הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 34 | מתקדמים| ק-קב
זוהר חדש יתרו צז - צט שיעור 34
ארבע החיות שבתוך החשמל
האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.
כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.
כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.
שמט שואל כתוב דמות ארבע חיות דמות של מי יש לד' חיות אלו, ומשיב דמות של החיות העליונות דז"א, יש להן דמות כמו החיות של זעיר אנפין, כי מאלו נראות אלו הנסתרות שאינן נראות, וד' חיות שבכאן שהם של המלכות המקבלות כל מה שבהן, מחיות העליונות של ז"א. שואל כאן נקרא דמות שנאמר דמות ד חיות. ונק צלם שכתוב בצלמנו כדמותנו, וכתוב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלקים עשה אותו, למה נק כאן צלם ושם דמות.
דמות אלו ד' החיות מצד המלכות המקבלות מד' החיות העליונות בז"א, צלם הוא בחינת ד החיות בז"א.
שנ משיב משום שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות. מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.
בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.
מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.
התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.
רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלי, אלא זהו מבנה הנשמה אתה התגלגלתי כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.
חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.
כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.
את צורות הצלם מקבלים מזעיר אנפין, והצורות המתקבלות בנשמה הן ממלכות ונקרא דמות.
הנהר היוצא מעדן הוא היסוד ממנו באה הארה, אור החכמה מהעדן העליון. נשמות אלו באו מלמעלה כנקודת הזרעה, והן צריכות להצטייר בנוקבה, במקום שנק דמות, ד החיות שבמלכות. הצלם הוא הזכר שמחתים עם תבנית, את הצורה אותה בונה הנקבה שתחתיו.
שנא ושם בד' החיות שבמלכות הנק דמות, מצטיירת כל אחת ואחת מהנשמות באותה צורה הראויה לה, ומשם יוצאות כל אותן הצורות שבנשמות כל אחת בצורתה, הדמות, הגוף הרוחני של האדם מצוייר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. כמי שהכניסוהו בדפוס להצטייר היינו כלי העושה תבנית בדבר הניתן בתוכו. דמות זו שבד' חיות המלכות מוציאה דמות בכל נשמה, וצלם שהוא ד חיות היוצאות מחיה שהיא זכר היינו שיוצאות מז"א, מוציא צלם בכל נשמה.
נשמה היורדת לעולם מקבלת גם צלם וכנגד הצלם את הדמות.
האדם בנוי מחיות של ז"א וחיות של המלכות בדמות, שהיא השלכה של החיות העליונות בז"א.
שנב ומשום שחיות נקבות אלו הנק ד חיות שבמלכות, שהן בד' רוחות העולם שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, ובהם כלולים כל המחנות וכל הצבאות היינו כל הנשמות וכל המלאכים, הן דמות בסוד שלמעלה ובסוד שלמטה. לוקחות צורות למעלה וד' חיות דז"א שהן נק צלם, ולוקחות צורות למטה מהמלכות הנקראות דמות. והן צורות של כל הצדדים ממש, ועל כן מוציאות צורות של כל הצדדים שלמעלה הנק צלם, ושלמטה הנק דמות, כלומר שאפילו הצורות הנק צלם שהן מז"א אינן מקובלות אלא בד' חיות שבמלכות. המלכות, הנוקבא בונה גם הדמות כאשר הצלם משפיע לה.
שנג כיוון שאמר דמות, למה כתוב אח"כ וזה מראיהן, שהוא מיותר, ומשיב, יש כאן עניין מיוחד, יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.
הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.
שנד ואם תאמר כל הנביאים חוץ ממשה הנביא הנאמן, כולם היתה דעתם מתבלבלת כשהיגיעו לחשמל והוא יחזקאל, היה יכול לעמוד על זה. לנביא ישעיה האירו מעולם הבריאה, ולחזקאל מיצירה, אז איך ראה יחזקאל ומשיב אלא משום שרוח הנבואה היה אומר הדברים ובשביל אהבת ישראל, התגלו כל המראות שבחוץ וכולם מתערבים וכולם בערבוביה. חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר.
המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.
שנה ומראה הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, כמו שנאמר ואחר האש קול דממה דקה, חסדים בלי חכמה זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. וזה הוא סוד הצורה הכוללת כל הצורות במראה שלמעלה שהיא מראה מאירה שהיא ז"א. הקול העליון היינו ז"א שנק קול, הוא בלחש למעלה, היינו בשליטת החסדים, שממנו יוצאות כל הצורת, הקול למטה הכלול בד' חיות דמלכות, הוא כאותו הקול שלמעלה שמחזיק בתוכו כל הצורות הצורות מוחזקות מחסדים מכוסים, היינו ג"כ בלחש, ומשום שזה הוא בלחש היינו תחת שלטות החסדים, שאין שום דין מתעורר מהם הם מוגנים מפני שאינם משתמשים ברצון לקבל. ע"כ כשהנביא מגיע אליו מאירות העינים היינו שמאירה בו הארת החכמה המכונה עינים הכלולה בחסדים ההם ומאירות המחשבות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שתקבל אהרת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.
היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.
מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.
שנו והיינונו שכתוב וזה מראיהן כי אין לד' החיות שבמלכות מראה, אלא מתוך סוד המראה המאירה שלמעלה, שהיא ז"א שהוא המראה שלהן, והמראה של הכל והכל מאירים באור ההוא.
שנז חשמל הוא ארבע התנוצצויות לוהטות ומנצנצות ונכנסות זו בזו ונעשה מהן גוף אחד, הנק חשמל אף כאן אלו ד' חיות שהן מלובשות בפנים החשמל כלולות זו בזו. אלו ד החיות שנמצאות בתוך החשמל, כלולות זו בזו. כיוון שהן כוללות כל המרחב, הן קיבלו צורה של האדם.
שנח משום שהן לד' רוחות, אותו שברוח מזרח נכלל ברוח מערב, וא תו שברוח מערב נכלל מרוח מזרח, ואותו שברוח צפון נכלל ברוח דרום, ואותו של רוח דרום נכלל ברוח צפון, וכיוון שנכללו כולן זו בזו, נעשה מהן גוף אחד שהוא סוד הנק אדם, ואע"פ שע"י ההתכללות הזאת משתנים מבחנתם כל ד הפנים, עכ"ז נק פני אדם. האדם הוא התכללות של ד' הרוחות שיש במלכות, שקבלו
מהחַיּוּת שיש בז"א, התכללו ונראים בצורה של אדם.
שנט ומתוך אלו ד החיות שהם סוד פנימי אל הנקודה שהיא המלכות העומדת עליהן כי נקודת המלכות רוכבת על ד החיות האלו שבסוד זה היא נק ה יוצאים ונולדים מהם כמה מחנות למיניהם.
ב. מי הם הד' החיות שבמלכות ומי הם ד' החיות של ז"א, מה היחס ביניהם מי קובע מהם את הדמות של האדם ומי את הצלם?
3. כיצד ניתן להסתכל דרך החשמל ומה ההבדל בין יחזקאל שכתוב אצלו וזה מראיהן לעומת משה שדעתו לא היתה מתבלבלת שהגיע לחשמל.
4. מהו כל דממה דקה?
5. מדוע למרות שהחיות כלולות זו בזו נעשה דמות אחת שנקרא אדם?
