זוהר -ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

זוהר- ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עימה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לס"מ עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עה"ח העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עה"ח אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עה"ח, ז"א, מסתלק מהעולם, מהנוקבא. שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) וע"כ כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם ס"מ, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. זהו התורה העליונה, ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקֵד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עימה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לס"מ עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עה"ח העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עה"ח אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עה"ח, ז"א, מסתלק מהעולם, מהנוקבא. שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) וע"כ כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם ס"מ, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. זהו התורה העליונה, ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקֵד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.

עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.

עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.

עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.

עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.

פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.

והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.

פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.

פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.

ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.

פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.

פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:

מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.

ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.

פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.

אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.

בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.

עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.

עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.

עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.

עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.

עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.

פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.

והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.

פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.

פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.

ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.

פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.

פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:

מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.

ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.

פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.

אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.

בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.

ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.

סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.

מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:

א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,

ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.

רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.

ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:

א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.

ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.

ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.

הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.

עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.

עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.

עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.

כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.

ב' בחינות במט"ט:

א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.

ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.

מה) יש הפרש מנבואה לחלום:

א. נבואה היא בעולם של הזכר, ז"א, וחלום בעולם של הנקבה, הנוקבא דז"א. מזה לזה יורדות שישה מדרגות. כי הנבואה בנו"ה דז"א והחלום בהוד דנוקבא. ביניהם יסוד דז"א וחג"ת נו"ה דנוקבא, שהם שש מדרגות.

ב. נבואה היא בימין ושמאל, נצח והוד. החלום בשמאל, בהוד.

ג. החלום מתפשט לכמה מדרגות, עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים הארת החלום. וע"כ החלום הוא בכל העולם, אפילו בחוץ לארץ. אבל על פי מדרגתו רואה האדם, ולפי האדם כך מדרגתו. כלומר, שלא כל אדם שווה בזה. אבל נבואה אינה מתפשטת למטה ממלכות דאצילות, אלא מאירה בנוקבא, מקומו דז"א, ארץ ישראל, והנביאים מקבלים ממנה. באופן ששורש הנבואה הוא בנו"ה דז"א, שמתפשט עד הנוקבא, שעל ידה מקבלים הנביאים. ושורש החלום היא בהוד דנוקבא, ומתפשט עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים בני האדם.

מו) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. הוא כמ"ש, הָיׂה היה דְבר ה' אל יחזקאל, בארץ כשדים על נהר כְבָר.

הָיׂה היה, מורה, שנבואה לשעתה הייתה, כי הייתה נצרכת לחיזוק בני הגלות, להודיעם שהשכינה ירדה עימהם בגלות. ע"כ ראה יחזקאל רק לפי שעתו, ואע"פ שאותו המקום לא היה ראוי לכך. כי אין חוץ לארץ ראוי לנבואה. משום זה אומר הכתוב, הָיׂה היה. כלומר, שהיה כאן חידוש, ששרתה הנבואה בחוץ לארץ.

כתוב הָיׂה היה ב' פעמים, כי הָיׂה למעלה בז"א, הָיָה למטה בנוקבא. כמ"ש, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, שלוקח אור החסדים למעלה בשמים, ז"א, ולוקח למטה בנוקבא, ארץ, אור החכמה. הָיׂה אחד, הויות החסדים מלמעלה, והָיָה אחד, הויות החכמה מלמטה. שהחסדים מקובלים מז"א, והחכמה מנוקבא. ע"כ נקראת הנוקבא חכמה תתאה. ואין שלמות לחכמה בלי חסדים. וע"כ לא נמשך אור שלם, אלא רק ע"י זיווג ז"א ונוקבא.

מז) סולם זה נתחזק למעלה בז"א, ונתחזק למטה בנוקבא. כמ"ש, בארץ כַּשְׂדים על נהר כְּבָר. בארץ כשדים, בחוץ לארץ. ועכ"ז, על נהר כְבָר, שהייתה כבר, שהשכינה שרתה עליו עוד מקודם לכן, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר, בינה. ונהר כְבָר הוא אחד מארבעה נהרות הנמשכים מנהר היוצא מעדן, מנהר פרת שבבבל. ומשום ששרה עליו מקודם, והיה עליו כבר, לכן שרה עליו גם עתה ונגלה לו ליחזקאל. כלומר, אע"פ שהנבואה הייתה צריכה לחזק את ישראל בגלות בבל, שלא יבואו לידי יאוש, עכ"ז, אם לא היה נמשך הנהר הזה מנהר היוצא מעדן, שכבר שרתה עליו השכינה, לא הייתה מתגלה עליו הנבואה בבבל.

