פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עימה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לס"מ עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עה"ח העומד עליה.
כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עה"ח אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עה"ח, ז"א, מסתלק מהעולם, מהנוקבא. שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.
פו) וע"כ כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם ס"מ, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. זהו התורה העליונה, ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה.
פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקֵד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.
1. האם יעקב האמין להבטחת הבורא? אם כן הסבר מדוע לכאורה הטיל ספק?
2. מהו "ושבתי בשלום אל בית אבי"? מהי התוצאה הנובעת מכך? מהו האמצעי שיביא לתוצאה זו?
3. מדוע כשהלך ללבן יצא מבית אביו תיקן רק את מדרגת היראה וחזרתו היא מאפשרת לו את הקדושה, את בית אלוקים?
4. מהו שאומר דוד המלך "דברי עונות גברו מני" ומסיים בלשון רבים "פשעינו אתה"?
5. האם יעקב האמין לה'? אזי מהו הספק שהעלה באומרו "אם"?
6. מה שמר על יעקב בלכתו ומה צריך לשמרו בבואו?
7. מדוע חייב האדם להתעסק עם הקליפות ולא די להתעלם מהן?
8. מדוע אומר הכתוב בית אלוקים ולא בית הוי"ה?
זוהר- מאמר וידור יעקב נדר
עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.
עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.
עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.
עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.
עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.
פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.
והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.
פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.
פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.
ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.
פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.
פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:
מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.
ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.
פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.
אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.
בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.
עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.
עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.
עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.
עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.
עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.
פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.
והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.
פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.
פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.
ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.
פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.
פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:
מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.
ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.
פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.
אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.
בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.
שאלות חזרה לז-לט
1. מה ההפרש בין נבואה לחלום וכיצד זה נספר?
2. על מה מצביע סלם ומדוע הוא בחינת התורה ומה הרמז שניתן בהר סיני?
3. מיהו מט"ט ומה תפקידו בעליות והירידות של האדם?
4. הסבר את משל גלי הים.
5. מה אמר יעקב כשהקיץ וכיצד זה מתאר את ב' הבחינות של "ושוב"?
זוהר- מאמר והנה סולם מוצב ארצה
ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.
סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.
מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:
א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,
ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.
רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.
ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:
א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.
ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.
ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.
הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.
עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.
עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.
עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.
כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.
ב' בחינות במט"ט:
א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.
ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.
ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.
סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.
מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:
א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,
ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.
רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.
ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:
א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.
ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.
ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.
הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.
עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.
עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.
עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.
כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.
ב' בחינות במט"ט:
א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.
ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.
ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.
סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.
מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:
א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,
ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.
רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.
ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:
א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.
ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.
ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.
הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.
עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.
עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.
עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.
כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.
ב' בחינות במט"ט:
א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.
ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.
1. מהי היקיצה של יעקב?
2. מה אדם רואה לאחר שהוא מקיץ משנתו?
3. מה הקשר בין היסוד הנקרא "זה" למלכות הנקרא "אנכי"?
4. מדוע אין בני אדם משגיחים ביקרו של היסוד ומה התחליף שלהם?
5. מה כוונתו של רשב"י שאומר שדברים לא באים מילד אלא מסוד החכמה?
ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.
סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.
עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.
מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:
א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,
ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.
רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.
ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:
א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.
ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.
ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.
הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.
עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.
עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.
עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.
כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.
ב' בחינות במט"ט:
א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.
ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.
שאלות חזרה זהר ויצא לא-לג
1. מיהו קשר האמונה ומדוע?
2. הבא ב' ראיות מהפסוקים שיעקב קו אמצעי בין אברהם ליצחק הכולל את שניהם.
3. מה התנאי המוכרח ומדוע, לכך שיהיה יעקב מרכבה לז"א? מתי למצב הגלוי ומתי לבלתי גלוי?
4. מה התובנה להיותנו בני יעקב בדבר הנסיונות בעבודה שנותן לנו ה' ית'?
זוהר – מאמר והנה ה' ניצב עליו
נט) והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל.
ע"כ אין להקשות, שהמילה ניצב, מיותרת, שהיה די לומר, והנה ה' עליו. כי ניצב, פירושו תל, מלשון נציב מלח. ומשמיענו הכתוב, אשר כל המדרגות נגלו לו על הסולם הזה, בקשר אחד, בדומה לתל. לכן אומר, והנה הויה ניצב עליו. כי כל המדרגות נרמזות בכתוב הזה. כי הויה ת"ת, הכולל שש המדרגות חג"ת נה"י. אברהם חכמה. יצחק בינה. הארץ מלכות. וד' ספירות הללו חו"ב תו"מ כוללות כל ע"ס. כי הסולם, הנוקבא, עיקרה משמאל. אבל השמאל אינו מתקיים בלי ימין. לפיכך ניתנה הנוקבא בקו האמצעי, הכולל לימין ושמאל. ומקבלת חסדים מימין וחכמה משמאל. וע"כ, כבר יש כאן בקשר הזה כל הספירות: ימין ושמאל, שהם אברהם ויצחק, וקו האמצעי שהוא הויה, והסולם עצמו, שהוא המלכות.
ס) פירוש אחר, שניצב לא על הסולם, אלא על יעקב, כדי שייעשו כולם מרכבה קדושה: ימין ושמאל, וביניהם יעקב, חג"ת, וכנסת ישראל, הנוקבא, התקשר ביניהם. וכמ"ש אני ה' אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. מאין לנו שיעקב באמצע? זהו משמע, שכתוב אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, ולא כתוב, אלקי יצחק אביך. שאז היה נבחן אל השלישי שבאבות, בן יצחק, הוא ללמדנו, שכיוון שנתקשר באברהם, שנתיחס להיות בנו, נמצא שהוא קודם ליצחק, והוא באמצע אברהם ויצחק. כי כן הוא במרכבה, שאברהם ויצחק הם ימין ושמאל, ויעקב הוא באמצע. כתוב, הארץ, הנוקבא, אשר אתה שוכב עליה, הרי שכולם יחד הם מרכבה קדושה אחת, ג' הקווים עם הנוקבא. וכאן ראה יעקב, שיהיה בחיר שבאבות.
סא) מכיוון שאמר אברהם אביך, ודאי שהוא באמצע. ואלקי יצחק, נרמז בזה, שיעקב קשור לב' הצדדים ימין ושמאל, וכולל אותם. כתוב, ואלקי יצחק, שיש ו' אצל יצחק. ו' רומז על ת"ת, יעקב, המחובר עם אלקי יצחק, השמאל.
סב) וכל עוד שלא היה יעקב נְשוי אישה, לא נאמר בו יותר בגלוי משנאמר כאן, שלא כתוב בו במפורש אלקי יעקב, כמו באברהם ויצחק. ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה, כלומר, שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ושמאל, וכל עוד שלא נשא אישה, הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד, ימין, ולא להנוקבא, שמאל.
לאחר שנשא אישה והוליד בנים, נאמר לו בגלוי, שכתוב, וַיַצֶּב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל. בגלוי, כי נתיחד שמו עליו. מכאן למדנו, שכל מי שלא נשלם למטה, בדכר ונוקבא, שלא נשא אישה, אינו נשלם למעלה. ויעקב אינו דומה, כי הוא נשלם למעלה ולמטה עוד מטרם שנשא אישה. אבל לא בגלוי, כי לא ייחד שמו עליו.
סג) האם נשלם לגמרי, אע"פ שלא נשא אישה? אינו כן, אלא רק ראה שישתלם לאחר זמן. והרי כתוב, והנה אנוכי עימך ושמרתיךָ בכל אשר תלך, שמשמע שנשלם לגמרי. אלא, שהשגחתו של הקב"ה והשמירה שלו לא תעזוב את יעקב לעולם, בכל מה שהוא צריך בעוה"ז. אבל בעולם העליון לא יוכל להשיג עד שיהיה נשלם, שישא אישה.
נט) והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל.
ע"כ אין להקשות, שהמילה ניצב, מיותרת, שהיה די לומר, והנה ה' עליו. כי ניצב, פירושו תל, מלשון נציב מלח. ומשמיענו הכתוב, אשר כל המדרגות נגלו לו על הסולם הזה, בקשר אחד, בדומה לתל. לכן אומר, והנה הויה ניצב עליו. כי כל המדרגות נרמזות בכתוב הזה. כי הויה ת"ת, הכולל שש המדרגות חג"ת נה"י. אברהם חכמה. יצחק בינה. הארץ מלכות. וד' ספירות הללו חו"ב תו"מ כוללות כל ע"ס. כי הסולם, הנוקבא, עיקרה משמאל. אבל השמאל אינו מתקיים בלי ימין. לפיכך ניתנה הנוקבא בקו האמצעי, הכולל לימין ושמאל. ומקבלת חסדים מימין וחכמה משמאל. וע"כ, כבר יש כאן בקשר הזה כל הספירות: ימין ושמאל, שהם אברהם ויצחק, וקו האמצעי שהוא הויה, והסולם עצמו, שהוא המלכות.
ס) פירוש אחר, שניצב לא על הסולם, אלא על יעקב, כדי שייעשו כולם מרכבה קדושה: ימין ושמאל, וביניהם יעקב, חג"ת, וכנסת ישראל, הנוקבא, התקשר ביניהם. וכמ"ש אני ה' אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. מאין לנו שיעקב באמצע? זהו משמע, שכתוב אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, ולא כתוב, אלקי יצחק אביך. שאז היה נבחן אל השלישי שבאבות, בן יצחק, הוא ללמדנו, שכיוון שנתקשר באברהם, שנתיחס להיות בנו, נמצא שהוא קודם ליצחק, והוא באמצע אברהם ויצחק. כי כן הוא במרכבה, שאברהם ויצחק הם ימין ושמאל, ויעקב הוא באמצע. כתוב, הארץ, הנוקבא, אשר אתה שוכב עליה, הרי שכולם יחד הם מרכבה קדושה אחת, ג' הקווים עם הנוקבא. וכאן ראה יעקב, שיהיה בחיר שבאבות.
סא) מכיוון שאמר אברהם אביך, ודאי שהוא באמצע. ואלקי יצחק, נרמז בזה, שיעקב קשור לב' הצדדים ימין ושמאל, וכולל אותם. כתוב, ואלקי יצחק, שיש ו' אצל יצחק. ו' רומז על ת"ת, יעקב, המחובר עם אלקי יצחק, השמאל.
סב) וכל עוד שלא היה יעקב נְשוי אישה, לא נאמר בו יותר בגלוי משנאמר כאן, שלא כתוב בו במפורש אלקי יעקב, כמו באברהם ויצחק. ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה, כלומר, שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ושמאל, וכל עוד שלא נשא אישה, הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד, ימין, ולא להנוקבא, שמאל.
לאחר שנשא אישה והוליד בנים, נאמר לו בגלוי, שכתוב, וַיַצֶּב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל. בגלוי, כי נתיחד שמו עליו. מכאן למדנו, שכל מי שלא נשלם למטה, בדכר ונוקבא, שלא נשא אישה, אינו נשלם למעלה. ויעקב אינו דומה, כי הוא נשלם למעלה ולמטה עוד מטרם שנשא אישה. אבל לא בגלוי, כי לא ייחד שמו עליו.
סג) האם נשלם לגמרי, אע"פ שלא נשא אישה? אינו כן, אלא רק ראה שישתלם לאחר זמן. והרי כתוב, והנה אנוכי עימך ושמרתיךָ בכל אשר תלך, שמשמע שנשלם לגמרי. אלא, שהשגחתו של הקב"ה והשמירה שלו לא תעזוב את יעקב לעולם, בכל מה שהוא צריך בעוה"ז. אבל בעולם העליון לא יוכל להשיג עד שיהיה נשלם, שישא אישה.
שאלות חזרה זהר ויצא כח-ל
1. כיצד מסביר את העובדה שליעקב הקדוש למרות שהיה בא"י נראה אליו רק בחלום?
2. מה ההבדל בין מראה בהקיץ לחלום?
3. מה ההבדל בין חלום נבואי לחלום סתם וכיצד זה מתבטא אצל שלמה?
4. מה תפקיד הסולם בנפש האדם?
5. מהו ראש הסולם וכיצד יש לשמור עליו בכח רב?
6. מהם ב' ההסברים של "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" וכיצד הם אחד?
7. מדוע כתוב אצל שלמה "הנראה אליו פעמיים" דהיינו ב-ב' חלומות?
8. מה התנאי שעשה הקב"ה עם דוד ששלמות מלכות דקדושה לא תפרד מכל הבנותיו, גם העתידיות?
מראה נבואה וחלום
מה) יש הפרש מנבואה לחלום:
א. נבואה היא בעולם של הזכר, ז"א, וחלום בעולם של הנקבה, הנוקבא דז"א. מזה לזה יורדות שישה מדרגות. כי הנבואה בנו"ה דז"א והחלום בהוד דנוקבא. ביניהם יסוד דז"א וחג"ת נו"ה דנוקבא, שהם שש מדרגות.
ב. נבואה היא בימין ושמאל, נצח והוד. החלום בשמאל, בהוד.
ג. החלום מתפשט לכמה מדרגות, עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים הארת החלום. וע"כ החלום הוא בכל העולם, אפילו בחוץ לארץ. אבל על פי מדרגתו רואה האדם, ולפי האדם כך מדרגתו. כלומר, שלא כל אדם שווה בזה. אבל נבואה אינה מתפשטת למטה ממלכות דאצילות, אלא מאירה בנוקבא, מקומו דז"א, ארץ ישראל, והנביאים מקבלים ממנה. באופן ששורש הנבואה הוא בנו"ה דז"א, שמתפשט עד הנוקבא, שעל ידה מקבלים הנביאים. ושורש החלום היא בהוד דנוקבא, ומתפשט עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים בני האדם.
מו) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. הוא כמ"ש, הָיׂה היה דְבר ה' אל יחזקאל, בארץ כשדים על נהר כְבָר.
הָיׂה היה, מורה, שנבואה לשעתה הייתה, כי הייתה נצרכת לחיזוק בני הגלות, להודיעם שהשכינה ירדה עימהם בגלות. ע"כ ראה יחזקאל רק לפי שעתו, ואע"פ שאותו המקום לא היה ראוי לכך. כי אין חוץ לארץ ראוי לנבואה. משום זה אומר הכתוב, הָיׂה היה. כלומר, שהיה כאן חידוש, ששרתה הנבואה בחוץ לארץ.
כתוב הָיׂה היה ב' פעמים, כי הָיׂה למעלה בז"א, הָיָה למטה בנוקבא. כמ"ש, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, שלוקח אור החסדים למעלה בשמים, ז"א, ולוקח למטה בנוקבא, ארץ, אור החכמה. הָיׂה אחד, הויות החסדים מלמעלה, והָיָה אחד, הויות החכמה מלמטה. שהחסדים מקובלים מז"א, והחכמה מנוקבא. ע"כ נקראת הנוקבא חכמה תתאה. ואין שלמות לחכמה בלי חסדים. וע"כ לא נמשך אור שלם, אלא רק ע"י זיווג ז"א ונוקבא.
מז) סולם זה נתחזק למעלה בז"א, ונתחזק למטה בנוקבא. כמ"ש, בארץ כַּשְׂדים על נהר כְּבָר. בארץ כשדים, בחוץ לארץ. ועכ"ז, על נהר כְבָר, שהייתה כבר, שהשכינה שרתה עליו עוד מקודם לכן, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר, בינה. ונהר כְבָר הוא אחד מארבעה נהרות הנמשכים מנהר היוצא מעדן, מנהר פרת שבבבל. ומשום ששרה עליו מקודם, והיה עליו כבר, לכן שרה עליו גם עתה ונגלה לו ליחזקאל. כלומר, אע"פ שהנבואה הייתה צריכה לחזק את ישראל בגלות בבל, שלא יבואו לידי יאוש, עכ"ז, אם לא היה נמשך הנהר הזה מנהר היוצא מעדן, שכבר שרתה עליו השכינה, לא הייתה מתגלה עליו הנבואה בבבל.
מח) והיתכן שיעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, בית אל, שהוא בארץ ישראל, שראוי להשראת השכינה, לא ראה את ה' אלא בחלום? אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, והיה חצי גוף, ויצחק היה חי, ועוד לא הגיע זמן שליטתו, וע"כ כתוב בו חלום ולא מראֶה בהקיץ. ולמה לאחר שיעקב נשא אישה כתוב, וארא בחלום? הנה שָם המקום גרם, שהיה בחוץ לארץ, בְפַדַן ארם, ויצחק היה חי, וע"כ כתוב בו חלום.
