עמוד 2347

בראשית א' – עמודים כא-כב

לעיתים הפרטים במציאות נראים כבעיות ויסורים, אך בהסתכלות נכונה, כל פרט שייך לכלל -הטוב והמטיב.

יש לראות את כלל הגינה — בערוגותיה.

בראשית — ברא שית (6) קצוות, הוציא לבר בריאה גולמית. "ראשית חכמה" — חכמה גימ' גולם, היא הגוף.

מתוך הלובן העליון, השלמות יצא פירוט, שהרי הנברא מסוגל לתופס את המציאות מהפרטים אל הכלל.

"לך נדמה לך שאתה רואה חלוקה ופרטים בעולם, ונדמה לך שפרטים זה לא טוב". "מראש הבורא הוציא את הבריאה בפרטים", כך שתפקידך לשייך כל פרט לכלל. כל הפרטים במחשבת הבריאה קיימים כמו בזרע.

זוהי ידיעה משמחת שאומרת שלמרות כל הפרטים, יש לשפוט לפי השלמות, מעבר לזמן ומקום. עליך לקנות אמונה שכל הפרטים בהם תשכיל, מונחים בשורש – "בשורש הכול אמת".

מאמר טעמים נקודות ואותיות
הטעמים זה הרגשת הטעם, כמו בחך, כמו שאומרים על חכם: "יש טעם בדבריו" -יש מוחין שמתלבשים במדרגה. בכדי להרגיש טעם יש להכין כלים. והמשכילים יזהירו (יקבלו את המוחין) כמו טעמים "המנוגנות", כמו במנגינה, ההרגשה מנוגנת ולפי הטעמים המתנגנים באותיות-החסרונות, בהתאם לנקודות שהן התנועה והכיוון באותיות.

"אם את החסרונות/האותיות תניע ע"י נקודות על פי הטעמים, אז תשיג את הטעם — זה זוהר הרקיע"

"עליך לזהות את הרצון, לעשות בו תנועה נכונה, ואז תשיג את הטעם העליון"

בראשית א' – עמודים יז-יח שם המאמר: "זהר הרקיע"
ידיעת הסוד תלויה בג' זריעות
למדנו שהזוהר, שצריך להאיר לנשמות הצדיקים (בסוד "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע") – הוא גנוז, וצריך להוציאו. בית הוא סוד חכמה, אולם חכמה זו לא יכולה הייתה להתפשט. על כן אנו רוצים להפוך את הבית, שהוא בחינת לבו של האדם, לבית של יישוב, דהיינו שאפשר יהיה להשתמש בחכמה שנקבל. אך לשם כך, צריך לזרוע. הזריעה באה בסדר של ג' בחינות, אולם עבודה זו אינה פשוטה, משום שצריך תחילה לזרוע ורק אחרי עבודה מקבלים את השכר, בבחינת "אור זרוע לצדיק".

מה צריך לעשות בזריעה? השלב הראשון בזריעה הוא להיות בהכנעה, בוויתור עצמי כמו אברהם אבינו. השלב השני הוא בחינת הבדלה, כנגד יצחק, שפועל עם הרצון העצמי בבחינת המסגרות המבדילות. השלב השלישי הוא בחינת ההמתקה, שאז יוכל האדם לאחד בין ב' ההפכים, ואז יהיה כל זרעו בבחינת זרע קודש.

ישנם ב' קווים, ב' מחשבות – שהם במחלוקת. לכן צריכים להביא גורם משותף, שיעלה ביקוש מלמטה שיהיה זווג וחיבור בין ב' מחשבות אלו. וביקוש זה שעולה מלמטה הוא בחינת הדעת, והוא בחינת ה"שמים", בסוד "בראשית ברא אלוקים את השמים" וכו'. המלה "בראשית" הוא סוד הקדמון המורה על הראשית, ואליו צריך להתפלל. המושג "ברא" מורה על סתימה והעדר האור. ורק אחרי שעושים את העבודה ומעלים ביקוש מלמטה, אפשר להשיג את אותו אור סתום. אולם כדי שיעלה ביקוש, צריך תחילה להתייגע בדבר, כדי להפוך אותו לחשוב.

