הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס קצג-קצה | מתקדמים | שיעור 65

פנחס קצג- קצה שעור 65 

ישראל האברים של השכינה

ככול שאדם מחשיב יוֹתֵר אֶת הַכְּלָל, כָּך הַכְּלָל יָכוֹל לְהָעִיד מיהו. 

במידה שאדם תּוֹרֵם לָכְּלל, בָּהּ במידה הוּא נִתְרַם.
יָכוֹל אָדָם לָדַעַת הַאִם יְנַצֵּחַ בְמִלְחַמְתּוֹ, בְּהֶתְאֵם לָקֶשֹׁר שֶׁלּוֹ לָכְּלֹל.
הַקֶּשֶׁר לַשְּׁכִינָה שׁוֹמֵר עַל הָאָדָם ומאפשר לוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.

תפקיד האדם להתחבר לכלל לאחר שתיקן ושיכלל עצמו ע"י שישמור מסגרת תורה, יחזיק בבינה יציבה, ולקשור את הלימוד של ההלכות והמשניות לנקודת האמונה הנפשית הבסיסית ולא לזוז ממנה. כך שם עצמו על סלע איתן ומחובר באופן קבוע ולא ארעי. מכאן שכל לימוד לא יכול להיות תחת מקרה של זמן ומקום, אלא להיות מחובר לוודאי הראשוני, לנצח, לקב"ה. וכמובן שכדי להגיע לגילוי הגדול יש ללמוד פנימיות התורה. 

תצא) עוד נאמר בחבור הראשון למנצח על שושן עדות מכתם לדוד סימן הראו לדוד בשושנה שינצח המלחמה כששלח את יואב לארם נהרים ולארם צובה לעשות עמהם מלחמה. אמר רעיא מהימנא, שושן עדות שינצח זה הוא עדות השכינה שנק' שושן עדות מפני שהיא עדות שעומדת עלינו ומעידה עלינו לפני המלך ומדרגות עליונות הקדושות עמה והיא עזרה קדושה לנו לשבח בתשבחות. ע"כ נק' שושן עדות. השכינה היא הכלל והם הפרטים ונק עדות לפי איך שהם קשורים לכלל. 

אמר רעיא מהימנא היא נק' שושן עדות בשביל שהשכינה היא עדות על ישראל שהם אברים שלה והיא נשמה עליהם. היא עזרה מן השמים שכתוב בה ואתה תשמע השמים, היא סיוע קדוש שנאמר עליה תניא דמסייע לך כי השכינה נק' תניא.

תצב) איתן מושבך ושים בסלע קנך. איתן הוא אותיות תניא דהיינו משנה וברייתא, כי שם במשנה ובברייתא הוא הקן של נשר העליון שהוא השינה ועליה נאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכות ומשניות הנק' גוזליה, וכל דבור ודבור שיוצא מפיו של תניא ההוא דהיינו מן שוני המשניות שהוציא, בין לשם הוי"ה בין בתורה, בן בתפלה בין בברכה בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בה יפרוש כנפיו אותו הנשר שהוא דבור, דהיינו השכינה הנק' דבור, דבי הויה דהיינו ז"א שהוא קול, אותו הנשר יפרוש כנפיו. כדי שהשכינה הקדושה תפרוש עליך כנפיה, עליך לשנות הלכות ומשניות לשם הויה.

תצג) שואל מהו על אברתו, ומשיב היינו על אותו אבר של האדם שעשה בו מצוה של הויה נק' אבר השכינה ומשום זה ישאהו על אברתו, ישאהו פירושו כמו ישא ה' פניו אליך. איבר הוא החלק הטוב של האדם, שדרכו תישא אותו השכינה

תצד) ומהו שים בסלע קנך אלא אמר דוד על השכינה, ה' סלעי ומצודתי, אף כך התנא דהיינו הלומד משנה, שיש בו הלכה חזקה כסלע שאין פטיש יכול לפוצצה בכל הקושיות בעולם, בזה מקנן הנשר שהוא השכינה. וכל התנאים נקראים קנים של השכינה ומשום זה יקרא קן צפור לפניך, שהיא השכינה הנק' צפור, דהיינו בדרך מקרה פעם אחת כאורח וכבא למלון שמזומן לפני שעה במלונו. ככול שאדם מבסס את תלמודו על בסיס חזק יותר, כך יוכל להתקדם. על האדם למצוא בנפשו את נקודת האמת, המקום היציב שאליו יש להתחבר, הוא מקום הקביעות אליו יש לחזור.

תצה) ויש תנאים דהיינו לומדי משנה שהם במשנה שלהם דירה קבועה אל השכינה המשנה שלהם צמודה ומקובעת ביסודות שאינם משתנים, ז"ש ושמרו בני ישראל את השבת וגו' לדורותם. לדרתם חסר הוא לשון דירה ויש בעלי משנה שתורתם אומנותם שאין השכינה זזה מהם כל ימיהם, אבל אלו שהכתוב מדבר מהם כי יקרא קן צפור לפניך, בהם השכינה בדרך מקרה, פעם שורה עליהם ונמצאת עמהם ופעם אינה נמצאת עמהם.

תצו) וסוד הדבר פעמיים שנמצא עמהם השכינה נאמר לא תקח האם על הבנים אבל אינו משלח האם שהיא השכינה ופעמים שאינה נמצאת עמהם נאמר שלח תשלח האם כי אינו ראוי להמצא עמה. אפרוחים אלו בעלי משנה או בצים אלו בעלי מקרא, באלו שאינם לומדים בקביעות, נאמר שלח תשלח את האם אבל באלו שלומדים בקביעות נאמר לא תקח האם על הבנים. אבל אינו משלה. ויש בעלי הלכות הדומים לכוכבים, ז"ש ומצדיקי הרבים שמצדיקים את הקב"ה בעיני הרבים ככוכבים לעולם ועד ואינם ככוכבים שנאמר בהם וכל צבאם יבול אלא כאלו הכוכבים של עולם הבא, שהם עומדים תמיד לעולם ועד וע"כ נאמר ככבים לעולם ועד.

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

תצז) ויאמר אלקים נעשה אדם, אחר שהשלימו כל אומן ואומן את עבודתם, אמר להם הקב"ה אומנות אחת יש לי לעשות שתהיה בה שותפות לכולנו, התחברו כולכם יחד לעשות בו כל אחד ואחד מחלקו, ואני אשתתף עמכם לתת לו מחלק שלי. והיינו שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והעמידו חכמים שאין אדם אלא ישראל, ז"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם אדם ולא עכו"ם ומשום זה ישמח ישראל בעושיו. מעבר לחלקו של כל אחד בעשיית המצוות, יש לו תפקיד להתחבר לכלל, ואז גם הקב"ה בא לחיבור בשותפות ליחד. 

תצח) אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, ודאי אותו תנא שהסתתר בסלע של הנחש, אמר זה שכתוב בו איתן מושבך ושים בסלע קנך. כי ג אבות נק' איתנים והרביעי שהוא משה איתן מושבך שבו מתיישבת הלכה שהיא השכינה שנאמר בה, הלכה למשה מסיני שהוא מתפשט על ששים רבוא ישראל, ומאיר להם בתורה כשמש המתכסה בלילה ומאיר לכל הכוכבים והמזלות, כן משה לולא היה מסתתר באותו סלע, לא היה יכול להאיר לישראל ואין לילה אלא גלות וזהו שומר מה מלילה שומר מה מליל. שסובב על הגלות שאז משה מסתתר בסלע ומתגלה ביום בזמן הגאולה שנאמר בו הבקר אור שהוא בקר דאברהם שנאמר בו ובקר וראיתם את כבוד ה' חיה' שכבי עד הבקר. כפי שאמר בועז לרות, שכבי עד בוקר, עד זמן הגאולה

תצט) בתוך כך הנה יצא רעיא מההימנא מאותו הסלע והתגלה לרבי שמעון, ואמר מאור הקדוש, מה יצא לי מזה להסתתר מפניך שהרי עזבתי מקום של נכנסתי בו להסתתר ממך ולא מצאתי שאוכל להסתתר בו ממך, אם כן אין לי עוד להסתתר ממך. הסתרה הוא מקום בו מעוררים השתוקקות, מצב של לילה בו מרגיש אדם את רצונו ולא את הקב"ה