מט) ולאחר שבא לארץ הקודש עם השבטים, ועקרת הבית נשלמה עימהם, ואֵם הבנים שמֵחה, שהיה שלם עם בת זוגו, והיה בארץ ישראל, כתוב, וירא אלקים אל יעקב. וכתוב, ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה. לא כתוב חלום, כי כבר היה במדרגה עליונה וראוי למראֶה בהקיץ.
נ) החלום הוא ע"י גבריאל. החלום הוא, למטה במדרגה השישית מנבואה, כי גבריאל מקבל החלום מהוד דנוקבא. וע"י גבריאל מקבלים בני אדם. מראֶה היא מקובלת ע"י מדרגה של החיה השולטת בלילה, כי המראֶה היא הנוקבא דז"א במקומה עצמה. ועליה נאמר, וַתָּקָם בעוד לילה. וע"כ היא מראֶה בהקיץ ולא בחלום. הרי כתוב, גבריאל הבן לְהַלָז את המראֶה. הרי שגם המראֶה מקובלת ע"י גבריאל. מראֶה, דבריה סתומים, ובחלום יותר מפורשים, והחלום מפרש דברים הסתומים אשר במראֶה. גבריאל, הממונה על החלום, נתמנה לפרש דבריה של המראֶה הסתומים.
נא) וע"כ כתוב לשון וַיַּרְא וָאֵרָא, במראֶה. כי מראֶה, כמראָה של זכוכית מלוטשת, שכל הצורות שממולה, נראות בתוכה. משום זה כתוב בה, וָאֵרָא אל אברהם באל שדי. כי המראֶה, הנוקבא, אמרה, הראיתי צורתו של ה' באל שדי. להיותה מראָה, שצורת האחר נראית בתוכה. וכל הצורות של מדרגות העליונות נראות בתוכה.
כי צורת הנוקבא, חכמה, וצורת ז"א, חסדים. ע"כ אין לך אור שלם, אלא ע"י זיווג שניהם. ומקבלים החסדים חכמה מהנוקבא, והחכמה של הנוקבא מתלבשת בחסדים, ונשלמים שניהם. ועכ"ז אין הארת חכמה שבנוקבא מושפעת ממנה ולמטה, אלא ממנה ולמעלה, אל החסדים שבז"א, שהם משתלמים בג"ר ומושפעים ממעלה למטה. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, אשר בעלה מתעטר בה. שהחסדים דז"א מתעטרים בג"ר על ידה ומושפעים למטה. אבל הנוקבא אינה מתעטרת בבעלה, כי צורתה, שהיא הארת החכמה, אינה מושפעת ממנה ולמטה.
מראָה, צורת האחר נראית בתוכה, צורת ז"א, חסדים, נראית לתחתונים על ידה, שמושפעים ממנה ולמטה. אבל צורתה עצמה אינה נראית לתחתונים, כי אינה משפיעה החכמה ממנה ולמטה. ונמצא שהיא דומה למראָה מלוטשת, שאין עניינה להראות צורתה עצמה, אלא רק צורתם של אחרים, המסתכלים בה, או העומדים למולה. ועוד היא דומה למראָה, כי כמו שכל סגולתה של מראָה הזכוכית, היא בסיבת צבע העכור שבעֶברה השני, המחזיר קרני האור לאחוריהם, ואם הייתה שקופה, שום צורה לא הייתה נראה בה, כך הנוקבא, כל כוחה הוא בהמסך שבה, המעכב על האור להאיר ממנה ולמטה, ולולא המסך הזה, לא היה בה שום אור.
נב) משום זה, יעקב, מטרם שנשא אישה, כתוב, ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה. סולם הוא הנוקבא, שכל שאר המדרגות תלויות בה. וראשו מגיע השמיימה, כדי להתקשר עם השמים. ראשו, הוא הראש של הסולם, יסוד, ראש הנוקבא, הנקראת מטה, ונקרא היסוד ראש המטה, משום שהוא ראש הנוקבא, והיא מאירה ממנו. וע"כ נבחן שהוא, ראש שלה, מגיע השמיימה. משום שהוא סיום הגוף, ת"ת, שמים, כי היסוד דבוק תחת הת"ת. ועומד בין העליון, ז"א, ובין התחתון, הנוקבא. בדומה לברית, שהוא סיום הגוף ונמצא בין הירכיים והגוף.
נג) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מיטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה. כאן ראה יעקב בחלומו, הממשלה של עשיו, והממשלה של שאר כל העמים.
נד) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. במה הם עולים ויורדים? בראש של הסולם. כי כשנסתלק ראשו, יסוד, ממנו, הסולם נכנע, וכל הממונים עולים בשליטתם. וכאשר מתחבר הראש באותו הסולם, הוא מתעלה, וכל הממונים יורדים משליטתם. הכל עניין אחד. ב' הפירושים אחד הם, ואין ביניהם אלא אופן הביאור בלבד:
פירוש א'. כי ממשלת האומות נמשך מקו שמאל בלי ימין. וכשישראל חוטאים, מוסיפים, במעשיהם הרעים כוח לקו שמאל, ואז מושפל הסולם, הנוקבא, מחמת חוסר חסדים, והממונים של האומות עולים ורודים את ישראל. ובמעשיהם הטובים הם מגבירים קו האמצעי, המשפיע חכמה וחסדים ביחד, ונחלש כוח השמאל. וע"כ מתעלה הסולם ברוב שלמות, ומתבטל כוח ממשלתם של הממונים על האומות.
פירוש ב'. אינו תולה בחטאים של ישראל, אלא שמדבר ממציאות ראש הסולם, יסוד דז"א, המשפיע חסדים, כמ"ש, וראשו מגיע השמיימה. כשנסתלק הראש מהסולם, ונשאר הסולם בחכמה בלי חסדים, אז נופל הסולם, משום שכל שליטתם תלוי בהארת השמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים. וכשהחסדים מתחברים בחכמה, מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים. הרי ששני הפירושים אחד הם.
נה) כתוב, נראָה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלקים, שְׁאַל, מה אתן לך. אם זה היה בחלום, ע"י גבריאל, איזה רשות יש למדרגת החלום לומר לו, שְׁאַל מה אתן לך, הרי גבריאל אינו אלא מלאך? אלא כאן נכלל מדרגה במדרגה, שמדרגה העליונה, הנוקבא דז"א, שורש החלום, נכללה ונתלבשה במדרגה התחתונה, גבריאל. והנוקבא אמרה לו, שְׁאַל מה אתן לך, כי כן נאמר, ויאמר אלקים שְׁאַל, שהוא שם הנוקבא. ע"כ נגלה לו רק בחלום, משום שעד עתה עוד לא היה שלמה שלם. כיוון שנשלם, כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה. וכתוב וַתֵּרֶב חכמת שלמה. שהלבנה, הנוקבא, עמדה במילואה, ובית המקדש נבנה, ואז ראה שלמה חכמה עין בעין, ולא היה נצרך עוד לחלום.
נו) אחר שחטא, חזר ונצרך אל החלום כבתחילה. ע"כ כתוב, הנראה אליו פעמיים. רק פעמיים היה נראה אליו ולא יותר? אלא שמצד מדרגת החלום נראה לו רק פעמיים.
נז) ועכ"ז, מדרגת החלום של שלמה, הייתה גדולה יותר ממדרגת החלום של שאר בני אדם. משום שנכללה לו מדרגה במדרגה, מראֶה בהקיץ, הנוקבא, נכללה לו במראה בחלום, מדרגת גבריאל. עתה בסוף ימיו, נחשכה לו מדרגת החלום ביותר, וע"כ מזכיר לו הכתוב ב' החלומות, שהיו מאירים לו, שנאמר, לאל הנראה אליו פעמיים.
וזה היה לו בשביל שחטא, ועמדה הלבנה, הנוקבא, להתחסר, משום שלא שמר ברית קודש, וחיזר על נשים נוכריות. וזהו תנאי שעשה הקב"ה עם דוד, שכתוב, אם ישמרו בניך בריתי, גם בניהם עדי עד יישבו לכיסא לָךְ.
נח) וזה כמ"ש, כימי השמים על הארץ. ומשום ששלמה לא שמר ברית, התחילה הלבנה להתחסר. ע"כ היה נצרך לחלום בסופו. וכן יעקב, מחמת שלא היה שלם, היה נצרך לחלום.
א. נבואה היא בעולם של הזכר, ז"א, וחלום בעולם של הנקבה, הנוקבא דז"א. מזה לזה יורדות שישה מדרגות. כי הנבואה בנו"ה דז"א והחלום בהוד דנוקבא. ביניהם יסוד דז"א וחג"ת נו"ה דנוקבא, שהם שש מדרגות.
ב. נבואה היא בימין ושמאל, נצח והוד. החלום בשמאל, בהוד.
ג. החלום מתפשט לכמה מדרגות, עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים הארת החלום. וע"כ החלום הוא בכל העולם, אפילו בחוץ לארץ. אבל על פי מדרגתו רואה האדם, ולפי האדם כך מדרגתו. כלומר, שלא כל אדם שווה בזה. אבל נבואה אינה מתפשטת למטה ממלכות דאצילות, אלא מאירה בנוקבא, מקומו דז"א, ארץ ישראל, והנביאים מקבלים ממנה. באופן ששורש הנבואה הוא בנו"ה דז"א, שמתפשט עד הנוקבא, שעל ידה מקבלים הנביאים. ושורש החלום היא בהוד דנוקבא, ומתפשט עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים בני האדם.
מו) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. הוא כמ"ש, הָיׂה היה דְבר ה' אל יחזקאל, בארץ כשדים על נהר כְבָר.
הָיׂה היה, מורה, שנבואה לשעתה הייתה, כי הייתה נצרכת לחיזוק בני הגלות, להודיעם שהשכינה ירדה עימהם בגלות. ע"כ ראה יחזקאל רק לפי שעתו, ואע"פ שאותו המקום לא היה ראוי לכך. כי אין חוץ לארץ ראוי לנבואה. משום זה אומר הכתוב, הָיׂה היה. כלומר, שהיה כאן חידוש, ששרתה הנבואה בחוץ לארץ.
כתוב הָיׂה היה ב' פעמים, כי הָיׂה למעלה בז"א, הָיָה למטה בנוקבא. כמ"ש, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, שלוקח אור החסדים למעלה בשמים, ז"א, ולוקח למטה בנוקבא, ארץ, אור החכמה. הָיׂה אחד, הויות החסדים מלמעלה, והָיָה אחד, הויות החכמה מלמטה. שהחסדים מקובלים מז"א, והחכמה מנוקבא. ע"כ נקראת הנוקבא חכמה תתאה. ואין שלמות לחכמה בלי חסדים. וע"כ לא נמשך אור שלם, אלא רק ע"י זיווג ז"א ונוקבא.
מז) סולם זה נתחזק למעלה בז"א, ונתחזק למטה בנוקבא. כמ"ש, בארץ כַּשְׂדים על נהר כְּבָר. בארץ כשדים, בחוץ לארץ. ועכ"ז, על נהר כְבָר, שהייתה כבר, שהשכינה שרתה עליו עוד מקודם לכן, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר, בינה. ונהר כְבָר הוא אחד מארבעה נהרות הנמשכים מנהר היוצא מעדן, מנהר פרת שבבבל. ומשום ששרה עליו מקודם, והיה עליו כבר, לכן שרה עליו גם עתה ונגלה לו ליחזקאל. כלומר, אע"פ שהנבואה הייתה צריכה לחזק את ישראל בגלות בבל, שלא יבואו לידי יאוש, עכ"ז, אם לא היה נמשך הנהר הזה מנהר היוצא מעדן, שכבר שרתה עליו השכינה, לא הייתה מתגלה עליו הנבואה בבבל.
מח) והיתכן שיעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, בית אל, שהוא בארץ ישראל, שראוי להשראת השכינה, לא ראה את ה' אלא בחלום? אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, והיה חצי גוף, ויצחק היה חי, ועוד לא הגיע זמן שליטתו, וע"כ כתוב בו חלום ולא מראֶה בהקיץ. ולמה לאחר שיעקב נשא אישה כתוב, וארא בחלום? הנה שָם המקום גרם, שהיה בחוץ לארץ, בְפַדַן ארם, ויצחק היה חי, וע"כ כתוב בו חלום.
מט) ולאחר שבא לארץ הקודש עם השבטים, ועקרת הבית נשלמה עימהם, ואֵם הבנים שמֵחה, שהיה שלם עם בת זוגו, והיה בארץ ישראל, כתוב, וירא אלקים אל יעקב. וכתוב, ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה. לא כתוב חלום, כי כבר היה במדרגה עליונה וראוי למראֶה בהקיץ.
נ) החלום הוא ע"י גבריאל. החלום הוא, למטה במדרגה השישית מנבואה, כי גבריאל מקבל החלום מהוד דנוקבא. וע"י גבריאל מקבלים בני אדם. מראֶה היא מקובלת ע"י מדרגה של החיה השולטת בלילה, כי המראֶה היא הנוקבא דז"א במקומה עצמה. ועליה נאמר, וַתָּקָם בעוד לילה. וע"כ היא מראֶה בהקיץ ולא בחלום. הרי כתוב, גבריאל הבן לְהַלָז את המראֶה. הרי שגם המראֶה מקובלת ע"י גבריאל. מראֶה, דבריה סתומים, ובחלום יותר מפורשים, והחלום מפרש דברים הסתומים אשר במראֶה. גבריאל, הממונה על החלום, נתמנה לפרש דבריה של המראֶה הסתומים.
נא) וע"כ כתוב לשון וַיַּרְא וָאֵרָא, במראֶה. כי מראֶה, כמראָה של זכוכית מלוטשת, שכל הצורות שממולה, נראות בתוכה. משום זה כתוב בה, וָאֵרָא אל אברהם באל שדי. כי המראֶה, הנוקבא, אמרה, הראיתי צורתו של ה' באל שדי. להיותה מראָה, שצורת האחר נראית בתוכה. וכל הצורות של מדרגות העליונות נראות בתוכה.
כי צורת הנוקבא, חכמה, וצורת ז"א, חסדים. ע"כ אין לך אור שלם, אלא ע"י זיווג שניהם. ומקבלים החסדים חכמה מהנוקבא, והחכמה של הנוקבא מתלבשת בחסדים, ונשלמים שניהם. ועכ"ז אין הארת חכמה שבנוקבא מושפעת ממנה ולמטה, אלא ממנה ולמעלה, אל החסדים שבז"א, שהם משתלמים בג"ר ומושפעים ממעלה למטה. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, אשר בעלה מתעטר בה. שהחסדים דז"א מתעטרים בג"ר על ידה ומושפעים למטה. אבל הנוקבא אינה מתעטרת בבעלה, כי צורתה, שהיא הארת החכמה, אינה מושפעת ממנה ולמטה.
מראָה, צורת האחר נראית בתוכה, צורת ז"א, חסדים, נראית לתחתונים על ידה, שמושפעים ממנה ולמטה. אבל צורתה עצמה אינה נראית לתחתונים, כי אינה משפיעה החכמה ממנה ולמטה. ונמצא שהיא דומה למראָה מלוטשת, שאין עניינה להראות צורתה עצמה, אלא רק צורתם של אחרים, המסתכלים בה, או העומדים למולה. ועוד היא דומה למראָה, כי כמו שכל סגולתה של מראָה הזכוכית, היא בסיבת צבע העכור שבעֶברה השני, המחזיר קרני האור לאחוריהם, ואם הייתה שקופה, שום צורה לא הייתה נראה בה, כך הנוקבא, כל כוחה הוא בהמסך שבה, המעכב על האור להאיר ממנה ולמטה, ולולא המסך הזה, לא היה בה שום אור.
נב) משום זה, יעקב, מטרם שנשא אישה, כתוב, ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה. סולם הוא הנוקבא, שכל שאר המדרגות תלויות בה. וראשו מגיע השמיימה, כדי להתקשר עם השמים. ראשו, הוא הראש של הסולם, יסוד, ראש הנוקבא, הנקראת מטה, ונקרא היסוד ראש המטה, משום שהוא ראש הנוקבא, והיא מאירה ממנו. וע"כ נבחן שהוא, ראש שלה, מגיע השמיימה. משום שהוא סיום הגוף, ת"ת, שמים, כי היסוד דבוק תחת הת"ת. ועומד בין העליון, ז"א, ובין התחתון, הנוקבא. בדומה לברית, שהוא סיום הגוף ונמצא בין הירכיים והגוף.
נג) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מיטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה. כאן ראה יעקב בחלומו, הממשלה של עשיו, והממשלה של שאר כל העמים.
נד) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. במה הם עולים ויורדים? בראש של הסולם. כי כשנסתלק ראשו, יסוד, ממנו, הסולם נכנע, וכל הממונים עולים בשליטתם. וכאשר מתחבר הראש באותו הסולם, הוא מתעלה, וכל הממונים יורדים משליטתם. הכל עניין אחד. ב' הפירושים אחד הם, ואין ביניהם אלא אופן הביאור בלבד:
פירוש א'. כי ממשלת האומות נמשך מקו שמאל בלי ימין. וכשישראל חוטאים, מוסיפים, במעשיהם הרעים כוח לקו שמאל, ואז מושפל הסולם, הנוקבא, מחמת חוסר חסדים, והממונים של האומות עולים ורודים את ישראל. ובמעשיהם הטובים הם מגבירים קו האמצעי, המשפיע חכמה וחסדים ביחד, ונחלש כוח השמאל. וע"כ מתעלה הסולם ברוב שלמות, ומתבטל כוח ממשלתם של הממונים על האומות.
פירוש ב'. אינו תולה בחטאים של ישראל, אלא שמדבר ממציאות ראש הסולם, יסוד דז"א, המשפיע חסדים, כמ"ש, וראשו מגיע השמיימה. כשנסתלק הראש מהסולם, ונשאר הסולם בחכמה בלי חסדים, אז נופל הסולם, משום שכל שליטתם תלוי בהארת השמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים. וכשהחסדים מתחברים בחכמה, מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים. הרי ששני הפירושים אחד הם.
נה) כתוב, נראָה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלקים, שְׁאַל, מה אתן לך. אם זה היה בחלום, ע"י גבריאל, איזה רשות יש למדרגת החלום לומר לו, שְׁאַל מה אתן לך, הרי גבריאל אינו אלא מלאך? אלא כאן נכלל מדרגה במדרגה, שמדרגה העליונה, הנוקבא דז"א, שורש החלום, נכללה ונתלבשה במדרגה התחתונה, גבריאל. והנוקבא אמרה לו, שְׁאַל מה אתן לך, כי כן נאמר, ויאמר אלקים שְׁאַל, שהוא שם הנוקבא. ע"כ נגלה לו רק בחלום, משום שעד עתה עוד לא היה שלמה שלם. כיוון שנשלם, כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה. וכתוב וַתֵּרֶב חכמת שלמה. שהלבנה, הנוקבא, עמדה במילואה, ובית המקדש נבנה, ואז ראה שלמה חכמה עין בעין, ולא היה נצרך עוד לחלום.
נו) אחר שחטא, חזר ונצרך אל החלום כבתחילה. ע"כ כתוב, הנראה אליו פעמיים. רק פעמיים היה נראה אליו ולא יותר? אלא שמצד מדרגת החלום נראה לו רק פעמיים.
נז) ועכ"ז, מדרגת החלום של שלמה, הייתה גדולה יותר ממדרגת החלום של שאר בני אדם. משום שנכללה לו מדרגה במדרגה, מראֶה בהקיץ, הנוקבא, נכללה לו במראה בחלום, מדרגת גבריאל. עתה בסוף ימיו, נחשכה לו מדרגת החלום ביותר, וע"כ מזכיר לו הכתוב ב' החלומות, שהיו מאירים לו, שנאמר, לאל הנראה אליו פעמיים.
וזה היה לו בשביל שחטא, ועמדה הלבנה, הנוקבא, להתחסר, משום שלא שמר ברית קודש, וחיזר על נשים נוכריות. וזהו תנאי שעשה הקב"ה עם דוד, שכתוב, אם ישמרו בניך בריתי, גם בניהם עדי עד יישבו לכיסא לָךְ.
נח) וזה כמ"ש, כימי השמים על הארץ. ומשום ששלמה לא שמר ברית, התחילה הלבנה להתחסר. ע"כ היה נצרך לחלום בסופו. וכן יעקב, מחמת שלא היה שלם, היה נצרך לחלום.
שאלות חזרה כה-כז
1. מהו "ויפגע במקום"? הסבר דרך המשל באות מ"ב.
2. כיצד בונים אהבה עפ"י אות מ"ב? הסבר בפירוט והבא משל מחייך.
3. מדוע אומר רשב"י שכל מה שנאמר ביעקב נאמר בקב"ה?
4. מה הינך למד מדרך פירושו של רבי צדוק החלש את התורה?
5. מהם ג' הדברים שצריך לחשוב טרם מזמינים אורח? כיצד זה קשור להיות אדם אורח בעולמו של הקב"ה?
6. מהם ג' ההבדלים מנבואה לחלום?
7. כיצד היה אפשר שיחזקאל התנבא בחוץ לארץ? והרי נבואה נוהגת רק בא"י. הבא ב' טעמים.
ויצא יעקב
ל) בנֵי העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה. הזוהר מזמין לאלו שזכו להארת ג' קווים, שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם, כי ז"א, קו אמצעי, מכונה עולם. ומצד הארת קו הימין, מכונים, אהובי עליון. ומצד הארת קו השמאל, מכונים, בחירי הממשלה, שנבחרו לשלוט בעולם. כי כוח השליטה הוא מקו שמאל.
קִרבו שִמעו, מי חכם ביניכם בעלי עיניים שבתבונה. כלומר, בעלי חכמה שבתבונה. כי עיניים כינוי החכמה, ולא חכמה דאו"י. יבוא וידע: בשעה שראש הלבן, עתיק, לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, א', י', ן', ונחקק אי"ן.
א', ראש העליון על כל, נסתר מכל נסתר, ראש דא"א.
י', עליית הרצון שנשתכלל מראש דא"א למעלה, וירד עם שכלולו למטה לזו"ן. שיצא מראש דא"א והוציא ל"ב (32) שבילים, בעת שחזר ונכנס לראש א"א, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, המסך דחיריק. כי מסָכים מכונים אבנים.
ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, קשר חזק נשתכלל בהם, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם. מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.
כל המוחין נמשכים בג' זריעות חולם שורוק חיריק, הנבחנות לחקיקות. א"א נבחן לראש העליון על כל המדרגות של אבי"ע, כי עתיק לא נחשב לראש, אלא לא"א לבדו, ולא למדרגות שמתחת לא"א, מטעם היותו מצ"א. ורק א"א הוא הראשון שקיבל לתוכו את הצ"ב, עליית המלכות לבינה שלו. ועכ"ז הוא נסתר מכל נסתר, כי ממנו עצמו לא יכלו העולמות לקבל, שהוא חכמה קדומה שנסתמה. והתחתונים מקבלים רק מבינה שלו, ע"י יציאתה מראש א"א וחזרתה אליו. ובינה זו היא אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופים או"א וישסו"ת.
י' הוא עלית הרצון, שעליית הרצון, שהיא עליית המלכות לבינה, הייתה בי'. היא קיבלה שיכלולה מהראש שלמעלה, ראש א"א, וירדה עם שיכלול זה שקיבלה, ומשפיעה אותו לזו"ן שלמטה. ואיך בינה קיבלה למעלה והשפיעה למטה? שבינה יצאה לחוץ מראש דא"א, והוציאה ל"ב (32) שבילים. שע"י עליית המלכות לראש א"א, יצאו הבינה ותו"מ מראש דא"א לגוף, ו"ק בלי ראש, ונשאר בראש א"א רק כתר וחכמה. וכן בינה ותו"מ דע"ס דבינה ירדו לזו"ן, ונשארה הבינה בכו"ח דכלים וו"ק דאורות.
ואחר זה לעת גדלות, החזיר א"א את הבינה לראשו. וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן. וגם זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה, להיותם דבוקים בהם. ונמצאת אז הבינה ל"ב שבילים: ע"ס של עצמה וכ"ב (22) אותיות, שהם הכלים דזו"ן, שעלו אליה. ונמצא שע"י יציאתה לחוץ מראש א"א, הורידה את בינה ותו"מ מע"ס שלה, ונתדבקו בזו"ן, שמסיבה זו אח"כ בעת גדלות, עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו לבינה, ונעשתה לל"ב שבילים. שביציאתה מראש דא"א, הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, ל"ב שבילים: עשרה מעצמה וכ"ב מזו"ן.
כו"ח, שנשארו בבינה, בעת יציאתה לחוץ, הם אותיות מ"י של אלקים, נקודת החולם, קו ימין. בינה ותו"מ של בינה, שהחזירה בעת גדלות עם זו"ן, הם אותיות אל"ה, נקודת השורוק, קו שמאל, שחזרו והשלימו את השם אלקים. ומפאת חיסרון של לְבוש יקר אל החכמה, נעשה השם אלקים סתום, שהחכמה אינה יכולה להאיר, עד שתתלבש בלְבוש יקר שמאיר, לבוש דחסדים, ואז מאירה. עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, שאבנים הם מסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה, ואחר שהבינה מוציאה קומת חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקווים ימין ושמאל שלה, והחכמה מתלבשת בחסדים, יצאו ממסך דזו"ן, ונעשה לה ללְבוש יקר המאיר. וע"כ מכונה המסך בשם אבני יקר.
ואומר, הלוהטות, כי בערך הבינה, יש במסך זה דינים, להיותו מסך דבחי"א. ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, שהם זו"ן, כי מתוך שב' הקווים דבינה היו סתומים, מקודם שנזדווגה על מסך דזו"ן, וע"י המסך דזו"ן נפתחו להאיר, ע"כ נתקשרו בזו"ן. קשר חזק נשתכלל בזו"ן הכלולים באות ן', כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם, זולת לבוש יקר שמקבלת מהזיווג שעל המסך שלהם. והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם. כי י"ה בינה, שי', ג"ר דבינה, המלובשים תוך או"א עילאין, וה', ז"ת דבינה, המלובשים תוך ישסו"ת, הם נתקשרו באותיות ו"ה, שהם זו"ן, כי י"ה אינם יכולים להאיר זולתם. מהם נמשך מזונות לכל, שע"י התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל, בין חכמה ובין חסדים. ועי"ז נשתכללו זו"ן, הנקראים עולמות, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון, זוכה גם הוא בכל אותו השיעור שגרם אל העליון. וע"כ נשתכללו זו"ן, ן', במוחין דבינה.
לא) ועל זה נחקק ן' פשוטה, הכלל של זכר ונקבה, זו"ן, כי נ' כפופה היא נוקבא לבדה בלי דכר. י' הרצון, הבינה, שהוציא ל"ב שבילים, היכה בין בכ"ב אותיות, שהם זו"ן, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, ועשה את הרקיע, יעקב, קו אמצעי, בין ב' הרוחות דרום צפון, קו ימין וקו שמאל, והטיל חיבור בין הגזרים, מ"י אל"ה שנתבתרו בתווך, ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה. ועתה ע"י זיווג דהכאה על מסך דחיריק, שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד. ויצאו בזה ג' קווים בקו אמצעי עצמו. עד שירד יעקב אל הנ' כפופה, הנוקבא, וב' הקווים שלו נתחברו כאחד, שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזיווג. אחר זה נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד, ונעשו אות ן' פשוטה, הכוללת יעקב ונוקבא.
נ' כפופה, הנוקבא, הכלולה באות ן' פשוטה, נקראת באר שבע. והיא מתמלאת מיעקב, להשקות כל עדרי הצאן, להשפיע לתחתונים. כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה. שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בן' הפשוטה, שבחיבור הזה נקראת הנ' כפופה באר שבע. כתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע, וילך חָרָנָה, שהיא שמאל וחרון אף.
מבאר שבע, למעלה, בינה, כי ממנה יוצא ומקבל שִפעו, ואח"כ הולך להשקות את חרן, הבאר של מטה, הנוקבא, שבה הדינים המכונים חרון אף ה', וכן, חרב ה', שבה הדין של ב"ד, הנקרא אלקים. וע"כ כתוב על שֵם אלקים, אלקים באו גויים בנחלתֶךָ. כי משֵם הזה נמשכים הדינים. ויצא יעקב, שיצא עם שפע, מבאר שבע, מבינה. וילך לחרן, להשפיע את השפע לנוקבא הנקרא חרן בעת שהיא מחוסרת שבע.
לב) תוקפו של השמש, ז"א, מצד דרום, ימין, חסדים. והעולם, הנוקבא, מתקיים רק על הרוח, קו אמצעי, משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, כי קו אמצעי, רוח, כולל ב' הצדדים דרום וצפון, ימין ושמאל, חכמה וחסדים, ואלמלא שנמצא בשלמות, לא היה העולם, הנוקבא, יכול להתקיים.
לג) אלמלא יעקב לא נתקיים העולם. בשעה שיחדו בניו ייחוד העליון, ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה שלמות העליון מאו"א, להתיחד ביחוד אחד, אז נתחבר יעקב אביהם, קו אמצעי, ת"ת, ולקח בֵיתו, הנוקבא, ייחוד התחתון, וישב בו בחיבור אחד עם האבות, שהם ב' הקווים ימין ושמאל, כדי להתחבר דכר נוקבא כאחד. כי אין זיווג דכר ונוקבא, מטרם שקו אמצעי, יעקב, מכריע ומתחבר בב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק.
ל) בנֵי העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה. הזוהר מזמין לאלו שזכו להארת ג' קווים, שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם, כי ז"א, קו אמצעי, מכונה עולם. ומצד הארת קו הימין, מכונים, אהובי עליון. ומצד הארת קו השמאל, מכונים, בחירי הממשלה, שנבחרו לשלוט בעולם. כי כוח השליטה הוא מקו שמאל.
קִרבו שִמעו, מי חכם ביניכם בעלי עיניים שבתבונה. כלומר, בעלי חכמה שבתבונה. כי עיניים כינוי החכמה, ולא חכמה דאו"י. יבוא וידע: בשעה שראש הלבן, עתיק, לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, א', י', ן', ונחקק אי"ן.
א', ראש העליון על כל, נסתר מכל נסתר, ראש דא"א.
י', עליית הרצון שנשתכלל מראש דא"א למעלה, וירד עם שכלולו למטה לזו"ן. שיצא מראש דא"א והוציא ל"ב (32) שבילים, בעת שחזר ונכנס לראש א"א, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, המסך דחיריק. כי מסָכים מכונים אבנים.
ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, קשר חזק נשתכלל בהם, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם. מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.
כל המוחין נמשכים בג' זריעות חולם שורוק חיריק, הנבחנות לחקיקות. א"א נבחן לראש העליון על כל המדרגות של אבי"ע, כי עתיק לא נחשב לראש, אלא לא"א לבדו, ולא למדרגות שמתחת לא"א, מטעם היותו מצ"א. ורק א"א הוא הראשון שקיבל לתוכו את הצ"ב, עליית המלכות לבינה שלו. ועכ"ז הוא נסתר מכל נסתר, כי ממנו עצמו לא יכלו העולמות לקבל, שהוא חכמה קדומה שנסתמה. והתחתונים מקבלים רק מבינה שלו, ע"י יציאתה מראש א"א וחזרתה אליו. ובינה זו היא אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופים או"א וישסו"ת.
י' הוא עלית הרצון, שעליית הרצון, שהיא עליית המלכות לבינה, הייתה בי'. היא קיבלה שיכלולה מהראש שלמעלה, ראש א"א, וירדה עם שיכלול זה שקיבלה, ומשפיעה אותו לזו"ן שלמטה. ואיך בינה קיבלה למעלה והשפיעה למטה? שבינה יצאה לחוץ מראש דא"א, והוציאה ל"ב (32) שבילים. שע"י עליית המלכות לראש א"א, יצאו הבינה ותו"מ מראש דא"א לגוף, ו"ק בלי ראש, ונשאר בראש א"א רק כתר וחכמה. וכן בינה ותו"מ דע"ס דבינה ירדו לזו"ן, ונשארה הבינה בכו"ח דכלים וו"ק דאורות.
ואחר זה לעת גדלות, החזיר א"א את הבינה לראשו. וכן הבינה החזירה למדרגתה את בינה ותו"מ שלה, שנפלו לזו"ן. וגם זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה, להיותם דבוקים בהם. ונמצאת אז הבינה ל"ב שבילים: ע"ס של עצמה וכ"ב (22) אותיות, שהם הכלים דזו"ן, שעלו אליה. ונמצא שע"י יציאתה לחוץ מראש א"א, הורידה את בינה ותו"מ מע"ס שלה, ונתדבקו בזו"ן, שמסיבה זו אח"כ בעת גדלות, עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו לבינה, ונעשתה לל"ב שבילים. שביציאתה מראש דא"א, הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, ל"ב שבילים: עשרה מעצמה וכ"ב מזו"ן.
כו"ח, שנשארו בבינה, בעת יציאתה לחוץ, הם אותיות מ"י של אלקים, נקודת החולם, קו ימין. בינה ותו"מ של בינה, שהחזירה בעת גדלות עם זו"ן, הם אותיות אל"ה, נקודת השורוק, קו שמאל, שחזרו והשלימו את השם אלקים. ומפאת חיסרון של לְבוש יקר אל החכמה, נעשה השם אלקים סתום, שהחכמה אינה יכולה להאיר, עד שתתלבש בלְבוש יקר שמאיר, לבוש דחסדים, ואז מאירה. עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, שאבנים הם מסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה, ואחר שהבינה מוציאה קומת חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקווים ימין ושמאל שלה, והחכמה מתלבשת בחסדים, יצאו ממסך דזו"ן, ונעשה לה ללְבוש יקר המאיר. וע"כ מכונה המסך בשם אבני יקר.
ואומר, הלוהטות, כי בערך הבינה, יש במסך זה דינים, להיותו מסך דבחי"א. ונתקשרו באות ן', התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, שהם זו"ן, כי מתוך שב' הקווים דבינה היו סתומים, מקודם שנזדווגה על מסך דזו"ן, וע"י המסך דזו"ן נפתחו להאיר, ע"כ נתקשרו בזו"ן. קשר חזק נשתכלל בזו"ן הכלולים באות ן', כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם, זולת לבוש יקר שמקבלת מהזיווג שעל המסך שלהם. והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם. כי י"ה בינה, שי', ג"ר דבינה, המלובשים תוך או"א עילאין, וה', ז"ת דבינה, המלובשים תוך ישסו"ת, הם נתקשרו באותיות ו"ה, שהם זו"ן, כי י"ה אינם יכולים להאיר זולתם. מהם נמשך מזונות לכל, שע"י התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל, בין חכמה ובין חסדים. ועי"ז נשתכללו זו"ן, הנקראים עולמות, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון, זוכה גם הוא בכל אותו השיעור שגרם אל העליון. וע"כ נשתכללו זו"ן, ן', במוחין דבינה.
לא) ועל זה נחקק ן' פשוטה, הכלל של זכר ונקבה, זו"ן, כי נ' כפופה היא נוקבא לבדה בלי דכר. י' הרצון, הבינה, שהוציא ל"ב שבילים, היכה בין בכ"ב אותיות, שהם זו"ן, עד שנחקקו בין אבני יְקר הלוהטות, ועשה את הרקיע, יעקב, קו אמצעי, בין ב' הרוחות דרום צפון, קו ימין וקו שמאל, והטיל חיבור בין הגזרים, מ"י אל"ה שנתבתרו בתווך, ונעשו לימין ושמאל המכחישים זה את זה. ועתה ע"י זיווג דהכאה על מסך דחיריק, שהוציא את קו האמצעי, חזרו ונתחברו יחד. ויצאו בזה ג' קווים בקו אמצעי עצמו. עד שירד יעקב אל הנ' כפופה, הנוקבא, וב' הקווים שלו נתחברו כאחד, שבזה נבנית הנוקבא, ונעשית ראויה לזיווג. אחר זה נתקשרו יעקב והנוקבא כאחד, ונעשו אות ן' פשוטה, הכוללת יעקב ונוקבא.
נ' כפופה, הנוקבא, הכלולה באות ן' פשוטה, נקראת באר שבע. והיא מתמלאת מיעקב, להשקות כל עדרי הצאן, להשפיע לתחתונים. כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חָרָנָה. שיעקב היה דבוק בנ' כפופה ביחד בן' הפשוטה, שבחיבור הזה נקראת הנ' כפופה באר שבע. כתוב, שיצא מחיבורו זה עם באר שבע, וילך חָרָנָה, שהיא שמאל וחרון אף.
מבאר שבע, למעלה, בינה, כי ממנה יוצא ומקבל שִפעו, ואח"כ הולך להשקות את חרן, הבאר של מטה, הנוקבא, שבה הדינים המכונים חרון אף ה', וכן, חרב ה', שבה הדין של ב"ד, הנקרא אלקים. וע"כ כתוב על שֵם אלקים, אלקים באו גויים בנחלתֶךָ. כי משֵם הזה נמשכים הדינים. ויצא יעקב, שיצא עם שפע, מבאר שבע, מבינה. וילך לחרן, להשפיע את השפע לנוקבא הנקרא חרן בעת שהיא מחוסרת שבע.
לב) תוקפו של השמש, ז"א, מצד דרום, ימין, חסדים. והעולם, הנוקבא, מתקיים רק על הרוח, קו אמצעי, משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, כי קו אמצעי, רוח, כולל ב' הצדדים דרום וצפון, ימין ושמאל, חכמה וחסדים, ואלמלא שנמצא בשלמות, לא היה העולם, הנוקבא, יכול להתקיים.
לג) אלמלא יעקב לא נתקיים העולם. בשעה שיחדו בניו ייחוד העליון, ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, שזה שלמות העליון מאו"א, להתיחד ביחוד אחד, אז נתחבר יעקב אביהם, קו אמצעי, ת"ת, ולקח בֵיתו, הנוקבא, ייחוד התחתון, וישב בו בחיבור אחד עם האבות, שהם ב' הקווים ימין ושמאל, כדי להתחבר דכר נוקבא כאחד. כי אין זיווג דכר ונוקבא, מטרם שקו אמצעי, יעקב, מכריע ומתחבר בב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק.
שאלות חזרה בזהר ויצא כב-כד
1. מהי הקימה של משה? מה הפסוק המתאר אותה ומה הצורך העיקרי שלה בנפש האדם?
2. מהי הקימה של דוד? מה הפסוק המתאר אותה ומה הצורך העיקרי שלה בנפש האדם?
3. מה ההבדל בין שמחת הלוי לשמחת החסיד?
4. מהם החוקים לגבי אורח לעומת בעל הבית?
5. כיצד ומדוע מסכים הקב"ה עם דוד המלך ומה זה אומר מצד השתלשלות הבריאה – קרן הבריאה?
6. כיצד זה קשור ל- "יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו"?
מאמר זוהר- קומה ה'
לד) קוּמה ה' למנוחתך אתה וַאֲרון עוזך. קוּמה ה' למנוחתך, כמ"ש, יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.
לה) שניים שאמרו, קוּמה ה', משה ודוד. משה אמר, קוּמה ה' ויָפוּצו אויביך. ודוד אמר, קוּמה ה' למנוחתך. משה, בעלה דמטרוניתא, ציווה לה לעשות מלחמה עם שונאיו. דוד הזמין אותו למנוחה, הזמין את המלך והגבירה עימו. שכתוב, קוּמה ה' למנוחתך, אתה, המלך, וַאֲרון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם.
קוּמה, המשכת חכמה וג"ר. ב' מיני קימה:
א. ממשיך הארת השורוק, הארת חכמה בלי חסדים, כדי להכניע האויבים, הס"א. שנכנעת ע"י הארת החכמה. ובעת הזאת אין זיווג לזו"ן, כי אז השליטה לקו השמאל, ולא לימין, ז"א.
ב. ממשיך הארת החכמה, בקו השמאל, נקודת השורוק, כדי להשלים עימה את החסדים בג"ר, ע"י התכללות ב' הקווים, אשר אז באים החסדים, המנוחה, שלמות הסופי, שאין אחריה עוד מה להוסיף. ונמצא המשכה זו הוא הזמנה לזיווג זו"ן, שז"א, קו ימין, לאחר שנשלם בעת הזיווג מהארת החכמה שבנוקבא, משפיע אור שלם דחסדים אל הנוקבא, שהוא בג"ר, המנוחה.
וזהו ההפרש בין משה לדוד. כי משה, להיותו מרכבה לז"א, בעלה דמטרוניתא, היה בכוחו להמשיך אל הנוקבא, גם את הקימה דמין הא', הארת השמאל בלי ימין. ואעפ"י שמפריד אותה אז מבעלה, אין בכך כלום, כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים, הוא מחזיר אותה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו. לכן תחילה אמר, קוּמה ה' ויפוצו אויביך, שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין, כדי להפיץ האויבים. ותכף, שובה ה', החזירה לזיווג, רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה, כי רבבות הם חסדים, ואלפי חכמה.
כי להיותו מרכבה לז"א בעלה, יכול לצוות עליה כרצונו, ואפילו להפרידו ממנה כרגע. וע"כ היה מצווה אותה להכניע השונאים, שזה הקימה דמין הא', אעפ"י שנפרדה ממנו. כי תכף היה מחזיר אותה לזיווג, שאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
אבל דוד הזמין והמשיך הקימה דמין הב' אל הנוקבא, בשביל המנוחה, כדי להגדיל את החסדים בג"ר, שלמות הסופי. נמצא שהמשיך הקימה אל הנוקבא, רק כדי להגדיל החסדים שבז"א, כאיש המזמין לביתו את אדונו, שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא, לא היה זה אלא בשביל אדונו, ז"א. שהזמין את המלך והגבירה עימו, כלומר, שהגבירה, הנוקבא, שקיבלה את הקימה, תתכלל בזיווג עם המלך, החסדים, שע"י התכללות הזה ישיגו החסדים דז"א את הג"ר שלהם במנוחה. כמ"ש קוּמה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה, להגדיל את החסדים בג"ר. אתה וארון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם. כדי שהזיווג המרומז בהכתוב, אתה, ז"א, וארון עוזך, הנוקבא, לא יפסוק. כי אם היה ממשיך הקימה דמין הא', היה נעשה פירוד בין זו"ן, כמו אצל משה. ודוד, להיותו רק מרכבה אל הנוקבא, לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.
לו) כהניך ילבשו צֶדק וחסידיך ירננו. מי שמזמין את המלך, ישנה את מעשיו, כדי לגרום שמחה אל המלך, אם דרכו של המלך הוא, שמשמחים אותו בדחנים מפשוטי עם, יסדר לפניו בדחנים מכובדים ושׂרים גדולים, ואם לא יעשה כן, לא השלים שמחת המלך.
לז) דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה. כשאמר, קוּמה ה' למנוחתך, שִינה את הבדחנים של המלך, שיהיו שׂרים מכובדים, כמ"ש, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.
ואמר, וחסידיך ירננו. לוייך ירננו, היה צריך לומר, כי הלויים הם הבדחנים של המלך. ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, ולא הלויים.
כי שמחת המלך, ז"א, באה מהמשכת המוחין דהארת החכמה שבקו שמאל, שהוא, יין המשמח אלקים ואנשים. ולפיכך הלויים, להיותם מקו שמאל, ממשיכים הארה זו, ונחשבים למשמחים את המלך. והיה צריך לומר, לוייך ירננו, כי הם הממשיכים מוחין של רינה ושמחה, להיותם בחינת שמאל. ולמה כתוב, וחסידיך ירננו, שהם ימין, הממשיכים חסדים בלבד?
דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה, שאמר, קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה דמין הא', המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר דחסדים, המביא אותם אל המנוחה, לשלמותם הסופי. נמצא, בזה ששינה את בדחני המלך ובעלי הימין, הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכהנים והחסידים, נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים, ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלויים. שעשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, וע"כ אמר, וחסידיך ירננו, ולא, ולוייך ירננו.
לח) אמר הקב"ה לדוד: איני רוצה להטריח את הכהנים והחסידים, שימשיכו את הארת השמאל, כי הם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אמר לו דוד, ריבוני, כאשר אתה בהיכלך, אתה עושה כרצונך, כמשה, ז"א, שאמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שזו הארת השמאל, כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלויים הם בדחני המלך, ולא הכהנים והחסידים. עתה שהזמנתי אותך, הרי הדבר תלוי ברצוני, שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר, הכהנים והחסידים, שיהיו לבדחנים לפניך, אע"פ שאין דרכם בזה, כי הם, כי חפץ חסד הוא.
לט) מכאן למדנו, שמי שהוא בביתו, יוכל לסדר דרכיו ומעשיו כרצונו, ואם מזמינים אותו, יעשה רצונו של מארחו, כמו שמסדר לפניו. שהרי דוד החליף הלויים, ונתן הכהנים במקומם, והקב"ה קיים הדבר כרצונו.
מ) אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תָּשֵׁב פני משיחך. הסדר, שסידרתי, לא ישוב עוד לאחור. לא יתבטל. אמר לו הקב"ה, חייךָ, אפילו בכלים שלי לא אשתמש, אלא בכלים שלך. ולא זז משם הקב"ה, עד שנתן לו פזרונות ומתנות, שכתוב, נשבע ה' לדוד אמת לא יָשוב ממנה, מפרי בטנך אָשִׁית לכיסא לָךְ.
לד) קוּמה ה' למנוחתך אתה וַאֲרון עוזך. קוּמה ה' למנוחתך, כמ"ש, יקום המלך לבית המנוחה, למשכנו.
לה) שניים שאמרו, קוּמה ה', משה ודוד. משה אמר, קוּמה ה' ויָפוּצו אויביך. ודוד אמר, קוּמה ה' למנוחתך. משה, בעלה דמטרוניתא, ציווה לה לעשות מלחמה עם שונאיו. דוד הזמין אותו למנוחה, הזמין את המלך והגבירה עימו. שכתוב, קוּמה ה' למנוחתך, אתה, המלך, וַאֲרון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם.
קוּמה, המשכת חכמה וג"ר. ב' מיני קימה:
א. ממשיך הארת השורוק, הארת חכמה בלי חסדים, כדי להכניע האויבים, הס"א. שנכנעת ע"י הארת החכמה. ובעת הזאת אין זיווג לזו"ן, כי אז השליטה לקו השמאל, ולא לימין, ז"א.
ב. ממשיך הארת החכמה, בקו השמאל, נקודת השורוק, כדי להשלים עימה את החסדים בג"ר, ע"י התכללות ב' הקווים, אשר אז באים החסדים, המנוחה, שלמות הסופי, שאין אחריה עוד מה להוסיף. ונמצא המשכה זו הוא הזמנה לזיווג זו"ן, שז"א, קו ימין, לאחר שנשלם בעת הזיווג מהארת החכמה שבנוקבא, משפיע אור שלם דחסדים אל הנוקבא, שהוא בג"ר, המנוחה.
וזהו ההפרש בין משה לדוד. כי משה, להיותו מרכבה לז"א, בעלה דמטרוניתא, היה בכוחו להמשיך אל הנוקבא, גם את הקימה דמין הא', הארת השמאל בלי ימין. ואעפ"י שמפריד אותה אז מבעלה, אין בכך כלום, כי אחר שמגלה הארתה והאויבים נכנעים, הוא מחזיר אותה תכף אצלו, ומשפיע לה חסדים ונשלמת מחכמה וחסדים יחדיו. לכן תחילה אמר, קוּמה ה' ויפוצו אויביך, שהמשיך לה הארת החכמה משמאל בלי ימין, כדי להפיץ האויבים. ותכף, שובה ה', החזירה לזיווג, רבבות אלפי ישראל. והשיגה עתה חסדים וחכמה, כי רבבות הם חסדים, ואלפי חכמה.
כי להיותו מרכבה לז"א בעלה, יכול לצוות עליה כרצונו, ואפילו להפרידו ממנה כרגע. וע"כ היה מצווה אותה להכניע השונאים, שזה הקימה דמין הא', אעפ"י שנפרדה ממנו. כי תכף היה מחזיר אותה לזיווג, שאמר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
אבל דוד הזמין והמשיך הקימה דמין הב' אל הנוקבא, בשביל המנוחה, כדי להגדיל את החסדים בג"ר, שלמות הסופי. נמצא שהמשיך הקימה אל הנוקבא, רק כדי להגדיל החסדים שבז"א, כאיש המזמין לביתו את אדונו, שאע"פ שהזמין הקימה אל הנוקבא, לא היה זה אלא בשביל אדונו, ז"א. שהזמין את המלך והגבירה עימו, כלומר, שהגבירה, הנוקבא, שקיבלה את הקימה, תתכלל בזיווג עם המלך, החסדים, שע"י התכללות הזה ישיגו החסדים דז"א את הג"ר שלהם במנוחה. כמ"ש קוּמה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה בשביל המנוחה, להגדיל את החסדים בג"ר. אתה וארון עוּזֶךָ, הנוקבא, בשביל שלא להפריד ביניהם. כדי שהזיווג המרומז בהכתוב, אתה, ז"א, וארון עוזך, הנוקבא, לא יפסוק. כי אם היה ממשיך הקימה דמין הא', היה נעשה פירוד בין זו"ן, כמו אצל משה. ודוד, להיותו רק מרכבה אל הנוקבא, לא היה רוצה לגרום את זה אפילו לרגע.
לו) כהניך ילבשו צֶדק וחסידיך ירננו. מי שמזמין את המלך, ישנה את מעשיו, כדי לגרום שמחה אל המלך, אם דרכו של המלך הוא, שמשמחים אותו בדחנים מפשוטי עם, יסדר לפניו בדחנים מכובדים ושׂרים גדולים, ואם לא יעשה כן, לא השלים שמחת המלך.
לז) דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה. כשאמר, קוּמה ה' למנוחתך, שִינה את הבדחנים של המלך, שיהיו שׂרים מכובדים, כמ"ש, כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.
ואמר, וחסידיך ירננו. לוייך ירננו, היה צריך לומר, כי הלויים הם הבדחנים של המלך. ועתה, שדוד הזמין את המלך למנוחה, עשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, ולא הלויים.
כי שמחת המלך, ז"א, באה מהמשכת המוחין דהארת החכמה שבקו שמאל, שהוא, יין המשמח אלקים ואנשים. ולפיכך הלויים, להיותם מקו שמאל, ממשיכים הארה זו, ונחשבים למשמחים את המלך. והיה צריך לומר, לוייך ירננו, כי הם הממשיכים מוחין של רינה ושמחה, להיותם בחינת שמאל. ולמה כתוב, וחסידיך ירננו, שהם ימין, הממשיכים חסדים בלבד?
דוד הזמין את המלך והגבירה למנוחה, שאמר, קומה ה' למנוחתך, שהזמין את הקימה דמין הא', המשכת הארת החכמה שבשמאל, להגדלת ג"ר דחסדים, המביא אותם אל המנוחה, לשלמותם הסופי. נמצא, בזה ששינה את בדחני המלך ובעלי הימין, הממשיכים תמיד חסדים, שהם הכהנים והחסידים, נעשו עתה מרכבה להארת החכמה שבשמאל, הנקרא יין המשמח אלקים ואנשים, ונעשו הם הבדחנים של המלך ולא הלויים. שעשה, שהכהנים והחסידים יהיו הבדחנים של המלך, וע"כ אמר, וחסידיך ירננו, ולא, ולוייך ירננו.
לח) אמר הקב"ה לדוד: איני רוצה להטריח את הכהנים והחסידים, שימשיכו את הארת השמאל, כי הם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אמר לו דוד, ריבוני, כאשר אתה בהיכלך, אתה עושה כרצונך, כמשה, ז"א, שאמר, קומה ה' ויפוצו אויביך, שזו הארת השמאל, כשהוא בפני עצמו, שאז רק הלויים הם בדחני המלך, ולא הכהנים והחסידים. עתה שהזמנתי אותך, הרי הדבר תלוי ברצוני, שהוא, להקריב אליך את אלו החשובים יותר, הכהנים והחסידים, שיהיו לבדחנים לפניך, אע"פ שאין דרכם בזה, כי הם, כי חפץ חסד הוא.
לט) מכאן למדנו, שמי שהוא בביתו, יוכל לסדר דרכיו ומעשיו כרצונו, ואם מזמינים אותו, יעשה רצונו של מארחו, כמו שמסדר לפניו. שהרי דוד החליף הלויים, ונתן הכהנים במקומם, והקב"ה קיים הדבר כרצונו.
מ) אמר דוד, בעבור דוד עבדך אל תָּשֵׁב פני משיחך. הסדר, שסידרתי, לא ישוב עוד לאחור. לא יתבטל. אמר לו הקב"ה, חייךָ, אפילו בכלים שלי לא אשתמש, אלא בכלים שלך. ולא זז משם הקב"ה, עד שנתן לו פזרונות ומתנות, שכתוב, נשבע ה' לדוד אמת לא יָשוב ממנה, מפרי בטנך אָשִׁית לכיסא לָךְ.
1. סכם את י"א תיקוני אשת זנונים ובמה הם דומים לקדושה.
2. כיצד ייתכן שאדם חוטא אם הוא נמצא בקדושה? שהרי הקדושה והס"א "אין אחת נוגעת בחברתה כחוט השיערה"?
3. מדוע נכנסת באדם רוח שטות, וכיצד מהווה רוח זו מעבר בין קדושה לטומאה?
4. מהם ח' הפעולות שבאופן הדרגתי גורמות לאדם להיות כמו נרצח ע"י אשת זנונים?
5. מדוע 99 מתים מעין הרע? ומהי? וכיצד יש להשמר ממנה?
6. כיצד יעקב התגבר על אשת זנונים? כיצד השיג ראש אמיתי?
זוהר- ויצא
מאמר ס"מ ואשת זנונים
כג) מתוך תוקף אורו דיצחק, קדושה, ומתוך שִמְרֵי היין, קליפות, משניהם יצא צורה אחת, מורכבת מטוב ורע, הכלולה זכר ונקבה כאחד. היא אדומה כמו ורד, ומתפרשת לכמה צדדים ודרכים, שיש בה הרבה בחינות.
כי הארת יצחק, היין המשמח אלקים ואנשים, הוא הארת החכמה המאירה רק ממטה למעלה. ואם מַרבה בשתיית היין, ממשיך ממעלה למטה, אז, כמ"ש, לא זכה זה רע, כי מתגלה המלכות דצ"א וכל האורות מסתלקים. ומלכות זו מכונה שִמְרֵי היין. וכמ"ש, ויישְתְ מן היין וַיִשְׁכָּר, כי שתה יתר מכשיעור, ואז, וַיִתְגַּל בתוך אוהלו. כי נגלו שמרי היין. וכתוב, שמאורו של יצחק, מיין המשמח, ומשמרי היין, מגילוי המלכות דצ"א, שכל האורות מסתלקים בסיבתה, מהרכבתם יחד, כמו יין המלא שמרים, יצאו דכר ונוקבא דטומאה. הזכר נקרא ס"מ, והנקבה שלו כלולה בו תמיד. כמו שבצד הקדושה בקטנות, שזו"ן כלולים זה בזה, כן הוא בס"א זכר ונקבה כלולים זה בזה. הנקבה של ס"מ נקראת נחש, אשת זנונים, קֵץ כל בשר, קֵץ הימים.
כד) שתי רוחות רעות נדבקות ביחד. הארת הרוח של הזכר דקה, כלומר ו"ק בלי ראש. הרוח של הנקבה מתבארת בהרבה דרכים ושבילים, כי הוא פרצוף שלם ראש וגוף, כי בקליפה הנקבה גדולה מהזכר. והיא נדבקת ברוח של הזכר, והיא מִתְעָדה [מתקשטת] בהרבה עדיים, כמו זונה מתועבת, העומדת בראש דרכים ושבילים לפתות בני אדם. וזה מלמדנו, שהיא זקוקה רק למתחילים לֵילֵך בדרך ה', שהם עלולים ליפול בפח שלה. וזה נבחן כעומדת בראש הדרכים של עבודת ה'. אמנם אלו הרגילים בדרכי ה', כבר אותה הזונה נפרדת מהם, ואין לה שליטה עליהם.
כה) השוטה הַקָרב אליה, היא מחזיקה בו ומנשקת אותו, ומוזגת לו יין מלא שמרים, דמְרוֹרַת פְּתָנִים. כיוון ששתה כבר הוא זונֶה אחריה. לאחר שרואה שהוא זונֶה אחריה וסר מדרך האמת, היא מתפשטת מכל אלו התיקונים, שהייתה מתתקנת כלפי אותו השוטה.
כו) התיקונים שלה לפתות את בני אדם, הן: שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. פניה לבנות ואדומות. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. הלשון, כחרב חדה. הוחלקו דבריה כשמן. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה, מתוקה מכל מתוק שבעולם. מלובשת ארגמן ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד.
כז) השוטה, הולך אחריה ושותה מכוס יינה, ומנאף עימה וזונֶה אחריה. מה היא עושה? מניחה אותו ישן במיטתו, ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו. והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, לובש לְבוש של אש לוהט, מטיל פחד עצום המחריד גוף ונפש. מלא עיניים איומות, חרב חדה בידיו, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום.
עצה"ד ויין המשכר ואשת זנונים הם דבר אחד, המשכת הארת השמאל ממעלה למטה. נוקבא היא עצה"ד טוב ורע, כי יש בה ב' נקודות מפתחא ומנעולא. ושנאמר, אם זכה הרי טוב, שהולך בדרך קו אמצעי, שממשיך הארת החכמה שבשמאל רק ממטה למעלה. ואז נגנזה נקודה דמנעולא שבנוקבא דז"א, מדה"ד, ונקודה דמדה"ר גלויה, ואז משפיעה כל טוב לתחתונים. וזה נבחן שהאדם דבוק בזו"ן דקדושה, והיין שהוא שותה, המוחין דשמאל, שותה במידה, משמח אלקים ואנשים.
אבל אם לא זכה הרי רע, שאם מגביר את קו השמאל וממשיך הארתו ממעלה למטה, אז נגלה בהנוקבא דז"א נקודה דמנעולא, מדה"ד, וכל אורות החיים מסתלקים ממנו, כמ"ש, מעפר אתה ואל עפר תשוב. וזה נבחן שהאדם נדבק באשת זנונים ושתה יין המשכר, ששתה יותר מהמידה, כי המשיך הארת השמאל ממעלה למטה. ואז נתגלו שמרים בתוך היין, שהיא נקודה דמה"ד, והיין נעשה בשבילו כוס התַּרְעֵלָה. כי השמרים ממיתים אותו.
ורצה הקב"ה להביא את הצדיקים לידי ניסיון, כדי שיזכו במוחין הגדולים, ע"כ כתוב, זה לעומת זה עשה אלקים, שנתן למרכבת הטומאה כמעט כל מה שיש בקדושה, כדי שיהיה להם כוח לפתות בני אדם אחריהם. ועי"ז עשה י"א (11) התיקונים לאשת זנונים, שיהיה לה כוח לפתות בני אדם. וכמ"ש בעצה"ד, וַתֵּרֶא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפרְיוֹ, ותאכל. שאם לא היו אלו התיקונים בעצה"ד, המושכים את הלב, לא הייתה אוכלת.
מִספר י"א התיקונים הם כמ"ש, עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) יריעות עיזים, שהם: שערות, פנים, אוזניים, עורף, פה, לשון, דיבורים, שפתיים, מתיקות, לְבוש, ומ' תיקונים חסר א'. שכל אלו הגיעו אליה מהנוקבא דקדושה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שלא נבנה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים.
תיקון א. שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. צבע אדום שעל השערות, להורות על הארת חכמה משמאל, המכונה אדום. כי החכמה נקראת ראייה, והצבעים מושגים ע"י חוש הראייה, חכמה. וצבע אדום החשוב שבצבעים, ע"כ נראה מרחוק.
תיקון ב. פניה לבנות ואדומות. צבע לבן מורה על הארת חסדים. וצבע אדום, על הארת החכמה. ונודע שכל השלמות שבחכמה הוא בחיבורו עם הארת החסדים. לפיכך נעשה בפָּנים שלה תיקון של מזיגת חכמה בחסדים, שזהו כל היופי שבנוקבא, המושכת את הלב.
תיקון ג. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. אוזניים, בינה. אֵטוּן מצרים, חכמה, כמ"ש, והַאֲבַדְתי את חכמת מצרים. אמנם שורש חכמה זו מבּינה שחזרה לחכמה, ולא חכמה דאו"י. כי שורשה היא נהר פישון, ונמשך מנהר היוצא מעדן, שהוא בינה החוזרת לחכמה ולא חכמה ממש. וע"כ הן תלויים על אוזניה, שהן בינה. שישה תיקונים נעשו לה מאֵטוּן מצרים הזו, נגד חג"ת נה"י, וחסר תיקון השביעי כנגד המלכות, מטעם גניזת המלכות דצ"א בהנוקבא דקדושה, הנקראת מנעולא, כמ"ש, זכה הרי טוב.
תיקון ד. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. כוחות ארץ הקדם הם חכמה קדומה, ע"כ נקראים קדם, חכמה דאו"י. חכמת מצרים נמשכה מבינה שנהפכה לחכמה, וחכמת בני קדם נמשכה מחכמה קדומה. העורף הוא מקום החושך שבפרצוף, בניגוד לפנים מקום המאיר ביותר בפרצוף, מטעם כי חכמה קדומה נמשכת מחכמה סתימאה דא"א, אשר חכמה זו נסתמה ואינה מאירה כלל, וכל הארת החכמה המאירה בעולמות, היא רק מהבינה שחזרה לחכמה. ולפיכך מקום זה הוא בחושך. ולפיכך תיקון כוחות של ארץ הקדם הוא במקום עורף שלה.
תיקון ה. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. פה הוא מלכות דראש. ויש פתיחה רחבה, שהמלכות הבלתי נמתקת, ואז אין הפתיחה בחכמה. ואם הפתיחה דקה, ממלכות הממותקת בבינה, הפתיחה היא בחכמה. וע"כ נעשה בה התיקון של פתיחה דקה, שהיא פתיחה בחכמה. כדי שתהיה בהארת החכמה.
תיקון ו. הלשון, כחרב חדה. להסית בני אדם.
תיקון ז. הוחלקו דבריה כשמן. דבריה חלקים כשמן. וע"כ רב כוחה לפתות אחריה בני אדם.
תיקון ח. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה. צבע סומק מראה על תוקפו של הארת השמאל.
תיקון ט. מתוקה מכל מתוק שבעולם. אור הראייה, הארת החכמה, הוא מתוק, כמ"ש, מה מתוק האור לעין.
תיקון י. מלובשת ארגמן. צבע ארגמן כלול מכל ד' הגוונים, לבן אדום ירוק שחור.
תיקון י"א. ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד. בד' גוונים חו"ב תו"מ שבכל אחת ע"ס, אמנם בע"ס דמלכות חסרה מלכות דמלכות, כי אינה ראויה לקבלת אור, כמו במלכות דקדושה, לפיכך ארבעים חסר אחת.
כל אלו י"א התיקונים של אשת זנונים דומים לגמרי לתיקוני הנוקבא דקדושה, כי לקוחים הם ממנה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שאין צוֹר, מלכות דקליפה, אשת זנונים, נבנית, אלא מחורבנה של ירושלים, מלכות דקדושה. וכן להיפך. ואין ביניהם אלא באחריתם, כי הדבוק בהנוקבא דקדושה הולך ועולה מדרגה אחר מדרגה עד, ואחריתך יִשְׂגֶּה מאוד, והנופל בפח אשת זנונים נמצא, ואחריתה דרכי מוות.
אין צור נבנה אלא מחורבנה של ירושלים. וזה נוהג בדרך כלל ובדרך פרט בכל אדם ואדם. שבעת שעוזב את הקדושה ונדבק בס"א, כל השפע והמדרגות שהיה לו בשורשו בבניין הקדושה, עוברות לבניין מדרגות הס"א, והיא מתמלאת מחורבן הקדושה. גם תדע, שהאדם דבוק או בקדושה או בס"א, ואין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה. כשאדם פונה לרצות בדרכי הס"א, עוד בטרם שעושה מעשה, תכף מסתלקת הקדושה, והס"א נוטלת מקומה, ויורשת כל השפע והמדרגות שהיה לו בקדושה. כמ"ש, איזהו שוטה זה, המאבד מה שנותנים לו.
והרי, אין אדם עובר עבירה, אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. ואיך אפשר שיכנס בו רוח שטות כל עוד שלא חטא, והוא דבוק בקדושה? הלוא אין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה? אלא, כיוון שפונה ליבו לחטוא, עוד בטרם שחטא, כבר נסתלקה ממנו הקדושה, ואיבד כל המדרגות שהיה לו בקדושה, והרוח שטות של הס"א נתלבשה בו, ואחר זה הוא חוטא בפועל. אמנם מטרם שנתלבשה בו הרוח שטות, אינו יכול לחטוא בפועל.
הזוהר קורא, הדָבוק באשת זנונים, שוטה. ואומר, שהשוטה הולך אחריה, ללמדנו, שבעת שהוא הולך, שעוד לא חטא, תכף נסתלקה ממנו הקדושה. וכל המדרגות שזכה בקדושה עברו לאשת זנונים, שמהם נעשו כל י"א התיקונים. והרוח שטות נתלבש בו, ונעשה שוטה, שאחר זה אפשר לו לחטוא בפועל. ע"כ הזוהר קובע שמו שוטה.
ודע, שכל אלו הפעולות שהזוהר מביא לפנינו, הם נמשכים זה מזה בחיוב של קודם ונמשך, סיבה ומסובב. כי אחר שחשק בס"א, שהיא פסיעה הראשונה, שלא הייתה אלא חמדה ורצון בלבד, ולא פעולה ממש, שרק הולך אחריה. הוא בא לידי פעולה ב', שכבר יכול לחטוא מכוח התלבשות של הרוח שטות. אמנם מתחילה הוא שותה מכוס יינה, והוא עוד שותה יין במידה, בדומה לקדושה.