מה שיכול לחבר בין ב' הפכים הוא אותה הדעת, שהיא בחינת הביקוש שעולה מלמטה.

בשבח והודייה לה' יתברך, אנו חותמים בשיעור זה את כרך "הקדמת ספר הזוהר" ומיד ממשיכים את "ספר בראשית" כהמשך ישיר לכרך הראשון זה. כעת מבאר הזוה"ק באופן כללי ביותר את כל י"ד הפיקודין שנלמדו כה, כדי לתת מבט עילי או מבט מקיף אם נרצה, אודות אותם האמצעים הנדרשים לצורך אותה תנועה, המכוונת לקראת השלמות התכליתית של האדם. אומר רשב"י שלמד את התורה בכללים ולא בפרטים, אלה כללי התורה. מהכללים צריכים ללמוד את הפרטים. זה נכון לגבי כל דבר בחיים, אם יש כללים ישנם אין סוף פרטים שאפשר להשיג בזכות הכללים. ומה הם הכללים הגדולים כל כך? הם מסודרים באופן נפלא כראש וגוף, תפקידנו לגלות את השלמות שבראש. עיקרי היראה והאהבה נמשכים מ-ג' המאמרות הראשונות, כפי שהן מונחות בבחינת "הראש", שהוא התכנית לפיה צריך להתנהל. נמצא כד כה, כי ג' המאמרות הבאות במסגרת ההכרתית שלעיל, מייצגות את שלמות הרעיון שבבחינת "הראש". בכדי לבנות את השלמות התודעתית שבבחינת הגוף דראש,

דרך ג' המאמרים הנוספים, על האדם לקיים את מערכת השפיטה התודעתית שלו הן מצד הקיום והן מצד השכלול בכפוף להוראות-היצרן, המונחות בבחינת ההכרה, תודעת הקיום והשכלול, דרכה שופט האדם את המציאות הנקראת בפניו, והיא זו המקשרת בין הנברא בעל הרצונות הגופניים, לבין ההכרה העליונה, בהיותו עולה להתחבר עימה (בחיבור זה נקראת "תודעה אמונית"), אולם כל זאת בתנאי שהנברא עושה את התנועה הנפשית הנכונה לקראת מרקם הקשר של הקיום והשיכלול. עד עתה מנה הזוה"ק ו' מאמרים, הטומנים בחובם את ד' המצוות הראשונות, השייכות לבחינת "הראש" וכעת מוסיף הזוה"ק למנות את שאר המאמרים הטומנים בחובם, את עיקרי המצוות המעשיות דבחינת הגוף, שבאמצעותם יש לעשות את התנועה וההכנה הנפשית הנכונה, לקראת השלמות התכליתית של האדם, הבאה בבחינת "יום השבת".

בשבח והודייה לה' יתברך, אנו חותמים בשיעור זה את כרך "הקדמת ספר הזוהר" ומיד ממשיכים את "ספר בראשית" כהמשך ישיר לכרך הראשון זה. כעת מבאר הזוה"ק באופן כללי ביותר את כל י"ד הפיקודין שנלמדו כה, כדי לתת מבט עילי או מבט מקיף אם נרצה, אודות אותם האמצעים הנדרשים לצורך אותה תנועה, המכוונת לקראת השלמות התכליתית של האדם. עיקרי היראה והאהבה נמשכים מ-ג' המאמרות הראשונות, כפי שהן שמונחות בבחינת "הראש", שהוא התכנית לפיה צריך להתנהל. ההיפרדות של האדם מבחינת הגאווה האישית, היא זו המחברתו ליראה והאהבה ההכרתיות.

אומר רשב"י שלמד את התורה בכללים ולא בפרטים, אלה כללי התורה. מהכללים צריכים ללמוד את הפרטים. זה נכון לגבי כל דבר, אם יש כללים ישנם אין סוף פרטים שאפשר להשיג מהכללים. ומה הם הכללים הגדולים? הם מסודרים באופן נפלא כראש וגוף. תפקידנו לגלות את השלמות שבראש.

נמצא כד כה, כי ג' המאמרות הבאות במסגרת ההכרתית שלעיל, מייצגות את שלמות הרעיון שבבחינת "הראש". בכדי לבנות את השלמות התודעתית שבבחינת הגוף דראש, דרך ג' המאמרים הנוספים, על האדם לקיים את מערכת השפיטה התודעתית שלו הן מצד הקיום והן מצד השכלול בכפוף להוראות-היצרן, המונחות בבחינת ההכרה. תודעת הקיום והשכלול, דרכה שופט האדם את המציאות הנקראת בפניו, היא זו המקשרת בין הנברא בעל הרצונות הגופניים, לבין ההכרה העליונה, בהיותו עולה להתחבר עימה (בחיבור זה נקראת "תודעה אמונית"), אולם כל זאת בתנאי שהנברא עושה את התנועה הנפשית הנכונה לקראת מרקם הקשר הקיום והשיכלול המדוברים בשיעור זה.

ברוכים הבאים לוורדפרס. זה הפוסט הראשון באתר. אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שאלות חזרה א'קמא-א'קמב
1. מהיכן מגיע החלב שבאשה כדי להניק את הולד?
2. מה ההבדל בין הדם הנמצא באמא לדם הנמצא בז"א שבא מהחלב שנוצר מהדם דאמא?
3. מתי הוא זמן הבלעת הדם בגופו של התינוק?
4. מה מקבל העובר מהאם בזמן עיבורו וכיצד מחשבים את מה שמקבל (אהי"ה)?
5. מדוע חושב את האהי"ה לבחינת אחוריים ולא לבחינת פנים וכיצד מחשבים אחוריים?
6. מדוע משתמש עם שמות אהי"ה כלבושי מוחין ולא עם שמות אלוקים שהם לבושי המוחין דקטנות וגדלות? העזר בתשובה מ"ט.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שאלות חזרה ד-ו
1. על מה מצביע הכתוב "וירא אליו ה'"? ולא מזכיר את השם אברהם?
2. מיהו היושב פתח האהל?
3. מי הם שלשת האנשים שנצבים עליו ועל מי הם ניצבים? וכיצד זה נוגע לעבודת הנפש של האדם?
4. מתי המלכות היא רגל רביעית לכסא ומתי היא כסא אל האבות?
5. מדוע דוד המלך היה צריך למלוך שבע שנים בחברון טרם ימלוך על כל ישראל? מה הן ב' מדרגות מלכות אלו ומדוע ב' נצרכות?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שאלות חזרה א-ג
1. מהו הניצנים נראו בארץ בהקשר לאדה"ר?
2. מדוע נסתלק הכל מהעולם ומהארץ מבחינה נפשית?
3. מה התיקון שעשה נח ומדוע הוא התקלקל?
4. מהו התיקון שעשה אברהם שבגינו יכול היה להתקיים התיקון שמתבטא כעם ישראל?
5. מהו "קול התור נשמע בארצנו" וכיצד מתהווה הקשר אגב כך בין קול לדיבור?

סיכום קצר מתוך השיעור:

דף היומי בזוהר, לך לך, עמודים ד – ו, כ"א באלול

מסביר לנו הזוהר כיצד התחתון מתחבר לעליון.
אנו נמצאים בתוך האנדרלמוסיה של המקרה וצריך ללמוד כיצד ללכת אל מעבר למקרה.

בחצות לילה ישנו כרוז שיוצא וקורא בכח ואומר, לכם גיבורים הקדושים, מי מכם, שהכניס רוח באזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, ולבו פתוח לדעת, ומכח כרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, וממשיכים את קו האמצעי.

רוב העולם חי בפנטומימה, דהיינו חיים רק את המקרה. הצדיקים לא מוכנים לישאר במצב כזה. משהו כואב להם. משהו מטריד אותם. הם יודעים – יש משהו מעבר! לכם בחצות לילה הם קמים ומחפשים משהו מעבר!

כל אדם באמצע חייו, באמצע תקופה, פתאום מתעורר ואומר – "רגע מה קורה פה?!". היקיצה נובע מהמיאוס במקרה, מהמיאוס בעולם הזה.
הכרוז הוא של אותם אנשים שלא מוכנים לחיות בעולם הזה רק את החיצוניות.

חצות לילה זה בדיוק הנקודה שאדם מתעורר מהנקודה החיצונית לחפש את הנקודה הפנימית שמעבר.

בשעה זו בא הקב"ה לגן עדן.

איך נתחיל את התהליך? נקום בחצות לילה לעסוק בתורה. זה לא נעים להתעורר, צריך "לשבור את הפסלים" דהיינו לוותר על המקום החיצוני ולחדור למקום מעבר.

כשמעירים אדם הוא שם את השמיכה על הראש, הוא מנסה לפתור את המקרה דרך המקרה ולא שם לב לדעת שיש משהו מלמעלה שמשמה צריכה לבוא התשובה.

כך אדם צריך לפנות לקב"ה ולומר לו – אני רוצה להיות שותף אליך. פנימיות התורה היא זו שעוזרת לנו לחדור לפנימיות. לקשר עם הבורא.

במקום שרואים שהעולם כבר חשוב, בלילה – צריך לקום וללמוד בתורה, מתוך עזיבת העצמי.

כשאדם לומד תורה הוא רואה כל מיני דברים מוזרים שלא תמיד ברורים לו. כל מיני מושגים בפנימיות התורה… אבל צריך להיות עקשנים ואז נבין.

כשעולים לבינה העליונה היא מתעוררת, ואז פתאום אתה מבין שיש עולם עם חוקים אחרים שהוא זה שמנהל את העולם, ואז אתה כנשמת צדיק, עלית למעלה, למדת תורה, והקב"ה שבך נתעורר להבין שיש דברים עליונים שאע"פ שאתה לא מבין הכל אתה רואה ששמה יש משהו גדול ומסודר. ואז זה יורד לתודעה שלך וללב שלך, ומתחיל להתפרט לפרטים.

זה לא קורה בפעם אחת אבל זה תהליך שקורה לאדם.

אם אדם לא מיואש מהעולם הזה – הוא לא יוכל להגיע לרוחניות אמיתית!!!

להסבר רחב יותר – כדאי לשמוע את השיעור…


"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מתוך השיעור:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים א – ג, כ' אלול

אנו מתחילים בעזרת ה' היום את פרשת לך לך, לאחר שלמדנו את הקדמת ספר הזוהר, בראשית ונח.

אומר ה' לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".
פתח רבי אבא – למה זכה אברהם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך וגו' יותר מכל בני דורו?
ממשיך רבי אבא ואומר – כתוב "שמעו אליי אבירי לב הרחוקים מצדקה". מלכות, היא צד הרצון לקבל, והיא בחינת דין. אם מכלילים אותה בבינה עושים צדקה, משום שכך המלכות נעשית לרחמים.
"שמעו אליי אבירי לב", פירושו, כמה קשים הם הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, היינו פנימיות וחיצוניות של התורה, ואינם מסתכלים בהם. ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב.
"הרחוקים מצדקה", פירושו שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה.
כלומר שכיוון שהרשעים מתרחקים מהקב"ה ומהתורה לכן אינם גורמים לצדקה, שהיא החיבור בין הקב"ה לשכינה, אלא דווקא מתרחקים מהצדקה.

אברהם רצה לקרב את עצמו לקב"ה, ונתקרב. הוא אהב צדק ושנא רשע, ולכן נתקרב לצדקה. ועל כן כתוב "אברהם אוהבי", שאהב אברהם את הקב"ה יותר מכל בני דורו, שהם היו אבירי לב, והם רחוקים מצדקה.


"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

רכו, רכז, רכח –
סיום פרשת בראשית!

אנו רוצים ללמוד – מהי הדרך שעל האדם להלך בה?
לאחר שאדם בחר ללכת בדרך ה' – נותן לו רבי שמעון בר יוחאי דרך כיצד ללכת בדרך ה'.
וודאי כל יהודי מבין שרבי שמעון בר יוחאי ראה את האור הגנוז ממש, וודאי כדאי לנו בתור סומים להלך אחרי פיקח כזה!

רבי שמעון היה הולך בדרך, והיו הולכים עימו רבי אלעזר בנו, רבי יוסי ורבי חייא.
פתח רבי שמעון ואמר: כתוב "גם בדרך כשהסכל הולך ליבו חסר". כשאדם רוצה לתקן דרכיו לפני הקב"ה – צריך להתייעץ בו ולהתפלל לפניו שיצליח בדרכו.
מה הכוונה להתיעץ בה'? שתפיסת הבורא וגדלות המלך, שהבורא כלל והאדם פרט, זה מה שינחה את האדם בדרכו.

זהו כמו שלמדנו שכתוב: "צדק לפניו יהלך – וישם לדרך פעמיו". אם יש שכינה שעל פיה האדם הולך אז ראוי שתהיה אהבה, דהיינו פעימת הלב. אבל אם אדם לא נותן את ליבו לדרך אלא אומר – "קשה לי, לא טוב לי, לא רוצה, כלכך קשה לי לקום להתפלל, כלכך קשה לי לקיים מצוות…" אז מה ההרגשה שתהיה לקב"ה?! – "אתה עושה לי טובה? אז אל תעשה!".

וגם בפסוק המדובר ראינו רעיון זה: "גם בדרך כשהסכל הולך ליבו חסר" – בגלל שהסכל לא מאמין בבורא לכן גם אם הוא משקיע הרבה בדרך אבל הוא לא מאמין בה' – ליבו חסר.

עוד אומר רבי שמעון – כשהולכים בדרך צריך לעסוק בדברי תורה.
מי שליבו חסר אין לו חשק בדברי תורה אלא בדברי העולם הזה. שים לב – אם ריבונך היה נמצא בדרכך היית מתעסק בדברי תורה. אדם נרדם כשלומדים תורה אבל אם היו מדברים על העסק שלו היה מתעורר מיד…
לכן אדם צריך להבין איך בונים את האמונה ואת התורה בצורה שתעניין אותו? והתשובה היא על ידי ברית.
"יגעת ומצאת תאמין" – אם באמת יש לך יראה אמיתית משום שהבורא הוא כלל ואני פרט בתוכו – אז תהיה לך אמונה (ולא מדובר על יראת העונש אלא על יראת הרוממות). תתיגע ותעשה מאמץ כדי להראות שהבורא הוא גדול – ואז תשיג גם אמונה. מי שאין לו אמונה – אין לו חלק לעולם הבא, וגם לא כדאי שיהיה לו חלק לעולם הבא, כי מה יעשה שמה?…

הצדיקים מקבלים את אור מעשה בראשית, אבל על רשעים כתוב "דרך רשעים באפילה" כי הם הולכים בדרך עקום! אבל בגהינום הם יצעקו!
הקב"ה עתיד להאיר לצדיקים בעולם הבא ולתת להם מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת בו.
על הצדיקים כתוב: "צדיקים לעולם יירשו ארץ" וכן כתוב "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".

ראוי שאדם יקבל תעצומות נפש, וישמח ויעשה סעודה להראות שמחה על סיום הזוהר.
ומשמחה זו יקח כח להמשיך את לימוד הזוהר הקדוש שמנחה אותנו את הדרך להגיע לאהבת ה'.

