות, מ"מ נמשכת ממעלה למטה משום שעיקרם הוא חסדים ולא חוכמה וע"כ מכונה מראה הזו בשם מראה המאירה, כי מאירה ממעלה למטה והיא בחינת ז"א להיותה עמו בזווג ונכללת בו. וראה זו נחנת לבחינת ו"ה דהויה כי חסדים הם ו"ק שה"ס ו"ה. ב היא כשהחכמה שה"ס י"ה מתגלה במלכות ואע"פ שגם כאן היא בזווג עם ז"א אמנם החכמה שבמלכות שולטת ולא חסדים דז"א, ונודע שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה וע"כ נבחנת למראה שאינה מאירה למטה ואז כתוב עליה, זה שמי לעלם שכתוב לעלם חסר ו שפירושו להעלים כי צריכים להעלימו שלא להמשיכו למטה שזה שורש כל שס"ה ולא תעשה שבתורה וע"כ בא הרמז על זה. שמי עם י"ה הוא בגימטרייה שס"ה כי י"ה שה"ס החכמה והגר ה"ס זה שמי לעלם שצריכים להעלימו. אבל בחינת מראה המאירה שה"ס הארת החסדים הוא מצווה להמשיכו ממעלה למטה לערב גם את הנברא וזהו שורש כל רמ"ח מצוות עשה, וע"כ כתוב עליו וזה זכרי לדר דר, וע"ז בא הרמז ו"ה עם זכרי גי רמ"ח. כי אורות החסדים ה"ס ו"ה והם רמ"ח אורות כנגד רמ"מ צוות עשה הממשיכות אלו רמ"ח אורות ונשמת הצדיק שקיים רמ"ח מצוות עשה מתלבשת לאחר פטירתה באלו רמ"ח אורות המקיים רמ"מ מצוות עשה מקבל לבוש כמו לבוש הנשמה ואיתו נכנס לגן עדן. וז"ש קב"ה מלכיב לה שה"ס ז עננים שהם חסדים כנגד ז"ס חג"ת נהי"ם ועל ידי לבושים אלו שמתלבשת ברמ"מ אורות של מראה המאירה. במראה היא בגיר רמ"ח ועליה כתוב וראייה לזכור ברית עולם דא אספקלריא המאירה כי בה שייך אריה, ואור להיותה נמשכת ממעלה למטה. וע"פ שעיקרה חסדים, עכ"ז נק' ראיה משום שהחסדים כלולים מהארת החכמה. בחלום אדבר בו דא אספקלריא שאינה מאירה דהיינו סוד י"ה שליה כתוב זה שמי לעלם. ושה"ס שליטת החכמה שבמלכות שצריכים להעלימה שלא תאיר אלא ממטה למעלה ובעת השהיא שולטת לפני עצמה בלי חסדים ה"ס חשך ולא אור וז"ש כליל משס"ה נהרין כחשבן ישנה והיינו אני ישרנה, כי אז היא בבחינת סתימת עינים שה"ס חשך ושינה. וע"ז ואה"כ אינה ישרנה. חד בעלמא דין, מראה אחת נוהגת בעולם הזה שה"ס המלכות, שהיא מראה שאינה מאירה וחד בעלמא דאתי ומראה אחת היא כשהמלכות היא בסוד הבינה המשפעת חסדים שאז היא מראה מאירה בתוך האדם ישנם שתי הבחינות. בעולם הבא יקבל אור זה אם יכין לבושים. ואינון בעובדי ידוי דקב"ה. וב' המראות מאירות בנשמות שהן מעשה ידו של הקב"ה 

וז"ש ורזא דלהון זה שמי לעלם י"ה עם שמי שס"ה כי בחינת החכמה ה"ס י"ה שצריכים להעלימה וע"כ כתוב לעלם בלי ו שזה שורש לשס"ה ל"ת שבתורה כנ"ל. וע"כ שמי י"ה בגימטרייה שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח כי החסדים הנכללים בחכמה הנמשכים ממעלה למטה ה"ס ו"ה דיינו ו"ק משום שעיקרם הוא חסדים ומצווה להמשכים והוא שורש כל רמ"ח צוות עשה כנ"ל שזה הרמז זכרי ו"ה בגמ  רמ"ח. 

