שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קכז-קכט
1. מדוע לקח משה את יהושע להילחם בעמלק אם היו גיבורים אחרים גדולים ממנו בעם ישראל?
2. איזו מלחמה עשה משה ואיזו מלחמה עשה יהושע ומדוע הם משלימים זה את זה?
3. מיה הם אהרון וחור בנפש האדם התומכים את האמונה?
4. מדוע כתוב 'ויהי ידיו אמונה' ולא ויהיו 'ידיו אמונה' בלשון רבים?
5. מדוע צריך לכתוב על יהושע במלחמתו בעמלק ויחלוש ולא ויהרוג? כיצד נעשה ההרג בעמלק?
6. מי מוחה את עמלק? כתוב 'מחה אמחה' דהיינו ה' ית' ומאידך כתוב 'תמחה' שזה עם ישראל.
7. על מה מצביעה עשיית המזבח שבנה משה וקרא לו ה' נסי?
8. מה הקשר בין ברית מילה למזבח לכפר עליו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קכז-קכט

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

לְלֹא תְּמִיכָה אֵין קִיּוּם לֶאֱמוּנָה.

אמונה זה אימון מתמשך שיש לתמוך בו תדיר במעשה ובוודאי במחשבה. אי אפשר לטעון: אני אדם מאמין כמצב סטאטי בלי תמיכה רצופה של ימין ושמאל, חסד ובקורת עצמית. לכן צריך אדם לבנות בנפשו מנגנון תומך אמונה, וסביבה חיצונית ראויה שתומכת בה.

מנגנון זה אומר יכולת ללכת למעלה מהדעת בחסדים מכוסים, וזכירה מתמדת שהפגם שיש בחיסרון הנפשי הוא קשה, מעיק, ומפיל את המחשבות למקום זר. מחשבה שלילית מביאה לדיכאון, ומכאן לאמונה בדברים לא אמיתיים וטפלים.

כלומר יש לקבל למעלה מהדעת את האמת שמורים לנו חכמים גם אם הגוף לא מרגיש כך, תוך ראיה והרגשה כמה רע החיסרון ברצון לקבל לפרטיות.  ועד אשר מגיעים לדרגה שמרגישים בלב את האמת, יש לקבל

הַחְלָטָה אֳמּוּנִית שׁזוֹ הָאֱמֶת. למשל החלטה שקמים בלילה ללמוד פנימיות התורה – זו החלטה אמיתית שאינה מורגשת, לכן יש לקבלה ולבצעה מעל הדעת כהחלטה.

כאשר ידי המעשה עולים מעל הראש, מעל טעם ודעת, אז האמונה משתלטת על השלילה במחשבות הגופניות, אז מנצחים.

בזאת נבחן האדם, בעמידה בברית, בשליטה על המחשבות, בשמירה על מסגרת ההחלטות האמוניות הנכונות. וכך נשמר הוא מהספק, מעמלק שבנפש שמזין תדיר מחשבות שליליות. וכל מחשבה שאינה תואמת את הברית היא עורלה שיש להסיר היא ההיגיון המדעי והחיפוש מה ייצא לי מזה. לכן אין להתענג אפילו במחשבה מדבר אסור.

עמלק בא אל אדם שחורש בשור וחמור יחדיו, דהיינו מחפש בראש ובגוף את בחינת הדעת במקום לפעול מעל הדעת ובגוף מחליט לפי התענוג.

חיפוש ידיעה במקום אמונה, ותענוג במקום אהבה מפילים את האדם לקליפת הכלב הוא עמלק.

