פנחס קפד- קפו שעור 62.

קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב

יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.

הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים, לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו.

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי.

יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם.

ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה. אלו שהעבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי המככבים ומזלות, ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך, כלומר הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.

פנחס קפד- קפו שעור 62.

קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב

יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.

הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו. 

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי. 

תעא) בתחילה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דהיינו הכל בכלל אפילו הערב רב, כיון שהערב רב עשו את העגל ומתו מהם אותם שמתו, רצה הקב"ה להתרצות עם ישראל, אמר להם התחברו כלכם לצד אחד, ז"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בפני עצמם, אמר להם בני אני רוצה לשרות בכם, משכני יהיה עמכם. וע"כ כתוב קחו מאתכם תרומה מאתכם ולא מאחר, איני רוצה שיהיה לאחרים חבור עמי ולא עמכם. ומשום זה כל הערב רב נשמדו, אף כאן הרי הם מאלו גזע הרע היו, מ"ש עליהם ויהיו המתים וג' שהם היו מערב רב שהתחתנו בשבט שמעון, כנ"ל המתים מכבר ודאי מתים, שהם הערב רב הנק' מתים אפילו בחייהם כנ"ל, ולא מישראל ומשום זה מנה אותם שכתוב, שאו את ראש בני ישראל, פירושו הרימו את ראשכם. יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם. 

תעב) אמר רבי אלעזר, אבי כמה יפים היו דבריך, אם לא היתה נמצאת עליהם סתירה. אמר לו, בני אמור, אמר לו והרי כתוב ויצמד ישראל לבעל פעור ולמדנו שהתחברו ישראל בבעל פעול כמיד הזה המחובר באדם בתכשיטיו, כך התחברו ישראל בבעל פעור. הרי שגם ישראל חטאו ולא הערב רב בלבדם. אמר לו אלעזר כך הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אבל אני לא אמרתי שישראל היו טהורים מחטא ההוא, אלא אמרתי שנטהרו ממות שלא שרה עליהם המות

תעג) אמר לו, והרי כתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם, משמע שהיו ישראל. א"ל ראשי העם ודאי דהיינו הערב רב שנק' עם סתם ולא כתוב ראשי בני ישראל. ומן העם יש לנו ללמוד שכל מקום  שכתוב העם הם הערב רב.

כתוב כאן העם וכתוב שם וירא העם כי בושש משה ויקהל העם. ויפול מן העם שכל אלו העם הם הערב רב. אבל בוא וראה, ויצמד ישראל לבעל פעור, כתוב אבל לא עבדו לבעל פעור שזהה משמע מסוף הכתוב, שכתוב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתוב ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם. וכיון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, היה צריך לומר ויאל ישראל, אלא אותו זרה הרע, דהיינו הערב רב שנשאו נשי ישראל היו החטא של ישראל. כאשר כתוב העם אלו הערב רב, וכשכתוב ישראל מדבר על ישראל ממש. ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה. 

תעד) פירוש אחר, ויצמד ישראל לבעל פעור, לא כתוב בבעל פעור, הוא כי רק קשוט וכח נתנו לבעל פעור בלא דעת, משום שהעבודה של פעור היתה לפרוע את עצמו ולהוציא לפניו צואה רותחת, ועבודה הזו היתה מהנה אותו והתחזק ממנו. וישראל כיון שראו זה חשבו שמבזים אותו בזה ומקלקלים אותו, כי בעבודה זרה שכתוב, צא תאמר לו, שהוא לשון צואה והם ישראל בשביל בזיון העבודה זרה פרעו עצמם בלא ידיעה. ועל אלו כפר פנחס ובטל המגפה מהם שכתוב ויכפר על בני ישראל. ישראל חטאו בלא דעת, מאחר ויש לפגום בעבודה זרה, לא הבינו שעצם העבודה זרה של פעור זה הביזוי וההשפלה. 

רעיא מהינמנא

תעה) אמר רבי שמעון, כתוב, השיב את חמתי, מהו השיב את חמתי, ומשיב, אלא ג ממונים ה של גיהנם אחד על שפיכות דמים ואחד על גילוי עריות ואחד על עבודה זרה, והם נק' משחית, אף וחימה. והיא חימה שהיתה מעופפת בעולם ועליה נאמר השיב את חמתי. אמר השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא אמר מעל העם שיהיה פירושו הערב רב, כי נאמר ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שפירושו מן הערב רב וכאן לא כתוב השיב את חמתי מעל העם. אלא מעל בני ישראל הוא ללמד שמערב רב לא השיב את החימה, כי כך העמדנו. ושאלנו למאור הקדוש שהוא ר שמעון.

תעו) קחו מאתכם תרומה לה מאתכם, ולא מערב רב כי לא נק' ישראל קהלה וחבור עד שנעבר מה הערב רב, בזמן שהערב רב מתערבים ביניהם כביכול כאילו לא היו גוי אחד. ומשום זה קחו מאתכם תרומה, ולא משותפות אחרת, דהיינו הערב רב, כי איני רוצה לשתף אחרים ביני וביניכם.

תעז) ולא עוד אלא כשערב רב מעורבים בישראל כתוב, היו צריה לראש, וישראל אחר שנעברו מהם הערב רב כתוב שאו את ראש כל עדת בני ישראל ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אני רוצה לשכון עמכם שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בלב של כל אחד מישראל.

ולא וידקור את שניהם בב' אותיות מ"ו והיינו שכתוב, בקנאו את קנאתי בתוכם.

תעח) ולא עוד אלא כשבני ישראל בגלות נאמר עליהם מי מעכב שאור שבעיסה, והרי העמידו בעלי המשנה בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול כאלו העבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי הככבים ומזלות ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.

פנחס קפא- קפג שעור 61

סימן של מלאך המות

המלחמה הגדולה היא כבישת התאווה ולצרפה לקדושה.

חופש בלי גבול הוא הפקרות שמביאה לגאווה. 

אל תתגאה בהפקרות, קשור את התאווה לקדושה.

בכדי לקבל את ההטבה השלמה, הטביע הקב"ה באדם את הרצון הגדול, וכאן נבחן האדם כיצד פועל אותו. השתוקקות גדולה זו באה לידי ביטוי באות מ אותה ראה פנחס עפה באוויר, כשמלאך המוות מנסה להתחבר אליה, ולקשרה לאותיות וו ת כדי לייצר מוות. חטא עץ הדעת הוא לקיחת הרצון הגדול לקבל, אתו אסור להשתמש בזמן תיקון, שהוא זמן שאין עדיין יכולת להשתמש בו להשפעה. 

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. אותיות ו ת הן צד הנוקבה, וכאשר מחברים את האותיות ו ת לאות מ מייצרים מוות. 

את הכוח שבאות מ יש לקחת ולחבר את התאווה הגדולה לקדושה, וכך בונים במסגרת הנק בחכמה "טבעת זכה" כלומר הפועלים בגבולות הקדושה.  המחויבות למסגרת שומרת על הכללים הראויים.

תסד) וירא פנחס וגו ויקח רומח וגו מה ראה, משיב ראה מ שאות זו היתה עפה ברקיע, ואות זו היא סימן של מלאך המות, אשר מ רוצה להיבנות עם אות ו ואות ת ותהיה צירוף מות. מה עשה פינחס שהיה מתלבש ביצחק, לקח אותה אות מ חטף אותה ממלאך המות וחברה עמו, כיון שראה מלאך המות שפנחס חטף אותה מ עמו מיד חזר לאחור

תסה) מהו הטעם של הדברים, ומשיב משום כשפנחס קנא בלבו התלבש ביצחק והתעלה להיות בחשבון ר"ח 208 עם האות יוד כמו יצחק שכך עולה שמו ר"ח וכך עולה יצחק, כיון שראה אות מ מעופפת ברקיע, חטף אותה וחברה עמו ונעשה מיד רמח כי מ התחברה עם גימטריה ר"ח שבשמו ונעשה הצירוף רמח שכתוב ויקח רמח בידו.

תסו) משום שאות מ היתה סימן הראשון לאדם הראשון לבנות מות על העולם, משום שאות זו עפה על ראשו של אם בשעה שכתוב ותקח מפריו הוא אותיות מ פריו, מ היתה מצפה אל אותיות ו ת בזמן שכתוב ותאכל ותתן ותפקחנה אז נבנה המות על העולם אדם ראשון תיקן, ועדיין העולם צריך לתקן את המוות

תסז) פנחס היה רואה עתה אות אות מ שהייתה עפה על ראשיהם של ישראל, ואיך ראה אותה צורת מ פתוחה מלאה דם. כיון שראה אותה אמר הרי ודאי היא סימן של מלאך המות, מיד חטפה והזכיר עליה שם המפורש ולכן לא פחד והוריד אותה האות אצלו, ומה שהיה פנס גימטריה ר"ח התחברו עתה האותיות ר"ח עם מ ונעשה הצירוף רמח. אז ויקח רמח בידו וע"ז כתוב מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי הקנאה הייתה לשם השם, לקדושה, מדוע הס"א לוקח אות מ השייכת לקדושה, ועם אותה אות מ עשה רומח שהצטרפה לשמאל דקדושה הנק יצחק, ועם צירוף זה הרג את זמרי וכזבי, כי קנא להשם בקדוש שהיו מחברים אותו ברשות אחרת . בתוכם, משום שהיה הולך ונכנס בתוך כמה המונים בתוך כמה גדולים, ומסר עצמו למיתה בשבילם כדי להצילם ע"כ כתוב בתוכם הוא אותיות בתוך מ כי בתוך מ היתה אותה הקנאה שקנא.

ענין אותיות מ ו ת התבאר אשר מ היא בחינת הזכר דס"א דהיינו דיני הזכר המתגלים עם החכמה. ת דיני הנקבה דיני המנעולא שממנה המיתה, ו יסוד המחבר מ עם ת ולא נגזר המות על העולם מטרם שהזדווגו ב אותיות אלו מ ת ע"י ו כי אז המנעולא קבל כוח להמית את החי. המנעולא, מלכות שנגנזה ברדל"א קיבלה כח להמית את החי בחיבור מ ואות ת 

מ מהכתוב ותקח מפריו, כי עצה"ד ה"ס מלכות מבחינת השמאל וסוד החטא היה שהמשיך החכמה שבה ממעלה למטה כרצונם של סמאל ונחש שפתוהו.  וכיון שהתחילה להמשיך מיד נגלו דיני הזכר של הס"א שה"ס מ שעפה על ראשו של אדה"ר דהיינו על הג"ר שלו שנק' ראש. בשעה שהתחיל להמשיך החכמה שה"ס הפרי, בעצת הנחש התגלתה מ. אמנם הזכר בקליפה עוד אין בכוחו להמית כי המות בא מצד ת שהיא המנעולא שהיתה מחכה לאותיות ו ת שהם הנוקבא דס"א שממנה באה המות אחר שמזדווגת עם מ כי בסוף האכילה דהינו בסוף ההמשכה נגלות ו ת בסו"כ לפתח חטאת רובץ ואז הזדווגה מ עם ו ת ובאה מיתה לעולם.