אבל מזה נמשך פעולה ג', ומנאף עמה וזונֶה אחריה, שמושך משמאל בלי ימין, יין המשכר, הנמשך יתר מהמידה, שנבחן לניאוף עם אשת זנונים.
ומכאן לפעולה ד'. מניחה אותו ישן במיטתו, כי מחמת הארת השמאל בלי ימין, נסתמו לו כל האורות ונפל לשינה.
ומכאן לפעולה ה', ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו, שעולה למעלה ומגלה עוונו, שעי"ז מקבלת רשות להרגו, שמגלה עליו המלכות דמדה"ד, שכל אורות החיים מסתלקים ממנו בסיבתו.
ומכאן לפעולה ו', מתעורר אותו שוטה, וחושה לצחֵק איתה כמקודם לכן, כי גילוי מדה"ד מעירו משנתו, ומטרם שיודע מה קרה, הוא חושב לצַחק עימה כמקודם לכן.
ומכאן לפעולה ז', והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, כי אחר שנתגלה המלכות דמדה"ד, תכף נסתלקו ממנה כל האורות והתיקונים, שהיו לה ממלכות דמדה"ר.
ומכאן לפעולה ח', ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, כי כל עוד שהיו עליה תיקוניה, הייתה מקליפות הימין, כי ניאוף מקליפת ימין, ועתה שהתנצלה מכל התיקונים מחמת שנגלה בה המלכות דמדה"ד, היא נתהפכה מקליפת הימין ונעשה לקליפת השמאל, למידת הרציחה.
וצריך שתדע, שהמלכות דמדה"ד, אין בה עוד השיעור להמית האדם בתחילת גילויה, אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים, עד שקיבוצם יחד מצטרף לשיעור הממית את האדם. וזה הדין שאמרו, שדנים את החולה בעת המיתה, קיבוץ כל הגורמים, המביאים את המלכות דמדה"ד על שיעורה עד כדי להמית, שבעיקרם הם ב' גורמים:
א. פסיעה הראשונה, שהשוטה הולך אחריה, שחשַׂק לדרכי הס"א, ונבחן זה לעין רעה, משום שהחמדה תלויה בעין, כי העין רואה והלב חומד. וע"כ נאמר, מלא עיניים איומות, קיבוץ כל החמדות של ס"א מכל ימי חייו. שאמרו, מלאך המוות מלא עיניים. כמ"ש, תשעים ותשעה מתים מעין הרע.
ב. כל שאר הפעולות, המגלים את פעולת ה', ונכללים תחת השם חרב חדה, כי חרב לְשון חורבן, שמחריב בניין הקדושה, ומגדיל בניין הקליפות. וע"כ נאמר, חרב חדה בידיו, מקיבוץ שאר הפעולות. ועל הצטרפות לשיעור של מדה"ד כדי להמית, נאמר, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום, שאותו החרב גורם הצטרפות לשיעור דמדה"ד המכונים טיפות מרות, שאלו הטיפות ממיתים לאותו השוטה, ומטילים אותו לגיהינום.
כח) יעקב ירד לאשת זנונים והלך למקומה, שנאמר, וילך חָרָנָה, חרון אף ודינים. וראה שם כל תיקון ביתה, וניצל ממנה, וחזר לארץ ישראל. הזכר שלה, ס"מ, הֵרע לו הדבר, מה שניצל ממנה, וירד להילחם עימו ולא יכול לו, שכתוב, ויאבק איש עימו. אז ניצל מכולם, ונשלם בשלמות, ונתעלה במדרגה שלמה, מדרגת חיה, ונקרא ישראל, אותיות ל"י רא"ש. אז עלה במדרגה העליונה ונשלם בכל, ונעשה עמוד האמצעי. ועליו כתוב, והַבְּריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי מקודם לכן, בעת שהיה במדרגת יעקב, היה נוטה לימין, ולא היה לו ראש ממש, אלא רק בחינת ראש האמונה. אבל עתה, אחר שנתנסה בחרן ובס"מ, וניצל מהם, זכה למדרגת חיה, שקו אמצעי מקיים הארת שני הקווים ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ואז יש לו ראש ממש, ונקרא ישראל, ונבחן לעמוד האמצעי, המקיים הארת שני הקווים.
כג) מתוך תוקף אורו דיצחק, קדושה, ומתוך שִמְרֵי היין, קליפות, משניהם יצא צורה אחת, מורכבת מטוב ורע, הכלולה זכר ונקבה כאחד. היא אדומה כמו ורד, ומתפרשת לכמה צדדים ודרכים, שיש בה הרבה בחינות.
כי הארת יצחק, היין המשמח אלקים ואנשים, הוא הארת החכמה המאירה רק ממטה למעלה. ואם מַרבה בשתיית היין, ממשיך ממעלה למטה, אז, כמ"ש, לא זכה זה רע, כי מתגלה המלכות דצ"א וכל האורות מסתלקים. ומלכות זו מכונה שִמְרֵי היין. וכמ"ש, ויישְתְ מן היין וַיִשְׁכָּר, כי שתה יתר מכשיעור, ואז, וַיִתְגַּל בתוך אוהלו. כי נגלו שמרי היין. וכתוב, שמאורו של יצחק, מיין המשמח, ומשמרי היין, מגילוי המלכות דצ"א, שכל האורות מסתלקים בסיבתה, מהרכבתם יחד, כמו יין המלא שמרים, יצאו דכר ונוקבא דטומאה. הזכר נקרא ס"מ, והנקבה שלו כלולה בו תמיד. כמו שבצד הקדושה בקטנות, שזו"ן כלולים זה בזה, כן הוא בס"א זכר ונקבה כלולים זה בזה. הנקבה של ס"מ נקראת נחש, אשת זנונים, קֵץ כל בשר, קֵץ הימים.
כד) שתי רוחות רעות נדבקות ביחד. הארת הרוח של הזכר דקה, כלומר ו"ק בלי ראש. הרוח של הנקבה מתבארת בהרבה דרכים ושבילים, כי הוא פרצוף שלם ראש וגוף, כי בקליפה הנקבה גדולה מהזכר. והיא נדבקת ברוח של הזכר, והיא מִתְעָדה [מתקשטת] בהרבה עדיים, כמו זונה מתועבת, העומדת בראש דרכים ושבילים לפתות בני אדם. וזה מלמדנו, שהיא זקוקה רק למתחילים לֵילֵך בדרך ה', שהם עלולים ליפול בפח שלה. וזה נבחן כעומדת בראש הדרכים של עבודת ה'. אמנם אלו הרגילים בדרכי ה', כבר אותה הזונה נפרדת מהם, ואין לה שליטה עליהם.
כה) השוטה הַקָרב אליה, היא מחזיקה בו ומנשקת אותו, ומוזגת לו יין מלא שמרים, דמְרוֹרַת פְּתָנִים. כיוון ששתה כבר הוא זונֶה אחריה. לאחר שרואה שהוא זונֶה אחריה וסר מדרך האמת, היא מתפשטת מכל אלו התיקונים, שהייתה מתתקנת כלפי אותו השוטה.
כו) התיקונים שלה לפתות את בני אדם, הן: שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. פניה לבנות ואדומות. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. הלשון, כחרב חדה. הוחלקו דבריה כשמן. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה, מתוקה מכל מתוק שבעולם. מלובשת ארגמן ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד.
כז) השוטה, הולך אחריה ושותה מכוס יינה, ומנאף עימה וזונֶה אחריה. מה היא עושה? מניחה אותו ישן במיטתו, ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו. והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, לובש לְבוש של אש לוהט, מטיל פחד עצום המחריד גוף ונפש. מלא עיניים איומות, חרב חדה בידיו, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום.
עצה"ד ויין המשכר ואשת זנונים הם דבר אחד, המשכת הארת השמאל ממעלה למטה. נוקבא היא עצה"ד טוב ורע, כי יש בה ב' נקודות מפתחא ומנעולא. ושנאמר, אם זכה הרי טוב, שהולך בדרך קו אמצעי, שממשיך הארת החכמה שבשמאל רק ממטה למעלה. ואז נגנזה נקודה דמנעולא שבנוקבא דז"א, מדה"ד, ונקודה דמדה"ר גלויה, ואז משפיעה כל טוב לתחתונים. וזה נבחן שהאדם דבוק בזו"ן דקדושה, והיין שהוא שותה, המוחין דשמאל, שותה במידה, משמח אלקים ואנשים.
אבל אם לא זכה הרי רע, שאם מגביר את קו השמאל וממשיך הארתו ממעלה למטה, אז נגלה בהנוקבא דז"א נקודה דמנעולא, מדה"ד, וכל אורות החיים מסתלקים ממנו, כמ"ש, מעפר אתה ואל עפר תשוב. וזה נבחן שהאדם נדבק באשת זנונים ושתה יין המשכר, ששתה יותר מהמידה, כי המשיך הארת השמאל ממעלה למטה. ואז נתגלו שמרים בתוך היין, שהיא נקודה דמה"ד, והיין נעשה בשבילו כוס התַּרְעֵלָה. כי השמרים ממיתים אותו.
ורצה הקב"ה להביא את הצדיקים לידי ניסיון, כדי שיזכו במוחין הגדולים, ע"כ כתוב, זה לעומת זה עשה אלקים, שנתן למרכבת הטומאה כמעט כל מה שיש בקדושה, כדי שיהיה להם כוח לפתות בני אדם אחריהם. ועי"ז עשה י"א (11) התיקונים לאשת זנונים, שיהיה לה כוח לפתות בני אדם. וכמ"ש בעצה"ד, וַתֵּרֶא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפרְיוֹ, ותאכל. שאם לא היו אלו התיקונים בעצה"ד, המושכים את הלב, לא הייתה אוכלת.
מִספר י"א התיקונים הם כמ"ש, עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) יריעות עיזים, שהם: שערות, פנים, אוזניים, עורף, פה, לשון, דיבורים, שפתיים, מתיקות, לְבוש, ומ' תיקונים חסר א'. שכל אלו הגיעו אליה מהנוקבא דקדושה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שלא נבנה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים.
תיקון א. שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. צבע אדום שעל השערות, להורות על הארת חכמה משמאל, המכונה אדום. כי החכמה נקראת ראייה, והצבעים מושגים ע"י חוש הראייה, חכמה. וצבע אדום החשוב שבצבעים, ע"כ נראה מרחוק.
תיקון ב. פניה לבנות ואדומות. צבע לבן מורה על הארת חסדים. וצבע אדום, על הארת החכמה. ונודע שכל השלמות שבחכמה הוא בחיבורו עם הארת החסדים. לפיכך נעשה בפָּנים שלה תיקון של מזיגת חכמה בחסדים, שזהו כל היופי שבנוקבא, המושכת את הלב.
תיקון ג. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. אוזניים, בינה. אֵטוּן מצרים, חכמה, כמ"ש, והַאֲבַדְתי את חכמת מצרים. אמנם שורש חכמה זו מבּינה שחזרה לחכמה, ולא חכמה דאו"י. כי שורשה היא נהר פישון, ונמשך מנהר היוצא מעדן, שהוא בינה החוזרת לחכמה ולא חכמה ממש. וע"כ הן תלויים על אוזניה, שהן בינה. שישה תיקונים נעשו לה מאֵטוּן מצרים הזו, נגד חג"ת נה"י, וחסר תיקון השביעי כנגד המלכות, מטעם גניזת המלכות דצ"א בהנוקבא דקדושה, הנקראת מנעולא, כמ"ש, זכה הרי טוב.
תיקון ד. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. כוחות ארץ הקדם הם חכמה קדומה, ע"כ נקראים קדם, חכמה דאו"י. חכמת מצרים נמשכה מבינה שנהפכה לחכמה, וחכמת בני קדם נמשכה מחכמה קדומה. העורף הוא מקום החושך שבפרצוף, בניגוד לפנים מקום המאיר ביותר בפרצוף, מטעם כי חכמה קדומה נמשכת מחכמה סתימאה דא"א, אשר חכמה זו נסתמה ואינה מאירה כלל, וכל הארת החכמה המאירה בעולמות, היא רק מהבינה שחזרה לחכמה. ולפיכך מקום זה הוא בחושך. ולפיכך תיקון כוחות של ארץ הקדם הוא במקום עורף שלה.
תיקון ה. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. פה הוא מלכות דראש. ויש פתיחה רחבה, שהמלכות הבלתי נמתקת, ואז אין הפתיחה בחכמה. ואם הפתיחה דקה, ממלכות הממותקת בבינה, הפתיחה היא בחכמה. וע"כ נעשה בה התיקון של פתיחה דקה, שהיא פתיחה בחכמה. כדי שתהיה בהארת החכמה.
תיקון ו. הלשון, כחרב חדה. להסית בני אדם.
תיקון ז. הוחלקו דבריה כשמן. דבריה חלקים כשמן. וע"כ רב כוחה לפתות אחריה בני אדם.
תיקון ח. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה. צבע סומק מראה על תוקפו של הארת השמאל.
תיקון ט. מתוקה מכל מתוק שבעולם. אור הראייה, הארת החכמה, הוא מתוק, כמ"ש, מה מתוק האור לעין.
תיקון י. מלובשת ארגמן. צבע ארגמן כלול מכל ד' הגוונים, לבן אדום ירוק שחור.
תיקון י"א. ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד. בד' גוונים חו"ב תו"מ שבכל אחת ע"ס, אמנם בע"ס דמלכות חסרה מלכות דמלכות, כי אינה ראויה לקבלת אור, כמו במלכות דקדושה, לפיכך ארבעים חסר אחת.
כל אלו י"א התיקונים של אשת זנונים דומים לגמרי לתיקוני הנוקבא דקדושה, כי לקוחים הם ממנה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שאין צוֹר, מלכות דקליפה, אשת זנונים, נבנית, אלא מחורבנה של ירושלים, מלכות דקדושה. וכן להיפך. ואין ביניהם אלא באחריתם, כי הדבוק בהנוקבא דקדושה הולך ועולה מדרגה אחר מדרגה עד, ואחריתך יִשְׂגֶּה מאוד, והנופל בפח אשת זנונים נמצא, ואחריתה דרכי מוות.
אין צור נבנה אלא מחורבנה של ירושלים. וזה נוהג בדרך כלל ובדרך פרט בכל אדם ואדם. שבעת שעוזב את הקדושה ונדבק בס"א, כל השפע והמדרגות שהיה לו בשורשו בבניין הקדושה, עוברות לבניין מדרגות הס"א, והיא מתמלאת מחורבן הקדושה. גם תדע, שהאדם דבוק או בקדושה או בס"א, ואין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה. כשאדם פונה לרצות בדרכי הס"א, עוד בטרם שעושה מעשה, תכף מסתלקת הקדושה, והס"א נוטלת מקומה, ויורשת כל השפע והמדרגות שהיה לו בקדושה. כמ"ש, איזהו שוטה זה, המאבד מה שנותנים לו.
והרי, אין אדם עובר עבירה, אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. ואיך אפשר שיכנס בו רוח שטות כל עוד שלא חטא, והוא דבוק בקדושה? הלוא אין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה? אלא, כיוון שפונה ליבו לחטוא, עוד בטרם שחטא, כבר נסתלקה ממנו הקדושה, ואיבד כל המדרגות שהיה לו בקדושה, והרוח שטות של הס"א נתלבשה בו, ואחר זה הוא חוטא בפועל. אמנם מטרם שנתלבשה בו הרוח שטות, אינו יכול לחטוא בפועל.
הזוהר קורא, הדָבוק באשת זנונים, שוטה. ואומר, שהשוטה הולך אחריה, ללמדנו, שבעת שהוא הולך, שעוד לא חטא, תכף נסתלקה ממנו הקדושה. וכל המדרגות שזכה בקדושה עברו לאשת זנונים, שמהם נעשו כל י"א התיקונים. והרוח שטות נתלבש בו, ונעשה שוטה, שאחר זה אפשר לו לחטוא בפועל. ע"כ הזוהר קובע שמו שוטה.
ודע, שכל אלו הפעולות שהזוהר מביא לפנינו, הם נמשכים זה מזה בחיוב של קודם ונמשך, סיבה ומסובב. כי אחר שחשק בס"א, שהיא פסיעה הראשונה, שלא הייתה אלא חמדה ורצון בלבד, ולא פעולה ממש, שרק הולך אחריה. הוא בא לידי פעולה ב', שכבר יכול לחטוא מכוח התלבשות של הרוח שטות. אמנם מתחילה הוא שותה מכוס יינה, והוא עוד שותה יין במידה, בדומה לקדושה.
אבל מזה נמשך פעולה ג', ומנאף עמה וזונֶה אחריה, שמושך משמאל בלי ימין, יין המשכר, הנמשך יתר מהמידה, שנבחן לניאוף עם אשת זנונים.
ומכאן לפעולה ד'. מניחה אותו ישן במיטתו, כי מחמת הארת השמאל בלי ימין, נסתמו לו כל האורות ונפל לשינה.
ומכאן לפעולה ה', ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו, שעולה למעלה ומגלה עוונו, שעי"ז מקבלת רשות להרגו, שמגלה עליו המלכות דמדה"ד, שכל אורות החיים מסתלקים ממנו בסיבתו.
ומכאן לפעולה ו', מתעורר אותו שוטה, וחושה לצחֵק איתה כמקודם לכן, כי גילוי מדה"ד מעירו משנתו, ומטרם שיודע מה קרה, הוא חושב לצַחק עימה כמקודם לכן.
ומכאן לפעולה ז', והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, כי אחר שנתגלה המלכות דמדה"ד, תכף נסתלקו ממנה כל האורות והתיקונים, שהיו לה ממלכות דמדה"ר.
ומכאן לפעולה ח', ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, כי כל עוד שהיו עליה תיקוניה, הייתה מקליפות הימין, כי ניאוף מקליפת ימין, ועתה שהתנצלה מכל התיקונים מחמת שנגלה בה המלכות דמדה"ד, היא נתהפכה מקליפת הימין ונעשה לקליפת השמאל, למידת הרציחה.
וצריך שתדע, שהמלכות דמדה"ד, אין בה עוד השיעור להמית האדם בתחילת גילויה, אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים, עד שקיבוצם יחד מצטרף לשיעור הממית את האדם. וזה הדין שאמרו, שדנים את החולה בעת המיתה, קיבוץ כל הגורמים, המביאים את המלכות דמדה"ד על שיעורה עד כדי להמית, שבעיקרם הם ב' גורמים:
א. פסיעה הראשונה, שהשוטה הולך אחריה, שחשַׂק לדרכי הס"א, ונבחן זה לעין רעה, משום שהחמדה תלויה בעין, כי העין רואה והלב חומד. וע"כ נאמר, מלא עיניים איומות, קיבוץ כל החמדות של ס"א מכל ימי חייו. שאמרו, מלאך המוות מלא עיניים. כמ"ש, תשעים ותשעה מתים מעין הרע.
ב. כל שאר הפעולות, המגלים את פעולת ה', ונכללים תחת השם חרב חדה, כי חרב לְשון חורבן, שמחריב בניין הקדושה, ומגדיל בניין הקליפות. וע"כ נאמר, חרב חדה בידיו, מקיבוץ שאר הפעולות. ועל הצטרפות לשיעור של מדה"ד כדי להמית, נאמר, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום, שאותו החרב גורם הצטרפות לשיעור דמדה"ד המכונים טיפות מרות, שאלו הטיפות ממיתים לאותו השוטה, ומטילים אותו לגיהינום.
כח) יעקב ירד לאשת זנונים והלך למקומה, שנאמר, וילך חָרָנָה, חרון אף ודינים. וראה שם כל תיקון ביתה, וניצל ממנה, וחזר לארץ ישראל. הזכר שלה, ס"מ, הֵרע לו הדבר, מה שניצל ממנה, וירד להילחם עימו ולא יכול לו, שכתוב, ויאבק איש עימו. אז ניצל מכולם, ונשלם בשלמות, ונתעלה במדרגה שלמה, מדרגת חיה, ונקרא ישראל, אותיות ל"י רא"ש. אז עלה במדרגה העליונה ונשלם בכל, ונעשה עמוד האמצעי. ועליו כתוב, והַבְּריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי מקודם לכן, בעת שהיה במדרגת יעקב, היה נוטה לימין, ולא היה לו ראש ממש, אלא רק בחינת ראש האמונה. אבל עתה, אחר שנתנסה בחרן ובס"מ, וניצל מהם, זכה למדרגת חיה, שקו אמצעי מקיים הארת שני הקווים ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ואז יש לו ראש ממש, ונקרא ישראל, ונבחן לעמוד האמצעי, המקיים הארת שני הקווים.
שאלות חזרה יג-טו
1. מהיכן נמשכת בחינת אשת זנונים ומהי?
2. על מה מצביעה העובדה, באופן שרשי, שבקליפה הנקבא גדולה מן הזכר?
3. מהי דרך הזונה לפתות את השוטה ומה עושה בו לאחר שמפתה אותו?
4. מהם התיקונים של הנקבא הרעה כדי לפתות בני אדם?
5. מדוע נתן למרכבת הטומאה כמעט כל מה שיש בקדושה? בנוסף הסבר מהו כמעט.
6. מהו תיקון השערות – תיקון הפנים ותיקון האוזניים?
זוהר- ויצא
מאמר ס"מ ואשת זנונים
כג) מתוך תוקף אורו דיצחק, קדושה, ומתוך שִמְרֵי היין, קליפות, משניהם יצא צורה אחת, מורכבת מטוב ורע, הכלולה זכר ונקבה כאחד. היא אדומה כמו ורד, ומתפרשת לכמה צדדים ודרכים, שיש בה הרבה בחינות.
כי הארת יצחק, היין המשמח אלקים ואנשים, הוא הארת החכמה המאירה רק ממטה למעלה. ואם מַרבה בשתיית היין, ממשיך ממעלה למטה, אז, כמ"ש, לא זכה זה רע, כי מתגלה המלכות דצ"א וכל האורות מסתלקים. ומלכות זו מכונה שִמְרֵי היין. וכמ"ש, ויישְתְ מן היין וַיִשְׁכָּר, כי שתה יתר מכשיעור, ואז, וַיִתְגַּל בתוך אוהלו. כי נגלו שמרי היין. וכתוב, שמאורו של יצחק, מיין המשמח, ומשמרי היין, מגילוי המלכות דצ"א, שכל האורות מסתלקים בסיבתה, מהרכבתם יחד, כמו יין המלא שמרים, יצאו דכר ונוקבא דטומאה. הזכר נקרא ס"מ, והנקבה שלו כלולה בו תמיד. כמו שבצד הקדושה בקטנות, שזו"ן כלולים זה בזה, כן הוא בס"א זכר ונקבה כלולים זה בזה. הנקבה של ס"מ נקראת נחש, אשת זנונים, קֵץ כל בשר, קֵץ הימים.
כד) שתי רוחות רעות נדבקות ביחד. הארת הרוח של הזכר דקה, כלומר ו"ק בלי ראש. הרוח של הנקבה מתבארת בהרבה דרכים ושבילים, כי הוא פרצוף שלם ראש וגוף, כי בקליפה הנקבה גדולה מהזכר. והיא נדבקת ברוח של הזכר, והיא מִתְעָדה [מתקשטת] בהרבה עדיים, כמו זונה מתועבת, העומדת בראש דרכים ושבילים לפתות בני אדם. וזה מלמדנו, שהיא זקוקה רק למתחילים לֵילֵך בדרך ה', שהם עלולים ליפול בפח שלה. וזה נבחן כעומדת בראש הדרכים של עבודת ה'. אמנם אלו הרגילים בדרכי ה', כבר אותה הזונה נפרדת מהם, ואין לה שליטה עליהם.
כה) השוטה הַקָרב אליה, היא מחזיקה בו ומנשקת אותו, ומוזגת לו יין מלא שמרים, דמְרוֹרַת פְּתָנִים. כיוון ששתה כבר הוא זונֶה אחריה. לאחר שרואה שהוא זונֶה אחריה וסר מדרך האמת, היא מתפשטת מכל אלו התיקונים, שהייתה מתתקנת כלפי אותו השוטה.
כו) התיקונים שלה לפתות את בני אדם, הן: שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. פניה לבנות ואדומות. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. הלשון, כחרב חדה. הוחלקו דבריה כשמן. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה, מתוקה מכל מתוק שבעולם. מלובשת ארגמן ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד.
כז) השוטה, הולך אחריה ושותה מכוס יינה, ומנאף עימה וזונֶה אחריה. מה היא עושה? מניחה אותו ישן במיטתו, ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו. והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, לובש לְבוש של אש לוהט, מטיל פחד עצום המחריד גוף ונפש. מלא עיניים איומות, חרב חדה בידיו, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום.
עצה"ד ויין המשכר ואשת זנונים הם דבר אחד, המשכת הארת השמאל ממעלה למטה. נוקבא היא עצה"ד טוב ורע, כי יש בה ב' נקודות מפתחא ומנעולא. ושנאמר, אם זכה הרי טוב, שהולך בדרך קו אמצעי, שממשיך הארת החכמה שבשמאל רק ממטה למעלה. ואז נגנזה נקודה דמנעולא שבנוקבא דז"א, מדה"ד, ונקודה דמדה"ר גלויה, ואז משפיעה כל טוב לתחתונים. וזה נבחן שהאדם דבוק בזו"ן דקדושה, והיין שהוא שותה, המוחין דשמאל, שותה במידה, משמח אלקים ואנשים.
אבל אם לא זכה הרי רע, שאם מגביר את קו השמאל וממשיך הארתו ממעלה למטה, אז נגלה בהנוקבא דז"א נקודה דמנעולא, מדה"ד, וכל אורות החיים מסתלקים ממנו, כמ"ש, מעפר אתה ואל עפר תשוב. וזה נבחן שהאדם נדבק באשת זנונים ושתה יין המשכר, ששתה יותר מהמידה, כי המשיך הארת השמאל ממעלה למטה. ואז נתגלו שמרים בתוך היין, שהיא נקודה דמה"ד, והיין נעשה בשבילו כוס התַּרְעֵלָה. כי השמרים ממיתים אותו.
ורצה הקב"ה להביא את הצדיקים לידי ניסיון, כדי שיזכו במוחין הגדולים, ע"כ כתוב, זה לעומת זה עשה אלקים, שנתן למרכבת הטומאה כמעט כל מה שיש בקדושה, כדי שיהיה להם כוח לפתות בני אדם אחריהם. ועי"ז עשה י"א (11) התיקונים לאשת זנונים, שיהיה לה כוח לפתות בני אדם. וכמ"ש בעצה"ד, וַתֵּרֶא האישה כי טוב העץ למאכל, וכי תאווה הוא לעיניים, ונחמד העץ להשכיל, ותיקח מפרְיוֹ, ותאכל. שאם לא היו אלו התיקונים בעצה"ד, המושכים את הלב, לא הייתה אוכלת.
מִספר י"א התיקונים הם כמ"ש, עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) יריעות עיזים, שהם: שערות, פנים, אוזניים, עורף, פה, לשון, דיבורים, שפתיים, מתיקות, לְבוש, ומ' תיקונים חסר א'. שכל אלו הגיעו אליה מהנוקבא דקדושה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שלא נבנה צוֹר אלא מחורבנה של ירושלים.
תיקון א. שערותיה מתוקנות, אדומות כשושנה. צבע אדום שעל השערות, להורות על הארת חכמה משמאל, המכונה אדום. כי החכמה נקראת ראייה, והצבעים מושגים ע"י חוש הראייה, חכמה. וצבע אדום החשוב שבצבעים, ע"כ נראה מרחוק.
תיקון ב. פניה לבנות ואדומות. צבע לבן מורה על הארת חסדים. וצבע אדום, על הארת החכמה. ונודע שכל השלמות שבחכמה הוא בחיבורו עם הארת החסדים. לפיכך נעשה בפָּנים שלה תיקון של מזיגת חכמה בחסדים, שזהו כל היופי שבנוקבא, המושכת את הלב.
תיקון ג. באוזניה תלויים שישה תיקונים של אֵטוּן מצרים. אוזניים, בינה. אֵטוּן מצרים, חכמה, כמ"ש, והַאֲבַדְתי את חכמת מצרים. אמנם שורש חכמה זו מבּינה שחזרה לחכמה, ולא חכמה דאו"י. כי שורשה היא נהר פישון, ונמשך מנהר היוצא מעדן, שהוא בינה החוזרת לחכמה ולא חכמה ממש. וע"כ הן תלויים על אוזניה, שהן בינה. שישה תיקונים נעשו לה מאֵטוּן מצרים הזו, נגד חג"ת נה"י, וחסר תיקון השביעי כנגד המלכות, מטעם גניזת המלכות דצ"א בהנוקבא דקדושה, הנקראת מנעולא, כמ"ש, זכה הרי טוב.
תיקון ד. על עורפה, תלויים כל הכוחות שבארץ הקדם. כוחות ארץ הקדם הם חכמה קדומה, ע"כ נקראים קדם, חכמה דאו"י. חכמת מצרים נמשכה מבינה שנהפכה לחכמה, וחכמת בני קדם נמשכה מחכמה קדומה. העורף הוא מקום החושך שבפרצוף, בניגוד לפנים מקום המאיר ביותר בפרצוף, מטעם כי חכמה קדומה נמשכת מחכמה סתימאה דא"א, אשר חכמה זו נסתמה ואינה מאירה כלל, וכל הארת החכמה המאירה בעולמות, היא רק מהבינה שחזרה לחכמה. ולפיכך מקום זה הוא בחושך. ולפיכך תיקון כוחות של ארץ הקדם הוא במקום עורף שלה.
תיקון ה. פיה, מתתקן בפתיחה קטנה וצרה יפה בתיקוניה. פה הוא מלכות דראש. ויש פתיחה רחבה, שהמלכות הבלתי נמתקת, ואז אין הפתיחה בחכמה. ואם הפתיחה דקה, ממלכות הממותקת בבינה, הפתיחה היא בחכמה. וע"כ נעשה בה התיקון של פתיחה דקה, שהיא פתיחה בחכמה. כדי שתהיה בהארת החכמה.
תיקון ו. הלשון, כחרב חדה. להסית בני אדם.
תיקון ז. הוחלקו דבריה כשמן. דבריה חלקים כשמן. וע"כ רב כוחה לפתות אחריה בני אדם.
תיקון ח. שפתותיה, יפות אדומות כשושנה. צבע סומק מראה על תוקפו של הארת השמאל.
תיקון ט. מתוקה מכל מתוק שבעולם. אור הראייה, הארת החכמה, הוא מתוק, כמ"ש, מה מתוק האור לעין.
תיקון י. מלובשת ארגמן. צבע ארגמן כלול מכל ד' הגוונים, לבן אדום ירוק שחור.
תיקון י"א. ונתתקנה בארבעים תיקונים חסר אחד. בד' גוונים חו"ב תו"מ שבכל אחת ע"ס, אמנם בע"ס דמלכות חסרה מלכות דמלכות, כי אינה ראויה לקבלת אור, כמו במלכות דקדושה, לפיכך ארבעים חסר אחת.
כל אלו י"א התיקונים של אשת זנונים דומים לגמרי לתיקוני הנוקבא דקדושה, כי לקוחים הם ממנה, כמ"ש, אימָלְאָה החורָבָה, שאין צוֹר, מלכות דקליפה, אשת זנונים, נבנית, אלא מחורבנה של ירושלים, מלכות דקדושה. וכן להיפך. ואין ביניהם אלא באחריתם, כי הדבוק בהנוקבא דקדושה הולך ועולה מדרגה אחר מדרגה עד, ואחריתך יִשְׂגֶּה מאוד, והנופל בפח אשת זנונים נמצא, ואחריתה דרכי מוות.
אין צור נבנה אלא מחורבנה של ירושלים. וזה נוהג בדרך כלל ובדרך פרט בכל אדם ואדם. שבעת שעוזב את הקדושה ונדבק בס"א, כל השפע והמדרגות שהיה לו בשורשו בבניין הקדושה, עוברות לבניין מדרגות הס"א, והיא מתמלאת מחורבן הקדושה. גם תדע, שהאדם דבוק או בקדושה או בס"א, ואין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה. כשאדם פונה לרצות בדרכי הס"א, עוד בטרם שעושה מעשה, תכף מסתלקת הקדושה, והס"א נוטלת מקומה, ויורשת כל השפע והמדרגות שהיה לו בקדושה. כמ"ש, איזהו שוטה זה, המאבד מה שנותנים לו.
והרי, אין אדם עובר עבירה, אלא א"כ נכנס בו רוח שטות. ואיך אפשר שיכנס בו רוח שטות כל עוד שלא חטא, והוא דבוק בקדושה? הלוא אין אחת נוגעת בחברתה כחוט השערה? אלא, כיוון שפונה ליבו לחטוא, עוד בטרם שחטא, כבר נסתלקה ממנו הקדושה, ואיבד כל המדרגות שהיה לו בקדושה, והרוח שטות של הס"א נתלבשה בו, ואחר זה הוא חוטא בפועל. אמנם מטרם שנתלבשה בו הרוח שטות, אינו יכול לחטוא בפועל.
