001- הדף היומי בזהר הסולם – מצורע א-ג למתקדמים
מצורע א – ג
לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן
לשון הרע היא החרב המוציאה את האדם מהעולם.
א) רבי אבא פתח, כתוב זאת תהיה תורת המצורע וגו': גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי-חֶרֶב כִּי-חֵמָה, עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן. וכתוב שדין, כמה יש להם לבני אדם לשמור דרכם ולירא מפני הקב"ה, שלא יסורו מדרך הישר, ולא יעברו על דברי תורה, ולא ימישו ממנה. פחד יש מפני חרב, חורבן. רשב"י שלפי הסיפור אכל חרובים, למעשה תיקן את עולם החרובים, שבירת הכלים, ושתה את מי תורת הסוד. גם כשאדם עושה דברים פשוטים מענייני העולם הזה, עליו לתבל אותם בדברי תורה ולחיות בדרך תורה. לא מספיק רק לעסוק בתורה, יש צורך גם להשתדל בה היי מתן הכוחות ביגיעה, ובכך משנה או את רצונותיו, ואת התוצאה או התמורה משאירים לקב"ה. מה שאדם יכול לבקש זו קירבה אל השם.
ב) כי כל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו. ואלו מלאכים הכוחות השומרים, ההולכים עמו לשמרו, מסתלקים ממנו, ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים, הסתלקו מסביב פלוני, שאינו דואג לכבוד אדונו, אוי לו, שעזבוהו העליונים והתחתונים. אין לו חלק בדרך החיים.
ג) וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה, כמה שומרים מוכנים כנגדו לשמרו, והשכינה שורה עליו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורת המלך, תנו כבוד לבן מלך, שָׁמוּר הוא בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו הוא החלק שבעזרתו הוא מתחבר לשכינה, לכלל. כדי להתגבר על מיני צרות שדוחקים את האדם, עליו לעסוק בתורה ומשתדל בעבודת השם ובעיקר בפנימיות התורה, אז הוא שמור מבחינה נפשית, דבר שיאפשר פירוש נכון למציאות שלא יפגע בקשר עם השם.
ד) בלשון הרע, שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם, שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. בלשון הרע כתוב: ולשונם חרב חדה. משום זה כתוב: גורו לכם מפני חרב, כלומר מפני לשון הרע. כי חמה, עוונות חרב.
כתוב: חרב לה' מלאה דם. חרב יש להקב"ה, שבו הוא דן את הרשעים. ועוד כתוב: חרבי תאכל בשר. שהיא המלכות מצד הדין שבה כמ"ש: גורו לכם מפני חרב. כי חֵמה עוונות חָרֵב, למען תדעון שדון, שפירושו, למען תדעו שכך נדון. וכתוב: שדין. שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא המלכות מבחינת הדין שבה כמ"ש: זאת תהיה תורת המצורע. המלכות, הנקראת זאת, דנה את המצורע. מחמת שדיבר לשון הרע. כי על עוון לשון הרע באים נגעים.
הגאוותנים מדברים לשון הרע, כדי להראות שאחרים לא בסדר, ואז בהרגשתם הם עליונים עליהם, והרי חיים ומוות ביד הלשון.
ה) רבי אלעזר פתח: וְכַצִּפֳּרִים, הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח; כָּהֵם, יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם, לְעֵת רָעָה, כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם. בני אדם אינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם מסתכלים ברצון אדונם. והכרוז קורא לפניהם בכל יום. ואין מי שיקשיב לו, ואין מי שיעורר רוחו לעבודת אדונו.
בְּשָׁעָה שׁהֶחֵשִׁיך הַלַּיְלָה
ו) בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול היי גדלות כלי הקבלה, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל אלו, שיש בהם התעוררות חיים, דהיינו הצדיקים. והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם. למעשה בתודעת העולם הזה היא מעין חלום כלפי העולם הבא, כלפי הפנימיות שלו, ואז בחלום מודיעים לו דברים על העולם הזה כשהוא מצב השינה, ולרשעים מוסרים בחלום מידע שגוי.
ז) כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.
ח) כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמֵן לכל בני העולם להנות מהחסדים כמ"ש: ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה הוא אילן החסד. אברהם קבע את תפילת שחרית, בה ניתן לקבל את החסד
ט) ומי שלא יעורר רוחו לעבודת רבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין, ויתפשו אותו בשלשלת, דהיינו שיאסרו אותו להביאו לדין, ולא תימצֵא לו זכות להנצל? אז כתוב: וכצפורים, האחוזות ברשת בפח. כהם, יוקשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעולם הזה, בכמה דינים נדונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מן זה. ואין מי שישגיח על זה. ראוי לו לאדם לעסוק בתורה דווקא בחצות לילה
