הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קפד-קפו | מתקדמים | שיעור 62
פנחס קפד- קפו שעור 62.
קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב
יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.
הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו.
אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי.
תעא) בתחילה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דהיינו הכל בכלל אפילו הערב רב, כיון שהערב רב עשו את העגל ומתו מהם אותם שמתו, רצה הקב"ה להתרצות עם ישראל, אמר להם התחברו כלכם לצד אחד, ז"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בפני עצמם, אמר להם בני אני רוצה לשרות בכם, משכני יהיה עמכם. וע"כ כתוב קחו מאתכם תרומה מאתכם ולא מאחר, איני רוצה שיהיה לאחרים חבור עמי ולא עמכם. ומשום זה כל הערב רב נשמדו, אף כאן הרי הם מאלו גזע הרע היו, מ"ש עליהם ויהיו המתים וג' שהם היו מערב רב שהתחתנו בשבט שמעון, כנ"ל המתים מכבר ודאי מתים, שהם הערב רב הנק' מתים אפילו בחייהם כנ"ל, ולא מישראל ומשום זה מנה אותם שכתוב, שאו את ראש בני ישראל, פירושו הרימו את ראשכם. יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם.
תעב) אמר רבי אלעזר, אבי כמה יפים היו דבריך, אם לא היתה נמצאת עליהם סתירה. אמר לו, בני אמור, אמר לו והרי כתוב ויצמד ישראל לבעל פעור ולמדנו שהתחברו ישראל בבעל פעול כמיד הזה המחובר באדם בתכשיטיו, כך התחברו ישראל בבעל פעור. הרי שגם ישראל חטאו ולא הערב רב בלבדם. אמר לו אלעזר כך הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אבל אני לא אמרתי שישראל היו טהורים מחטא ההוא, אלא אמרתי שנטהרו ממות שלא שרה עליהם המות
תעג) אמר לו, והרי כתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם, משמע שהיו ישראל. א"ל ראשי העם ודאי דהיינו הערב רב שנק' עם סתם ולא כתוב ראשי בני ישראל. ומן העם יש לנו ללמוד שכל מקום שכתוב העם הם הערב רב.
כתוב כאן העם וכתוב שם וירא העם כי בושש משה ויקהל העם. ויפול מן העם שכל אלו העם הם הערב רב. אבל בוא וראה, ויצמד ישראל לבעל פעור, כתוב אבל לא עבדו לבעל פעור שזהה משמע מסוף הכתוב, שכתוב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתוב ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם. וכיון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, היה צריך לומר ויאל ישראל, אלא אותו זרה הרע, דהיינו הערב רב שנשאו נשי ישראל היו החטא של ישראל. כאשר כתוב העם אלו הערב רב, וכשכתוב ישראל מדבר על ישראל ממש. ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה.
תעד) פירוש אחר, ויצמד ישראל לבעל פעור, לא כתוב בבעל פעור, הוא כי רק קשוט וכח נתנו לבעל פעור בלא דעת, משום שהעבודה של פעור היתה לפרוע את עצמו ולהוציא לפניו צואה רותחת, ועבודה הזו היתה מהנה אותו והתחזק ממנו. וישראל כיון שראו זה חשבו שמבזים אותו בזה ומקלקלים אותו, כי בעבודה זרה שכתוב, צא תאמר לו, שהוא לשון צואה והם ישראל בשביל בזיון העבודה זרה פרעו עצמם בלא ידיעה. ועל אלו כפר פנחס ובטל המגפה מהם שכתוב ויכפר על בני ישראל. ישראל חטאו בלא דעת, מאחר ויש לפגום בעבודה זרה, לא הבינו שעצם העבודה זרה של פעור זה הביזוי וההשפלה.
רעיא מהינמנא
תעה) אמר רבי שמעון, כתוב, השיב את חמתי, מהו השיב את חמתי, ומשיב, אלא ג ממונים ה של גיהנם אחד על שפיכות דמים ואחד על גילוי עריות ואחד על עבודה זרה, והם נק' משחית, אף וחימה. והיא חימה שהיתה מעופפת בעולם ועליה נאמר השיב את חמתי. אמר השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא אמר מעל העם שיהיה פירושו הערב רב, כי נאמר ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שפירושו מן הערב רב וכאן לא כתוב השיב את חמתי מעל העם. אלא מעל בני ישראל הוא ללמד שמערב רב לא השיב את החימה, כי כך העמדנו. ושאלנו למאור הקדוש שהוא ר שמעון.
תעו) קחו מאתכם תרומה לה מאתכם, ולא מערב רב כי לא נק' ישראל קהלה וחבור עד שנעבר מה הערב רב, בזמן שהערב רב מתערבים ביניהם כביכול כאילו לא היו גוי אחד. ומשום זה קחו מאתכם תרומה, ולא משותפות אחרת, דהיינו הערב רב, כי איני רוצה לשתף אחרים ביני וביניכם.
תעז) ולא עוד אלא כשערב רב מעורבים בישראל כתוב, היו צריה לראש, וישראל אחר שנעברו מהם הערב רב כתוב שאו את ראש כל עדת בני ישראל ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אני רוצה לשכון עמכם שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בלב של כל אחד מישראל.
ולא וידקור את שניהם בב' אותיות מ"ו והיינו שכתוב, בקנאו את קנאתי בתוכם.
תעח) ולא עוד אלא כשבני ישראל בגלות נאמר עליהם מי מעכב שאור שבעיסה, והרי העמידו בעלי המשנה בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול כאלו העבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי הככבים ומזלות ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.