סגור
עמוד 1853

זוהר חדש יתרו ​​ קט - קיא ​​ שיעור 37

ורגליהן רגל ישרה

 

מלמד כאן על סנדל-פון המאפשר קבלת האור תוך שמירה שלא לפגום, מאחר ומשיכת אור מושכת גם את החיצונים הרוצים לשלוט. כדי להתגבר על הקליפות, צריך כוח נוסף כדי לעצור את הדינים.

אצל האדם בשלב המחשבה, הדינים לכאורה לא כל כך נתפסים. אין במחשבות אחיזה כאשר חושב מחוץ לעצמו. אך כשבא ליישם ולפעול את המחשבה, אם חלילה הוא מייחס את המחשבה לפרטיות, הוא מזמין דינים

שעד וזה סוד וספון בארז מהקרקע עד הקרקע, כי בארז רומז על האות א, אור של סנדלפון, כי סנדלפון נק כך, ארז שהוא לשון רז ולשון סוד משום שבו נכנסים כל הסודות של הפנים העליונים וננעלו בו, כמו בסנדל הזה, המכניס בתוכו כל יסוד ושרש הגוף, היינו רגלי הגוף. כן סנדלפון שומר על סודות עליונים שע"י שמירתו הם יכולים להאיר במקומם ממטה למעלה. יש לסנדל אור עם לבוש מיוחד, שומר שאפשר לקבל חוכמה, בתנאי שעושים זאת בצנעה.

 

שעה ממונה גדול זה משמש להארת הפנים שמבפנים. ע"י שמירתו יכול אור הפנים להתגלות מבפנים היינו ממטה למעלה באופן שלא ימשך לחוץ, בזה בסנדלפון נחקקות סודות האותיות הרשומות החקוקות שהן בולטות באותו האור המכסה על אותן הקרקעות. כשזה סנדלפון קושר כתרים לאדונו, עולות האותיות באותו האור ומתעטרות באלו הכתרים וחוזר אותו אור המכסה למקומו והאותיות עולות באלו הכתרים בסוד השם הקדוש

סנ-דל שונא את הדל, שהרי דל הוא חסר אמונה., הוא שונא את זה שמבקש למשוך את האור בלי שמירה, וזהו כוחו של סנדל-פון על המלכות של מצב א.

מלכות שנק ארגמן, שילוב הצבעים, מלכות של צמצום ב בו ניתן לקבל הארת חכמה, ונקרא שם נעל. מנעולא הסותמת את ג"ר דחכמה בחסדים מכוסים, ובכך מאפשרת לקבל את החסדים בהארת חכמה.

מבחינת הקדושה מנעולא היא בחינת לאה, סוד תורת הנסתר, המאפשרת לגלות סודות. הגילוי בא בהארת חכמה, אז למה תורת הנסתר היא בחסדים מכוסים, אלא בנקודות הפנימיות אפשר לגלות גם את הסודות שנראים בחוץ.

כל הדינים האמורים בג' קווים באצילות אינם שם במקומם באצילות באצילות ישנה בחינה של לא יגורך רע, שורשם נמצא באצילות, אלא הם מצוים בבריאה וסנדלפון שהוא בחינת מלכות דבריאה, הוא הנושא לאותם הדינים ומבחינת הדינם של קו השמאל שנמצאים בו, שהם דיני הזכר.

הוא נק סנדלפון שהוא אותיות ס"נ ד"ל היינו שנאה דלות הנמשכים מגילוי החכמה שבקו שמאל. ומבחינת הדינים דקו אמצעי הנמצאים בו שהם דיני הנקבה הנמשכים מהמלכות מצומצמת הוא נק נעל, ונודע שבעת ששולט קו שמאל נמצאות האותיות של השם אלוקים, סתומות בלי אור. שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל

ע"י דיני הזכר שבו נמצאות האותיות של השם אלקים חקוקות, כלומר שהן שקועות בלי אור שקועות אומר רצון לקבל, השתוקקות, אבל אין האור יכול להאיר מפני שאין חסדים, זהו מצב א של הנוקבא, קרקע קטנה. וכן על ידו בולטות אותיות אלקים ש"י אותו האור המכסה על הארת החכמה שבב' מלכויות, שהוא אור החסדים של השם מ"ב נעשות האותיות בולטות היינו שנפתחות ע"י לבוש החסדים ומאירות בבליטה.

דיני הנקבה שבו הנק נעל הוא ממשיך חסדים להלביש החכמה, שאז נקשרות הג"ר בז"א חג"ת ומלכות שעולה לת"ת, קו אמצעי. שהאותיות מתלבשות באור החסדים חסרונות המקבלות לבוש של חסדים, כמו בסוכות, ונק צלם, שמקבלות ג"ר מאלו הכתרים שקשר בזו"ן, היינו אור המכסה על החכמה שלא תמשך ממעלה למטה, הוא חזר לכסות החכמה, היינו אותיות אלקים, שע"י הג"ר שמקבלות מהכתרים, הן נפתחות להיות ה אותיות השם הקדוש אלקים. סנדל-פון מאפשר קבלת חכמה במסך דחיריק, וגם מונע קבלת האור במצב א

 

שעו היה צריך לומר ורגליהם רגלים ישרות, אלא שהרגלים מתחברות יחד והן כרגל אחת, ללכת בדרך הישר, ברגש החיבור ביושר ביחד ורגליהם ביושר יושר עם מסך, ישר בלי, וע"כ הן נמצאות למראה עיני הנביא במדרגות ידועות.

כבר התבאר סוד רגלי החיות שהן בחינת הארת החכמה שמקומה בנה"י המכינים רגלים. ולפיכך יש פחד מאחיזת החיצונים שלא ימשכו הארת החכמה ממעלה למטה. כדרך שמאל בלי ימין, וע"כ הן נשמרות להיות תמיד תחת קו האמצעי המחבר הימין והשמאל להיות אחד, באופן שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא הולך בדרך יושר בלי הטיה. השמאל הוא כנגד הבריאה, לכן תפקידו להתכופף לימין כפי שהבריאה נועדה לשמש את הבורא.

ששתי הרגלים שהן ימין ושמאל, נעשות רגל אחת ללכת בשליטת קו אמצעי שהוא קו ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והארת החכמה המתגלית מהן היא יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד. רגש הוא תוצאה של הארה בתוך כלי, התלבשות של אורות בכלים. רגש נכון הוא כשהאור מתלבש ברגש של היחד.

שהחכמה יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד וע"כ רגליהן במישר, שאינם בימין ושמאל אלא ביושר שהוא קו אמצעי. ששניהם באים למטרה משותפת ביחד.

צריך האדם ללכת ביושר, כלומר בקו אמצעי. כל סטייה ימינה היא קליפת ישמעאל וסטייה שמאל קליפת עשו. כדי ללכת ביושר חייב השמאל להיות כפוף לימין.

 

שעז וכל המדרגות למטה מהן נק רגלי החיות. ולהלן מראה הרגלים שבגוף החיות בסדר שמסדר והוא הכל בשיעור.

כל המדרגות הנמשכות מרגלי החיות אע"פ שהן למטה מהן מראיהן כמו רגלי החיות, כלומר שהארתן היא כהארת רגלי החיות, היינו שמסדרות תחת קו האמצעי, היינו שדרך הארתן של אותן המדרגות הנמשכות מרגלי החיות, הוא כהארת רגלי החיות, שהן בשליטת הגוף ת"ת שהוא קו אמצעי. באותו הסדר שקו האמצעי מסדר, היינו שמסדר שהימין יאיר ממעלה למטה לכאורה בניגוד לטבעו והשמאל ממטה למעלה, שמאיר באותו השיעור של קו אמצעי היינו רק בו"ק דחכמה.

 

שעח וכף רגליהם ככף רגל עגל, היינו בחבור של אותו הצד של קו שמאל, כי פני שור הוא מהשמאל, ואין להן אצבעות למטה ברגלים, משום שהאצבעות שהן פירוד למטה מראות כחות אחרים בצורה אחרת. וע"כ אצבעות האדם מראות כל כחות אחרים למעלה בידיים ומראות על כחות אחרים למטה ברגלים. ואלו רגלי החיות אין רשומים בתוכם כחות אחרים של הצד האחר, וע"כ נקראות רגל ישרה הסותמת לצד הזה והן כף אחת ע"כ אומר וכף רגליהם. כי לא רשומים בהם כוח הצד האחר

כי התחלקות האצבעות מורה על התחלקות הצדדים לימין ושמאל וכיון שרגלי החיות נשמרות להיות תמיד מחוברות בקו אמצעי ביושר, בלי הטיה לימין או לשמאל. ע"כ אין להן אצבעות ברגליהן. וכף רגליהם ככף רגל עגל, אין הפירוש שצד שמאל נראה בהם, שעגל הוא בחינת שמאל, שבחטא העגל רצו לעבוד שמאל בלי ימין, וזה התיקון של רגל העגל, כי עגל לשון עיגול הוא שמאל בסו"ה ופני שור מהשמאל, אלא הפירוש הוא בחיבור בצד ההוא, שבהיותן בקו אמצעי ביושר, יש בהן חיבור מרגל עגל, כי קו האמצעי הוא חיבור של ימין ושמאל ביחד. כסימן, לעגל אין אצבעות רגלים המראים על כוחות אחרים.

אצבעות הידיים הן למעלה מחזה, והפרטים באים למעשה למעלה מהדעת. תחת החזה יש הארת חכמה ואחיזה לחיצונים, כאן לא מבקשים פרטים, אצבעות.

ולא מקו שמאל בלבדו, היינו שמראים על ימין ושמאל שמתחלקים זה מזה, שהיא צורה אחרת ממה שימין ושמאל הם בחיבור ביחד בקו אמצעי, כי אז יש כח יניקה לס"א.

וכן ברגלי האדם יש כח אחיזה לס"א, כי אצבעות הידיים מראות על כוחות חסד וגבורה, הידיים מראות כל חסד וגבורה, והאצבעות מראות על הפירוד שבתוך חסד וגבורה שאין אחיזה לס"א בהיותן למעלה מחזה בחסדים מכוסים, בחינת עשיה למעלה מהדעת, שהרי הידיים עולות כסימן מעל לראש, בחינת נעשה. ואצבעות הרגלים מראות על כחות נצח והוד, שיש בהן אחיזה לס"א בהיותן למטה מחזה שכאן כבר יש הארת חכמה, לכן לא משתמשים באצבעות הרגלים, בהם משתמשים הקופים. אז נשאל לכאורה למה צריך אצבעות ברגלים אם לא משתמשים בהן. אלא אצבעות הרגלים נשארו, הן עומדות לתיקון, כדי שנדע שמשם לוקחים רצונות לתיקון, מאצבעות הרגלים.

שברגלי החיות אין כחות אחרים של צד השמאל רשומים בהם, משום שאין בהן אצבעות המראות על התחלקות ימין ושמאל, אלא הן מחוברות יחד בקו אמצעי הסתימה היא המנעולא, והחיבור מפתחא, שע"כ נק רגל ישרה משום שסתומים את צד השמאל, ע"י חיבורו בקו אמצעי שצד השמאל אינו ניכר שם, היינו בבחינת קו אמצעי בלבד. שאומרים כי נראה למטה ככף רגל עגל, הכוונה שהם בקו אמצעי. למדברים על השור משמאל, שבתוך קו אמצעי. חיות אלו מתחברים כדי להיות בחינת אדם.

כוחות אלו נראים כמלאכים להם רגל ישרה, מפני שעושים שליחות קו אמצעי.

שעט ואע"פ שאינן מתחלקות בהתחלקות האצבעות שהן בכוחות אחרים של צד האחר, השמאל, אלא שהן בקו האמצעי שאין בו התחלקות, בכל זאת יש בהם רשימה אחת לתת מקום לצד האחר, השמאל, כי נראה למטה מכף רגל עגל שהוא מצד השמאל, אבל אינו כף להטות שמאל ממש, כי אע"פ שהן רגל עגל, עכ"ז ישרה היא שהיא, בחינת קו אמצעי שהוא יושר. שאינו נוטה לשמאל לעולם, ומראה עגל הנראה שם, הוא מתוך החיבור שבקו שאמצעי

לא כל העגל הוא כך, ודווקא מהצד הזה שיש בעגל, אנחנו מבקשים לתאר אותו, מהצד הטוב שבו. ודאי שיש בעגל צדדים לא טובים כמו עגל זהב

 

שפ וברגש ההוא שבחיבור ביושר, יוצאות התנוצצות אור ושלהבת אש לצד שמאל, כלומר לתחת שליטת השמאל. וההתנוצצות והשלהבת שהן ימין ושמאל, מתחברות יחד בקו אמצעי, ומנצצות לכל צד, היינו לד' צדדים דרום צפון מזרח מערב, שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם. ונעשים מהם צבאות ומחנות מלאכים וכולם נק רגלי החיות, משום שיוצאים מהרגלים האלו של החיות. וכולם הולכים בשליחות הקב"ה ומשוטטים בעולם. רואים שבחיות הקודש אין רגל שמאל. הם באים בשליחות של הקב"ה בקו אמצעי, ​​ להתלבש בצורה של גוף למטה והם נראות לבני אדם ככוחות מופשטים, כאילו המלאכים האחרים הנראים לבני אדם בשעה שעושים שליחות בעולם, וחוזרים בערב ובלילה למקומם ומקדשים שם אדונם בשירה. לאחר שמלאו שליחותם, עשו רצון קונם, שרים פאר וכבוד נותנים לשמו

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

תיקוני הזוהר עם פירוש מעלות הסולם – הדף היומי – פתיחה ומבוא




אות א
זהר
א) רבי שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה אתירחיש ניסא, נפק להון חד חרוב, וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרוב, ושתן מההוא מיא, הוה אליהו ז״ל אתי להון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון ולא ידע אינש בהו כו'. בזוהר חדש פ׳ תבוא (נ״ט ג) כתוב שם.

פירוש מעלות הסולם
א) רבי שמעון אזל וכו': ר״ש הלך לו וברח למדבר של לוד ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא חרוב אחד, ומעיין של מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותן המים, ואליהו ז״ל היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולמד עמהם ואיש לא ידע מהם. זה כתוב בזהר חדש פרשת תבוא (אות א').

אות ב
זהר
ב) ודא אתקרי: תקוני הזהר, דאינון שבעין אנפין לאורייתא, דפריש רבי שמעון בר יוחאי, במלת בראשית, מסתרי אורייתא. קום רבי שמעון אפתח מילין קמי שכינתא. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.

פירוש מעלות הסולם
ב) ודא אתקרי וכו': וזה נקרא תקוני הזהר, שהם שבעים פנים לתורה, שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי, במלת בראשית, מסתרי התורה. קום ר״ש פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.(נ״ב חסר והוא בספר לקוטים דף רס״ג.)

אות ג
זהר
ג) והמשכילים אלין רבי שמעון וחברייא. יזהירו, כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון, ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו, ולכל מלאכיא באתכסיא, ובארח שכל.

פירוש מעלות הסולם
ג) והמשכילים אלין וכו': והמשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.
פירוש, כי כל קומה שלימה מתחלקת על החזה שעד החזה הם אורות מכוסים מחכמה, ונקראים אתכסייא, ומחזה ולמטה הם אורות מגולים בחכמה שזהו נקרא אורח שכל, ואומר שכל אלה המדרגות שנתגלו כאן לר״ש והחברים היו קומתן שלימה. באתכסיא ובארח שכל.
ואין להקשות ע״ז הרי האורות המגולים הם לכאורה יותר חשובים והיו צריכים להיות למעלה והמכוסים למטה. אלא ז״ס מה שאנו אומרים בזמירות שבת במלין דסתימין תגלון פתגמים שפירושו אשר כל האורות המגולים המה מסובבים ותולדה מהמלין דסתימין ואין בהמסובב מה שהסבה לא נותנת לו, וברוחניות כל שיש בהמסובב נמצא תמיד בהסבה שלו, ועיין בע״ח שער או״א פ״ב בענין התחלקות או"א וישסו״ת אשר או״א הם אורות מכוסים וישסו״ת הם אורות מגולים ואו״א הם מחזה ולמעלה דא״א וישסו״ת מחזה למטה דא״א. ועי׳ בזהר ב״א אות קל״ד וז״ל חיות דאתגליין אינון לתתא, תחות אלין עלאין דמטמרן, ואתנהרן מנייהו, ונטלן בגינייהו.

אות ד
זהר
ד) ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין, ולכל הויין ולכל כנויין, לגלאה לון רזין טמירין, כל שם בדרגא דיליה. ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין, דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא.

פירוש מעלות הסולם
ד) ועלת על כלא וכו': והעילה על הכל היינו א״ס נתן רשות לכל השמות הקדושים, בכלל, לכל שמות הויו״ת ולכל שמות הכינויים, לגלות להם סודות נסתרים. כל שם במדרגה שלו. ונתן רשות לעשר הספירות לגלות להם סודות נסתרים, אשר לא נתנה רשות לגלות אותם הסודות עד שיבוא דורו של מלך המשיח.

אות ה
זהר
ה) כזהר הרקיע, דאיהו כליל כל גוון. זהר טמיר וגניז. זהר בהיר בשחקים. זהר זריק נצוצין ומבהיק כברק לעיינין. זהר זהיר חוור כסיהרא. זהר זהיר סומקא כמאדים. זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה. זהר ירוק כככב. זהר כליל חוור וסומק. זהר זהיר לכל עבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא.