הזוהר קורא, הדָבוק באשת זנונים, שוטה. ואומר, שהשוטה הולך אחריה, ללמדנו, שבעת שהוא הולך, שעוד לא חטא, תכף נסתלקה ממנו הקדושה. וכל המדרגות שזכה בקדושה עברו לאשת זנונים, שמהם נעשו כל י"א התיקונים. והרוח שטות נתלבש בו, ונעשה שוטה, שאחר זה אפשר לו לחטוא בפועל. ע"כ הזוהר קובע שמו שוטה.
ודע, שכל אלו הפעולות שהזוהר מביא לפנינו, הם נמשכים זה מזה בחיוב של קודם ונמשך, סיבה ומסובב. כי אחר שחשק בס"א, שהיא פסיעה הראשונה, שלא הייתה אלא חמדה ורצון בלבד, ולא פעולה ממש, שרק הולך אחריה. הוא בא לידי פעולה ב', שכבר יכול לחטוא מכוח התלבשות של הרוח שטות. אמנם מתחילה הוא שותה מכוס יינה, והוא עוד שותה יין במידה, בדומה לקדושה.
אבל מזה נמשך פעולה ג', ומנאף עמה וזונֶה אחריה, שמושך משמאל בלי ימין, יין המשכר, הנמשך יתר מהמידה, שנבחן לניאוף עם אשת זנונים.
ומכאן לפעולה ד'. מניחה אותו ישן במיטתו, כי מחמת הארת השמאל בלי ימין, נסתמו לו כל האורות ונפל לשינה.
ומכאן לפעולה ה', ועולה למעלה וּמַשׂטנת עליו, ומקבלת שָם רשות להורגו, ויורדת אליו, שעולה למעלה ומגלה עוונו, שעי"ז מקבלת רשות להרגו, שמגלה עליו המלכות דמדה"ד, שכל אורות החיים מסתלקים ממנו בסיבתו.
ומכאן לפעולה ו', מתעורר אותו שוטה, וחושה לצחֵק איתה כמקודם לכן, כי גילוי מדה"ד מעירו משנתו, ומטרם שיודע מה קרה, הוא חושב לצַחק עימה כמקודם לכן.
ומכאן לפעולה ז', והיא כבר הסירה את התיקונים מעליה, כי אחר שנתגלה המלכות דמדה"ד, תכף נסתלקו ממנה כל האורות והתיקונים, שהיו לה ממלכות דמדה"ר.
ומכאן לפעולה ח', ונעשתה גיבור עריץ עומד לנגדו, כי כל עוד שהיו עליה תיקוניה, הייתה מקליפות הימין, כי ניאוף מקליפת ימין, ועתה שהתנצלה מכל התיקונים מחמת שנגלה בה המלכות דמדה"ד, היא נתהפכה מקליפת הימין ונעשה לקליפת השמאל, למידת הרציחה.
וצריך שתדע, שהמלכות דמדה"ד, אין בה עוד השיעור להמית האדם בתחילת גילויה, אלא שצריכה להתגלות על האדם הרבה פעמים, עד שקיבוצם יחד מצטרף לשיעור הממית את האדם. וזה הדין שאמרו, שדנים את החולה בעת המיתה, קיבוץ כל הגורמים, המביאים את המלכות דמדה"ד על שיעורה עד כדי להמית, שבעיקרם הם ב' גורמים:
א. פסיעה הראשונה, שהשוטה הולך אחריה, שחשַׂק לדרכי הס"א, ונבחן זה לעין רעה, משום שהחמדה תלויה בעין, כי העין רואה והלב חומד. וע"כ נאמר, מלא עיניים איומות, קיבוץ כל החמדות של ס"א מכל ימי חייו. שאמרו, מלאך המוות מלא עיניים. כמ"ש, תשעים ותשעה מתים מעין הרע.
ב. כל שאר הפעולות, המגלים את פעולת ה', ונכללים תחת השם חרב חדה, כי חרב לְשון חורבן, שמחריב בניין הקדושה, ומגדיל בניין הקליפות. וע"כ נאמר, חרב חדה בידיו, מקיבוץ שאר הפעולות. ועל הצטרפות לשיעור של מדה"ד כדי להמית, נאמר, טיפות מרות תלויות על חרב ההוא, הורג את שוטה ההוא ומטילו לגיהינום, שאותו החרב גורם הצטרפות לשיעור דמדה"ד המכונים טיפות מרות, שאלו הטיפות ממיתים לאותו השוטה, ומטילים אותו לגיהינום.
כח) יעקב ירד לאשת זנונים והלך למקומה, שנאמר, וילך חָרָנָה, חרון אף ודינים. וראה שם כל תיקון ביתה, וניצל ממנה, וחזר לארץ ישראל. הזכר שלה, ס"מ, הֵרע לו הדבר, מה שניצל ממנה, וירד להילחם עימו ולא יכול לו, שכתוב, ויאבק איש עימו. אז ניצל מכולם, ונשלם בשלמות, ונתעלה במדרגה שלמה, מדרגת חיה, ונקרא ישראל, אותיות ל"י רא"ש. אז עלה במדרגה העליונה ונשלם בכל, ונעשה עמוד האמצעי. ועליו כתוב, והַבְּריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי מקודם לכן, בעת שהיה במדרגת יעקב, היה נוטה לימין, ולא היה לו ראש ממש, אלא רק בחינת ראש האמונה. אבל עתה, אחר שנתנסה בחרן ובס"מ, וניצל מהם, זכה למדרגת חיה, שקו אמצעי מקיים הארת שני הקווים ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ואז יש לו ראש ממש, ונקרא ישראל, ונבחן לעמוד האמצעי, המקיים הארת שני הקווים.
מהו בחינם חולום שורוק וחיריק בהתפתחות המדרגה?
מהו הצבע ארגמן והיכן הוא בא לידי ביטוי?
מהו סבך סתום ? מהו סתר סתום? כימד נפתח אותו סבך בימין כיצד בשמאל וכיצד בקו אמצעי?
מה ההבדל בין רישא דמהימנותא לראש ממש והיכן כל אחד מהם משמש?
הסבר מהם רצוא ושוב בבחינת המדרגה?
מדוע חייב לעבור בניסיון כדי להשיג את מדרגת החכמה?
מהם הניסיונות שעברו אדם הראשון נח אברהם יצחק ויעקב מצד השווה בניהם מהי אשת זנונית?
יז) וַיֵצֵא יעקב: בתוך סבַך הסתום, ומתוך סֶתֶר הסתום, יוצא זוהר המראה המאירה, כלול משני צבעים המתחברים יחד. כיוון שאלו נכללו זה בזה, נראים בו כל הצבעים. והוא נקרא ארגמן, שכל מראות המאורות כלולים בו. כלומר, כמו צבע ארגמן, שהיא התכללות מכל מיני צבעים, כן זוהר המראה המאירה נכללים בו כל האורות.
כל המוחין יוצאים על סדר ג' נקודות חולם שורוק חיריק. שמתחילה עולה מלכות המסיימת לבינה, ונופלים ג' כלים התחתונים, שהן ג' אותיות אל"ה דאלקים, ומסתלקים ממנה ג' אורות עליונים, שהם נשמה חיה יחידה, ונשארה בקומת רוח, בב' כלים מ"י דאלקים.
וקומת רוח זו שנשארה, י' שנכנס באור ונעשה אויר, רוח. ואור זה הנשאר מכונה הארת חולם, וי' זו שנכנסה באור הבינה ועשה אותה לאויר, נבחן לסבך, המורה שאור הבינה נעשה מסובך בקשרים שצריכים לפותחם, שצריכים לחזור ולהוריד הי' מאויר, ולהחזירה לאור כמקודם, שמורידים המלכות מהבינה למקומה, וג' אותיות אל"ה, שנפלו ממנה, חוזרות ועולות ומתחברות למדרגת הבינה, וחוזרות ונשלמות עשרת הכלים וג"ר דאורות.
וחזרה של ג' אותיות אל"ה אל הבינה, וירידת הי' מאויר, מכונה הארת השורוק. שעם יציאת הארה זו של השורוק, נעשה סתימת המאורות, משום שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, עד שבא קו אמצעי, ז"א, ומכריע ומיחד ב' הקווים, מ"י אל"ה, ונכלל אור החכמה מחסדים ואור החסדים מחכמה, ונשלמת הארתם.
ומטרם ביאת קו אמצעי לייחדם זה בזה, נבחנים ב' הקווים סתומים, כי הקו ימין, מ"י, יש בו הי' שנכנסה לאור והוא עוד אויר, והוא נבחן משום זה לסבַך סתום, שהסבך שלו עוד לא נפתח. והקו שמאל, אל"ה, שבהם כבר ירדה הי' מאויר והסבך נפתח, אמנם הוא נמצא בהסתרת האור, כי הוא חושך ואינו מאיר מחמת חיסרון של חסדים, ונבחן בשם סֶתֶר סתום.
ונמצא שעם ביאת קו אמצעי, המיחד אותם זה בזה ומשלים אותם, הקו האמצעי מסיר סבך הסתום מקו ימין, כי עתה הוא נכלל בהארת השמאל, והי' יורדת מאויר, גם מקו ימין, ונעשה אור, כמו השמאל. וגם קו האמצעי מסיר סֶתֶר הסתום מקו שמאל, כי עתה הקו שמאל נכלל בחסדים שבהארת הימין, וכשהחכמה מלובשת בחסדים היא מאירה בכל השלמות.
אמנם זה אינו נעשה בבת אחת, אלא מתחילה הוא משלים קו ימין מבחינתו עצמו, בלי התכללות השמאל, המוריד י' מהאור שלו, שדוחה הארת השמאל ומשליט את החסדים שבהארת הימין. ומתוך שמעדיף החסדים שבימין על הארת החכמה שבשמאל, הרי החסדים נכללים בזה מכל השבח שנמצא בהארת השמאל. ונמצא שמצד אחד לא הוריד כלל הי' מאויר שבקו ימין, ועדיין הוא אויר, חסדים בלי חכמה. ומצד הב' נבחנים החסדים עתה לבחינת ראש וג"ר, מתוך שהם עדיפים וחשובים לו יותר מהארת הג"ר שבשמאל.
אמנם ראש זה אינו ראש ממש, משום שהי' עוד לא ירדה מאויר שלו, וע"כ הוא מכונה ראש האמונה, כי אור החסדים נקרא אמונה. וכיוון שהוא ראש מבחינת החסדים בלבד, נקרא ראש האמונה.
אלא אח"כ, שנעשה התכללות הב' של ימין ושמאל, שהימין נכלל משמאל ממש, והי' יורדת מאויר של קו ימין, והשמאל נכלל מימין, וגם הוא מאיר עתה כמו הימין, אלא ממטה למעלה, אז נבחן התכללות הזה לראש ממש, כיוון שכבר נפתח הסבך שלו. ואלו ב' המדרגות, הראשונה יעקב והשנייה ישראל, אותיות ל"י רא"ש. ויש ג' מיני התכללות של ימין ושמאל, שהתכללות הראשונה יעקב, והשנייה והשלישית ישראל.
יח) בזוהר ההוא שורה השם הויה, ג"ר. השם שורה רק על הארת הימין, שעוד לא נפתח הסבך שלו ואינו ידוע כלל, ואינו שורה על השמאל, אע"פ שכבר נפתח הסבך שלו, שכבר יצאה הי' מאויר שלו, והוא ידוע. זוהר הזה נקרא קול יעקב, ואינו נקרא קול גדול. בזוהר הזה נראה אור דג"ר דבינה, הנקראת אמונת הכל, כי החסדים הללו הם ג"ר, כמו החסדים דג"ר דבינה.
אותו הסתום שאינו ידוע כלל, הסבך הסתום שבהארת הימין, בו שורה השם הויה, שלם מכל הצדדים. כי העליון והתחתון, בינה והנוקבא, נמצאים כאן ונכללים בזוהר הזה. וע"כ נבחן יעקב בחיר שבאבות, כי הוא כלול מכל הצדדים.
כי הארת שמאל אע"פ שהוא ידוע, כי הוּרְדה הי' מאויר הבינה, שהורדה המלכות מהבינה, והבינה חזרה להיות אור ג"ר. מתתקן בזה רק העליונה, בינה, אבל התחתונה, המלכות, אינה מקבלת מזה שום תיקון. משא"כ זוהר הארת הימין, שהחסדים שלו נעשו ג"ר, ושֵם הויה שורה בו, אע"פ שהוא לא ידוע כלל, אע"פ שהמלכות נמצאת עוד בבינה, נמצא שנתקנה בזה גם התחתונה, המלכות הנמצאת בבינה, בשווה כמו העליונה עצמה, ועל שניהם שורה שם הויה בשווה.
המדרגה זו הם המוחין דיעקב. ולפיכך נבחן יעקב בחיר שבאבות. כי אברהם ויצחק אינם מגיעים למלכות לתקן אותה, כי הם ב' קווים ימין ושמאל, ושניהם שולטים ושניהם בחינת ידוע, שהי' יצא מאויר הבינה ונשאר אור, ותיקון זה אינו מגיע לעצמות המלכות. משא"כ מדרגת יעקב, שג"ר שלו הם ג"ר דחסדים, והם בבחינת לא ידוע כלל, שתיקון זה מגיע למלכות בשווה כמו לבינה. וע"כ נבחן יעקב לבחיר שבאבות.
זוהר זה של מדרגת יעקב, על בירור שם הזה, שתיקונו מגיע גם למלכות, נקרא בחיר שבאבות, שכתוב, יעקב אשר בחרתיך. ונקרא בשני שמות, יעקב וישראל. שמתחילה נקרא בשם יעקב, בשעה שמשליט רק את הימין, ואח"כ כשמקיים הארת שניהם, שגם החכמה מאירה אחר שנכללת בחסדים, אז נקרא בשם ישראל.
יט) כשהיה בתחילה, מטרם שיצא לחרן, היה בסוף המחשבה הזו, הפירוש לתורה שבכתב הנקראת תשבע"פ, הנוקבא. מחשבה, פירושו בינה. סוף המחשבה, הנוקבא בעת שנמתקת בבינה. וע"כ נקראת באר, ביאור לשבע, בינה, שמבארת ומגלה החכמה שבה, שנאמר, ויבְנֵהוּ שבע שנים. וביהמ"ק ראשון הוא בינה. כשהנוקבא מקבלת חכמה מבינה, והיא בבחינת קול גדול, ולא קול יעקב, שהיא חסדים.
כ) סוף המחשבה הזו הוא באר שבע. ויעקב, שהיה בבאר שבע הזו, השיג בזה ראש האמונה, ג"ר דחסדים. כיוון שיעקב נדבק באמונה הזו, בג"ר דחסדים, היה נצרך להתנסות באותו המקום שנתנסו שם אבותיו, שנכנסו שם בשלום ויצאו בשלום.
המדרגה הראשונה של מוחין דחיה אינה מקובלת זולת בדרך ניסיון, כאברהם, שלא ציווהו ה' לרדת מצריימה אלא הרעב דְחָפו. כיוון שנדבק באמונה הזו, בג"ר דחסדים, מדרגת הנשמה, עתה הוצרך עוד להשיג מדרגת חיה, היה נצרך להתנסות באותו המקום שנתנסו שם אבותיו שנכנסו בשלום ויצאו בשלום, כי אין מדרגת חיה מקובלת אלא על ידי ניסיון.
כא) אדה"ר נכנס בניסיון, שהנחש התגרה בו, ולא נשמר, ונתפתה וחטא באשת זנונים, שהוא נחש הקדמוני. נוח נכנס בניסיון, ולא נשמר ונתפתה אחר אשת זנונים, וחטא. אברהם נכנס שם ויָצָא, שכתוב, ויֵרֶד אברם מצריימה, וכתוב, ויעַל אברם ממצרים. יצחק נכנס שם ויָצָא, שכתוב, וילך יצחק אל אבימלך, וכתוב, ויעל משם באר שבע.
כב) יעקב, כיוון שנכנס במדרגת האמונה, אור הנשמה, הכרעת הארת הימין, הוצרך להביא מתנה לצד ההוא, גם להשליט את הארת השמאל, מדרגת חיה, שזהו רק ע"י ניסיון, כי כל מי שניצל משם, שעמד בניסיון, הוא אהובו ובחירו של הקב"ה. שכתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע, שהוא האמונה, קו הימין, וילך חָרָנָה, צד שמאל, ששם נאחזת אשת זנונים, אישה מְנָאָפֶת. ואמנם יש הרבה חילוקים באלו חמישה הנסיונות: עצה"ד, יין המשכר, מצרים, פלישתים, חרן, שנתנסו בהם אדה"ר, נוח, אברהם, יצחק, יעקב, מ"מ שורשם אחד הוא, המשכת החכמה ממעלה למטה, הנקרא אשת זנונים.
הקודם