פיקודי כח-ל
זָהָב מִמַּטַה לְמַעְלָה וְכֶסֶף מִמַּעֲלֵה לְמַּטַה
עט. וע"כ לא צריך האור הראשון להתעלות מלמטה למעלה ולהניף אותו, אלא להתפשט ולהתגלות, ולא להתעלות כשמאל, זהב. וע"כ נקרא זהב תנופה ולא כסף. ומשום זה כתוב: וכסף פקודי העדה. ולא כתוב כסף תנופה. את הזהב שבא מהשמאל מניפים ממטה למעלה ואת הכסף אין צורך להניף, שהחסד מתפשט. כל השתוקקות עצמית צריך להפעול ממטה למעלה.
פ. צד ימין האמונה עומד תמיד לקיים כל העולם ולהאיר ולברך אותו. וע"כ הכוהן, צד ימין, חסד, מזדמן תמיד לברך את העם, כי מצד ימין באות כל ברכות העולם, והכוהן לוקח בראש, וע"כ התמנה הכוהן לברך למעלה ולמטה. החסד למעלה והכוהן למטה. לכל אדם יש את צד הכוהן שבו, ועליו לפעול צד זה כדי ליצור קשר עם העליון, זהו הימין המבטא אמונה השפעה, טוב ויכולת לשים את הנקודה הפרטית בצד ולהתחשב באמת ברצון הפנימי ליחד.
פא. בשעה שהכוהן פורש ידיו לברך העם, אז באה השכינה ושורה עליו וממלאת את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל. ואז כל המדרגות שהכוהן פורש בהן ידיו, כולן מתברכות ממקור הכול. מקור הבאר, זהו צדיק, יסוד. מקור הכול, עוה"ב, בינה, שכל הפנים, כל המוחין, מאירים משם, כי הוא המעיין והמקור של הכול, וכל הנרות והאורות נדלקים משם. היחד הוא מקור כל הברכות. השכינה היא המקור, האמא ממנה מתברכים כול הנשמות, לכן מגביה קצת את יד ימין להראות חשיבותו, את סוד האמונה על הפרטיות. להראות שהיחד חשוב וגדול מהפרט, שהאמונה גדולה מהמדע. כל הברכות עוברות דרך היסוד, הצדיק ולכן בחסידות החשיבות הקשר לברכת הצדיק, שהוא מעביר את הברכה מהמקור, הקב"ה.
אין ברכה את בסמוי מן העין, שעין היא חוכמה/שפע, כאשר הדבר סמוי מהרצון הפרטי יש ברכה, ואין להסתכל על הכוהן בשעה שמברך. הברכה באה מהניסתר. יש להיזהר בבקשת ברכות פרטיות מצדיק, אלא אם כן הן באות כדי להשיג רווחה שתאפשר עבודת השם, שהיא העיקר.
פב. כעין זה נאמר בבינה, גם המקור והמעיין של הבאר, שהוא יסוד, כל אלו הנרות שלמטה, הספירות של המלכות, כולן מוארות ומתמלאות אורות ממנו. בינה מקור המשפיע לכל, כן יסוד הוא מקור המשפיע למלכות. משום זה, בשעה שהכוהן פורש ידיו ומתחיל לברך את העם, אז שורות ברכות עליונות ממקור העליון, בינה, להדליק הנרות, וכל הפנים מאירים, וכנ"י, המלכות, מתעטרת בעטרות עליונות, וכל הברכות יורדות ונמשכות מלמעלה למטה. הכוהן הוא בחינת בינה, כסף ולכן ממנו באות הברכות והוא יכול להתפשט ממעלה למטה והוא לבוש החסדים לאור החוכמה. לכן אין לבקש את הזהב שהוא חוכמה/שפע המבטאים את הפרטיות הבאה ממעלה למטה בלי חסדים ישר לפרטיות. אל תרצה זהב, בקש כסף.
חֶשְׁבּוֹן וּמִסְפַּר
פג. משה ציווה ובצלאל עשה יש תפקיד למעלה ויש תפקיד למטה, כדי שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת, וסיום הגוף, ברית קודש, בצלאל, כדי להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, במלכות, והכול נעשה בימין. ע"כ בכל מקום שנמצא צד ימין, אינה שולטת בו עין הרע. משום זה כתוב: וכסף פקודי העדה. שנמנה בחשבון, שהוא הארת חכמה. ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שכסף הזה בא מימין, חסד, וע"כ נמנה הכול במספר, התכללות בשמאל, ועכ"ז מושפע מלמעלה למטה.
פד. רבי יצחק שאל את רבי שמעון: הרי הברכה אינה שורה בדבר העומד במידה ובחשבון. למה במשכן היה הכול בחשבון? בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, שנמשך מקו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, אם החשבון בא מצד הקדושה, שורה עליו ברכה תמיד, ואינה עוברת ממנו. מאין לנו? ממעשר, משום שבא החשבון לקודש, נמצאת בו הברכה. כש"כ המשכן, שהוא קודש, ובא מצד הקודש.
פה. אבל כל שאר דברי העולם כל מה שאדם פוגש בעולם מבטא משהו בתוכו, היות ותופס פרטים בעולם, זה מבטא פרט בתוכו. אם הדבר לא קשור לקדושה, אזי הוא צד של טומאה, שהוא שמאל ללא ימין. דבר הרשות הוא מותר כאשר מיוחס לקדושה, שאינם באים מצד הקדושה, אין הברכה שורה עליהם כשהם בחשבון דהיינו מבטאים את הנקודה הפרטית. משום שס"א, שהוא רע עין, יכול לשלוט עליו. וכיוון שיכול לשלוט עליו, לא נמצאת בו ברכה, כדי שלא תַגענה ברכות לרע עין ההוא. כדי להיפתר מעין הרע, יש לפעול מתוך היחד, לכן כשהציע אלישע הנביא לבקש ברכה עבור השונמית ושאל: מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא; וַתֹּאמֶר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.
פו. ומדידה של קדושה, וחשבון של קדושה, תמיד התווספו בו ברכות ע"כ כתוב: וכסף פקודי העדה. כלומר, בחשבון. פקודי העדה, ואין יראה מעין הרע ומכל חשבון, כי הברכות שורות בכל מלמעלה.
פז. בזרעו של יוסף אינה שולטת עין הרע, משום שבא מצד ימין. ע"כ נעשה המשכן ע"י בצלאל, כי הוא שורה בצד יוסף, ברית קודש, יסוד. וע"כ, משה מצווה ובצלאל עושה, שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת. וסיום הגוף, בצלאל, יסוד, אות ברית קודש, להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, המלכות. והכול נעשה בימין. ומשום זה כתוב: וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, שֶׁקֶל–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שחשבון הוא חשבון מדרגות גדולות ממונות, ג"ר, המתאחדות מימין. וע"כ כתוב: מאַת כיכר, שמורה על ע"ס, שבכל אחת עשר, כי יש בהן ג"ר.
הקודם