פירוש מעלות הסולם
ה) כזהר הרקיע דאיהו וכו': יזהירו כזהר הרקיע. שהוא כולל כל הצבעים. זהר סתור וגנוז. זהר בהיר בשחקים. זהר הזורק ניצוצות ומבהיק כברק לעינים. זהר המזהיר בצבע לבן כלבנה. זהר המזהיר בצבע אדום כמאדים. זהר המבהיק בהארה כלולה שהיא ירוקה כחמה. זהר ירוק כככב. זהר הכולל לבן ואדום. זהר המזהיר לכל צד. כמי שמכה בפטיש וזורק שביבי אור לכל צד.
ביאור הדברים: הזהר בא להורות לנו כאן בהקדמה מקורם של כל הגילויים אשר בהם בא לבאר את תוה״ק. עד היכן מגיעים, ובזה יתבאר ג״כ שם קריאת הספר בשם ספר הזהר ולא בשם ספר האור. וכ״ז נדע ע״י פירוש הכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. אשר זהר הרקיע פירושו הארת ג״ר המתגלה ע״י השתוף דמדת הרחמים במדת הדין, וה״ס מה שאמרו חז״ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין שהכוונה היא על מלכות דכתר דא״ק שמזווגה יצאו פרצופי א״ק, שהיא בחינת מה״ד ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (ב״ר ספי״ב) פי׳ ראה שאין קיום להעולמות, העלה מדת הדין שהיא מלכות למדת הרחמים שהיא בינה אשר ע״י התחברותן של ב׳ הנקודות יחד נעשה תקון הפרסא בכל המדרגות בסוד הכתוב יהי רקיע בתוך המים כי הפרסא נקראת רקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים וז״ס הפרסא שבגו מעוהי דבר נש המבדילה בין אברי החיות שהם הריאה והלב, ובין המעים שהם אברי המזון והיא פרסא באלכסונא מהחזה עד נגד הטבור. ופרסא זו נעשתה בפרצוף שני דס״ג דא״ק, הנקרא נקודות דס״ג או עולם הנקודים. ולפיכך מגלגלתא ע״ב ס״ג אין לנו מושג כלל להיותם מבחינת הזווג של המלכות במקומה טרם עלייתה לבינה, והזהר אינו מדבר מהם אלא ברמזים דקים, ותחלת הדבור של חכמי הזהר ורשב״י הוא מעולם הנקודים ולמטה, אשר כבר נתתקן בהם הפרסא הנקראת רקיע. ונמצא עי״ז שהמלכות עלתה במקום בינה שהיא הרויחה ב׳ ספירות הראויות לקבל אור העליון, שהן ספירת בינה וספירת תפארת. כי בהיות מלכות במקום בינה נמצאות בינה ותפארת מתחתיה והן כלולות בה. ולכן אחר שבני אדם מעלים מ״ן ע״י מצות ומעשים טובים, המה ממשיכים הארה חדשה מלמעלה המורידה את המלכות ומקום הזווג בחזרה למקומה, דהיינו למטה מתפארת ויוצאת המדרגה בשלימותה בה׳ האורות נפש רוח נשמה חיה יחידה. שהם מקובלים בהספירות בינה ותפארת שנכללו מקודם לכן במלכות ואז גם נשמות הצדיקים מקבלות מוחין עליונים להיותן נכללות במלכות העליונה. הרי שכל האורות והשפע העליונה מתגלים רק מכח מלכות שעלתה לבינה ונעשה שם סיום חדש שנקרא רקיע ואם לא תקון הרקיע לא היה שום קיום לעולמות, ולכן נקראים כל האורות הללו בשם זהר הרקיע היינו האור המתגלה בסוד הזווג על מסך משותף מרחמים ודין. וזהו פירוש הכתוב והמשכילים: שהם נשמות הצדיקים, המסתכלים בסודות החכמה שנקראת עינים יזהירו: יקבלו המוחין שלהם מזהר הרקיע אבל ממעל לרקיע עין לא ראתה. ולכן מביא הזהר את הכתוב הזה בתחילתו. והולך ומבאר עשרה מיני זהר, שהם עשר הספירות דאצילות ומתחיל מעתיק דאצילות להיותו אמצעי בין א״ק לאצילות וכלול בו המלכות שלא נמתקה בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה ונגנזה ברישא דלא אתידע (עי׳ בע״ח שער א״א פ״ב בסופו) אמנם מלכות זו היא שורש למלכות הממותקת והיא מדלקת את אורות הבינה אחר שכבו. וזה אמרו, דאיהו כליל כל גוון אפילו גוון המלכות הבלתי ממותקת.
זהר טמיר וגניז הוא כתר דאצילות שהוא פרצוף א״א, ומה שאומר טמיר וגניז הכוונה על ב׳ הראשים אשר יש בא״א גלגלתא, ומוחא סתימאה, אשר הראש הא׳ שהוא גלגלתא הוא טמיר ונעלם להיותו קרוב לרישא דלא אתידע והוא בשליטת חסדים כמו רדל״א. לכן נקרא טמיר. והראש הב׳ שהוא מוחא סתימאה נקרא גניז כמי שיש לו אוצר גנוז וחתום, לא להשתמש ממנו, רק לעתים רחוקות לעת צורך גדול לוקח משהו מן האוצר, כך היא חכמה סתימאה. הראש הג׳ לרדל״א, שהוא הראש לכל החכמות, וכל החכמה המתגלה באצילות היא רק טיפין טיפין מחכמה סתימאה וע״י הבינה דא״א שחזרה לראש ונקרא ל״ב נתיבות החכמה כמו״ש להלן בביאור חו״ב. (ועיין באדרא זוטא אות ל״ו ל״ז ובסלם כל ההמשך שם).
זהר בהיר בשחקים : זהו חכמה, פרצוף אבא דאצילות, ועיין באדרא זוטא אות ע״ה וז״ל שירותא דא, אב לכלא, התחלה זו, שהיא החכמה דל״ב נתיבות הוא אב לכל פרצופי אצילות. אב לכלהו אבהן שהם חסד גבורה תפארת דז״א שנקראים אבות בסוד האבות הן הן המרכבה. אתחברו חכמה ובינה דא בדא ונהירו דא בדא, כד אתחברו אולידו ואתפשטת מהימנותא ע״י החבור של אבא ואמא נולדו זו״ן ואמונה שהיא מלכות נתפשטה. הכוונה היא היות כי מקום המלכות היא בתפארת, ובגדלות כשהיא נקראת חכמה תתאה היא מתפשטת ותופסת כל המקום שמן החזה ולמטה שהוא נצח הוד יסוד, ויונקת מהם כמ״ש בזהר בסוף האדר״ז ומטרוניתא לא מתברכא אלא בכללא דתלתא אלין דאינון נצח הוד יסוד. ונצח הוד נקראים שחקים ששוחקים מ״ן לצדיקים היינו יסוד, ולכן נקרא חכמה זהר בהיר בשחקים אשר הוא מאיר ומתגלה במלכות ע״י נ״ה שנקראים שחקים.
זהר זריק נצוצין. ומבהיק כברק לעיינין. זהו בינה. ותדע שבכל מקום שנזכר בזהר נצוצין רומז על אור חוזר שהוא אור דחסדים. ועינים הן תמיד אור החכמה. ובינה משורשה היא עצם חכמה היינו בחי״א שנתפשטה מן הכתר, בכדי לגלות את בחי״ד שהיא הכלי המשתוקק לקבל את אור החכמה. והיות אשר בכל התפשטות כלולה ג״כ הארת השורש שהוא הרצון להשפיע ולכן נתעורר רצון זה במלכות דחכמה וממנה נעשתה הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, שהיא בינה. ולכן אומר כאן זהר זריק נצוצין שהוא בינה החפצה באור דחסדים.
ואחר שבינה הוציאה את אור דחסדים לחוץ פנתה פניה לחכמה בכדי להמשיך הארת החכמה שהיא אור חיה. שע״כ בינה נקראת אם בסוד אם לבינה תקרא, אשר כל הצטרכות של התחתונים ממנה באה, או חסדים או הארת חכמה ולכן אומר כאן בספירת בינה ומבהיק כברק לעיינין אשר החכמה הנקראת עינים, הבאה לתחתונים ע״י הבינה היא רק הארה לשעתה, כמו הברק אבל עיקרה היא חסדים.
זהר זהיר חוור כסיהרא: הוא חסד, בסוד חסד דמתגלייא אפומא דאמה שהוא עטרת היסוד ובעת אשר השכינה הקדושה מקבלת את אור החסד הזה אז מאירה בכל שלימותה וזוהי סיהרא באשלמותא שהיה בימי שלמה. לז״א חוור כסיהרא שמתגלה לנו גוון חסד זה ע״י הלבנה במלואה.
זהר זהיר סומקא כמאדים: זהו גבורה. בסוד אברהם הוליד את יצחק שהוא קבלה ע״מ להשפיע (ועיין בהקדמת ספר הזהר אות קפ״ד ובהסולם שם) ובסוד אית רוגזא דאקרי ברוך (זהר וישב אות קי״ב).
זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה: הוא תפארת קו האמצע המכריע בין ימין ושמאל, ומתלבשים הגבורות דשמאל שהם גוון אדום בחסדים דימין אשר גוונם הוא לבן. ולכן מבהיק בהארה כלולה, ותדע שתפארת היא בינה דחסדים, כמו הבינה בג״ר. (עיין במראות הסלם בהקדמת ספר הזהר מאמר השושנה).
זהר ירוק כככב: הוא נצח. והוא ו"ק דתפארת, ולכן הארתו ירוקה, ולהיות הנצח הוא ג״ר דנה״י, כמו החסד שהוא ג״ר דחג״ת ולכן עומד בימין ואין בו אדמימות כמו בתפארת (ועיין בשער עתיק בע״ח בדרוש הספיקות) ושולט בו הלבן על האדום בסוד נעימות בימינך נצח. ובסוד נצח ישראל לא ישקר.
זהר כליל חוור וסומק: זהו הוד שהוא בקו שמאל והאודם שולט בו על הלבן. והוא יתוקן בגמר התקון ומ״ש בזהר בראשית אות קמ״ה יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו. ע״ש בהסולם כי הודו של משה, הוא מבחינת פנימיות ז״א, בסוד משה מלגאו.
זהר זהיר לכל עיבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא: זהו יסוד, כי זווג של היסוד נעשה על המסך בסוד ההכאה המעלה אוד חוזר להלביש את אור הישר, ואז ישנם חכמה וחסדים בהקומה. לזה אומר זהר זהיר לכל עיבר הן לחכמה והן לחסדים. ומ״ש כמאן דמחא בפטיש רומז על זווג דהכאה. (וענין זווג דהכאה והעלאת או"ח שנעשה לכלי קבלה במקום הרצון לקבל הוא ענין ארוך ומפורש היטב בפתיחה לחכמת הקבלה למרן בעל הסלם זיע״א ע״ש).

אות ו
זהר
ו) הכי מהאי זהר זהרין כמה נשמתין, דאינון זהרין כלהו ברקיע. ואלין אינון נשמתין מאלין משכילים דאית בהון שכל לאשתמודעא ברזין דמאריהון. כלהו רשימין ומצויירין במלכותא דרקיעא, ככוכביא דנהרין ברקיעא, והיינו יזהירו כזהר הרקיע. מאי הרקיע. דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע. הכי נהרין בכרסיא.

פירוש מעלות הסולם
ו) הכי מהאי זהר וכו': כן מזהר הזה מאירים כמה נשמות, והם מאירים כולם בתקון הרקיע. ואלה הם הנשמות מאותם המשכילים שיש להם שכל לדעת את סודות אדונם. כל אלה הנשמות רשומות ומצויירות במלכותו של הרקיע, כמו כוכבים שמאירים ברקיע. וזהו יזהירו כזהר הרקיע. מהו הרקיע. שואל מהו התקון הנקרא רקיע. ומשיב, הוא אשר הנשמות של המשכילים מאירות בו כמו הכוכבים ברקיע. וכן הם מאירים בהכסא.
פירוש הדברים, כי ע״י עבודת הצדיקים העושים מצות ומעשים טובים כדי לעשות נחת רוח ליוצרם עולה מ״ן למעלה ומתתקן ממ״ן אלו מסך, ואור העליון שאינו פוסק מלהשפיע מזדווג על מסך הזה ויוצאת קומה שלימה של אור ומתלבשת באור החוזר הזה שעלה ממטה למעלה. ואותו אור מגיע אל הנוקבא שהיא השכינה הקדושה וזה כלל גדול אשר כל מה שהתחתון גורם תוספות אור בהעליון, חוזר ויורד אותו האור גם אל התחתון. ולכן אחר הזווג הזה נעשה המסך לרקיע, שדרך בו משיגים הצדיקים לאותה קומת הזווג שנעשה עליו. וכשהמדרגה יורדת אל הצדיקים דרך הרקיע היא מתלבשת בלבוש הנמשך מן הרקיע, שהוא בחי׳ אור חוזר המתהפך מן הרקיע ולמטה עם אור ישר שמן הרקיע ולמעלה. ופירושו של לבוש הבא מן הרקיע הוא, כי אפילו אחר שבאה המדרגה להשגת התחתון אינו נהנה משהו מן אור העליון שבא אליו, אלא לפי מדת השפעת נחת רוח ליוצרו, ואינו מקבל משהו אם לא ימצא בו השפעה ליוצרו, ואז הקבלה מתלבשת תוך ההשפעה או״י באו"ח וזה אמרו הכי מהאי זהר שהוא הארת ג״ר של כל עשר הספירות זהרין כמה נשמתין דאינון זהרין כלהו ברקיע שכולם מאירים בלבוש של השפעה הבא מן תקון הרקיע שלמעלה. בסוד הזמירות ואלין מליא יהון לרקיעיא. ואומר הנשמות הללו הן מאלה המשכילים שיש להם שכל לדעת סודות אדונם, כלהו רשימין ומצוירין במלכותא דרקיעא היינו בשליטה גמורה שהיא מלכותא לא להמשך ח״ו אחרי קבלה לעצמו. ככוכביא דנהרין ברקיעא היינו לקבל טיפין טיפין של אור לפי השיעור של הנחת רוח שיש אל הנותן. מאי הרקיע חוזר פעם ב׳ לבאר מהו תקון הרקיע. ומשיב היינו הארת הנשמות של המשכילים המאירים טיפין טיפין ככוכבים. היינו דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע.
ומ״ש הכי נהרין בכרסיא: היינו בתקונים של עולם הבריאה שנקרא כסא מלשון כיסוי והעלם כי אור החכמה מסתיים במלכות דאצילות, ואינו עובר ממלכות דאצילות ולמטה. וכל המוחין דעולם הבריאה הם מבינה דאצילות בסוד אימא מקננא בכורסייא וג״ר דבריאה נקראות כסא הכבוד, שהן כסא לאצילות שנקרא כבוד, בסוד ל״ב נתיבות החכמה שבגימטריא כבוד. וששה הקצוות נקראים שש מעלות לכסא. וכן יש לפרש ג״כ מלשון כסא שהיא בבחינת ישיבה כי אורות האצילות נקראים עמידה, מטעם שהם אורות החכמה, ומתגלה בהם כל שיעור הקומה בשלימותו כאדם העומד, משא״כ אור הבינה הוא כמו אדם היושב על הכסא אשר קומתו מתמעטת. ונשמות הצדיקים מאירות בכל התקונים והאורות דבריאה

אות ז
זהר
ז) וכלהו פרחין מן רקיע ודא צדיק חי עולמים, דמניה פרחין נשמתין דצדיקיא. ונהרין בסיהרא. ועליהו כתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.

פירוש מעלות הסולם
ז) וכלהו פרחין מן וכו': וכל הנשמות פורחות מן הרקיע, והוא צדיק חי העולמים, אשר ממנו פורחות נשמות הצדיקים. ומאירים באור הלבנה שהיא מלכות שממנה בא אור, החוזר ועליהם כתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ.

אות ח
זהר
ח) ואיהו רקיע, דאיהו לעיל מחיוון הה"ד וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקי"ע ותשכח ליה עיק"ר ויסודא דמרכבתא עלאה דעליה קיימין חיוון וכרסיא דמרכבתא עלאה.

פירוש מעלות הסולם
ח) ואיהו רקיע דאיהו וכו': ואותו הרקיע, אשר הוא למעלה מן החיות, זה הוא שכתוב וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקיע ותמצא לו עיקר ויסוד של המרכבה העליונה, שעליו מתקיימים החיות והכסא של המרכבה העליונה.
ביאור הדברים, כבר ביארנו לעיל אשר רקיע הוא הפרסא שפירושו צמצום ב׳ מעליית המלכות לבינה, והוציא בינה ותו״מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה, ובעת גדלות חוזרת הפרסא שהיא הרקיע לסיום הצמצום א', ומחזיר הספירות בינה ותו״מ אל המדרגה. ובכלל יש ג׳ פרסאות בעולם אצילות. א׳ הוא הרקיע הראשון שבמקום הפה דא״א, שהוציא בינה ותו״מ מראש דא״א, למדרגת או׳׳א, ונשאר בראש א״א כתר וחכמה לבד והוא רקיע הראשון. כי פרצוף עתיק אמרנו לעיל שהוא כולל כל גוון והוא אמצעי ושורש, בבחי׳ בקע ולא בקע ועדיין לא נקבע בו פרסא. (עיין בסולם תחילת ב״א) ב׳ הוא רקיע אמצעי העומד במקום החזה דא״א ומוציא בינה ותו״מ דחג״ת דא״א מבחינת תוך למקום ישסו״ת וזו״ן שלמטה מחזה. ג׳ הוא רקיע התחתון העומד במקום סיום עולם האצילות, ומוציא בינה ותו״מ דזו״ן דאצילות לבי״ע. ונמצא ג׳ סיומים מכח צמצום ב': העליון בפה דא״א, האמצעי בחזה דא״א. התחתון הוא בסיום האצילות. ולעת גדלות שהארת ע״ב ס״ג דא״ק מבטלת לשעתה את הסיומים דצמצום ב׳ ומחזירה את הסיומים דצמצום א׳ אשר בזה מתבטל הגבול של סיום האצילות, אז יורד רקיע התחתון מסיום האצילות למקום נקודה דעולם הזה, ומעלה את ג׳ עולמות בי״ע דפרודא לאצילות אל המקום שמחזה ולמטה דא״א ששם עומדים ישסו״ת וזו״ן. והם מלבישים עליהם. ואח״ז יורד רקיע האמצעי ממקום החזה דא״א למקום סיום האצילות ומעלה את הישסו"ת וזו״ן שעליהם מלבישים ג׳ עולמות בי״ע אל מקום או״א דאצילות, כי הגבול שבחזה כבר נתבטל. ואח״כ יורד רקיע העליון שבפה דא״א אל מקום החזה ומתבטל הגבול שבין הראש דא״א לחג״ת שלו, ששם או״א ועליהם מלבישים ישסו״ת וזו"ן, ועליהם ג׳ עולמות בי״ע ונמצא שכולם עולים אל ראש א״א, ומקבלים שם אור החכמה. וזה אמרו איהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון הוא רקיע העליון שבפה דראש א״א הכולל כל התחתונים בזמן בטול הפרסאות והסיומים וזה שאמר הפוך רקיע היינו הורדת הנקודה דמדת הדין למקומה ותשכח ליה עיקר ויסודא דמרכבתא עלאה כי יש מרכבה דחג״ת שלמעלה מחזה ונקרא מרכבה עליונה ויש מרכבה דנה״י ונקרא מרכבה תחתונה להיותם למטה מחזה, וכן יש חיות גדולות שהן חג״ת וחיות קטנות שהן נה״י והפרסא שבפה דא״א הוא ממעל להמרכבה העליונה ולעת גדלות, מעלית את כולם. היינו שנתהפך הרקיע לשעתו תשכח ותמצא את העיקר שהוא החכמה סתימאה שעליה נאמר כולם בחכמה עשית, ומ״ש בזהר(אד"ר אות כ"א) שהיא מכוסה בקרומא דלא לאתפתחא. היינו בקביעות. כי אפילו אחרי בטול כל הפרסאות כבר ביארנו לעיל שכל הגדלות נקרא בשם זהר ולא אור הרומז על ג״ר דג״ר והגילויים הם בבחי׳ כוכבים טיפין טיפין של אור, ובכל העליות אשר אח״פ דכל מדרגה מתחברים לכתר וחכמה לא נעשים לאחד ממש, רק בבחי׳ ימין ושמאל כמ״ש במקומו. שזהו עיקר התקון של השבירה, שיש גדלות בבחי׳ עליית העולמות לבד בלי לבטל את המסכים. וגם שהזווג של ח״ס הוא רק מבחי׳ החסד שלה ולא מכל קומתה שחסד שלה לבד מספיק לבטל הפרסאות לשעתם שז״ס חסד עולה ע״ב.
ויש כאן עוד ענין נשגב, שבהתהפכות הרקיע וכל האורות מתגלים, רואים אשר, מלבד הנחת רוח והשעשועין הגדולים שיש למעלה מיגיעתנו בתורה ומצות בזמן הסתרת הפנים שהם גדולים יותר מפעולת המלאכים שהם מוכרחים בשליחותם. מתגלה עוד שההסתר אחר תיקונו בעת הגילוי, הוא משמש כמו פתילה להאור הנאחז בה, וכל העב יותר נעשה לכלי לאור גדול וחשוב יותר וזה אמרו הפוך רקיע היינו ביציאה מן ההסתר פנים תשכח ליה עיקר תמצא לו לההסתר עצמו שהוא המקשר העיקרי לאור השי״ת, אשר על ידי זה הוא כל גילוי החכמה. והיא מאירה בכלים דאחוריים בסוד וראית אשר אורות דחכמה הנקראים ראיה והסתכלות, את אחורי מאירים בכלים דאחוריים דוקא. ובפנים אין חכמה מאירה בסוד ופני לא יראו רק חסדים.

אות ט
זהר
ט) ועליה אתמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק דלעילא קיימא עלמא דאתכסייא. ועל צדיק דלתתא קיימא עלמא דאתגלייא. והיינו מצדיקי הרבים מההוא צדיקא דעלמא תליין. מאי הרבים. אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים. דאינון מסטרא דאבהן, דלית רבים פחות מתלת.

פירוש מעלות הסולם
ט) ועליה אתמר וצדיק וכו': ועליו על הרקיע שהוא בפה דאריך אנפין נאמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק העליון מתקיים עולם המכוסה. ועל צדיק התחתון מתקיים עולם המגולה. והיינו מצדיקי הרבים מאותו צדיק יסוד עולם תלויים הרבים ושואל מי הם הרבים. ומשיב, אלו שנאמר עליהם הלכה כרבים. שהם מבחינת האבות. שאין רבים פחות מג׳. פירוש, כי ב׳ עולמות יש, אשר מחזה ולמעלה נבחן לעולם העליון והוא בחסדים מכוסים ועומד על הרקיע העליון שבפה דא״א. ועל הרקיע האמצעי שבחזה עומד העולם המגולה כי ברוחניות עומד היסוד למעלה מן הבנין. (ועיין בזהר ויצא דף קל״ב במאמר תרין רקיעין שירותא וסיומא) וזהו פרושו ומצדיקי הרבים כי אין רבים פחות מג׳ והם האבות שהם חג״ת הנקראים רבים והם תלויים על הרקיע העליון שהוא ממעל להמרכבה העליונה כנ״ל.

אות י
זהר
י) הלכה כרבים, דא שכינתא. ומתמן ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ ההיא דאתמר בה והארץ הדם רגלי. דא שכינתא דאיהי כלילא מעשר ספירן, ומתמן אתקריאו ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים, נביאים, מארי תורה. גבורים. חסידים. נבונים. חכמים. ראשי אלפי ישראל.

פירוש מעלות הסולם
י) הלכה כרבים דא וכו': הלכה כרבים, היא השכינה. ומשם ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אותה שנאמר בה והארץ הדום רגלי. זוהי השכינה שהיא כלולה מעשר ספירות, ומשם נקראים ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים. נביאים. בעלי תורה. גבורים. חסידים נבונים. חכמים ראשי אלפי ישראל.
פירוש, הלכה היא מלכות אותיות הכלה ויש ב׳ בחי׳ מלכות אחת היא לאה המלבשת מחזה ולמעלה דז״א. ואחת היא רחל המלבשת מחזה ולמטה דז״א, ובעת הארת מוחין השלמים בהארת החכמה אז נעשו ב׳ הנוקבין דז״א רחל ולאה פרצוף אחד אשר לאה היא בפנימיות ורחל בחיצוניות. ואז הלכה כרבים, שהם חג״ת ואז ומתמן ועמך כולם צדיקים וגו׳ כי השכינה הק׳ מקבלת אז מכל קומת ז״א וחג״ת דז״א נעשו לחב״ד ונשלם בג״ר ויש לו עשר ספירות שלימות והשכינה מקבלת מכל ע״ס דז״א לזה אומר דא שכינתא. דאיהי כלילא מעשר ספירן ואז היא משפיעה להתחתונים, מכל עשר הספירות. זה אומרו ומתמן אתקריאו ישראל וכו' אשר השכינה מעטרת לישראל מכל קומת עשר הספירות שלה, ונקראים מלכים צדיקים וכו'.

זוהר חדש יתרו  קו – קח  שיעור 36

ורגליהן רגל ישרה

בכדי למלא תפקידו צריך האדם לראות שהוא מארגן את צד האדם שבו בפנימיות, להיותו אדם הפועל בקו אמצעי. האות א במילה אדם היא קו אמצעי, ד היא המלכות, הלב,  ם היא הבינה. עליו להחזיק את ההשתוקקות הגדולה המלכות, יחד עם בינה העליונה, שבה בחרה הנשמה ביתר דבקות.

 

עתה מבאר קו אמצעי ואומר שאותו דיבור עורר דיבור אחר,  כי מתוך שדבור זה שהוא קו שמאל אינו יכול להאיר, חכמה בלי חסדים מטעם המחלוקת עם הימין שרוצה רק חסדים והשמאל רוצה רק חכמה, ע"כ יוצא דבור אחר, שה"ס מדת החכמה שלא קו האמצעי.

דבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש.  הדבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה ממטה למעלה. ממטה למעלה זו פעולת הנקבה, שזה תפקיד המלכות לדחות את האור כדי לבנות כלי ראוי לקבל בהשפעה.

אדם הבא לקו אמצעי הוא רואה שכל מה שחשב לקבל לפרטיות בשמאל, שיעשה לו טוב, הוא רואה שזה לא נכון.

רגל נקרא זכר ומרגלית נקבה. ממעמקים קראתיך השם, מהמקום הנפשי העמוק לוקחים את המרגליות האלו להשתמש בהן לעשות נחת רוח לבורא, ולא למשוך את האור לפרטיות ולפגום.

זוהר חדש יתרו ​​ קו - קח ​​ שיעור 36

ורגליהן רגל ישרה

בכדי למלא תפקידו צריך האדם לראות שהוא מארגן את צד האדם שבו בפנימיות, להיותו אדם הפועל בקו אמצעי. האות א במילה אדם היא קו אמצעי, ד היא המלכות, הלב, ​​ ם היא הבינה. עליו להחזיק את ההשתוקקות הגדולה המלכות, יחד עם בינה העליונה, שבה בחרה הנשמה ביתר דבקות.

 

שסח בזמן שהחשמל זה מאיר ניצוצין לד' רוחות דרום צפון מזרח מערב, שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם יוצא קול אחד מלמעלה קו ימין המתעורר במין כנפי החיות כשדופקות זו בזו, אלו הן הכנפים המשמיעות קול, כמש"א ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, ואז קול זה כלול מד' קולות כי כשהקול יוצא פוגש באלו ד התנוצצויות של החשמל ונחלק לד' קולות. בתחילה הוא בחינת יוד העולה לאור ונעשה אויר, ולאחר מכן ד קולות שהם ד רוחות שבחשמל ואז נשלם בעוד ג קווים.

 

שסט קול אחד הולך לגליצור ומתעורר בקול ההוא אור החשמל ונעשה ממנו דבור אחד ובדבור אור החשמל ונעשה ממנו דבור אחד. ובדבור ההוא התעורר דיבור אחר סתום בלחש, וכשזה מגיע לגליצור אז מתגלים לו רי"ד סודות עליונים שהתגלו. גליצור הוא הממונה של קרקע קטנה, היא המלכות במצב א' שיש לה חכמה בלי חסדים, מציאות של השלמת כלים, קו שמאל

אחר שביאר איך ג קווים של החשמל מאירים למלכות מבחינת קרקע קטנה, שהיא מצבה א של המלכות, הנה חוזר לבאר בפרטות סדר הארתם של ג קווים דחשמל לקרקע קטנה. ומבאר איך ג הקווים יוצאים בזה אחר זה, שכל אחד מראה כוחו, ואח"כ מתיחדים ע"י קו האמצעי ואח"כ מתקבלים במלכות דקרקע קטנה.

וכבר ידעת תוכנם של ג קווים, שקו ימין נעשה מעלית המלכות דסיום רגלין לבינה. עולה לניקבי עינים ומוציאה את האח"פ מחוץ למדרגה שדיני המלכות ממעטים הג"ר דבינה, בסוד י שנכנסה באור הבינה שבראש מקבלת אור חוכמה כדי לתת לז"א. המלכות שעלתה לבינה גרמה בה מיעוט, והאור ירד לבחינת אויר שה"ס ו"ק חסר ג"ר ויש לה רק נפש רוח דאורות. וקו שמאל נעשה אחר שהארה עליונה חזרה והוציאה י מאויר וחזר להיות אור ג"ר כמקודם שהג"ר דחכמה שוב מאירים בה החזיר את המלכות למקומה. והוא קו השמאל. וקו אמצעי נעשה ע"י זווג הנעשה על מסך דחירק של קו אמצעי, כי מתוך שנעשית מחלוקת בין ימין לשמאל ומכבים זה את זה, אז יוצא זווג דהכאה על מסך דבחי"א שה"ס מסך דחיריק דז"א הממעט הג"ר דחכמה מקו שמאל, ומחברו ​​ עם החסדים דימין, ואז נעשה שלום ביניהם ושניהם מאירים בכל שלומותם. כל אחד נותן הצד שלו ליחד לכלל, יש רק ו"ק דחכמה, לא כל הג"ר מאירים.

ג' קווים, ימין הוא מצב בקטנות שיש רק גלגלתא ועיניים, לא משתמשים ברצון לקבל.

קו שמאל יש השלמת כלים, מגיע אור חוכמה שלא ניתן לקבל אותו .

קו אמצעי, המסך דחיריק משלב בין ימין לשמאל שכל אחד נותן עצמו ליחד, כאשר הימין מוביל ושמאל קיים וכפוף אליו.

וקול זה היוצא מלמעלה הוא יציאת קו ימין שאות י נכנסת באור הבינה ונעשה אוויר. ומפרש איך הוא נעשה, ואומר התעורר קול בין הכנפיי החיות המקישות זו עם זו, כי הכנף הימנית היא סוד בינה והשמאלית ה"ס מלכות, וכשדופקות זו בזו מעורבות כחות המלכות בבינה. י נכנסת לאור ונעשה אויר היינו ו"ק בחסרון ג"ר שזהו קו ימין. הכנפים, מלכות ובינה דופקות זו בזו ומתכללות בינהן. ​​ 

אחר שהקול הזה שיצא מכנפי החיות פגש בד' התנוצצויות שבחשמל, מהתכללות יצא קול שהוא קו ימין ופגש גם הוא בד' רוחות כמו שישנן בחשמל שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, אשר קו ימין כבר יצא בו, ועתה צריך לצאת בו קו שמאל, וז"ש קול אחד, היינו הארה אחת, בא לגליצור היינו לקרקע זעירא ששם הממונה גליצור. קרקע זעירא היא המלכות במצב של השלמת כלים, נקראת כבר נערה, יש לה רצונות, יש לה חוכמה, אותה היא לא יכולה לקבל, כיוון שאינה בוגרת עדיין, אין לה עדיין את הצלם, ההיגיון שהיא צריכה לקבל בקו אמצעי.

שקן שמאל דחשמל שבו יצאה י מאויר וחזרו הג"ר דחכמה להאיר בו, הנה הוא מאיר לקול הזה, שהוא ו"ק בלי ג"ר, ומוציא גם בו את המלכות מבינה, ומחזירו להארת ג"ר דחכמה, ונעשה ממנו דיבור כי החכמה מכונה דבור. קול דממה דקה, הם חסדים מכוסים, ודיבור זה כשיש כבר את המלכות ואותו הקול שהיה בחסרון חכמה עם יציאת קו הימין, נעשה עתה ביציאת קו שמאל לבחינת דבור, שה"ס גילוי החכמה המכונה דבור.

עתה מבאר קו אמצעי ואומר שאותו דיבור עורר דיבור אחר, ​​ כי מתוך שדבור זה שהוא קו שמאל אינו יכול להאיר, חכמה בלי חסדים מטעם המחלוקת עם הימין שרוצה רק חסדים והשמאל רוצה רק חכמה, ע"כ יוצא דבור אחר, שה"ס מדת החכמה שלא קו האמצעי הממעט את הג"ר דחכמה, ומשאיר רק ו"ק דחכמה ע"י מסך דחיריק היינו לא כדבור הקודם שהג"ר דחכמה היו מגולות בו, אלא דבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש כשאמר כאן לחש אין הכוונה לקול דממה דקה, כי ג"ר דחכמה נסתמו בדבור הזה, וכן הוא בלחש בלי השמעת קול, שה"ס ו"ק דחכמה המאירים בדבור הזה, כי הקול אחר שנשלם ע"י הדבור נבחן לזכר שהארתו ממעלה למטה, כי אור זכר מאיר תמיד ממעלה למטה.

והדבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה ממטה למעלה. ולפיכך הדבור א שהוא קו שמאל המאיר בג"ר דחכמה, הוא דבור בהשמעת קול ושהקול פועל והדיבור פועל, ויש בו אור זכר המאיר ממעלה למטה אור שממעלה למטה אסור לקבל. והדבור ב שהוא בתקון קו אמצעי, המתקן אותו להאיר רק ממטה למעלה, הוא דבור בלי השמעת קול, ומתוך שהקול אינו פועל בו, יש בו רק אור נקבה שהוא ממטה למעלה. ממטה למעלה זו פעולת הנקבה, שזה תפקיד המלכות לדחות את האור כדי לבנות כלי ראוי לקבל בהשפעה.

כי עתה התגלה לגליצור הממונה על מצב א של המלכות מתגלים לו 240 סודות עליונים שסוד ירידת האור שהיתה במצב א היתה מחמת חיסרון היחוד עם הימין, ועתה שהתיחד השמאל עם הימין כבר נשלם הכל. כי רי"ד הוא אותיות ירידה.

אדם הבא לקו אמצעי הוא רואה שכל מה שחשב לקבל לפרטיות בשמאל וזה יהיה לו טוב, הוא רואה שזה לא נכון.

מלכות שעלתה לבינה נק' סלע, ומלכות שלא עלתה נקראת צור ויש להכות בה. גלי-צור הממונה על המלכות המשתוקקת לקבל את כל האור בלי חסדים.

 

שע הקול השני כלומר ההארה השנייה של הקול הולך למלאך ענאל, שהוא הממונה הגדול על י"ח רבוא מחנות המשמשים בקרקע אחרת שהיא בהארות כל הצבעים שהם לבן אדם ירוק, זו נק קרקע של ארגמן שבו ארוגים כל הביקושים, מן וכוללים את כל הצבעים ביחד, ק המאירה בכל מיני אורות היוצאים מחשמל זה ושם בקרקע ההיא שוקעות י"ב אלף רבוא מרגליות עליונות גם אותם י"ב מלכויות שנק רגלים הנותנות גדלות למדרגה, שכאן ניתן לקבל ג"ר דו"ק של צמצום ב.

 

שעא רגל נקרא זכר ומרגלית נקבה, שהיא בחינת אח"פ שעלו למעלה מפרסא ועתה ניתן להשתמש בהן כשד' התנוצצויות של החשמל עולות ובאות זו בזו, עולות אז כל אלו המרגליות שהיו שקועות בקרקע ההיא ומגיעות לשער מזרח, ומשם תפוחים ששה אלף אלפים שערים ובהם ענאל והממונה הגדול.

הקול הראשון שהולך לגליצור לקרקע זעירא, אע"פ שנחלק לד' שה"ס ג קווים ומלכות, היה תחת שליטת קו השמאל, ולפיכך אינו ראוי להתלבש אלא בכלים דקרקע זעירא כלומר השתוקקות רצון גדול שאסור לפעול אותם כמו בערב יום הכיפורים, לוותר על החיצוניות שה"ס מצב א של המלכות וקול השני ההולך לענאל, לקרקע דארגוונה שה"ס המלכות ממצב ב הוא בשליטת קו אמצעי כי המלכות ממצב ב היא בבחינת קו האמצעי.

כי להיותה בבחינת קו אמצע היא כלולה מכל הצבעים לבן אדום ירוק כמו קו אמצעי, משא"כ קרקע זעירה, לא היה בה אלא צבע אדום בלבד כמו קו השמאל. ולפיכך הממונה על קרקע דארגוונא הוא הרב הממונה, כי ח"י מורה על היסוד שהוא קו אמצעי המשפיע אל המלכות ממצב ב ולא ישירות למלכות מפני שבצמצום ב הגדלות נעשית על היסוד. ואלף ה"ס השפעת החכמה הנק אלף בסו"ה ואאלפך חכמה, ורבוא ה"ס השפעת החסדים המלבישים את החכמה, ההאורות מתרבים עד אין שיעור. וענאל פירושו עדות אל, כי ענה הוא עדות, מלשון לא תענה ברעך עד שקר אל תתן עדות שקר. רק כשיש גילוי לחסדים, כלומר שיש חכמה ומשפיעים אותה, זו עדות החכמה שאדם רוצה להיות משפיע. ונק כך משום שהשפעת עדות. והממונה על המלכות ממצב א הנק קרקע זעירא, נק גליצור, שפירושו הצור גילה, כי מקום גילוי החכמה הוא בעיקר במצב א של המלכות, והמלכות של מצב ב נקראת סלע המקבלת ממנה

וע"כ נק גליצור, ועיקר מעלתה של המלכות במצב ב היא משום שמקבלת את הפרטים סוד י"ב צירופי הויה מז"א, היינו שיש בה הכנה שיתגלו בה י"ב אלף רבוא מרגליות עליונות, מי"ב צירופי הויה דז"א. והם אלף מבחינת החכמה שבהן, ורבוא מבחינת החסדים שבהן.

בא שאול באלפיו ודוד בריבואתיו, כלומר שדוד יכול לבטא גם את החכמה. אצל שאול יש חכמה ואין ביטוי של חסדים, ולכן מלכותו לא יכולה לעמוד.

ומתי הן מתגלות, לזה אומר ​​ בזמן שד' התנוצציויות של החשמל שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, עולות ונכללות זו בזו, ואז נכללת כל אחת מד' ההתנוצציויות בג' קווים וד' פעמים ג הם י"ב והם מאירים לקרקע הארגמן, שהן י"ב אלף רבוא דאינון שקיען בקרקע, שהיו מוכנים לצאת ממנה, היינו קו אמצעי שהוא ז"א שנק מזרח, היינו שבאים תחת שליטתו לקבל מי"ב צירופי הויה שבו.

ונודע שקו אמצעי מסתיר הג"ר דחכמה ואינו מתקן אלא הו"ק דחכמה, היינו החכמה בסו"ה ואאלפך חכמה היינו ו"ק חג"ת נה"י כי רק חג"ת נה"י דחכמה פתוחים להאיר שם, אבל לא הג"ר דחכמה שהם סתומים ומכוסים.

 

שעב וכשהקול מתעורר מלמעלה היינו מבין כנפי הכרובים, מכה בו האור של החשמל הזה, ונעשה ממנו דיבור, ובדבור ההוא מתעורר דבור אחר סתום.

שכאן מבאר בפרטות את ההארה השניה של הקול שיצא מכנפי החיות, בסדר ג קווים בזה אחר זה היינו היוצא מבין כנפי החיות שהוא היציאה של קו ימין, בטש נהירו דהאי חשמל ביה ואתעביד ממנו דבור, היינו יציאת קו השמאל ע"י הארת החשמל יצאה י מאויר, ואור החכמה חזר למדרגה. כי החכמה נק דבור ואח"כ יצא קו האמצעי, שמשום המחלוקת שהיתה בדבור הגלוי שהוא קו השמאל, גלי צור התעורר קו אמצעי ומיעט הג"ר דחכמה, ותקן את הו"ק דחכמה שבשמאל עם החסדים שבימין, ונעשה הדבור סתום מג"ר דחכמה.

 

שעג וכשאור זה מגיע לענאל הממונה מתגלים אז שה"ס סודות עליונים ממצב א גילו את עומק הרצון שהם שקועים בטבעת שהיא חותם האמת, אז באימה בחיל ברתת וברעש עולם שירות ותשבחות לאדון כל. ממעמקים קראתיך השם, מהמקום הנפשי העמוק לוקחים את המרגליות האלו ומשתמש בהן לעשות נחת רוח לבורא. בלי מצב א לא ניתן לראות את הרצונות הגדולים.

האור הרשום בשם המפורש במ"ב אותיות חקוקות, יוצא מאותו גדול השרים על כל שאר המחנות, שנק סנדלפון, והאור ההוא מכסה על אותן ב קרקעות מהקרקע הקטנה עד קרקע הארגמן.

כל מדרגה נחלקת לשס"ה ולרמ"ח למעלה מטבור/חזה ולמטה מטבור. שה"ס י"ה ו"ה בסוד שמי עם י"ה הוא שס"ה עליהם כתוב, זה שמי לעולם להיותם ג"ר, וזכרי עם ו"ה הוא רמ"ח היינו ו"ק שעליהם כתוב, זה זכרי לדר דר. לכן נקבה מחוייבת במצוות לא תעשה

שה"ס הג"ר המרומזים בשס"ה והיינו בבחינת ו"ק דחכמה, ולא בג"ר דחכמה, היינו ששקועים בקו האמצעי הנק חותם אמת, שהוא מתקן רק הו"ק דחכמה, ולא הג"ר. אבל כל זמן שמאירה החכמה נמשכים עמה דינים מפני שחכמה מאירה לרצון לקבל ואז יש דינים מפני שזה מעורר רצונות שצריך לתקן, היינו מחמת הדינים המתגלים עם החכמה נופל על המקבלים אימה וחיל ורתת עד גמר תיקון.

יש לכסות מפני הטומאה. כשמקבלים בקו אמצעי, יש לקבל בצניעות, שזה מותר אך אסור לעשות זאת ברחוב. אדם האוכל בשוק, מסתכן בנפשו. קבלה ראויה בצניעות יכולה להביא שהדינים ישקטו.

ואז כדי להשקיט הדינים צריכים לכסות על הארת החכמה המתגלית, שזה נעשה ע"י סנדלפון שהוא אור המכסה ומעלים על אור החכמה, שהאור הזה מכסה על אור החכמה שנתגלה בב' המלכויות המכונות קרקע קטנה וקרקע הארגמן, ואז נשקטים הדינים.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו  ק – קב  שיעור 34

ארבע החיות שבתוך החשמל

 

האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.

כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.

 

כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.

 

האדם נברא צלם ודמות, ומלמד שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות.

מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.

בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה היא מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.

מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא, שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהוטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.

התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.

רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלו, אלא זהו מבנה הנשמה אתה הוא מגולגל, מבנה נשמתי המתאים בדיוק, כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.

חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.

כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.

הצלם הוא הזכר שמחתים עם צורה בתבנית, לפיה מציירת ובונה הנקבה שתחתיו.

 

הגוף הרוחני ( לא הגשמי ) של האדם מצויר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. נשמה היורדת לעולם מקבלת צלם וכנגד הצלם את הדמות.

יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.

יחזקאל הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.

 

חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.

המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.

ומראה  הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, חסדים בלי חכמה. זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שיקבל הארת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.

היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.

מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.

זוהר חדש יתרו  קג – קה  שיעור 35

ארבע החיות שבתוך החשמל

 

אדם הוא זכר ונקבה. האות שהיא סוד הזכר, היא אות ן שה"ס אדם בשלמות, ואות זו שולטת בנקודה זו, שהיא ד היינו המלכות שהיא על ד החיות. אדם הוא התכללות של כל הרוחות יחד, צד הזכר שבו ן השולט על צד הנקבה שהיא אות ד

הוא האות ואו משם הויה, הוא זעיר אנפין דאצילות, האלף המחברת שמים וארץ, תכלית ורצון.

 

ובסוד הזה שהאות ן היא סוד פנימיות הכל, כל אלו המחנות האחרים וכל הצבאות נק בשם הזה, שכתות אלפי שנא"ן ראשי תיבות שור נשר אריה, והאות ן במקום אדם. האדם לא יכול לבוא לידי ביטוי מחזה ולמטה, אלא רק בחזה ולמעלה, מלכות שעלתה לת"ת. שנאן הוא ראשי תיבות של שור נשר אריה נוקבא, שנוקבא זה צד האדם ביחס לבורא.

 

ומשום זה כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם כי הוא הכלל, וזה סימן רע שבעלי חיים לא חוששים מבעלי חיים. שזה סימן שאדם אשר החיות אינן חוששות ממנו, אינו ממלא כראוי את תפקידו, כפי שמחייבת אותו הנשמה שלו.

אדם המסתכל ולא רואה את הכלל, אלא פרטים בלבד, הוא יפרש את המציאות ויקבל תמונה נפרדת, לכן צריך קודם קו אמצעי כדי לקבל את הפירוט הנכון לקבלת החכמה.

לכן צריך להישמר, מאחר וצד הרצון לקבל, הוא שמושך את החכמה, הוא יכול לפרוט את הפרטים המלמדים על הכלל, רק כאשר בא בביטול ואינו משתמש ברצון לקבל לפרטיות.

 

אדם הוא כלל הכל. בחינת האדם הבחירי שנמצאת בכל אחד הוא הכלל המחליט כיצד לחלק זכויות. האור לא מתקבל דווקא במקום בו מבקשים לקבלו. החלוקה להיכן ירד השפע נקבעת ע"י הכלל. כדי שאדם יגיע לתכליתו, עליו לחבר בקו אמצעי תחתונים לעליונים, לב למוח, בריאה לבורא יתברך.

ורגליהן רגל ישרה

 

ברגלים וטלפיים של החיות, שהם בבחינת שליטת הארת החכמה, אשר הטלפיים ה"ס נה"י דרגלים שבה תלוי גילוי החכמה בסוד וכף רגליהם. יש לראות אם בכלל מותר להשתמש בטלפיים אלו, שהם של חיות של עגל, עלולים לרצות לקבל ג"ר דחכמה שאסור לקבל.

כאשר מיישרות החיות הרוחניות הללו את רגליהן, היינו קו אמצעי, אז מלהטים אלו הניצוצות כי הארת החכמה, הבאה עם דינים המכונים אש לוהטת, עולים לקבל הארתם מרגלי החיות ויורדים להשפיע למלכות, ללב.

חשמל זה מסבב סביב לרגלי החיות וע"כ מקבל מהן הארתם הניצוצים של החשמל יורדים למטה עד אותו מקום הנק קרקע קטנה, ושם באותה קרקע רצים כל מיני אבני בדולח ומרגליות מתנצצות ואבני יקרות. ויש להיזהר שקליפת נוגה לא תיקח אותם

 

כשמגיע האור למצב קרקע זה יש לדחותו, ולהיות בחסדים מכוסים, ויתור על קבלת האור. על האדם לפעול אור חוזר, ובמקום למשוך ממעלה למטה חכמה ודינים, יפעל ממטה למעלה כדי לזכות במרגליות טובות. המשפיע שהוא זכר נק' רגל, והיא הנקבה נק' מרגלית.

זוהר חדש יתרו ​​ קג - קה ​​ שיעור 35

ארבע החיות שבתוך החשמל

 

שס אדם הוא זכר ונקבה. האות שהיא סוד הזכר, היא אות ן שה"ס אדם בשלמות, ואות זו שולטת בנקודה זו שהיא ד היינו המלכות שהיא על ד החיות. אדם הוא התכללות של כל הרוחות יחד, צד הזכר שבו ן השולט על צד הנקבה שהיא אות ד

משם הויה זעיר אנפין הוא האות ואו, האלף המחברת שמים וארץ, תכלית ורצון.

 

שסא ובסוד הזה שהאות ן היא סוד פנימיות הכל, כל אלו המחנות האחרים וכל הצבאות נק בשם הזה, שכתות אלפי שנא"ן ראשי תיבות שור נשר אריה ן במקום אדם ואע"פ שהעמידוהו, למה כתוב שנא"ן אבל סוד זה הוא משום שיוצאים מסוד המוח הפנימי שה"ס ד חיות של המלכות שבכלל הכל נק שנאן שה"ס המוח שבו ד חיות שור נשר אריה, ואדם הכולל שלשתן, שה"ס המלכות שנק אדם, הנכללת מג' קווים אלו שור נשר אריה, ובמקום אדם, כוללת עליהן באות ן שהם ראשי תיבות שנא"ן שור נשר אריה ן שהיא אדם. המוח כולו היינו ד החיות מתחבר יחד בסוד הפנימית שהן סוד שנא"ן ע"כ נק אלפי שנאן. האדם לא יכול לבוא לידי ביטוי מחזה ולמטה, אלא רק בחזה ולמעלה, מלכות שעלתה לת"ת. שנאן הוא ראשי תיבות של שור נשר אריה נוקבא, שנוקבא זה צד האדם ביחס לבורא. ​​ 

 

שסב וכאשר ד החיות מסתכלות לפי שעה כתוב עליהן ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה שפע מז"א החיות נכללות זו מזו ונעשות גוף אחד שנק אדם ושאר ג פנים אינם ניכרים אז, ואח"כ נפרדות הצורות של ג החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך סוד הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל חוץ מצורת אדם שבו הן נכללות, שזו היא צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם כי הוא הכלל, וזה סימן רע שבעלי חיים לא חוששים מבעלי חיים.

אסור לפרט ג הווים מטרם שנכללו כולם בקו אמצעי הכוללם בסוד חסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד צריכים לפרט הימין ושמאל, שע"י התפרטות הזו מתגלה ג"כ הארת החכמה הנכללת בקו האמצעי עש"ה. אדם המסתכל ולא רואה את הכלל, אלא פרטים בלבד, הוא יקבל תמונה נפרדת, לכן צריך קודם קו אמצעי כדי לקבל את הפירוט הנכון לקבלת החכמה.

נמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ד החיות לגוף אחד הנק אדם, שה"ס המלכות המקבלת ג הקווים אריה שור נשר, מבחינת הקו אמצעי שבהם.

ואח"כ מפרטים ג הפנים כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי, כי אז צריכים ליחדן בדרך כלל מבחינת קו אמצעי בלבד, ואח"כ צריכים להפריט שאז מתגלה הארת החכמה הכולולה בהן. ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה אין בהן אלא צורה כוללת שהיא פני אדם בלבד. צד הרצון לקבל שמושך את החכמה, הוא יכול לפרוט את הפרטים.

 

שסג צורה עליונה היוצאת מתוך סוד עליות תוך אותיות רשומות, שהן ם ד א הוא סוד אדם, והכל כלול בו. אדם הוא כלל הכל בחינת האדם הבחירי שבכל אחד הוא הכלל המחליט כיצד לחלק זכויות. בסוד הכתוב, מקצה השמים עד קצה השמים, השמים הוא ז"א היינו מבינה שהיא קצה השמים למעלה עד המלכות, שהיא קצה השמים למטה מבינה עד ז"א דאצילות, שם הויה במילוי אלפין = אדם. וה"ס אמצעי ולמטה ולמעלה, הכל בכל אחד. ם סתומה היא למעלה שהיא בינה הכוללת הכל שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות שהם למוטה ממנה. ד היא למטה שהיא מלכות שהיא דלה ועניה שמתחת ז"א שהיא כוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א הוא סוד הכל באמצע, היינו ז"א שהוא באמצע בין בינה למלכות וצריך לחבר בין עליונים לתחתונים בקו אמצעי, הלוקח לכל הצדדים, שהוא כולל בתוכו ימין ושמאל ביחד. משום זה אדם הוא סוד הכל מצד אחד, בינה, לצד אחד, מלכות, חוץ מהסוד העליון העומד במחשבה ורצון עד שעולה לאין סוף.

שה"ס הויה במילוי אלפין גימ' אדם, שה"ס מחשבה דז"א היינו חכמה שהיא ר"ת כ"ח מ"ה ונק אדם.

 

ורגליהן רגל ישרה

 

שסד סוד זה הוא, כי אחר שביאר סודות גופי החיות שהן בבחינת שליטת החסדים, חזר וירד למטה לבאר ברגלים וטלפים של החיות, שהם בבחינת שליטת הארת החכמה, כי כשנשלמים נה"י דכלים באים ג"ר דאורות, ונה"י נק רגלים. והנה"י עצמם נחלקים ג"כ לחב"ד חג"ת נה"י אשר הטלפים ה"ס נה"י דרגלים שבה תלוי גילוי החכמה והג"ר והסו"ה וכף רגליהם. יש לראות אם בכלל מותר להשתמש בטלפים אלו, שהם של חיות של עגל, עלולים לרצות לקבל ג"ר דחכמה שאסור לקבל.

 

שסה אלו רגלי החיות, מגיעות עד ניצוצי החשמל, זהו החשמל שמבחוץ, היינו ד התתנוצציות של החשמל שבד' צדדים ומשפיעות אליהן הארת החכמה. כי מחשמל הזה יוצאים אחרים הנק על שם הזה, היינו חשמלים, על שם אורות החשמל, שהם הארות קו השמאל, וכולם יוצאים באותה שעה שהחיות מכוונות רגליהן שתהיינה ביושר, היינו בהתכללות קו האמצעי המאיר ביושר ואינו נוטה לא לימין לבדו ולא לשמאל לבדו .

ומגיעות היינו שמשפיעות הארת החכמה לניצוצים האלו של החשמל, היינו לד' התנוצציויות של החשמל, אז מלהטים אלו הניצוצות כי הארת החכמה באה עם דינים המכונים אש לוהטת, עולים לקבל הארתם מרגלי החיות ויורדים להשפיע למלכות ואז יוצאים מהם כל אלו הנק על שם החשמל הזה.

 

שסו חשמל זה מסבב סביב לרגלי החיות וע"כ מקבל מהן הארתם הניצוצים של החשמל יורדים למטה עד אותו מקום הנק קרקע קטנה, ושם באותה קרקע רצים כל מיני אבני בדולח ומרגליות מתנצצות ואבני יקרות. ויש להיזהר שקליפת נוגה לא תיקח אותם

 

שסז וכאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד ואלו ד המתנוצצות שבד' צדדים מתחבקות זו עם זו, אז מאירה אותה קרקע קטנה והאבנים רצות והמרגליות עולות עד שמגיעות לשער שבדרום ושם אוצרות סתומים וארבע מאות ושבעים פתחים שם כחשבון קרקע. והמלאך גליצור ממונה עיהם, מתגפפן פירושו מתחבקים כי על ויחבק לו תרגם וגפיף

כי ידעת שהחשמל מאיר בד' צדדים שה"ס ג קווים ומלכות המקבלת אותם ונודע שאע"פ שג' הקווים מגלים החכמה הפרטים מגלים את הכלל, שאינו ניכר בפרטים, עכ"ז בהם עצמם אין החכמה מגלה, אלא אחר שהם השפיעו החכמה אל המלכות אז היא מתגלית במלכות. וכן כאן בחשמל מקום הגילוי הוא במלכות.

גם נודע שיש ב מצבים במלכות, מצב א הוא מזמן שהיתה בסוד ב המאורות הגדולים שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולא יכלה להתקיים בו משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים ומושכת משום זה דינים מרובים. לכן התמעטה לבחינת נקודה שאין היא יכולה לקבל את החכמה אלא בכלים של עצמה תחת יסוד דז"א שה"ס מיעוט הירח ואז נבנתה מחדש על יד ז"א ובמצה הזה אע"פ שהיא בו בכל שלמותה בחסדים ובחכמה לא יחסר כל בה, עכ"ז אינה יכולה לקבל עוד חכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים במצב א וממצב א מאירה החכמה למצב ב

ונמצא אחר שהחשמל קבל הארת החכמה מרגלי החיות וג' קווים שלו רוצים להשפיע החכמה אל המכלות הנה תחילה הם צריכים להשפיע אל המלכות במצב א ששם מוכנים הכלים דחכמה, ואח"כ יכולים להשפיע אל המלכות במצב ב והמלכות ממצב א מכונה קרקע זעירא כי המלכות מכונה קרקע, כשמגיע האור למצב קרקע זה יש לחדותו, להיות בחסדים מכוסים ומשום שהיא נמצאת במצב הזה עם דינים ואינה יכולה להאיר, ע"כ מכנה אותה זעירא. אע"פ שהיא גדולה, והמלכות ממצב ב מכונה כקרקע דארגוונא מטעם שאז מקבלת האורות מקו אמצעי שהוא ז"א ויש בה האורות מכל הצדדים מימין ושמאל והחכמה שבה מתלבשת בחסדים והחסדים נכללים מחכמה וע"כ היא כצבע ארגמן שכל הצבעים כלולים בו.

חשמל מקיף סחור סחור היינו שמסבב לרגלי החיות ומקבל מהן הארת החכמה היינו ד התנוצצויות של החשמל שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, היינו עד המלכות דמצב א שנק קרקע זעירא. כי רק הכלים דאחורים דמלכות דמצב א ראוים לקבל הארת החכמה מהחשמל

הארת החכמה שבמלכות דמצב א מכונה מרגליות הארת ע"ב ס"ג והוא מטעם כי הארת החכמה מקובלת מרגלים, שה"ס נה"י וכיוון שהמשפיע שהוא זכר נק רגל, נק הנקבה מרגלית. להיותה מקבלת מרגל ואבני הבדלח ואבני ברקת מבוארות להלן ומכונים אבנים, משום שהמלכות בכללה נק אבן, וע"כ כל הפרטים שבה מכונים אבנים, היינו אחר שג' קווים של החשמל מתיחדים זה עם זה וכולם עם המלכות, אז אותה המלכות שמקודם לכן לא היה לה אלא קו השמאל בלי ימין, שמטעם זה פעלו בה כל הדינים הנק בדלח וברקת, והנה עתה, אחר שקבלו הארה מכל ג קווים שבחשמל, התתקנות אותן אבני הבדלח ואבני ברקת, להיות כלים וגורמים להארת החכמה.

ואותן המרגליות שהן הארות החכמה שהיו בה בבחינת שמאל בלי ימין, עולות עתה לשער הדרום, שה"ס ימין, ומתלבשות שם בחסדים ונשלמות בכל זיוון והדרן. וז"ש נהיר ההוא קרקע זעירא, היינו מחמת הארות ג קווי החשמל שקבלו, והאבנים של בדלח וברקת, רצות לגלות החכמה כי כן נתקנו עתה ע"י ג קווי החשמל, היינו הארות החכמה עצמן, היינו שמאירות ממטה למעלה בדרך עליה ולא ממעלה למטה כפי שרצו לפני כן שה"ס קו ימין ששם החסדים, והאורות החכמה מתלבשות בחסדים האלו ונשלמות.

זה מורה שלא כל ה ספירות כח"ב תו"מ שבמלכות שכל אחת כלולה ממאה שהן ה מאות מאירו בה אלא שהספירה החמישית, שהיא מלכות דמלכות חסרה מג"ר ויש בה רק ע ולא מאה והן ת"ע פתחים. והטעם הוא מחמת גניזת המנעולא שהיא המלכות דמדת הדין ומשום זה אין לה רק ט"ר ממלכות דמלכות עד החזה, וע"כ חסר במלכות דמלכות חצי הפרצוף מחזה ולמטה, שהוא נה"י דכלים וג"ר דאורות, ולפיכך אין שם אלא ע ספירות החר ג"ר והם רק ת"ע ולא ה מאות.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו  ק – קב  שיעור 34

ארבע החיות שבתוך החשמל

 

האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.

כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.

 

כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.

 

האדם נברא צלם ודמות, ומלמד שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות.

מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.

בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה היא מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.

מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא, שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהוטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.

התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.

רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלו, אלא זהו מבנה הנשמה אתה הוא מגולגל, מבנה נשמתי המתאים בדיוק, כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.

חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.

כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.

הצלם הוא הזכר שמחתים עם צורה בתבנית, לפיה מציירת ובונה הנקבה שתחתיו.

 

הגוף הרוחני ( לא הגשמי ) של האדם מצויר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. נשמה היורדת לעולם מקבלת צלם וכנגד הצלם את הדמות.

יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.

יחזקאל הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.

 

חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.

המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.

ומראה  הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, חסדים בלי חכמה. זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שיקבל הארת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.

היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.

מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו ​​ צז - צט ​​ שיעור 34

ארבע החיות שבתוך החשמל

 

האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.

כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.

 

כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.

 

שמט שואל כתוב דמות ארבע חיות דמות של מי יש לד' חיות אלו, ומשיב דמות של החיות העליונות דז"א, יש להן דמות כמו החיות של זעיר אנפין, כי מאלו נראות אלו הנסתרות שאינן נראות, וד' חיות שבכאן שהם של המלכות המקבלות כל מה שבהן, מחיות העליונות של ז"א. שואל כאן נקרא דמות שנאמר דמות ד חיות. ונק צלם שכתוב בצלמנו כדמותנו, וכתוב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלקים עשה אותו, למה נק כאן צלם ושם דמות.

דמות אלו ד' החיות מצד המלכות המקבלות מד' החיות העליונות בז"א, צלם הוא בחינת ד החיות בז"א.

 

שנ משיב משום שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות. מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.

 

בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.

מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.

התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.

רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלי, אלא זהו מבנה הנשמה אתה התגלגלתי כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.

חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.

כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.

את צורות הצלם מקבלים מזעיר אנפין, והצורות המתקבלות בנשמה הן ממלכות ונקרא דמות.

 

הנהר היוצא מעדן הוא היסוד ממנו באה הארה, אור החכמה מהעדן העליון. נשמות אלו באו מלמעלה כנקודת הזרעה, והן צריכות להצטייר בנוקבה, במקום שנק דמות, ד החיות שבמלכות. הצלם הוא הזכר שמחתים עם תבנית, את הצורה אותה בונה הנקבה שתחתיו. ​​ 

 

 

שנא ושם בד' החיות שבמלכות הנק דמות, מצטיירת כל אחת ואחת מהנשמות באותה צורה הראויה לה, ומשם יוצאות כל אותן הצורות שבנשמות כל אחת בצורתה, הדמות, הגוף הרוחני של האדם מצוייר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. כמי שהכניסוהו בדפוס להצטייר היינו כלי העושה תבנית בדבר הניתן בתוכו. דמות זו שבד' חיות המלכות מוציאה דמות בכל נשמה, וצלם שהוא ד חיות היוצאות מחיה שהיא זכר היינו שיוצאות מז"א, מוציא צלם בכל נשמה.

נשמה היורדת לעולם מקבלת גם צלם וכנגד הצלם את הדמות.

האדם בנוי מחיות של ז"א וחיות של המלכות בדמות, שהיא השלכה של החיות העליונות בז"א.

 

שנב ומשום שחיות נקבות אלו הנק ד חיות שבמלכות, שהן בד' רוחות העולם שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, ובהם כלולים כל המחנות וכל הצבאות היינו כל הנשמות וכל המלאכים, הן דמות בסוד שלמעלה ובסוד שלמטה. לוקחות צורות למעלה וד' חיות דז"א שהן נק צלם, ולוקחות צורות למטה מהמלכות הנקראות דמות. והן צורות של כל הצדדים ממש, ועל כן מוציאות צורות של כל הצדדים שלמעלה הנק צלם, ושלמטה הנק דמות, כלומר שאפילו הצורות הנק צלם שהן מז"א אינן מקובלות אלא בד' חיות שבמלכות. המלכות, הנוקבא בונה גם הדמות כאשר הצלם משפיע לה.

 

שנג כיוון שאמר דמות, למה כתוב אח"כ וזה מראיהן, שהוא מיותר, ומשיב, יש כאן עניין מיוחד, יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.

הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.

 

 

 

שנד ואם תאמר כל הנביאים חוץ ממשה הנביא הנאמן, כולם היתה דעתם מתבלבלת כשהיגיעו לחשמל והוא יחזקאל, היה יכול לעמוד על זה. לנביא ישעיה האירו מעולם הבריאה, ולחזקאל מיצירה, אז איך ראה יחזקאל ומשיב אלא משום שרוח הנבואה היה אומר הדברים ובשביל אהבת ישראל, התגלו כל המראות שבחוץ וכולם מתערבים וכולם בערבוביה. חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר. ​​ 

 

המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.

 

שנה ומראה ​​ הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, כמו שנאמר ואחר האש קול דממה דקה, חסדים בלי חכמה זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. וזה הוא סוד הצורה הכוללת כל הצורות במראה שלמעלה שהיא מראה מאירה שהיא ז"א. הקול העליון היינו ז"א שנק קול, הוא בלחש למעלה, היינו בשליטת החסדים, שממנו יוצאות כל הצורת, הקול למטה הכלול בד' חיות דמלכות, הוא כאותו הקול שלמעלה שמחזיק בתוכו כל הצורות הצורות מוחזקות מחסדים מכוסים, היינו ג"כ בלחש, ומשום שזה הוא בלחש היינו תחת שלטות החסדים, שאין שום דין מתעורר מהם הם מוגנים מפני שאינם משתמשים ברצון לקבל. ע"כ כשהנביא מגיע אליו מאירות העינים היינו שמאירה בו הארת החכמה המכונה עינים הכלולה בחסדים ההם ומאירות המחשבות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שתקבל אהרת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.

היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.

 

מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.

 

שנו והיינונו שכתוב וזה מראיהן כי אין לד' החיות שבמלכות מראה, אלא מתוך סוד המראה המאירה שלמעלה, שהיא ז"א שהוא המראה שלהן, והמראה של הכל והכל מאירים באור ההוא.

 

שנז חשמל הוא ארבע התנוצצויות לוהטות ומנצנצות ונכנסות זו בזו ונעשה מהן גוף אחד, הנק חשמל אף כאן אלו ד' חיות שהן מלובשות בפנים החשמל כלולות זו בזו. אלו ד החיות שנמצאות בתוך החשמל, כלולות זו בזו. כיוון שהן כוללות כל המרחב, הן קיבלו צורה של האדם.

 

 

שנח משום שהן לד' רוחות, אותו שברוח מזרח נכלל ברוח מערב, וא תו שברוח מערב נכלל מרוח מזרח, ואותו שברוח צפון נכלל ברוח דרום, ואותו של רוח דרום נכלל ברוח צפון, וכיוון שנכללו כולן זו בזו, נעשה מהן גוף אחד שהוא סוד הנק אדם, ואע"פ שע"י ההתכללות הזאת משתנים מבחנתם כל ד הפנים, עכ"ז נק פני אדם. האדם הוא התכללות של ד' הרוחות שיש במלכות, שקבלו

מהחַיּוּת שיש בז"א, התכללו ונראים בצורה של אדם.

שנט ומתוך אלו ד החיות שהם סוד פנימי אל הנקודה שהיא המלכות העומדת עליהן כי נקודת המלכות רוכבת על ד החיות האלו שבסוד זה היא נק ה יוצאים ונולדים מהם כמה מחנות למיניהם.

 

א. מה היחס בין נוגה לחשמל?

ב. מי הם הד' החיות שבמלכות ומי הם ד' החיות של ז"א, מה היחס ביניהם מי קובע מהם את הדמות של האדם ומי את הצלם?

3. כיצד ניתן להסתכל דרך החשמל ומה ההבדל בין יחזקאל שכתוב אצלו וזה מראיהן לעומת משה שדעתו לא היתה מתבלבלת שהגיע לחשמל.

4. מהו כל דממה דקה?

5. מדוע למרות שהחיות כלולות זו בזו נעשה דמות אחת שנקרא אדם?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו צד – צו  שיעור 32

ארבע החיות שבתוך החשמל

כדי לראות את הפנימיות, לפרש נכון את את סערות הנפש שהן קליפות,  לעבור דרך קליפת נוגה שהיא טוב ורע, וכדי להגיע להשגת הסודות יש לחדור דרך החשמל, בו נמצאות חיות ממללות.

ג קליפות הן צורות העיוותים דרכם אנחנו מסתכלים, הן הכוללות כל מיני דינים והקליפות שבעולמות. א היא רוח סערה והיא מבחינת המלכות דמדת הדין,  שגורמת לנו לחשוב שהגשמיות היא המציאות. ב אור חכמה בלי חסדים זה ענן גדול והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו השמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין.

ג היא אש מתלקחת והיא מבחינת הדינים של המלכות שעלתה לבינה מצמצום ב. וכל מיני הפורענויות והעונשים הבאים על ישראל הם מג' קליפות הללו.

כל אחד מאתנו צריך לבדוק עצמו דרך הלימוד על קליפות אלו, כדי לדעת כיצד להתגבר על שיבוש המידע הזורם אלינו דרך ג' קליפות אלו, המעוותים את התמונה.

אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה, בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים, הן נותנות עזר לקדושה. זה דבר טוב שאדם יכול להשתמש בשלילה כדי שתעזור, כמו ירידה לצורך עליה. השאלה היא כיצד עלי להשתמש בכוח השלילה, האם כעזר, או חלילה כמי שעומדות בפני עצמן, שזה וודאי נזק.  אם הם מסייעות, כמו כעס תלמידי חכמים.

א בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה ואז הן נק רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת.

ב בשעה שהן עוזרות לקדושה, היינו בעת שישראל כדאים ואז אותן ג הצורות עצמן של הקליפות המכונות קליפת נגה. והיא הקליפה הרביעית שעליה נאמר ונגה לו סביב, כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה המסבבות ומאירות על קליפת הנגה ההוא, ונמצא שקליפת הנגה מפרדת ומבטלת את ג הקלפיות שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי להיפך שהן נעשות מסייעות ומגדילות הקדושה. הן מגדילות כמו למשל אמונה. האם השכל שרואה את הפרטים במקום את הכלל, יש בכוח הפרטים להגדיל את תפיסת הכלל, ולחזק את הקשר עם האמונה.

בזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נק רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה, הן נק קליפת נגה אלו שלש צורות של הסתכלות דרך קליפת נגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג' הקליפות ופועלת רעה כמו מלכות יון. מלכות יון היא כנגד קליפת נגה. מלכות יוון זו שבנפש האדם, קרובה לנגה, ולכן כסימן בגשמיות, היוונים טמאו את ההיכל, וגזרו לבטל מצוות שלכאורה קשורות רק לרוחניות.

והכל תלוי בתחתונים אם מריעים מעשיהם, ג הקליפות שולטות עד שאפילו קליפת נגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחת ג הקליפות.

עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהוא בסוד המוקש שמשימים לנחש, אבל גם לב' האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה. לו לא יכולנו להביא את המלכות לבינה, לא היינו יכולים להיות למוקש לנחש.

בעליית המלכות לבינה, יכולה גם המלכות לזכות בכוח הבינה, שאין הנחש מסוגל להזיקה. הבינה אינה נתונה לאותו צמצום.

כשעם ישראל מקיימים מצוות ומתקרבים לקדושה, הקליפות הללו עוזרות, ואם חלילה הפוך הן מזיקות.

וכל אלו שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, כי כל אחת היא חיצונית לחברתה ומסבבת אותה.  היא יון, אש מתלקחת אחוזה ביותר בנגה, כי היא משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שמתאחזות בהם.

גם אותן הגלויות שמדברים בגשמיות כאילו נגמרו,  גלויות אלו לא נגמרו, הן נמצאות תמיד, עד אשר נתקן בעזרת השם את קליפת נגה, שבזמן תיקון היא בחינת טוב ורע.

נגה סובב את החשמל, בתוך החשמל יש את החיות, והנוגה עוזרת או מפריעה ע"י ג הקליפות.

כאשר אומרים נגה, הכוונה מצד עצם הקדושה, וכשאומרים קליפת נגה הכוונה הצורה שבה נעזרת הקדושה מהן.

ג' הקליפות בפרטיותם עצמם, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל. עונש הוא תיקון. אפשר להסתכל ולפרש המציאות כהזדמנות לתיקון, כירידה לצורך עליה. ואפשר להסתכל כאילו זה דין העומד בפני עצמו.

אין קליפה סתם, ואין קליפה יכולה לפעול בלי שמאירים לה. קליפה ללא קדושה מתייבשת ואין לה חַיּוּת יותר. הקליפה חייבת לינוק מהקדושה, וכשמסירים אותה מהקדושה, היא נגמרת.

כאשר לסירוגין לוקחת קליפת יון את השליטה ביחס לשאר הקליפות, היא יונקת כוחה מנגה. וזה לטובת ישראל בחינת יסורים שגורמים לאדם להזדכך.

אי אפשר לקבל אור, כולם נשענים דווקא על יון, כעת אפשר להבין למה נרעשו חכמי ישראל כנגד הרמב"ם במורה נבוכים, למרות שיש שם סודות עצומים.

החכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים. ולפיכך הם נבחנים לד' חיות אש.

והיינו מרוב הדינים היוצאים עמהם ונבחן שהן ממללות, כי הדיבור רומז על חכמה. חש-מל, גם בחשמל ישנה חלוקה. הוא קדושה, אך תחת שליטת השמאל. הן חיות אש מצד הדינים וממללות מצד החכמה. מי יכול להבין מה הן ממללות, כאשר הפילטר להבנה נמצא בצרות ההסתכלות דרך קליפה נוגה וג החיות הטמאות.

החוק הוא שאי אפשר לקבל את החכמה/השפע כשמבקשים ממעלה למטה, מתנת חינם.

הארת השמאל דרכה להמשך בחפזון והראות אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה הוא מאיר קו השמאל, ומטרם שמספיקים לראות בו כבר אינו מאיר.

השם חשמל, מורה שאין הארתו עומדת בקביעות אלא עתים חשות, כלומר ניתן לחוש בהן, ועתים ממללות, היינו שעל ידי החשמל הוא מסתכל במוחין שבתוך החשמל. שבו צריכה העין להיות סגורה יותר מכל, לדחות את האור/שפע מלהגיע לפרטיות, וגם אז הלוואי שיוכל לעמוד על מוחין ההם. מפני שראיה היא חכמה, וימין זה חסדים דרכם צריך להסתכל. ממילא ניסיון להסתכל דרך החכמה מבלבל, שפעם מאיר ופעם איננו. מאחר ויש בחשמל דינים, צריך האדם לקחת כח הסתכלות אמוני.

 

החיות שתחת שליטת השמאל נק בחינת החשמל, שאין בהם ממש תפיסה, לעומת שליטת הימין בו יש תפיסה במוחין. היינו תחת שליטת החסדים הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם והם בלחש מחכמה השקט שבין המילים, התפיסה שהופכת להשגה,  דרגה נפשית נפלאה לתפוס המוחין הפנימיים דרך החשמל.

 

זוהר חדש יתרו צד - צו ​​ שיעור 32

ארבע החיות שבתוך החשמל

כדי לראות את הפנימיות, לפרש נכון את את סערות הנפש שהן קליפות, ​​ לעבור דרך קליפת נוגה שהיא טוב ורע, וכדי להגיע להשגת הסודות יש לחדור דרך החשמל, בו נמצאות חיות ממללות.

שמו לפנים מזה הוא סוד בלחש. סוד העומדים בפנים במוח, שכתוב ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן ומתוכה ראיה מאחורי המראה, לראות מה שמשתקף בה וג' זה הוא סוד פנימי העומד במוח בסודות העליונים בצורה העליונה, מבפנים מכל אלו הקליפות המסובבות את המוח, כמו שאמרנו, כי ד החיות ה"ס המוח אשר החשמל ונוגה וג' קליפות מסבבות עליו.

 

שמז שואל, מתוכה של מי, ומשיב, מתוכה של מי שנק חשמל, ואם תאמר הרי כתוב חשמל, וכתוב חשמלה, שמשמע שהחשמל הוא זכר והחשמלה נקבה. וכאן כתוב חשמל שהוא זכר, למה כתוב ומתוכה, היה לו לכתוב ומתוכו שהרי חשמל הוא לשון זכר.

 

שמח ומשיב, אלא כולם שהם למטה הם נקבות, וכל השולט זה על זה, זה שהוא למטה נק נקבה, וכל אלו שלמעלה, השולטים על אותם שהם למטה הם זכרים כמו המושג עליון ותחתון, ובחינת פנים וחוץ. וזה השולט הוא לפנים מן זה הנשלט עליו, ולפיכך נק החשמל נקבה כלפי ד החיות שהן לפנים ממנו ושולטים עליו. ישנן החיות הנמצאות במוח ויש את החשמל מחוצה להן

ג קליפות הן צורות העיוותים דרכם אנחנו מסתכלים הן הכוללות כל מיני דינים והקליפות שבעולמות. א היא רוח סערה והיא מבחינת המלכות דמדת הדין של צמצום א מטרם שנמתקה בבינה גורמת לנו לחשוב שהגשמיות היא המציאות. ב אור חכמה בלי חסדים זה ענן גדול והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו השמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין ימא דקפא. חוכמה בלי חסדים, יש כבר השלמת כלים בצמצום ב, מגיע אור חוכמה ואין לנו חסדים להלביש את האור. ג היא אש מתלקחת והיא מבחינת הדינים של המלכות שעלתה לבינה מצמצום ב. וכל מיני הפורענויות והעונשים הבאים על ישראל הם מג' קליפות הללו.

דין צמצום א הוא רוח סערה

אור בלי חסדים זה ענן גדול

אש מתלקחת, דינים של מלכות שעלתה לבינה, היינו צמצום ב

כל אחד מאתנו צריך לבדוק עצמו דרך הלימוד על קליפות אלו

אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה, בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים, הן נותנות עזר לקדושה זה דבר טוב שאדם יכול להשתמש בשלילה כדי שתעזור, כמו ירידה לצורך עליה, וכל המוחין מתגדלים ומשתלמים בעזרתם. לפיכך אנו מבחינים בהן ב בחינות. השאלה היא כיצד עלי להשתמש בכוח השלילה, האם כעזר, או חלילה כמי שעומדות בפני עצמן, שזה וודאי נזק. ​​ אם הם מסייעות, כמו כעס תלמידי חכמים.

א בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה ואז הן נק רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת.

ב בשעה שהן עוזרות לקדושה, היינו בעת שישראל כדאים ואז אותן ג הצורות עצמן של הקליפות המכונות קליפת נגה. לדייק כאן שהן לא הצורות עצמן הן קליפת נגה, אלא מצטרפות לנגה מפני שהיא באה מצד ממשי, ובקליפות הקיום זמני. קליפת נגה באה מצד האור שהפך להיות קליפת נגה, ובגמר תיקון תחזור למקורה, להיות חלק מהמבנה. לא כן הקליפות, אלא יכולות לסייע לקליפת נגה והיא הקליפה הרביעית שעליה נאמר ונגה לו סביב, כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה המסבבות ומאירות על קליפת הנגה ההוא, ונמצא שקליפת הנגה מפרדת ומבטלת את ג הקלפיות שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי להיפך שהן נעשות מסייעות ומגדילות הקדושה הן מגדילות כמו למשל אמונה. האם השכל שרואה את הפרטים במקום את הכלל, יש בכוח הפרטים להגדיל את תפיסת הכלל, ולחזק את הקשר עם האמונה. באופן שאין הפרש בין ג הקליפות לקליפה הד' בצורה, אלא בפעולה.

שבזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נק רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה, הן נק קליפת נגה אלו שלש צורות של הסתכלות דרך קליפת נגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג' הקליפות ופועלת רעה כמו מלכות יון. מלכות יון היא כנגד קליפת נגה.

והכל תלוי בתחתונים אם מריעים מעשיהם, ג הקליפות שולטות עד שאפילו קליפת נגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחת ג הקליפות.

גם בקליפת נוגה דוחת ג הקליפות. גם בקליפת נוגה עצמה יש שינויים, כי עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהוא בסוד המוקש שמשימים לנחש מצד המלכות שעלתה לבינה לצמצום ב, אבל גם לב' האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה. לו לא יכולנו להביא את המלכות לבינה, לא היינו יכולים להיות למוקש לנחש.

בעליית המלכות לבינה, יכולה גם המלכות לזכות בכוח הבינה, שאין הנחש מסוגל להזיקה. הבינה אינה נתונה לאותו צמצום.

כשעם ישראל מקיימים מצוות ומתקרבים לקדושה, הקליפות הללו עוזרות, ואם חלילה הפוך הן מזיקות.

וכל אלו שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, כי כל אחת היא חיצונית לחברתה ומסבבת אותה, כי עיקר בעזרה לקדושה שבקליפת נגה היא בחינת אש מתלקחת שבה. ונמצא שהיא יון, אש מתלקחת אחוזה ביותר בנגה, כי היא משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שמתאחזות בהם.

כי ד קליפות אלו כוללות כל הדינים והעונשים באים על ישראל. וכן ד מלכויות אלו שישראל גלו בהם, כוללים כל הצרות והשעבוד של ישראל. גלויות אלו לא נגמרו, הן נמצאות תמיד, עד אשר נתקן בעזרת השם את קליפת נגה, שבזמן תיקון היא בחינת טוב ורע.

ונגה לו סביב היא מלכות יון, שאינם נגה עצמו, אלא שנגה סביב להם, היינו שהליפות אינם נגה עצמו, אלא שנגה סביב להם היינו קרובים לנגה. סוג של השלכה מנוגה

ואפילו בקליפות אלו אין מי שיהיה קרוב למוח הקדושה כקליפת נגה, שעצמה היא כוללת ג הקליפות, ואינה נגה ממש, אלא משום שהקדושה לוקחת עזרה ממנה, נבחן שהנגה של הקדושה מסבב אותה, כי הנוגה שהוא שיעור ההארה שבמוח הקדושה שיצאה בעזרתה, יוצאת מהמוח ומאירה סביב סביב קליפת נוגה. ונגה לה סביב ויש בענין זה כמה דרכים בזהר. נגה סובב את החשמל, בתוך החשמל יש את החיות, והנוגה עוזרת או מפריעה ע"י ג הקליפות.

יש הפרש גדול מאד בין קליפת נוגה היא רק כללות של ג הקליפות, אלא באותו שיעור שהמוחין דקדושה נעזרים מהם בשיעור שהמוחין דקדושה נעזרים בהם. ונוגה היא הארת המוחין המתגלים מחמת העזרה של קליפת נוגה. אז יש מצד המוחין ויש מצד כללות הקליפת. כאשר אומרים נגה, הכוונה מצד המוחין, וכשאומרים קליפת נגה הכוונה הצורה שבה נעזרת הקדושה מהן.

המוחין הם עצם הקדושה. וג' הקליפות בפרטיותם עצמם, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל. עונש הוא תיקון. אפשר להסתכל ולפרש המציאות כהזדמנות לתיקון, כירידה לצורך עליה. ואפשר להסתכל כאילו זה דין העומד בפני עצמו.

אמנם כל כחם של ג הקליפות לשעבד ולענות את ישראל הוא מחמת שרושם שבקליפת נגה, ששם מאירה עליה הארת המוחין שמתגדלת מחת אותם הדינים. ונמצא שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כחה מאותה הארת הנגה המאירה עליה. אין קליפה סתם, ואין קליפה יכולה לפעול בלי שמאירים לה. קליפה ללא קדושה מתייבשת ואין לה חַיּוּת יותר. הקליפה חייבת לינוק מהקדושה, וכשמסירים אותה מהקדושה, היא נגמרת.

שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, כל המצר לישראל נעשה לראש היא לוקחת כחה בהכרח מאותה הארת המוחין המתגדלים בסבת העינויים ההם ומביאים לבסוף רוב טובה על ישראל.

כאשר לסירוגין לוקחת קליפת יון את השליטה, היא יונקת כוחה מנגה. וזה לטובת ישראל בחינת יסורים שגורמים לאדם להזדכך.

ולפיכך כל קליפה השולטת על ישראל, היא דוחית שאר הקליפות שאינן שולטות ומתקרבת לאור נגה כדי לינק כוח לשלוט, אבל מבחינת הקביעות, נבחנת רק קליפת נגה לבדה, שהיא קרובה לאור נוגה ואור נוגה מסבבה כמ"ש ונוגה לה סביב. אי אפשר לקבל אור, כולם נשענים דווקא על יון, כעת אפשר להבין למה נרעשו חכמי ישראל כנגד הרמב"ם במורה נבוכים, למרות שיש שם סודות עצומים.

 

וסוד החשבמל הוא קדושה גמורה למרות שיצא מחוץ למדרגה, ויכול להיות קדושה. אלא שהוא בשליטת קו השמאל, כי המוחין הם ג קווים עם המלכות המקבלתם שה"ס ד חיות, והם תחת שליטת החסידים שהם ימין. מדברים בצמצום ב שיש בו המוחין הנמצאים בתוך החשמל, המאפשרים שליטת הימין על השמאל, היינו עבודה בקו אמצעי. החשמל מסבב את המוחין

ומקודם להם הוא החשמל המסבב את המוחין, וגם הוא בחינת ג קווים ומלכות המקבלתם הנק ד חיות, אלא שכולם הם תחת שליטת החכמה שבשמאל, ומתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים. ולפיכך הם נבחנים לד' חיות אש.

והיינו מרוב הדינים היוצאים עמהם ונבחן שהן ממללות, כי הדיבור רומז על חכמה. חש-מל, גם בחשמל ישנה חלוקה. הוא קדושה, אך תחת שליטת השמאל

ד חיות אש ממללות כנגד ג קווים והמלכות המקבלתן הנמצאים תחת שליטת קו השמאל, וע"כ הן חיות אש מצד הדינים וממללות מצד החכמה,

מי יכול להבין מה הן ממללות, כאשר הפילטר להבנה נמצא בצרות ההסכלות דרך קליפה נוגה וג החיות הטמאות.

כי הארת החכמה נק זהר. עולה תחילה ממטה למעלה לקבל הארתו מבינה ששם שורשו ואח"כ יורדת הארתו לתחתונים. שהדינים לוהטים בו היינו הדינים היוצאים עם הארת חכמה. קאים ולא קאים, לממשיכים הארותו ממטה למעלה הוא עומד וקיים. כאשר ממשיכים האור ממטה למעלה הוא קיים, וכאשר מנסים למשוך לפרטיות, נעלם.

ולרוצים להמשיך הארתו ממעלה למטה אינו עומד ואינו קיים החוק הוא שאי אפשר לקבל את החכמה/השפע כשמבקשים ממעלה למטה, מתנת חינם. כי ג קווים ימין ושמאל ואמצע מכונים תלת דוכתי ג קוים, ג דרכים, ואומר שאי אפשר להמשיכו מקו אחד, שהוא שמאל בלבד בלי ימין, אלא מג' דוכתי בזה אחר זה כאשר הימין שולט על השמאל. שהפרט מתכופף לכלל. כי הארת השמאל דרכה להמשך בחפזון והראות אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה הוא מאיר קו השמאל, ומטרם שמספיקים לראות בו כבר אינו מאיר.

פעם הוא נמצא במקומו עצמו בקו שמאל, ופעם עובר לימין שבו, כי כן מתגלים ג הקווים בזה אחר זה ומי שאינו יודע להחזיק את ג הקווים בקו אמצעי, לא מבין מה קורה, האם הרצון בימין או בשמאל. כי קו השמאל במקום יצאתו היה מאיר ממעלה למטה, ונמצאת הארתו יורדת למטה עולה ויורד. ובדרך יחודו בג' קווים כבר אינו ממאיר אלא מטה למעלה, היינו המלכות דמדת הדין שנסתרת, כי אם היא נגלית נפסקת הארת החכמה, היינו הארת ג"ר דחכמה נגנזת ואינה מאירה עוד.

שהשם חשמל, מורה שאין הארתו עומדת בקביעות אלא עתים חשות ניתן לחוש בהן ועתים ממללות, היינו שעל ידי החשמל הוא מסתכל במוחין השלמים שהם בפימיות החשמל, שהחשמל מקיפם, שה"ס ד חיות שהן בשליטת הימין, המוחין שבתוך החשמל שבו צריכה העין להיות סגורה יותר מכל, וגם אז הלוואי שיוכל לעמוד על מוחין ההם. מפני שראיה היא חכמה, וימין זה חסדים דרכם צריך להסתכל. ממילא ניסיון להסתכל דרך החכמה מבלבל, שפעם מאיר ופעם איננו. מאחר ויש בחשמל דינים, צריך האדם לקחת כח הסתכלות אמוני.

שהחשמל הזה שהוא אש לוהט מנצנצת מחמת הדינים שבו, הנה יש בו ארבעה צדדים. שאותה התנוצצות במראה נוצצת ולוהטת שהנה הוא, ואינו הוא, שעומד ואינו עומד, יוצא מצד הזה, והתנוצצות אחת כעין זה, יוצאת מצד זה, וכן יוצאת התנוצצות זו מצד זה, ולא ברור מה החשמל הזה, מה רוצה לומר לנו הבורא דרך החיות הממללות.

שמכל צד יוצאת התנוצצות המאירה בכל הדרכים המבוארים בחשמל. כי אע"פ שהחשמל נמשך רק מקו שמאל, עכ"ז קו השמאל כלול מג' קווים ומלכות המקבלתם, המכונים ד צדדים דרום צפון מזרח מערב.

ולפיכך נמצא החשמל בכל ד הצדדים.

והם מכונים ד חיות אש. חיה זו מדברת משפיעות לזו, וזו מדברת לזו, היינו שמשפיעות זו לזו, הימין לשמאל ושמאל לימין ושניהם לאמצעי ושלושתם למלכות. עד שנעשות בחינה אחת בז"א בקו אמצעי, אז כל ארבע החיות מנצנצות בהיתנוצצות אחת היינו בבחינה אחת במלכות, שזה צד האדם, כאלו היו חיה אחת שמתנהגת ככל דרכי הארת החשמל, ואחר כך חוזרת ההתנוצצות להתחלק במראה ד חיות ממללות כל אחת בבחינתה כמקודם לכן.

ובפנים מד' חיות אש ממללות שבחשמל שה"ס ד חיות תחת שליטת קו השמאל, יש בחינת המוח הפנימי מכולם, שהם ד חיות תחת שליטת הימין. החיות שתחת שליטת השמאל נק בחינת החשמל, שאין בהם ממש תפיסה, לעומת שליטת הימין בו יש תפיסה במוחין. היינו תחת שליטת החסדים הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם והם בלחש מחכמה השקט שבין המילים, התפיסה שהופכת להשגה, שה"ס העומד בפנים הכל המכונה מוח. דרגה נפשית נפלאה לתפוס המוחין הפנימיים דרך החשמל.

שהן סוד פנימי הנבחנות למוח שכל אלו ג קליפות ונוגה וחשמל הם מסבבים את המוח הזה שהוא ד החיות הפנימיות שבחשמל, שד' חיות אש דחשמל מסבבות ד חיות האלו שהן המוח.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו צא – צג  שיעור 31

רוּחַ סְעָרָה

אומר יחזקאל שקיבל הנבואה בעולם היצירה, ולא בסוד עולם הבריאה שהוא בשם אהיה, כפי שזכה הנביא ישעיה: וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן. זה הוא סוד שאמרנו שהרוח בא לשבר לפני נבוכדנצר הרשע שהוא ראש של ארבע מלכויות, נק רוח סערה משום שהוא מסעיר הכל.

רוח סערה היא אחת משלוש הקליפות של הצד האחר. קליפות אלו הן סוג של גלויות בנפש האדם הפועלות כל הזמן.

וכל אלו רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת הם קליפות המסבבות את המוח זה לפנים מזה וזה לפנים מזה. הפנימי מוח, הוא המוחין שמקבלים שזו השגה. הקליפות סובבות ומפריעות לראות משהו מחוצה לי, ולפרש אותו כאשר המידע עובר דרך הפילטר של הקליפות שמשבשות את האור שניתן לקבל.

 כמו בגשמיות הקליפות שומרות על הפרי שהולך וגדל, הפרי הם סודות התורה, ההופך לזמין רק למי שראוי להשיג סודות אלו.

קליפת רוח סערה מסעירה את נפשו של האדם. התרגשות של סערת נפש מחזיקה בפנים סודות גדולים מאד, אשר רק חכמי לב יודעים להסתכל על סודות אלו שבתוך סערות הנפש.

קליפת הענן באה לפעולה ברעש, המרעישה את נפשו של האדם. קליפת האש המתלקחת שורפת הכל, הכעס.

הקדושה המזינה את הקליפות הללו, הם רוח השם, רעש השם שהוא הענן כמו שהלך עמוד הענן לפני העם, ואש השם שהיא התלהבות בדרך השם.

כאן הוא סוד ארבע מלכויות המסבבות הכל. רוח סערה זהו מלכות בבל, ענן גדול מלכות מדי, אש מתלקחת מלכות אדום, ונגה לו סביב מלכות יון, ונוגה מסבב אותם ולא שנגה הוא בהם, כי כתוב בהם סביב משום שאין בכל המלכויות שתהיה קרובה לדרך האמונה כמו מלכות יון. אף כאן בקליפות אלו אין מי שתהיה קרובה למוח כקליפת נגה. וזה נוגה לו סביב ולא נוגה בו, אלא שיוצא מתוך המוח ומאיר סביב סביב. מלכות יון קרובה לקליפת נגה, ויש להיזהר לא להתבלבל עם הפילוסופיה שלהם. באופן מתחלף כל פעם עולה אחת מ – ד' המלכויות, ומקבלת הזנה מקליפת נוגה.

אז פעם רוח סערה שולטת בנפש האדם, ופעם אש תשוקה לדבר משתנה משתלטת עליו, או דיכאון

חיות הקודש מדברות את דבר השם, מפני שהן נמצאות קרוב למוח.

כדי לראות טוב, צריך להיות מסוגל להסתכל החוצה, לחדור את הקליפות, להמשיך ולחדור את נוגה, וכן יש לחדור לחשמל שהוא הפנימי, שם נמצאת ההשגה.

להסתכל מעבר לקליפות אפשר גם ברוח הקודש או גילוי אליהו, אבל כשרוצים להסתכל על הבחינות שמעבר לחשמל, צריכים נבואה גדולה.

קליפות אלו הן כנגד ד מלכויות, שהן צורות מחשבה של צורות גלות אליהן נופל האדם.

סוד החשמל

החשמל הוא חיות אש ממללות והוא זוהר המאיר, עולה ויורד, אש לוהט, עומד ואינו עומד, ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד. והעיניים הרואות לא תוכלנה לשלוט עליו, הנה הוא יש והנה לא יש, הנה הוא במקום זה והנה הוא במקום אחר. הנה הוא עולה והנה הוא יורד ובמראה זו הסתתר מה שהסתתר ונגנז מה שנגנז. לא ניתן לתפוס את החשמל אלא ע"י אמצעים מתאימים, ואין לאדם שליטה על החשמל הרוחני

וזה או סוד שנק חשמל, שהנביא צריך לראות לפנים ממנו ולדעת להסתכל בצחות הלב, והעין היא סגורה יותר מהכל ולו שיוכל לעמוד בו. כלומר נביא אינו מסתכל רק על הפעולות החיצוניות, אלא על נבכי נפשו של האדם, ולחפש את הנקודה הפנימית. החשמל מעבר למקום וזמן, וכדי להיות בנבואה צריכים עוד בחינה אף יותר פנימית מהחשמל.

וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה מעצמה, כמו מראה שחורה, שהיא המלכות, אבל במראה המאירה שהיא ז"א, לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה הנביא הנאמן. שכל המפתחות הבית בידו. שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בפנים, הרעיונות נבהלו והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לפנים מה שראו בלחש. יכלו יותר לראות ברוח דממה דקה, רק מעין מה שיודעים שלא יודעים, לא לדעת ממש, כמו שרואים דבר מרחוק, מנקודת הדין ומעלה, הכרה רחוקה. כאילו רואים לסירוגין, הנה הוא יש והנה לא יש.

החשמל הזה שהוא בצבע אש לוהט מתנוצץ, עולה ויורד. כל התופעה הזו של החשמל לא ניתנת לתפיסה מאחר ואין היא חלק מהמוחין. ובכדי לתפוס מוחין אלו צריך לקבל את אור במדרגת חיה. ומאחר וכלי החשמל חיצון ולא פנימי, אז לא ניתן לקבל אור זה בפנימיות, ובחוץ אין לנו כלים דהשגה. לנביאים ניתנה אפשרות דרך מדרגת הבינה,  להסתכל על החשמל, אך לא לחדור אליו.

השגה אומר שקיבל בכלים פנימיים.

משה הנביא הנאמן זכה להסתכל תוך הדברים הללו, הוא השיג זאת בפנימיות. נביאים לא זכו לזה, ובוודאי אדם רגיל, שהכן גם רוח הקודש עדיין לא מספיקה כדי להשיג.

האפשרות שאדם רגיל יוכל להשיג באופן חלקי משהו דרך סוד החשמל, היא ע"י מרכבות, שהן אמצעים לעשות מעין מעברים דרך החשמל.

זוהר חדש יתרו צא - צג ​​ שיעור 31

רוּחַ סְעָרָה

 

אומר יחזקאל שקיבל הנבואה בעולם היצירה, ולא בסוד עולם הבריאה שהוא בשם אהיה, כפי שזכה הנביא ישעיה.

שלו וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן. זה הוא סוד שאמרנו שהרוח בא לשבר לפני נבוכדנצר הרשע שהוא ראש של ארבע מלכויות, נק רוח סערה משום שהוא מסעיר הכל.

רוח סערה היא אחת משלוש הקליפות של הצד האחר. קליפות אלו הן סוג של גלויות בנפש האדם הפועלות כל הזמן.

שלז והיינו הסוד שהקב"ה גילה לאליהו שכתוב, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וגו לא ברוח ה' ודאי. היינו רוח סערה, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' והיינו ענן גדול שכאן. שענן ההוא היה מרעיש והולך שהוא גדול, ואחר הרעש אש לא באש ה' ודאי אש מתלקחת שכאן.

 

שלח וכל אלו רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת הם קליפות המסבבות את המוח זה לפנים מזה וזה לפנים מזה. ואש מתלקחת ההיא שאוחזת בתוכה אותו נגה שכתוב, ונגה לו סביב, זה נגה הוא לפנים מהכל וזה הוא שמתאחז במוח. הפנימי מוח, הוא המוחין שמקבלים שזו השגה. הקליפות סובבות ומפריעות לראות משהו מחוצה לי, ולפרש אותו כאשר המידע עובר דרך הפילטר של הקליפות שמשבשות את האור שניתן לקבל.

 

​​ כמו בגשמיות הקליפות שומרות על הפרי שהולך וגדל, הפרי הם סודות התורה, ההופך לזמין רק למי שראוי להשיג סודות אלו.

קליפת רוח סערה מסעירה את נפשו של האדם. התרגשות של סערת נפש מחזיקה בפנים סודות גדולים מאד, אשר רק חכמי לב יודעים להסתכל על סודות אלו שבתוך סערות הנפש.

 

קליפת הענן באה לפעולה ברעש, המרעישה את נפשו של האדם. קליפת האש המתלקחת שורפת הכל, הכעס.

הקדושה המזינה את הקליפות הללו, הם רוח השם, רעש השם שהוא הענן כמו שהלך עמוד הענן לפני העם, ואש השם שהיא התלהבות בדרך השם. ​​ 

שלט כאן הוא סוד ארבע מלכויות המסבבות הכל. רוח סערה זהו מלכות בבל, ענן גדול מלכות מדי, אש מתלקחת מלכות אדום, ונגה לו סביב מלכות יון, ונוגה מסבב אותם ולא שנגה הוא בהם, כי כתוב בהם סביב משום שאין בכל המלכויות שתהיה קרובה לדרך האמונה כמו מלכות יון. אף כאן בקליפות אלו אין מי שתהיה קרובה למוח כקליפת נגה. וזה נוגה לו סביב ולא נוגה בו, אלא שיוצא מתוך המוח ומאיר סביב סביב. מלכות יון קרובה לקליפת נגה, ויש להיזהר לא להתבלבל עם הפילוסופיה שלהם. באופן מתחלף כל פעם עולה אחת מ - ד' המלכויות, ומקבלת הזנה מקליפת נוגה.

אז פעם רוח סערה שולטת בנפש האדם, ופעם אש תשוקה לדבר משתנה משתלטת עליו, או דיכאון

חיות הקודש מדברות את דבר השם, מפני שהן נמצאות קרוב למוח.

 

שמ ואלו ד מלכויות מתחלפות כשאחת מהן שולטת על האחרות נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקל מנגה הזה, ובו היא שולטת להיות קרובה אל המוח. כלומר שאין מקומן קבוע, אלא אותה המלכות ששולטת נכנסת לפנים בסמוך לנגה, ומקבלת ממנו והאחרות נדחות ממנה ומסבבות אותה. יש ג קליפות טמאות, ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת, שיכולות להתחלף בינהם. קליפת נוגה השייכת ביהודי והחשמל, ​​ הן בחינות קבועות כנגדם ישנם חמישה כלים כתר חכמה בינה ת"ת מלכות, שכנגדם מוח עצמות גידים בשר ועור.

בצמצום ב מלכות עלתה לבינה והוציאה 2 מדרגות מחוץ לקדושה, בשר ועור שאינם יכולים מדרגות פנימיות, לכן המוחין שנכנסו למדרגה, חסרים האורות העליונים, ומה שנכנס זה נפש רוח ונשמה בלבד.

יחידה וחיה נשארו כאורות מקיפים, ובשר ועור נק גם חשמל בשר, ונוגה עור.

מכאן שחשמל ונוגה הן סוג של בחינות שיצאו מחוץ למדרגה, ואי אפשר להשתמש בהן, הן מסבבות על הכלים, ולא ניתן להשתמש בהן בקדושה, אז בזמן תיקון לוקחים מהן בהדרגה רצונות כדי לשנות את צורתם לקדושה.

לעתיד לבוא כאשר אותה מלכות של צמצום א שעלתה, תרד חזרה בסוד מטי רגלין ברגלין, יהפכו חשמל ונוגה ללבושי אור.

 

כדי לראות טוב, צריך להיות מסוגל להסתכל החוצה, לחדור את הקליפות, את נוגה, וכן יש לחדור לחשמל שהוא הפנימי, שם נמצאת ההשגה.

להסתכל מעבר לקליפות אפשר גם ברוח הקודש או גילוי אליהו, אבל כשרוצים להסתכל על הבחינות שמעבר לחשמל, צריכים נבואה גדולה.

קליפות אלו הן כנגד ד מלכויות, שהן צורות מחשבה של צורות גלות אליהן נופל האדם.

 

סוד החשמל

 

שמא החשמל הוא חיות אש ממללות והוא זוהר המאיר, עולה ויורד, אש לוהט, עומד ואינו עומד, ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד. והעיניים הרואות לא תוכלנה לשלוט עליו, הנה הוא יש והנה לא יש, הנה הוא במקום זה והנה הוא במקום אחר. הנה הוא עולה והנה הוא יורד ובמראה זו הסתתר מה שהסתתר ונגנז מה שנגנז. לא ניתן לתפוס את החשמל אלא ע"י אמצעים מתאימים, ואין לאדם שליטה על החשמל הרוחני

 

שמב וזה או סוד שנק חשמל, שהנביא צרי לראות לפנים ממנו ולדעת להסתכל בצחות הלב, והעין היא סגורה יותר מהכל ולו שיוכל לעמוד בו. כלומר נביא אינו מסתכל רק על הפעולות החיצוניות, אלא על נבכי נפשו של האדם, ולחפש את הנקודה הפנימית. החשמל מעבר למקום וזמן, וכדי להיות בנבואה צריכים עוד בחינה אף יותר פנימית מהחשמל.

 

שמג וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה מעצמה, כמו מראה שחורה, שהיא המלכות, אבל במראה המאירה שהיא ז"א, לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה הנביא הנאמן. שכל המפתחות הבית בידו. שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בפנים, הרעיונות נבהלו והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לפנים מה שראו בלחש. יכלו יותר לראות ברוח דממה דקה, רק מעין מה שיודעים שלא יודעים, לא לדעת ממש, כמו שרואים דבר מרחוק, מנקודת הדין ומעלה, הכרה רחוקה. כאילו רואים לסירוגין, הנה הוא יש והנה לא יש.

 

שמד החשמל הזה שהוא בצבע אש לוהט מתנוצץ, עולה ויורד, נוצץ ולוהט, הנה מצד אחד, יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה לא היה, עומד ואינו עומד. וכעין זה יוצאת התנוצצות אחרת מצד זה וזו מצד זה, וכן לד' צדדים שהם כנגד ג קווים ומלכות המקבלתם. כל התופעה הזו של החשמל לא ניתנת לתפיסה מאחר ואין היא חלק מהמוחין. ובכדי לתפוס מוחין אלו צריך לקבל את אור במדרגת חיה. ומאחר וכלי החשמל חיצון ולא פנימי, אז לא ניתן לקבל אור זה בפנימיות, ובחוץ אין לנו כלים דהשגה. לנביאים ניתנה אפשרות דרך מדרגת הבינה, ​​ להסתכל על החשמל, אך לא לחדור אליו.

השגה אומר שקיבל בכלים פנימיים. ​​ 

 

שמה מדבר זה אל זה וזה מדבר לזה, וכן כולם היינו ד הצדדים, עד שנעשים אחד. אז נוצצים ניצוצות בהתנוצצות אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית, הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. חוזרות הניצוצות במראה חיות אש ממללות, מדברות כמקודם לכן. הרעיונות המבוהלים בו, והלב לא ישקוט וזה הוא סוד החשמל. משה הנביא הנאמן זכה להסתכל תוך הדברים הללו, הוא השיג זאת בפנימיות. נביאים לא זכו לזה, ובוודאי אדם רגיל, שהכן גם רוח הקודש עדיין לא מספיקה כדי להשיג.

האפשרות שאדם רגיל יוכל להשיג באופן חלקי משהו דרך סוד החשמל, היא ע"י מרכבות, שהן אמצעים לעשות מעין מעברים דרך החשמל.

 

זוהר חדש יתרו פח – צ  שיעור 30

וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים

 

נִפְתְּחוּ, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים, מה שהמראות היו מכוסות בתחילה בתוך אור העליון לא היו נגלות, עתה שהסתלק האור, רואים את החשך שכבר היה שם, החושך שהוא הרצון, אני רואה אותם בחשך וצועקים המלאכים בחוץ שיתגלה הרצון לקבל, כמש"א הן אראלים צעקו חוצה. אני רואה אותם שיצעקו חוצה ויורדים לגלות שהוא לחוץ מארץ ישראל, מהגבול שלהם. הם רוצים להיות בגבול ליבו של האדם אך אינם יכולים לאחר החטא.

וצועקים שתי בכיות, שתי בכיות ראויות, האחת שאנו מחוץ לקדושה, והשנייה שאין שלמות, אין שלום פנימי בין הרצונות לבין הערכים שלנו, הרגשה של ניתוק מהבורא, זו הגלות הנפשית עליה בוכים. נפתחו השמים אומר פער בין הערכים העליונים לבין הרצונות הגשמיים. בוכים על אותו נהר כבר, כלומר האור שכבר האיר וכעת אינו מורגש. הבכי על העבר ראוי כאשר הוא מייצר כוח להתקדם.

 

יש בכל אחד מאתנו ברית אותה יש לעורר, כלומר יש לגרות את המקום הפנימי הנפשי של הברית והמחויבות לקשר. ברית זו בין ישראל לקב"ה תלויה בישראל שיחזיקו בנאמנות בברית. מלמד על אנוכי ה' אלוקיך מצד תפיסת הבורא שבנברא, שבאה לחיזוק הברית עם השם. הבכי של המלאכים הוא מהריחוק מהדבקות העצומה לה זכינו במעמד הר סיני. נבואת יחזקאל באה לייצר געגוע לקשר הנפשי שהלך לגלות.

 

במעמד הר סיני נמצאה שמחה לפניו יותר מביום שנבראו בו שמים וארץ, כי שמים וארץ נבראו על תנאי של קיום התורה, וע"כ לא התקיימו בקיומם עד אותו היום שניתנה התורה לישראל, וכיוון שקבלו ישראל את התרה על הר סיני אז נמתק העולם והתקיימו שמים וארץ. קיום האדם, זה שיש בו תכלית היינו בחינת שמים שהם התכלית, והרצון שהוא הארץ, קיום זה תלוי בחיבור שמים וארץ, כלומר חיבור הרצון לתכלית. במתן תורה כבר ניתן הפוטנציאל לחיבור, וכעת על האדם לפעול ולחבר. האדם מבקש מהקב"ה לזכור את יום מתן תורה, תוך מחויבות עצמית לשמור על הברית.

 

על נהר כבר

 

הָיֹה הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יְחֶזְקֵאל בן בוזי הכהן בארץ כסדים על נהר כבר, ותהי עליו שם יד ה' מכאן נשמע שברשות הקב"ה גילה יחזקאל וניתנה לו רשות עליונה לגלות כל מה שגילה.

השם של הקב"ה שנמסר למשה שהוא שם אהיה, אשר מבטא את לבושי המוחין של הגדלות, כלומר דרכי ההיגיון של האדם שנמצא בגדלות ואהבה, הוא שם קדוש עליון שהוא שם הבינה, ושם הזה הוא להגן על הגלות ע"י השם אהיה, שהאדם שומר על ההיגיון האמוני. שם איה הוא שם העתיד, הוא הכוח להוציא מהגלות. הָיֹה הָיָה לשון עבר, סוג של זיכרון אותו יש להוציא מהכח אל הפועל, אהיה לשון עתיד.

 

 

זוהר חדש יתרו פה – פז  שיעור 29

אשר עושתי בסתר

 

כתוב, גלמי ראו עיניך, שאמר אדם הראשון, כשהייתי מוטל גולם בלי צורה, ממזרח למערב, ראו עיניך, הדורות העתידים לצאת ממני, כי אתה הוא קורא הדורות מראש. אומר אדם הראשון לקב"ה, אתה ראית מה עומד לצאת ממני בכל הדורות, כולל אומות העולם היוצרים הפרדה. למעשה אומר אדם הראשון, הבאת אותי כגולם שעליו לעבור זמן, היינו מספר חידושי צורה כדי להגיע לדרגת אדם. זה ספר תודלות אדם, היינו כל התולדות שיצאו ממנו, כאן שואל האדם אז למה באים אלי בטענה שבגין החטא באה מיתה לעולם

 

זה הוא ספר תולדות אדם לצורות אותם יש לתקן, ולא לגופים, שבספר הצדיקים הזה היו נחקקות כל הצורות של נשמות שבעולם. ושם בספר תולדות אדם כולם יכתבו, כל הנשמות יכתבו, בציורים של קמטים בעוד האדם, כעין רקיע השמים ששם כוכבים. ועליהן נאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. והיינו רק לזרע ישראל עבדי ולא לאומות העולם, שנאמר, יעקב אשר בחרתיך כי הם נק אדם שכתוב, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובשבילם נברא העולם, ז"ש באו למחשבה להבראות מטרם שנברא העולם. וכולם ועל ספרך כלם יכתבו. הקב"ה ברא את העולם כדי שיהיו נבראים הראויים לקבלת ההטבה. ומי שראוי לקבלת ההטבה השלמה נק אדם, וכל שאר בחינות אומות העולם הם רק אמצעים.

ישראל זה עדיין לא בחינת אדם, אלא אמצעי כדי להגיע לדרגת אדם. בחינת האדם הם כל עשרת הדורות עד נח ועשרת הדורות עד אברהם שבאו בקו אמצעי, בו צריך לעשות את התיקונים.

 

אדם הראשון נתן ע שנה לדוד

 

זה הוא דוד המשיח, שלא היו לו ימים להאיר ולחיות, ואדם הראשון משך לו ע שנים כש"א הנה טפחות נתת ימי. מהו טפחות ומשיב שהוא אותיות ט פחות. ט מורה על טוב וכאן הטוב היינו החיים שהפחית אותו מימיו של אדם הראשון, לתת לדוד שהיה טוב רואי, כי הטוב שלו היינו החיים, היה מאדם הראשון שנתן לו צדקה, ע שנה משנותיו, כדי שדוד יהיה מוכן לעשות צדקה לישראל. צדק לבד הוא דין, ומשפט כולל רחמים. דוד המלך היה בחינת עני מפני שקיבל צדקה, ע שנה מאדם ראשון.

 

יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון.

 

יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון, כי יעקב היה יושב אוהלים. אוהל הוא בחינת ליבו של האדם ולמד שם בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, לעבוד להקב"ה כי הוא בכור, שכתוב בני בכורי ישראל, והעבודה היא בבכורות. יופי זו צורה שיכולה לבטא את התכלית שלשמה נוצרה. מכאן שאדם יפה הוא אדם מתוקן לקבל את ההטבה השלמה, שזו התכלית.

 

כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. יעקב בחר לו י"ה שזו קטנות, ישראל הוא שם הויה שהוא גדלות.

אדם הראשון נתן כוחו לדוד המלך, והשאלה ממי ייוולד, וכמובן מזרע יעקב, דרך יהודה. אדם ראשון לא יכול היה לתקן את שבע הספירות התחתונות, ולכן דוד המלך קיבל ממנו את שבעים השנה להשלמת הקומה שהיא אלף שנים, וחי רק תשע מאות שלושים שנה.

זוהר חדש יתרו פח – צ  שיעור 30

מרכבת יחזקאל

 

המרכבה היא הכלי בעזרתו ניתן להתחבר לעליונים. האמונה היא המאפשרת חיבור, וכאשר האדם מחוסר אמונה, הוא נמצא מבחינה נפשית בגלות.

תפקיד הלבנה להאיר את אור השמש, והיא בחינת האמונה באדם, כאשר מתחילת החודש ועד ט"ו בו היא הולכת ומתמלאת באור, באמונה ויורדת במחצית השנייה של החודש. הסימן שהלילה מואר הוא שיש לאדם אמונה.

אדם הרוצה למצוא את מקור כל בעיותיו, יבדוק בחוסר אמונה, וכאשר יבקש ברכה, יחפש שלום, השלמות היא הכלי המחזיק ברכה.

 

בחגי האמונה, תשרי, ניסן הם הרגלים, סוכות ופסח נמצאים בהארת אמונה גדולה. חג שבועות, מתן תורה ב וו לחודש ולא בט"ו מפני שעם מתן תורה צריך האדם להתעלות ולהתחזק באמונה עד כמה שכוחו משיג. וו הוא באמצע העליה של החודש/האמונה בחינת קו אמצעי, ובגמר תיקון אותה תורה תבוא לידי ביטוי בבחינת פשיטת רגלים, ואז קו אמצעי כבר לא יהיה קצר. אמונה מחייבת התחדשות ותחזוקה. היכולת של אדם שמקבל הארה חדשה בשעור, תלויה באמונה כדי שיבוא התיקון לידי מעשה. תחזוקה אומר להשאיר את הלבנה, את האמונה הפנימית במילואה, בחינת ט"ו.

 

הכל תלוי באמונה. חוסר אמונה זורק את האדם לגלות.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו פח - צ ​​ שיעור 30

מרכבת יחזקאל

 

המרכבה היא הכלי בעזרתו ניתן להתחבר לעליונים. האמונה היא המאפשרת חיבור, וכאשר האדם מחוסר אמונה, הוא נמצא מבחינה נפשית בגלות.

תפקיד הלבנה להאיר את אור השמש, והיא בחינת האמונה באדם, כאשר מתחילת החודש ועד ט"ו בו היא הולכת ומתמלאת באור, באמונה ויורדת במחצית השניה של החודש. הסימן שהלילה מואר הוא שיש לאדם אמונה.

אדם הרוצה למצוא את מקור כל בעיותיו, יבדוק בחוסר אמונה, וכאשר יבקש ברכה, יחפש שלום, השלמות היא הכלי המחזיק ברכה.

 

שיב רבי שמעון ורבי אלעזר ורבי אבא היו יושבים. א"ר אלעזר אם טוב לפני אבי, יאמר דבר אחד במעשה מרכבה. אמר לו, והרי למדנו ולא במרכבה ביחיד, אמר לו האם דעתו של אבי, שאומר דבר שלמדתי ממנו. אמר לו ר שמעון לר' אבא, אתה בלבדך תתקן השולחן, כלומר שתלמוד בפני עצמך, ואלעזר יהיה עמי. יצא רבי אבא.

 

שיג פתח ר"א ואמר, ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. מקרא זה לא נאמר מי אמרו, אם יחזקאל היר כתוב אחריו, היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן. ומקרא הזה היה צריך לכתוב לפניו, כי הכתוב הזה מדבר ברשות שנתן לו הקב"ה לדבר דברי נבואה, ואח"כ היה צריך לכתוב ויהי בשלושים

 

שיד ומשיב אלא יחזקאל אמר את המקרא, וברשותו של הקב"ה אמר כל מה שאמר, וגילה כל מה שגילה. ומקרא זה העמידוהו החברים. אבל נבואה זו היתה בזמן שהשכינה ירדה עם ישראל לגלות, והכבוד העליון שהוא בינה, היה נוצץ לסתום ההסתכלות של אותו האור שנק זהר השכינה, שמאותו הזהר היא נזונת, והבינה סתמה אותו שלא יאיר. ושכיה העליונה היינו בינה הסתלקה מעל הבנים שהם ז"א ומלכות, שאינה מאירה להם. וניתנה רשות לע' שנים אחרים של מלכות בבל לשלוט. היינו ע' מלכות הס"א שהם כנגד ע שנים שבמלכות דקדושה היינו ז"ס שלה שכל אחת כלולה מעשר. כל הנבואה הייתה בראשות ה' והזמן אותו ציין יחזקאל, נאמר בזמן שירדה השכינה לגלות עם העם

 

שטו בתוך כך ירדה אש למעלה וסיבבה אותם, והיו שומעים קול מחנות המלאכים שלמעלה מתוך האש. ​​ קיבל רבי שמעון סימן מלמעלה שמותר לרבי אלעזר לגלות שמח ר שמעון אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך.

 

שטז פו"א בריעי זהו דוד המלך היינו מלכות שהוא סומך הרביעי לכסא העליון שהוא כנגד חסד גבורה ת"ת האבות, והרגל הרביעית כנגד מלכות, דוד, עם אלו שלשת סומכים העליונים, היינו חג"ת שהם סוד שלושים שנה, שכל אחת מאלו ג כלולה מעשר, והן ששים. וסומך רביעי זה מלכות הוא עמהם עם החג"ת בחבור אחד, ומשום שהוא עמהם בחבור אחד בלי פירוד, נאמר ברביעי. כי יש בחינה ב במלכות שהיא מחוברת ביסוד ואז היא שביעית ולא רביעית. בחמשה לחדש אלו הם המדרגות שלמטה, היינו ה ספירות חג"ת נ"ה של המלכות בעת שהוא למטה, בסוד שביעי, היינו שמחוברת ביסוד, שהם תקון הלבנה, היינו המלכות להתחבר בהם, כי מתחברת בת"ת בסוד רביעי וכן מתתקנת תחת היסוד בסוד שביעי. כך שיש למלכות שני תיקונים

 

שיז ולכל המדרגות האלו אין להן נחת ואור בעת שהשכינה העליונה שהיא בינה, מסתלקת מעל הבנים, שהם ז"א ומלכות. כי בזמן הגלות הסתלקה הבינה מזו"ן ואז לבשו שמים קדרות ושק אשים כסותם. ואז כתוב ואני בתוך הגולה, כי השכינה ירדה לגלות, ונתגלה עליה כבוד העליון שהוא בינה לתמכה והשמש נחשך.

 

שיח ומפרש יותר, וכמו שבעת הזאת בעת הגלות אנו דורשים את המקרא הזה בצער, כך בזמן אחר, בעת שאור ההוא עומד להאיר והכסאות שהם בינה ומלכות, נשלמים באור זה מזה. כי כסא העליון הקדוש היינו בינה מאיר אור באבות תחילה שהם חג"ת וכשהם מאירי מאור העליון ההוא הכל מאיר. שהם משפיעים אל המלכות והמלכות לכל העולמות. ז"ש ויהי בשלושים וגו שהן חג"ת שכל אחת מהן כלולה מעשר, ויהי פירושו מקודם לכן.

 

שיט וכך למדנו ויהי אור, והיה אור לא נאמר, אלא ויהי אור, כי פירושו אור שכבר היה אף כאן ויהי בשלשים שנה והיה לא נאמר אלא ויהי כי כבר היה. וזה סוד שכתוב על נהר כבר, היינו על האור שכבר היה נהר הוא אור, כבר, שהמילה כבר אומרת שהיה כבר קודם. ברביעי זהו דוד המלך כמו שאמרנו, והוא עומד בארבע עשר לחדש להאיר. היינו בסוד הלבנה המאירה בי"ד בחדש, שאז עוד אינה במלואה, והוא רביעי ודאי, היינו רביעי לאבות שהוא המלכות שלאחר חג"ת. בחמשה זהו שלמה המלך שהוא בסוד הלבנה בט"ו לחדש המאירה במילואה כי הוא משלים את הכסא, שהוא המלכות שכתוב וישב שלמה על כסא ה' למלך.

 

שכ עד כאן האיר האור בכל השלמות, מכאן ולהלאה אחר שלמה המלך שה"ס ט"ו בחדש, התחיל האור להתכסות שכתוב, ואני בתוך הגולה שהוא סוד, ואני שהוא המלכות הנק אני קרבה להיות נחשכת. שכתוב בתוך הגולה, ולא כתוב בגולה, להורות שהיתה מתקרבת לגולה, היינו שנחשכה והלכה עד שנחשכה כולה והאור התכסה, היינו ע"ד הלבנה שמט"ו ולהלאה הולכת ונחשכת עד שנחשכה כולה. יש מנהג חסידי לא להתחתן אחרי ט"ו לחודש כשהלבנה הולכת ומתמעטת.

 

שכא למה התכסה האור, חזר ואמר על נהר כבר. שפירושו על האור שכבר היה ​​ ועתה הסתלק ונפרש ממנה, ומשום שהאור ההוא שכבר היה, נפרש ממנה, שהוא אור הראשון שהוא חסד, נפתחו השמים שמשום זה שהאור נפרש נפתחו השמים ודאי.

 

שכב ומפרש כי בתחילה נמצא חבור אחד בכלל אחד שנכללו קו ימין בקו שמאל והשמאל בימין ונעשו ממנו שמים שהוא ז"א, הכולל את שניהם, וכיוון שהימין חזר לאחור, שכתוב, השיב אחור ימינו ונשאר קו שמאל בלי ימין הטומאה יונקת משמאל בלי ימין, אז ודאי נפתחו השמים מהחיבור הקודם, ואז אין הארה בלי ימין מאותו חיבור השלם שהיה בהם בתחילה, שנשאר שמאל בלי ימין, והתכסה אותו המקום בחשך, שכתוב, אלביש שמים ז"א קדרות מפני שלקח את האמונה, אור הלבנה שהולך ויורד.

לכן רואים שבחגי האמונה, תשרי, ניסן הם הרגלים, סוכות ופסח נמצאים בהארת אמונה גדולה. חג שבועות, מתן תורה ב וו לחודש ולא בט"ו מפני שעם מתן תורה צריך האדם להתעלות ולהתחזק באמונה עד כמה שכוחו משיג. וו הוא באמצע העליה של החודש/האמונה בחינת קו אמצעי, ובגמר תיקון אותה תורה תבוא לידי ביטוי בבחינת פשיטת רגלים, ואז קו אמצעי כבר לא יהיה קצר. אמונה מחייבת התחדשות ותחזוקה. היכולת של אדם שמקבל הארה חדשה בשעור, תלויה באמונה כדי שיבוא התיקון לידי מעשה. תחזוקה אומר להשאיר את הלבנה, את האמונה הפנימית במילואה, בחינת ט"ו.

כי הארת השמאל בלי ימין הוא חשך, משום שחסר מהם נהר כר היינו האור ההוא שהוא אור הראשון, חסד, שכבר היה, ועתה כביכול נמצא פירוק בין ימין לשמאל.

 

שכג הסוד הוא כי אברהם שהוא חסד לא ידענו, וכיוון שאברהם לא ידענו ואינו מאיר לנו, אז ישראל שהוא ז"א וקו אמצעי לא יכירנו כי נפתחו השמים, שנפתח הקשר של ימין ושמאל שהיה בשמים שהוא קו איצעי, וחבור ימין ושמאל אינו נמצא, ע"כ האור נאבד כי נעשה חשך. הכל תלוי באמונה. חוסר אמונה זורק את האדם לגלות.

 


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו פה - פז ​​ שיעור 29

אשר עושתי בסתר

 

שא אמר אדם הראשון לא נכחד ממך אשר עושתי בסתר רוקמתי בתחתית ארץ, מכאן שמזווג זכר ונקבה באה הנשמה הקדושה, דהיינו מזווג המלך שהוא ז"א במתרוניתא שהיא מלכות. מה הטעם שכתוב, תחתית הארץ, הוא כי ב גבולים יש לאותה הנק ארץ חפץ שהיא מלכות, גבול המקום שהצטיירה שם נשמה של זכר, הוא בימין. גבול המקום שהצטיירה שם נשמה של נקבה הוא בשמאל.

 

שב וע"כ צריכים התעוררות מצד הנוקבא היינו המלכות שהיא בשמאל שזה מקום ההשתוקקות שלה, ז"ש העירותי מצפון ויאת. וצפון הוא שמאל שהוא הנוקבא, וכדין ממזרח שמש קורא בשמי. היינו זווג השמש שהוא ז"א בלבנה שהיא מלכות. שה"ס יעקב ברחל, כי יעקב ה"ס ז"א ורחל ה"ס מלכות. ויבא סגנים כמו חמר, אלו הם צבאות העולם שיצאו מאדם הראשון. הנקבה באה מצד צפון והזכר ממזרח כנגד השמש אותה מייצג יעקב, והנקבה ​​ כנגד רחל.

 

שג אח"כ כתוב, גלמי ראו עיניך, שאמר אדם הראשון, כשהיינותי מוטל גולם בלי צורה, ממזרח למערב, ראו עיניך, הדורות העתידים לצאת ממני, כי אתה הוא קורא הדורות מראש. אומר אדם הראשון לקב"ה, אתה ראית מה עומד לצאת ממני בכל הדורות, כולל אומות העולם היוצרים הפרדה. למעשה אומר אדם הראשון, הבאת אותי כגולם שעליו לעבור זמן, היינו מספר חידושי צורה כדי להגיע לדרגת אדם. זה ספר תודלות אדם, היינו כל התולדות שיצאו ממנו, כאן שואל האדם אז למה באים אלי בטענה שבגין החטא באה מיתה לעולם

 

שד זה הוא ספר תולדות אדם לצורות אותם יש לתקן, ולא לגופים, שבספר הצדיקים הזה היו נחקקות כל הצורות של נשמות שבעולם, בצירוף האותיות זר"ה פס"ץ שהן אותיות זה ספר צ

 

שה ושם בספר תולדות אדם כולם יכתבו, כל הנשמות יכתבו, בציורים של קמטים בעוד האדם, כעין רקיע השמים ששם כוכבים. ועליהן נאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. והיינו רק לזרע ישראל עבדי ולא לאומות העולם, שנאמר, יעקב אשר בחרתיך כי הם נק אדם שכתוב, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובשבילם נברא העולם, ז"ש באו למחשבה להבראות מטרם שנברא העולם. וכולם ועל ספרך כלם יכתבו. הקב"ה ברא את העולם כדי שיהיו נבראים הראויים לקבלת ההטבה. ומי שראוי לקבלת ההטבה השלמה נק אדם, וכל שאר בחינות אומות העולם הם רק אמצעים.

ישראל זה עדיין לא בחינת אדם, אלא אמצעי כדי להגיע לדרגת אדם. בחינת האדם הם כל עשרת הדורות עד נח ועשרת הדורות עד אברהם שבאו בקו אמצעי, בו צריך לעשות את התיקונים.

 

שו ימים יוצרו היינו כל הימים העליונים שהם מדרגות ז"א שהם כמספר משכו וקחו לכם, שמשכו הוא בגי' שס"ו שפירושו משכו ימים העליונים להאיר לימים התחתונים, היינו למדרגות של המלכות, כי יש בשנה שס"ה ימות החמה, עם רביע יום ומקצת היום הוא ככולו, והם שס"ו כחשבון משכ"ו היינו שס"ו מדרגות ז"א הנק שמש ומי שמושך מהם הוא מושך אור אל הלבנה לקדש אותה.

 

אדם הראשון נתן ע שנה לדוד

 

שז זה הוא דוד המשיח, שלא היו לו ימים להאיר ולחיות, ואדם הראשון משך לו ע שנים כש"א הנה טפחות נתת ימי. מהו טפחות ומשיב שהוא אותיות ט פחות. ט מורה על טוב וכאן הטוב היינו החיים שהפחית אותו מימיו של אדם הראשון, לתת לדוד שהיה טוב רואי, כי הטוב שלו היינו החיים, היה מאדם הראשון שנתן לו צדקה, ע שנה משנותיו, כדי שדוד יהיה מוכן לעשות צדקה לישראל. וכמו שדוד קבל, שהיה עני ואביון, כך נתן הוא לעניים. והכל במשפט, כש"א ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו צדק לבד הוא דין, ומשפט כולל רחמים. דוד המלך היה בחינת עני מפני שקיבל צדקה, ע שנה מאדם ראשון.

 

יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון.

 

שח יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדם הראשון, כי יעקב היה יושב אוהלים. אוהל הוא בחינת ליבו של האדם ולמד שם בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, לעבוד להקב"ה כי הוא בכור, שכתוב בני בכורי ישראל, והעבודה היא בבכורות. יופי זו צורה שיכולה לבטא את התכלית שלשמה נוצרה. מכאן שאדם יפה הוא אדם מתוקן לקבל את ההטבה השלמה, שזו התכלית. יעקב למד

 

שט ודאי שספרו של אדם הראשון היה ליעקב, וספר חנוך וספר יצירה של אברהם אבינו. והעירו שמסכת ע.ז של אברהם אבינו היו בה ארבע מאות פרקים ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אהלים, חכמה רבה. והיו יופיו וקויו של יעקב כעין קויו של אדם הראשון. כל החוויות של האדם מצטיירים בנפש האדם, ובכפות ידיו

שי והוא כעין אדם הראשון שהיה ראשון ליצירה, יציר כפיו של הקב"ה, אף יעקב הוא ראשון, ראשון לשלמות שכתוב, קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, כי מטתו היתה שלמה היינו שלא היה פסול בזרעו מכאן מיטתו שלמה.

 

שיא מה שאין כן באברהם שיצא ממנו ישמעאל ובני קטורה שיצאו קליפות ממנו שהיו פסולת הכסף, כי אברהם הוא חסד שנק כסף. ישמעאל ובני קטורה הם פסולת שלו. ואדם שיצא ממנו קין. ונח שיצא ממנו חם. ויצחק שהוא גבורה המכונה זהב יצא ממנו עשו שהוא פסולת הזהב. אבל יעקב היתה מטתו שלמה, וע"כ בחר בו ה מכל העמים שכתוב, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. יעקב בחר לו י"ה שזו קטנות, ישראל הוא שם הויה שהוא גדלות.

אדם הראשון נתן כוחו לדוד המלך, והשאלה ממי ייוולד, וכמובן מזרע יעקב, דרך יהודה. אדם ראשון לא יכול היה לתקן את שבע הספירות התחתונות, ולכן דוד המלך קיבל ממנו את שבעים השנה להשלמת הקומה שהיא אלף שנים, וחי רק תשע מאות שלושים שנה.

 

 

רש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

זוהר חדש יתרו בפ – פד  שיעור 28

ענף שבתאי וב' רוחות ונשמות ערומות

 

עיקר ההבדל בין טומאה לקדושה, שהטומאה קשורה לקו שמאל, והקדושה לקו אמצעי. המעשים הטובים של ישראל באים לעורר את הייחוד של הקב"ה והשכינה, לעומת הטומאה שבאה לעורר את השורשים העליונים כדי, כדי למשוך ג"ר דחכמה ובכך להפריד את השמאל.

כך למשל כוחות הטומאה עושים מעשה של אכילת דג ומיד שתיית מים, פעולה המסמלת את מי הים שהם חומר גלם, שאינו בא למימוש אלא כשעולה ליבשה, למקום ישוב בו יש לו קיום. אם עולים דגים/דאגות אלו לכבוד שבת, כלומר שיש להם מסך וכח התנגדות לקבלה לפרטיות, כלומר יש להם סנפיר וקשקשת, אותם מותר לאכול.

מחמת העוונות שבגלגולים הקודמים אנשים אלו נולדים תחת שליטת הענף של שבתאי וב' רוחות השולטים עליהם. אל לו לאדם לתרץ את חוסר יכולתו כביכול לעשות את התיקון הנדרש ממנו, מסיבה שנולד במזל מסוים או במשפחה מסוימת, מפני שבהשגחה העליונה דואגים לתנאים הנכונים עבור כל נשמה, לבוא בגלגול כפי מה שצריכה עדיין לתקן.

היינו שמתייסרים ביסורים כדי להמשיך עליהם הרוחות  של שבאתי ולינק מג"ר דחכמה דשמאל, מחמת היסורים של הדינים משמאל, הוא חוץ אם עושים תשובה ומתדבקים בתורה ובקב"ה שהוא קו אמצעי, שזו הדרך לעבור מהטומאה לקדושה, היינו שזכות אבותיו עומדת ושהיא כח הדין החזק דמנעולא שמנצח אותו ודוחה את החכמה ממנו. שכח הדין של הענף בזכות כח המנעולא שהוא צבע השחור משבתאי, יש לו כוח בתת המודע שלו, בזכות אבות, לדחות את התענוג הגדול.

יש כוח שלילי שניתן לינק ממנו ג"ר, כח הנובע מדיכאון. לכן צריך אדם למכור את התייחסותו למקרה, אלו קורות ביתו, ולקנות את כח הנעילה של הרצון הגדול לקבל לפרטיות. המקרים הם צד הדין שיש לדעת כיצד לדחות אותם, ולהסכים לפעול בקטנות שבאה בגין השימוש הנכון במנעולא.

האדם שהיה צריך לתקן אותה ולהמשיך לה לבוש החסדים ע"י קו אמצעי ולא תקן אותה. כי להיותה ערומה מלבוש החסדים, אין לה מקום בעולם הבא, וע"כ הן יוצאות מעולם ההוא ובאות ומשוטטות בעולם הזה, למצוא איזה איש לשכון בתוכו ולהתלבש בו שעל ידו הן ממשיכות ניצוצי חכמה בסוד מראות הלילה, כי כשהן מתלבשות באיזה אדם, הן נעשות שכנות לנשמת האדם עצמו, ונבחן, כמו שנשמת אותו האדם שהשיגה לעצמה שכנה, השוכנת עמה ביחד בגוף האדם, מעין דיבוק. כדי להימנע מדיבוק יש להתחבר לקו אמצעי.

אלו באו עם קלקול מגלגול קודם או בגלגול זה, ורוצים  כוח זה של ידיעה. אלו רשעים שמנסים לקחת כוחות שלא בדרך מסודרת, וסימן מובהק לכך, שאינם שומרים תורה ומצוות.

ויש לדעת שע"י התחברות הנשמה הערטילאית עם ב רוחות דשבתאי התבטלו מהנשמה הערטילאית ניצוצי ג"ר דחכמה דשמאל שמהם כל היסורים והדינים, ונשארה רק בו"ק דחכמה דשמאל. ונבחן שהנשמה הזו מצאה לה מנוחה מהיסורים והדינים שהתגברה על ג"ר דשמאל, ע"י חיבורה עם ב הרוחות מפני שמשתמשת עם השמרים כדי להגבר על דיני השמאל. הוא רואה שבשבת הם לא יוכלו להשתמש בג"ר דשמאל, היו הנקב של המפתחא, וכעת רוצה לקחת כוח כזה.

ישראל אוכלים דגים בשבת, יש להם הארת ג"ר במלכות שנקראת שבת, ובכך שולטים על שבתאי ומכניעים אותו ע"י הפעולה בקו אמצעי ודבקות בתורה. לכן יש לישראל מנוחה בשבת שהם סומכים על השם, ולאומות העולם אין.

כח שבתאי הוא כוח המנעולא, ועל האדם ללמוד ולהיזהר מהדברים הקשים שזורקים אותו לניסיון קבלת אורות שאינו ראוי לקבל. בכוח השבת יכול לתת יגיעה נכונה ולהצליח.

הקודם1...1,0002,0001,8521,8531,854...2,050הבא Page 1,853 of 2,050