"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

בזוגיות לא מספיקה מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה!
ניתן להגיע לאהבה כאשר מגיעים לנקודת ההשוואה בשיתוף, שכל אחד שווה במה שהוא נותן לכלל לרבות השתוקקות התחתון, שבלעדיה לא נוצר השיתוף.

כך למשל תאוות הנקבה מצוינת כאשר היא באה לקשר, לביחד. שומר תו"מ בלי חשק, לא נותן את תאוותו — אינו מייצר קשר פנימי. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, לא את המעשה החיצוני.

על האדם הרוצה אור מלמעלה, לעורר ולבקש, להראות שהוא באמת רוצה את זה, ואז האור כבר יגיע, הבורא רוצה לתת. יוצא שהתחתון הוא הסיבה לביקוש מהעליון. כשילד מבקש ושואל מאביו, האב מייצר תשובה עבורו, הראויה למדרגתו, שהרי אי אפשר שתגיע תשובה לפני שנשאלת שאלה. בגיל הינקות העליון נותן בלי ביקוש, בחינת חסדים, לאחר מכן הביקוש תלוי בתחתון לגדול לדרגת מבקש.
כבר שמולידים את התחתון, טומנים בו את הרצון להיות גדול, גם אצל ילד רואים זאת, כעת עליו לגדול ולהניע את התהליך יצירת הקשר.

הסיבה כִּי לֹא הִמְטִיר, שעדיין לא היה תיקון של וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ — העלאת ביקוש, ורק לאחר מכן מגיב העליון וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. זהו הסדר בעולמות. לעיתים לאדם אין חשק ללמוד למרות שהוא מצהיר שרוצה בזה, אך לא עומד במשימה. בכדי לפתח חשק על האדם לגרות את עצמו, להביא עצמו לסביבה שגורמת לחשק.
כיצד גורמים לחשק: צריך לפרגן, לספר, לפרסם את הדבר — להגדיל את החשיבות, נכונות לשלם, ולזכור שעושים זאת מפני שזה רצון העליון.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול, אך ההתעוררות צריכה להתחיל מהתחתון ע"י שיבטל עצמו ביראה. לכן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

מי שלא מבקש קשר שלם של אהבה עם הבורא – הוא לא אדם!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
וְכֹל שִׂיחַ – המדרגה הגבוהה ביותר של האדם — השִׂיחה. אילן זה אמונה, ואמונה מולידה אהבה בהתאם לגודל הכלים של המבקש. לכן הפריד ה' את חווה מאדם, ויצר רצון לדבקות, ובקשה לעליון לתת חוכמה, ולא רק חסדים מכוסים.

תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה נמצאה בתוכו בחינת קו שמאל, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. שלמות מושגת כאשר הזכר והנקבה תחילה נפרדים, וכל אחד שלם לבוא לקשר מתוך בחירה עצמית.

מלמד הזוהר שמלמעלה לא מנפיקים חוכמה ושפע לתחתון, עד אשר הוא גדל ליכולת לבקש זאת. לפני שמבקש הוא כמו תינוק שמקבל רק חסדים מכוסים כדי קיומו. וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג קטנות ובעיבור ב' משיג הגדלות ופוטנציאל הולדה מעצמו.

מזה שהתחתון מבקש, ובכך גורם לזיווג בעליון, הופך הוא לסיבה. כאשר קטן שואל שאלה, הוא גורם לעליון (לרב) לייצר דבר חדש בתוכו עצמו, בכדי להחזיר תשובה בגובה הראוי לו לקבל. מעצם שאלת תלמיד את הרב, נולד דבר חדש אצל הרב — תשובה שתגיע לאוזנו וליבו של התלמיד. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ומתלמידי יותר מכולם. תלמיד יוכל לראות את גדלות הרב, כאשר הוא מתחיל את התהליך ע"י ביקוש, שאלה. ואז יוכל גם התלמיד להוליד דבר חדש מתוכו בהתאם לביטול שלו לרב, ויגיעתו בדבר.

וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. האות סמך מורה על סמיכה, הסמכה שמקבל התחתון על עצם היותו עצמאי ומסוגל להניע תהליך של ביקוש. קודם שנבראה חוה כבר הייתה לו נוקבא. כלומר לאדם ראשון כבר היה רצון טרם שהתחבר לחווה השנייה, אבל זה ְנֶגְדּוֹ ולא עֵזֶר, כי אין לסמוך עליה בחינת סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

מי שמחפש אשה רק מצד הסיפוק האישי — לא ימצא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. לכן אם חלילה האישה רק מייללת כל הזמן שלא טוב, הרי היא בחינת לילית: חתולה שמייללת תנו לי לי. וכשלא מקבלת שורטת, ומבקשת לאסוף זבל של גשמיות מהפחים לסיפוק צרכי הגוף.
רק כאשר האישה מבקשת בענווה כאֶבְיוֹן, קשר רוחני באמת, אז מלמעלה ידאגו להקים אותה בחינת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

השאלה מה מבקש הגוף מהראש — האם צרכים של סיפוק אישי, או שמעלה הוא שאלה שתקדם את כל המערכת אל עבר התכלית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

מי שלא מבקש קשר שלם של אהבה עם הבורא – הוא לא אדם!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
וְכֹל שִׂיחַ – המדרגה הגבוהה ביותר של האדם — השִׂיחה. אילן זה אמונה, ואמונה מולידה אהבה בהתאם לגודל הכלים של המבקש. לכן הפריד ה' את חווה מאדם, ויצר רצון לדבקות, ובקשה לעליון לתת חוכמה, ולא רק חסדים מכוסים.

תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה נמצאה בתוכו בחינת קו שמאל, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. שלמות מושגת כאשר הזכר והנקבה תחילה נפרדים, וכל אחד שלם לבוא לקשר מתוך בחירה עצמית.

מלמד הזוהר שמלמעלה לא מנפיקים חוכמה ושפע לתחתון, עד אשר הוא גדל ליכולת לבקש זאת. לפני שמבקש הוא כמו תינוק שמקבל רק חסדים מכוסים כדי קיומו. וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג קטנות ובעיבור ב' משיג הגדלות ופוטנציאל הולדה מעצמו.

מזה שהתחתון מבקש, ובכך גורם לזיווג בעליון, הופך הוא לסיבה. כאשר קטן שואל שאלה, הוא גורם לעליון (לרב) לייצר דבר חדש בתוכו עצמו, בכדי להחזיר תשובה בגובה הראוי לו לקבל. מעצם שאלת תלמיד את הרב, נולד דבר חדש אצל הרב — תשובה שתגיע לאוזנו וליבו של התלמיד. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ומתלמידי יותר מכולם. תלמיד יוכל לראות את גדלות הרב, כאשר הוא מתחיל את התהליך ע"י ביקוש, שאלה. ואז יוכל גם התלמיד להוליד דבר חדש מתוכו בהתאם לביטול שלו לרב, ויגיעתו בדבר.

וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. האות סמך מורה על סמיכה, הסמכה שמקבל התחתון על עצם היותו עצמאי ומסוגל להניע תהליך של ביקוש. קודם שנבראה חוה כבר הייתה לו נוקבא. כלומר לאדם ראשון כבר היה רצון טרם שהתחבר לחווה השנייה, אבל זה ְנֶגְדּוֹ ולא עֵזֶר, כי אין לסמוך עליה בחינת סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

מי שמחפש אשה רק מצד הסיפוק האישי — לא ימצא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. לכן אם חלילה האישה רק מייללת כל הזמן שלא טוב, הרי היא בחינת לילית: חתולה שמייללת תנו לי לי. וכשלא מקבלת שורטת, ומבקשת לאסוף זבל של גשמיות מהפחים לסיפוק צרכי הגוף.
רק כאשר האישה מבקשת בענווה כאֶבְיוֹן, קשר רוחני באמת, אז מלמעלה ידאגו להקים אותה בחינת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

השאלה מה מבקש הגוף מהראש — האם צרכים של סיפוק אישי, או שמעלה הוא שאלה שתקדם את כל המערכת אל עבר התכלית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

הרוצה להגיע לאהבה עם אשתו, צריך לתת לה עצמאות!
אך לא הפקרות.

האדם בנוי כך שיוכל לתקן או חלילה לקלקל. צד האדם שבנו היא הבחירה, וכאשר מיישמים פוטנציאל נפשי זה בפעולה נכונה, בביקוש ותפילה, ניתן להגיע לשלמות התלויה בבורא, להתקשר ולהתחבר.

עצם העובדה שאדם יכול לבקש דבר שלם — בזה הוא עצמו הופך לשלם. כאמור לאדם שלמות התלויה בדבקות בבורא. דבקות זו משמעותה השוואת צורה. זוהי המֶסוּגלוּת של עם ישראל שמחזיק ברצון הגדול לקבל מצד אחד, ובאפשרות להכלילו במידת ההשפעה. עליו להחזיק בשתי אמונות: א' אמונה בשלמות הבורא, ב' אמונה שאנו יכולים וצריכים לבחור בדבקות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אחרת אין באפשרותו להפגין את מידת ההשפעה.
בכדי להתאמן על שלימות האהבה, צריך שכל אחד יעמוד בפני עצמו, זכר ונקבה עצמאים. לכן לאחר בריאת האדם, וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.
ניסר אותו הקב"ה כלומר נתן עצמאות גם לצד הנקבה. עם רצון עצמאי יכולה היא לפעול מעצמה. לאחר קבלת האני העצמי, כל החוכמה היא כיצד להידבק חזרה במקור החיים.

האדם צריך עזר כנגדו. לקחת את חווה האמיתית, היא הרצון לקשר. לילית (חווה הראשונה) היא הרצון לסיפוק אישי, שלא יכולה להיות עזר, שמהותה הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

הרוצה להגיע לאהבה עם אשתו, צריך לתת לה עצמאות!
אך לא הפקרות.

האדם בנוי כך שיוכל לתקן או חלילה לקלקל. צד האדם שבנו היא הבחירה, וכאשר מיישמים פוטנציאל נפשי זה בפעולה נכונה, בביקוש ותפילה, ניתן להגיע לשלמות התלויה בבורא, להתקשר ולהתחבר.

עצם העובדה שאדם יכול לבקש דבר שלם — בזה הוא עצמו הופך לשלם. כאמור לאדם שלמות התלויה בדבקות בבורא. דבקות זו משמעותה השוואת צורה. זוהי המֶסוּגלוּת של עם ישראל שמחזיק ברצון הגדול לקבל מצד אחד, ובאפשרות להכלילו במידת ההשפעה. עליו להחזיק בשתי אמונות: א' אמונה בשלמות הבורא, ב' אמונה שאנו יכולים וצריכים לבחור בדבקות.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, אחרת אין באפשרותו להפגין את מידת ההשפעה.
בכדי להתאמן על שלימות האהבה, צריך שכל אחד יעמוד בפני עצמו, זכר ונקבה עצמאים. לכן לאחר בריאת האדם, וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.
ניסר אותו הקב"ה כלומר נתן עצמאות גם לצד הנקבה. עם רצון עצמאי יכולה היא לפעול מעצמה. לאחר קבלת האני העצמי, כל החוכמה היא כיצד להידבק חזרה במקור החיים.

האדם צריך עזר כנגדו. לקחת את חווה האמיתית, היא הרצון לקשר. לילית (חווה הראשונה) היא הרצון לסיפוק אישי, שלא יכולה להיות עזר, שמהותה הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsנַעֲשֶׂה אָדָם

להיות אדם מחייב לבחור במה שממילא צפוי!
הרי תוכנית הבריאה וקבלת מלוא ההטבה תצא לפועל בשלמות.

אמר רשב"י: הייתי מסתכל בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, נזדעזעו כל העליונים והתחתונים, מפני שכל העולמות תלויים בנקודת הבחירה שלו ובמעשיו. נזדעזעו ופחדו שמא יחטא ועלול להחטיא את כולם.

אין אפשרות לברוח מאחריות, מלהוציא לפועל את הפוטנציאל ולהגיע לדרגת אדם הראוי לקבל את מלוא ההטבה. גם אם טועה, יכול הוא לחזור בתשובה, אך אם לא יבחר או לא יכוון כראוי יפגום, שאז המלאכים יוליכו את הקול ויביאו את הכוונות לבית הדין של מעלה.

הנשמה בנויה כתבנית העולם, לפי הסדר באצילות, וכך עליו לבנות נכון את התודעה שתחבר את הלב, הגוף, עם ההכרה העליונה.
בשלב ראשון פונה הוא לצפון, יוצר השתוקקות וכאן צריך שמירה מהחיצונים, אותה משיג ע"י שמקפיא את רגשותיו. בפניה לדרום נשמר הוא ע"י שמוותר על החוכמה ורוצה חסדים. כלומר כאשר רוצים לגדול, יש למשוך אורות גדולים, אך להקפיאם עד אשר בונים להם לבושי מוחין — "תנור" שיפשיר א הקרח. דרום מסתפק במועט ולא ניתן לפגוע בו.

המקדש יכול לשמור על העולם כולו, וכך באדם הנפש, הפנימיות שהכל תלוי בהם, עליו לשלב את כל ד' רוחות השמים וכן מעלה ומטה בכדי להוליד את האדם ב- ו"ק, רק גוף, שיודע בעצמו שאין בו שלמות, אלא כאשר דבק בעליון ומתאמץ להתחבר.

ג קווים זה הייחוד בין הבורא לאדם שנברא בחוסר שלמות, בכדי לגרום לו לעלות ולבקש את הקשר והשלמות. התודעה מחולקת לצד הגוף וצד הנשמה, ועליו לבחור בייחוד הנכון בניהם, ייחוד שממילא יקרה.

הפתרון של קו אמצע — ליהנות רק מהאמת!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם

מדוע ברא ה' נפרדות בעולם?
התשובה: קיבלנו פרטיות גדולה בכדי לייצר קשר עם הבורא. הרצון הופך להיות רק אמצעי, חומר גלם ליצירת האהבה, אך כעת בוחנים את הכוונות! האם היגיעה שלך היא לשם שמים או חלילה לפרטיות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, שהם לוויתן ובת זוגו, ואת כל נפש החיה הרומשת, זו היא נפש של אותה החיה הרומשת לד' רוחות העולם. לוויתן לשון לוי, קו שמאל שהורס כל מה שפוגש בדרך, זו לילית שמנתקת את הרצון מהקשר לבורא, ומדגישה את הפרטיות באדם.

שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. אוניות לשון האני של האדם, שהולך עם המים ומגדיל את צד השמאל. לְשַׂחֶק בהם — כלומר לצחק בהם, כמו וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים — נתן לי קו שמאל, כדי שבני אדם המתהלכים בים, במלכות, יפגשו את השמאל ויוכלו להשתמש בו. בעת המפגש עם הרצון הגדול לקבל, נבחן האדם כיצד מתמודד איתו. אין מנוס, בלי קו שמאל אין ברכה, לכן כשיעקב צריך לקחת את הברכות מיצחק, לקח איתו את הלבושים של עשיו.

ומי בודק את כוונתו? וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ היינו אותם המלאכים שכתוב עליהם כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל וּבַעַל הכְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר. כלומר המלאכים הרואים את מעשי בני אדם ומעלים אותם לבית דין של מעלה. בודקים הם מאיזה טעם הייתה עבודת האדם, האם לשם שמים או לתועלת עצמו, ולכן גם כתוב גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל-תְּקַלֵּל, דהיינו מלכו של עולם, כי עוף השמים יוליך את הקול למעלה, ואין להסתתר בזיוף. אפילו אם מעשיך טובים, וכוונותיך אינם טובים — יראה זאת המלאך ויוליך את הקול — הכוונה של האדם לבית דין למעלה.

הכן קיבלנו צד שמאל עם רצון גדול לפעול — וכעת תיבדק הכוונה. נתת לוויתן לשחק בו, תאוות ורצון ליהנות, אחרת לא ניתן להתגבר ולעבוד בעלמ"נ להשפיע.

לסיכום הפתרון: הַמַּזְכִּירִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם. מי שמזכיר את השם, לומד בלילה וקונה כוח אמונה, בחינת וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, אַל לו לפחד מקו שמאל. דווקא כשמתעורר קו שמאל וישנה סכנה, התבלין הוא ללמוד תורה, כפי שאומרת הגמרא קידושין ל כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו. כל הלוויתן שבא לצחק בו — זהו מקום האימון לרכישת האמונה, במקום החשוך בלילה, ואז לא תהיה בעיה עם הקול שמוליך את האמת, עם כוונה בעלמ"נ להשפיע.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם

אין גלגול נשמות בחיות !
גם הכתוב וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ מהווה ראיה נוספת שאין מדברים על בעלי חיים, אלא זהו רק סימן.

מלמד בעל הסולם (גדר ג') שאין הזוהר מדבר, אלא על נשמות בני האדם, לכן גם בפסוק וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל הָאָרֶץ, מדבר על בני אדם, כמ"ש על אדם הראשון וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ועל מלאכים — שהם למעשה כוחות באדם, מלמד שמתחלקים הם למלאכים עליונים שאינם מתראים לאדם, והם כוחות כמו מחשבות מופשטות, ולמלאכים המתלבשים בארציות, וניכרים לעין.

מלאך זה כוח כפי שמתבטא מבחינה רוחנית. עַל הָאָרֶץ פירושו על הרצון לקבל. יְעוֹפֵף פירושו תנועה של שינוי צורה, מחוץ למסגרת הרצון, כמו מידת השפעה. ישנן מחשבות שיכולות להתראות כתוצאה כמעשים — כמלאכים שלא נראים, והם שלוחים של השראה אלוקית, שאדם יכול לחוות.

עוף יעופף על הארץ — זה מלאך המתראה כאדם, ואילו מלאכים "המתראים" בלי גוף גשמי, נתפשים הם לפי הדמיון הרוחני, לפי מושגי השכל, כמו נבואה, ומתגלים רק לאנשים שיש להם ראייה רוחנית או השראה.

בכתוב וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ – המילה למינהו עושה את ההבדל. שהמלאכים/הכוחות העליונים, המחשבות הרוחניות, לא משנים את צורתם אלא כתוצאה מהגשמיות. ואילו אלו שמשנים צורתם להתלבש בגופות בני אדם, לא כתוב בהם למינהו, אלא עוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ.

במלאכים הרוחניים יש פירוט — והם כנגד כוחות הנפש הפנימיים, והמלאכים תחתונים כנגד כוחות הגוף — החיצוני. למי שאין קשר לפנימיות אין קשר עם מלאכים עליונים אלו, לכן יש להיזהר מכל המיסטיקנים השרלטנים "המרגישים" את המלאכים הללו.
גם בלעם יכול היה לדבר עם מלאכים, שזה מעיד על סוג נפש שמסוגלת לכך, ואין זה אומר שזה אדם טוב יותר, או קרוב להשם.

מאחר ויש כוחות מופשטים ורגשות שאינם נראים, אלא רק את תוצאות פעולתם חשים, לכן אין לבקר את החבר ולפסול את הזולת. דווקא הכוחות הגלויים משפיעים פחות, והכוחות הגנוזים חזקים ומשמעותיים יותר. לכן יש להתייחס כפי שמלמדת המשנה: "הֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

כוח האמונה של האדם צריך להיות שומר השערים, כנגד שמחה שבאה מצד הפירוד: המדע, והגוף שמנסים בגאווה לגבור על הנשמה.
זהו שכוח עין הרע גדל בעולם — כשלא לומדים תורה.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. שליטת הלבנה בזמן התיקון היא מצב ביניים, וכך מלמטה אנו רואים את המאורות כנפרדים. השמים זה מקום התודעה של האדם, והכוכבים הם המידות, האמונות ששולטות באדם. בלילה הכוכבים מאירים על הלב — הארץ, וזה נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן.

בינה היא מקום התודעה, שמגיע מהשראה אלוקית אפילו בלי מודעות. כאשר פירוש האדם למציאות בא בלבושים לא נכונים, משתבשת התפיסה, ומה שמאיר ללב אלו דברים לא נכונים. כאשר אדם זך, תודעתו נקייה והיא שליחה נאמנה של השראה אלוקית, זה גן עדן הפרטי של האדם.
כאמור בזמן תיקון יש מצב ביניים שהלבנה שולטת, ורק כאשר היא מחוברת ליום — לזכר זה טוב, אך כאשר הלילה לא מחובר ליום, לא בא כדי לתת את החסד — משובשת הדעה. לכן חשוב הלימוד בלילה — כשמחברים את הלילה ליום בחינת אמונה.

בוא וראה כיון שהלבנה שולטת בזמן הלילה שהוא בחינת הסתרה, ומאירה מכוח אותו נהר הנמשך ויוצא מעדן — זו חוכמה שמחשיכה היות ואין חסדים, ובגין כך נתווסף אור לתחתון המגדיל את כוחו.
השאלה האם שולט צד האדם, או כוחות דומם צומח חי שבו? בכך שמגבירים את כוח הבריאה על כוח הבורא בעיני האדם, את כוח המדע על האמונה, כמו נמרוד הרשע שחשב להתגבר על מלך העולם — נכשלים.

האם הזכר שווה לנקבה, האם הבורא שווה לבריאה? הם שווים מבחינת שלמות שכל אחד נותן את חלקו לשותפות. לעתיד לבוא: וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
צריך להגיע להשוואה קרוב לגמר תיקון, עם ברית שהנקבה מחוברת לזכר, ועדיין הנשמה גבוהה מהלב. על האדם להתעקש על האחדות ושמירה על הברית — וכך להגיע לאחדות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

על האדם הרוצה ללכת בדרך אמיתית, לקבל את חוקי הכוכבים כפי שמלמדת התורה בלבד!
התורה מלמדת אותנו את צמצום ב' והחיבור הנכון בין הלב למוח. עכו"ם משתמשים באסטרולוגיה מצד החושך ולכן הזוהר מזהיר לא להתעסק בתורות הגוים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וג' וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים וג' וְאֵת הַכּוֹכָבִים וג' וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל וג'.
רקיע זה מקום של גבול המייצר חוקים במסגרתו פועלים הכוכבים. בנפש אלו הערכים, הכוחות הפועלים במסגרת לוגית ברורה, שאינם יכולים לצאת מגבולם, אלא ע"י הדמיון מאפשר מעבר מרקיע לרקיע.
בין הלב למחשבה יש את התודעה, והיא המאפשרת את התיקון ושינוי הלב, לכן הכוכבים משפיעים בלב בהתכללות, ועולם המעשה מונהג כפי חוקי העליון למעט עיוותי זמן ומקום הנוהגים כאן.

לכאורה אין הכוכבים צריכים לשלוט בלב אלא, מכוח שיתוף המלכות בבינה. התועלת היא בכך שניתן לתקן בהדרגה את המלכות שהיא עצם הבריאה, אף שזה רק בהתכללות. עצם המלכות שנגנזה תתוקן לעתיד לבוא בחינת ה' ימלוך לעולם ועד.

כאשר רוצים להבין את התיקונים בעולם הזה, ניתן ללמוד מהתיקונים בעולמות העליונים, בהם פועלים אותם חוקים דכתיב וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל, שיורה שכל שישנו בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון.

דרך הכוכבים מנהיג ה' את העולמות, בעיקר בנושא הזמן, שלפי מיקומם נקבעים המועדים, כאשר לכל זמן יש תפקיד בעולם. ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.
הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – ארון הנוקבא וכאשר היא מחוברת ומתכללת עם האדון, היא נק' בשם הזכר. כאשר יתגלה בעתיד הקשר בין הארון – המלכות לבין הברית — היסוד, המשפיע, אז בזיווג זה יבוא משיח בן דוד.
לב האדם לא יכול לשלוט בלשון הווה אם הוא לא מחובר לשֹכל העליון הישר. רק בחיבור הוא בחינת מֶלֶךְ, אחרת יקרא ימלוך לאחר שיתוקן.
הכוכבים השולטים ברקעים העליונים מצד הזמנים, מגלים לנו מה צפוי לעתיד לבוא, כיצד צריכה להיות השליטה. ישראל מעל המזל — שיכולים להכליל מלכות בבינה.

מְאֹרֹת חסר וו זו קללה כאשר משתמשים לא נכון בכוחות הנפש, שאז מושכים את האורות לקליפות. עצם הפרטיות לא יכולה לשלוט בזמן תיקון. לעתיד לבוא ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

על האדם הרוצה ללכת בדרך אמיתית, לקבל את חוקי הכוכבים כפי שמלמדת התורה בלבד!
התורה מלמדת אותנו את צמצום ב' והחיבור הנכון בין הלב למוח. עכו"ם משתמשים באסטרולוגיה מצד החושך ולכן הזוהר מזהיר לא להתעסק בתורות הגוים.

יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם וג' וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים וג' וְאֵת הַכּוֹכָבִים וג' וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ וְלִמְשֹׁל וג'.
רקיע זה מקום של גבול המייצר חוקים במסגרתו פועלים הכוכבים. בנפש אלו הערכים, הכוחות הפועלים במסגרת לוגית ברורה, שאינם יכולים לצאת מגבולם, אלא ע"י הדמיון מאפשר מעבר מרקיע לרקיע.
בין הלב למחשבה יש את התודעה, והיא המאפשרת את התיקון ושינוי הלב, לכן הכוכבים משפיעים בלב בהתכללות, ועולם המעשה מונהג כפי חוקי העליון למעט עיוותי זמן ומקום הנוהגים כאן.

לכאורה אין הכוכבים צריכים לשלוט בלב אלא, מכוח שיתוף המלכות בבינה. התועלת היא בכך שניתן לתקן בהדרגה את המלכות שהיא עצם הבריאה, אף שזה רק בהתכללות. עצם המלכות שנגנזה תתוקן לעתיד לבוא בחינת ה' ימלוך לעולם ועד.

כאשר רוצים להבין את התיקונים בעולם הזה, ניתן ללמוד מהתיקונים בעולמות העליונים, בהם פועלים אותם חוקים דכתיב וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל, שיורה שכל שישנו בעולם העליון, עבר ונתקן בעולם התחתון.

דרך הכוכבים מנהיג ה' את העולמות, בעיקר בנושא הזמן, שלפי מיקומם נקבעים המועדים, כאשר לכל זמן יש תפקיד בעולם. ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.
הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ – ארון הנוקבא וכאשר היא מחוברת ומתכללת עם האדון, היא נק' בשם הזכר. כאשר יתגלה בעתיד הקשר בין הארון – המלכות לבין הברית — היסוד, המשפיע, אז בזיווג זה יבוא משיח בן דוד.
לב האדם לא יכול לשלוט בלשון הווה אם הוא לא מחובר לשֹכל העליון הישר. רק בחיבור הוא בחינת מֶלֶךְ, אחרת יקרא ימלוך לאחר שיתוקן.
הכוכבים השולטים ברקעים העליונים מצד הזמנים, מגלים לנו מה צפוי לעתיד לבוא, כיצד צריכה להיות השליטה. ישראל מעל המזל — שיכולים להכליל מלכות בבינה.

מְאֹרֹת חסר וו זו קללה כאשר משתמשים לא נכון בכוחות הנפש, שאז מושכים את האורות לקליפות. עצם הפרטיות לא יכולה לשלוט בזמן תיקון. לעתיד לבוא ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֵד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

הקשר בין זכר לנקבה הוא הבסיס החזק ביותר שקיים!
כך בין נברא לבורא — כאשר הכוונה היא הבסיס לחיבור.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ וג', כתוב מְאֹרֹת חסר וו. האדם לא בורא כלום, ואנו רואים שקליפת לִּילִית כבר קיימת במלכות בלי קשר לפעולת האדם. אלא כאשר אדם מפריד משהו מהשלמות, הוא מוציא לפועל את כוח הקליפה, וע"כ כתוב בחוסר ו' שהיא לשון קללה. כל הפוטנציאל כבר קיים במציאות, בחינת וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

חומר מצד עצמו הוא קליפה כשעומד לבדו. אדם יכול לתת ולהעביר רגש ע"י שייתן חפץ או יאמר מילה — אך עליה להכיל צורה – כוונה.
סתם מעשה הוא חומר, והכוונה היא הקשר בעשיית המעשה. לכן בכוונה שלא מחוברת — המעשה לא מאיר. מתנה מאירה כאשר היא מכוונת לחיבור ויצירת קשר של אהבה. בקיום הלכות הכוונה כבר טמונה במעשה עצמו, אך וודאי שהארה גדלה לאין שיעור כאשר מלוּוה המעשה בכוונה נכונה.
כך גם הרצון לקבל אינו שלילי כאשר הוא מחובר להשפעה, לזכר. רצון לקבל הוא רע כאשר רוצה להינתק מהשם. וכך כשהנקבה מחוברת לבעלה, היא נק' על שמו ויכולה להיות כמוהו.
כתוב הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. ספר התורה בארון הוא הנק' ברית. הארון עצמו אינו מאיר, אלא כשיש בו את התורה שבכתב — זו האות וו משם הויה.

אדם לא יכול לומר יש לי את חומר הלימוד עצמו, כאשר הוא אינו מחובר. חייב הוא את החיבור, את כוונת הלב — וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

הקשר בין זכר לנקבה הוא הבסיס החזק ביותר שקיים!
כך בין נברא לבורא — כאשר הכוונה היא הבסיס לחיבור.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ וג', כתוב מְאֹרֹת חסר וו. האדם לא בורא כלום, ואנו רואים שקליפת לִּילִית כבר קיימת במלכות בלי קשר לפעולת האדם. אלא כאשר אדם מפריד משהו מהשלמות, הוא מוציא לפועל את כוח הקליפה, וע"כ כתוב בחוסר ו' שהיא לשון קללה. כל הפוטנציאל כבר קיים במציאות, בחינת וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.

חומר מצד עצמו הוא קליפה כשעומד לבדו. אדם יכול לתת ולהעביר רגש ע"י שייתן חפץ או יאמר מילה — אך עליה להכיל צורה – כוונה.
סתם מעשה הוא חומר, והכוונה היא הקשר בעשיית המעשה. לכן בכוונה שלא מחוברת — המעשה לא מאיר. מתנה מאירה כאשר היא מכוונת לחיבור ויצירת קשר של אהבה. בקיום הלכות הכוונה כבר טמונה במעשה עצמו, אך וודאי שהארה גדלה לאין שיעור כאשר מלוּוה המעשה בכוונה נכונה.
כך גם הרצון לקבל אינו שלילי כאשר הוא מחובר להשפעה, לזכר. רצון לקבל הוא רע כאשר רוצה להינתק מהשם. וכך כשהנקבה מחוברת לבעלה, היא נק' על שמו ויכולה להיות כמוהו.
כתוב הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. ספר התורה בארון הוא הנק' ברית. הארון עצמו אינו מאיר, אלא כשיש בו את התורה שבכתב — זו האות וו משם הויה.

אדם לא יכול לומר יש לי את חומר הלימוד עצמו, כאשר הוא אינו מחובר. חייב הוא את החיבור, את כוונת הלב — וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

אדם לא יכול להימנע מחולי בעולם זה!
תמיד עליו להזין במעט את הקליפות. המחלה החלה ביעקב אבינו — שבא לקו אמצע, ובא ללמד תיקון, הרגש של הזהרה לפני סכנה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. מארת כתיב חסרה האות ו' המסמלת את זמן היגיעה, רצון גדול בלי מסך המביא לחושך, לכן מארה היא קללה/דין.

מעצם הקיום יש דין, מפני שיצא הנברא לבר, לחוץ מהבורא-הכלל. כל הפרדה מהכלל דורשת שמירה מיידית, והברית באה כדי לזכור שאנו רוצים להתחבר שוב לכלל.

ישנן רצונות הנק' תינוקות מתים, כי הם יצאו מחוץ למסגרת הקדושה, בגין החיכוך בעולם הזה, כמו למשל תרבות אומות העולם, שקיבלו כוח קליפה, בכדי לשמור על הפרי. קללה היא מציאות של ניתוק הנובעת נובעת מכך שיש אור המתקבל באופן הלא ראוי, כמו עודף השתוקקות, גאות — גאווה. או מסיבת הניתוק מנותן החיים. כלומר עודף אור במקום או זמן לא ראויים, או ניתוק.

כאשר ישנה החשכה על הרצון, זה נק' מארה. לכן רוב המחלות באות מהעצבות, מהכוח של שלילת הרצון, וזה בא לידי ביטוי מכך שיש התנתקות הרצון מנותן החיים. במצב זה יש דין שיש בו סכנה לקללה. זו פעולה בתחתונים, שעלולה להביא למוות למי שקטן, דהיינו חלש שאין לו אור. במי שגדול ויש לו מוחין — דהיינו כבוד שמים גדול, הקליפות פחות יכולות להזיק.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

יְהִי מְאֹרֹת

אדם לא יכול להימנע מחולי בעולם זה!
תמיד עליו להזין במעט את הקליפות. המחלה החלה ביעקב אבינו — שבא לקו אמצע, ובא ללמד תיקון, הרגש של הזהרה לפני סכנה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה. מארת כתיב חסרה האות ו' המסמלת את זמן היגיעה, רצון גדול בלי מסך המביא לחושך, לכן מארה היא קללה/דין.

מעצם הקיום יש דין, מפני שיצא הנברא לבר, לחוץ מהבורא-הכלל. כל הפרדה מהכלל דורשת שמירה מיידית, והברית באה כדי לזכור שאנו רוצים להתחבר שוב לכלל.

ישנן רצונות הנק' תינוקות מתים, כי הם יצאו מחוץ למסגרת הקדושה, בגין החיכוך בעולם הזה, כמו למשל תרבות אומות העולם, שקיבלו כוח קליפה, בכדי לשמור על הפרי. קללה היא מציאות של ניתוק הנובעת נובעת מכך שיש אור המתקבל באופן הלא ראוי, כמו עודף השתוקקות, גאות — גאווה. או מסיבת הניתוק מנותן החיים. כלומר עודף אור במקום או זמן לא ראויים, או ניתוק.

כאשר ישנה החשכה על הרצון, זה נק' מארה. לכן רוב המחלות באות מהעצבות, מהכוח של שלילת הרצון, וזה בא לידי ביטוי מכך שיש התנתקות הרצון מנותן החיים. במצב זה יש דין שיש בו סכנה לקללה. זו פעולה בתחתונים, שעלולה להביא למוות למי שקטן, דהיינו חלש שאין לו אור. במי שגדול ויש לו מוחין — דהיינו כבוד שמים גדול, הקליפות פחות יכולות להזיק.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

יש בעיית קשב לעולם!
האדם מפוזר ברצונותיו, בכל רגע וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ שמוליך אותו לכיוון אחר, בכל רגע הוא מישהו אחר, אך אלו החסרונות הבונות את נפשו.

הפיתרון לאושר הוא באיחוד כל הרצונות — אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בחיבור היראה והאהבה. יראה זה ביטול עצמי, ואז יכולה לבוא האהבה.
כאשר אתה מוותר על הרצון — אתה זוכה לחסדים, הכלי שיאפשר לקבל את החוכמה – האהבה. מה תעשה עם כל שאר הרצונות — וותר עליהם!