פנחס ראה את מ פתוחה מלאה דם טמא שה"ס ההמשכה ממעלה למטה הנק' דם טמא, דהיינו מחמת העון של פעור ושם היה רואה צורת מ שהיא דיני הזכר דס"א, המחכים להזדווג עם הנוקבא דס"א שהיא ו ת ולהביא המיתה. מיד חטף לה דהיינו שחטפה מס"א וחיבר אותה לקדושה. כי כשהאות מ עם דם טמא שבה עומדים בבחינת פנים דהיינו שהרצון הוא להמשיכה ממעלה למטה, אע"פ שהיא מלאה דינים אז היא ברשות הס"א שמושך ממנה המות. אמנם אם מעמידים את האות מ ודם טמא שבה בבחינת אחורים, דהיינו שדוחים המשכה זו מחמת הדינים שבה, הרי היא חוזרת לקדושה, כי נעשית שומרת על הקדושה שלא ימשכו הרשעים ממנה ממעלה למטה וז"ש אדכר עלה שמא מפרש ונחית להאי את לגביה, קו אמצעי שהוא ז"א ה"ס שם המפורש דהיינו שם בן ד ונודע שקו אמצעי ממעט הג"ר דשמאל שבהם אחוזים הס"א והרשעים, ולפיכך כדי שאות מ תתקן להיות שומרת על הקדושה, היה צריך מקודם להזכיר עליה את שם המפורש של ז"א כדי למעט הג"ר דשמאל, ואז ונחית להיא את לגביה, דהיינו שירדה ונעשתה לחלק מהקודשה. וז"ש ומה דוהו ר"ח דהיינו מה שפנחס התלבש בחכמה דשמאל דקדושה, שה"ס יצחק שבג' ר"ח כדי לשלוט על מ ונעשה עתה לבחינת רמ"ח שעם הדינם שבו הרג את זמרי וכזבי. שזה נעשה ע"י הרמח שמיעט הג"ר דשמאל ועצר המגפה. כי מ שהייתה בידי הס"א היתה שייכת באמת לשם הקדוש להיות לשמירה על החכמה מינקת הרשעים. בתוך מ הוה ההוא קנאה דקני שהיה מקנא על מה שאות מ היא בידי הס"א. ראה פנחס שהחיבור בין הזכר דס"א שהוא מ מחכה ומחפש חיבור לנוקבא שלו שהם ו ת, מעשה עבודת הפעור, שהוא ביזוי של כל דבר, ועניין הביזוי מביא מוות לעולם ובעיקר ביזוי הקודשים. בדומה למצעדי גאווה, שעובדי עבודה זרה זו היו גאים לעבוד לפי תאוותם בביזוי.

כיון שפנחס דחה את מ לאחור, דהיינו שביטה אותה מלהיות פנים, דהיינו שביטל ההמשכה שלה והעמידה באחור דהיינו שדחה ההמשכה שלה, וכיון שהאות מ הזו היא כל כוחו של מלאך המות הרי נדחת עםה גם מלאך המות לאחור, דהיינו שלא היה יכול לפעול עוד את המות, וז"ש מיד תב לאחור וע"כ ותעצר המגפה. כאשר לוקחים את הרצון לקבל, את התאווה וממירים אותה במקום ממעלה למטה, ההיפך ממטה למעלה, ניתן להשתמש בתאווה כחומר גלם לקדושה. האות מ שייכת ליסוד דאבא, לצד הקדושה, בחינת ימין, כלומר חסדים מכוסים בסוד נירא דכייא. עם כח זה ניתן להשתלט על הקליפה. הכוח הוא לדעת לאן לקחת את האות מ האם לוקחים את המסגרת והגבול שמונע את החיצונים ומשאיר ביטוי לפנימי, או שלוקחים גבול זה כדי לפרוץ אותו להפקרות.

האדם נבחן מה עושה הוא עם החופש שלו. האם מייצרים עם החופש גבול או הפקרות. הס"א מייצרת עם החופש הפקרות, לעומת הקדושה הלוקחת את החופש ומייצרת גבול.

תסח) שואל מהו הטעם שקנא את מ ומשיב משום שהיא סימן המות, סימן מ מלקות היא סימן של ד מיתות בית דין. ומשם עולה ויורדת יורדת ועולה. כשעולה במספר היא מ וכשיורדת היא ד. יורדת ל ד היינו ד רוחות המתפרשים מזכר ונקבה דטומאה ובשבילם הם ד מיתות בית דין ומשם עולים ל מ שהיא סימן וכלים של מלאך המות וזה לקח פנחס וקם בתוך מ וע"כ ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. מ זו היא כוח המלכות של הרצון השלם של ג"ר דחכמה, זיווג פב"פ של או"א שגרם לשבירת הכלים.

מ ה"ס דיני הזכר הנמשכים עם גילוי חכמה ממעלה למטה ודינים אלו עוד אינם בחינת מות אלא רק מכות ויסורים, אמנם בסופם של דינים ההם מתעורר המנעולא שה"ס המות בסו"ה לפתח חטאת רובץ השאלה האם כאן מתעורר האדם או נותן לאות מ להמשיך לטפס. וז"ש מ בגין דאיהי סימנא דמות כי ממנה יורד ומשתלשל המות בסו"ה לפתח חטאת רובץ. 

יש באות מ ב בחינות מלקות ובחינת ד מיתותכנ"ל כי מתמן מהאות  סליק ונחיתו סליק מ ונחית ד.כלומר למעלהבקום גילוימ היא מלקות בלבדואין בה מיתה וז"ש סליק מ דהיינו כשעולה במקומה היא רק מ מלקות ולא למיתה אלא ונחית לאות דכי כשיורדת דהיינו בסופהלמטה נגלות ד מיתות ב"ד הבאים מנעולא בסו"ה לפתח חטאת רובץ וע"כ מ סימן ומאנין דמלאךהמות כלור כיון שהאות מ יורדת בסופה להיות בבחינת ד מיתות ע"כ משמשעמה המלאך המות לפעול עמה את המות ודא נטיל פנחס מ הזו מבחינתה למעלה בעוד שהייתה שם בס"א בבחינת מ מלקות בלבד בחינה זו לקח פנחס והעמידה וחיברה בקדושה, וז"ש וקם בתוך מ דהיינו שחיברה בקדושה בבחינת החכמה דקדושה שתהיה לשמירה מפני החיצונים כנ"ל בדבור הסמוך. והארת החכמה נק' קימה וז"ש וקם היינו שקבל הארת חכמה בתוך מ שהיתה משמרת לו החכמה מסביב מפני החיצונים כי באופן זה קבעה בקדושה כשמתעוררת השתוקקות גדולה והאדם לא משכיל לקחת אותה לקדושה, אז יורדת ההשתוקקות אתו לטומאה. במלחמה בהתגברות על התאווה, אין לבטלה לגמרי, שלא נלחם פנחס באות מ אלא לקח אותה לקדושה. כך האדם צריך ללמוד לקחת את תאוותו הגדולה לקודשה ושם לפעול אותה, ולא לבטלה.  אדם חלש שרואה שאינו יכול לצאת מההתמכרות אחרי תאוותו, ועוג גאה בכך שאינו יכול לתגבר, אז מתחיל להצדיק עצמו בגאווה בהפקרות של עצמו.

תסט) ואיך השיב פנחס חמתו של הקב"ה, והרי כתוב ויהיו המתים במגפה וגו' אם לא היה מת אחד מהם הייתי אומר, השיב את חמתי, אבל כיון שכל אלו מתו מהו הטעם לומר השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל, הוא אוי לו לאדם שפוגם זרעו אוי לו למי שאינו שומר זרעו כראוי, שכל אלו מתו במגפה, אבל חס ושלום, שאפילו אחד מישראל מת, אלא שבט שמעון, כשבאו הערב רב התערבו בנשים של שבט שמעון אחר שהתגיירו והולידו בנים, מהם מתו בעגל ומהם במגפה והאחרים שנשארו כאן, ז"ש ויהיו המתים במגפה, אשר מתו לא כתוב אלא המתים, שיורה שהיו מתים מכבר, כי הרשעים נק' מתים. המתים הם הרשעים שבאים מהערב רב, שאריות משבט שמעון

תע) ומשום שנשמרו ישראל וכל אלו זרע הקודש נמנו כולם, ולא היה חסר אפילו אחד מהם. וע"כ כתוב ולא כליתי את בני ישראל, משמע שאחרים שאינם מבני ישראל, כלה. וכן השיב את חמתי מעל בני ישראל, מעל בני ישראל השיב אבל מעל אחרים שהיו ערב רב לא השיב. וע"כ מציין הכתוב ואומר מעל בני ישראל, ומשום זה נמנו בני ישראל כבתחילה, וחיבר אותם הקב"ה עמו. כעין זה במעשה העגל שכתוב, ויפול מן העם וגו'. כל אלו מערב רב היו, ולהראות שלא היו מבני ישראל מה כתוב אח"כ ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ללמד שהיו כולם בשלמות. כאשר יש דין על האדם לא מכלים את הצד הטוב שבו, אלא רק את הערב רב שבו, ויש לשמוח על זה למרות שזה קשה לו, אך אל לא לפחד, זה בא לטובה. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס קפא-קפג
1.כתוב וירא פנחס מה הוא ראה וכיצד הוא טיפל במה שראה?
2. במי קינא פנחס ומה מרמז לנו שפנחס עם י' הוא גימטריה יצחק ועם האות מ' גימטריה אברהם?
3. כיצד קשור מעשה פנחס לחטא אדם הראשון?
4. כיצד ומה המשמעות של לקיחת ה מ' מהס"א והבאתה לקדושה?
5. כיצד השיב פנחס חמתו של הקב"ה שהרי היו מתים מי הם המתים ומה ענין זה בנפש האדם?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קפא- קפג שעור 61

סימן של מלאך המות

הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה הִיא כּבִישָׁת התאווה וּלֶצָרְפַה לָקּדוּשָׁה וְלֹא לְבַטְּלָה.
חֹופֶשׁ בְּלִי גְּבוּל הוּא הֶפְקֵרוּת שמביאה לגאווה.
אֶל תִּתְגָּאֶה בָהֶפְקֶרוּת, קְשׁוֹר אֶת התאווה לקדושה.
הָאָדָם נִבְחַן מַה עוֹשֶׂה הוּא עִם החופש שֶׁלוֹ.

האם מייצרים עם החופש גבול או הפקרות. הס"א מייצרת עם החופש הפקרות, לעומת הקדושה הלוקחת את החופש ומייצרת גבול.

כשמתעוררת השתוקקות גדולה והאדם לא משכיל לקחת אותה לקדושה, אז יורדת ההשתוקקות אתו לטומאה. במלחמה בהתגברות על התאווה, אין לבטלה לגמרי, שלא נלחם פנחס באות מ אלא לקח אותה לקדושה. אדם חלש שרואה שאינו יכול לצאת מההתמכרות אחרי תאוותו, ועוג גאה בכך שאינו יכול לתגבר, אז מתחיל להצדיק עצמו בגאווה בהפקרות של עצמו.