מח) והיתכן שיעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, בית אל, שהוא בארץ ישראל, שראוי להשראת השכינה, לא ראה את ה' אלא בחלום? אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, והיה חצי גוף, ויצחק היה חי, ועוד לא הגיע זמן שליטתו, וע"כ כתוב בו חלום ולא מראֶה בהקיץ. ולמה לאחר שיעקב נשא אישה כתוב, וארא בחלום? הנה שָם המקום גרם, שהיה בחוץ לארץ, בְפַדַן ארם, ויצחק היה חי, וע"כ כתוב בו חלום.

מט) ולאחר שבא לארץ הקודש עם השבטים, ועקרת הבית נשלמה עימהם, ואֵם הבנים שמֵחה, שהיה שלם עם בת זוגו, והיה בארץ ישראל, כתוב, וירא אלקים אל יעקב. וכתוב, ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה. לא כתוב חלום, כי כבר היה במדרגה עליונה וראוי למראֶה בהקיץ.

נ) החלום הוא ע"י גבריאל. החלום הוא, למטה במדרגה השישית מנבואה, כי גבריאל מקבל החלום מהוד דנוקבא. וע"י גבריאל מקבלים בני אדם. מראֶה היא מקובלת ע"י מדרגה של החיה השולטת בלילה, כי המראֶה היא הנוקבא דז"א במקומה עצמה. ועליה נאמר, וַתָּקָם בעוד לילה. וע"כ היא מראֶה בהקיץ ולא בחלום. הרי כתוב, גבריאל הבן לְהַלָז את המראֶה. הרי שגם המראֶה מקובלת ע"י גבריאל. מראֶה, דבריה סתומים, ובחלום יותר מפורשים, והחלום מפרש דברים הסתומים אשר במראֶה. גבריאל, הממונה על החלום, נתמנה לפרש דבריה של המראֶה הסתומים.

נא) וע"כ כתוב לשון וַיַּרְא וָאֵרָא, במראֶה. כי מראֶה, כמראָה של זכוכית מלוטשת, שכל הצורות שממולה, נראות בתוכה. משום זה כתוב בה, וָאֵרָא אל אברהם באל שדי. כי המראֶה, הנוקבא, אמרה, הראיתי צורתו של ה' באל שדי. להיותה מראָה, שצורת האחר נראית בתוכה. וכל הצורות של מדרגות העליונות נראות בתוכה.

כי צורת הנוקבא, חכמה, וצורת ז"א, חסדים. ע"כ אין לך אור שלם, אלא ע"י זיווג שניהם. ומקבלים החסדים חכמה מהנוקבא, והחכמה של הנוקבא מתלבשת בחסדים, ונשלמים שניהם. ועכ"ז אין הארת חכמה שבנוקבא מושפעת ממנה ולמטה, אלא ממנה ולמעלה, אל החסדים שבז"א, שהם משתלמים בג"ר ומושפעים ממעלה למטה. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, אשר בעלה מתעטר בה. שהחסדים דז"א מתעטרים בג"ר על ידה ומושפעים למטה. אבל הנוקבא אינה מתעטרת בבעלה, כי צורתה, שהיא הארת החכמה, אינה מושפעת ממנה ולמטה.

מראָה, צורת האחר נראית בתוכה, צורת ז"א, חסדים, נראית לתחתונים על ידה, שמושפעים ממנה ולמטה. אבל צורתה עצמה אינה נראית לתחתונים, כי אינה משפיעה החכמה ממנה ולמטה. ונמצא שהיא דומה למראָה מלוטשת, שאין עניינה להראות צורתה עצמה, אלא רק צורתם של אחרים, המסתכלים בה, או העומדים למולה. ועוד היא דומה למראָה, כי כמו שכל סגולתה של מראָה הזכוכית, היא בסיבת צבע העכור שבעֶברה השני, המחזיר קרני האור לאחוריהם, ואם הייתה שקופה, שום צורה לא הייתה נראה בה, כך הנוקבא, כל כוחה הוא בהמסך שבה, המעכב על האור להאיר ממנה ולמטה, ולולא המסך הזה, לא היה בה שום אור.

