"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

כאשר אתה קשור אל האלוקות, אין עין הרע שולט בך!

אלו שמשיגים את המלכות שבהיכלות, הם הצדיקים שלא החליפו את כבוד ריבונם, ומשיגים את המלכות בסוד אֵשֶׁת חַיִל – עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. כי סוד האמונה שזוכה להשיג, מזכה אותו להדבק בה' ולירא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ושמאל.
מי שמשיג אמונה יש לו את הכוח להשיג כמעט כל דבר, בעיקר דבקות בה', וממלא את תפקידו.

בתהליך עליית הצדיקים לשמים, קל להם לפעול ולעבוד את ריבונם, מאחר ולא היו דבוקים בחוזקה בגשמיות. הם לא הולכים לגיהינום אלא להיכלות, ויושבים שם כל אותו הזמן שהנשמה צריכה. צדיק שנפטר מהעולם, משמע שהשיג דרגת נשמה, אך עדיין יש בה רושם שיש לטהר, משום שהייתה מלובשת בגוף בחינת מלכות, מידת הדין. לאחר פטירתה אינה יכולה לעלות מייד למקומה לג"ע העליון עד שעוברת טהרה שתאפשר לה להגיע לקדושה.

גן עדן תחתון הוא מצב ביניים בקשר בין אור מקיף לתחתון, ומאירה בו הנשמה קצת מלמעלה. אפשר אך אסור לדבר עם מלאכים ורוחות כמו בסיאנס, מפני שזה מפריע לנשמה. יש בקבלה שיטות נכונות כיצד אפשר לתקשר עם נשמות, אך לא מגלים זאת להמון העם.

כשרצון האדם כאן בעולם מתכלל בצורת הבינה – השפעה, אז כאשר עולה הנשמה לעולמות, יש לה קשר, שפה מוכרת עם הסביבה. למעלה מדברים עברית שרק שפת הקודש היא השפעה. לדבר בנפש עברית מאפשר לתקשר, אין שם שפה אחרת. בודקים את האדם כאשר הוא עולה, למה הוא קשור יותר לעולם זה או לבא. מי שלא מכיר את השפה בעולם הבא, דומה למי שנכנס לסרט שמדבר סינית.

הנשמה מקבלת כאן תודעה של עולם הזה, ואינה מסתלקת בבת אחת, אלא בהדרגה, שבתחילה נשארים רישומים שהלכים ופוחתים במשך חודש, שנה עד עשר שנים, אך בדרך ניתן להתגלגל שוב.
ככול שהנשמה בקשר אהבה גדול יותר לעולמות העליונים, קל לה יותר להיפטר. נשמה שהורגלה בגשמיות, קשה לה לעזוב עולם זה, שהרי מרבה בשר מרבה רימה, וכן קשה רימה למת כמחט בבשר החי.
יזהר אדם שלא ילך אחר אלוקים אחרים הנק' אשת זנונוים מלכות שנק' לילית הראשונה, השטן, שבאה להסית את בני האדם שמשום זה כתוב לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה.

ומאידך ככול שהנשמה קשורה כאן לרוחניות, כך קלה לה ההסתגלות לחזרה לשרשה, וזוכה לקבל לבושים והיא שמחה, מפני שרואה שהיגיעה בעולם זה הייתה כדאית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

הפחדים שיש לאדם נובעים מכך שאינו מתנהג כאדם !
וזה נובע מחוסר בינה יציבה, שאינו חי לפי בינה עליונה. באדם מתוקן כל הכוחות והרצונות שבו עומדים ומשרתים את צד האדם שבו, ולא את הפרטיות. בלי זה אין הוא יכול להיקרא אדם. "לחיות" רק חיי חברה, להתעסק בחיצוניות לא מאפשרים לממש את פוטנציאל האדם.

אמר רבי שמעון: בעת שברא הקב"ה את העולם חקק חקיקות של סוד האמונה של המלכות. העלה מלכות לבינה, שיתף מדת הדין ברחמים, ועשה את העולם התחתון כעין עולם העליון-בינה, זה כנגד זה בשווה. עצם המלכות נק' רצון לקבל, ובה יש לעשות את עבודת האמונה.

חקק חסרונות בעולם העליון, המתאימים לחסרונות בתחתון — מבנה דומה של ראש ללב, אותו יש לתקן בהתאם, כלומר ניתן וצריך להגיע לשלמות.
זה נותן יתרון עצום שיש בעולם תחתון ועליון השוואת צורה, וניתן יהיה להקיש מאחד לשני. האדם בנוי לפי חקיקות אלו של צמצום ב', כלומר שהגוף בנוי לפי החקיקה בתודעה העליונה.

החקיקה היא יצירת בית קיבול לאורות העליונים — כלים דהשפעה. בעוד שכלי קבלה, כלים דעיגולים אינם ברי קבלה. עולם זה הוא כתמונת מראה של העולם העליון, בהסרת העיוותים של זמן מקום העדר ותמורה. התנאי הוא שהתחתון יברור את ההתנהגויות שלו, לא משנה מה הוא מרגיש, אלא יתקן וישנה את הרגשו לפי האמת בעולם הבינה, שרק כך בונים כלי קיבול — כלי השפעה. לכן לגוי לא יעזור להניח תפילין, שאין הוא נובע ממקור הבינה.

ברא ה' לנשמת אדם הראשון, באופן שנשמתו נבראת מרצון לקבל, שהתכלל עם בינה — השפעה, ולכן כל הבריות היו חרדים ומפחדים מפניו, שנברא בצורה העליונה.
לאדם מרחב של שש קצוות ובכך יש לו מקום ויכולת להרגיש את האמת. פעם כולם היו חרֶדים, הייתה בהם יראת הרוממות מאדם ראשון. באדם יש הרבה בריות, סוגים של רצונות, ומי שמשיג את האורות במדרגת הבינה, כל שאר הרצונות שלו מכבדים את צד האדם שבו, אך אם אדם מתנהג כמו תולעת, מפחד הוא מכל תשוקה. כך אור החיים הקדוש שהתעטר בתפילין, האריות פחדו ממנו.

שבעה היכלות ומדורים הם למעלה שהם סוד האמונה, וז' היכלות למטה במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, ובהן הייתה דירתו של אדם. יש למלכות אמונה כאשר היא מתנהגת כבינה, שכל העצמאות שביקשה לא הייתה אלא להתנהג כבורא, לכן הדבקות בבינה נותנת את הכוח, מעבר למקרה ולעולם הזה. אחרת זו אמונה טפלה, של המלכות שבאה רק לעצמה.
כפי שיש כאן לאדם מרחב משש קצוות, כך בעולמות העליונים — ונקודה פנימית נסתרת, היכל הבינה השולט עליהם עם רצון לדבקות בה'.
כל הרגש הגוף, הלב תקין כאשר הוא נובע ונתמך בבינה, ברצון ליתר דבקות.
לא ייתכן שידע, או מדע של עולם זה יתמוך במרחב הנכון והאמיתי של האדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

הפחדים שיש לאדם נובעים מכך שאינו מתנהג כאדם !
וזה נובע מחוסר בינה יציבה, שאינו חי לפי בינה עליונה. באדם מתוקן כל הכוחות והרצונות שבו עומדים ומשרתים את צד האדם שבו, ולא את הפרטיות. בלי זה אין הוא יכול להיקרא אדם. "לחיות" רק חיי חברה, להתעסק בחיצוניות לא מאפשרים לממש את פוטנציאל האדם.

אמר רבי שמעון: בעת שברא הקב"ה את העולם חקק חקיקות של סוד האמונה של המלכות. העלה מלכות לבינה, שיתף מדת הדין ברחמים, ועשה את העולם התחתון כעין עולם העליון-בינה, זה כנגד זה בשווה. עצם המלכות נק' רצון לקבל, ובה יש לעשות את עבודת האמונה.

חקק חסרונות בעולם העליון, המתאימים לחסרונות בתחתון — מבנה דומה של ראש ללב, אותו יש לתקן בהתאם, כלומר ניתן וצריך להגיע לשלמות.
זה נותן יתרון עצום שיש בעולם תחתון ועליון השוואת צורה, וניתן יהיה להקיש מאחד לשני. האדם בנוי לפי חקיקות אלו של צמצום ב', כלומר שהגוף בנוי לפי החקיקה בתודעה העליונה.

החקיקה היא יצירת בית קיבול לאורות העליונים — כלים דהשפעה. בעוד שכלי קבלה, כלים דעיגולים אינם ברי קבלה. עולם זה הוא כתמונת מראה של העולם העליון, בהסרת העיוותים של זמן מקום העדר ותמורה. התנאי הוא שהתחתון יברור את ההתנהגויות שלו, לא משנה מה הוא מרגיש, אלא יתקן וישנה את הרגשו לפי האמת בעולם הבינה, שרק כך בונים כלי קיבול — כלי השפעה. לכן לגוי לא יעזור להניח תפילין, שאין הוא נובע ממקור הבינה.

ברא ה' לנשמת אדם הראשון, באופן שנשמתו נבראת מרצון לקבל, שהתכלל עם בינה — השפעה, ולכן כל הבריות היו חרדים ומפחדים מפניו, שנברא בצורה העליונה.
לאדם מרחב של שש קצוות ובכך יש לו מקום ויכולת להרגיש את האמת. פעם כולם היו חרֶדים, הייתה בהם יראת הרוממות מאדם ראשון. באדם יש הרבה בריות, סוגים של רצונות, ומי שמשיג את האורות במדרגת הבינה, כל שאר הרצונות שלו מכבדים את צד האדם שבו, אך אם אדם מתנהג כמו תולעת, מפחד הוא מכל תשוקה. כך אור החיים הקדוש שהתעטר בתפילין, האריות פחדו ממנו.

שבעה היכלות ומדורים הם למעלה שהם סוד האמונה, וז' היכלות למטה במלכות, כעין ההיכלות של מעלה, ובהן הייתה דירתו של אדם. יש למלכות אמונה כאשר היא מתנהגת כבינה, שכל העצמאות שביקשה לא הייתה אלא להתנהג כבורא, לכן הדבקות בבינה נותנת את הכוח, מעבר למקרה ולעולם הזה. אחרת זו אמונה טפלה, של המלכות שבאה רק לעצמה.
כפי שיש כאן לאדם מרחב משש קצוות, כך בעולמות העליונים — ונקודה פנימית נסתרת, היכל הבינה השולט עליהם עם רצון לדבקות בה'.
כל הרגש הגוף, הלב תקין כאשר הוא נובע ונתמך בבינה, ברצון ליתר דבקות.
לא ייתכן שידע, או מדע של עולם זה יתמוך במרחב הנכון והאמיתי של האדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsמאמר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם

יהודי שאוכל בשר, סימן שרוצה לתקן את מדרגת נשמה.
זו הסיבה שבגינה הותר הבשר. החשש שמעלה האר"י הקדוש, שאם אדם מסוים נמצא במדרגת צומח, עלול הוא להוריד את מדרגת החי — הרגש למטה. לכן מי שאוכל בשר שלא בשביל מילוי תאוותיו, יזהר לתקן את עיקר חטא דור המבול שהיה חמס, שחמסו את הקדושה ולקחו הכול לתאוותם האישית — את זה יש לכוון ולתקן.

לפי הפשט, לפני המבול חיו בני אדם מאות שנים. מלמד כאן שזה תלוי במקור הרוח שמקבלים. בתחילה קיבלו ממדרגת בינה את רוח החיים שהיא נספרת במאות, לאחר המבול התקבל האור רק מז"א — שנספר בעשרות. לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אדם ראשון חי 930 שנה, ונח 950, חיוּת/אור אומר קשר עם הבורא — זו חיוּת. 100 זו שלימות, ולאחר המבול אי אפשר היה להינתן אלא בקו אמצעי — ז"א.

עד שעלתה רעתם של דור המבול למרום והתייצבו לפתח דהיינו לפתח חטאת רובץ, שהפסיקו למשוך מבינה אז נסתלק רוח העליון.

לפיכך כיון שהבינה אינה נותנת נשמות לעולם, ע"כ ימי שני חיינו רק שבעים שנה, כנגד ז' ספירות תחתונות דז"א, ואם בגבורות שמונים שנה, עד בן מאה שנה שהוא כעבר ובטל מהעולם. שאומרים לאדם חייך תלויים לפי המקור ממנו את מקבל את החיוּת. ככול שהמקור גבוה יותר, כך ההבנה גדולה יותר, והחיוּת גדולה יותר, לכן על האדם לשאוף להתחבר למקור גבוה ככל שניתן, שלפיכך יהיו חייו.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר-בשגם גימ' משה שהוא בחינת החמה, המאיר אל הלבנה שהיא הרגש של האדם, שבלעדיו אין לו חיוּת. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה רמז על משה שהשפיע חיים לבני אדם מעץ החיים, ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך שיקבלו חיוּת בלי למות.
חיים זה רגש, ולנו פוטנציאל להידבק באהבה רציפה, ולא מרגש של דברים זמניים. לכן מי שמקבל את חיותו מלימוד גמרא, שונה ממי שמקבל חיותו מלימוד קבלה. ומי שמקבל חיות ממשחק כדורעגל — החיות קצרה ביותר.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – המדרגה הרביעית. מתוך ארבע בחינות של דומם צומח חי מדבר, היה על האדם ראשון לתקן רק דומם צומח, כאשר מדרגת החי — ההרגש של טוב ורע לא הייתה פגומה טרם החטא. דרגת מדבר ניתנת מלמעלה ואין לתקנה. לאחר המבול כשנלקחה גם מדרגת נשמה, וכל חיות בני האדם לא הייתה אלא ממדגרת נפש רוח, וכעת עליו לתקן גם את דרגת החי — וזאת בתנאי שראוי ויכול לתקן, לכן לעם הארץ אסור לאכול בשר.

משה -בחינת האמונה לא מת, אלא נאסף מהעולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה, שהיא הנוקבא. האמונה מאירה תמיד לאדם גם כשהיא נסתרת, וגם כשלילה מאיר דרך הלבנה.

עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם לתת להם חיות ממדרגת נשמה, ואפילו חיה בגמר תיקון, באופן שיאריכו לעולם. כִּי-כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וגו' וכתיב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. כאשר יש לו את ספר תולדות האדם, שמלמדו לבנות עצמו לפי התבניות והחוקים העליונים, זהו המתכון לחיי נצח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsמאמר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם

יהודי שאוכל בשר, סימן שרוצה לתקן את מדרגת נשמה.
זו הסיבה שבגינה הותר הבשר. החשש שמעלה האר"י הקדוש, שאם אדם מסוים נמצא במדרגת צומח, עלול הוא להוריד את מדרגת החי — הרגש למטה. לכן מי שאוכל בשר שלא בשביל מילוי תאוותיו, יזהר לתקן את עיקר חטא דור המבול שהיה חמס, שחמסו את הקדושה ולקחו הכול לתאוותם האישית — את זה יש לכוון ולתקן.

לפי הפשט, לפני המבול חיו בני אדם מאות שנים. מלמד כאן שזה תלוי במקור הרוח שמקבלים. בתחילה קיבלו ממדרגת בינה את רוח החיים שהיא נספרת במאות, לאחר המבול התקבל האור רק מז"א — שנספר בעשרות. לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אדם ראשון חי 930 שנה, ונח 950, חיוּת/אור אומר קשר עם הבורא — זו חיוּת. 100 זו שלימות, ולאחר המבול אי אפשר היה להינתן אלא בקו אמצעי — ז"א.

עד שעלתה רעתם של דור המבול למרום והתייצבו לפתח דהיינו לפתח חטאת רובץ, שהפסיקו למשוך מבינה אז נסתלק רוח העליון.

לפיכך כיון שהבינה אינה נותנת נשמות לעולם, ע"כ ימי שני חיינו רק שבעים שנה, כנגד ז' ספירות תחתונות דז"א, ואם בגבורות שמונים שנה, עד בן מאה שנה שהוא כעבר ובטל מהעולם. שאומרים לאדם חייך תלויים לפי המקור ממנו את מקבל את החיוּת. ככול שהמקור גבוה יותר, כך ההבנה גדולה יותר, והחיוּת גדולה יותר, לכן על האדם לשאוף להתחבר למקור גבוה ככל שניתן, שלפיכך יהיו חייו.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר-בשגם גימ' משה שהוא בחינת החמה, המאיר אל הלבנה שהיא הרגש של האדם, שבלעדיו אין לו חיוּת. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה רמז על משה שהשפיע חיים לבני אדם מעץ החיים, ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך שיקבלו חיוּת בלי למות.
חיים זה רגש, ולנו פוטנציאל להידבק באהבה רציפה, ולא מרגש של דברים זמניים. לכן מי שמקבל את חיותו מלימוד גמרא, שונה ממי שמקבל חיותו מלימוד קבלה. ומי שמקבל חיות ממשחק כדורעגל — החיות קצרה ביותר.

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר – המדרגה הרביעית. מתוך ארבע בחינות של דומם צומח חי מדבר, היה על האדם ראשון לתקן רק דומם צומח, כאשר מדרגת החי — ההרגש של טוב ורע לא הייתה פגומה טרם החטא. דרגת מדבר ניתנת מלמעלה ואין לתקנה. לאחר המבול כשנלקחה גם מדרגת נשמה, וכל חיות בני האדם לא הייתה אלא ממדגרת נפש רוח, וכעת עליו לתקן גם את דרגת החי — וזאת בתנאי שראוי ויכול לתקן, לכן לעם הארץ אסור לאכול בשר.

משה -בחינת האמונה לא מת, אלא נאסף מהעולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה, שהיא הנוקבא. האמונה מאירה תמיד לאדם גם כשהיא נסתרת, וגם כשלילה מאיר דרך הלבנה.

עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם לתת להם חיות ממדרגת נשמה, ואפילו חיה בגמר תיקון, באופן שיאריכו לעולם. כִּי-כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וגו' וכתיב בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. כאשר יש לו את ספר תולדות האדם, שמלמדו לבנות עצמו לפי התבניות והחוקים העליונים, זהו המתכון לחיי נצח.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

זהו תיקון להיות בשקט בלי לערב את עצמנו!
יש לבוא לקשר מתוך ישוב דעת. בלי לשתוק לרגע, אי אפשר להקשיב לאותו מקום חדש ולהפנים אותו. מצה שותקת ולחם מדבר, שאין התינוק מתחיל לדבר עד שאוכל חיטה.

אמר רבי שמעון כתיב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות מפני שלקחה מהפרי ולא מהעץ.
וכיון שהיא בגלות בעולם הזה, הרי הקול נפרד ממנה, והדבור שהיא הנוקבא לא נשמע, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה לשון אילם הוא משום הֶחֱשֵׁיתִי – נפרדתי מטוב, מהמשפיע.
כאשר הבריאה נפרדת מהבורא, שמאל מהימין — אז השמאל בדומיה. זהו כוח המצה בפסח, חוכמה בלי חסדים, שאי אפשר להשתמש ברצון. שקט זה כוח בינה גדול, שנותן אפשרות לייצר את הצורה הנכונה לרצון, לבוא לתיקון הרצוי.
הדיבור בגלות מזיק, ובמצב זה כל דיבור יהיה הבלים, שכאמור כל זה נובע מאכילת חווה את הפרי בלי קשר לעץ, הפרדה שהביא לגלות המלכות, האני של האדם שחייב להיות בדומיה.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ הנה למדנו, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם, ובאכילתם גרמו מות לכל העולם, כי אילן זה עצה"ד בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה דהיינו הנוקבא.
צד הנקבה באדם – נפרדות. הלילה הוא זמן הכנה ע"י לימוד שבו זוכים לשקט, לצמצם עצמנו במקום בו יכולים להיאחז החיצונים, להסכים לבטל עצמנו ולבוא להקשיב להגיון חדש, שונה מהרגיל של הלילה שאומר תן לי לסיפוק האישי. טבע הגוף מוות, לכן אור שמתקבל לגוף גורם למיתה, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה וג' וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא. המצה היא כנגד אותו לימוד בלילה בשביל החסד הגדול שיופיע ביום.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ר' חייא אמר שנפקחו לדעת את רעות העולם. לפני החטא היו להם כותנות אור שכעת נעלמו. בגלות כאשר אדם מתעורר, מבין את מצבו שהוא ערום. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (ומקודם אמר שלקחה ענבים), אלא ילמד בהמשך שתאנה היא פרט מכלל הגפן.
גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, צל יכול להיות בקדושה — אמונה, או חלילה צל מוות, גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי כי.
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת – את הקליפה צריך לשמירה על הפרי. עולם זה מתחיל מהתפיסה שאחרי החטא. מנקודת מבט הנברא בחטא מתחיל הזמן והמקום הגשמיים.

אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד-רָשָׁע – נמצא שעם החטא דעצה"ד, נתנו כח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעולם הזה, עלי התאנה שגורמים לתודעה של העולם הזה — הסימולאטור לאימון.
עלי התאנה הם חיזוק שניתן לאדם בקליפה בתפיסה הגשמית, בכדי שיוכל לתקן בהדרגה, את מה שנכשל לתקן בבת אחת. כמו שאדם שנכנס לכלא, מתחיל ללמוד את החוקים במקום כדי שיוכל לפעול כראוי.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

זהו תיקון להיות בשקט בלי לערב את עצמנו!
יש לבוא לקשר מתוך ישוב דעת. בלי לשתוק לרגע, אי אפשר להקשיב לאותו מקום חדש ולהפנים אותו. מצה שותקת ולחם מדבר, שאין התינוק מתחיל לדבר עד שאוכל חיטה.

אמר רבי שמעון כתיב נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות מפני שלקחה מהפרי ולא מהעץ.
וכיון שהיא בגלות בעולם הזה, הרי הקול נפרד ממנה, והדבור שהיא הנוקבא לא נשמע, נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה לשון אילם הוא משום הֶחֱשֵׁיתִי – נפרדתי מטוב, מהמשפיע.
כאשר הבריאה נפרדת מהבורא, שמאל מהימין — אז השמאל בדומיה. זהו כוח המצה בפסח, חוכמה בלי חסדים, שאי אפשר להשתמש ברצון. שקט זה כוח בינה גדול, שנותן אפשרות לייצר את הצורה הנכונה לרצון, לבוא לתיקון הרצוי.
הדיבור בגלות מזיק, ובמצב זה כל דיבור יהיה הבלים, שכאמור כל זה נובע מאכילת חווה את הפרי בלי קשר לעץ, הפרדה שהביא לגלות המלכות, האני של האדם שחייב להיות בדומיה.

וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ הנה למדנו, שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם, ובאכילתם גרמו מות לכל העולם, כי אילן זה עצה"ד בו שורה המות, והוא אילן השולט בלילה דהיינו הנוקבא.
צד הנקבה באדם – נפרדות. הלילה הוא זמן הכנה ע"י לימוד שבו זוכים לשקט, לצמצם עצמנו במקום בו יכולים להיאחז החיצונים, להסכים לבטל עצמנו ולבוא להקשיב להגיון חדש, שונה מהרגיל של הלילה שאומר תן לי לסיפוק האישי. טבע הגוף מוות, לכן אור שמתקבל לגוף גורם למיתה, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה וג' וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא. המצה היא כנגד אותו לימוד בלילה בשביל החסד הגדול שיופיע ביום.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ר' חייא אמר שנפקחו לדעת את רעות העולם. לפני החטא היו להם כותנות אור שכעת נעלמו. בגלות כאשר אדם מתעורר, מבין את מצבו שהוא ערום. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה (ומקודם אמר שלקחה ענבים), אלא ילמד בהמשך שתאנה היא פרט מכלל הגפן.
גַּם אֶת-זֶה לְעֻמַּת-זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, צל יכול להיות בקדושה — אמונה, או חלילה צל מוות, גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי כי.
וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת – את הקליפה צריך לשמירה על הפרי. עולם זה מתחיל מהתפיסה שאחרי החטא. מנקודת מבט הנברא בחטא מתחיל הזמן והמקום הגשמיים.

אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד-רָשָׁע – נמצא שעם החטא דעצה"ד, נתנו כח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעולם הזה, עלי התאנה שגורמים לתודעה של העולם הזה — הסימולאטור לאימון.
עלי התאנה הם חיזוק שניתן לאדם בקליפה בתפיסה הגשמית, בכדי שיוכל לתקן בהדרגה, את מה שנכשל לתקן בבת אחת. כמו שאדם שנכנס לכלא, מתחיל ללמוד את החוקים במקום כדי שיוכל לפעול כראוי.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

תפיסת החיים לפיה העיקר שאתה נהנה — זה החטא!

הנחש היא תכונה באדם המסיטה אותו להפריד בין הזכר לנקבה שבו. הפרדה זו היא עיקר החטא.
אומר שלמה המלך וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אם אני מוצא רק את האני הפרטי שלי, אז זה מר ממוות, אך מצד שני אומר מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה, כאן זו הָאִשָּׁה האמיתית המקדישה את השתוקקותה לבעלה, הבריאה לבורא — זו שלימות.

עצת הנחש לאישה היא שאין צורך לקשר הכוח הבורא, אלא ניתן לקבל את הכוח מהטבע. אין אהבה שקשורה רק לגוף, ואדם שרדוף אחרי הנאות גופניות, הוא בדרך להתרסקות. לחיצוניות בלי פנימיות, לגוף בלי הנשמה אין קיום.

מלמד הזוהר כי אסור להתייחד עם אישה לבדה אלא אם כן בעלה עִמה – הכוונה שאין לפעול מעשה בלי כוונה, רגש בלי שכל, נברא בלי בורא וכד'. אין לקבל תענוג כלשהו בלי לקשר זאת לבורא. לאכול פרי בלי לברך זה חטא.

כל הרצונות שלנו הם אמצעים בכדי לבוא לקשר עם הבורא. ה' לא מצווה אותך לתת לעני אוכל בכדי שיהיה לעני מה לאכול, אלא בכדי שאתה תלמד להיות נדבן ומשפיע.
עצם ההתעסקות עם הרצונות, וחיבורם לבורא, הם היוצרים את היגיעה והקשר הנדרשים, וכך בכל דבר החל משריכת נעלים ועד ק"ש שעל המיטה.

היצר הרע מנסה לקחת אותנו למקומות שהשם לא ציווה. מיד אחר שנגעה בעץ הדעת וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל מאכל גמ' אמן, נראה לה טוב לאמונה, תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם חוכמה — מראה, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מדרגת חסדים.
אמנם כוונתה הייתה עלמ"נ להשפיע – החטא שלקחה הפרי בלי העץ, מי שלוקח הרצון לקבל בלי הנשמה, בלי אור חוזר, גורם למיתה. מותר להשתמש ברצון לקבל, אך תחת הנשמה, בהשפעה. הפרי הוא העולם, והעץ מסמל את הבורא יתברך.

וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ — בזה פגמה גם בצד ההשקפה, שזה הכי גרוע, מפני שכאשר אדם פוגם, יכול הוא לחזור בתשובה, אך כאשר משנה את ההשקפה הנכונה, אין נקודת משענת אליה ניתן לחזור. התיקון — לחבר כל השתוקקות לבורא, תורה ומצוות מחברים את הפרי אל העץ.

לקחת רק מפירות חוכמת הקבלה בלי קשר לבורא — זה מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

תפיסת החיים לפיה העיקר שאתה נהנה — זה החטא!

הנחש היא תכונה באדם המסיטה אותו להפריד בין הזכר לנקבה שבו. הפרדה זו היא עיקר החטא.
אומר שלמה המלך וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אם אני מוצא רק את האני הפרטי שלי, אז זה מר ממוות, אך מצד שני אומר מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה, כאן זו הָאִשָּׁה האמיתית המקדישה את השתוקקותה לבעלה, הבריאה לבורא — זו שלימות.

עצת הנחש לאישה היא שאין צורך לקשר הכוח הבורא, אלא ניתן לקבל את הכוח מהטבע. אין אהבה שקשורה רק לגוף, ואדם שרדוף אחרי הנאות גופניות, הוא בדרך להתרסקות. לחיצוניות בלי פנימיות, לגוף בלי הנשמה אין קיום.

מלמד הזוהר כי אסור להתייחד עם אישה לבדה אלא אם כן בעלה עִמה – הכוונה שאין לפעול מעשה בלי כוונה, רגש בלי שכל, נברא בלי בורא וכד'. אין לקבל תענוג כלשהו בלי לקשר זאת לבורא. לאכול פרי בלי לברך זה חטא.

כל הרצונות שלנו הם אמצעים בכדי לבוא לקשר עם הבורא. ה' לא מצווה אותך לתת לעני אוכל בכדי שיהיה לעני מה לאכול, אלא בכדי שאתה תלמד להיות נדבן ומשפיע.
עצם ההתעסקות עם הרצונות, וחיבורם לבורא, הם היוצרים את היגיעה והקשר הנדרשים, וכך בכל דבר החל משריכת נעלים ועד ק"ש שעל המיטה.

היצר הרע מנסה לקחת אותנו למקומות שהשם לא ציווה. מיד אחר שנגעה בעץ הדעת וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל מאכל גמ' אמן, נראה לה טוב לאמונה, תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם חוכמה — מראה, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מדרגת חסדים.
אמנם כוונתה הייתה עלמ"נ להשפיע – החטא שלקחה הפרי בלי העץ, מי שלוקח הרצון לקבל בלי הנשמה, בלי אור חוזר, גורם למיתה. מותר להשתמש ברצון לקבל, אך תחת הנשמה, בהשפעה. הפרי הוא העולם, והעץ מסמל את הבורא יתברך.

וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ — בזה פגמה גם בצד ההשקפה, שזה הכי גרוע, מפני שכאשר אדם פוגם, יכול הוא לחזור בתשובה, אך כאשר משנה את ההשקפה הנכונה, אין נקודת משענת אליה ניתן לחזור. התיקון — לחבר כל השתוקקות לבורא, תורה ומצוות מחברים את הפרי אל העץ.

לקחת רק מפירות חוכמת הקבלה בלי קשר לבורא — זה מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

אין כוח שניתן לנו, אלא מהבורא יתברך !

עץ הדעת נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ועלינו לדעת ממה להיזהר. אין מציאות של כוח בפני עצמו בעולם, אלא מה שמאפשר הבורא יתברך.

ר' יוסי אמר שהנחש פתח במילה אַף כשאמר: אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים – בכך הביא חרון אף וכעס לעולם. למעשה שיקר הנחש ואמר שהבורא עצמו קיבל כוח לברוא עולמות מזה שאכל מעץ הדעת, לכן הציע לחווה לאכול – כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, דהיינו כוח לברוא עולמות.

האם כל כוח הבורא נמצא בבריאה? התשובה לא, אין לבריאה/לאשה כלום אלא מה שנותן לה בעלה. טענתו השקרית של הנחש, שיש כוח בטבע בפני עצמו, ולמעשה בכך כופר בפסוק מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית.
לכאורה נראית מחשבה זו מופרכת, אך בכל אחד מאיתנו ישנם הרהורים כאלו שניתן לשאוב כוחות שיש בבריאה, כאילו זהו המקור. בפועל הרופא לא ידוע לרפא, אלא כאשר הוא מחובר להשם, ומקבל כוח לרפא.

האם עלינו להתייחס לבורא כספונסר שצריך לשרת אותנו, או האם אנו פרט הכפוף לכלל. משקר הנחש שהבריאה היא הגדולה והזכר המשפיע מקבל ממנה את הכוח. מתוך ביטול ורצון להתקשר עם הבורא, על האדם לקחת את הרצון האלוקי שגואה בתוכנו, לרסן אותו, לוותר על התפיחה.

אומרים המון העם: אם היה לי כוח הייתי עושה — אם הגוף יאפשר, אם יצא לי מזה משהו, אם זה מועיל לי לפרטיות אעשה. כך רוצה הנחש להרגיש טוב בגוף, אך בעבודה הרוחנית יש לכפות את הגוף לשרת את הנשמה.

בכדי לא להיכשל ולחטֹא, נלמדת כאן נקודה קריטית נוספת: לדייק בדיבור וברוחניות. מלמד הפסוק שחווה לא דייקה בדבריה כשענתה לנחש שהציווי הוא: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן — לא נאמר לה שישנה הפרדה בין הפנימי בתוך הגן לחיצוני, ולא נאמר לה שיש איסור נגיעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

אין כוח שניתן לנו, אלא מהבורא יתברך !

עץ הדעת נמצא אצל כל אחד מאיתנו, ועלינו לדעת ממה להיזהר. אין מציאות של כוח בפני עצמו בעולם, אלא מה שמאפשר הבורא יתברך.

ר' יוסי אמר שהנחש פתח במילה אַף כשאמר: אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים – בכך הביא חרון אף וכעס לעולם. למעשה שיקר הנחש ואמר שהבורא עצמו קיבל כוח לברוא עולמות מזה שאכל מעץ הדעת, לכן הציע לחווה לאכול – כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, דהיינו כוח לברוא עולמות.

האם כל כוח הבורא נמצא בבריאה? התשובה לא, אין לבריאה/לאשה כלום אלא מה שנותן לה בעלה. טענתו השקרית של הנחש, שיש כוח בטבע בפני עצמו, ולמעשה בכך כופר בפסוק מְחַדֵּשׁ בְּכָל יום תָּמִיד מַעֲשה בְרֵאשִׁית.
לכאורה נראית מחשבה זו מופרכת, אך בכל אחד מאיתנו ישנם הרהורים כאלו שניתן לשאוב כוחות שיש בבריאה, כאילו זהו המקור. בפועל הרופא לא ידוע לרפא, אלא כאשר הוא מחובר להשם, ומקבל כוח לרפא.

האם עלינו להתייחס לבורא כספונסר שצריך לשרת אותנו, או האם אנו פרט הכפוף לכלל. משקר הנחש שהבריאה היא הגדולה והזכר המשפיע מקבל ממנה את הכוח. מתוך ביטול ורצון להתקשר עם הבורא, על האדם לקחת את הרצון האלוקי שגואה בתוכנו, לרסן אותו, לוותר על התפיחה.

אומרים המון העם: אם היה לי כוח הייתי עושה — אם הגוף יאפשר, אם יצא לי מזה משהו, אם זה מועיל לי לפרטיות אעשה. כך רוצה הנחש להרגיש טוב בגוף, אך בעבודה הרוחנית יש לכפות את הגוף לשרת את הנשמה.

בכדי לא להיכשל ולחטֹא, נלמדת כאן נקודה קריטית נוספת: לדייק בדיבור וברוחניות. מלמד הפסוק שחווה לא דייקה בדבריה כשענתה לנחש שהציווי הוא: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן — לא נאמר לה שישנה הפרדה בין הפנימי בתוך הגן לחיצוני, ולא נאמר לה שיש איסור נגיעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

מותר לרמות את הרמאי!
כמעט ואין ברירה אלא לפעול כך.

הנחש הוא כֹח נפשי וגופני הן בצד הזכר והן בצד הנקבה שבאדם – היצר הרע המפתה לחטוא, ע"י ייחוד אסור, וקבלה תענוג בלי כלי החסדים.

כל יצר הרע בא על בחינה שרוצים חוכמה בלי חסדים, שעצם האדם מטבעו רוצה חוכמה, כאשר הרצון לחסדים הוא רק התכללות, שתמיד קטנה היא מהעצם. מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, לא יכול היה להתגבר וצריך היה לפעול בחינת שמוֹר ולחכות, עד שיגיע לדרגת מקבל בעלמ"נ להשפיע, דרגת זכוֹר.

הס"מ ונחש שבאו שניהם בדברים עם האישה, וגרמו מות לעולם. שהייתה צריכה לשמור לבל תתייחד עימו, ולומר לו אנחנו בשמירה, חפצים רק בחסדים.
הביא סמאל בערמה קללות על העולם בזה שנתן תענוג טרם הכנת הכלים. ערמה זו חכמה בלי חסדים, אותו ס"מ התייחד איתה, ואמר לה שניתן לגעת בעץ, כאשר בכלל חטאה החל שאסור היה לה התייחד איתו.

ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשׁק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב המיצג את אדם הראשון, ולקח את הברכות מעשו בערמה. מותר לרמות את הרמאי, ומלמד הזוהר שיעקב גדול מעשיו, ולקח את מה שמגיע לו — מידה כנגד מידה, בחינת עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

אדם רוצה וחייב ליהנות, אך זהו המכשול כאשר אין בסיס לקבל תענוג, דהיינו, כלי של חסדים. על האדם לחשוש הן מצד הנפש והן מהצד הגופני, להישמר לא רק במעשה, אלא גם בהשקפה, בהרהור, לדעת מהן הגבולות שלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם

מותר לרמות את הרמאי!
כמעט ואין ברירה אלא לפעול כך.

הנחש הוא כֹח נפשי וגופני הן בצד הזכר והן בצד הנקבה שבאדם – היצר הרע המפתה לחטוא, ע"י ייחוד אסור, וקבלה תענוג בלי כלי החסדים.

כל יצר הרע בא על בחינה שרוצים חוכמה בלי חסדים, שעצם האדם מטבעו רוצה חוכמה, כאשר הרצון לחסדים הוא רק התכללות, שתמיד קטנה היא מהעצם. מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, לא יכול היה להתגבר וצריך היה לפעול בחינת שמוֹר ולחכות, עד שיגיע לדרגת מקבל בעלמ"נ להשפיע, דרגת זכוֹר.

הס"מ ונחש שבאו שניהם בדברים עם האישה, וגרמו מות לעולם. שהייתה צריכה לשמור לבל תתייחד עימו, ולומר לו אנחנו בשמירה, חפצים רק בחסדים.
הביא סמאל בערמה קללות על העולם בזה שנתן תענוג טרם הכנת הכלים. ערמה זו חכמה בלי חסדים, אותו ס"מ התייחד איתה, ואמר לה שניתן לגעת בעץ, כאשר בכלל חטאה החל שאסור היה לה התייחד איתו.

ע"י חורבנו של אדה"ר נבנו סמאל ועשו, וע"י חורבנם של סמאל ועשו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך כיון שסמאל בערמתו עשׁק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב המיצג את אדם הראשון, ולקח את הברכות מעשו בערמה. מותר לרמות את הרמאי, ומלמד הזוהר שיעקב גדול מעשיו, ולקח את מה שמגיע לו — מידה כנגד מידה, בחינת עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

אדם רוצה וחייב ליהנות, אך זהו המכשול כאשר אין בסיס לקבל תענוג, דהיינו, כלי של חסדים. על האדם לחשוש הן מצד הנפש והן מהצד הגופני, להישמר לא רק במעשה, אלא גם בהשקפה, בהרהור, לדעת מהן הגבולות שלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע!

אמר ר' אבא שאדם וחוה נקראים נטיעות, שכתוב נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, וכתיב בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, שביום שנִטעו בעולם חטאו. הרי שהכתוב מדבר באדה"ר וקורא אותם נטיעה.
נשמות אדם וחווה מייצגים את כלל הנשמות בעולם, וכפי שנוהג בעולמות העליונים, כך נוהג בנשמת האדם. לפי המקור בעליון שהאיר ב – ג' קווים, כך זה חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע, אין אפשרות קבלה אחרת.

וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע- שהוא באמצע בין טוב הימין ובין הרע השמאל, אינו יודע לחבר בניהם, בין גדלות הרצון לקבל לבין השפעה, בין צד האני הכוזב לאני האמיתי.
בחירה לאדם למי ייתן את השליטה, האם לעץ חיים, או הדעת מצד הגוף. את המקרה יש לטעת במקום שאינו תלוי בזמן ומקום. האור לא מתקבל במקום הנטיעה המקורי, אך על האדם לחבר בין שמאל לימין דרך קו אמצע.

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וג' וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע, דווקא שנפרדים ובאים פב"פ זו שלימות שהנקבה סומכת בבקשת חוכמה לשיתוף וקשר.
לאחר שזכתה חווה לעצמאות, יכלה לתת חלקה לזיווג. כאשר הנקבה והזכר רוצים לבוא למקום המשותף על כל אחד מהם לתת חלקו לאני המשותף. כאמור חלקה של הנקבה, לתת את ההשתוקקות לביחד, לא לבוא לבורא בלי שמחה וחשק.

אי אפשר להשתמש בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אלא בדרך מיוחדת, כאשר עוקרים אותו ממקומו, ונוטעים אותו במקום ראוי, בכדי שירכוש טבע שני.
נטיעה זה לקחת ממקום הפוטנציאל ולטעת במקום הראוי. על האדם להוציא עצמו ממקום שבו נולד, שיצר לב האדם רע מנעוריו, בחינת לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הרצונות החדשים ולהצמיח טבע רוחני חדש בסביבה ראויה אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. כל אחד יבדוק מהיכן לעקור עצמו, ומהי הסביבה הראויה לטעת עצמו בכדי להגיע לתכלית.

השֹכל הוא צד הזכר, והרגש צד הנקבה, אי אפשר לחבר אותם בעולם הגשמי, יש לטעת אותם בעולם הרוחני שבו מביאים כל מקרה מעבר לזמן ומקום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם

עשה למען ביתך זה לא נכון. על האדם להסכים בנפשו לדאגה לזולתו!

מלמד הזוהר מפסוק זה 7 מצוות בהן נצטווה אדם ראשון ובני נח. וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים: מלמד שאין צַו אלא איסור עבודה זרה, שמצריכה זירוז מפני שהיא נתפסת מצד העצלות, כאשר הבריאה תקועה במקומה במקום לנוע לכיוון הקשר לבורא. יְהוָה — ברכת השם, אֱלֹהִים — שמחויבים בדייני אמת, עַל-הָאָדָם — איסור שפיכות דמים, לאמור — איסור גילוי עריות, מִכֹּל עֵץ-הַגָּן — איסור גזל, פירוש נוסף אָכֹל תֹּאכֵל — איסור אבר מן החי.

טבע הרצון לקבל — עצלות שמתבטאת בגאווה. על האדם לעשות תנועה, וליצור צורה של השוואה בכדי לעבוד את הבורא.

מתוך שאמר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, מלמד שהתיר לו לאכול אפילו מעץ הדעת, אך בתנאי שיהיה בייחוד עם שאר עצי הגן, שלא יהיה לבד — אין להפריד!
מי שמפריד את הייחוד בין ה' לשכינה הקדושה, או בין אדם לאשתו, בין השֹכל לרגש — פוגם. משמע שעץ הדעת כשלעצמו לא הורג, למרות שכתוב שהוא סם המוות.

נקבה בלי זכר זה סם המוות, כמו חומר בלי צורה, בריאה בלי בורא, רצון לקבל בלי צורת השפעה — אין לזה קיום לכן נקרא מוות. ולמרות זאת אנשים שואפים לזה, רוצים חיצוניות בלי הפנימיות של התורה — זהו המושג מקצץ בנטיעות.

אדה"ר שנתפתה בדברי הנחש, היה מושך בערלתו, עזב את ברית הקודש, והתחבר לקליפה המפרידה בין קב"ה לשכינתיה. משמעות הברית זה שיש משהו מעבר לגוף. מאז העונש לאדם ראשון, קיים שורש שנמצא בכל הנבראים, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.

מאמר זה מראה את היחס לעץ הדעת, ומלמד שעץ הדעת בטבעו לא פגום, אלא בפרטיותו. יש להשתמש בו אך רק בהתכללות עם ז"א. יש להקפיד על קשר עם הכלל, מותר להשתמש בפרטיות אך רק כחלק מהכלל.

פרטיות שעומדת בפני עצמה היא מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsוַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם

עשה למען ביתך זה לא נכון. על האדם להסכים בנפשו לדאגה לזולתו!

מלמד הזוהר מפסוק זה 7 מצוות בהן נצטווה אדם ראשון ובני נח. וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים: מלמד שאין צַו אלא איסור עבודה זרה, שמצריכה זירוז מפני שהיא נתפסת מצד העצלות, כאשר הבריאה תקועה במקומה במקום לנוע לכיוון הקשר לבורא. יְהוָה — ברכת השם, אֱלֹהִים — שמחויבים בדייני אמת, עַל-הָאָדָם — איסור שפיכות דמים, לאמור — איסור גילוי עריות, מִכֹּל עֵץ-הַגָּן — איסור גזל, פירוש נוסף אָכֹל תֹּאכֵל — איסור אבר מן החי.

טבע הרצון לקבל — עצלות שמתבטאת בגאווה. על האדם לעשות תנועה, וליצור צורה של השוואה בכדי לעבוד את הבורא.

מתוך שאמר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, מלמד שהתיר לו לאכול אפילו מעץ הדעת, אך בתנאי שיהיה בייחוד עם שאר עצי הגן, שלא יהיה לבד — אין להפריד!
מי שמפריד את הייחוד בין ה' לשכינה הקדושה, או בין אדם לאשתו, בין השֹכל לרגש — פוגם. משמע שעץ הדעת כשלעצמו לא הורג, למרות שכתוב שהוא סם המוות.

נקבה בלי זכר זה סם המוות, כמו חומר בלי צורה, בריאה בלי בורא, רצון לקבל בלי צורת השפעה — אין לזה קיום לכן נקרא מוות. ולמרות זאת אנשים שואפים לזה, רוצים חיצוניות בלי הפנימיות של התורה — זהו המושג מקצץ בנטיעות.

אדה"ר שנתפתה בדברי הנחש, היה מושך בערלתו, עזב את ברית הקודש, והתחבר לקליפה המפרידה בין קב"ה לשכינתיה. משמעות הברית זה שיש משהו מעבר לגוף. מאז העונש לאדם ראשון, קיים שורש שנמצא בכל הנבראים, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא.

מאמר זה מראה את היחס לעץ הדעת, ומלמד שעץ הדעת בטבעו לא פגום, אלא בפרטיותו. יש להשתמש בו אך רק בהתכללות עם ז"א. יש להקפיד על קשר עם הכלל, מותר להשתמש בפרטיות אך רק כחלק מהכלל.

פרטיות שעומדת בפני עצמה היא מוות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע!

אמר ר' אבא שאדם וחוה נקראים נטיעות, שכתוב נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר, וכתיב בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, שביום שנִטעו בעולם חטאו. הרי שהכתוב מדבר באדה"ר וקורא אותם נטיעה.
נשמות אדם וחווה מייצגים את כלל הנשמות בעולם, וכפי שנוהג בעולמות העליונים, כך נוהג בנשמת האדם. לפי המקור בעליון שהאיר ב – ג' קווים, כך זה חוק מחויב בתחתון, שניתן לקבל רק בצורה של לקבל בעלמ"נ להשפיע, אין אפשרות קבלה אחרת.

וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע- שהוא באמצע בין טוב הימין ובין הרע השמאל, אינו יודע לחבר בניהם, בין גדלות הרצון לקבל לבין השפעה, בין צד האני הכוזב לאני האמיתי.
בחירה לאדם למי ייתן את השליטה, האם לעץ חיים, או הדעת מצד הגוף. את המקרה יש לטעת במקום שאינו תלוי בזמן ומקום. האור לא מתקבל במקום הנטיעה המקורי, אך על האדם לחבר בין שמאל לימין דרך קו אמצע.

וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וג' וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע, דווקא שנפרדים ובאים פב"פ זו שלימות שהנקבה סומכת בבקשת חוכמה לשיתוף וקשר.
לאחר שזכתה חווה לעצמאות, יכלה לתת חלקה לזיווג. כאשר הנקבה והזכר רוצים לבוא למקום המשותף על כל אחד מהם לתת חלקו לאני המשותף. כאמור חלקה של הנקבה, לתת את ההשתוקקות לביחד, לא לבוא לבורא בלי שמחה וחשק.

אי אפשר להשתמש בעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אלא בדרך מיוחדת, כאשר עוקרים אותו ממקומו, ונוטעים אותו במקום ראוי, בכדי שירכוש טבע שני.
נטיעה זה לקחת ממקום הפוטנציאל ולטעת במקום הראוי. על האדם להוציא עצמו ממקום שבו נולד, שיצר לב האדם רע מנעוריו, בחינת לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הרצונות החדשים ולהצמיח טבע רוחני חדש בסביבה ראויה אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. כל אחד יבדוק מהיכן לעקור עצמו, ומהי הסביבה הראויה לטעת עצמו בכדי להגיע לתכלית.

השֹכל הוא צד הזכר, והרגש צד הנקבה, אי אפשר לחבר אותם בעולם הגשמי, יש לטעת אותם בעולם הרוחני שבו מביאים כל מקרה מעבר לזמן ומקום.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

בזוגיות לא מספיקה מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה!
ניתן להגיע לאהבה כאשר מגיעים לנקודת ההשוואה בשיתוף, שכל אחד שווה במה שהוא נותן לכלל לרבות השתוקקות התחתון, שבלעדיה לא נוצר השיתוף.

כך למשל תאוות הנקבה מצוינת כאשר היא באה לקשר, לביחד. שומר תו"מ בלי חשק, לא נותן את תאוותו — אינו מייצר קשר פנימי. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, לא את המעשה החיצוני.

על האדם הרוצה אור מלמעלה, לעורר ולבקש, להראות שהוא באמת רוצה את זה, ואז האור כבר יגיע, הבורא רוצה לתת. יוצא שהתחתון הוא הסיבה לביקוש מהעליון. כשילד מבקש ושואל מאביו, האב מייצר תשובה עבורו, הראויה למדרגתו, שהרי אי אפשר שתגיע תשובה לפני שנשאלת שאלה. בגיל הינקות העליון נותן בלי ביקוש, בחינת חסדים, לאחר מכן הביקוש תלוי בתחתון לגדול לדרגת מבקש.
כבר שמולידים את התחתון, טומנים בו את הרצון להיות גדול, גם אצל ילד רואים זאת, כעת עליו לגדול ולהניע את התהליך יצירת הקשר.

הסיבה כִּי לֹא הִמְטִיר, שעדיין לא היה תיקון של וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ — העלאת ביקוש, ורק לאחר מכן מגיב העליון וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. זהו הסדר בעולמות. לעיתים לאדם אין חשק ללמוד למרות שהוא מצהיר שרוצה בזה, אך לא עומד במשימה. בכדי לפתח חשק על האדם לגרות את עצמו, להביא עצמו לסביבה שגורמת לחשק.
כיצד גורמים לחשק: צריך לפרגן, לספר, לפרסם את הדבר — להגדיל את החשיבות, נכונות לשלם, ולזכור שעושים זאת מפני שזה רצון העליון.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול, אך ההתעוררות צריכה להתחיל מהתחתון ע"י שיבטל עצמו ביראה. לכן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

בזוגיות לא מספיקה מטרה משותפת, אלא שותפות במטרה!
ניתן להגיע לאהבה כאשר מגיעים לנקודת ההשוואה בשיתוף, שכל אחד שווה במה שהוא נותן לכלל לרבות השתוקקות התחתון, שבלעדיה לא נוצר השיתוף.

כך למשל תאוות הנקבה מצוינת כאשר היא באה לקשר, לביחד. שומר תו"מ בלי חשק, לא נותן את תאוותו — אינו מייצר קשר פנימי. רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב, לא את המעשה החיצוני.

על האדם הרוצה אור מלמעלה, לעורר ולבקש, להראות שהוא באמת רוצה את זה, ואז האור כבר יגיע, הבורא רוצה לתת. יוצא שהתחתון הוא הסיבה לביקוש מהעליון. כשילד מבקש ושואל מאביו, האב מייצר תשובה עבורו, הראויה למדרגתו, שהרי אי אפשר שתגיע תשובה לפני שנשאלת שאלה. בגיל הינקות העליון נותן בלי ביקוש, בחינת חסדים, לאחר מכן הביקוש תלוי בתחתון לגדול לדרגת מבקש.
כבר שמולידים את התחתון, טומנים בו את הרצון להיות גדול, גם אצל ילד רואים זאת, כעת עליו לגדול ולהניע את התהליך יצירת הקשר.

הסיבה כִּי לֹא הִמְטִיר, שעדיין לא היה תיקון של וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ — העלאת ביקוש, ורק לאחר מכן מגיב העליון וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. זהו הסדר בעולמות. לעיתים לאדם אין חשק ללמוד למרות שהוא מצהיר שרוצה בזה, אך לא עומד במשימה. בכדי לפתח חשק על האדם לגרות את עצמו, להביא עצמו לסביבה שגורמת לחשק.
כיצד גורמים לחשק: צריך לפרגן, לספר, לפרסם את הדבר — להגדיל את החשיבות, נכונות לשלם, ולזכור שעושים זאת מפני שזה רצון העליון.

אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול, אך ההתעוררות צריכה להתחיל מהתחתון ע"י שיבטל עצמו ביראה. לכן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulamsכִּי לֹא הִמְטִיר

מי שלא מבקש קשר שלם של אהבה עם הבורא – הוא לא אדם!

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה.
וְכֹל שִׂיחַ – המדרגה הגבוהה ביותר של האדם — השִׂיחה. אילן זה אמונה, ואמונה מולידה אהבה בהתאם לגודל הכלים של המבקש. לכן הפריד ה' את חווה מאדם, ויצר רצון לדבקות, ובקשה לעליון לתת חוכמה, ולא רק חסדים מכוסים.

תחילה היו אדם וחוה דו פרצופין, כי חוה נמצאה בתוכו בחינת קו שמאל, ולא הייתה פרצוף בפני עצמה. שלמות מושגת כאשר הזכר והנקבה תחילה נפרדים, וכל אחד שלם לבוא לקשר מתוך בחירה עצמית.

מלמד הזוהר שמלמעלה לא מנפיקים חוכמה ושפע לתחתון, עד אשר הוא גדל ליכולת לבקש זאת. לפני שמבקש הוא כמו תינוק שמקבל רק חסדים מכוסים כדי קיומו. וטעם הדבר, כי יש ב' עיבורים בשביל כל מדרגה. אשר בעיבור א' הוא משיג קטנות ובעיבור ב' משיג הגדלות ופוטנציאל הולדה מעצמו.

מזה שהתחתון מבקש, ובכך גורם לזיווג בעליון, הופך הוא לסיבה. כאשר קטן שואל שאלה, הוא גורם לעליון (לרב) לייצר דבר חדש בתוכו עצמו, בכדי להחזיר תשובה בגובה הראוי לו לקבל. מעצם שאלת תלמיד את הרב, נולד דבר חדש אצל הרב — תשובה שתגיע לאוזנו וליבו של התלמיד. מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ומתלמידי יותר מכולם. תלמיד יוכל לראות את גדלות הרב, כאשר הוא מתחיל את התהליך ע"י ביקוש, שאלה. ואז יוכל גם התלמיד להוליד דבר חדש מתוכו בהתאם לביטול שלו לרב, ויגיעתו בדבר.

וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. האות סמך מורה על סמיכה, הסמכה שמקבל התחתון על עצם היותו עצמאי ומסוגל להניע תהליך של ביקוש. קודם שנבראה חוה כבר הייתה לו נוקבא. כלומר לאדם ראשון כבר היה רצון טרם שהתחבר לחווה השנייה, אבל זה ְנֶגְדּוֹ ולא עֵזֶר, כי אין לסמוך עליה בחינת סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

מי שמחפש אשה רק מצד הסיפוק האישי — לא ימצא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. לכן אם חלילה האישה רק מייללת כל הזמן שלא טוב, הרי היא בחינת לילית: חתולה שמייללת תנו לי לי. וכשלא מקבלת שורטת, ומבקשת לאסוף זבל של גשמיות מהפחים לסיפוק צרכי הגוף.
רק כאשר האישה מבקשת בענווה כאֶבְיוֹן, קשר רוחני באמת, אז מלמעלה ידאגו להקים אותה בחינת מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן.

השאלה מה מבקש הגוף מהראש — האם צרכים של סיפוק אישי, או שמעלה הוא שאלה שתקדם את כל המערכת אל עבר התכלית.