ואלו ב מראות ה"ס ב צלמים שצלם ז"א ה"ס מראה המאירה וצלם המלכות ה"ס מראה שאינה מאירה כי צלמו מורה על צורת מראה שאינה מאירה, כי המלכות נק' אלקים ועל המראה שאינה מאירה, נאמר כי לא ראיתם כל תמונה צלם מצד הגוף אסור, וצלם מבחינת הויה מותר. ועל אותם העוברים על זה נאמר והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וז"ש ועל שאר דיוקנין דהיינו מעשה הרשעים רוצים להמשיך כאן בחינת תמונה, אבל על מראה המאירה נאמר ותמונת ה' יביט וע"כ ממראה המאירה שה"ס רמ"ח מצוות עשה נמשכים רמ"ח מלאכים המעלים את הנשמה. וממראה המאירה שה"ס רמ"ח מצוות עשה נמשכים רמ"ח מלאכים המעלים את הנשמה. ומראה שאינה מאירה שה"ס שס"ה ל"ת נמשכים שס"ה מלאכים המעלים את הנשמה שביחד עם תרי"ג וז"ש ותרי"ג מלאכין סלקין לה לנשמתא וסוד שס"ה ל"ת נמשכים מבחינת העלם השם, בסו"ה זה שמי לעלם כנ"ל. וז"ש כלהו פניהם וכנפיהם רודות דהיינו שאין בהם זווג והמשכה מן י"ה שה"ס הפנים אלא שמעלימים הארתה ממטה למעלה וז"ש לקיים וכו' ואשא אתכם על כפני נשרים. כי נשר ה"ס וק האמצעי, שתקון זה שהחכמה לא תאיר רק ממטה למעלה בא ממנו וע"כ נק' תקון הזה כנפי נשרים כי הכסוי נק' כנפים וקו אמצעי נק' נשרים דהיינו ב מלכיות כי המלכות נק' גן. כי המלכות מבחינת מראה המאירה ה"ס ו"ה ומלכות מבחינת מראה שאינה מאירה ה"ס י"ה ובשניהם  הוי"ה שלמה. זווג ז"א ומלכות שבם כי ז"א נק' שמים והמלכות נק' ארץ כי ב הבחינות יש זווג ז"א ומלכות. אלא במראה המאירה שולט ז"א דהיינו מדת החסדים שלו. ובמראה שאינה מאירה שולטת המלכות דהיינו מדת החכמה שלה. ולעתיד לבא יתגה זווג י"ה ויעברו כנפי נשרים ובזמן ההוא יתקיים באדם ולא יכנף עוד מוריך כי יתבטלו הכנפים. ישנם שני צדדים לגילוי המציאות לאדם. א מציאות בה אפשר לקחת שותפות תוך הארה ממעלה למטה בתנאי שהחסדים שולטים. כשבאים לעשות מצווה בעולם הזה, סימן שישנה לנברא אפשרות לבטא עצמו במצווה. 

אני וה"ו

  1. שמרה נפשי כי חסיד אני, למה, כדי שאתחסד עם אני, דהיינו כדי שאיד ואביא החסד הויה שהוא ז"א אל אני שהוא מלכות שנאמר בה אני והוא נ"י מלכות וה"ו ז"א אוי לו מי שמפריד אנ"י מלכות וה"ו ז"א אוי לו מי שמפריד אני מן הוא דהיינו למי שמפריד בין ז"א למלכות שנאמר הוא עשנו ולא אנחנו שהוא פירושו ז"א כי הכל אחד. דהיינו אני והוא אחד הוא בלי פירוד, ז"ש ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל אני הויה אני הוא ולא אחר, וזה אני מן אדני כלומר אני ה"ס אדני שבו יש אותיות אני. הויה זה הוא קו האמצעי דהיינו ז"א. 
  2. ומשום שהשם הויה שהוא ז"א הוא לימין דהיינו חסד. אמר שמרה נפשי כי חסיד אני פירושו כי אתחסד בך עם אנ"י שהיא אדני, שהיא גבורה. כלומר שאיחד הויה שהוא חסד עם הויה שהיא גבורה, ויומשכו החסדים מהויה אל אדני ותהיה גם היא חסד, ובת"ת שהוא קו אמצעי מתחברים ב השמות הויה אדני ומשתלבים כזה יאהדונה"י כי קו אמצעי מחבר חסד שה"ס הויה עם הגבורה שה"ס אדני. וסוד הדבר בחסד ובגבורה שהם ב הקווים ימין ושמאל  נאמר בהם ופניהם וכנפיהם פרודות כי פניהם ה"ס חב"ד ב הקווים ימין ושמאל שהם חכמה ובינה הם פרודות. וכן ב כנפים ה"ס ב קווים ימין ושמאל שהם משונים זה מזה וע"כ הם פרודות ובת"ת שהוא קו אמצעי שנק' הויה איש מלחמה על שם שלוחם עם קו השמאל וממעט אותו כדי ליחדו עם הימין להיות אחד. כתוב שתים חוברות איש שב' השמות הויה אדני מתחברים יחד, וע"כ ושתים מכסות אתת גויותיהנה שב' כנפים מתחברים בגוף ונעשות אחת. ות"ת נק' גוף שה"ס וגויתו כתרשיש וכן בב קווים ימין ושמאל שבג"ר שהם חכמה ובינה שהם ב שמות הויה אהיה, שעליהם נאמר ופניהם וגו פרודות מתחברים ג"כ ומשתלבים יחד ע"י קו אמצעי שה"ס הדעת ומשתלבים יאההויה.