—-

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

רכו, רכז, רכח –
סיום פרשת בראשית!

אנו רוצים ללמוד – מהי הדרך שעל האדם להלך בה?
לאחר שאדם בחר ללכת בדרך ה' – נותן לו רבי שמעון בר יוחאי דרך כיצד ללכת בדרך ה'.
וודאי כל יהודי מבין שרבי שמעון בר יוחאי ראה את האור הגנוז ממש, וודאי כדאי לנו בתור סומים להלך אחרי פיקח כזה!

רבי שמעון היה הולך בדרך, והיו הולכים עימו רבי אלעזר בנו, רבי יוסי ורבי חייא.
פתח רבי שמעון ואמר: כתוב "גם בדרך כשהסכל הולך ליבו חסר". כשאדם רוצה לתקן דרכיו לפני הקב"ה – צריך להתייעץ בו ולהתפלל לפניו שיצליח בדרכו.
מה הכוונה להתיעץ בה'? שתפיסת הבורא וגדלות המלך, שהבורא כלל והאדם פרט, זה מה שינחה את האדם בדרכו.

זהו כמו שלמדנו שכתוב: "צדק לפניו יהלך – וישם לדרך פעמיו". אם יש שכינה שעל פיה האדם הולך אז ראוי שתהיה אהבה, דהיינו פעימת הלב. אבל אם אדם לא נותן את ליבו לדרך אלא אומר – "קשה לי, לא טוב לי, לא רוצה, כלכך קשה לי לקום להתפלל, כלכך קשה לי לקיים מצוות…" אז מה ההרגשה שתהיה לקב"ה?! – "אתה עושה לי טובה? אז אל תעשה!".

וגם בפסוק המדובר ראינו רעיון זה: "גם בדרך כשהסכל הולך ליבו חסר" – בגלל שהסכל לא מאמין בבורא לכן גם אם הוא משקיע הרבה בדרך אבל הוא לא מאמין בה' – ליבו חסר.

עוד אומר רבי שמעון – כשהולכים בדרך צריך לעסוק בדברי תורה.
מי שליבו חסר אין לו חשק בדברי תורה אלא בדברי העולם הזה. שים לב – אם ריבונך היה נמצא בדרכך היית מתעסק בדברי תורה. אדם נרדם כשלומדים תורה אבל אם היו מדברים על העסק שלו היה מתעורר מיד…
לכן אדם צריך להבין איך בונים את האמונה ואת התורה בצורה שתעניין אותו? והתשובה היא על ידי ברית.
"יגעת ומצאת תאמין" – אם באמת יש לך יראה אמיתית משום שהבורא הוא כלל ואני פרט בתוכו – אז תהיה לך אמונה (ולא מדובר על יראת העונש אלא על יראת הרוממות). תתיגע ותעשה מאמץ כדי להראות שהבורא הוא גדול – ואז תשיג גם אמונה. מי שאין לו אמונה – אין לו חלק לעולם הבא, וגם לא כדאי שיהיה לו חלק לעולם הבא, כי מה יעשה שמה?…

הצדיקים מקבלים את אור מעשה בראשית, אבל על רשעים כתוב "דרך רשעים באפילה" כי הם הולכים בדרך עקום! אבל בגהינום הם יצעקו!
הקב"ה עתיד להאיר לצדיקים בעולם הבא ולתת להם מנת חלקם, מקום שהעין אינה שולטת בו.
על הצדיקים כתוב: "צדיקים לעולם יירשו ארץ" וכן כתוב "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".

ראוי שאדם יקבל תעצומות נפש, וישמח ויעשה סעודה להראות שמחה על סיום הזוהר.
ומשמחה זו יקח כח להמשיך את לימוד הזוהר הקדוש שמנחה אותנו את הדרך להגיע לאהבת ה'.

—–

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams