הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קא-קפג | השקפה | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קא-קפג | השקפה | שיעור 61

פנחס קפא- קפג שעור 61

סימן של מלאך המות

 

הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה הִיא כּבִישָׁת התאווה וּלֶצָרְפַה לָקּדוּשָׁה וְלֹא לְבַטְּלָה.
חֹופֶשׁ בְּלִי גְּבוּל הוּא הֶפְקֵרוּת שמביאה לגאווה.
אֶל תִּתְגָּאֶה בָהֶפְקֶרוּת, קְשׁוֹר אֶת התאווה לקדושה.
הָאָדָם נִבְחַן מַה עוֹשֶׂה הוּא עִם החופש שֶׁלוֹ.

האם מייצרים עם החופש גבול או הפקרות. הס"א מייצרת עם החופש הפקרות, לעומת הקדושה הלוקחת את החופש ומייצרת גבול.

כשמתעוררת השתוקקות גדולה והאדם לא משכיל לקחת אותה לקדושה, אז יורדת ההשתוקקות אתו לטומאה. במלחמה בהתגברות על התאווה, אין לבטלה לגמרי, שלא נלחם פנחס באות מ אלא לקח אותה לקדושה. אדם חלש שרואה שאינו יכול לצאת מההתמכרות אחרי תאוותו, ועוג גאה בכך שאינו יכול לתגבר, אז מתחיל להצדיק עצמו בגאווה בהפקרות של עצמו.

בכדי לקבל את ההטבה השלמה, הטביע הקב"ה באדם את הרצון הגדול, וכאן נבחן האדם כיצד פועל אותו. השתוקקות גדולה זו באה לידי ביטוי באות מ אותה ראה פנחס עפה באוויר, כשמלאך המוות מנסה להתחבר אליה, ולקשרה לאותיות וו ת כדי לייצר מוות. אותיות וו ת מובאות מהפסוק: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. אותיות ו ת הן צד הנוקבה, וכאשר מחברים את האותיות ו ת לאות מ מייצרים מוות.

חטא עץ הדעת הוא לקיחת הרצון הגדול לקבל, אתו אסור להשתמש בזמן תיקון, שהוא זמן שאין עדיין יכולת להשתמש בו להשפעה. את הכוח שבאות מ יש לקחת ולחבר את התאווה הגדולה לקדושה, וכך בונים במסגרת הנק בחכמה "טבעת זכה" כלומר הפועלים בגבולות הקדושה.  המחויבות למסגרת שומרת על הכללים הראויים.

ויקח רמח בידו וע"ז כתוב מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי הקנאה הייתה לשם השם, לקדושה, מדוע הס"א לוקח אות מ השייכת לקדושה, ועם אותה אות מ עשה רומח שהצטרפה לשמאל דקדושה הנק יצחק, ועם צירוף זה הרג את זמרי וכזבי, כי קנא להשם בקדוש שהיו מחברים אותו ברשות אחרת.

ראה פנחס שהחיבור בין הזכר דס"א שהוא מ מחכה ומחפש חיבור לנוקבא שלו שהם ו ת, כעין מעשה עבודת הפעור, שהוא ביזוי של כל דבר, ועניין הביזוי מביא מוות לעולם ובעיקר ביזוי הקודשים. בדומה למצעדי גאווה, שעובדי עבודה זרה זו היו גאים לעבוד לפי תאוותם בביזוי.

כאשר לוקחים את הרצון לקבל, את התאווה וממירים אותה במקום ממעלה למטה, ההיפך ממטה למעלה, ניתן להשתמש בתאווה כחומר גלם לקדושה. עם כח זה ניתן להשתלט על הקליפה. הכוח הוא לדעת לאן לקחת את האות מ האם לוקחים את המסגרת והגבול שמונע את החיצונים ומשאיר ביטוי לפנימי, או שלוקחים גבול זה כדי לפרוץ אותו להפקרות.

כאשר יש דין על האדם לא מכלים את הצד הטוב שבו, אלא רק את הערב רב שבו, ויש לשמוח על זה למרות שזה קשה לו, אך אל לא לפחד, זה בא לטובה.

אין תגובות

להגיב