בכדי לקבל את ההטבה השלמה, הטביע הקב"ה באדם את הרצון הגדול, וכאן נבחן האדם כיצד פועל אותו. השתוקקות גדולה זו באה לידי ביטוי באות מ אותה ראה פנחס עפה באוויר, כשמלאך המוות מנסה להתחבר אליה, ולקשרה לאותיות וו ת כדי לייצר מוות. אותיות וו ת מובאות מהפסוק: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. אותיות ו ת הן צד הנוקבה, וכאשר מחברים את האותיות ו ת לאות מ מייצרים מוות.

חטא עץ הדעת הוא לקיחת הרצון הגדול לקבל, אתו אסור להשתמש בזמן תיקון, שהוא זמן שאין עדיין יכולת להשתמש בו להשפעה. את הכוח שבאות מ יש לקחת ולחבר את התאווה הגדולה לקדושה, וכך בונים במסגרת הנק בחכמה "טבעת זכה" כלומר הפועלים בגבולות הקדושה.  המחויבות למסגרת שומרת על הכללים הראויים.

ויקח רמח בידו וע"ז כתוב מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי הקנאה הייתה לשם השם, לקדושה, מדוע הס"א לוקח אות מ השייכת לקדושה, ועם אותה אות מ עשה רומח שהצטרפה לשמאל דקדושה הנק יצחק, ועם צירוף זה הרג את זמרי וכזבי, כי קנא להשם בקדוש שהיו מחברים אותו ברשות אחרת.

ראה פנחס שהחיבור בין הזכר דס"א שהוא מ מחכה ומחפש חיבור לנוקבא שלו שהם ו ת, כעין מעשה עבודת הפעור, שהוא ביזוי של כל דבר, ועניין הביזוי מביא מוות לעולם ובעיקר ביזוי הקודשים. בדומה למצעדי גאווה, שעובדי עבודה זרה זו היו גאים לעבוד לפי תאוותם בביזוי.

כאשר לוקחים את הרצון לקבל, את התאווה וממירים אותה במקום ממעלה למטה, ההיפך ממטה למעלה, ניתן להשתמש בתאווה כחומר גלם לקדושה. עם כח זה ניתן להשתלט על הקליפה. הכוח הוא לדעת לאן לקחת את האות מ האם לוקחים את המסגרת והגבול שמונע את החיצונים ומשאיר ביטוי לפנימי, או שלוקחים גבול זה כדי לפרוץ אותו להפקרות.

כאשר יש דין על האדם לא מכלים את הצד הטוב שבו, אלא רק את הערב רב שבו, ויש לשמוח על זה למרות שזה קשה לו, אך אל לא לפחד, זה בא לטובה.

פנחס קעח- קפ שעור 60 

הרצועות וקשר של תפלין של יד

תנו) שתי רצועות יוצאות מצד זה ומצד זה דהיינו בימין ובשמאל שהוא סוד ב ירכיים שמחזה ולמטה של אותו אח שהוא ז"א דהיינו נצח והוד דז"א שנביאי האמת נאחזים בהם, כי מלמעלה על הראש, יוצאות שתי רצועות שהם סוד ב זרועות המקיפות הראש מימין ומשמאל שה"ס חסד וגבורה, ד השהיא מלכות נאחזת בהם, בחו"ג אלו בסוד קשר של תפילין של ראש.

ואח"כ יורדת המלכות והתפשטו הרצועות שה"ס ירכין למטה, כי כיון שהיא נאחזת למעלה בד' דקשר של תפילין, כראוי היא יורדת למטה לנה"י להתאחז בצבאותיה דהיינו להשפיע לדרי בי"ע וכשהיא נאחזת שם בנה"י נאחזת בסוף הירכיים, ורושם הי' שהוא ברית הקדוש דהיינו יסוד נמצא עליה מלמעלה, אז היא מתיחדת ביחוד אחד עם ז"א.

אע"פ שבמצב א נמצאת המלכות סתומה וקפואה ואינה יכולה להאיר רק אחר שתמצא במצב ב עכ"ז הכלים במצב ב אינם ראויים לקבל אלא חסדים בלבד ולא חכמה. וע"כ כדי שתוכל לקבל גם חכמה צריכים לעורר תחילה בנין המלכות מבחינת מצב א כדי לקבל משם כלים לקבלת החכמה, ואח"כ כדי שתוכל לקבל האורות ולהשפיע מורידים אותה למצ ב דהא מלעילא נפקין תרין רצועין שה"ס חסד וגבורה שלמעלה מחזה דז"א וד' אתאחידת בהו שז"ס התעוררות מצב א של המלכות שקומתה שוה עם חג"ת דז"א אשר חג"ת דז"א מלבישים קו ימין דבינה והמלכות קו שמאל דבינה ואז המלכות נקראת דלת מלשון דלה ועניה כי האורות שלה קפואים ואינה יכולה להשפיע לבי"ע. אמנם ממצב הזה ממשיכים לה הכלים השלמים הראוים לקבלת החכמה. ובכדי שתוכל להשפיע לבי"ע כראוי צריכים להמשיכה למצב ב דהיינו למעט אותה לבחינת מחזה ולמטה דז"א ושתהיה מדרגה תחתונה תחת יסוד דז"א ואז תוכל להשפיע. כי אחר שנעשה היחוד למעלה מחזה כראוי בסוד ד של קשר של תפילין להמשיך לה כלים השלמים, ממשיכים המלכות למטה מחזה דז"א כדי לאתאחדא באכלוסהא שתוכל להשפיע לדרי בי"ע כי במצב א היתה סתומה ולא היתה יכולה להשפיע כלום. ומצב ב היא עיקר שלמותה וז"ש וכד איהי אתאחדת אחידא בשפולי ירכין ורשימו דיוד ברית קדישא עלה מלעילא, דהיינו אחר שהתמעטה להיות למדרגה שתחת נה"י דז"א שהוא סוד מצד ב כדין איהו אתאחדת ביחודא חד, אז היא מתיחדת עם ז"א ביחוד אחד. משא"כ למעלה בסוד היחוד ד של קשר של תפילין הרומז על מצב א לא היו ז"א ומלכות ביחוד אחד אלא שהיו בבחינת אחורים זה לזה. ישנה השתוקקות אך לא יכולים לבוא לזיווג. לכאורה גם זה נותן הארה, שגם הרצון מאיר, אך לאחר מכן יש להשתמש ברצון רק בקדושה

תנז) י היא סוד הברית דהיינו יסוד שכל מי השומר ברית הזה הוא ניצל למעלה וניצל למטה. פנחס משום שקנא לברית הזה ניצל מדין שלמעלה ומדין שלמטה ומשו זה נרשמה י זו בתוכו דהיינו בשמו שכתוב פינחס וגו' פנחס קיבל את היוד שהיא אות ברית קודש 

תנח) יוד זו צריכה שלא תסור כלל מתפלה של יד דהיינו הקשר של תפלה של יד שהוא בצורת י הרומזת על יסוד. שלא יעשה פרוד בין יסוד שהוא י לתפלה של יד שהיא מלכות. וכל השמחה של מלכות היא באות י זו. שהיא יסוד י זו היא בזכר ולא בנוקבא הוא יסוד נק' צדיק היא המלכות הנק' צדק בלי י כי י היא בזכר ולא בנוקבא. ומשום זה י סמוכה אליה בתפלה של יד ומי שמרחיק י הסמוכה אליה בתפלה של יד הוא רחוק ממעדני עולם הבא דהיינו שלא יזכה אל השפע הבא מזווג יסוד ומלכות הנמשך מעדן העליון הנק' עולם הבא. דווקא בהתעוררות של השתוקקות גדולה, יש לשמור על הברית. אין ליישם השתוקקות אלא במקום של קדושה, לכן את הרצון העצמי יש לעצור, ורק תוך כניסה לפנימיות לקו אמצעי ניתן לבוא לזיווג.

תנט) בזכר הוא צדיק והנוקבא היא צדק בלי י הוא איש עם י והיא אשא בלי י ומשום זה השמחה שלה היא להתקרב אל י ולהתעדן עמה בזווג, מי שמרחיק עדון הזה מרחיקים אותו מעדן של מעלה וע"כ כתוב כי מכבדי אכבד וגו' הברית שומרת על האדם שלא יפעל בזמן השתוקקות גדולה, אלא ישמור את בחינת המנעולא. ואז לשאוף לקבל את האור רק בדרך קדושה כפי המותר. 

וירא פנחס ויקח רומח בידו

תס) פנחס עמד לפני דין החזק של יצחק וסתם הפרצה דהיינו שעצר המגפה שבאה מדינים הקשי דשמאל שנק' יצחק, משום זה השלים י אל פנחס שה"ס יצחק שיהיה גימטרייה יצחק. עמד לפני הפרצה שכתוב ויעמוד פנחס ויפלל וגו, שכתוב פינחס עם י עמד בפרצה לפני הדין ש יצחק כדי להגן על ישראל וע"כ כלולים זה בזה בחשבון, כלומר שפינחס גימ' יצחק יוד זו נותנת את הכח של הברית, נותנת את הכוח לשרה שצחקה, היינו שלקחה צד שמאל ובאה בברית

תסא) ואם תאמר הרי החשבון שה"ס חכמה אינו תלוי אלא בעינים שלה, דהיינו בהארת חכמה שבמלכות, כי עינים הם חכמה ואין החכמה מגולה אלא במלכות ולא ספירה אחרת, וכאן אתה תולה החשבון למעלה ביצחק שהוא קו שמאל דז"א. ומשיב אלא ודאי כך הוא שחשבון שה"ס חכמה תלוי ביצחק משום שיצחק תלוי ונמשך במקום ההוא שנק' עינים דהיינו שנמשך אל החכמה שבמלכות. היות ויצחק שהוא הזכר הוא המקור לנקבה, ועושה את החשבון במקום השורש, שהרי הנקבה נגנזה ברדל"א ונבנית מהזכר ע"י הנסירה, לכן תולה אותה דווקא במי שמייצג את צד הנקבה שבזכר, הוא יצחק ששם דנים דינים של כל העולם כי כל הדינים שבעולם שרשם בדינים דחכמה, כי העינים שלה הן עין כסאות של דין שהם המקום של הדינים שבעולם ונק' עין סנהדרין. שהמספר עין הוא משום שנמשכים מעינים שלה וע"כ הכל אחד, משום שיצחק והעינים דמלכות הולכים כאחד. כי המלכות נבנית מיצחק וממנו הן העינים שלה שהוא קו שמאל וע"כ שניהם אחד והכל יפה.

תסב) פנחס זה יצחק שפנחס עמד ודן דין של זמרי וכזבי והתלבש בגבורה החזקה שהיא שמאל הנק' יצחק ומשום מעשה הזה זכה פנחס לימין דהיינו שזכה לכהונה שהיא חסד, כאן נכלל שמאל בימין. השיב את חמתי שאלו הם ג ממונים שבגהינם הנק' משחית אף וחימה וכי אפשר לומר שהקב"ה בחימה. כי פנחס ראה אותה החימה מתפשטת ונמשכת מצד יצחק, מה עשה התלבש הוא במדרגת יצחק, שהוא השורש של חימה ואז אחז באותה חימה כמי שאוחז בחבירו ומשיבו לאחור. חימה היא דינין דזכר שה"ס הדינים הנמשכים מקו שמאל שהוא יצחק. וכיון שישראל חטאו בעבודה זרה שה"ה המשכת השמאל ממעלה למטה התפשטה עליהם החימה ואז התלבש פנחס בשמאל שהוא יצחק שהוא שורש החימה ע"כ אחז בה כמו אדם האוחז בחבירו ודחף אותה לאחור. הכעס של תלמידי חכמים זו התעוררות השמאל כדי לעמוד בפרץ, ובוודאי שאין אנשים פשוטים כמונו יכולים לכעוס כלל

תסג) ואז דן דין ועשה דין שכל בועל ארמית רמאית, מצב א שהמלכות רק מראה את ההשתוקקות בלי קדושה קנאים פוגעים בו, ומותר לפגוע בזמרי ועשה דין שכתוב וידקור את שניהם וע"כ כתוב כאן השיב את חמתי וכתוב שם השיב אחור ימינו וגו' מה השיב הנאמר שם הוא לאחור אף השיב את חמתי הנאמר כאן הוא לאחור. וע"כ י שהתווספה כאן בפינחס היא י שביצחק שרומזת ליסוד והכל הוא מעל בני ישראל שלא עשה זאת לכבוד עצמו, כי כשראה אותה חימה ראה אותה שהיתה יורדת על ראשיהם של ישראל וע"כ כתוב השיב את חמתי מעל בני ישראל. כלומר שלא רצה לבטל את ההשתוקקות אלא שתפעל בבחינת אחוריים, להשתמש בה כאמצעי רק ליצירת קשר 

כי לא נאמר הסיר את חמתי אלא השיב את חמתי שזה יורה שלא ביטל החימה לגמרי אלא שסילק אותה מבחינת הפנים בלבד, אבל הניחה בבחינת האחורים כי ה"ס הדינים הקשים הנמשכים עם החכמה כדי לגרש החיצונים והרשעים הרוצים להמשיך ממנה ממעלה למטה וע"ז מביא ראיה מהכתוב השיב אחור ימינו שאין הפירוש ח"ו שביטל הימין אלא שהשיבה אז לאחור. אף השיב את חמתי שכאן, אין הפירוש שביטל החימה אלא שהשיבה לאחורים ושם נמצאת כדי לגרש החיצונים והרשעים. וע"כ נאמר מעל בני ישראל כי רק מעל בני ישראל הדבוקים בבחינת הפנים מהם השיב את החימה ולא מהרשעים הדבוקים באחורים. 

פנחס קעה- קעז שעור 59 

אמרה שבת – ולי לא נתת בן זוג

לא ניתן לחיות את מטרת הבריאה טרם תיקון הבריאה.

השאיפה, הריצה אחר המטרה בלי יגיעה מוקדמת נועדה לכישלון.

ישנה בחינה של האני באדם שהוא מכוון לגמר תיקון, שנק' מנעולא, שכעת לא ניתן להשתמש באורות הגדולים לפני תיקון הבריאה. המלכות/האני אתו כן ניתן להשתמש בזמן תיקון נק מפתחא. השאיפה הגדולה היא למטרת הבריאה, לגמר תיקון, רצון גדול לקבלת האור, זו בחינת השבת, אשר הבן זוג שלה הוא היסוד, הצדיק. כך בכל זיווג וחיבור ישנם שני מצבים.  בזמן תיקון עליהם לתפקד כאח ואחות, זו בחינת המנעולא בה יש חסדים, אך אין זיווג על מדרגת חכמה, זהו זיווג חלקי, רק של שמחה כמו בין שני חברים. ובגמר תיקון כבעל ואישה, מדרגת חוכמה בה ניתן להגיע לתענוג. 

תנב) ושמונה ספירות הן חכמה, בינה גדולה גבורה ת"ת מלכות נצח הוד. צדיק שהוא יסוד עטרה על ראשו כי אין לו בת זוג, ומהי עטרה שלו, היא כתר עליון ובשבילה העמידו בעלי המשנה שעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם, והיינו שהעמידו, אמרה שבת לפני הקב"ה לכל הימים נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג.

כי התבאר שיש ב מלכויות, יש שהן מפתחא ומנעולא שמפתחא פירושו מלכות הממותקת בבינה ונק' עטרת יסוד להיותה חלק מט"ס ראשונות ולא ממלכות עצמה כי אין להשתמש במלכות שנגנזה ברדל"א, והשניה מנעולא שהוא עצם המלכות ונגנזה בראש עתיק ואין ממנה באצילות רק בחינת הארה בעלמא בבחינת בוצינא דקרדינוטא נר קשה חשוך שדוחה הארה וזה ג"כ רק בג"ר של הפרצופים דהיינו מחזה ולמעלה ובמחזה ולמטה אין שום זכר ממנה שאין משתמשים במלכות שמושכת את בחינת הפרטיות ולפיכך נבחן שיש בחינת מלכות רק מחזה ולמעלה שה"ס פני אדם, אבל מחזה ולמטה אחר היסוד אין שם אלא מפתחא דהיינו עטרת יסוד שהיא בחינת מלכות הממותקת בבינה ומבחינת המנעולא שהיא מלכות האמיתית אין שם כלום. גם נודע שהמלכותת דמנעולא אינה כלולה בשום ספירה כי מקומה תחת היסוד ולא למעלה ממנו, אבל מלכות דמפתחא שהיא המלכות שעלתה לבינה נעשתה נוקבא בקו שמאל שבכל הספירות דהיינו בבינה ובגבורה ובהוד, כי כיון שעלת המלכות לבינה נעשתה בינה נוקבא לחכמה וכן הגבורה נעשתה נוקבא לחסד וכן ההוד נעשה נוקבא לנצח.

ד זוגות חוכמה בינה הן זוג א, גדולה וגבורה זוג ב, ת"ת מלכות זוג ג דהיינו המלכות שלמעלה מחזה שיש בה הארה ממנעולא. נצח הוד הן זוג ד אבל צדיק שהוא יסוד, עטרה על רישיה דאיהו לית ליה זוג, כי הבת זוג של היסוד צריכה להיות מלכות דמנעולא שמקומה בסיום ט ספירות והיא נגנזה ואינה שם כנ"ל. אלא עטרת יסוד משמשת במקומה אבל ומאי עטרה דיליה כתר עליון כי היא מפתחא שהיא בחינת בינה שנק' כתר עליון והיא אינה בת זוגו של היסוד, כי רק המלכות דמנעולא היא בת זוגו כי בזמן שז"א עולה לבינה שהיא עולם הבא נעשתה המלכות דמפתחא לעטרה על ראשו, בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה, הרי שמלכות דמפתחא אינה בת זוגו של היסוד אלא כתר עליון שלו, והיינו דאוקמוה אמרה שבת שהיא יסוד, דהיינו לכל הספירות מחכמה עד הוד נתת בן זוג ולי, ליסוד לא נתת בן זוג, כי הבן זוג שלה היא מלכות דמנעולא שנגנזה.

ע דשמע, ד דאחד

תנג) פתח רבי שמעון ואמר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כתוב בשמע ע גדולה, ד מהמילה אחד גם כן, וזהו סימן עד היינו שכתוב עד ה' בכם. למדנו שכל האותיות הסופיות הן מלכות, וכאן מלמד שאות מ זו היא בינה נשארים אותיות ש"מ מהמילה שמע עם מ פתוחה מהו הטעם שאינה ם סתומה, כלומר מהו ההפרש בין ם סתומה לפתוחה, הוא משום ש ם סתומה היא מלך העליון דהיינו בינה, מ פתוחה רומזת על המלך התחתון דהיינו מלכות. ש"מ דשמע רומזות על המלכות ואותיות האחרות מאחד נשארו א"ח כבוד אלקים הסתר דבר.

נודע שיש ב מצבים במלכות א כשהיא גדולה כמו ז"א שמלבשת קו שמאל דבינה ואז ם סתומה כמו הבינה דהיינו שנסתמו אורותיה ובמצב הזה נק' ז"א ומלכות אח ואחות כי אז שניהם בני הבינה כי ז"א מלביש לקו ימין דבינה והמלכות לקו שמאל דבינה. ומצב ב הוא אחר שהתמעטה לבחינת מחזה ולמטה דז"א וירדה תחת מדרגת ז"א ונעשית בבחינת אשת ז"א, כלומר שנעשית למקבלת מז"א אבל נפתחו אורותיה ומאירה לתחתונים בכל השלמות ואז נק' מ פתוחה כי נפתחה מסתימתה בב תבות שמע אחד מצד אחד ם סתומה היא בינה, והיא גדולה יותר, אך אין היא יכולה להאיר, יש ג צירופים שמ עד אח. ש"מ היא המלכות הנק' שם עד הוא ז"א כמ"ש עד הויה. אח הוא ג"כ ז"א כמ"ש פתחי לי אחותי דהיינו פתחי לי את האות ם ותסכימי להיות תחתי, כדי שאוכל לתת לך חסדים וההפרש בין עד אל אח הוא כי עד הוא, כשז"א משפיע למלכות מוחין מגולים מעדן העליון. ואח הוא כשז"א הוא בבחינת אחורים עם המלכות דהיינו במצב א שאז נבחנים ז"א ומלכות לאח ואחות. וז"ש שמע וכו' ע גדולה וגם ד שיורה על מוחין מגולים דז"א שאז נק' ז"א עד הויה היינו דכתיב עד הויה בכם. מ פתוחה שזה יורה על המלכות כשהיא במצב ב שכבר נפתחו אורותיה להיות מקבלת מוחין דז"א הגדולים הנק' עד. באפן שב' צירופים ש"מ ע"ד מורים על זווג ז"א ומלכות במצב ב שמלכות היא מ פתוחה וז"ש מ"ט לא סתומה כלומר למה המלכות אינה סתומה ומשיב, ם סתימא מלכא עלאה כלומר המלכות נק' ם סתומה בשעה שמלבשת את מלכא עלאה שהוא בינה דהיינו במצב א. מ פתוחה מלכת תאה כלומר כשהמלכות היא בבחינת עצמה שהיא תחת ז"א אז נק' מ פתוחה. וכון שכאן היא מקבלת משפע ז"א בבחינת עד ודאי שהיא מ פתוחה. אח יורה על מדרגת ז"א שבמצב א דמלכות שעתה במצב ב הוא נשאר בלי פעולה. וז"ש אתוון אחרנין אשתארו א"ח כלומר שנשארו בלי פעולה, כי עתה כבר התמעטה המלכות, ונסתרה מלהיות בחינת אחות אל ז"א שז"ס כבוד אלקים הסתר דבר, כי אע"פ שבמצב א היו ז"א ומלכות בבחינת ב מאורות הגדולים אח ואחות, מ"מ לא היה זה לכבוד המלכות, כי אורותיה היו סתומים אבל עתה במצב ב אע"פ שהתמעטה ונסתרה ממדרגתה הגדולה, הנה משום זה נפתחו אורותיה בסוד הזווג ש"מ ע"ד ומשפעת לכל העולמות שזהו כבוד אלקים וכל זה יצא משום הסתר דבר. בזכות הצניעות ניתן להגיע לזיווג לשם ע-ד

תנד) מצאתי בספרו של רב המנונא סבא, כל מי שמיחד יחוד הזה בכל יום מוכנה לו שמחה מלמעלה מסוד אותיות אלו, ש"מ מוכנה לו שמחה מלמעלה מסוד אותיות אלו, ש"מ דשמע מצד זה מתחילת הכתוב, א"ח דאחד מצד זה מסוף הכתוב, ומחבר אותיות ומתחיל לחבר למפרע דהיינו א מ – אח שבסוף הכתוב לפני ש של שמ שבתחילת הכתוב ומסיים ביושר בתחילה מ דשמע ואח"כ ח דאחד. שמע ישראל ה אלקינו ה אחד הסימן, אשמח שמתחבר הצירוף אשמח, נשארות האותיות ע ד שכתוב אנכי אשמח בה' ממש שזהו ביחוד הקדוש המרומז באותיות עד. כי בשמע אחד יש הצירוף אשמ"ח ע"ד ויפה הוא וכך הוא בספרו של חנוך שאמר כעין זה שמי שמיחד יחוד הזה בכל יום שמחה מוכנה לו למעלה. כשאדם עובד בשמחה, זו עדות שיבוא לאחר מכן לתענוג. שמחה היא מדרגת נשמה, ובכדי להגיע למדרגת חכמה, שהיא תענוג, יש לפעול קודם בשמחה.

