הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס פה-פז | מתקדמים | שיעור 29
פנחס פה – פז שעור 29
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם אלו מילות פיוס
לימוד מחשבת הבריאה לפני התפילה, מרומם בעיני הנברא את גדלות השם, ומביא להשתוקקות חזקה לחיבור.
רלח אלא פגיעה היא דברי ריצוי כי כשבא החתן אל הכלה אין דרך החתן להתיחד עם הכלה אלא בדברי ריצוי ואח"כ יעשה עמה לינה זיווג, היינו כי בא השמש.
רלט) אמר רע"מ אם כן מהו כי בא השמש, כי בדרך דרש אשר כי בא הוא לשון כביה, היינו כי בא השמש שנכבה אור השמש. אלא מכאן למדנו, מי שמיחד עם אשתו צריך בלילה לכבות הנר, וביום אין דרך חכמים לשמש מטתם אלא בלילה בדרך צנעה ומשום זה אוה"כ כי בא השמש, אחר שנפנה השמש מעולם.
- ומשום זה כמו שצריך להתכסות מהשמש צריך ג"כ להתכסות מאלו מלאכים שהם מיצר הטוב, שמימין בכמה מחנות. ומאלו מלאכים שהם מיצר הרע שהולך בשמאל בכמה מחנות, ומשום זה אחר שבא הבוקר אמר כאשר ראם, כי בלילה לא ראם. ומצדו של יעקב שהיה איש תם שהוא קו אמצעי לא היה עמו אלא המחנות של המלך והמלכה הנק' מלאכים של יום ושל לילה ומשום זה ויקרא שם המקום הוא מחנים. לשון רבים דהיינו ב מחנות באלו המלאכים של יום שהם של ז"א הנק' יום, כתוב כאשר ראם מחנה אלקים זה. כי ז"א נק' זה. וכשבאו המלאכים של לילה, דהיינו של המלכות הנק' לילה שנתאספו אליו לשמרו, אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים דהיינו ב מחנות ואין להקשות שהרי כתוב כאשר ראם כתוב אחר שחזר מלבן כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. כאשר הולכים בקו אמצעי ניתן לראות את שני הצדדים, וכך בזיווג מי שאינו גאוותן יכול לראות גם את הצד השני.
- בא לתרץ מה שבתחילה אמר על ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפילה שה"ס תפילת ערבית ואח"כ אומר אלא פגיעה היא פיוס יחוד חתן וכלה. ואמר משום שתפלה היא כלה דהיינו מלכות, ז"ש אתי מלבנון כלה אתי וגו, הרי שהמלכות נק' כאן אתי, ובתורה שבכתב נאמר עליה הנה מקום אתי, הרי שמקום פירושו מלכות כמו אתי. ומשום שהמלכות נק' מקום בעולם הזה, נאמר בה יפגע במקום וילן שם, שפגע במלכות הנק' מקום ונק' תפילה והנק' כלה. ולפיכך הפירוש הוא שהחתן שהוא יעקב שה"ס ז"א פגע ובא אל הכלה שהיא מלכות הנק' מקום. וכן אפשר לומר שפגיעה היא שתקן תפלת ערבית כי תקון תפילה פירושו ג"כ יחוד חתן וכלה. ויפגע במקום מסמל תפילה וכן זיווג.
- ומשם זה היא אומרת מי יתנני במדבר מלון אורחים שאז היתה רשות בפני עצמה ולא עם אלו הקובעים אותה חוב עמהם בלא חתן שלה. ובכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה וסוד הדבר והאיש משתאה לה. ואין איש אלא הקב"ה ז"ש ה' איש מלחמה ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת כמו ויצא כברק חצו.
בלילה שהוא זמן החושך ה"ס שליטת הדינים שה"ס שליטת קו שמאל ונודע ששליטת השמאל בלי ימין הוא חושך כי שליט הימין שה"ס אור החסדים ה"ס אור היום. ולפיכך צריכים להתפלל תפילת ערבית לזווג אותה עם ז"א שה"ס קו אמצעי שאז היא משומרת מפני הס"א שלא ימשכו ממנה השפע ממעלה למטה וכמו שהלילה הוא שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן הוא המדבר שליטת השמאל מבחינת המקום וע"כ הוא מקום נחש שרף ועקרב וז"ש מי יתנני במדבר מלון אורחים רוצה להיות מלון אורחים מפני שרוצה את ההשתוקקות שלה, שבמדבר מרגישה את הרצון החזק, ורצונה להיות כרשות בפני עצמה. וכך תפילת ערבית היא שימור צד האישה, כלומר שהשכינה מצפה ואומרת מי יתנני במדבר שהוא מקום שליטה של השמאל להיות בזווג עם ת"א ויסוד הנק' אורחים וז"ס מלון אורחים. כי המתפלל תפלת ערבית מתקן אותה בזווג הזהה, ואז היא נבחנת רשות בפני עצמה, כלומר ששפע החכמה שבה נשארת ברשותה ואינה נמשכת ממעלה לטה, כי זה הוא תקון קו אמצעי שה"ס ת"ת ויסוד. ועל המתקן הזה מחכה המלכות ואומרת מי יתנני וגו' כי אז היא שמורה שלא ימשכו ממנה שפע החכמה ממעלה למטה כי המה קובעים אותה לכף חוב ומפרידים אותה מהחתן שלה שהוא קו אמצעי כי ע"י התפילה האדם מיחד המלכות עם הקב"ה שהו קו אמצעי שהוא מקדים ושומר אותה מפני החיצונים והרעים שלא ימשכו ממנה ממעלה למטה. וסוד המלה והאיש משתאה לה, שהקב"ה מצפה להזדווג עמה. ויהי הוא טרם כלה לגבר והנה רבקה יוצאת שזה מרמז שבטרם כלה המתפלל את תפלתו נעשה הזווג שה"ס והנה רבקה יוצאת אשר רבקה הוא אותיות הברק שהוא ויצא כברק חצו אשר ברק רומז על הזווג היורה כחץ.
- ואם תאמרו הרי העמידו רבנן שלעשרה מקדת השכינה ובאה, לאחד, אינה באה, אלא אחר שישב. ואיך אמרתי שבכל שעה שאדם מתפלל הקב"ה מקדים, דהיינו אפילו לאדם אחד, ומשיב שלעשרה שה"ס י קדמה לאות ה כלומר אם יש י"ה שהם המוחין דחכמה ובינה כי היוד כוללת גם ה באה השכינה שה"ס ה. לאחד שהוא ו כלומר אם ו היא אחד בלי י"ה עד שיושב ומקבל המוחין די"ה אינה באה אליו ה שניה דהויה וסוד הדבר שבמקום שאין שם י"ה אין ה שהיא מלכות באה שמה. ומי שרוצה ליחד האותיות י"ה ו"ה צריך להתחנן בתחינה ותחנונים ומשום זה כתוב ואתחנן אל ה' וגו אדני אלקים אתה החילות וגו כי באדני שהיא השכינה היא בתחנונים. ולקב"ה מבקשים רחמים. ד כאן דרוש תפלת ערבית. תחנונים הם מרבים חן אל השכינה שתהיה ראויה לזווג ורחמים ה"ס המוחין דקו אמצעי הכלולים מב הקווים ימין ושמאל שהם י"ה וכדי ליחד האותיות הויה צריכים ללהמשיך רחמים, שה"ס המוחין די"ה אל הקב"ה ותחנונים המרבים חן השכינה בעיניו ואז נעשה היחוד שאין השכינה באה אלא אם יש בז"א מוחין די"ה. שאל האם השכינה באה רק כאשר ישנם עשרה, ועונה שלא מדובר על מספר אלא על סוג המוחין. גם מתפלל יחיד עם מוחין של י-ה תבוא השכינה. תפילת יחד היא תועבה, וכשמתפללים במניין אז יש כלל שבא מלמעלה, וצדיק יכול לזכות למוחין של כלל.