נב) משום זה, יעקב, מטרם שנשא אישה, כתוב, ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה. סולם הוא הנוקבא, שכל שאר המדרגות תלויות בה. וראשו מגיע השמיימה, כדי להתקשר עם השמים. ראשו, הוא הראש של הסולם, יסוד, ראש הנוקבא, הנקראת מטה, ונקרא היסוד ראש המטה, משום שהוא ראש הנוקבא, והיא מאירה ממנו. וע"כ נבחן שהוא, ראש שלה, מגיע השמיימה. משום שהוא סיום הגוף, ת"ת, שמים, כי היסוד דבוק תחת הת"ת. ועומד בין העליון, ז"א, ובין התחתון, הנוקבא. בדומה לברית, שהוא סיום הגוף ונמצא בין הירכיים והגוף.

נג) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מיטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה. כאן ראה יעקב בחלומו, הממשלה של עשיו, והממשלה של שאר כל העמים.

נד) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. במה הם עולים ויורדים? בראש של הסולם. כי כשנסתלק ראשו, יסוד, ממנו, הסולם נכנע, וכל הממונים עולים בשליטתם. וכאשר מתחבר הראש באותו הסולם, הוא מתעלה, וכל הממונים יורדים משליטתם. הכל עניין אחד. ב' הפירושים אחד הם, ואין ביניהם אלא אופן הביאור בלבד:

פירוש א'. כי ממשלת האומות נמשך מקו שמאל בלי ימין. וכשישראל חוטאים, מוסיפים, במעשיהם הרעים כוח לקו שמאל, ואז מושפל הסולם, הנוקבא, מחמת חוסר חסדים, והממונים של האומות עולים ורודים את ישראל. ובמעשיהם הטובים הם מגבירים קו האמצעי, המשפיע חכמה וחסדים ביחד, ונחלש כוח השמאל. וע"כ מתעלה הסולם ברוב שלמות, ומתבטל כוח ממשלתם של הממונים על האומות.

פירוש ב'. אינו תולה בחטאים של ישראל, אלא שמדבר ממציאות ראש הסולם, יסוד דז"א, המשפיע חסדים, כמ"ש, וראשו מגיע השמיימה. כשנסתלק הראש מהסולם, ונשאר הסולם בחכמה בלי חסדים, אז נופל הסולם, משום שכל שליטתם תלוי בהארת השמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים. וכשהחסדים מתחברים בחכמה, מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים. הרי ששני הפירושים אחד הם.

נה) כתוב, נראָה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלקים, שְׁאַל, מה אתן לך. אם זה היה בחלום, ע"י גבריאל, איזה רשות יש למדרגת החלום לומר לו, שְׁאַל מה אתן לך, הרי גבריאל אינו אלא מלאך? אלא כאן נכלל מדרגה במדרגה, שמדרגה העליונה, הנוקבא דז"א, שורש החלום, נכללה ונתלבשה במדרגה התחתונה, גבריאל. והנוקבא אמרה לו, שְׁאַל מה אתן לך, כי כן נאמר, ויאמר אלקים שְׁאַל, שהוא שם הנוקבא. ע"כ נגלה לו רק בחלום, משום שעד עתה עוד לא היה שלמה שלם. כיוון שנשלם, כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה. וכתוב וַתֵּרֶב חכמת שלמה. שהלבנה, הנוקבא, עמדה במילואה, ובית המקדש נבנה, ואז ראה שלמה חכמה עין בעין, ולא היה נצרך עוד לחלום.

נו) אחר שחטא, חזר ונצרך אל החלום כבתחילה. ע"כ כתוב, הנראה אליו פעמיים. רק פעמיים היה נראה אליו ולא יותר? אלא שמצד מדרגת החלום נראה לו רק פעמיים.

נז) ועכ"ז, מדרגת החלום של שלמה, הייתה גדולה יותר ממדרגת החלום של שאר בני אדם. משום שנכללה לו מדרגה במדרגה, מראֶה בהקיץ, הנוקבא, נכללה לו במראה בחלום, מדרגת גבריאל. עתה בסוף ימיו, נחשכה לו מדרגת החלום ביותר, וע"כ מזכיר לו הכתוב ב' החלומות, שהיו מאירים לו, שנאמר, לאל הנראה אליו פעמיים.

וזה היה לו בשביל שחטא, ועמדה הלבנה, הנוקבא, להתחסר, משום שלא שמר ברית קודש, וחיזר על נשים נוכריות. וזהו תנאי שעשה הקב"ה עם דוד, שכתוב, אם ישמרו בניך בריתי, גם בניהם עדי עד יישבו לכיסא לָךְ.

נח) וזה כמ"ש, כימי השמים על הארץ. ומשום ששלמה לא שמר ברית, התחילה הלבנה להתחסר. ע"כ היה נצרך לחלום בסופו. וכן יעקב, מחמת שלא היה שלם, היה נצרך לחלום.

ויצא יעקב

ל) בנֵי העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה. הזוהר מזמין לאלו שזכו להארת ג' קווים, שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם, כי ז"א, קו אמצעי, מכונה עולם. ומצד הארת קו הימין, מכונים, אהובי עליון. ומצד הארת קו השמאל, מכונים, בחירי הממשלה, שנבחרו לשלוט בעולם. כי כוח השליטה הוא מקו שמאל.

קִרבו שִמעו, מי חכם ביניכם בעלי עיניים שבתבונה. כלומר, בעלי חכמה שבתבונה. כי עיניים כינוי החכמה, ולא חכמה דאו"י. יבוא וידע: בשעה שראש הלבן, עתיק, לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, א', י', ן', ונחקק אי"ן.

א', ראש העליון על כל, נסתר מכל נסתר, ראש דא"א.

י', עליית הרצון שנשתכלל מראש דא"א למעלה, וירד עם שכלולו למטה לזו"ן. שיצא מראש דא"א והוציא ל"ב (32) שבילים, בעת שחזר ונכנס לראש א"א, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, המסך דחיריק. כי מסָכים מכונים אבנים.

ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, קשר חזק נשתכלל בהם, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם. מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.

כל המוחין נמשכים בג' זריעות חולם שורוק חיריק, הנבחנות לחקיקות. א"א נבחן לראש העליון על כל המדרגות של אבי"ע, כי עתיק לא נחשב לראש, אלא לא"א לבדו, ולא למדרגות שמתחת לא"א, מטעם היותו מצ"א. ורק א"א הוא הראשון שקיבל לתוכו את הצ"ב, עליית המלכות לבינה שלו. ועכ"ז הוא נסתר מכל נסתר, כי ממנו עצמו לא יכלו העולמות לקבל, שהוא חכמה קדומה שנסתמה. והתחתונים מקבלים רק מבינה שלו, ע"י יציאתה מראש א"א וחזרתה אליו. ובינה זו היא אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופים או"א וישסו"ת.

י' הוא עלית הרצון, שעליית הרצון, שהיא עליית המלכות לבינה, הייתה בי'. היא קיבלה שיכלולה מהראש שלמעלה, ראש א"א, וירדה עם שיכלול זה שקיבלה, ומשפיעה אותו לזו"ן שלמטה. ואיך בינה קיבלה למעלה והשפיעה למטה? שבינה יצאה לחוץ מראש דא"א, והוציאה ל"ב (32) שבילים. שע"י עליית המלכות לראש א"א, יצאו הבינה ותו"מ מראש דא"א לגוף, ו"ק בלי ראש, ונשאר בראש א"א רק כתר וחכמה. וכן בינה ותו"מ דע"ס דבינה ירדו לזו"ן, ונשארה הבינה בכו"ח דכלים וו"ק דאורות.

ואחר זה לעת גדלות, החזיר א"א את הבינה לראשו. וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן. וגם זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה, להיותם דבוקים בהם. ונמצאת אז הבינה ל"ב שבילים: ע"ס של עצמה וכ"ב (22) אותיות, שהם הכלים דזו"ן, שעלו אליה. ונמצא שע"י יציאתה לחוץ מראש א"א, הורידה את בינה ותו"מ מע"ס שלה, ונתדבקו בזו"ן, שמסיבה זו אח"כ בעת גדלות, עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו לבינה, ונעשתה לל"ב שבילים. שביציאתה מראש דא"א, הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, ל"ב שבילים: עשרה מעצמה וכ"ב מזו"ן.

כו"ח, שנשארו בבינה, בעת יציאתה לחוץ, הם אותיות מ"י של אלקים, נקודת החולם, קו ימין. בינה ותו"מ של בינה, שהחזירה בעת גדלות עם זו"ן, הם אותיות אל"ה, נקודת השורוק, קו שמאל, שחזרו והשלימו את השם אלקים. ומפאת חיסרון של לְבוש יקר אל החכמה, נעשה השם אלקים סתום, שהחכמה אינה יכולה להאיר, עד שתתלבש בלְבוש יקר שמאיר, לבוש דחסדים, ואז מאירה. עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, שאבנים הם מסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה, ואחר שהבינה מוציאה קומת חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקווים ימין ושמאל שלה, והחכמה מתלבשת בחסדים, יצאו ממסך דזו"ן, ונעשה לה ללְבוש יקר המאיר. וע"כ מכונה המסך בשם אבני יקר.