תנה) עוד יש לכוון במלה שמע שיש בה שמ שנכללות מ – ע גדולה, אלו הם ע שמות שבסוד האבות הקדושים דהיינו ע"ב שמות שבסוד האבות הקדושים דהינו ע"ב שמות שבחג"ת הנק' אבות שעקרם ע שמות בסוד ע סנהדרין וב עדים וזה הוא סוד שמע. שם ע שם הוא מלכות הנכללת מ ע שמות שם הוא מלכות הנכללת מ ע שמות. ישראל הויה אלקינו הויה אלו הם ארבעה בתים שבתפילין שהם ד מוחין חכמה בינה ימין דדעת ושמאל שבדעת, שאוחז בהם אח דאחד, אותו שאמר פתחי לי אחותי רעיתי שהוא ז"א. ד דאחד זהו קשר של תפלין של ראש שהוא בצורה ד שהמלכות אוחזת בהם והסוד נמסר לחכמים שלא לגלותו. שתק ר"ש, בכה וצחק, אמר אומר הסוד, כי ודאי רצון העליון נמצא, כי אין כדור הזה עד שיבא מלך המשיח שתהיה להם רשות לגלות 

פנחס קעה- קעז שעור 59

אמרה שבת – ולי לא נתת בן זוג

לֹא ניתן לִחְיוֹת אֶת מַטָּרַת הַבְּרִיאָה טֶרֶם תיקוּן הַבְּרִיאָה.
השאיפה, הריצה אַחֵר הַמַּטָּרָה בְּלִי יְגִיעָה מוּקְדֶמת נועדה לֶכִּישָׁלוֹן.
כשאדם עוֹבֵד בֶּשִׂמְחָה, זוֹ עֵדוּת שֶׁיָּבוֹא לְאַחֵר מִכֵּן לֶתּענוּג.

ישנה בחינה של האני באדם שהוא מכוון לגמר תיקון, שנק' מנעולא, שכעת לא ניתן להשתמש באורות הגדולים לפני תיקון הבריאה. המלכות/האני אתו כן ניתן להשתמש בזמן תיקון נק מפתחא. השאיפה הגדולה היא למטרת הבריאה, לגמר תיקון, רצון גדול לקבלת האור, זו בחינת השבת, אשר הבן זוג שלה הוא היסוד, הצדיק. כך בכל זיווג וחיבור ישנם שני מצבים.  בזמן תיקון עליהם לתפקד כאח ואחות, זו בחינת המנעולא בה יש חסדים, אך אין זיווג על מדרגת חכמה, זהו זיווג חלקי, רק של שמחה כמו בין שני חברים. ובגמר תיקון כבעל ואישה, מדרגת חוכמה בה ניתן להגיע לתענוג.

כשאדם עובד בשמחה, זו עדות שיבוא לאחר מכן לתענוג. שמחה היא מדרגת נשמה, ובכדי להגיע למדרגת חכמה, שהיא תענוג, יש לפעול קודם בשמחה.

פנחס קעב- קעד שעור 58

נצח והוד

רָצוֹן עַצְמִי בְּלִי קֶשֶׁר לָעֶלְיוֹן, מֶבָטֶּל אֶת הָאֱמוּנָה.
דווקא כשחושבים שמבינים דָּבָר גִּשְׁמֵי, יֵשׁ לִשְׁמוֹר עַל הכוח האמוני.
אָדָם אֵינוֹ מִבֵּין דָּבָר, אִם אֵינוֹ מסוגל לְבַטֵּא אוֹתוֹ.

כדי להבין רעיון יש להכיר את הפרטים כדי להיות מסוגל גם לבטא הרעיון.

יש באדם צד של אמונה הנק נצח, וישנו צד החקירה הנק הוד שהוא הצד התחתון. כאשר מתגבר צד החקירה, המדע, נחלש כוח האמונה, ודווקא ביטול עצמי של הרצון, הוא המפתח לאמונה כאשר האדם נצמד לצדיק, ליסוד. יש לדעת כיצד להחזיק ולשמור הן את החקירה והן את האמונה, כאשר במופלא ממך אל תחקור.

הצדיק שהוא יסוד נק עץ פרי ובשבילו נאמר במרגלים, וישאוהו במוט בשנים, ולמה במוט ולא נאמר וישאוהו בעץ. הוא משום שלא היה שם בחטא, צדיק הנק' עץ כי היסוד שהוא קו האמצעי לא יחד ב' אשכולות הענבים, שהם נצח והוד שיוכללו זה בזה וע"כ נשאו במוט בשנים בלי התכללות בצדיק.

חטא המרגלים היה שאמרו שאין צורך בייחוד הצדיק. בענבים שהביאו המרגלים ישנו יין המשמח כאשר נושאים את המוט בקדושה בעץ, אך כאשר נושאים אותו בשנים, בתנועה ממעלה למטה לרצון לקבל לפרטיות, הוא יין המשכר.

הַלֵּב צָרִיך לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאִידֵיאַה הָעֶלְיוֹנָה.

הזיווג בין מוח ללב הוא הזיווג בין תפיסת הבורא שבאדם שזו בחינת המוח קו ימין, לבין תפיסת הנברא שבאדם שהיא בחינת הלב שהוא קו שמאל. המוח מחפש את החוקיות העליונה, הרוחני, והלב ספונטאני גשמי. את שניהם יש לחבר.

כך אדם רואה בשכל שעליו לעשות פעולה, כעת עליו לדעת איזה רגש להפעיל כדי להגיע לתוצאה הנכונה. וכן להיפך, כאשר מראים לאדם מקרה, עליו לפרש אותו כראוי, דהיינו לפי התפיסה שהבורא טוב ומטיב. הסתכלות על כל מקרה צריכה להביא לחיבור של מעבר למקרה, לראות כיצד הכל משויך להשגחה.

בתהליך זה המוח יורד ללב, ולאחר שנכלל איתו עולה שוב, כי הרי מחשבה צריכה להתחשב בלב כדי להיות שלמה, ואם הלב לא עולה לאחר מכן כדי ליישר קו עם המוח, אז אין הלב מבין.

פנחס קסט- קעא שעור 57 

אברים פנימיים

אוֹי לְמִי שֶׁלּא יוֹדֵעַ מַה נָכוֹן לִרְצּוֹת.
הקליפה מְעוֹרֶרֶת אָדָם לרצונות שֶׁאֵינָם שייכים לוֹ.
יֵשׁ לְקָרֵר הִתְלַהֲבוּת, עַד לְבּדִיקָה שֶׁהִיא בְּמִסְגֶּרֶת ראוּיה.

כאשר מתעורר רצון פנימי חזק בלב, יש לחבר אותו למוחין, ולא לפעול רק בספונטאניות בלי גבולות, אלא נדרש חיבור לאידיאה הגבוהה, ולפעול במסגרת הערכים הפנימיים. 

רעיא מהימנא

תלו) ובחבור הראשון פתח רע"מ ואמר אוי להם לבני אדם שהם אטומי הלב סתומי עינים שאינם יודעים את אברי הגוף שלהם, על מה הם מתתקנים אינם יודעים בכלל מדוע יש להם אברי גוף אלו, כי הקנה ג' כחות כלולים בו. הרצון הוא נפשי, עליו משתלטת הקליפה, 

א הבל שהוא להב אש היוצא מהלב ונחלק לז' הבלים שאמר קהלת 

ב אויר שנכנס אליו מבחוץ

ג מים של כנפי ריאה שהם דבוקים בקנה ומג' אלו נעשה קול דהיינו ממים ורוח ואש, וכל אחד נחלק לז' והם ז' להבות, ז' אוירים, ז' נחלים. הקול היוצא מתוכנו, אותו יש להקדיש ליחד, בנוי מאש אוויר ומים. 

תלז) וכשנפגשו להבות הלב בענני מטר שהם כנפי ריאה, דרך קנה הריאה, זהו ורעם גבורותיו מי יתבונן שבו לב מבין בבינה שהוא בלב לשמאל שהוא גבורה. וחסד הוא לימין שהוא מים דכנפי ריאה ושם חכמה שהיא מוח. כלומר, שחסד וגבורה עולים ונעשים חכמה ובינה וממנו, מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מהלבנון, שהוא לבנונית המוח שנוזלים על קנה הראיה אחר שעלו עננים דבינה אל המוח. האוויר הוא שליח המוח שעובר דרך החוטם לקנה, הארת חסדים, ומעביר לחג"ת לכנפי הריאה. 

תלח) וסוד הדבר, מי זאת עולה מהמדבר כתימרות עשן, שזה עשן המערכה העולה מהלב אל המוח, שכל רוחות שבעולם אין מזיזים אותו ממקומו. חכמה היא אותיות כח מה משום שהיא כח בלב מה במוח. הקנה הוא ת"ת הוא כולל שש ספירות חג"ת נה"י שהם שש מדרגות אל הכסא שהוא אמא שתרד חכמה אליה מהמוח אל הלב, כי בה הלב מבין. ומשום זה כתוב, קנה חכמה קנה בינה שבו יורד אמא שהוא חכמה ובו עולה אבא. וזה הוא סולם שבו עולים שנים ויורדים שנים. כי אבא ואמא כלולים זה בזה ויורדים או"א ממוח אל הלב ועולים או"ו מהלב אל המוח. ישנו זיווג מצד המוח שנעשה בפה, הוא זיווג רוחני וישנו זיווג בלב, ושניהם כלולים זה בזה, ואז ניתן להגיע ללב מבין. 

תלט) הושט הוא בולע האוכל ומשם נכנס לכל האברים שהוא במדרגת אשים, והם קרבים מיד ובולעים אותם ולוקחים הכל האש העליון הכולל האשים. וזה סוד אשי ה' ונחלתו יאכלון, אלו האשים אוכלים ובולעים ושאר לא אוכלים כך. כאשר אש יורדת מעל המזבח בצורת אריה, הקורבן מתקבל, וכאשר בצורת כלב, לא רצוי.