פנחס עג – עה שעור 25

מרכבת מטטרון

אֵין דָּבָר שיבטל אֶת המוות בָּעוֹלָם כְּמוֹ הָקְּטוֹרת.
קטורת לֶשׁוֹן קֶשֶׁר, מֶחָבֶּרֶת בֵּין הַחֶסֶד לדינים.
הַס"אַ מקבלת אֶת כָּל הרצונות הפרטיים.
ניתן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בתאווה רַק כַּאֲשֶׁר הִיא מֶשָׁרֶתֶת עֵרֶך עֶלְיוֹן.
מַעֲשֵׂה חִיצוֹנִי הוֹלֵך לס"אַ, וכוונת הַלֵּב לָקְּדוּשָׁה.

 

 

גם באומות העולם נוהגים ע"י קטורת לטהר מקומות, אך לנו מותר רק בבית המקדש. עשן הוא דינים וגורם למוות כשאינו מתוקן ע"י מסך של קו אמצעי וע"י קרבן, אשר כיום תפילה ביא במקום הקורבן. אכילה היא קבלת תענוג ממעלה למטה, והתיקון של הריח הוא רק כשמעלים ממטה למעלה, ואז קבלת השפע מצומצמת, וניתנת כראוי. כך למשל לא אוכלים בשר רק בגלל התאווה, אלא לוקחים רק כשר ממליחים ומתקנים. כל תאווה יש לעכב ולייחד אותה עם הימין, האמונה. זיווג אמיתי הוא בין ימין לשמאל, זכר ונקבה, זכור ושמור שנאמרו בדיבור אחד. השלמות היא בזכר ונקבה, אשר ע"י ההשתוקקות שלה וכח המסך, ניתן לקבל חכמה.

פנחס עג – עה שעור 25

מרכבת מטטרון

אין דבר שיבטל את המוות בעולם כמו הקטורת.

קטורת לשון קשר, מחברת בין החסד לדינים.

הס"א מקבלת את כל הרצונות הפרטיים.

ניתן להשתמש בתאווה רק כאשר היא משרתת ערך עליון. 

מעשה חיצוני הולך לס"א, וכוונת הלב לקדושה. 

גם באומות העולם נוהגים ע"י קטורת לטהר מקומות, אך לנו מותר רק בבית המקדש. עשן הוא דינים וגורם למוות כשאינו מתוקן ע"י מסך של קו אמצעי וע"י קרבן, אשר כיום תפילה ביא במקום הקורבן. אכילה היא קבלת תענוג ממעלה למטה, והתיקון של הריח הוא רק כשמעלים ממטה למעלה, ואז קבלת השפע מצומצמת, וניתנת כראוי. כך למשל לא אוכלים בשר רק בגלל התאווה, אלא לוקחים רק כשר ממליחים ומתקנים. כל תאווה יש לעכב ולייחד אותה עם הימין, האמונה. זיווג אמיתי הוא בין ימין לשמאל, זכר ונקבה, זכור ושמור שנאמרו בדיבור אחד. 

קצח  הדינים העולים מקו שמאל מטרם חיבורו עם קו הימין נק' עשן אמנם דינים אלו אינם עולים ואינם ניכרים לבחינת התקון אלא על ידי המסך דחיריק כלומר שהדינים הם דבר טוב כשמנווטים אותם דרך קו אמצעי שמעלה קו האמצעי שהמסך דחיריק הזה מכונה אש ועצם שבהם נשרף הקרבן שהוא רומז על מיעוט הג"ר שדמאל ומהם עולה העשן שהם הדינים דשמאל מטרם חיבורו עם הימין אסור לקבל ג"ר דשמאל, שזה היה התיקון באצילות שאין לקבל אור גדול ששובר הכלים. ונבחן סוד הקרבת הקרבן ב דברים. א היינו העשן שהם דינים דמאל הנפרד מימין, ב הריח ניחח שה"ס ההארות הגדולות היוצאות אמר יחוד השמאל עם הימין, בסוד ו"ק דחכמה המאירים ממטה למעלה כדרך הריח שעולה בחוטם ממטה למעלה כדי לקבל החכמה יש לעשות קו אמצעי, מסך דחיריק ולהסכים לקבל רק ו"ק ולא ג"ר. כי הדינים העולים מקו שמאל מטרם שהתחבר עם הימין, ריח ניחוח רחמי וריח אפך כתפוחים, שה"ס הו"ק דשמאל המתחברים עם הימין, שה"ס ההתלבשות ו"ק דחכמה בחסדים שהם מעלים  ריח ניחוח

ועל זה מקשה רעיא מהינא כי העשן שה"ס הדינים משמאל בהיותו נפרד מימין אינו נמצא בשורשו אלא בבינה כי שם יצאו ב הקווים ימין ושמאל נפרדים זמ"ז עד שבא ז"א ויחד אותם בסוד קו אמצעי. וכשהם בז"א כבר באו לשם בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא וא"כ כבר באו אליו ב הקווים ימים ושמאל כשהם ביחוד ג קווים בישסו"ת נובעים מז"א שעולה ונק אחד. ונמצא שמקור העשן הוא רק בבינה וממנה יוצא העשן ע"י יחוד קו אמצעי ומתחבר עם הימין שה"ס חכמה, כי קו ימין דבינה נק' חכמה והיא בחינת חסדים, ואחר שהתיחדו הקווים זה בזה  והתלבשו החכמה משמאל בחסדים מהימין והעשן נפסק, הנה מתעוררים עוד העשן עם החכמה הנמתקת בחסדים ועולים בב נקבי האף ומתחלקים שם העשן בנקב השמאלי והריח שה"ס החכמה המלובשת בחסדים בנקב ימין של החוטם והעשן שבמקום נק שמאאלי שבחוטם אינו נחשב עתה לדין שהרי כבר התיחדו החכמה והחסדים ז"ז ע"י חכמה ובינה, אלא שנחשב לעד כי העשן והריח נמצאים שם בב נקבי החוטם בבחינת ב עדים המעידים על הפעולה הגדולה של קו אמצעי אשר בכחו התיחדו הימין והשמאל העשן מעיד על הדיים הקשים שהיו בשמאל מטרם שהתיחד עם הימין. והריח ניחוח מעיד על מדת גדלו ושבחו של הור אחר שהתיחדו הימין והשמאל, הרי העשן העומד בחוטם אינו בחינת דין אלא בהיפך שהוא בחינת עד, על מעשה קו אמצעי שע"י עדותו נשמר היחוד הזה מכל אחיזה שבעולם ולא כרבי יהודה שאמר שעשן הוא מסטרא דדינא כי אין זה אלא לבחינת עדות כמבואר. השמאל אינו רע, וכאשר מתקן עצמו הימין מקבלו בשמחה

ב נקבי החוטם, הנקב השמאלי עלה עשן באפו מאי עלה, אלא מלבא וכו כי הלב ה"ס בינה שהיא בקו שמאל דהיינו חכמה שבשמאל חכמה לימינה וכו שה"ס קו ימין שהוא חסדים. שהעש שה"ס הדינים שקו שמאל בלי ימין להיותו  חכמה בלי חסדים שמקורו בבינה כנ"ל עולה ומתמתק בחכמה מימין שהיא חסדים ומקבל לי בחדווה כי הימין מקבל השמאל בשמחה רבה כי גם הימין איינו שלם בלי יחודו עם השמאל כי ימין בלי שמאל הוא חסר ג"ר שיחוד הזהה נעשה בעת הנגון שמזמרים הלוויים על הקרבן.

כמו שז"א עולה לבינה ונעשה בה לבחינת קו אמצעי בכח המסך דחיריק שלו הממעט לג"ר דשמאל ומיחד ב הקווים זה בזה, עד"ז אח"כ גם ז"א נחשב לימין והמלכות לשמאל וצריכים בחינת קו אמצעי שייחד אותם זה בזה ונשמות ישראל ע"י עסק בתורה ומצות מעלים מ"ן בבחינת המסך דחיריק ונעשים להם בחינת קו אמצעי ולולא המ"ן שמעלים נשמות ישראל לא היו מתיחדים ז"א ומלכות זה עם זה. והמ"ן הזה שמעלים דהיינו המסך דחיריק הוא ע"י המצות שעושים, אבל להדליקו באופן שימעט הג"ר דשמאל זה נעשה ע"י התורה וז"ש כי העשן עולה אלא ע"י פעולת קו אמצעי וע"כ אינו עולה רק ע"י אש הנדלקת בעצים, עצי עולה. הנשמות נק' אברי השכינה וע"י מצות המרובות שעושים אלו האברים הם מעלים המסך דחירק, שע"י התורה שעוסקים אלו האברים הם מדליקים אש במסך העולה שיעשה פעולתו למעט הג"ר משמאל ליחדו בימין שעי"ז עולה העשן שה"ס הדינים מקו שמאל מטרם שהתיחד עם הימין כי אינו ניכר ואינו עולה מטרם שמופיע קו אמצעי עם המסך דחיריק. ועשן הזה כשעודו בבינה מטרם היחוד נק' עשן של עצי המערכה. ואחר שהתיחדו הבינה עם החכמה ועלה העשן לאף אז נק' שם העשן קטרת כי באף קשור העשן עם הריח ניחוח לאחד. תפקיד המצוות לעלות ביקוש, וע"י התורה ממעטים את הג"ר לרמה של ו"ק, רצונות איתם ניתן להתמודד

תלת צלותין

  1. אמר רעיא מהימנא עתה צריך לדעת איך התקינו התפילות כנגד הקרבנות, אלא ג תפלות הן כנגד את הכבש האחד תעשה בבקר זו היא תפלת שחרית שנאמר בה וישכם אברהם בבקר אל המקום  אשר עמד שם את פני ה' והעמידו חכמים שאין עמידה אלא תפילה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים הוא כנגד תפלת המנחה שתיקן יצחק. ז"ש ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה. תפלת ערבית היא כנגד אמורים ופדרים המתאכלים כל הלילה, ז"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ואין פגיעה אלא תפלה.
  1. כיון שאנו במקום זה יש לשאול למה כתוב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, וכי לא היו לו כרים וכסתות לשכב עליהם ומשיב, אלא כיון שהחתן בא אל הכלה אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות והיא נותנת לו אבנים לשכב יקבל הכל ברצון הלב. ואף כך נאמר בחבור א, שכתוב ויאמר יעקב כאשר ראם. אמר רבי שמעון, שב ואומר הכתוב. יעקב ה"ס ז"א שנק' יעקב והוא דבוק במוחין דחסדים מאמא ששפעם אינו פוסק וכאן כתוב ויקח מאבני המקום וישם ראשותיו. שלקח א המסך של הנוקבא המכונה אבנים והמשיך אליה את הארת השמאל שה"ס לינה ושואל למה עשה זאת ז"א הלא דרכו להיות תמיד באור היום בחסדים דאמא ועל זה משיב, הואיל ואתא חתן לגבי כלה, יקבבל כלא ברעותא דלבא, כי אין העטרה של ז"א נשמלמת אלא ע"י זווגו עם הנוקבא וכיון שכן הוא מקבל גם המטה של האבנים שלה ברצון הלב ובתשוקה גדולה. השלמות היא בזכר ונקבה, אשר ע"י ההשתוקקות שלה וכח המסך, ניתן לקבל חכמה
  2. אמר רבי פנחס, מסתכל הייתי שמירה היא ודאי בלב, וע"כ שמור הוא בלב שהיא מלכות ולא במקום אחר. זכירה הוא בזכר דהיינו במוח שהוא ז"א הרוכב ושולט על הלב. ואין זכירה אלא במוח וע"כ זכור את יום השבת הוא לזכר שהוא ז"א. ושמור את יום השבת הוא לנקבה שהיא מלכות. המוח שהוא זכר ז"א רוכב ושולט על הלב שהיא המלכות. הלב שולט ורוכב על הכבד שהוא סמאל ונחש זה בזה והם אחד שהם יותרת הכבד וכבד. וע"כ בקרבן יותר הכבד זהה נחש, כבד הוא מאכל הזכר שהוא סוד סמאל.
  3. אמר רבי שמעון, ודאי כך הוא ויפה היא ובירורו של הדבר הוא והסוד והנסתרות של הקורבן כך הוא הכבד לוקח תחילה, הוא והיותרת שלו שהם סמא"ל ונחש בת זוגו, וכל לו העורקים שבכבד הם צבאות ומחנות שלהם והקבלה שלהם הוא שהם אוכלים החלבים והשומן של הקרבן, ז"ש ואת החלב אשר עליהם, ואז נקרב הכל אל הלב. כעין  שמביא הזהר לעיל שאומר שם שהס"א כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא שה"ס ג"ר דחכמה המאירים בקו שמאל מטרם שמתיחד עם הימין כי מאורות התקון אינם יכולים לקבל כלום מטעם המבואר שם בסולם ולפיכך שבשר הקרבן עולה לס"א והרצון של בעל הקרבן והכהן עולה לקדושה, שהפירוש הוא כי ענין הקרבן הוא ליחד ז"א ומלכות ותחילת הזווג נמשך הארת ג"ר דחכמה דשמאל כרגע, שהארה זו היא כדי לזון הס"א כדי חיותם שלא יתבטלו. והארה זו נבחן לבשר הקרבן העולה לאכילת הס"א והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז"א ומלכות בסוד התמצית שנוטלת הס"א וכל אומות העולם מהארת הזווג. ונמצא שהקרבת הקרבן על המזבח שעיניו לקרב את המלכות אל ז"א מתחילתו הוא מזין את הס"א כי בתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות מתעוררים הג"ר דחכמה דשמאל דפרודא להאיר ולזון את הס"א ששורשם הם סמאל ונחש הנק' כבד ויותרת הכבד. שהם שורשים של כל הס"א שהם הכוחות המתפשטים מהם ואלו הג"ר דשמאל שהס"א מקבלת מכונים חלב באפן שהקרבן העולה ליחד ז"א ומלכות המכונים מוח ולב הוא מזין תחילה הס"א סמא"ל ונחש המכונים כבד ויותרת הכבד ואח"כ עולה ומיד מוח ולב שהם ז"א ומלכות.

