הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קג-קסה | מתקדמים | שיעור 55

פנחס קסג- קסה שעור 55 

מראות הסולם

הכבד שהוא בחינת עשיו שבנפש, צורך כל מזון גם כשאינו ראוי, העיקר שהוא נהנה מזה. בחינת הכבד הורגת את הגדולים הנגועים בגאווה, ובת זוגו פלונית, הורגת את הקטנים המרגישים חיסרון בעולמו של הקב"ה, ואז הכעס שלהם הורגם. כל הנפשה, חוויה שאינה ראויה, דהיינו לרצון לקבל גורמים לנזק. 

יד  ונודע שבסוף הדינים דשמאל מתגלית הקליפה ממנעולא הנק חטאת ומות בסו"ה לפתח חטאת רובץ וקליפה זו ה"ס המרה הנתלית בכבד כי הכבד הוא דינים דשמאל ואחריתה מרה כלענה, שהיא חרבו של מלאך המות, כי יום ב הוא קו שמאל והמרה היא סופו של קו שמאל, והמרה מביאה כעס בכבד והכבד מעניש את הרשעים המתדבקים לינק מג"ר דשמאל שבו ע"י המרה. שע"י קליפת מרה באה המות לגדולים היינו לכל אדם חוץ מקטנים המתים ע"י לילית שהיא טוכלחול כמ"ש לפנינו.

אבל מיתת כל אדם היא ע"י המרה שה"ס מנעולא כמ"ש ולא עוד, כי אחר שהכבד מקבל ג"ר דשמאל מה שהלב משאיר בו, הנה בעת שמתעוררת המרה ומטילה טפה בכבד, אז מסתלקים אותם הג"ר ממנו, כי המנעולא בכל מקום שמתעוררת מסתלקים משם הג"ר ונמצא שכל עורקי הכבד נדלקים באש הדינים של המרה, שהים כועס בסבת החול שמגבילו, כלומר בשעה שמתעורר הקו השמאלי בתוך הים ורוצה לגלות הג"ר דשמאל שה"ס יעלו שמים, כדי לגלות הג"ר אשר אז היו מחריבים את העולם בדינים של הג"ר דשמאל, ע"כ כשגלי הים נוגעים בחול המקיף את הים, שיש בהם מדינים של מנעולא, הנה תיכף מסתלק הג"ר דשמאל מאותם הגלים שנגעו בחול שעל הים ואז ירדו תהומות, הרי שהים הוא כמו הכבד שגלי הים ה"ס ג"ר דשמאל כמו שיש בכבד וכמו שבשעה שהם רוצים לגלות אותם הג"ר לעולם אינם יכולים מחמת החול המסלק הג"ר מהם כן כשבאים הרשעים לינק מהכבד את הג"ר דשמאל שבו, אין יכולים להתגלות מחמת המרה הנמצאת בו שהיא מתעוררת תיכף מסלקת אותן הג"ר כשהרשע מת זו הגנה שבאה לטובתו. כשהמרה מגבילה היא עושה זאת ע"י ייסורים, וכשהשכינה מגבילה את האדם, עושה זאת ע"י התורה, על ידי זה שהוא מקבל על עצמו את היחד, את האידאל הגבוה.  

טו) וכל זה הוא לרשעים הרוצים לינק מכבד שמסבב עליהם המרה ומגבילה אותם שלא יוכלו לינק מג"ר אבל לצדיקים השכינה מגבלת אותם שלא יינקו מג"ר כי הם דבוקים תמיד בשכינה, וכמו שהשכינה אינה מקבלת אלא רק ו"ק דשמאל, כן הצדיקים, שאם יארע לצדיק איזה חטא וכח השמאל הולך ומתגבר בו, הנמשך מהכבד והוא נחלה. אז השכינה משמרת אותו שלא יכשל בג"ר דשמאל, כמו החול השומר על הים, וכמו המרה השומרת על הכבד.

אע"פ שהשכינה שומרת אותו, עכ"ז הוא יכול להפרד ממנה לבסוף ולחטוא שוב, וזה נבחן אשר ברגליו של החולה נמצא עוד מלאך המות, כי הסוף מכונה רגלים, כי הוא בטוח בשמירת השכינה לנצחיות, כמ"ש ביעקב וז"ש לרשע גמור מלאך המות, היינו המרה שהיא חרבו של מלאך המוות שומרת עליו שלא יינק מהכבד.

הג"ר נק פנים הן מוריקות ע"י טפה אחת של המרה, היינו שהג"ר מסתלקים מחמתה, כלומר הנוקבא של הכבד אינה המרה אלא יותרת הכבד המעורבת מדיני הזכר ודיני הנקבה, מחמת שהיא מזנה עם אחרים. אבל מרה היא דיני הנקבה בלבדם. וההפרש בין מרה לבין טחול הוא, כי אע"פ ששניהם דיני הנקבה, הנה המרה היא מבחינת דיני המנעולא והטחול מבחינת דיני המפתחא. את הצדיק שומרת השכינה, כפי שאמרה רבקה ליעקב, עלי קללתך בני.

טז ) ואחר שהלב מקבל דם הנקי והברור מהכבד, שה"ס ו"ק דחכמה, הנה הוא מלא דין כי מטרם שהחכמה מתלבשת עם החסדים שבימין היא כולה דין וז"ש לב הוא אש וכן כתוב בלב, והמלך קם בחמתו, ולפיכך הלב שהוא מלכות צריך עתה לזווג עם ז"א שישפיע לה רוח החסדים מהמוח שה"ס ג"ר דז"א אל החוטם שה"ס ת"ת דז"א ויורד רוח החסדים ההוא דרך ב נקבי החוטם אל קנה הריאה שהוא בינה דמלכות ומקנה אל ב כנפי ריאה שהם חסד דמלכות, ומב' כנפי ריאה בא רוח החסדים אל הלב, שז"ס שהריאה נושבת רוח על הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים אלו. גם בדם הטהור הלב צריך לעשות בירור, שהרי בטבעו הוא צד שמאל, ועליו להזדווג עם המוח, ז"א. קנה הריאה הוא השליח של המוח בגוף

ובזה נשלמת הארת הזווג שממנה מגיעה לכל העולמות עד שמגעת למתפלל להשלים לו המבוקש בתפלתו. שהמוח דז"א הוא כסא רחמים שמשם יורד רוח החסדים והלב שהוא המלכות הוא כסא דין מחמת החכמה בלי חסדים אשר שם. וקב"ה מלך עומד מכסא דין שהוא הלב ויושב על כסא רחמים שהוא מוח, כלומר שמזדווג עם הלב ואזה נמשכים הרחמים אל הלב מהמוח וכסא רחמים של המוח הוא השולט שאז האדם הופך להיות מטרתי.

יז ) אי זכאן אברין דבר נש בפיקודין היינו שתפלתו התקבלה, היינו רוח החסדים דז"א יורד מהמוח אל הקנה בד' רוחות, כנגד ד אותיות שם הויה שלו, שהרוחות הם רוחות החסדים ששולח ז"א אל המלכות וע"כ נק שליחים, שרוחות החסדים מקבלים החכמה שבשמאל שבלב הנק הבלים, הינו הדינים שבהבלים הם משרתים של החסדים שעל ידיהם נכללים החסדים בהארת החכמה שז"ס הזווג של ז"א ומלכות שהם מוח ולב. הסיבה שלא ניתנו חסדים גם לכבד, ואז אפשר היה להאיר ג"ר, אך אין חסדים כאלו שאדם יכול להפיק מדרך המחשבה להיות מספיקים לאורות ג"ר. לכן על הכבד שהוא ג"ר יש לעשות עצירה של מנעולא, תיקון של גניזו דאו"א. לא שלא כפוף למוח הוא רק קו שמאל. הלב הוא מלך הגוף, אך הנשמה צריכה להוביל. 

והזווג נעשה בב' מקומות, א בפה דראש בסוד החיבור של ראש עם הגוף אשר שם, בסוד חיך וגרון, ומקום ב הוא בלב היינו במלכות, ובזווג שבלב החכמה שבלב היא עיקרית והחסדים דז"א משלימים אותה. ובזווג שבפה החסדים הם העירק והחכמה העולה שמה עם הבלים שבלב הם רק משלימים את החסדים וז"ש וכד נחית הויה שהוא ז"א ללבא לגבי אדני שהוא מלכות, היי החכמה דשמאל עם החסדים דז"א שהוא יאהדונה"י המורה על זווג ז"א ומלכות שהם הויה אדני בשילוב זה בזה. אלא ההפרש הוא שבפה החסדים הם העיקרים ובלב החכמה היא עיקרית.