תמ) וכל בני העולם שבחוץ אינם יודעים איך אוכלים אלא רק רואים בחיצוניות ואינם יודעים הסוד שלהם, אלא המדרגות שבפנים יודעים ולוקחים מהם כי ושט אין לו בדיקה במחוץ כי אינם יודעים אלא מבפנים יודעים ולוקחים עד שנכנס לבית הטחינה ונשחק והתבשל. הכבד לוקח הכל כמו שלמדנו ומאלו האשים יוצאות מדרגות שלוקחות קדם הכבד ומי הם, אלו הם הטוחנות דהיינו השינים שאוכלים הקרבנות וטוחנות וע"כ כי מעטו, אלו הם הטוחנות תחילה. כשאדם בא להכניס אוכל לפיו, כלומר להופכו מחיצוני לפנימי, עליו לפעול תחילה את השינון, לראות את החלקים. מאז חורבן הבית, היינו ליבו של האדם בו יש תמימות ורצון לקרבת השם, הוא רואה את העולם כחיצוני לו, ולא יכול ולא יודע לקשר בין החוץ לפנים. אדם חיצוני חושב שמה שרואה, קיים בחוץ. אין הוא יכול לתפוס ולהרגיש שמה שקיים בחוץ בא רק להפעים נקודה פנימית. 

תמא) כיון שנטחן אלו השולטים עליהם בולעים ולוקחים ונק' ושט משום שושט הצורה של ו הוא כמו ושט כפוף ולאחר כך שט לאכול ולשתות יין ומים שכתוב שטו העם ולקטו מאכל לאכול ולשתות יין ומים שהם נסוך היין ונסוך המים.

תמב) בושט הזה נכנסים ונשאבים בריאה אלו השרפים בלהבות שלהם לוקחים משקה ונק' ראיה בחבור אחד עם הריאה והכל נשאב בהם זבל אלו לוקחים כל אחד ואחד כראוי לו. משנחרב בית המקדש ובטלו הטוחנות כי מעטו כולם. שמיעטו צורתם ומזונם ואין יום שאין בו קללה. הרים ר"ש קולו ואמר אוי ירושלים עיר הקדושה אוי לעם שכל טוב הזה אבדו, ושרים גבורים ממונים מיעטו דמותם. על זה בכו החברים, אמרו אוי רבי כשתסתלק מהעולם, מי יגלה סודות סתומים עמוקים כאלו שלא נשמעו מימי שלמה המלך עד עתה. אשרי הדור השומע דברים אלו, אשרי הדור שאתה בתוכו אוי לדור שישאר יתום ממך. 

תמג) פתח רעיא מהימנא ואמר, והרי כתוב ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע והם שבע רקיעים ונק' שחקים משום שבהם ריחים הטוחנים מן לצדיקים שהם יסוד ומלכות הנק' צדיק וצדק, לעתיד לבוא דהיינו משפע הבינה הנק' לעתיד לבוא. והם נק' שחקים על שם ושחקת ממנו הדק והם נצח והוד, עליהם נאמר ושחקים יזלו צדק שהיא שכינה התחתונה, דהיינו מלכות הנק' צדק שנחל אליה השפע משחקים.

תמד) המלכות בנויה משבע ספירות ולה שבע בחינות ומסכים שלה רקיע ראשון שהוא מלכות ניק' וילון משום שבו מכניס השפע בערב ומוציא שאז ההשפעה והשני נק רקיע הוא יסוד שבו מאירים השמש והלבנה שהם עמוד אמצעי, היינו ת"ת ושכינה התחתונה שהיא מלכות. כלומר שיסוד מיחד ז"א ומלכות זה בזה ומאירים שניהם על ידו. ז"ש ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, וצדיק שהוא יסוד נק אות כשהוא מיחד נצח והוד ונק עדות כשהוא מייחד ת"ת ומלכות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קסט-קעא
1.אלו ג' כוחות כלולים בקנה?
2. איזה ב' זיווגים ישנן במוח ובלב?
3. מה תפקיד הושט?
4. למה הכוונה מבחינה פנימית על הכתוב "משנחרב בית המקדש ובטלו הטוחנות כי מיעטו"?
5. כיצד נקראים ז' הרקיעים ומהם וילון ורקיע?

❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

הַלֵּב צָרִיך לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאִידֵיאַה הָעֶלְיוֹנָה.

הזיווג בין מוח ללב הוא הזיווג בין תפיסת הבורא שבאדם שזו בחינת המוח קו ימין, לבין תפיסת הנברא שבאדם שהיא בחינת הלב שהוא קו שמאל. המוח מחפש את החוקיות העליונה, הרוחני, והלב ספונטאני גשמי. את שניהם יש לחבר.

כך אדם רואה בשכל שעליו לעשות פעולה, כעת עליו לדעת איזה רגש להפעיל כדי להגיע לתוצאה הנכונה. וכן להיפך, כאשר מראים לאדם מקרה, עליו לפרש אותו כראוי, דהיינו לפי התפיסה שהבורא טוב ומטיב. הסתכלות על כל מקרה צריכה להביא לחיבור של מעבר למקרה, לראות כיצד הכל משויך להשגחה.

בתהליך זה המוח יורד ללב, ולאחר שנכלל איתו עולה שוב, כי הרי מחשבה צריכה להתחשב בלב כדי להיות שלמה, ואם הלב לא עולה לאחר מכן כדי ליישר קו עם המוח, אז אין הלב מבין.

פנחס קסו- קסח שעור 56 

אברים פנימיים

מראות הסולם

הלב צריך להרגיש את האידיאה העליונה.

הזיווג בין מוח ללב הוא הזיווג בין תפיסת הבורא שבאדם שזו בחינת המוח קו ימין, לבין תפיסת הנברא שבאדם שהיא בחינת הלב שהוא קו שמאל. המוח מחפש את החוקיות העליונה, הרוחני, והלב ספונטאני הגשמי. את שניהם יש לחבר. 

כך אדם רואה בשכל שעליו לעשות פעולה, כעת עליו לדעת איזה רגש להפעיל כדי להגיע לתוצאה הנכונה. וכן להיפך, כאשר מראים לאדם מקרה, עליו לפרש אותו כראוי, דהיינו לפי התפיסה שהבורא טוב ומטיב. הסתכלות על כל מקרה צריכה להביא לחיבור של מעבר למקרה, לראות כיצד הכל משויך להשגחה. 

יח) והם עולים ויורדים דרך הקנה שה"ס סולם שרוחות דחסדים מהמוח יורדים דרך הקנה אל הלבה והבלי הלב שה"ס חכמה עולים דרך הקנה אל הראש והקנה הוא סוד הבינה דמלכות המחוברת עם הראש שה"ס ז"א כי כל תחתון המקבל מעליון מקבל בדבר היותר זך שבו, והבינה שהיא הקנה היא הכלי היותר זך מכל הכלים שבמלכות לכן דרך הקנה מתחברת למוח, כמו החסדים שבגוף.

קנה איהו קנה חכמה קנה בינה, הינו שהבינה כוללת ע"ס שהם חכמה ובינה וחסד וגבורה ות"ת ונה"י שהם ששה קצוות כנגד שש טבעות שבקנה וחכמה ובינה הם למעלה בראש הקנה.

וכולן הן ספירות של הבינה, שש טבעות בקנה וכו מצד הגבורה היינו מבינה בקו שמאל. וכשב' קווים של בינה ימין ושמאל מתחברים יחד ע"י קו אמצעי, הם בצורת שופר שהוא בינה בעת שמאצלת את ז"א שהוא קול היוצא משופר, היינו בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, ונק שופר וכו אלים דיצחק, היינו הדינים דקו שמאל שנק יצחק. 

ומפקין רוחא וקלא שה"ס קו אמצעי שהוא ז"א הנק רוח ונק קול שנולד ויוצא ע"י שממתיק דינים אלו בבינה הנק שופר וממתיק אותם ממטה למעלה, שעושה קו אמצעי, היינו בשעה שקו אמצעי יוצא ופוגש הדינים שבבינה הנק ענני מטר, נשמע רעם הדינים לחוץ, כי מטרם שבא קו אמצעי אל הבינה ליחד הימין והשמאל שבה שקו שמאל עצמאי ואינו ממושמע ורוצה שלמות לעצמו, אין הדינים דקו שמאל נשמעים ואינם נודעים שתהיה בהם איזו חשיבות אלו דינים שמפרים את הארה ולא תורמים אלא רק גורמים להשתוקקות ולא מוכנים לוותר על ג"ר דחכמה, היינו מטרם שבא קו אמצעי הנק קול, מי המתבונן בהם שיהיו נחשבים לגבורותיו. 

רועם לא כתיב אלא אל הכבוד הרעים על ידי בני אלים, היינו שגילה הדינים והגבורות דשמאל דבינה ואין מי שיתבונן בשבח קול ההוא שהוא קו אמצעי המגלה כל זה, וזהו פירוש שני על הכתוב מי יתבונן, שבתחילה פירוש על הגבורות דשמאל דבינה ואח"כ על קו אמצעי. 

יט) דהא קנה תלת חילין כלילן ביה וכו אש דנפיק מן לבא ששם הדינים דחכמה אוויר שהוא רוח ז"א, דעאל לגבי מלבר, שבא אליו דרך נקבי החוטם, תליתאה מים דכנפי ראיה דאינון דבוקים בקנה, שהם חסדים ושלשה אלו שהם חג"ת, מים חסד שבכנפי ריאה, אש הוא גבורה העולה מלב, ורוח הוא ת"ת ומתפלג כל חד לשבע כנגד חג"ת נהי"מ שבכל אחד, וז"ש וכד אערעו להבים דלבא, שהם החכמה דשמאל שבלב שהם דינים ואש מחסרון חסדים ואם נפגשים בעבי מטרא דאינון כנפי ריאה, שהם חסדים ומתלבשת החכמה שבלב עם החסדים שבכנפי ריאה, ארה קנה דריאה היינו שע"י התלבשות החכמה בחסדים מתגלית החכמה בקנה הריאה. כי החסדים שה"ס גוון לבן יורדים מהמוח דרך קנה הריאה אל הלב, היינו לאחר שהסתלקו ענני הבינה שהם דיני השמאל שבלב לקבל החסדים מהמוח, שאז נוזלים החסדים מהמוח עליהם, כי דיני החכמה מטרם שהתייחדו בחסדים נק עשן המערכה, שה"ס עננים דבינה הזה עולה אל המוח להתלבש בחסדים שבו. שבזה נשלמת החכמה שבלב שאינם יכולים למנוע הארתו.

כ)  כי חכמה היא אותיות כח מה שרומז שהיא כ"ח בלבא מ"ה במוחא, כלומר שאינה נשלמת אלא ע"י הכח היינו הלהבות העולים מהלב למוח שהם הארת חכמה, ומהחסדים היורדים מהמוח ללב, שה"ס מ"ה הרומז על חסדים בסוד מה ידעת מה הבנת ומב' אלו נשלמת החכמה. כי בינה וכולל שש ספירות חג"ת נה"י הקנה בכללו ה"ס בינה בסוד קנה חכמה קנה בינה וכולל שש ספירות חג"ת נה"י אשר חג"ת נה"י הכלולים בקנה הם שש מדרגות אל הכסא הוא בינה. כי ע"י ירידת החכמה מהמוח שה"ס חכמה דימין שהיא חסדים להלביש את החכמה דקו שמאל של הבינה, שהיא בלב מתגלה שלמות הבינה בלב בסוד הלב מבין.

המוח יורד ללב, ולאחר שנכלל איתו עולה שוב, כי הרי מחשבה צריכה להתחשב בלב כדי להיות שלמה, ואם הלב לא עולה, אז אין לב מבין.

כי אבא שה"ס חכמה דימין יורד מהמוח אל הלב וכן אחר שנכלל עם החכמה דשמאל שבלב חוזר ועולה דרך הקנה אל המוח, וכן אמא שה"ס חכמה שבבינה דהיינו חכמה דשמאל שישנה בלב, עולה דרך הקנה אל המוח להתלבש בחסדים ואחר שנכללה בחסדים חוזרת ויורדת אל הלב ונמצא שהם או"א יורדים שניהם שני זיווגים אלו נק זיווג דהתלבשות שהוא מופשט כדי להתחבר לעליון וזיווג דעוביות כדי להתחבר לתחתון, לתת מהלב לכל האברים.

כא) התבאר שב' שרים משמשים את הלב שהוא המלך, שר המשקים שהוא ב כנפי ריאה ושם האופים שהוא הקורקבן הבירור שבגוף, ששר המשקים מלביש החכמה בחסדים ושר האופים שבא מהשמאל משלים החסדים עם החכמה. והנה זה אמור בזווג ז"א ומלכות לזון העולמות אבל בזווג להולדת נשמות נחשבים ב כליות לשר האופים, בסוד שהם מבשלים הזרע היורד מהמוח להולדת נשמות, כי הם מבשלים הזרע להולדת נשמות, כי ב כנפי ריאה הם ב חיות היינו ימין ושמאל דחסד שהם שר המשקים וב' כליות הם ב חיות של דין שהם שר האופים, שהם נושאים את הכסא שהוא בלב היינו שמשמים אותו.

כב) התבאר שמבחינת הכלים נבחן שקו ימין הוא חם ושמאל קר, ואחר שפעל קו אמצעי עם המסך דחיריק, ויחד הימין והשמאל זה בזה, ויצאו המוחין, נעשה קו ימין קר וקו שמאל חם. כי משום שהרוח עולה ממטה למעלה, מריאה לב' נקבי החוטם הם נבחנים על פי בחינת הכלים שהרוח מושפע ממנו ממעלה למטה ע"י קו אמצעי מתהפכים האורות שהחם הוא בשמאל והקר בימין.

פנחס קסג- קסה שעור 55 

מראות הסולם

הכבד שהוא בחינת עשיו שבנפש, צורך כל מזון גם כשאינו ראוי, העיקר שהוא נהנה מזה. בחינת הכבד הורגת את הגדולים הנגועים בגאווה, ובת זוגו פלונית, הורגת את הקטנים המרגישים חיסרון בעולמו של הקב"ה, ואז הכעס שלהם הורגם. כל הנפשה, חוויה שאינה ראויה, דהיינו לרצון לקבל גורמים לנזק. 

יד  ונודע שבסוף הדינים דשמאל מתגלית הקליפה ממנעולא הנק חטאת ומות בסו"ה לפתח חטאת רובץ וקליפה זו ה"ס המרה הנתלית בכבד כי הכבד הוא דינים דשמאל ואחריתה מרה כלענה, שהיא חרבו של מלאך המות, כי יום ב הוא קו שמאל והמרה היא סופו של קו שמאל, והמרה מביאה כעס בכבד והכבד מעניש את הרשעים המתדבקים לינק מג"ר דשמאל שבו ע"י המרה. שע"י קליפת מרה באה המות לגדולים היינו לכל אדם חוץ מקטנים המתים ע"י לילית שהיא טוכלחול כמ"ש לפנינו.

אבל מיתת כל אדם היא ע"י המרה שה"ס מנעולא כמ"ש ולא עוד, כי אחר שהכבד מקבל ג"ר דשמאל מה שהלב משאיר בו, הנה בעת שמתעוררת המרה ומטילה טפה בכבד, אז מסתלקים אותם הג"ר ממנו, כי המנעולא בכל מקום שמתעוררת מסתלקים משם הג"ר ונמצא שכל עורקי הכבד נדלקים באש הדינים של המרה, שהים כועס בסבת החול שמגבילו, כלומר בשעה שמתעורר הקו השמאלי בתוך הים ורוצה לגלות הג"ר דשמאל שה"ס יעלו שמים, כדי לגלות הג"ר אשר אז היו מחריבים את העולם בדינים של הג"ר דשמאל, ע"כ כשגלי הים נוגעים בחול המקיף את הים, שיש בהם מדינים של מנעולא, הנה תיכף מסתלק הג"ר דשמאל מאותם הגלים שנגעו בחול שעל הים ואז ירדו תהומות, הרי שהים הוא כמו הכבד שגלי הים ה"ס ג"ר דשמאל כמו שיש בכבד וכמו שבשעה שהם רוצים לגלות אותם הג"ר לעולם אינם יכולים מחמת החול המסלק הג"ר מהם כן כשבאים הרשעים לינק מהכבד את הג"ר דשמאל שבו, אין יכולים להתגלות מחמת המרה הנמצאת בו שהיא מתעוררת תיכף מסלקת אותן הג"ר כשהרשע מת זו הגנה שבאה לטובתו. כשהמרה מגבילה היא עושה זאת ע"י ייסורים, וכשהשכינה מגבילה את האדם, עושה זאת ע"י התורה, על ידי זה שהוא מקבל על עצמו את היחד, את האידאל הגבוה.  

טו) וכל זה הוא לרשעים הרוצים לינק מכבד שמסבב עליהם המרה ומגבילה אותם שלא יוכלו לינק מג"ר אבל לצדיקים השכינה מגבלת אותם שלא יינקו מג"ר כי הם דבוקים תמיד בשכינה, וכמו שהשכינה אינה מקבלת אלא רק ו"ק דשמאל, כן הצדיקים, שאם יארע לצדיק איזה חטא וכח השמאל הולך ומתגבר בו, הנמשך מהכבד והוא נחלה. אז השכינה משמרת אותו שלא יכשל בג"ר דשמאל, כמו החול השומר על הים, וכמו המרה השומרת על הכבד.

אע"פ שהשכינה שומרת אותו, עכ"ז הוא יכול להפרד ממנה לבסוף ולחטוא שוב, וזה נבחן אשר ברגליו של החולה נמצא עוד מלאך המות, כי הסוף מכונה רגלים, כי הוא בטוח בשמירת השכינה לנצחיות, כמ"ש ביעקב וז"ש לרשע גמור מלאך המות, היינו המרה שהיא חרבו של מלאך המוות שומרת עליו שלא יינק מהכבד.

הג"ר נק פנים הן מוריקות ע"י טפה אחת של המרה, היינו שהג"ר מסתלקים מחמתה, כלומר הנוקבא של הכבד אינה המרה אלא יותרת הכבד המעורבת מדיני הזכר ודיני הנקבה, מחמת שהיא מזנה עם אחרים. אבל מרה היא דיני הנקבה בלבדם. וההפרש בין מרה לבין טחול הוא, כי אע"פ ששניהם דיני הנקבה, הנה המרה היא מבחינת דיני המנעולא והטחול מבחינת דיני המפתחא. את הצדיק שומרת השכינה, כפי שאמרה רבקה ליעקב, עלי קללתך בני.

טז ) ואחר שהלב מקבל דם הנקי והברור מהכבד, שה"ס ו"ק דחכמה, הנה הוא מלא דין כי מטרם שהחכמה מתלבשת עם החסדים שבימין היא כולה דין וז"ש לב הוא אש וכן כתוב בלב, והמלך קם בחמתו, ולפיכך הלב שהוא מלכות צריך עתה לזווג עם ז"א שישפיע לה רוח החסדים מהמוח שה"ס ג"ר דז"א אל החוטם שה"ס ת"ת דז"א ויורד רוח החסדים ההוא דרך ב נקבי החוטם אל קנה הריאה שהוא בינה דמלכות ומקנה אל ב כנפי ריאה שהם חסד דמלכות, ומב' כנפי ריאה בא רוח החסדים אל הלב, שז"ס שהריאה נושבת רוח על הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים אלו. גם בדם הטהור הלב צריך לעשות בירור, שהרי בטבעו הוא צד שמאל, ועליו להזדווג עם המוח, ז"א. קנה הריאה הוא השליח של המוח בגוף

ובזה נשלמת הארת הזווג שממנה מגיעה לכל העולמות עד שמגעת למתפלל להשלים לו המבוקש בתפלתו. שהמוח דז"א הוא כסא רחמים שמשם יורד רוח החסדים והלב שהוא המלכות הוא כסא דין מחמת החכמה בלי חסדים אשר שם. וקב"ה מלך עומד מכסא דין שהוא הלב ויושב על כסא רחמים שהוא מוח, כלומר שמזדווג עם הלב ואזה נמשכים הרחמים אל הלב מהמוח וכסא רחמים של המוח הוא השולט שאז האדם הופך להיות מטרתי.

יז ) אי זכאן אברין דבר נש בפיקודין היינו שתפלתו התקבלה, היינו רוח החסדים דז"א יורד מהמוח אל הקנה בד' רוחות, כנגד ד אותיות שם הויה שלו, שהרוחות הם רוחות החסדים ששולח ז"א אל המלכות וע"כ נק שליחים, שרוחות החסדים מקבלים החכמה שבשמאל שבלב הנק הבלים, הינו הדינים שבהבלים הם משרתים של החסדים שעל ידיהם נכללים החסדים בהארת החכמה שז"ס הזווג של ז"א ומלכות שהם מוח ולב. הסיבה שלא ניתנו חסדים גם לכבד, ואז אפשר היה להאיר ג"ר, אך אין חסדים כאלו שאדם יכול להפיק מדרך המחשבה להיות מספיקים לאורות ג"ר. לכן על הכבד שהוא ג"ר יש לעשות עצירה של מנעולא, תיקון של גניזו דאו"א. לא שלא כפוף למוח הוא רק קו שמאל. הלב הוא מלך הגוף, אך הנשמה צריכה להוביל. 

והזווג נעשה בב' מקומות, א בפה דראש בסוד החיבור של ראש עם הגוף אשר שם, בסוד חיך וגרון, ומקום ב הוא בלב היינו במלכות, ובזווג שבלב החכמה שבלב היא עיקרית והחסדים דז"א משלימים אותה. ובזווג שבפה החסדים הם העירק והחכמה העולה שמה עם הבלים שבלב הם רק משלימים את החסדים וז"ש וכד נחית הויה שהוא ז"א ללבא לגבי אדני שהוא מלכות, היי החכמה דשמאל עם החסדים דז"א שהוא יאהדונה"י המורה על זווג ז"א ומלכות שהם הויה אדני בשילוב זה בזה. אלא ההפרש הוא שבפה החסדים הם העיקרים ובלב החכמה היא עיקרית.

פנחס קסג- קסה שעור 55

מראות הסולם

כשהרשע מֵת זוֹ הֲגָנָה שׁבָּאה לְטוֹבָתוֹ.
לֵב שֶׁלּא כָּפוּף למוח הוּא רַק קַו שְׂמֹאל.

הכבד שהוא בחינת עשיו שבנפש, צורך כל מזון גם כשאינו ראוי, העיקר שהוא נהנה מזה. בחינת הכבד הורגת את הגדולים הנגועים בגאווה, ובת זוגו פלונית, הורגת את הקטנים המרגישים חיסרון בעולמו של הקב"ה, ואז הכעס שלהם הורגם. כל הנפשה, חוויה שאינה ראויה, דהיינו לרצון לקבל גורמים לנזק.

כשבאים הרשעים לינק מהכבד את האורות הגדולים שבשמאל, אין הם יכולים להתגלות מחמת המרה הנמצאת בו שהיא מתעוררת תיכף מסלקת אותם אורות כשהמרה מגבילה היא עושה זאת ע"י ייסורים, וכשהשכינה מגבילה את האדם, עושה זאת ע"י התורה, על ידי זה שהוא מקבל על עצמו את היחד, את האידאל הגבוה.

את הצדיק שומרת השכינה, כפי שאמרה רבקה ליעקב, עלי קללתך בני. גם בדם הטהור הלב צריך לעשות בירור, שהרי בטבעו הוא צד שמאל, ועליו להזדווג עם המוח.

הסיבה שלא ניתנו חסדים גם לכבד, ואז אפשר היה להאיר באורות גבוהים, מפני שאין חסדים כאלו שאדם יכול להפיק מדרך המחשבה להיות מספיקים לאורות ג"ר. לכן על הכבד שהוא ג"ר יש לעשות עצירה של מנעולא. הלב הוא מלך הגוף, אך הנשמה צריכה להוביל.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קס- קסב שעור 54 

אברים פנימיים

מראות הסולם

תכ) ויש חיות טבעיות השייכות לגוף דהיינו מלאכים הממונים  על גופים שהם מארבעה יסודות, ארמ"ע והם טהורים וכנגדם ארבע חיות דורסות, דהיינו מלאכי חבלה, טמאות הממונים על ד מרות שהם מרה לבנה מרה אדומה, ירוקה שחורה שהם מזיקי עולם שכל החום בכל המחלות באות ממרה. כדי להתגבר על המחלות הבאות ממרה, צריך לעשות את בירור הדם כראוי. 

תכא) ויש חיות שכליות מופשטות ושייכות לנפש שהם ד מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, המסבבים את הכסא שהוא המלכות, ויש למעלה מהם וגבוהים עליהם והם חיות אלקיות מצד הקדושה, דהיינו חו"ג תו"מ דז"א ויש חיות דס"א הנק' אלקים אחרים, ואלקיות דקדושה נק' אלקים חיים. ואלו אלקיות דקדושה נק' אלקי האלקיות ועלת על הכל, אל אדון על כל המעשים וכל מין הולך למינו. ומשום שיש אלקים אחרים נאמר עליהם זובח לאלוקים יחרם בלתי להוי"ה לבדו. כדי שלא יתערב אלקים חיים עם אלקים אחרים. 

תכב) אסטומכא הזה לוקח ושוחק ומשלח לכל הצדדים שלמטה, דהיינו האברים של הגוף, וממנו נזונים התחתונים. אלו השמרים שותים למטה כל אלו הרוחות וצדדים אחרים הניזונים בלילה, מאלו אברים ופדרים הנשרפים על המזבח בלילה. והשאר לוקחים שאר האברים והכבד לוקח הכל ומקריב אל הלב, וזה שכתוב ופני אריה אל הימין. וע"כ נראה על המזבח כעין אריה האוכל קרבנות, מכאן ולהלאה כל שאר האברים הם בסוד הגוף כעין שלמעלה.

תכג) אמר רעיא מהימנא לרבי שמעון, מאור קדוש ודאי האסטומכא לוקח הכל עד שש שעות ואופה. כי הקרקבן שהיא האסטומכא הוא אופה, וריאה היא משקה, הלב הוא המלך ואלו השנים הקרקבן והריאה, הם ודאי אופה ומשקה לתת למלך, ממבחר של כל המאכלים והמשקים  שהוא ראש כולם ומבחר מכולם, והיינו שכתוב אריתי ייני עם חלבי. לאחר כך אכלו רעים שהם שאר האברים שהם הצבאות והמחנות של המלך המחלק להם מזון ע"י שר האופים שהוא הקרקבן. שתו ושכרו דודים ע"י שר המשקים שהוא הריאה. 

תכד) והכבד הוא לימינו של אדם, ומשום זה ופני אריה אל הימין לארבעתן דהיינו לימינו של המלך שהוא הלב. והטחול הוא לשמאל ואלו הם מס"א, כי הכבד הוא סמאל שרו של עשו והטחול היא לילית. ופני שור מהשמאל היינו שמשקה יין ממוזג במים אל המלך, כי יין הוא משמאל. ואריה אכיל קרבנין זהו כבד, שמקבץ המזון דהיינו התפלות שבמקום קרבנות, לפני המלך שהוא הלב, וע"כ הוא מימין כי האכילה באה מימין והיין משמאל וכ"ז הוא בזמן הגלות.

תכה) ויש להקשות על זה, אם כבד הוא עשו, איך הוא מתקן מזון ללב. שהוא יעקב ומשיב, אלא ודאי הב הוא כמו יצחק, דהיינו קו שמאל, הכבד הוא עשו שהוא הצד ציד. ואומר לו, יקום אבי ויאכל מציד בנו, אלו הם התפלות מן העניים ההולכות ומתגרשות ואינן מתקבלות למעלה ויצחק הוא בצער וביגון מחמת שאינם יודעים לכוון בתפלה. ומשום זה לא אמר עשו ויאכל מצידי, אלא ויאכל מציד בנו דהיינו ישראל שנאמר בני בכורי ישראל. כמו זה אין מזונות לישראל בגלות אלא ע"י אומות העולם. למרות שאין זה לרצון טוב, מקבלים את המזון מאומות העולם, את התענוגות. אך אין ברירה בזמן הגלות אין את הבירור הפנימי המספיק לקבל דרך הקדושה.

תכו) אבל כשהם בארץ ישראל מזונם הוא ע"י השכינה. ויהיו שתי כנפי ריאה משקים את האומה ישראל, שהן שר המשקים כנ"ל. ושתי כליות הן שר האופים שמבשלים הזרע היורד מהמח, ומבשלים המים שמקבלים מכנפי ריאה. ואחר שיאכל המלך שהוא הלב, נאמר בב' כליות שלה, אכלו רעים ולב' כנפי ריאה שתו ושכרו דודים. 

תכז) כי הלב הוא כסא דין, ארבע חיות שהן שליחים שלו, הן ב' כנפי ריאה וב' כליות שהם חו"ג ונו"ה שכנפי ריאה ה"ס ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה כדי לקבל עליהם המלך שהוא רוח חכמה ובינה רוע עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' שהוא היושב על הכסא שהוא הלב שהוא כסא דין שכל אלו הדפיקות מתנהגות אחריו כחיילים אחר מלכם.

תכח) והרוח הנושב מכנפי ריאה נושב על ב' נקבי החוטם והוא קר וצונן משמאל וחם בימין. ומצד המוח שהוא כסא רחמים, רוח הקר הוא לימין שהוא חסד, והחם משמאל שהוא גבורה ששם הלב. והמוח ממוזג באמצעם של שניהם של ימין ושמאל, ואף הלב כך ממוזג מקור וחום, דהיינו ע"י הרוח דכנפי ריאה הנושב עליו, והמוח ג"כ ממוזג מקור וחום כי המוח והלב מקבלים זה מזה.

תכט) והשמרים שהם צד הס"א של כולם לוקח הטחול, והמחנות שלו שהם עבדים ושפחות. שעליהם אמר שלמה, קניתי לי עבדים ושפחות. ב' הליות נק' אשים על שם אשים שמלמעלה שנאמר בהם אשי ה' ונחלתו יאכלון.

תל) ובקנה שש טבעות שעליהם נאמר הבו לה' בני אלים כי בהם עולה הקול הנחלק לששה קולות של השכינה. והשביעי עולה לפה שהוא הכסא ושש טבעות הקנה הן כעין שש מדרגות של כסא המלך שהוא הפה. והקנה הוא סולם שבו מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שמלאכי אלוקים הם ההבלים העולים מהלב ורוחות של אויר יורדים בלב לקרר את חומו שלא ישרף את הגוף כאשר מושכים חכמה בלי חסדים, לכן צריך את קירור הריאות

תלא) וכשהרוח יורד בכמה רוחות כמו מלך עם חיליו, וכנפי ריאה מקבלות הרוח שהוא כמלך עליהן. כמו שאמרתי ופניהם וכנפיהם פרודות הוא לקבל עליהם את המלך וכן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה.

תלב) אם זוכים האברים של האדם במצות המלך העליון דהיינו שהרצונות שלו הולכים בדרך הישר, שהוא רוח הקודש יורד בסולם שהוא גרון, בכמה רוחות קדושים שנאמר עליהם עושה מלאכיו רוחות. ועולים לקבל ההבלים שבלב שנאמר עליהם משרתיו אש לוהט עליהם נאמר קול ה' חוצב להבות אש, משום שהלב הוא אדני שממנו עולים להבות אש בפה שהוא הויה, שיורדים עמו כמה רוחות דקדושה, היינו מד' אותיות הויה שנאמר עליהם כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח.

תלג) קנה הוא קנה חכמה קנה בינה שהם לימין הקנה שהוא חסד שה"ס קנה חכמה, ולשמאל הקנה שהוא גבורה, ה"ס קנה בינה. ת"ת הוא באמצע הקנה והוא סולם ה"ס דעת. בגוף כלול ו"ק שהם ב' זרועות שהם חסד וגבורה, וגוף וברית שהם ת"ת ויסוד, וב' שוקים שהם נצח והוד, וו"ק הגוף הם כנגד שש טבעות שבקנה.

תלד) וכשהוי"ה יורד אל הלב, אל אדני, מתחבר הדין ברחמים בתוך הלב שהוא יאהדונה"י וכשאדני עולה לפה באדני שפתי תפתח, לקבל את השם הויה בפה, מתחברים שם ב' השמות בחבור אחד יאהדונה"י כעין שהתחברו בלב ומשום זה העמידו בעלי המשנה, מי שאינו תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, דהיינו אם אין להם פה ולב שוים שזו בחינת אמונה. כמו שיחוד הויה אדני בלב יהיה ג"כ יחוד הויה אדני בפה. שילוב שני השמות הקדושים יאהדונה"י מבטאים את הדין והרחמים 

תלה) הקנה הנה שש טבעות שבקנה כלולות יחד והם נק' בני אלים מוציאות רוח לנשב על העולם ובאות מצד הגבורה וכשמתחברות יחד הן כעין השופר שה"ס בינה ונק' שופר שה"ס שופר של איל של יצחק והם אלים בני בשן כמ"ש הבו לה' בני אלים שהם אלים של יצחק המוציאים רוח וקול. ואותו הקול יוצא ופוגש בענני מטר ונשמע אל הבריות שבחוץ וע"כ כתוב ורעם גבורותיו מי יתבונן כי ודאי מצד הגבורה הם באים, ומשום זה אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים אל הכבוד רועם לא כתוב, אלא אל הכבוד הרעים משמעותו שמפעיל האחרים והיינו שהוא מרעים על ידי בני אלים ואין מי שיודע בשבח קול הזה.