  1. והלב אינו מקבל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן, ואח"כ הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו והשמחה של הלויים. מוח זה שהוא ז"א הוא אור הבא ממוח העליון שהוא או"א ומוח העליון מקריב אל הנסתר מכל שלא נודע כלל שהוא הכתר, והכל נקשר זה בזה והמוח שהוא ז"א מקריב נחת רוח לכל העליונים.
  2. העורקים שבכבד אלו הם אישים דהיינו מלאכים דס"א וכל אלו צבאות שלהם. הכבד שהוא סמ"אל, יותרת הכבד הנקבה שלו ונק' כך משום שאינה מתחברת עם הזכר, אלא כשנשאר לה זמן אחר הזנות שהיא עושה ועוזבת אותו. ויותרת היא לשון שירים כי עוזבת הזכר ומשימה אותו לשירים אחר נאפופיה, ע"כ נק' יותרת כי כשרוצה להתחבר ולהחטיא האדם נעשית לו תחילה כשירים בלי חשיבות כלל, כלומר בלי כח למשול עליו, כי החטא הוא תחילה כחוט השערה, ואח"כ מתקרבת אליו מעט מעט עד שנעשית עמו בחור אחד, שאינו יכול עוד להפרד ממנה. ומאלו עורקים שבכבד מתפשטים כחות אחרים בכמה מינים והכל לוקחים האמורים והפדרים הנשרפים על המזבח בלילה וכולם כלולים בכבד שהוא סמ"אל. 

שאלות חזרה – דף היומי בזהר הסולם – פנחס עמודים עג-עה
1. מהו העשן ומדוע דינים שלו אינם נקראים מבחינת תיקון אלא בשלב מאוחר יותר?
2. מה תפקיד של האש והעצים בהקרבת הקרבן?
3. במה דומה הקרבת הקרבן לתפילות וכיצד לתורה ומצווה? ומה תפקיד הנשמות בכך?
4. איך התקינו התפילות כנגד הקורבנות?
5. מהו שכתוב על יעקוב "וייקח מאבני המקום וגו" וכלא היו קרים וכסתות לשכב עליהם?
6. מהו שמור וזכור כנגד אלו איברים ומה תפקיד האיברים הנקראים הכבד ויותרת הכבד?