הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רה-רז | השקפה | שיעור 69
פנחס רה – רז שעור 69
הקורבנות
אֵין תיקוּן לָגָאוותָּן, אֶלָּא שׂבִירָתּוֹ.
קורבן הוּא אֶמְצָעִי וְלֹא מַטָּרָה.
קורבן רָצוּי בָּא כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת רוּחַ הטומאה.
כְּדֵי להיטהר יֵשׁ לִשְׁבּוֹר אֶת הָרָצוֹן לְקַבֵּל לפרטיות.
הגאווה מהפרטיות הִיא עֲבוֹדָה זָרָה.
צַד הַבְּהֵמָה שבנפש ניזון מהחטאים והעוונות.
אין הקב"ה צריך סתם את קורבנות האדם, אלא עיקר המעשה להביא את האדם לחזור בתשובה. ישנם קורבנות שלא באים בעקבות עוון, כמו קרבן שלמים ותודה, כאשר גם כאן כמובן הצורך הוא לטובת האדם.
כשאדם בא להיטמא בעוונותיו הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה והרוח מתגאה על האדם ושולט עליו לכל רצונו, כלומר שהרצון לקבל לעצמו גואה על שאר הרצונות.
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה: לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה. מי שמשבר כראוי את רוח הטומאה, כבר לא ישוב לחטא, לכן אין להיות בדיכאון אלא בשמחה מהקדושה.
יש סוד של בהמה הרובצת על אלף הרים. בהרהור המרכזי בעומק הנפש, בתת מודע של האדם נמצאת בהמה, זוהי בחינת לב האבן. זו בחינה פגומה שיש לתקן מאחר ולה השפעה חזקה על הנפש. לעיתים פעולה אחת של חוסר אמון עלולה להביא לפגם מהותי, פגם הנובע מזה שמזינים את הבהמה הזו ברצונות זרים.
כדי להקריב ולעלות את הבהמיות שבנפש, את העולם הרגשי, יש לעשות בפועל את מעשה ההקרבה, כדי להאכיל את הבהמות העליונות. ללא זה הן היו מגיעות לריקנות ולא משפיעות לקדושה.