יש רצונות גבוהים של אצילות צד המדבר שבאדם, וישנם רצונות של דומם צומח וחי שבו שכנגדם עולמות בי"ע. כאשר עושים זיווג בין יראה ואהבה במקום העליון, זו שלימות. בחלק התחתון, בו הרצונות לא שלמים, הקבלה חלקית של חסדים בלבד.

ישנה נקודת איזון נפשית בסוד המאזנים והמשקל, מקום קו אמצעי מקום הקשר. בכף הימנית חסדים — אמונה, ובכף שמאלית והארת חכמה — ידיעה. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף החכמה יורדת, ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף החסדים יורדת, וזה נמשך עד שנתגלה קו האמצעי, שה"ס החסדים –הרחמים.
מלמד הזוהר שאין זרע נזרע אלא בסוד האיזון הזה של חוכמה וחסדים שחייבים להיות יחד, אין קיום לשילוב אחר.

בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ — גם העליונים וגם התחתונים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל-צְבָאָם — אלו החסדים שאורם יורד לישראל שכתוב עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

יש בעיית קשב לעולם!
האדם מפוזר ברצונותיו, בכל רגע וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ שמוליך אותו לכיוון אחר, בכל רגע הוא מישהו אחר, אך אלו החסרונות הבונות את נפשו.

הפיתרון לאושר הוא באיחוד כל הרצונות — אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בחיבור היראה והאהבה. יראה זה ביטול עצמי, ואז יכולה לבוא האהבה.
כאשר אתה מוותר על הרצון — אתה זוכה לחסדים, הכלי שיאפשר לקבל את החוכמה – האהבה. מה תעשה עם כל שאר הרצונות — וותר עליהם!

יש רצונות גבוהים של אצילות צד המדבר שבאדם, וישנם רצונות של דומם צומח וחי שבו שכנגדם עולמות בי"ע. כאשר עושים זיווג בין יראה ואהבה במקום העליון, זו שלימות. בחלק התחתון, בו הרצונות לא שלמים, הקבלה חלקית של חסדים בלבד.

ישנה נקודת איזון נפשית בסוד המאזנים והמשקל, מקום קו אמצעי מקום הקשר. בכף הימנית חסדים — אמונה, ובכף שמאלית והארת חכמה — ידיעה. פעם מתגבר הימין וכף החסדים עולה, וכף החכמה יורדת, ופעם מתגבר השמאל, וכף החכמה עולה, וכף החסדים יורדת, וזה נמשך עד שנתגלה קו האמצעי, שה"ס החסדים –הרחמים.
מלמד הזוהר שאין זרע נזרע אלא בסוד האיזון הזה של חוכמה וחסדים שחייבים להיות יחד, אין קיום לשילוב אחר.

בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ — גם העליונים וגם התחתונים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל-צְבָאָם — אלו החסדים שאורם יורד לישראל שכתוב עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

מי שלא מקיים תו"מ לא יכול להיות אדם אוהב!
מי שרחוק מהשם ולא עוזר לכלל — בהכרח הוא פחות מתקן את נפשו, מאחר ואינו פועל לפי החוקים העליונים.

עֵץ פְּרִי — נקבה, לְמִינו — דומה לצדיק. יוצא שבני ישראל דומים לאביהם שבשמים, ועליהם להיות גם דומים לשכינה הקדושה, שהרי אדם נברא בצלם. לכן אומר הזוהר הקדוש: אשרי חלקו של הדומה לאביו ולאמו.
פריעה/גילוי – לאביהם, מילה לאימם, חייב אדם את שתי הפעולות: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב. מבחינת דומה לאמו יש להסיר את הרצון לקבל, אך עליו להיות גם משפיע — לגלות את העֲשֵׂה-טוֹב. יש לרכוש את שתי התכונות – מהצדיק משפיע וגם מתכונת האם — לקבל.

הבנה כלולה מכלל ופרטים. בן חדש שנולד לעולם יש לטעת בו את התכלית — וגם את הפרטים שמגלים תכלית זו. את צד המדע שבאדם, יש לשפוט עם שֹכל עקבי וישר כדי שהשפיטה שלו תהיה בצדק ולא בגאווה ועיוות.
את השימוש בחוכמה הגדולה יש ליישם ע"י ביטוי האמונה — החסדים. מדע אמיתי חייב להיות נובע מהאמונה. רק שֹכל אמוני יוכל להאיר באדם לְמַעַן לא יגַע לָרִיק וְלא יֵלֵד לַבֶּהָלָה.
יש מדע ויש אמונה — עלינו לחבר בניהם, כמו בחיבור בין אברי הנשימה לאכילה, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, אין דרך אחרת להגיע לשלמות.

כתוב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. למרות מה שנראה כלפי חוץ, עליך להאמין שבכל יהודי יש נקודה פנימית של קדושה. יש לפרסם זאת כפי שאומר הזוהר, ולדון כל יהודי לכף זכות, או לפחות את הנקודה הפנימית.