ואומר, הלוהטות, כי בערך הבינה, יש במסך זה דינים, להיותו מסך דבחי"א. ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, שהם זו"ן, כי מתוך שב' הקווים דבינה היו סתומים, מקודם שנזדווגה על מסך דזו"ן, וע"י המסך דזו"ן נפתחו להאיר, ע"כ נתקשרו בזו"ן. קשר חזק נשתכלל בזו"ן הכלולים באות ן', כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם, זולת לבוש יקר שמקבלת מהזיווג שעל המסך שלהם. והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם. כי י"ה בינה, שי', ג"ר דבינה, המלובשים תוך או"א עילאין, וה', ז"ת דבינה, המלובשים תוך ישסו"ת, הם נתקשרו באותיות ו"ה, שהם זו"ן, כי י"ה אינם יכולים להאיר זולתם. מהם נמשך מזונות לכל, שע"י התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל, בין חכמה ובין חסדים. ועי"ז נשתכללו זו"ן, הנקראים עולמות, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון, זוכה גם הוא בכל אותו השיעור שגרם אל העליון. וע"כ נשתכללו זו"ן, ן', במוחין דבינה.

לא) ועל זה נחקק ן' פשוטה, הכלל של זכר ונקבה, זו"ן, כי נ' כפופה היא נוקבא לבדה בלי דכר. י' הרצון, הבינה, שהוציא ל"ב שבילים, היכה בין בכ"ב אותיות, שהם זו"ן, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, ועשה את הרקיע, יעקב, קו אמצעי, בין ב' הרוחות דרום צפון, קו ימין וקו שמאל, והטיל חיבור בין הגזרים, מ"י אל"ה שנתבתרו בתווך, ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה. ועתה ע"י זיווג דהכאה על מסך דחיריק, שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד. ויצאו בזה ג' קווים בקו אמצעי עצמו. עד שירד יעקב אל הנ' כפופה, הנוקבא, וב' הקווים שלו נתחברו כאחד, שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזיווג. אחר זה נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד, ונעשו אות ן' פשוטה, הכוללת יעקב ונוקבא.

נ' כפופה, הנוקבא, הכלולה באות ן' פשוטה, נקראת באר שבע. והיא מתמלאת מיעקב, להשקות כל עדרי הצאן, להשפיע לתחתונים. כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה. שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בן' הפשוטה, שבחיבור הזה נקראת הנ' כפופה באר שבע. כתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע, וילך חָרָנָה, שהיא שמאל וחרון אף.

מבאר שבע, למעלה, בינה, כי ממנה יוצא ומקבל שִפעו, ואח"כ הולך להשקות את חרן, הבאר של מטה, הנוקבא, שבה הדינים המכונים חרון אף ה', וכן, חרב ה', שבה הדין של ב"ד, הנקרא אלקים. וע"כ כתוב על שֵם אלקים, אלקים באו גויים בנחלתֶךָ. כי משֵם הזה נמשכים הדינים. ויצא יעקב, שיצא עם שפע, מבאר שבע, מבינה. וילך לחרן, להשפיע את השפע לנוקבא הנקרא חרן בעת שהיא מחוסרת שבע.

לב) תוקפו של השמש, ז"א, מצד דרום, ימין, חסדים. והעולם, הנוקבא, מתקיים רק על הרוח, קו אמצעי, משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, כי קו אמצעי, רוח, כולל ב' הצדדים דרום וצפון, ימין ושמאל, חכמה וחסדים, ואלמלא שנמצא בשלמות, לא היה העולם, הנוקבא, יכול להתקיים.

לג) אלמלא יעקב לא נתקיים העולם. בשעה שיחדו בניו ייחוד העליון, ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה שלמות העליון מאו"א, להתיחד ביחוד אחד, אז נתחבר יעקב אביהם, קו אמצעי, ת"ת, ולקח בֵיתו, הנוקבא, ייחוד התחתון, וישב בו בחיבור אחד עם האבות, שהם ב' הקווים ימין ושמאל, כדי להתחבר דכר נוקבא כאחד. כי אין זיווג דכר ונוקבא, מטרם שקו אמצעי, יעקב, מכריע ומתחבר בב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק.