פנחס ריד – רטז שעור 72

הקורבנות

גִּילוּי אֵלִיָּהוּ הוּא נקוּדת הַקֶּשֶׁר בֵּין עוֹלָם הַזֶּה לְבֵין עוֹלָם הַבָּא, בֵּין חִיצוֹנִי לפנימי.
כְּדֵי לְגַלּוֹת חוכמה צָרִיך אֶת שילוב הַבְּרִיאָה עִם הַבּוֹרֵא.

העליון נותן חוכמה כאשר ישנו שילוב עם התחתון, לכן צריך שרבי שמעון בן יוחאי יענה על השאלות של מתיבתה דרקיע.

תפיסת האדם את הקב"ה, היא תפיסה של השפעה, שצריכה לפעול דווקא בדרך הרצון לקבל. שהימין שהוא תפיסת הקב"ה צריך לפעול בניגוד לטבעו, כלומר ממעלה למטה.

השאלה שנשאלה כאן למעשה, כיצד לקבל עם מידת ההשפעה. עונה רבי שמעון שאורח צריך להתנהג כמו מי שהזמינו, על האורח לעשות רצון המזמין אע"ג שלא כך נהוג. לכן יש לנהוג כמנהג המקום, כמובן לא לעבור על ההלכה, וכך על העליון להתנהג ולפעול עם הרצון לקבל. לכן כשהעליון שהוא תפיסת הבורא שבנברא מוזמן להשפיע לתחתון, עליו לפעול בקבלת האור. לכן למרות שאין אכילה ושתיה בגן עדן, הקב"ה נוהג כאורח בבית הכלה וכתוב בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי וגו.

פנחס ריד – רטז שעור 72 

הקורבנות

גילוי אליהו הוא נקודת הקשר בין עולם הזה לבין עולם הבא, בין חיצוני לפנימי. 

כדי לגלות חוכמה צריך את שילוב הבריאה עם הבורא. 

העליון נותן חוכמה כאשר ישנו שילוב עם התחתון, לכן צריך שרבי שמעון בן יוחאי יענה על השאלות של מתיבתה דרקיע. 

תפיסת האדם את הקב"ה, היא תפיסה של השפעה, שצריכה לפעול דווקא בדרך הרצון לקבל. שהימין שהוא תפיסת הקב"ה צריך לפעול בניגוד לטבעו, כלומר ממעלה למטה.

השאלה שנשאלה כאן למעשה, כיצד לקבל עם מידת ההשפעה. עונה רבי שמעון שאורח צריך להתנהג כמו מי שהזמינו, לכן על העליון להתנהג ולפעול עם הרצון לקבל. לכן כשהעליון שהוא תפיסת הבורא שבנברא מוזמן להשפיע לתחתון, עליו לפעול בקבלת האור. לכן למרות שאין אכילה ושתיה בגן עדן, הקב"ה נוהג כאורח בבית הכלה וכתוב בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי וגו.

תקנד) ואנו למדים מדוד שהזמין את הקב"ה ושינה מעשיו ממה שהיה דרכו של הקב"ה, והקב"ה קיבל ועשה רצונו. כי הזמין המלך והמלכה עמו. ז"ש קומה ה' למנוחתיך אתה וארון עוזך, דהיינו המלך ומלכה יחד וכדי שלא להפריד ביניהם שינה הכלים ושינה המעשים של המלך

תקנה) זה שכתוב, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו בעבור דוד וג'. כהניך ילבשו צדק לוייך ילבשו צדק היה צריך לומר כי צדק הוא מצד לוים. דהיינו מלכות מבחינת השמאל נק' צדק. ושמאל הוא בחינת הלוים. וחסידיך ירננו לוייך ירננו היה צריך לומר, כי רינה וזמרה הן מצד הלוים, דהיינו מצד שמאל והוא שינה ואמר כהניך וחסידיך שהם מצד ימין. רואים שאפשר שישנו העליונים תפקידם עובר התחתונים

תקנו) א"ל קב"ה, דוד לאו אורח דילי הכי זו אינה דרכי, אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. תקון שאתה תקנת לא תשנה אותו, א"ל דוד הואיל והזמנת אותי, יש לי לעשות רצונך ולא רצוני, ולומדים שדרך העולם שמי שמזמן אחר, על האורח לעשות רצון המזמין אע"ג שלא כך נהוג. עליך לנהוג כמנהג המקום, כמובן לא לעבור על ההלכה.

תקנז) כך ויקח מאבני המקום מלכות מההבנות של המלכות וגו', כיון שבא החתן ת"ת על הכלה כי יעקב ה"ס ת"ת ומקום ה"ס מלכות, שת"ת ומלכות ה"ס חתן וכלה, אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות שהם חסד, והיא נתנה לו אבנים דין לשכב עליהם, יקבל הכל ברצון הלב, ז"ש וישכב במקום ההוא על אלו האבנים, אע"פ שאין דרכו בכך שיעקב איש חלק.

תקנח) אף כאן על שאלתך שבעולם הבא אין אכילה ושתיה, והרי גני הוא גן עדן גם כן אכלתי יערי עם דבשי, אע"פ שאין דרכו בכך, עשה זה בשביל אהבת הכלה. ועם כל זה רק בבית של הכלה ולא במקום אחר. במקומו אינו אוכל ואינו שותה במקום שלה אוכל ושותה. ז"ש באתי לגני, דהיינו גן עדן שהוא מקום של המלכות. וכן המלאכים ששלח הקב"ה אל אברהם לא אכלו ולא שתו במקומם, ובשביל אברהם אכלו ושתו. א"ל אליהו, רבי חייך, דבר זה רצה הקב"ה לומר, וכדי שלא להחזיק טובה לעצמו לפני כנסת ישראל, העלה הדבר אליך. אשרי אתה בעולם שרבונך משתבח בך למעה ועליך כתוב, צדיק מושל יראת אלקים.

ז"א דבוק תמיד למעלה בבינה שה"ס עולם הבא, שאין בו אכילה ושתיה כי אכילה ושתיה ה"ס מוחין דחכמה מלובשים בחסדים, ונודע שאין החכמה מתגלה אלא במלכות ולא בשום ספירה אחרת שלמעלה ממנה. נמצא שאין אכילה ושתיה אלא במלכות, כי אין מוחין דחכמה נגלים בז"א אלא חסדים בלבד. כיון שבא ומתיחד עם המלכות, הרי נכל גם ז"א במוחין דאכילה ושתיה כמו המלכות, כי אין גילוי החכמה במקום אחר חוץ ממקומה, וז"ש שבמקום ז"א אין המוחין דאכילה ושתיה נגלים. אין גילוי של מוחין דחכמה אלא במקום פעולת המלכות, לכן צריכים את הנקבה שיהיה מוחין דחכמה. כל החכמה שמקבל ז"א היא בזכות צד הבריאה, הרצון לקבל. 

תקנט) רבי יודאי אמר, בקרבן יש עשן, ריח ויש ניחוח. עשן הם בעלי הרוגז שכתוב כי אז יעשן אף ה' והם בעלי הרוגז נהנים מעשן. ועשן פירושו רוגז בחוטם. ריח הם אותם הנק' תפוחים אמר רבי אבא כתפוחים ז"ש וריח אפך כתפוחים.

תקס) את הכבש אחד תעשה בבוקר. מהו בוקר, זהו בקר של אברהם דהיינו אור החסד שכתוב, וישכם אברהם בבקר. מאין לנו שבוקר הזה הוא של אברהם, אמר רבי אלעזר, מכאן, כי כתוב הבוקר אור. בוקר אור לא כתוב, אלא הבוקר אור עם ה הידיעה, כי זה הוא אור הראשון שברא הקב"ה במעשה בראשית. וע"כ כתוב תעשה בבקר, דהיינו בבוקר הידוע, כי כנגד אברהם נקרב קרבן הזה. קרבן של בין הערבים הוא כנגד יצחק ונקרב כנגד ערב דיצחק שהוא אור הגבורה שהיא דין, שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, שהוא ערב יצחק.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס ריא – ריג שעור 71 

הקורבנות

בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. ישנם שלשה ייחודים שאינם גשמיים בנפש האדם, ריח אכילה ושתיה. 

הריח הוא המחשבה שצריכה להפיק את אור החכמה, לדעת מהו קשר האהבה האמיתי. אכילה זה כבר ייחוד בשיתוף הדבש, יעקב ורחל. ייחוד השתיה גם הוא בגוף, חכמה מצד שמאל, שתיית היין. 

אהבת רעים אינה תלויה בדבר, בלי לערב את הרצון לקבל. 

עניין האכילה הוא העלאת ניצוצות, התיקון אינו של האוכל, אלא סימן שבא לגרות להעלות את הרצונות השקועות בקליפות. כוונה כזו מביאה לעונג האמיתי מהאכילה, שהרי לא על הלחם לבדו, אלא על מוצא פי השם ניתן להגיע לייחוד. 

הייחוד העיקרי של זו"ן הוא אכילה, הארה ממטה למעלה, שתיין היין היא חוכמה דשמאל. 

תקמה) מכאן ולהלאה נותן המלך שהוא ז"א רשות ל ד' צורות החקוקות בכסא ולכל אלו המתפשטים מהן כמו נשמות הצדיקים להנות ולאכול. ז"ש אכלו רעים שתו ושכרו דודים קודם יש לעשות נחת רוח למלך לפני האכילה, זוהי התפילה שבאה היום במקום הקורבן. לכן אל לו לאדם לאכול כלום קודם שיתפלל. אכלו רעים אלו הם  ארבע צורות שאמרנו אריה שור נשר אדם, שתו ושכרו דודים, היינו כל או המפשטים מהם. וכולם אוכלים ומתפשטים ונהנים כראוי ופניהם מאירים. וכל העולמות הם בשמחה וכל אחד ואחד בין במדרגות עליונות ובין בתחתונות מתקרב אל יסוד שלו, דהיינו כל אחד אל הבחינה שכנגדו, חסד לפני אריה וגבורה לפני שור, ונהנים, זה הוא סוד וסתר של הקרבן כראוי. אהבת רעים, בה עדיין אין אהבת דודים שהיא בחינת חכמה.

תקמו) באו רבי אלעזר, רבי אבא ושאר החברים והשתטחו לפני רשב"י לומר שאנו כפרטים בטלים אליך, אל הכלל, אמר רבי אבא, אם לא היתה נמסרת התורה בהר סיני, אלא שאמר הקב"ה הנה בן יוחאי שימסור לכם התורה וסודות שלי, היה די לעולם. אוי כאשר תסתלק מהעולם, מי יאיר אז נרות התורה, הכל יהיה נחשך מיום ההוא. כי עד שיבא מלך המשיח לא יהיה דור כדור הזה שרבי שמעון שרוי בתוכו.

תקמז) אמר רבי שמעון על סוד הזה אסור לו לאדם לטעום כלום עד שיאכל המלך העליון, ומה היא אכילתו, היא תפילה, שהיא במקום קרבן. תפלתו של האדם היא כעין זה שאמרנו למעלה בקרבן, בתחילה מזמינים לד' צורות החקוקות בכסא שהן ישרו על אלו הבריות, על העופות והבהמות, שרוחות של ד החיות מתפשטים עליהם שיהיו לקרבן שהם בריות שיסוד הרוח שלהם בעולם הזה הוא מהן, מד' החיות היינו מה רבו מעשיך ה' כי הבריות שהרוח שלהם ראוי לקרבן, מתפשט עליהם ד צורות שבכסא, המוזמנים על קרבנות אלו. היינו שאנו אומרים, והאופנים וחיות הקודש שה"ס ד חיות שבכסא, וכל אלו צבאות אחרים המתפשטים מהן שמקשרים בהן הרוח של בהמות ועופות הראויים להקרבה. כשאדם מקריב קורבן כראוי, עם כוונת הלב אז עולה הקורבן להזין את היסוד העליון, ממנו ניזונים התחתונים. תפילה/קורבן ללא כוונה כראוי הולכים לכלבים. כתוב, זבחי אלקים רוח נשברה, כלומר כדי להקריב כראוי, יש לשבר את רוח הגאווה. לכן לפני התפילה יש לומר קורבנות כדי להעלותם למלך. 

תקמח) ואח"כ הכהן הגדול המיחד שם הקדוש, היינו אהבת עולם אהבתנו וכו' שאהבה ה"ס החסד מדתו של הכהן. היחוד שהכהן מיחד היינו שמע ישראל ה' אלקינו השם אחד זה הייחוד הנק אהבה, שזו למעשה ההכנה, בחינת האמון השורה בין הנברא לקב"ה, אמון הבא ממידת החסד, מהכהן, ואח"כ הלוים שהם מתעוררים לנגן, היינו והיה אם שמוע וגו' השמרו לכם פן יפתה וגו' שפרשה זו היא כנגד השמאל שהוא גבורה, שזה זמר הלוים, כלומר שזמירות הלוים הן משמאל, כדי לעורר צד הזה השמאל בקרבן הזה, כלומר בתפילה שהיא במקום קרבן. אמנם הקליפות שורות בצד שמאל, לכן יש להישמר. ואח"כ ישראל היינו אמת ויציב ונכון הרומז על ישראל סבא העומד על הקרבן שהוא עשר מדרגות עליונות פנימיות הכל דהיינו ע"ס הנמצא על השלחן שהם אמת ויציב ונכון וקים. עיקר העלאת הקרבן היא קריאת שמע ולא הקורבנות שלפני. אומר כהן, ימין לשון יחיד, שמאל המפריד לשון רבים, לוי ובחינת ישראל שוב לשון יחיד, שקו אמצעי מאחד ימין ושמאל. 

תקמט) אבל אין רשות לאחד מהם לאכול ולהושיט יד אל הקרבן דהיינו התפלה, עד שמלך העליון שהוא ז"א אוכל, והיינו ג' ראשונות ג' אחרונות שבשמונה עשרה, ששם הוא זווג ז"א ומלכות שה"ס אכילת המלך. כיון שאכל נותן רשות ל ד' צורות, דהיינו ד' חיות שבכסא ולכל אלו הצדדים המתפשטים מהן שיאכלו.

תקנ) אז אדם שהוא כלל צורה הכולל כל שאר הצורות, משפיל ונופל על פניו ומוסר עצמו ורוחו אל אדם שלמעלה, העומד על אלו הצורות, הכולל כל הצורות, שיתעורר אליו כראוי. והיינו לומר, אליך ה' נפשי אשא, לעורר צורות אחרות וכל המתפשטים מהן, היינו שאומרים בתהילה לדוד, יביעו ירננו יאמרו ידברו, שסובב על הצורות המתפשטות מהן. וכולם אוכלים ונהנים מהתפלה כל אחד כראוי לו.

תקנא) מכאן ולהלאה יאמר אדם צרות לבו, ז"ש יענך ה' ביום צרה כמו מעוברת היושבת בחבליה כדי שכולם יתהפכו להיות מליצי יושר על האדם וע"כ כתוב אשרי העם שככה לו

תקנב) רבי שמעון היה הולך לטבריה, פגש בו אליהו. אמר לו שלום לאדוני, אמר לו רבי שמעון, במה עוסק הקב"ה ברקיע, אמר לו בקרבנות הוא עוסק, ואומר דברים חדשים משמך, אשרי אתה. ובאתי להקדים לך שלום. ודבר אחד רציתי לשאול ממך שתיישב לי. בישיבה של הרקיע שאלו שאלה. העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, והרי כתוב, באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי וגו' מי שאין בו אכילה ושתיה, הוא יאמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי

תקנג) אמר רבי שמעון, והקב"ה מה השיב להם. אמר לו, הקב"ה אמר, הרי בן יוחאי יש, יאמר. ואתי לשאול ממך. אמר רבי שמעון, כמה חביבות חיבב הקב"ה את כנסת ישראל ומרוב אהבה שאהב אותה, שינה מעשיו ממה שדרכו לעשות, כי אע"פ שאין דרכו באכילה ושתיה, עכ"ז בשביל אהבתה, אכל ושתה. כי כיון שבא אליה עשה רצונה. כלה הנכנסת לחופה ורוצה לאכול, אינו דין שיאכל החתן שלה עמה, אע"פ שאין דרכו לעשות כך. ז"ש באתי לגני אחותי כלה. כיון שבאתי אצלה ללכת עמה לחופה, אכלתי יערי עם דבשי וגו'

ריא- ריג
1. מהו הסוד של אכלו רעים שתו ושכרו דודים? מהם דברי השבח של ר' אבא על סוד זה של רשב"י?
2. מדוע אסור לו לאדם לטעום כלום בבוקר עד שיאכל מלך העליון ומהי אכילתו ומדוע?
3. מי הם הכהן לוי ישראל ותפילה ומה תפקידם בנפש האדם?
4. מה תפקיד נפילת אפיים לאחר תפילת שמונה עשרה?
5. ספר את שיחתם של רשב"י ואליהו הנביא בענייני הישיבה של מעלה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס ריא – ריג שעור 71

הקורבנות

אַהֲבַת רֶעִים אֵינָהּ תְּלוּיָה בָּדָבַר, בְּלִי לָעָרֶב אֶת הָרָצוֹן לְקַבֵּל.
אַל לוֹ לְאָדָם לֶאֱכוֹל כְּלוּם קוֹדֵם שיתפלל.
תְּפִילָּה/קורבן לְלֹא כוונה כָּרָאוּי הוֹלְכִים לַכְּלָבִים.

כתוב, זבחי אלקים רוח נשברה, כלומר כדי להקריב כראוי, יש לשבר את רוח הגאווה. לכן לפני התפילה יש לומר קורבנות כדי להעלותם למלך. כשאדם מקריב קורבן כראוי, עם כוונת הלב אז עולה הקורבן להזין את היסוד העליון, ממנו ניזונים התחתונים.

קודם יש לעשות נחת רוח למלך לפני האכילה, זוהי התפילה שבאה היום במקום הקורבן. לכן אין לאכול לפני התפילה.

עניין האכילה הוא העלאת ניצוצות, התיקון אינו של האוכל, אלא סימן שבא לגרות להעלות את הרצונות השקועות בקליפות. כוונה כזו מביאה לעונג האמיתי מהאכילה, שהרי לא על הלחם לבדו, אלא על מוצא פי השם ניתן להגיע לייחוד.

אמר רבי אבא, אם לא היתה נמסרת התורה בהר סיני, אלא שאמר הקב"ה הנה בן יוחאי שימסור לכם התורה וסודות שלי, היה די לעולם. אוי כאשר תסתלק מהעולם, מי יאיר אז נרות התורה, הכל יהיה נחשך מיום ההוא. כי עד שיבא מלך המשיח לא יהיה דור כדור הזה שרבי שמעון שרוי בתוכו.

רבי שמעון היה הולך לטבריה, פגש בו אליהו. אמר לו שלום לאדוני, אמר לו רבי שמעון, במה עוסק הקב"ה ברקיע, אמר לו בקרבנות הוא עוסק, ואומר דברים חדשים משמך, אשרי אתה. ובאתי להקדים לך שלום. ודבר אחד רציתי לשאול ממך שתיישב לי. בישיבה של הרקיע שאלו שאלה. העולם הבא אין בו אכילה ושתיה, והרי כתוב, באתי לגני אחותי כלה וגו' אכלתי יערי עם דבשי וגו' מי שאין בו אכילה ושתיה, הוא יאמר אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. אמר רבי שמעון, והקב"ה מה השיב להם. אמר לו, הקב"ה אמר, הרי בן יוחאי יש, יאמר. ובאתי לשאול ממך.

פנחס רח – רי שעור 70 

הקורבנות

פעולה במעשי התחתון, מעוררת ומשפיעה על העליונים.

תקלו) פני נשר מתפשט ממנו רוח לעופות שהרוח שבעופות נמשך מפני נשר, ונשר הוא בב' צדדים הוא בימין ובשמאל כי נשר הוא ת"ת קו האמצעי הכולל ימין ושמאל. וז"ס ועוף יעופף המורה על ב רוחות ומשום כך מתפשט ויורד קרבן העוף מימין ומשמאל. כי קרבן בהמה אינו אלא מפני שור שהוא שמאל כנ"ל וקרבן העוף הוא מפני נשר הכולל ב קווים.

תקלז) מכל צד הטהור שבעוף לא נקרב אלא יונה ותורים משום  שהם באמת נאמנים לבני זוגם יותר מכל שאר העופות והם נרדפים ואינם רודפים ונאמנים זה לזה, הנקבה לבן זוגה וע"כ הקרבן מהם, ויורדים וקרבים אלו רוחות הקדושות ונהנים מיסוד ועיקר שלהם.

תקלח) ואם  תאמר איך נתפשט המעט העולה מהיונה או מהתור לכמה צדדים וצבאות של מעלה שאין להם שיעור. או העולה מבהמה אחת, גם כן יש לשאול כן מה חשוב מעשי התחתונים, שהרי העולמות העליונים נשגבים ומשמעותיים יותר, ומשיב, נר אחד דק דולק, כל העולם מתמלא אור ממנו, ועוד, עץ דק מדליק עץ הגדול איך העלאת מ"ן של האדם מזין כל העולמות עליונים. 

תקלט) עד כאן התבאר הקרבן מ ב' צדדים החקוקים בכסא, דהיינו מפני שור לבהמה. ומפני נשר לעוף. עתה יש לשאול, הרי ד צורות הן החקוקות בכסא, מהו הטעם שאין קרבן מצורות אחרות, ומשיב, אלא ודאי שיש קרבן מכולם כי האריה החקוק בכסא, בשעה שהקרבן שלם, יורד האריה ונכנס באש ואוכל ונהנה משם. והאדם החקוק בכסא, הנה אדם הוא עיקר הכל, ומקריב שם לפני אדם שהוא מלכות את רוחו ונשמתו, ואדם העליון נהנה מאדם התחתון וכל מין קרב למינו ונהנה ממנו משלו ממש ומן היסוד שלו. 

תקמ) ואם אמר הרי אריה אין לו יסוד למטה באותו קורבן, כי פני שור יש לו יסוד למטה בבהמות, פני נשר יש לו יסוד למטה בעופות, פני אדם יש לו יסוד למטה, ברוח ונפש של אדם המקריב, אבל אריה אין לו שום יסוד למטה. ומשיב, אריה כלול בכולם כי הוא לימין שהוא חסד וחסד כלול בכולם, ומשום זה הוא אוכל בכולם שהם למטה ממנו וכל השאר שור נשר אדם אינם אוכלים ממינו, משום שהוא ימין והוא גבוה מהם. הרי שכל ד צורות החקוקות בכסא מתקרבות אל הקרבן. ומשום זה הוא קרבן שלם. וכשהם נהנים מעיקר ומיסוד שלהם, אז יורד רוח להדליק נרות העליונים דהיינו שנעשה זווג ז"א ומלכות.

תקמא) כהנים לוים וישראלים נותנים יסוד ועיקר למדרגות עליונות שהם נמשכים מהן וכל מדרגה נותנת ליסודה של מעלה. אין לחפש כוונה פנימית ללא המעשה החיצוני. אל יאמר אדם העיקר שהלב טוב, יש לפעול במעשה כדי להחזיק הכוונה. בתחילה ד צורות הכסא שכל מין הוא כנגד מינו והם מתקרבים תחילה מין  למינו. פני שור כל הפנים דהיינו הצבאות והמחנות המתפשטים לאלו המינים שאמרנו, כולם מתקרבים לעיקר ויסוד שלהם, פני שור וכן פני נשר וכן פני אריה ופני אדם המקריב שרוחו ונשמתו נקרבים לאדם העליון שהוא מלכות.

תקמג) כל מין נקרב אצל מינו וכל דבר הולך אחר יסוד שלו שלמעלה, המדרגות התחתונות מעוררות למדרגות העליונות ואע"פ שכולם מתעוררים והמדרגות החקוקות בכסא שהם ד חיות מתעוררות למדרגות שבארץ שהן היסוד שלהם, דהיינו פני שור בהמות פני נשר לעופות וכן אלו מדרגות עליונות הנסתרות שכולן מתעוררות ומתקרבות לסעודה של הקרבן ותעדנים, אבל אין רשות לאחד מהם לאכול, לא למדרגות עליונות ולא לתחתונות ולהנות שום הנאה ולא להושיט יד אל הקרבן עד שמלך העליון זהוא ז"א אכל ונהנה ונותן להם רשות. הפעולה החיצונית צריכה להיעשות נכון כהלכה.

תקמד) אחר שנתן להם רשות כל אחד ואחד נהנה ואוכל שכתוב, אריתי מורי עם בשמי, אלו מדרגות עליונות דז"א, מורי עם בשמי אוכלים ונהנים כראוי, וזה יחוד זרוע הימין שהוא חסד בירך שמאל שהוא הוד. אכלתי יערי עם דבשי זהו יעקב ברחל דהיינו היחוד דת"ת עם מלכות. זהו אכילה כראוי כי רק כאן כתוב אכילה. שתיתי ייני עם חלבי זהו יחוד זרוע שמאל בירך ימין דהיינו גבורה בנצח. הרי כל המדרגות עליונות שנהנה מהם המלך הקדוש בתחילה.

וזהו האכילה שלו והנאה שלו, עד כאן מאכל מלך העליון תחילה.

ג מיני יחודים של חכמה וחסדים חושב הכתוב. שהם יחוד הריח, האכילה ויחוד השתיה. כבר ידעת ההפרש בין ראש לגוף, והנה יחוד הריח הוא בראש בחוטם ועיקרו חכמה, אמנם כיון שהוא הארת החכמה שבשמאל, אינו מקובל אלא ממטה למעלה שה"ס נה"י דראש. וע"כ הריח שה"ס שמאל שבו ה"ס הוד ומתלבש באור החסד דגוף וז"ש מורי עם בשמי, דהיינו חסד דגוף עם הוד דראש ויחוד הכולל של ז"א ומלכות. וז"ש אכלתי יערי עם דבשי דא יעקב ברחל דהיינו ז"א עם מלכות. דא אכילה כדקא יאות, כלומר שזהו זווג העיקרי של ז"א ומלכות. ויחוד השתיה הוא ג"כ בגוף כמו האכילה, אלא שעיקרו חכמה דשמאל והיינו דוקא שתיית היין, אבל שתית החלב הוא חסד וכן המים. וז"ש שתיתי ייני עם חלבי דא דרועא שמאלא בירכא ימינא כי היין הוא שמאל דגוף שהוא גבורה. החלב הוא נצח הגוף. ואל תתמה למה החסדי  הם במדרגה נמוכה מהחכמה, כי בריח החכמה בראש והחסים בחסד דגוף, וכן בשתייה החכמה בגבורה והחסדים בנצח. הוא משום שהחכמה לא תוכל להיות עיקרית על החסד המלביש אותה, אלא אם כן שהחסד הוא ממדרגה תחתונה ממנה, ולפיכך היחוד הוא חכמה דהוד דראש עם חסד דגוף וחכמה דגבורה דגוף עם החסד שבנצח דגוף כי הימין שהוא חסד שהוא במדרגה אחת עם השמאל שהוא החכמה הוא תמיד עליון וחשוב ממנו. כי החסד ה"ס כו"ח של המדרגה והחכמה ה"ס בינה ותו"מ שחזרו למדרגה.

פנחס ריט – רי שעור 70

הקורבנות

פעוּלה בְּמַעֲשֵׂי הַתַּחְתּוֹן, מְעוֹרֶרֶת ומשפיעה עַל הָעֶלְיוֹנִים.
אֵין לְחַפֵּשׂ כוונה פנימית לְלֹא הַמַּעֲשֶׂה החיצוני.
אֶל יֹאמַר אָדָם העיקר שהלב טוֹב, יֵשׁ לפעול בְּמַעֲשֵׂה כְּדֵי לְהַחֲזִיק הכוונה.

מלמד כאן למה חשובים מעשי התחתונים, שהרי העולמות העליונים נשגבים ומשמעותיים יותר, ומשיב, נר אחד דק דולק, כל העולם מתמלא אור ממנו, ועוד, עץ דק מדליק עץ הגדול איך העלאת מ"ן כלומר תפילה של האדם מזין כל העולמות עליונים. התחתון מעורר תחילה את המשפיע העליון, ולאחר מכן יכול לקבל את הארה. כמובן שהפעולה החיצונית צריכה להיעשות נכון כהלכה.

פנחס רה – רז שעור 69 

הקורבנות

אֵין תיקוּן לָגָאוותָּן, אֶלָּא שׂבִירָתּוֹ.
קורבן הוּא אֶמְצָעִי וְלֹא מַטָּרָה.
קורבן רָצוּי בָּא כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת רוּחַ הטומאה.
כְּדֵי להיטהר יֵשׁ לִשְׁבּוֹר אֶת הָרָצוֹן לְקַבֵּל לפרטיות.
הגאווה מהפרטיות הִיא עֲבוֹדָה זָרָה.
צַד הַבְּהֵמָה שבנפש ניזון מהחטאים והעוונות.

אין הקב"ה צריך סתם את קורבנות האדם, אלא עיקר המעשה להביא את האדם לחזור בתשובה. ישנם גם קורבנות שלא באים בעקבות עוון, אלא קרבן שלמים ותודה, כאשר גם כאן כמובן הצורך הוא לטובת האדם. 

תקכב)  צו את בני ישראל וגו' כתוב החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' וגו. אין רצונו של הקב"ה שאדם יחטא ויקריב קרבן על חטאו, אלא קרן שהוא בלי עון, זה הוא קרבן שלם ונק' שלמים וגם כן קרבן תמיד הוא שלם ואע"פ שהתמיד מכפר על עוונות, מ"מ הוא קרבן שלם.

תקכג) רבי אבא פתח, זבחי אלקים רוח נשברה וגו' מקרא זה העמידו שרצון הקב"ה הוא שאינו רוצה שאדם יביא קרבן על חטאו, אלא רוצה רוח נשברה. ובני אדם אינם יודעים מה שאומרים. וכך שמעתי מהמאור הקדוש, כשאדם בא להיטמא בעוונותיו הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה והרוח מתגאה על האדם ושולט עליו לכל רצונו שהרצון שלו גואה על שאר הרצונות. וצד הטומאה ההוא שהרוח נמשך ממנו, מתגבר בכחו ומתחזק ושולט עליו לרצונו. בא אדם ושולט עליו להטהר, מטהרין אותו מלמעלה.

תקכד) בזמן שהיה בית המקדש קיים החוטא מקריב קרבנו. כל כפרה שלו תלויה עליו עד שמתחרט ומשבר לאותו רוח מצד הטומאה שמשך עליו בחטאו, מגאוותו ומשפילו. וזה הוא שבירה לאותה מדרגת הטומאה שהרוח נמשך ממנה, וכשנשבר אותו רוח הטומאה ומקריב קרנו זה הוא קרבן המקובל ברצון כראוי.

תקכה) ואם אותו רוח הטומאה אינו נשבר, אין קרבנו כלום והוא נמסר לכלבים. כי קרבן זה אינו של הקב"ה אלא של הכלבים. ומשום זה זבחי אלקים כראוי הוא רוח נשברה, שישבר אותו רוח הטומאה ולא ישלוט, וע"כ מי שמשברו כראוי עליו כתוב, רוח הולך ולא ישוב. אותו איש יהיה בטוח שלא ישוב אליו לעולם. ז"ש ולא ישוב. לב נשבר ונדכה, אדם זה שאינו מתגאה ואינו מתענג בתענוגי העולם, אלקים לא תבזה, כי הוא בכבוד אצלו. מי שמשבר כראוי את רוח הטומאה, כבר לא ישוב לחטא, לכן אין להיות בדיכאון אלא בשמחה מהקדושה. 

תקכו) צו את בני ישראל, צו זהו עבודה זרה דהיינו שלא יכניס עצמו להטמא ברוח הטומאה שהוא עבודה זרה ממש.

תקכז) רבי אלעזר פתח, באתי לגני אחותי כלה, מקרא זה העמידו אבל יש כאן סודות בקרבן והכל למדנו. אמר לו רבי שמעון, יפה הוא שתחלת הדברים אבל סתמת אותם, שאמר וכלא אתמר. אמור מה שידעת בקרבן, אמר רבי אלעזר, משום שראיתי דבר בספרו של חנוך, ולמדתי ע"כ עמרתי וכלא אתמר. אמר רבי שמעון, אמור אותו הדבר שראית ושמעת.

תקכח) אמר הכל דבר אחד הוא. הקב"ה אמר זה באתי לגני משום שכל הקורבנות שבעולם כשעולים למ"ן כולם נכנסים בתחילה לגן עדן שהוא סוד כנסת ישראל שהוא המלכות. ואיך הוא בתחילה, והתחלת הקרבן שאמרתי שנכנסים בתחילה לגן עדן, היינו בשעה שאדם מתודה חטאיו על הקרבן ובשעת שלחיטה וזריקת הדם על המזבח, אז עולה הקרבן למ"ן לג"ע ואז אמר הקב"ה שהוא ז"א באתי לגני שהוא ג"ע מלכות, כי המ"ן של הקרבן מעוררים הזווג. גן בחינת מלכות, עדן בחינת חכמה. גן עדן הוא כשהמלכות מקבלת את הארה. 

תקכט) עתה יש להסתכל איך אלו רוחות קדושים נהנים מזה מעליית מ"ן של הקרבן. ומהו הטעם שהקרבן הוא מבהמה, הרי היה חשוב יותר שישבור אדם אותו הרוח שהמשיך ע"י חטאו ולשוב בתשובה, מהו הטעם של השחיטה של הבהמה ושריפתה באש המזבח.

תקל) ומשיב, אלא סוד הוא, משום שיש בהמה הרובצת על אלף הרים בהרהור המרכזי בעומק הנפש של האדם נמצאת בהמה, זוהי בחינת לב האבן. זו בחינה פגומה שיש לתקן מאחר ולה השפעה חזקה על הנפש שה"ס המלכות שהיא בחינת הויה במילוי ההין שבגי' בהמה.

ואלף הרים היא אוכלת בכל יום שמבקשת ג"ר דכחמה, וכולם כל אלף הרים שה"ס מדרגות החוכמה הנמשכות משמאל, כי החכמה מכונה אלף בסוד ואלפך חכמה, נק' בהמות בהררי אלף, ועל זה למדנו שיש בהמה שאוכלת בהמות. וממה הם הבהמות, הם מאש. וכולן לוחכות אותה בהמה הזו שהיא המלכות בלחיכה אחת. ז"ש כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל קנא. וכל המים של הירדן שהוא יסוד דז"א, שהתמלא בשש שנים שהוא מקבל מחג"ת נה"י דז"א הנק' שש שנים היא המלכות, עושה אותם גמיעה אחת, דהיינו בליעה אחת ז"ש יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. לעיתים פעולה אחת של חוסר אמון עלולה להביא לפגם מהותי, פגם הנובע מזה שמזינים את הבהמה הזו שבתת המודע. 

תקלא) סוד הדבר, כי משאור של כל אלו הבהמות בהררי אלף שה"ס הארת חכמה שבשמאל הוא עיקר ויסוד לאלו הבהמות שלמטה שנותן חַיּוּת לבהמה ולכל שאר התאוות והרצונות, משום שרוח מתפשט מהם למטה ורוח הזה מצטייר למטה בבהמות, כלומר שנעשה לרוח הבהמה למטה. וכשאדם חוטא מביא בהמה לקרבן ואותו הרוח של הבהמה עולה וחוזר למקומו, לבהמה העליונה שהיא המלכות שאם זו מלכות דקדושה אז יתפשטו תאוות קדושות, ומתפשט רוח הזה בכל הבהמות שבהררי אלף. וכל אלו שהם ממין זה דהיינו הס"א הנמשכת משמאל, מתקרבים ובאים ונהנים מחלב ודם ההוא שהם הלבוש של רוח הזה

 כח מן הצד שלהם הוא הרוח הזה דהיינו מצד שמאל וכולם נהנים וניזונים ונעשים מליצי יושר על אותו האדם. כי הקטגור נעשה סנגור והמ"ן של הקרבן נכנס דרך ושט כמו שלמדנו ומשום זה בא הקרבן מהבהמה.

תקלב) אמר רבי שמעון, ברוך בני להקב"ה, עליך נאמר ישמך אביך ואמך ותגל יולדתך. ישמח אביך שלמעלה שהוא ז"א, ואמך היא כנסת ישראל שהיא המלכות. ותגל יולדתך זו בתו של החסיד רבי פנחס בן יאיר, אמו של רבי אלעזר. אלעזר בני אמר זה נכון בקרבן של בהמה אבל קרבן העופות מהו  הטעם שכתוב ואם מן העוף עולה קורבנו, אמר לו לא ראיתי אבל אני מסתכל מדבר שנאמר בבהמה לדברי העופות ואיני אומר, משום שלא ראיתי ועד עתה לא שמעתי.

תקלג) אמר רבי אלעזר, יפה אמרת, אבל סוד הקרבנות הרבה סודות יש שם, ולא נמסרו לגלות חוץ מלצדיקי אמת, שסוד אדונם אינו נעלם מהם. הסוד של הקרבנות זהו הסוד של אלו חיות הקדושות של המרכבה ד צורות חקקות בכסא, וזה היא הכסא של המלך הקדוש דהיינו המלכות שהיא כסא לז"א שהם פני שור, נשר אריה ופני אדם הכולל כולם שהוא הכלל והם פרטים. כי אריה שור נשר ה"ס ג קוים ופני אדם היא המלכות המקבלת אותם, וע"כ כוללת את כולם. וכל ד פנים מסתכלים אלו לאלו ונכללים אלו באלו ומהם מתפשטים לכמה צדדים ורבבות למעלה ולמטה שאין להם שיעור ומנין וחשבון.

תקלד) פני שור שה"ס השמאל מתפשט ממנו רוח לבהמות לארבעה מינים, שנכללים כאחד, ואלו הם  פרים וכבשים ועתודים ועזים. ואלו עומדים לקרבן. ומשום שהקרבן הוא מהם, אלו צבאות הקדושים המתפשטים מפני שור ההוא, מתקרבים ע"י הקרבן. אל היסוד שלהם שהוא פני שור ונהנים מאותו היסוד והלבוש שלהם. ואם  לא שהיה בהם היסוד של עולם הזה שהוא הקרבן העולה אליהם לא היו מתקרבים שם ליסוד שלהם שהוא פני שור.

תקלה) כמו שיש נחת אל השכינה הקדושה מרוחות הצדיקים העולים אליה למ"ן והיא קרבה לקבל הרוח של הצדיק ונהנית ממנו משום שאותו הרוח הוא נמשך ממנה. כך אלו הצבאות המתפשטים מפני שור, נהנים מצד היסוד שלהם שהוא פני שור, ונהנים מאותו הלבוש הנקרב ליסודם שהוא הקרבן כי הרוח של הקרבן הוא מלבוש של הרוח שלהם ומשום זה נהנים מהם. כדי להקריב ולעלות את הבהמיות שבנפש, את העולם הרגשי, יש לעשות את מעשה ההקרבה כאן, כדי להאכיל את הבהמות העליונות. ללא זה הן היו מגיעות לריקנות ולא משפיעות לקדושה. יש להזין את המקור שלו, גם של האמצעי שהוא השור שבא לטובת האדם.

שאלות חזרה בזוהר פנחס רה-רז
1. מה תפקיד הקרבן וכיצד רוצה אותו הקב"ה?
2. מהיכן נמשך הרוח שאותו צריך לשבר ע"י הקרבן? וכיצד היא דרך שבירתו
3. מהו הטעם שהקרבן הוא מהבהמה ומדוע שלא תהיה רק תשובה של האדם? מה הטעכם בשחיטת הבהמה ושריפתה באש המזבח?
4. כיצד קטגור נעשה סנגור ע"י הקרבן?
5. מה מהווים השור הנשר והאריה כלפי האדם ומדוע בשל תפקידם נכון להקריב קרבנות לטובתם?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רה – רז שעור 69

הקורבנות

אֵין תיקוּן לָגָאוותָּן, אֶלָּא שׂבִירָתּוֹ.
קורבן הוּא אֶמְצָעִי וְלֹא מַטָּרָה.
קורבן רָצוּי בָּא כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת רוּחַ הטומאה.
כְּדֵי להיטהר יֵשׁ לִשְׁבּוֹר אֶת הָרָצוֹן לְקַבֵּל לפרטיות.
הגאווה מהפרטיות הִיא עֲבוֹדָה זָרָה.
צַד הַבְּהֵמָה שבנפש ניזון מהחטאים והעוונות.

אין הקב"ה צריך סתם את קורבנות האדם, אלא עיקר המעשה להביא את האדם לחזור בתשובה. ישנם קורבנות שלא באים בעקבות עוון, כמו קרבן שלמים ותודה, כאשר גם כאן כמובן הצורך הוא לטובת האדם.

כשאדם בא להיטמא בעוונותיו הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה והרוח מתגאה על האדם ושולט עליו לכל רצונו, כלומר שהרצון לקבל לעצמו גואה על שאר הרצונות.

זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה. מי שמשבר כראוי את רוח הטומאה, כבר לא ישוב לחטא, לכן אין להיות בדיכאון אלא בשמחה מהקדושה.

יש סוד של בהמה הרובצת על אלף הרים. בהרהור המרכזי בעומק הנפש, בתת מודע של האדם נמצאת בהמה, זוהי בחינת לב האבן. זו בחינה פגומה שיש לתקן מאחר ולה השפעה חזקה על הנפש. לעיתים פעולה אחת של חוסר אמון עלולה להביא לפגם מהותי, פגם הנובע מזה שמזינים את הבהמה הזו ברצונות זרים.

כדי להקריב ולעלות את הבהמיות שבנפש, את העולם הרגשי, יש לעשות בפועל את מעשה ההקרבה, כדי להאכיל את הבהמות העליונות. ללא זה הן היו מגיעות לריקנות ולא משפיעות לקדושה.

פנחס רב – רד שעור 68

על פי הגורל

באדם רצונות רבים, והשאלה כיצד מחלק הוא אותם בין החסדים לגבורות. מלמד כאן כיצד לוקח האדם בנפשו את מציאות הגורל, שזו בחינה למעלה מהדעת, כיצד יחלקם בין חסדים לגבורות כדי לבנות איזון נכון לנפשו. מלמד באילו נחלות, חלקים בנפש יקבע כיצד לבטא את התכונות הנפשיות שבו.

עבודת השם בלילה היא רכישת האמונה, שבעזרתה ניתן לעשות את החלוקה באבן הספיר, המקום הנפשי של הבנה לקביעה באילו רצונות לשים גבול, היינו גבורות ובאילו רצונות לפעול חסדים, בהתפשטות.

כאן נבחן האדם מה הוא עושה עם התעוררות ההשתוקקות, האם ינצל אותה לחיבור לבורא, ובכך רוכש אמונה המאפשרת לו לחלק נכון את הרצונות, או שמפנה את ההשתוקקות לתאוותיו.

פנחס רב – רד שעור 68 

על פי הגורל

באדם רצונות רבים, והשאלה כיצד מחלק הוא אותם בין החסדים לגבורות. מלמד כאן כיצד לוקח האדם בנפשו את מציאות הגורל, שזו בחינה למעלה מהדעת, כיצד יחלקם בין חסדים לגבורות כדי לבנות איזון נכון לנפשו. מלמד באילו נחלות, חלקים בנפש יקבע כיצד לבטא את התכונות הנפשיות שבו. 

עבודת השם בלילה היא רכישת האמונה, שבעזרתה ניתן לעשות את החלוקה באבן הספיר, המקום הנפשי לקביעה באילו רצונות לשים גבול, היינו גבורות ובאילו רצונות לפעול חסדים, בהתפשטות. 

כאן נבחן האדם מה הוא עושה עם התעוררות ההשתוקקות, האם ינצל אותה לחיבור לבורא, ובכך רוכש אמונה המאפשרת לו לחלק נכון את הרצונות, או שמפנה את ההשתוקקות לתאוותיו.

תקטו) על אילן הזה מלכות שכל הצבאות דבי"ע שורים בו, אמר דוד אתה תומיך גורלי, מהו גורלי, זהו הגורל שאחוז בו דוד שהוא מלכות וע"כ על פי הגורל כתוב. הרומז על מלכות שנק' פה וכן הוא על פי ה' שנאמר וימת שם על פי ה' שהוא מלכות. וע"כ הגורל כתוב, עם ה הידיעה לרמז על מלכות, אשרי חלקיהם של אלו העוסקים בתורה יום ולילה ויודעים דרכיו והם אוכלים בכל יום מזון עליון משפע החכמה, כש"א החכמה תחיה בעליה כי התורה שלמעלה שהיא ז"א ניזונה ממקום זה מחכמה, והנה נאמר עליהם הנה עבדי יאכלו.

תקטז) רבי אבא פתח, ויהי קו מעל לרקיע זהו קול שהוא ז"א שאחוז ברקיע שאחוז ברקיע הזה שהוא יסוד דז"א ומשתתף עמו וזהו זכר עשה לנפלאותיו שהוא הרקיע שהוא יסוד נק' זכר. ורקיע הזה עומד עליהם על אלו החיות, שנאמר עליהם ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. וזה הוא הרקיע שנברא בשני דמעשה בראשית שנאמר בו, להבדיל בין מים למים, בין מים עליונים למים תחתונים. פירוש החיות הם בבריאה והרקיע ה"ס יסוד דז"א המסיים האצילות ולא מלכות שנגנזה ברדל"א שהוא על ראשי החיות שהוא הרקיע המבדיל בין אצילות שההוא מים עליונים,  ובין בריאה שהיא מים תחתונים והמלכות דאצילות עומדת על רקיע הזה, שהוא יסוד דז"א שה"ס וממעל לרקיע אשר על ראשם דמות כסא. וז"א הוא היושב על הכסא שז"ס ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כי הויה שהוא ז"א במילוי אלפין גימטרייה אדם.

תקיז) שבעה רקיעים הם למעלה למעלה כנגד חג"ת נהי"מ שביסוד ודאי וילון שהוא כנגד המלכות שבו, אינו משמש כלום, כי המלכות אין לה משלה כלום אלא מה שז"א נותן לה. ועיניים נאחזים בה וזה הוא סוד שכתוב, ובעניי הכינותי לבית אלקי. משום שדוד היה אחוז במלכות שהיא עני כנ"ל ע"כ אמר ובעניי. ורקיע הזה וילון שהוא מלכות, מכניס שחרית ומוציא ערבית כי בלילה מוציאה המלכות צבאי לכל הצדדים לימין ולשמאל ושולטת על אלו הצבאות והגדודים. כי אז היא ממשלת המלכות, ובשחרית היא אוספת לכל הצבאות שלה ומכניסתם לנקב שלהם כלומר לבחינת נוקביות שלהם ואינם שולטים כי הבקר כולל כולם. כז"א להגיד בקר חסדך ואמנותך בלילות.

המלכות נבנית מקו שמאל דבינה שה"ס חכמה שבשמאל וז"א ה"ס הימין דבינה שה"ס חסדים עולם אצילות מתחלק כך שעתיק לקח הכתר, או"א בינה שישסו"ת לקחו שמאל. וע"כ יש ב ממשלות כי בשעת שליטת השמאל בלי ימין הוא חשך, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים ולפיכך בשעת ממשלת המלכות שה"ס ממשלת השמאל הוא שך ונק' לילה, אבל אז הוא בכל תוקף ממשלתה בסו"ה ותקם בעוד לילה ושולטת על צבאותיה, דהיינו על המדרגות המתפשטות משמאל. וכנגד זה יש ממשלת היום שהיא ז"א שהוא ממשלת אור החסדים אמנם ז"א כלול ג"כ מהארת החכמה שבמלכות וז"ש ובשחרית כניש לכלהו כי אז מתבטל כח ממשלת המלכות והארת החכמה שלה וע"כ חוזרים לבחינת נוקיות כי הארת החכמה מסתלקת מהם, כי הארת החכמה כלולה אז ביסוד דז"א הנק' בקר אבל אין אז שליטה אלא לחסדים.

תקיח) וקול שהוא ז"א יש על רקיע הזה שממנו ניזון רקיע הזה כי היסוד מקבל מז"א. בשעה שקול זה מתעורר כל הצבאות אינם נוסעים ואין בהם רשות אלא לעמוד במקומם. שזסו"ה ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפנה כנפיהם, דהיינו שבעת שהקול מתעורר על ראשם אז הם עומדים במקומם, והצבאות מתקרבים ומחכים לאותו החסד הנמשך מהקול שהוא ז"א אל אותו הרקיע שהוא יסוד ומתברכים בשבילו, דהיינו שמקבלים מהרקיע. וע"כ הוא ז"א מעל לרקיע אשר על ראשם והם אינם יכולים לקבל אלא מהרקיע שהוא יסוד.

תקיט) ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. כמראה אבן הספיר זהו אבן ישראל שהיא המלכות. וזה הוא סוד שכתוב: וגללו את האבן, אבן אחת ירדה מלמעלה שהיא מלכות, כשרצו ישראל לרשת את הארץ וכתוב בו גורל, דהיינו על פי המלכות הגורל והגורל אומר לק זה הוא לפלוני וזה לפלוני. ואבן הזאת ירדה מתחת כסא המלך, דהיינו מלכות שה"ס כסא דז"א הנק' ישראל. ומשום זה על פי הגורל שהוא מלכות ודאי תחלק נחלתו. אבן היא בחינת הבנה, ועל פי האבן הזו יכלו לקבוע הגורל, על פי למעלה מהדעת. 

תקכ) רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים מאושא מוחין של השלמת כלים ללוד מוחין דהולדה, פגע בהם רבי אלעזר שהוא במדרגת חכמה, רצו אחריו. אמרו ודאי נרוץ אחרי השכינה כיון שהגיעו אליו אמרו ודאי נתחבר עמך ונשמע דבר חדש.

תקכא) פתח ואמר, שמעו אלי רודפי צדק ומבקשי וגו' שמעו אלי רודפי צדק היינו אלו ההולכים ורודפים אחר האמונה שהיא מלכות הנק' צדק, שהם רודפי צדק ודאי, המה מבקשי ה' ודאי. אם אתם רוצים לדעת את האמונה ולהאחז בצדק הזה, לא תסתכלו בה בפני עצמה בלי ז"א כשאר בני העולם הרוצים חכמה בלי חסדים, שמתדבקים במלכות בלי ז"א שה"ס שמאל בלי ימין וגרמו בשביל זה מיתה לעצמם, אבל הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, דהיינו ליחד אותה עם ז"א וא"א.

פנחס צט – רא שעור 67 

כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה

כל הקליפות והמפריעים אינם נצחיים. פעולות חיוביות ומצוות כן מתקיימות. 

מעבר לקבלת האור לקיום בלבד, אור שאינו פוסק לעולם, רק פעולה באמונה ומעשים טובים יכולים למשוך אור לתיקון ושכלול. כדי להיכנס למלך חייב באדם לפעול למען הכלל. 

תקט) כל אשר יעשה האלקים היינו מה שיעשה לתקון העולם ודאי הוא יהיה לעולם שכל מעשי ה' שלמים, אינו מוסיף ואינו גורע . אבל המזיקים והס"א יתבטלו בגמר התקון ואינם נצחיים. רבי יצחק אמר אם כן, מהו הפירוש והאלקים עשה שייראו מלפניו, שמשמע שסובב על הס"א המפילים אימה על העולם. אלא מקרא זה למדנו כך, והוא סוד עליון בין החברים. מקרא זה כך היה צריך לומר, כי כל אשר עשה האלקים הוא יהיה לעולם, מהו כל אשר יעשה, והרי כתוב מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה ואתה אומר כל אשר יעשה.

תקי) ומשיב, אלא ממקרא אחר נבין זה, כתוב עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. אומר יעשה, עשית היה צריך לומר. אומר למחכה לו, למחכה לך היה צריך לומר, ומשיב אלא מקום עליון הוא הנמשך ויוצא ומדליק כל הנרות דהיינו כל הספירות דז"א ומלכות, לכל צד, הן לימין והן לשמאל, ונק' עולם הבא דהיינו בינה, בינה מקור האורות וגם פנימיותו ונשמתו וממנו יוצא אילן אחד שהוא ז"א להשקות ולהתקן. ואילן הזה עליון ויקר הוא על כל שאר אילנות, וכבר העמידוהו. ואותו עולם הבא שהוא בינה הנמשך ויוצא, מתקן אילן הזה תמיד, ומשקה אותו, דהיינו שמשפעת לו מוחין ומתקן אותו במלאכתו, דהיינו שהבינה מתקנת את הכלים דז"א עם הכלים שלה כדי שיהיה ראוי לקבל ממנה המוחין ומעטר אותו בעטרות שה"ס ג"ר והמבועים אינם נפסקים ממנו לעולם ולעולמי עולמים. האדם הקשור למקור האורות, יעשה לו גם בעתיד.

תקיא)  באילן הזה שהוא ז"א תלויה האמונה שהיא מלכות הנק' אמונה, שורה בו מכל שאר האילנות, הסו"ה כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. קיום הכל נמצא בו להיותו קו אמצעי המקיים את הכל. וע"כ כתוב כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם. ודאי הוא היה הוה ויהיה, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. וע"כ כתוב בתורה, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. כי אילן זה מקו האלקים שהוא בינה תמיד. האלקים סתם הוא גבורה מאין סוף ואין חקר, דהיינו בינה שנק' גבורה בסו"ה אני בינה לי גבורה כמש"א אין חקר לתבונתו דהיינו להבינה שלו. וע"כ כתוב האלקים ולא אלקים כי אלקים בלי ה הידיעה יורה על מלכות וע"כ עשה יעשה תמיד כמבוע שמימיו אינם פוסקים לדורי דורות. כתוב יעשה בלשון עתיד, כמו מבוע שאינו פוסק.

תקיב) משום זה כתוב, והאלקים עשה שייראו מלפניו, שפירושו שהתקין לאותו אילן שהוא ז"א בתקון שלם עד שהוא אחוז לכל צד, לימין ולשמאל למעלה ולמטה, דהיינו בבינה ובמלכות כדי שייראו מלפניו ולא יחלפהו בחלוף אחר לדורי דורות.

תקיג) אמר רבי אבא ודאי יפה אמרת. אבל יש עוד להסתכל שבתחילה אומר יעשה ואח"כ אומר והאלקים עשה, מה בין זה לזה. ומשיב שמימי הינה אינם פוסקים לדורי דורות זיווג תדיר שאינו פסיק, שאינו תלוי במעשי התחתונים. אור הקיום או"א עילאין אינו פוסק. משום שמימי הבינה אינם פוסקים לדורי דורות, להיותם נמשכים מאו"א עלאין שזווגם לא פסיק לעולם. ואח"כ שכתו עשה, מהו עשה, אלא עשה האלקים שהוא בינה, אילן אחר שהוא המלכות למטה ממנו ולא יעשה אותו כזה כמו ז"א. כלומר שהבינה לא תשפיע לו שפע דלא פסיק לעולמים שהוא חסדים מאו"א עלאין כמו שמשפעת לז"א. וע"כ כתוב בו עשה ולא יעשה. כי אילן התחתון הזה שהוא מלכות, עשה אותו ותקן אותו בבחינת שמאל שהוא דין, כדי שמי שיככנס לאילן העליון שהוא ז"א, יכנס ברשות של אילן התחתון שהוא מלכות וימצא את אילן התחתון ויפחד לכנס לאילן העליון אלא כראוי. עשה את המלכות שבה תהיה היראה ודרכה יכול האדם להיכנס לעץ חיים, לז"א. המלכות היא בחינת השכינה הקדושה, כפי שכתוב שאין לבוא לקב"ה אלא עם השכינה הקדושה, עם היחד, וזהו המדד של האדם. מי שעושה את התיקון של האמונה, שהיא השכינה הקדושה, יכול להתכלל בעץ החיים.

תקיד) בוא וראה שזה האילן התחתון שהוא מלכות, שומר הפת הוא דז"א וע"כ נק' המלכות שומר ישראל. ששומרת את ז"א הנק' ישראל וזה אילן התחתון עשה האלקים שהוא בינה שיהיה נשקה וניזון מאילן העליון, שהוא ז"א וע"כ לא כתוב יעשה אלא עה, שעשה אותו לשומר ושיהיה ניזון מז"א. מה הטעם עשהו לשומר. כדי שייראו מלפניו בני העולם ולא יקרו אליו, אלא אלו שהם ראוים להתקרב ולא אחרים, וישמרו בני אדם דרכי התורה ולא יטו ימין ושמאל אלא יהיו דבוקים בקו האמצעי.

פנחס צט – רא שעור 67

כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה

מִי שֶׁמתָּקֵן אֶת הָאֱמוּנָה, הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, יוּכַל להִתְּכָּלֶל בְּעֵץ הַחַיִּים.!

כל אשר יעשה האלקים היינו מה שיעשה לתקון העולם ודאי הוא יהיה לעולם שכל מעשי ה' שלמים, אינו מוסיף ואינו גורע . אבל המזיקים והס"א יתבטלו בגמר התקון ואינם נצחיים.

כל הקליפות והמפריעים אינם נצחיים. פעולות חיוביות ומצוות כן מתקיימות.

מעבר לקבלת האור לקיום בלבד, אור שאינו פוסק לעולם, רק פעולה באמונה ומעשים טובים יכולים למשוך אור לתיקון ושכלול. כדי להיכנס למלך חייב באדם לפעול למען הכלל.

המלכות היא בחינת השכינה הקדושה, כפי שכתוב שאין לבוא לקב"ה אלא עם השכינה הקדושה, עם היחד, וזהו המדד של האדם.

פנחס קצו – קצט שעור 66

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

עַל הַכֹּל שׁוֹלֶטֶת הָאֱמוּנָה.
ככול שֶּׁמּוּכָן הָאָדָם לְשַׁלֵּם יִוֹתֶר, כָּך מַעֲלָה הוּא אֶת עֶרְכָה שֶׁל הָאֱמוּנָה.
יֵשׁ קִיּוּם לְחָכְמָה כַּאֲשֶׁר הִיא תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה.
הַבּוֹנֶה אֶת עוֹלָמוֹ עַל אֱמוּנָה, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף אוֹ לפגום בּוֹ.
הָאָדָם נִבְרָא בבחינת אֱמוּנָה, וּבּבחינָת יְדִיעָה.
הָאָדָם נִבְרָא עִם כּוֹחַ שׁעוֹלֶה עַל כָּל הנבראים.

אחר שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שאומר אחר כך וייברא אלקים את האדם בצלמו, האם זה רבים או יחיד, או ויבראו אלקים עם המלאכים או ויברא לבד שאז צריך היה לומר אעשה אדם. אם כן הוא, לא נתן בו חלק אחד ממלאכים ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו שהוא צלם דמות תבניתו בלבד. אז אם לא לקח אף חלק מהמלאכים, למה היה צריך אותם בבריאת האדם.

מכאן שכאשר שאומר שעשה את האדם בצלמו, פירושו שנתן בו משהו יותר מכולם, דבר שאין בהם. אם היה נותן לכל אחד מהמלאכים כוח באדם, ברגע שהיה רוצה המלאך לשלוט על האדם, היה לוקח את חלקו בכוח ממנו. אך האדם הוא מעליהם, הוא הכלל, והם הפרטים שלא יכולים לשלוט עליו.

עשה את האדם מבחינת מלכות שהוא כלל, אותו השליט על הכל, וכל הנבראים נבראו מבחינת פרטים בכלל זה. יש בו ב בחינות, ניצוץ בורא מצד עתיק שנעתק מהשגה שהוא כלל, ותמונת השם יביט, ניצוץ ניברא בו יש השגה.

כלל האדם הוא אמונת ישראל, בו ישנם כל הפרטים בבריאה, ומכח זה שולט האדם על כל הבריאות. צד האדם שולט על כל בחינות דומם צומח וחי. וכשאמר נעשה אדם, הכוונה נעשה כלל הכולל את כל הבריות. שליטה זו נתונה רק למי שחי את צד האדם שבו.

אם רק יבין האדם שהוא כלל הבריאה, ואת הכלל הזה הוא צריך לחיות כפרט בכלל הגדול שהוא הבורא, אז יוכל למלא תפקידו. כלומר זהו תפקיד השכינה הקדושה, הכלה, לעשות רצון בעלה הבורא יתברך.

במדה שאדם מודד מודדים לו. אומר הבעש"ט שכאשר באים לדון אדם בשמים, מזמנים לו מקרה הדומה לדין שהוא קבע.

שמאי, לשון שמאות, דחף את הגר באמת המידה שבידו, בה למדוד את הגוי לפי מדרגת האדם שבו עצמו, עם אמת מידה של אמת מוחלטת, בה בוודאי לא ניתן ללמוד את כל התורה על רגל אחת. זו אמת הבניין של שמאי, אך דווקא הוא מלמד, הוי דן את כל האדם לכף זכות. המדידה של הלל היא האמת שבדרך, בה חייבים לפעול מתוך שלא לשמה. אמת הבניין של בית שמאי היא של גמר תיקון, אמת כמו שהיא.

פנחס קצו – קצט שעור 66 

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

על הכל שולטת האמונה.

ככול שמוכן האדם לשלם יותר, כך מעלה הוא את ערכה של האמונה.

יש קיום לחכמה כאשר היא תלויה באמונה.

הבונה את עולמו על אמונה, אי אפשר להוסיף או לפגום בו.

תק) אמר לו המאור הקדוש לרעיא מהימנא, אחר שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שאומר אחר כך וייברא אלקים את האדם בצלמו האם זה רבים או יחיד, או ויבראו אלקים עם המלאכים או ויברא לבד שאז צריך היה לומר אעשה אדם. אמר לו מה שהעמידו על זה בעלי המשנה ששאל למלאכים על בריאת האדם, ומהם שהיו אומרים יברא ומהם אמרו לא יברא והקב"ה ברא אותו שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, אמר לו אם כן הוא, לא נתן בו חלק אחד ממלאכים ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו שהוא צלם דמות תבניתו בלבד, אמר כך משמע מדבריך. אם לא לקח אף חלק מהמלאכים, למה היה צריך אותם בבריאת האדם

תקא) אמר רעיה מהימנא, חס ולשלום, לא אמרתי שאינו כלול מכל המלאכים והבריות, אלא אני אמרתי לך שנברא מכל המלאכים והבריות והשליטו על כל הבריות, אלא אם היה נותן כל אחד ואחד חלקו אל האדם היה נמצא שבזמן שהיה כועס עליו, היה כל אחד חוזר ולוקח חלקו ממנו, כי במה נחשב הוא. כלומר כשאומר שעשה את האדם בצלמו, פירושו שנתן בו משהו יותר מכולם, דבר שאין בהם. אם היה נותן לכל אחד מהמלאכים כוח באדם, ברגע שהיה רוצה המלאך לשלוט על האדם, היה לוקח את חלקו בכוח ממנו. הוא מעליהם, הוא הכלל, והם הפרטים שלא יכולים לשלוט עליו.

תקב) אלא הקב"ה ברא אותו בדמותו שזו מלכות הקדושה הנק' דמות שהיא תמונת כל שכל דרי בי"ע כלולים בה היא הכלל והם הפרטים, ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם, ואת כל הבריות שברא בעולם. וכלל בה העליונים והתחתונים בלא פרוד כלל וכלל בה עשר ספירות וכל השמות וכינוים והויות, ועילת על כלא שהוא אדון על הכל, ואין אלקים זולתו אינו נמצא בעליונים ותחתונים פחות ממנה, משום שהיא קשר של כולם ושלמות כולם, לקיים בו ומלכותו בכל משלה. ומשום שלא נמצאת עלה על הכל בעליונים ותחתונים אפילו אחד מהם פחות ממנה. אם היה אינה נכללת בו ונק' אמונת ישראל ומצד העלת על הכל נאמר בה, כי לא ראיתם כל תמונה. אבל מצד שהיא כוללת שר הבריות נאמר בה ותמונת ה' יביט. עשה את האדם מבחינת מלכות שהוא כלל, אותו השליט על הכל, וכל הנבראים נבראו מבחינת פרטים בכלל זה. יש בו ב בחינות, ניצוץ בורא מצד עתיק שנעתק מהשגה שהוא גלל, ותמונת השם יביט, ניצוץ ניברא בו יש השגה. האדם נברא בבחינת אמונה, ובבחינת ידיעה. האדם נברא עם כוח שעולה על כל הנבראים.

כלל האדם הוא אמונת ישראל, בו ישנם כל הפרטים בבריאה, ומכח זה שולט האדם על כל הבריאות.

צד האדם שולט על כל בחינות דומם צומח וחי. וכשאמר נעשה אדם, הכוונה נעשה כלל הכולל את כל הבריות. שליטה זו נתונה רק למי שחי את צד האדם שבו. 

אם רק יבין האדם שהוא כלל הבריאה, ואת הכלל הזה הוא צריך לחיות כפרט בכלל הגדול שהוא הבורא, אז יוכל למלא תפקידו. כלומר זהו תפקיד השכינה הקדושה, הכלה, לעשות רצון בעלה הבורא יתברך.  

תקג) בא המאור הקדוש ושאר החברים השטחו לפניו ואמרו, ודאי עתה אין מי שיוכל לקחת ממנו. מן האדם חלקו כי אפילו אחד בעולם לא נתן בו חלק, אלא בורא העולם עלת על הכל בלבד ובו תלוי עונשו או שכרו, ולא מלא ושרף ול בשום בריה שבעולם. ומשום זה העמידו חכמי המשנה, המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מהעולם, מיד ששמע דברים אלו שאמר ר"ש מאור הקדוש, שמח רעיא מהימנא. וכן כל החברים ברכו אותו את רע"מ ואמרו רעיא מהימנא, אם לא בא אדם לעולם אלא לשמוע זה די לו.

תקד) אשרי הוא מי שמשתדל בגלות האחרונה לדעת את השכינה להוקיר אותה בכל המצוות ולסבול בשבילה כמה דחקות כמו שאמרו, שכר הכלה היא הדחק והצער שאם מוכנה לוותר על המלכות מעצמה בבחינת אור חוזר, זוכה באמונה, כלומר לפום צערא אגרא, וישכב במקום ההוא. וישכב הוא אותיות ויש כ"ב שפירושו, אם יש כ"ב אותיות התורה דהיינו שהוא שלם בתורה, השכינה שוכבת עמו. 

מאין יש חכמה

תקה) שואל מהו יש ומשיב הוא חכמה שהיא יש מאין. כלומר שנמשכת מכתר שנק' אין, שבמקום שיש שם שכינה העליונה שהיא בינה, יש שם חכמה. כי החכמה אינה נגלית אלא בבינה, בשבילה נאמר להנחיל אוהבי יש לתת להם את החכמה דרך בינה, שי עולמות, החכמה, כי החכמה שבבינה אינה מאירה אלא בחסד, והדבקים בחסד נק' אוהבי ה' ורק המה יוכלו לנחול יש שהיא חכמה, משום שיש להם חסד. מלמד האר"י ז"ל כלל גדול שתבין בו הכל: כל תחתון הוא חצי מהעליון. יש הוא חצי מהכתר 620. 

אין החכמה יכולה להתקבל ללא לבוש של חסדים

והיינו ועשה חסד לאלפים לאוהבי מצד אהבת חסד, כי אלפים ה"ס חכמה ועושה חסד להלביש את החכמה בחסדים. ויש שהוא חכמה הוא לימין שאינה מאירה אלא בהתלבשות החסד שבימין כי כך העמידו והרי החכמה נמצאת בצפון, הרוצה להעשיר וגו, הרוצה להחכים ידרים, ומשום זה כתוב להנחיל אוהבי יש, מני שיש להם חסד שהוא ימין. החכמה בצפון ימא דקפא, ובלי הפשרה ע"י החסדים מהדרום לא ניתן להשתמש בה"

תקו) בסודות סתומים במדות של הקב"ה שבאותה מדה שמשתדלים בה ומזכירים אותה, נאמר עליה במדה שאדם מודד מודדין לו אומר הבעש"ט שכאשר באים לדון אדם בשמים, מזמנים לו מקרה הדומה לדין שהוא קבע. שמשפיעים לו באותה המדה שהזכיר. ע' פנים  לתורה בסוד ע' מידות כי ז מדות חג"ת נהי"ם כל אחת כלולה מעשר והן ע' שז"ס ע פנים לתורה וזהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך והיה צריך לומר תזכיר את שמי, אלא הפירוש הוא באותה מדה שאני מזכיר את שמי, באותה מדה אבא אליך וברכתיך. כך שמאי, לשון שמאות, דחף את הגר באמת המידה שבידו, בה למדוד את מדרגת האדם שבו, עם אמת מידה של אמת מוחלטת, בה בוודאי לא ניתן ללמוד את כל התורה על רגל אחת. זו אמת הבניין של שמאי, אך דווקא הוא מלמד, הוי דן את כל האדם לכף זכות. המדידה של הלל היא האמת שבדרך, בה חייבים לפעול מתוך שלא לשמה. אמת הבניין של בית שמאי היא של גמר תיקון, אמת כמו שהיא.

תקז) רבי יהודה פתח ואמר, ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע מה מחדש כאן שלמה. שלמה המלך שבחכמתו יתרה על כל בני העולם, איני יודע בעצמי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם עד שהוא אמר ידעתי, כי כל וגו' דהיינו שידע מה שאיש אחר אינו יודע.

תקח) ומשיב, אלא ודאי שלמה המלך חכמתו עלתה על כל בני העולם ומה שהוא ידע לא ידע אדם אחר. שאר האומנים שבעולם כשהוא עושה מלאכה מביט ומסתכל בה פעם ושתי פעמים ועושה אותה, ואח"כ מוסיף עליה או גורע ממנה. והקב"ה אינו כן הוא מוציא מלאכה לאמיתה מתהו שאין בו ממשות כלל והיא מתקנת כראוי ממש, שאינו צריך להוסיף או לגרוע ממנה. משום זה כתוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועל זה אמר שלמה ידעתי, ואין להוסיף וממנו אין לגרוע. ידע את אמונת השם, שכל מי שתוהה על הראשונות שמים עליו חבל מחנק.

פנחס קצג- קצה שעור 65

ישראל האברים של השכינה

ככול שאדם מחשיב יוֹתֵר אֶת הַכְּלָל, כָּך הַכְּלָל יָכוֹל לְהָעִיד מיהו.

במידה שאדם תּוֹרֵם לָכְּלל, בָּהּ במידה הוּא נִתְרַם.
יָכוֹל אָדָם לָדַעַת הַאִם יְנַצֵּחַ בְמִלְחַמְתּוֹ, בְּהֶתְאֵם לָקֶשֹׁר שֶׁלּוֹ לָכְּלֹל.
הַקֶּשֶׁר לַשְּׁכִינָה שׁוֹמֵר עַל הָאָדָם ומאפשר לוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.

תפקיד האדם להתחבר לכלל לאחר שתיקן ושיכלל עצמו ע"י שישמור מסגרת תורה, יחזיק בבינה יציבה, ולקשור את הלימוד של ההלכות והמשניות לנקודת האמונה הנפשית הבסיסית ולא לזוז ממנה. כך שם עצמו על סלע איתן ומחובר באופן קבוע ולא ארעי. מכאן שכל לימוד לא יכול להיות תחת מקרה של זמן ומקום, אלא להיות מחובר לוודאי הראשוני, לנצח, לקב"ה. וכמובן שכדי להגיע לגילוי הגדול יש ללמוד פנימיות התורה.

השכינה היא הכלל והם הפרטים ונקראים עדות לפי איך שהם קשורים לכלל. היא נק' שושן עדות בשביל שהשכינה היא עדות על ישראל שהם אברים שלה והיא נשמה עליהם. היא עזרה מן השמים.

איתן מושבך ושים בסלע קנך. איתן הוא אותיות תניא דהיינו משנה וברייתא, כי שם במשנה ובברייתא הוא הקן של נשר העליון שהוא השכינה ועליה נאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף.

אמר דוד המלך על השכינה, שים בסלע קנך, ה' סלעי ומצודתי, אף כך התנא דהיינו הלומד משנה, שיש בו הלכה חזקה כסלע שאין פטיש יכול לפוצצה בכל הקושיות בעולם, בזה מקנן הנשר שהוא השכינה. וכל התנאים נקראים קנים של השכינה ומשום זה יקרא קן צפור לפניך, שהיא השכינה הנק' צפור, דהיינו בדרך מקרה פעם אחת כאורח וכבא למלון שמזומן לפני שעה במלונו. ככול שאדם מבסס את תלמודו על בסיס חזק יותר, כך יוכל להתקדם. על האדם למצוא בנפשו את נקודת האמת, המקום היציב שאליו יש להתחבר, הוא מקום הקביעות אליו יש לחזור.

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

אמר להם הקב"ה אומנות אחת יש לי לעשות שתהיה בה שותפות לכולנו, התחברו כולכם יחד לעשות בו כל אחד ואחד מחלקו, ואני אשתתף עמכם לתת לו מחלק שלי. מעבר לחלקו של כל אחד בעשיית המצוות, יש לו תפקיד להתחבר לכלל, ואז גם הקב"ה בא לחיבור בשותפות ליחד.

פנחס קצג- קצה שעור 65 

ישראל האברים של השכינה

ככול שאדם מחשיב יוֹתֵר אֶת הַכְּלָל, כָּך הַכְּלָל יָכוֹל לְהָעִיד מיהו. 

במידה שאדם תּוֹרֵם לָכְּלל, בָּהּ במידה הוּא נִתְרַם.
יָכוֹל אָדָם לָדַעַת הַאִם יְנַצֵּחַ בְמִלְחַמְתּוֹ, בְּהֶתְאֵם לָקֶשֹׁר שֶׁלּוֹ לָכְּלֹל.
הַקֶּשֶׁר לַשְּׁכִינָה שׁוֹמֵר עַל הָאָדָם ומאפשר לוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.

תפקיד האדם להתחבר לכלל לאחר שתיקן ושיכלל עצמו ע"י שישמור מסגרת תורה, יחזיק בבינה יציבה, ולקשור את הלימוד של ההלכות והמשניות לנקודת האמונה הנפשית הבסיסית ולא לזוז ממנה. כך שם עצמו על סלע איתן ומחובר באופן קבוע ולא ארעי. מכאן שכל לימוד לא יכול להיות תחת מקרה של זמן ומקום, אלא להיות מחובר לוודאי הראשוני, לנצח, לקב"ה. וכמובן שכדי להגיע לגילוי הגדול יש ללמוד פנימיות התורה. 

תצא) עוד נאמר בחבור הראשון למנצח על שושן עדות מכתם לדוד סימן הראו לדוד בשושנה שינצח המלחמה כששלח את יואב לארם נהרים ולארם צובה לעשות עמהם מלחמה. אמר רעיא מהימנא, שושן עדות שינצח זה הוא עדות השכינה שנק' שושן עדות מפני שהיא עדות שעומדת עלינו ומעידה עלינו לפני המלך ומדרגות עליונות הקדושות עמה והיא עזרה קדושה לנו לשבח בתשבחות. ע"כ נק' שושן עדות. השכינה היא הכלל והם הפרטים ונק עדות לפי איך שהם קשורים לכלל. 

אמר רעיא מהימנא היא נק' שושן עדות בשביל שהשכינה היא עדות על ישראל שהם אברים שלה והיא נשמה עליהם. היא עזרה מן השמים שכתוב בה ואתה תשמע השמים, היא סיוע קדוש שנאמר עליה תניא דמסייע לך כי השכינה נק' תניא.

תצב) איתן מושבך ושים בסלע קנך. איתן הוא אותיות תניא דהיינו משנה וברייתא, כי שם במשנה ובברייתא הוא הקן של נשר העליון שהוא השינה ועליה נאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכות ומשניות הנק' גוזליה, וכל דבור ודבור שיוצא מפיו של תניא ההוא דהיינו מן שוני המשניות שהוציא, בין לשם הוי"ה בין בתורה, בן בתפלה בין בברכה בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בה יפרוש כנפיו אותו הנשר שהוא דבור, דהיינו השכינה הנק' דבור, דבי הויה דהיינו ז"א שהוא קול, אותו הנשר יפרוש כנפיו. כדי שהשכינה הקדושה תפרוש עליך כנפיה, עליך לשנות הלכות ומשניות לשם הויה.

תצג) שואל מהו על אברתו, ומשיב היינו על אותו אבר של האדם שעשה בו מצוה של הויה נק' אבר השכינה ומשום זה ישאהו על אברתו, ישאהו פירושו כמו ישא ה' פניו אליך. איבר הוא החלק הטוב של האדם, שדרכו תישא אותו השכינה

תצד) ומהו שים בסלע קנך אלא אמר דוד על השכינה, ה' סלעי ומצודתי, אף כך התנא דהיינו הלומד משנה, שיש בו הלכה חזקה כסלע שאין פטיש יכול לפוצצה בכל הקושיות בעולם, בזה מקנן הנשר שהוא השכינה. וכל התנאים נקראים קנים של השכינה ומשום זה יקרא קן צפור לפניך, שהיא השכינה הנק' צפור, דהיינו בדרך מקרה פעם אחת כאורח וכבא למלון שמזומן לפני שעה במלונו. ככול שאדם מבסס את תלמודו על בסיס חזק יותר, כך יוכל להתקדם. על האדם למצוא בנפשו את נקודת האמת, המקום היציב שאליו יש להתחבר, הוא מקום הקביעות אליו יש לחזור.

תצה) ויש תנאים דהיינו לומדי משנה שהם במשנה שלהם דירה קבועה אל השכינה המשנה שלהם צמודה ומקובעת ביסודות שאינם משתנים, ז"ש ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדורותם. לדרתם חסר הוא לשון דירה ויש בעלי משנה שתורתם אומנותם שאין השכינה זזה מהם כל ימיהם, אבל אלו שהכתוב מדבר מהם כי יקרא קן צפור לפניך, בהם השכינה בדרך מקרה, פעם שורה עליהם ונמצאת עמהם ופעם אינה נמצאת עמהם.

תצו) וסוד הדבר פעמיים שנמצא עמהם השכינה נאמר לא תקח האם על הבנים אבל אינו משלח האם שהיא השכינה ופעמים שאינה נמצאת עמהם נאמר שלח תשלח האם כי אינו ראוי להמצא עמה. אפרוחים אלו בעלי משנה או בצים אלו בעלי מקרא, באלו שאינם לומדים בקביעות, נאמר שלח תשלח את האם אבל באלו שלומדים בקביעות נאמר לא תקח האם על הבנים. אבל אינו משלה. ויש בעלי הלכות הדומים לכוכבים, ז"ש ומצדיקי הרבים שמצדיקים את הקב"ה בעיני הרבים ככוכבים לעולם ועד ואינם ככוכבים שנאמר בהם וכל צבאם יבול אלא כאלו הכוכבים של עולם הבא, שהם עומדים תמיד לעולם ועד וע"כ נאמר ככבים לעולם ועד.

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

תצז) ויאמר אלקים נעשה אדם, אחר שהשלימו כל אומן ואומן את עבודתם, אמר להם הקב"ה אומנות אחת יש לי לעשות שתהיה בה שותפות לכולנו, התחברו כולכם יחד לעשות בו כל אחד ואחד מחלקו, ואני אשתתף עמכם לתת לו מחלק שלי. והיינו שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והעמידו חכמים שאין אדם אלא ישראל, ז"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם אדם ולא עכו"ם ומשום זה ישמח ישראל בעושיו. מעבר לחלקו של כל אחד בעשיית המצוות, יש לו תפקיד להתחבר לכלל, ואז גם הקב"ה בא לחיבור בשותפות ליחד. 

תצח) אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, ודאי אותו תנא שהסתתר בסלע של הנחש, אמר זה שכתוב בו איתן מושבך ושים בסלע קנך. כי ג אבות נק' איתנים והרביעי שהוא משה איתן מושבך שבו מתיישבת הלכה שהיא השכינה שנאמר בה, הלכה למשה מסיני שהוא מתפשט על ששים רבוא ישראל, ומאיר להם בתורה כשמש המתכסה בלילה ומאיר לכל הכוכבים והמזלות, כן משה לולא היה מסתתר באותו סלע, לא היה יכול להאיר לישראל ואין לילה אלא גלות וזהו שומר מה מלילה שומר מה מליל. שסובב על הגלות שאז משה מסתתר בסלע ומתגלה ביום בזמן הגאולה שנאמר בו הבקר אור שהוא בקר דאברהם שנאמר בו ובקר וראיתם את כבוד ה' חיה' שכבי עד הבקר. כפי שאמר בועז לרות, שכבי עד בוקר, עד זמן הגאולה

תצט) בתוך כך הנה יצא רעיא מההימנא מאותו הסלע והתגלה לרבי שמעון, ואמר מאור הקדוש, מה יצא לי מזה להסתתר מפניך שהרי עזבתי מקום של נכנסתי בו להסתתר ממך ולא מצאתי שאוכל להסתתר בו ממך, אם כן אין לי עוד להסתתר ממך. הסתרה הוא מקום בו מעוררים השתוקקות, מצב של לילה בו מרגיש אדם את רצונו ולא את הקב"ה

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קצ- קצב שעור 64.

אות י שזכה פנחס

הַיצֵר הָרַע הוּא טוֹב מְאֹד בִּתְנַאי שׁרוֹכְבִים עָלָיו.
בְּחִירָה מתקיימת רַק בְּמֵי שׁמֶשׁוּחְרר משעבוד לתאוותיו.
הָרָשָׁע נִקְרָא נוֹפֵל כְּבָר בְּחַיָּיו.
צַדִּיק שׁוֹלֵט עַל התפיסה החומרית שֶׁבּוֹ.
הַיֹּצֵר הָרַע מַתְאִים עַצְמוֹ לְפִי מָדְרֶגָת הָאָדָם.
חייב אָדָם לפעול אֶת ההשתוקקות, רַק בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁלּא תשלוט עָלָיו.
עַל הָאָדָם לִשְׁמוֹר בְּרִית הֵן עַל המחשבה וְהֵן עַל הַמַּעֲשֶׂה.

היכולת של בחינת פנחס שבנפש לזכות לברית שלום, נובעת מהיכולת לרכב על החמור, דהיינו שהנשמה רוכבת ושולטת בחומריות. "מרעיבו שבע ומשביעו רעב" אומר שאם נותן ליצר טעימה, יבוא אחר כך ליפול ברשותו. לכן עליו לכבוש את ייצרו, את הכוח המצייר לו את הרע כטוב.

אות ברית קודש, המזוזה היא הבחינה ששומרת וגורמת לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם, בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, לאסור את ההשתוקקות הבלתי מרוסנת של הרצון לקבל.

הדבר הנכבד של הצד האחר, שתפעל חופשי את מה שבא לך ללא שום מסגרת.

תפג) י שזכה פינחס הוא משום שקינא על ברית כי י הנוספת לו יורה על ברית. ב אותיות יוד הן, יוד עליונה משם הויה שכרת בה לאברהם ברית בין י אצבעות הידיים ואות י קטנה היא מן אדני שכרת בה ברית בין י אצבעות הרגלים והיא אות קדושה המתעטרת ברשימו העליונה. פירוש אות ברית כולל ב דברים מילה ופריעה שפירושם הסרת הערלה והמשכת המוחין גילוי הטוב וז"ס י שזכה בה פנחס. כי כמו שיש אות ברית למטה בעטרת היסוד שה"ס קו אמצעי כן יש אות ברית למעלה בג"ר בסוד הדעת שהוא קו אמצעי דהיינו במסך דחירק שבו הממעט את הג"ר דשמאל שהוא בחינת מילה ומיחד השמאל עם הימין ומתגלים המוחין דחב"ד שהם י"ה שזו היא פריעה שהוא אותיות פרע י"ה וז"ס י עליונה משם הויה שה"ס ברית הלשון שהוא דעת פריעה סוד קו אמצעי, ומילה מיעוט הג"ר דשמאל, הורדת העורלה. כי הידים הם חכמה ובינה בסוד שאו ידיכם קדש והלשון ה"ה הדעת דהיינו קו אמצעי שבו המסך דחיריק שה"ס אות ברית. וה"ס י דהויה שה"ס חוכמה עליונה. י קטנה מאדני שכרת בה בין י אצבעות הרגלים דהיינו עטרת היסוד שה"ס קו אמצעי דרגלים שהם נו"ה שע"י מילה ופריעה מתגלה בו חכמה תתאה אל המלכות. והיא אות קדושה המתעטרת ברשימו העליון שה"ס עטרה המתעטרת על יסוד העליון דהיינו על יסוד דז"א. פינחס זה ביוד שהיא אות ברית קודש. יוד עליונה סוד ברית הדעת, הלשון שבאה מאותיות הויה, ויוד תחתונה יסוד, משם אדני. 

תפד) י קטנה נרשמת בכל המדרגות של המוחין, שזולתה אין מתגלה שום מדרגה, היא אות שבת, אות תפילין, אות ימים טובים אות דשדי הנרשמת על מזוזות ביתך ובשעריך, שה"ס י דשדי, ויהיו בני ישראל רשומים בה ברצועות שלהם דהיינו בקשר תפלה של יד שהוא בצורת י ובברית שלהם דהיינו בילה ויהיו רשומים בה שהם בני המלכות בני היכל המלך הקדוש שהיא המלכות הנק' היכל דהיינו שיקבלו המוחין דחכמה תתאה שהם נמשכים מהמלכות. וזה זוכים ע"י שמירת הברית ובעסק התורה, הם רשומים באות י עליונה דהויה דהיינו שזוכים לחכמה עלאה שהם בני מלך עליון. והנה נאמר בנים אתם לה' אלקיכם דהיינו בסוד שהם מקבלים מהאות י דהויה שהיא מז"א הנק' הויה.

תפה) אות י של שדי שהיא אות ברית היא טבעת משלשלת של צואר השד שהוא יצר הרע, כי שדי אותיות שד י שלא יזיק לאדם שעליו אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, כי היצר הרע הוא נחש הוא כל הוא אריה שעליו אמר דוד יארב במסתר כאריה בסכה. והנביא קרא דוב אורב הוא לי ארי במסתרים והוא נמשל כבהמות, דהיינו שנמשל לכל אדם כפי עונותיו שכי העון כך הוא נקרא.

תפו) וזה היצר הרע הוא כלב ונחש וחמור נוער, שמרכיבים עעליו הנפש, ומיד שיודע שאותו הרוכב עליו הוא רשע, כתוב עליו, ויפול רוכבו אחור וסוד הדבר, כי יפול הנופל ממנו. ומשום זה אמר איוב לא נופל אנכי מכם. והצדיק שרוכב עליו קושרו בקשר של רצועות התפילין. אות תפילין שהוא אות י דשדי היא טבעת על צוארו. ש מתפילין היא שלשלת על צוארו. כשאדם רוכב על היצר הרע, ורוצה להיות צדיק, ברור שעליו להתנהג כצדיק, כלומר "קושר" את יצר הרע עם רצועות התפילין.

תפז) ובו רכב אליהו ועלה שמים, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, ובו ויען ה' את איוב מהסערה ומשום זה העמידו חכמי המשנה עליו, איזה גבור הכובש את יצרו. ויש למי שנעשה לו חמור שאינו מצער את רוכבו. ואלו הם המשתדלים בקל וחומר שהנשמה שולטת על החומר, ומשום זה נאמר באברהם ויחבש את חמורו ומשום זהה נאמר על משיח עני ורוכב על חמור. צדיק ליבו בידו, כלומר הוא שולט על תפיסת החומריות. האות ברית שומרת על הצדיק מהשדים

כי היצר הרע מקבל כוחו להזיק ולהסית את האדם מקו שמאל והרשע ע"י עוונותיו מגביר כח השמאל על הימין, שנופל בזה לרשות היצה"ר המכונה בהרבה שמות לפי חומר החטא של האדם וז"ש הוא נחש, כלב, אריה, כי לפי המין של העון שמחטיא לאדם כך הוא נקרא. כי י דשדי ה"ס אות ברית שה"ס קו אמצעי שבו המסך דחיריק ממעט את הג"ר דשמאל שהן כל כחו של יצה"ר וצדיק השומר על הברית קושר אותו שלא יוכל להחטיאו ודומה כמו שמפיל טבעת משולשלת על צוארו ומושל עליו. ש דתפילין שלשלת שמורה על ג קווים. הצדיק נשמר מג"ר דשמאל ע"י שעושה טבעת איזקא דכיה, בה מקבל רק חסדים מכוסים בלי שימוש ברצון הפרטי כלל. האדם ניצב בפני ניסיון, לבחון האם יוכל לכבוש את יצרו. 

והאי איהו כלב, דמרכיבין עליה נפשא, כי ניתן יצר הרע לכל אדם שיכבשו תחתיו וירכב עליו, וכל השלמות באה על ידי יצה"ר אם כובש אותו כמ"ש חז"ל בכל לבבך, בשני יצריך ביצר הטוב וברע, ונמצא שאם זוכה ורוכב על יצר הרע הוא זוכה לכל וז"ש ובו רכב אליהו והסתלק לשמים כי הסערה היא יצה"ר שכבשו ורכב עליו וזכה לעלות לשמים. וכן ויען ה' את איוב מן הסערה, משום שזכה לכבוש את הסערה שהיא אחת משלוש הקליפות הטמאות. ובגין דא אוקמואה רבנן דמתניתא עליה איזהו גבור הכובש את יצרו. כי אם כובש אותו זוכה לכל השלמות.מי שזוכה לכבשו בשיעור מסוים נעשה לו היצה"ר חמור לרכוב עליו והיצה"ר אינו מצערו עוד לעולם. ואלו שמשתדלים בקל וחומר, שעושים את המצוות הקלות כמו החמורות, אז נעשה להם היצר הרע חמור כי חמור אותיות חומר, ובגלל זה כתוב באברהם ויחבוש את חמורו, ועל המשיח עני ורוכב על חמור, כי זכו לכבוש את היצה"ר עד שנעשה להם חמור לרכוב עליו להביאם אל השלמות. אצל הצדיק הנשמה רוכבת על החומר. 

יצר הרע הוא השתוקקות אותה יש לנהל, ולפעול באות ברית, כלומר להביאו לקו אמצעי שמשליט את החסד ואז להשתמש בכוח היצר הרע כראוי. 

תפח) ומשום ז י מן שדי דהיינו אות ברית שהוא טבעת משולשת שה"ס המסך שבקו אמצעי, ממנה מפחדים כל השדים והמזיקים משום שהוא ממעט הג"ר דשמאל שהוא כחל חיותם ומיד שרואים את י דשדי נאמר לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם, בְּכַבְלֵי בַרְזֶל. כל שכן שהם בורחים כשרואים אותה באות תפילין שעל הזרועות דהיינו בקשר של תפלה של יד. והרשומים בה באות ברית בבשרם נאמר עליהם והזר הקרב יומת, דהיינו היצר הרע שנק' זר יומת שאין זר אלא היצר הרע הדומה לכל החיות והעופות הדורסים.

המזוזה שבאדם היא אות ברית קודש, השומרת עליו מהדברים שפוגש בחיצוניות. כל מפגש עם המציאות הוא ניסיון להתגבר על "בא לי" ולהצליח בכך שפועלים למעט את התענוג לשימוש בקדושה בלבד.

תפט) ומשום זה זכור נא מי הוא נקי אבד, זה הוא פנחס שקנא על ברית, כי נקי הוא אותיות קני לשון קנאה ונרשם בו שהוא בן המלך והמלכה. כי כשקנא במחשבה כנגד תפילין של ראש זכה לאות י דהויה שה"ס חכמה עלאה ונעשה בן המלך. וכשקנא במעשה זכה לאות י מאדני שהיא חכמה תתאה ונעשה בן המלכה. וזה הוא חכמה בראש הצרוף יאהדונה"י שהיא י דהויה וחכמה בסוף הצירוף יאהדונה"י שהיא י דאדני. ומשום שאדם הראשון היה רשום בבי ודין אלו, העמידו עליו החכמים שהוא ראשון למחשבה ואדנ"י ה"ס מעשה. בתוך כך שאמר דברים אלו נעלם מהם. אמר רבי אלעזר, אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים מבני עולם הבא ההבנות הפנימיות שמעבר לעולם הזה. כוונה בלב בלי מעשה המצוות אינה מועילה. 

תצ) לכן בחבור ראשון אמר יינו שאמר הקב"ה למעשה למשה, בשבועה עליך אם הוא ברצונך לומר לו הנני נותן לו את בריתי שלום, ואם אינו ברצונך לומר לו, אמור. כך אמר רבי פנחס בן יאיר. כי לכן הוא לשון שבועה. באו אותו הצל והכה בעיניו של רבי אבא ואמר לו, וכי לא היה יודע הקב"ה אם ברצנו לומר לו או לא, עד שהיה צריך לומר לו על הספר, אם כך ואם כך אמור. אמר לו אם להקב"ה גלוי מי יאמר, שדלוי לאחרים, וע"כ אמר לו כך, לכן אמור כלפי האחרים.

שאלות חזרה בזוהר פנחס קצ-קצב
1. מהי בחינת י' ומה ההבדל בין י' עליונה מן הויה לבין י' קטנה מן אדני?
ואיך הן קשורות למילה ופריעה
2. מה תפקיד הברית בנפש האדם? הן במחשבה והן במעשה.
3. למה זוכה האדם שמקיים את הברית וכיצד ראינו את זה באליהו ואיוב? אגב כך הסבר מדוע אדם זה נקרא גיבור
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס קפז- קפט שעור 63.

הרועה הנאמן

הס"א מֶצִיעָה תָּמִיד תַּעֲנוּג מֶזוּיָף.
כַּאֲשֶׁר מְקַבְּלִים תַּעֲנוּג שֶׁל קְדוֹשָׁה, נִלְחָמִים בס"א.

פנחס עצר את המגפה, היינו את רצון הגוף להשתלט על הנשמה, שזו דרכה של הס"א, לפעול את הרצון הגופני לקבל לעצמו, לקחת את הרצונות להפקרות ולא לפעול במסגרת קדושה. 

כסימן חטף פנחס את האותיות וו מ ששטו באוויר בניסיון הס"א לחברם לאות ת, להשתוקקות הגדולה, כדי להביא מוות לעולם. 

את הכוח לחטוף אותיות אלו קיבל מאברהם ויעקב, אשר שמו של פינחס מורכב מחסד אברהם האותיות חס, ואותיות פני מיעקב שזכה לפני-אל.  

כשאדם משכיל לשמור על הברית, למעט את הרצון לקבלה מופקרת של הרצון, יכול הוא לפתח כוח ללכת בדרך של קדושה ולהינצל ממוות, מהניסיון ל"חיות" ממה שבא לי. 

תעט) פירוש אחר, קם מאור הקדוש שהוא רבי שמעון ופתח דברים לפני השכינה, בחבור הראשון נאמר כך, בוא וראה פנחס קם לפני דין החזק של יצחק ועמד לפני פרצה של המגפה, דהיינו שפרץ מגפה, שכתוב ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה. שעשה זה כדי להגן על ישראל, ומשום זה שוים זה וזה בחשבון, כי פינחס הוא בחשבון יצחק וכאן צריכים לחדש דברים.

תפ) פתח ואמר, אליהו אהובו של מלך העליון דהיינו פנחס כי אליהו זה פנחס, ראה מ מן מות מעופפת באויר, חטפה וחבר אותה עם ר"ח שהוא יצחק והוא בחשבון פינחס, ונשלם עם מ הצירוף רמ"ח, אח"כ ראה ו מן מות מעופפת ברקיע וחטף אותה ושם אותה ברמח ונשלם הצירוף רומח, ז"ש ויקח רומח בידו. מ היא זכר דס"א ואות וו יסוד שמחבר מ עם ת. ראה אותם שטים באוויר, דהינו בחינת החסדים שבאים להטעות כאילו הם מהקדושה.

תפא) והוא במה יכול לחטוף אלו ב אותיות מ ו היינו בב' רוחות שהשתמרו לו למעלה שהשתתפו בפנחס שהם פני חס, בב' פנים אלו חס על ישראל שלא נאבדו בכח של זמרי וכזבי מלמד כאן לאיזה כוח רוחני התחבר כדי לחטוף את האות מ ואות ו מהטומאה

תפב) ולמה השתתף פנחס ביצחק, הוא משום שיצחק מסר עצמו למיתה ומשום זה התחבר עם יצחק שיהיה לו עזר. כי מצד ב עופרי האילות השתתפו באברהם ויעקב, שאברהם מדרגתו חסד השתתף באותיות ח"ס של פנחס ויעקב באותיות פני משום שנאמר בו כאשר עבר את פניאל כי בשעה שהעולם בצרה ויש צדיק בעולם המקנא על ברית, מחברים בו האבות כוחות חסד גבורה וקו אמצעי ת"ת ובשבילם אמר משה בצרת ישראל זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך. ובג' אותיות יה"ו מאליהו שה"ס אברהם יצחק ויעקב, זכה לאות ה מן הנביא שהיא מלכות וזה הוא אליהו ה נביא ונשלם בו י"ה ו"ה

מ ממות היא דיני הזכר הבאים עם החכמה, ו ה"ס יסוד המחבר המנעולא אל מ ונעשה צירוף מות כי המיתה באה ממנעולא. אמנם ו היא ג"כ בחינת מנעולא אלא שהיא בחינת דיני הנקבה סתם ואין המנעולא ניכר בה אלא ב ת' אמנם כוח ו יפה לעורר את ת שהיא מנעולא וע"כ היא בחינת יסוד לחבר מ עם ת והנה ת מהמילה מות אי אפשר לצרפה לקדושה כי ה"ס המלכות שנגנזה. אמנם מ ו שייכים לתקוני הקדושה כי מ שהיא דיני הזכר צריכים לשמירה על החכמה, ו שהיא דיני הנקבה צריכים למעט בה הג"ר דשמאל שמהם כל החיות של הס"א לכן יש לשמור על האות וו, היסוד, הברית שלא תלך לטומאה. אמנם המוות בא מהאות ת, אך החיבור של מ בא מפגימת האות וו שהיא הברית.

ראה אות מ ממות ושתף לה עם ר"ח שהוא יצחק, כי ר"ח הוא חשבון יצחק שיורה על החכמה שבקו שמאל, ששתף עמה מ כדי לשמור את ר"ח שהיא החכמה מהחיצונים והרשעים. כי ר"ח עם מ הם רמח, ולאחר שראה ו ממות שהוא דיני הנקבה הממעטים הג"ר דחכמה דשמאל שהיא כל חיות החיצונים ונשלם רומח שבו דקר את זמרי וכזבי שלקח כל חיותם שהיא ג"ר דשמאל שבו מתדבקים הס"א וממנו הם חיים. אמנם יש להשתמש בהשתוקקות, באות ת לקדושה, אך האות וו אינה מספיקה למתן את האות ת שלא תהיה בטומאה לכן לקח פנחס את האות ת לבחינת מנעולא, בה לא משתמשים.

ובאיזה כח עקרם מהס"א, דהיינו מהצירוף מות שפעלו את המגפה והחזירם אל הקדושה, ומשיב בב' רוחין, פני חס אשר פני ה"ס הרוח דקו אמצעי שהוא חטף מ והחזירה לאחור עי"ז שהמשיך מוחין דפנים בהם יש זיווג דקדושה, מסך דחיריק, מצב ב דמלכות השונה ממצב א שיש חוכמה שאינה יכולה להתפשט ממעלה למטה מחוסר חסדים. לכן מצב א נק אחוריים שה"ס פני, ואות ו נחטפה ע"י חס שה"ס קו ימין ששם נכללה בדיני הנקבה שבאות ו כדי להגביר כוח הימין על השמאל. כי ו זו ממעטת ג"ר דשמאל ובכח ב הקווים ימין ואמצעי שהמשיכו וחברו מ"ו ב ר"ח כי שני הכוחות צריכים את מ שצריכים לשמירה ואת ו צריכים למיעוט הג"ר דשמאל שלא יתגברו עוד. 

שנעקד יצחק על המזבח ששם התמעט הג"ר דשמאל שלו והשיג ו"ק דחכמה שה"ס מוחין דפנים ובגין כך היה לו לעזר לפנחס, כי היה צריך להתלבש בו"ק דחכמה שה"ס ר"ח דרומח, שה"ס דיני הזכר ודיני הנקבה השולטים באיילתא שה"ס המלכות. ויעקב שה"ס קו ימין וקו אמצעי דפנחס שהוא שחטף את ו ממות. יעקב הוא פני דפנחס והוא שחטף מ ונמצא שכל ג הקווים התלבשו בפנחס כי חס הם אברהם ויעקב והחשבון ר"ח שבשמו הוא יצחק, דהיינו ג אברות שה"ס ג קווים כמו שהתלבשו בפנחס שקנא על הברית. ואלו ג קווים ה"ס ג אותיות יה"ו שהויה המשפיעים אל ה אחרונה דהויה שבה נשלם שם הויה. משום שאליהו שהוא פנחס זכה בג' קווים שה"ס יה"ו שהתחבר לשמו אליהו, זכה לאות ה מהנביא, כזה ג"כ לאות  אחרונה דהויה שהיא מלכות ומצרפים ה של הנביא אל אליהו ונשלם בשמו י"ה ו"ה וזכה להיות מבשר הגאולה

פנחס קפד- קפו שעור 62.

קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב

יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.

הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים, לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו.

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי.

יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם.

ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה. אלו שהעבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי המככבים ומזלות, ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך, כלומר הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.

פנחס קפד- קפו שעור 62.

קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב

יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.

הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים, לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו.

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי.

יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם.

ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה. אלו שהעבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי המככבים ומזלות, ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך, כלומר הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.

פנחס קפד- קפו שעור 62.

קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב

יֵשׁ לְבוֹדֵד אֶת צְדָדִי הַנֶּפֶשׁ אִתָּם עובדים אֶת הַשֵּׁם.
הָעָרֶב רַב שבָּנֶפשׁ הֵם הגאווה והאנוכיות.
יִשְׂרָאֵל יָכוֹל תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
חוֹפֶשׁ אמיתי אֶפְשָׁרִי רַק בְּמִסְגֶּרֶת גְּבוּלוֹת.

הנצמדים לבעל פעור, הם אלו שנופלים ברצון לחופש בלי גבולות, למחשבה שכך הם חופשיים לבזות כל מסגרת וכל דבר, עבודת ההפקרות, זאת בניגוד להתחייבות והברית של הנשמה בבחירה ביתר דבקות. כאשר אדם זונח את רצון הנשמה, ונכנע לרצונות הגוף, אז נתון הוא לערב רב שבנפשו. 

אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה, אדם הוא ישראל ולא הערב רב שבנפש. וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. רק מאיש המוכן לתת מנדבת ליבו ולא מתוך אינטרס אישי. 

תעא) בתחילה כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דהיינו הכל בכלל אפילו הערב רב, כיון שהערב רב עשו את העגל ומתו מהם אותם שמתו, רצה הקב"ה להתרצות עם ישראל, אמר להם התחברו כלכם לצד אחד, ז"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל בפני עצמם, אמר להם בני אני רוצה לשרות בכם, משכני יהיה עמכם. וע"כ כתוב קחו מאתכם תרומה מאתכם ולא מאחר, איני רוצה שיהיה לאחרים חבור עמי ולא עמכם. ומשום זה כל הערב רב נשמדו, אף כאן הרי הם מאלו גזע הרע היו, מ"ש עליהם ויהיו המתים וג' שהם היו מערב רב שהתחתנו בשבט שמעון, כנ"ל המתים מכבר ודאי מתים, שהם הערב רב הנק' מתים אפילו בחייהם כנ"ל, ולא מישראל ומשום זה מנה אותם שכתוב, שאו את ראש בני ישראל, פירושו הרימו את ראשכם. יש מצב בו ההשגחה מנקה מאדם "יבלות" ורצונות דמיוניים לטובתו, למרות שהוא מרגיש יסורים. הערב רב שבנפש הם רק כלי לשימוש, אותו יש לרתום לעבודת השם. 

תעב) אמר רבי אלעזר, אבי כמה יפים היו דבריך, אם לא היתה נמצאת עליהם סתירה. אמר לו, בני אמור, אמר לו והרי כתוב ויצמד ישראל לבעל פעור ולמדנו שהתחברו ישראל בבעל פעול כמיד הזה המחובר באדם בתכשיטיו, כך התחברו ישראל בבעל פעור. הרי שגם ישראל חטאו ולא הערב רב בלבדם. אמר לו אלעזר כך הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אבל אני לא אמרתי שישראל היו טהורים מחטא ההוא, אלא אמרתי שנטהרו ממות שלא שרה עליהם המות

תעג) אמר לו, והרי כתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם, משמע שהיו ישראל. א"ל ראשי העם ודאי דהיינו הערב רב שנק' עם סתם ולא כתוב ראשי בני ישראל. ומן העם יש לנו ללמוד שכל מקום  שכתוב העם הם הערב רב.

כתוב כאן העם וכתוב שם וירא העם כי בושש משה ויקהל העם. ויפול מן העם שכל אלו העם הם הערב רב. אבל בוא וראה, ויצמד ישראל לבעל פעור, כתוב אבל לא עבדו לבעל פעור שזהה משמע מסוף הכתוב, שכתוב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתוב ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם. וכיון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, היה צריך לומר ויאל ישראל, אלא אותו זרה הרע, דהיינו הערב רב שנשאו נשי ישראל היו החטא של ישראל. כאשר כתוב העם אלו הערב רב, וכשכתוב ישראל מדבר על ישראל ממש. ישנם נספחים לישראל, כמו יבלת אותם יש להסיר. אדם המאמץ מנהגים של גויים כדי להראות "נאורים" גורמים לעצמם תקלה. 

תעד) פירוש אחר, ויצמד ישראל לבעל פעור, לא כתוב בבעל פעור, הוא כי רק קשוט וכח נתנו לבעל פעור בלא דעת, משום שהעבודה של פעור היתה לפרוע את עצמו ולהוציא לפניו צואה רותחת, ועבודה הזו היתה מהנה אותו והתחזק ממנו. וישראל כיון שראו זה חשבו שמבזים אותו בזה ומקלקלים אותו, כי בעבודה זרה שכתוב, צא תאמר לו, שהוא לשון צואה והם ישראל בשביל בזיון העבודה זרה פרעו עצמם בלא ידיעה. ועל אלו כפר פנחס ובטל המגפה מהם שכתוב ויכפר על בני ישראל. ישראל חטאו בלא דעת, מאחר ויש לפגום בעבודה זרה, לא הבינו שעצם העבודה זרה של פעור זה הביזוי וההשפלה. 

רעיא מהינמנא

תעה) אמר רבי שמעון, כתוב, השיב את חמתי, מהו השיב את חמתי, ומשיב, אלא ג ממונים ה של גיהנם אחד על שפיכות דמים ואחד על גילוי עריות ואחד על עבודה זרה, והם נק' משחית, אף וחימה. והיא חימה שהיתה מעופפת בעולם ועליה נאמר השיב את חמתי. אמר השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא אמר מעל העם שיהיה פירושו הערב רב, כי נאמר ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שפירושו מן הערב רב וכאן לא כתוב השיב את חמתי מעל העם. אלא מעל בני ישראל הוא ללמד שמערב רב לא השיב את החימה, כי כך העמדנו. ושאלנו למאור הקדוש שהוא ר שמעון.

תעו) קחו מאתכם תרומה לה מאתכם, ולא מערב רב כי לא נק' ישראל קהלה וחבור עד שנעבר מה הערב רב, בזמן שהערב רב מתערבים ביניהם כביכול כאילו לא היו גוי אחד. ומשום זה קחו מאתכם תרומה, ולא משותפות אחרת, דהיינו הערב רב, כי איני רוצה לשתף אחרים ביני וביניכם.

תעז) ולא עוד אלא כשערב רב מעורבים בישראל כתוב, היו צריה לראש, וישראל אחר שנעברו מהם הערב רב כתוב שאו את ראש כל עדת בני ישראל ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אני רוצה לשכון עמכם שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בלב של כל אחד מישראל.

ולא וידקור את שניהם בב' אותיות מ"ו והיינו שכתוב, בקנאו את קנאתי בתוכם.

תעח) ולא עוד אלא כשבני ישראל בגלות נאמר עליהם מי מעכב שאור שבעיסה, והרי העמידו בעלי המשנה בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל, כביכול כאלו העבירו הממשלה של הקב"ה ובאו במשפטי הככבים ומזלות ומשום זה צועקים ואומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך הערב רב הפכו להיות בעלים עלינו.