תס) יֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ. למה ליהושע ולא לאחר? והרי בזמן ההוא היה נער כמ"ש: ויהושע בן נון נער. וכמה היו בישראל חזקים ממנו. אלא משה הסתכל בחכמה וידע (לא הסתכל בבינה שהיא נבואה, אלא בחוכמה, שחכם גדול מנביא. בחכמה האור והכלי באים כאחד, ובה כל השלמות, זו ראיה פנימית בהכרה הגבוהה שמעל השכל). ראה את ס"מ (שרו של עשיו – ההיגיון הגופני), שהיה יורד בצד של מעלה, לעזור את עמלק למטה. אמר משה, ודאי מלחמה חזקה נראה כאן. לא שולח משה גנרל גדול אלא את יהושע שהוא קשור ישירות לשכינה.

תסא) יהושע בזמן ההוא היה נמצא במדרגה עליונה ביותר. אלא, שלא נמצא בשכינה בזמן ההוא, כי במשה נלקחה והתאחדה. נמצא שיהושע התאחד למטה מהשכינה, במקום שנקרא נער, שהוא מט"ט. יש לעשות מלחמה למעלה (ע"י בחינת האמונה – משה, ולמטה מהפרסא ע"י יהשוע.

תסב) אמר רבי יהודה כמ"ש:  עיניך תראינה ירושלים נווה שאנן (בית המקדש) אוהל בַּל יִצְעָן. ירושלים, כלומר ירושלים של מעלה, שנקרא אוהל בל יצען, שפירושו, שלא תמצא יותר ללכת בגלות וזהו סוד: ויהושע בן נון נער, נער ודאי, להיותו דבוק בנער העליון, מט"ט. לא ימיש מתוך האוהל (התורה), מההוא שנקרא אוהל בל יצען, שהוא השכינה. שבכל יום ויום היה יונק מן השכינה, כמו שנער ההוא העליון, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנה תמיד. כך ההוא נער שלמטה, שהוא יהושע, לא ימיש מתוך האוהל ויונק ממנו תמיד.

תסג) משום זה, כאשר ראה משה את ס"מ, שיורד לעזור לעמלק, אמר משה: ודאי נער הזה יקום כנגדו, וישלוט עליו לנצח אותו. מיד: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. שלך הוא מלחמה הזו שלמטה, ואני אזדרז למלחמה שלמעלה. בחר לנו אנשים, צדיקים בני צדיקים, שיהיו ראויים ללכת עימך. משה צריך לנצח את ס"מ בעליונים ויהושע את עמלק בתחתונים וחייבים כוח משותף.

תסד) אמר רבי שמעון: בשעה שיצא יהושע נער, התעורר נער העליון, מט"ט, והתתקן בכמה תיקונים בכמה כלי זין, שהתקינה לו אימו, השכינה, למלחמה זו, לנקום נקם ברית כמ"ש: חרב נוקמת נְקַם ברית. וכתוב:  ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. לפי חרב ודאי, ולא לפי רמחים וכלי זין, אלא בחרב ודאי היא. זו שנקרא, חרב נוקמת נקם ברית. זו החרב שקיבל מהשכינה הקדושה, שנוקמת במי שהולך נגד הברית.

תסה) ומשה התתקן למלחמה של מעלה. שכתוב: וידי משה כבדים. כבדים ממש, מכובדים קדושים לא נטמאו לעולם. מכובדים, שראויים לעשות בהם מלחמה שלמעלה. ויקחו אבן, וישימו תחתיו (כדרך האבלים), וישב עליה, משום שישראל שרויים בצער, ויהיה עימהם בצער שלהם. יודע משה שלב האבן (אחד משמות היצר) בא למלחמה על ישראל.

תסו) וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. הכל בחכמה עשה משה. אהרון מצד ימין. וחור מצד שמאל. והיו אוחזים בידיו מכאן ומכאן, כדי שתימצא עזרה של מעלה. וידיו של משה באמצע, בקו אמצעי. וע"כ כתוב:  ויהי ידיו אמונה, נאמנים.

זהו מקום של איזקא דכיה, חסדים מכוסים שיהושע בחינת כהן גדול החסד, וחור בחינת השמאל שרואה את החיסרון.

תסז) הָיָה  כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. כאשר ירים, פירושו שהרים ימין על שמאל, והיה מתכוון בזה, כשפרש את ידיו, ואז וגבר ישראל. ישראל של מעלה , ז"א. וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. בשעה שישראל שלמטה משתככים מתפילה, לא יכלו ידי משה לקום ולהיות זקופים, וגבר עמלק. מכאן, אע"פ שהכהן פורש ידיו בקרבן לתקן עצמו בכל, צריכים ישראל להימצא עימו בתפילתו. לא מספיק שהצדיק יעשה את עבודותו, העם צריך להיות איתו.

תסח) במלחמה זו של עמלק, נמצאו עליונים ותחתונים. וע"כ כתוב:  וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, באמונה כראוי. כתוב:  ויהי ידיו אמונה, הלוא, ויהיו ידיו, היה צריך לומר? אלא משום שהכל תלוי ביד ימין, ע"כ כתוב:  ויהי. וכתוב ידיו, ללמד שהימין הוא עיקר הכל. וכתוב:  ימינך ה' נֶאְדָרי בכוח, ימינך ה' תרעץ אויב.

תסט) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. כתוב:  ויחלוש, הלוא, ויהרוג היה צריך לומר? אלא ויחלוש, הוא כמו חולש על גויים. יהושע היה חולש עליהם, וההיא חרב נוקמת נקם ברית הרג אותם. שכתוב:  לפי חרב.

תע) ויאמר ה' אל משה, כתוב זאת (זאת היא בחינת האמונה) זיכרון (רשימות) בספר (בנפש), ושים באוזני יהושוע. זאת, המלכות. ושים באוזני יהושע. כי הוא עתיד להרוג מלכים אחרים, ל"א (31) מלכים כמ"ש: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. מָחֹה, הוא למעלה, אֶמְחֶה למטה. זכר, היינו זכר שלמעלה ושלמטה.

תעא) אמר רבי יצחק על הכתוב: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, שמשמע שהקב"ה ימחה. וכתוב:  תמחה את זכר עמלק. שמשמע, שאנו צריכים למחות אותו? אלא אמר הקב"ה, אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה, ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה.

תעב) עמלק, עמים אחרים באו עימו, וכולם היו מתייראים לקרב אל ישראל חוץ ממנו. ומשום זה, היה חולש עליהם יהושע. ויחלוש יהושע, ששבר כוחם מלמעלה.

תעג) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי. וייבן משה מזבח, כנגד מזבח העליון. ויקרא שמו של מזבח העליון, ה' ניסי. משום שנקם נקמת רושם הקדוש ההוא של ישראל. ובזמן ההוא היה נקרא, חרב נוקמת נקם ברית ומשה קרא לו ה' ניסי.

תעד) וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ לכפר על ישראל. ויקרא שמו של מזבח ה' ניסי כמ"ש: ושם ניסהו, שפירושו התעלות, שהתעלו על שהתפרעו ישראל, ונגלה בהם אות ברית ההוא, רושם הקדוש. מכאן, כיוון שנימול בנו של אדם ונגלה בו אות ברית רושם הקדוש, בן ההוא נקרא מזבח לכפר עליו. ושמו ה' ניסי.

תעה) כעין זה יעקב בנה מזבח כמ"ש: ויצב שם מזבח, ויקרא לו, אל אלקי ישראל. למי קרא? לאותו מקום שנקרא מזבח, המלכות. ומה שמו? אל אלקי ישראל.

תגיות: קיום האמונה, הליכה מעל טעם ודעת, עמלק

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קכד-קכו
1. מהי חולה רעה ומה הדוגמא על הקמצן שנותן לנו הזוהר הקדוש?
2. מהו שכתוב "אשר יתן לו האלוקים אושר נכסים וכבוד… ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו" אם כך למה נתן לו?
3. אושר שמור לבעליו לרעתו- לרעתו של מי ומיהו בעליו?
4. מה הפירוש הנוסף ליש רעה חולה על פי אות תנב? ומהי הדוגמא על ישראל באות תנג?
5. כיצד קשורה חולה רעה לעמלק?בְּשַׁלַּח קכד-קכו
וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

בְּשַׁלַּח קכד-קכו

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

יֶשְׁנוֹ כִּישָׁרוֹן הַשַׁמּוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ – וְזוּ רָעָה חוֹלָה.

ברחוב אומרים שלכל אחד יש תחליף, אך ברוחניות אין זה כך. מהפועל השלם, הקב"ה, יוצאות רק פעולות שלמות. ומי שאינו פועל את הכישרון שקיבל כפיקדון, כתפקיד למעשה מועל באמון. זוהי הקמצנות בה חושב בטעות החולה שעליו לשמור את הכישרון לפרטיותו.

לכל אחד יש פוטנציאל אותו עליו להוציא לפועל כראוי, וישנם שבאופן קיצוני אינם מממשים את הפוטנציאל הפנימי שהקב"ה נתן להם. כאן הקמצנות הזו הולכת לקליפה. חולים אלו נקברים עם הכישרון במקום לממש אותו במקום הנכון.

מחלת קמצנות זו מתמקמת בנפשו של מי שחורש בשור וחמור, כנגד האמונה וכנגד האהבה, ואז העמלק שבתוכו יוצא כנגדו, מכניס בו ספיקות ומביאו להשתמש "בהנאות" קטנות ומזוייפות.

כך ניתנה לנו היום מתנה מבעל הסולם, בעזרתה יש למצות ולנצל ולכוון באמונה את כל הכישרון והעבודה הנפשית בהתאם, אחרת זו רעה חולה.

סָפֵק בָּאֱמוּנָה הִיא רָעָה חוֹלָה בְּנֶפֶשׁ

לא תחרוש בשור וחמור יחדיו – שאז יוצאת קליפת כלב. השור כנגד האמונה והחמור כנגד הגוף, כנגד גאווה ואנוכיות ושאלות המים הזדונים.

תמז) רעה חולה, למה היא חולה? כשהיא שורה על בני אדם, עושה אותם קמצנים מכספם. באים גבאי צדקה אליו, היא מוחה בידו, אומרת לו, אל תוציא כלום משלך. באים עניים, היא מוחה בידו, בא לאכול מכספו, היא מוחה בידו, כדי לשמור הכסף לאחר. ומיום שהיא שורה על האדם, היא חולה, כמו שוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל ואינו שותה. וע"כ היא רעה חולה.

תמח) ושלמה המלך צעק בחכמה ואמר: אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה,  וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי, יֹאכְלֶנּוּ:  זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע, הוּא. מקרא זה, אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. שכתוב:  איש אשר ייתן לו האלקים עושר. א"כ, מהו ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו. א"כ, אינו ברשותו של אדם ולא נתן לו האלקים כלום.

תמט) לא כתוב:  ולא יעזבנו האלקים לאכול ממנו, שפירושו, שלא נתן לו כלום. אלא כתוב: ולא ישליטנו, שהיא משום שהאמין לרעה ההיא ונאחז בה. א"כ הוא עצמו גרם לו זה. הקב"ה לא השליט אותה, שהאדם יהיה נברא תחת שליטתה, אלא שהוא עצמו רצה בה ואחז בה.

תנ) וכל דרכיו הוא כשוכב מחמת חוליו, שאינו אוכל, ואינו שותה, אינו קרב לכספו, ואינו מוציא ממנו, ושומר אותו, עד שנפטר מן העולם. ובא אחר ולוקח אותו שהוא בעליו. אל לו לאדם לבוא בטענות לאף אחד, אם הוא עצמו לא יפגום, אז עושר וכבוד שניתנים לו מלמעלה לא יפגעו בו.

תנא) ושלמה המלך צעק ואמר: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו, לְרָעָתוֹ. מי הוא בעליו? הוא האחר שירש אותו. ולמה זכה האחר להיות בעליו של אותו עושר. הוא משום שזה האמין לרעה הזו ורצה בה, והתדבק בה. משום זה האחר שלא התדבק ברעה הזו, זכה להיות בעליו של אותו עושר כמ"ש: לרעתו, כלומר, משום רעתו שהתדבק בה, הרוויח אותו האחר.

תנב) מי שיושב בחלק טוב בבית אביו, והוא הולך כנגד אביו בעלילות דברים, הוא מתדבק ברעה חולה הזו, כאדם השוכב מחמת חוליו, שכל דרכיו בעלילה, שאומר, זה אני רוצה וזה איני רוצה. ומשום עושר הזה, התדבק האדם ברעה חולה, ונענש בעוה"ז ובעוה"ב. וזהו, עושר שמור לבעליו לרעתו. ההולך כנגד אביו בעלילות דברים, ואל ילך אדם נגד חז"ל מהם אנו יונקים.

תנג) כך ישראל. הקב"ה לקחם על כנפי נשרים, והקיף אותם בענני כבוד, השכינה נסעה לפניהם, הוריד להם את המן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם הלכו עימו בעלילה. מיד, ויבוא עמלק. כך פתאום נכנס ספק בעם והתחילו להאשים את הקב"ה. טבע האדם שחי את הרגע ושוכח את הטובות, בגידה זו עושה את האדם חולה נפש.

תנד) אמר רבי שמעון: סוד החכמה (חוכמת ההשגחה) כאן. מגזרת דין הקשה באה מלחמה זו, ומלחמה זו נמצא למעלה ולמטה. ואין לך דבר בתורה, שלא יהיה בו סודות עליונים של החכמה, שמתקשרים בשם הקדוש. כביכול, אמר הקב"ה, כשישראל הם צדיקים למטה, מתגבר כוחי על כל. וכשאינם נמצאים צדיקים, כביכול, מתישים כוח שלמעלה, ומתגבר הכוח של דין הקשה. הדין הקשה שאנו רואים בחוץ בא בגלל שאיננו צדיקים להודות להשם.

תנה) בשעה שחטאו ישראל למטה כתוב: וַיָּבֹא  עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. בא לקטרג דין על רחמים. שהוא המלחמה שלו למעלה. כי הכל נמצא למעלה ולמטה. ברפידים, פירושו ברפיון ידיים. שרָפו ידיהם מתורת הקב"ה. בשתי פעמים עשה עמלק מלחמה בישראל. כשישראל הולכים נגד הקב"ה ומסרבים לקבל את השגחתו, הקב"ה מתרחק והדין שורה עליהם.

תנו) אמר רבי שמעון: למעלה ולמטה הייתה מלחמת עמלק. למעלה היה הקטרוג על הקב"ה. למטה ג"כ היה בהקב"ה, שהיו לוקחים אנשים וחותכים להם העורלה של הרושם הקדוש. ולקחו אותם וזרקו למעלה, ואמרו, קח לך מה שרצית. ועל כל פנים כלפי הקב"ה הייתה כל המלחמה.

תנז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. וכי מה ראה משה, שסילק את עצמו ממלחמה הראשונה הזו של הקב"ה? אלא משה, אשרי חלקו, שהסתכל וידע שורש הדבר, אמר: אני אזמין את עצמי למלחמה זו שלמעלה, ואתה יהושע, זמֵן אותך למלחמה שלמטה. אני כנגד הנשמה ואתה כנגד הגוף.

תנח) וכתוב: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. (יָדוֹ האחת – יד ימין דהיינו האמונה) כלומר ישראל של מעלה, ז"א. ומשום זה סילק משה את עצמו ממלחמה שלמטה, כדי להזדרז במלחמה שלמעלה, ותהיה מנוצחת על ידו.

תנט) וכי קלה היא בעיניך מלחמה זו של עמלק? מיום שנברא העולם עד זמן ההוא, ומזמן ההוא עד שיבוא מלך המשיח, ואפילו בימי גוג ומגוג, לא תהיה נמצא כמוה. ולא משום שהיו חיילים גיבורים ומרובים, אלא משום שבכל הצדדים של הקב"ה הייתה. מלחמה זו היא חמורה ביותר מפני שהיא זו המכניסה ספק באמונה, וזו הגרועה שבכל הקליפות.

תגיות: עושר השמור לבעליו לרעתו.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קכז-קכט

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

לְלֹא תְּמִיכָה אֵין קִיּוּם לֶאֱמוּנָה.

אמונה זה אימון מתמשך בו יש לתמוך תדיר במעשה, ובוודאי במחשבה. אי אפשר לטעון: אני אדם מאמין כמצב סטאטי בלי תמיכה רצופה של ימין ושמאל, חסד ובקורת עצמית. לכן צריך אדם לבנות בנפשו מנגנון תומך אמונה, וסביבה חיצונית ראויה שתומכת בה.

מנגנון זה אומר יכולת ללכת למעלה מהדעת בחסדים מכוסים, וזכירה מתמדת שהפגם שיש בחיסרון הנפשי הוא קשה, מעיק, ומפיל את המחשבות למקום זר. מחשבה שלילית מביאה לדיכאון, ומכאן לאמונה בדברים לא אמיתיים וטפלים.

כלומר יש לקבל למעלה מהדע%T7 את האמת שמורים לנו חכמים גם אם הגוף לא מרגיש כך, תוך ראיה והרגשה כמה רע החיסרון ברצון לקבל לפרטיות.  ועד אשר מגיעים לדרגה שמרגישים בלב את האמת, יש לקבל

הַחְלָטָה אֳמּוּנִית שׁזוֹ הָאֱמֶת. למשל החלטה שקמים בלילה ללמוד פנימיות התורה – זו החלטה אמיתית שאינה מורגשת, לכן יש לקבלה ולבצעה מעל הדעת כהחלטה.

כאשר ידי המעשה עולים מעל הראש, מעל טעם ודעת, אז הא5D7ונה משתלטת על השלילה במחשבות הגופניות וניתן לנצח.

בזאת נבחן האדם, בעמידה בברית, בשליטה על המחשבות, בשמירה על מסגרת ההחלטות האמוניות הנכונות. וכך נשמר הוא מהספק, מעמלק שבנפש שמזין תדיר במחשבות שליליות. וכל מחשבה שאינה תואמת את הברית היא עורלה שיש להסיר, היא ההיגיון המדעי וחיפוש מה ייצא לי מזה. לכן אין להתענג אפילו במחשבה מדבר אסור.

עמלק בא אל אדם שחורש בשור וחמור יחדיו, דהיינו מחפש בראש את בחינת הדעת במקום לפעול מעל הדעת ובגוף מחליט לפי התענוג.

חיפוש ידיעה במקום אמונה, ותענוג במקום אהבה מפילים את האדם לקליפת הכלב הוא עמלק.

שיעור שמע:

וַ

בְּשַׁלַּח קכד-קכו

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

יֶשְׁנוֹ כִּישָׁרוֹן הַשַׁמּוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ – וְזוּ רָעָה חוֹלָה.

ברחוב אומרים שלכל אחד יש תחליף, אך ברוחניות אין זה כך. מהפועל השלם, הקב"ה, יוצאות רק פעולות שלמות. ומי שאינו פועל את הכישרון שקיבל כפיקדון, כתפקיד למעשה מועל באמון. זוהי הקמצנות בה חושב בטעות החולה שעליו לשמור את הכישרון לפרטיותו.

לכל אחד יש פוטנציאל אותו עליו להוציא לפועל כראוי, וישנם שבאופן קיצוני אינם מממשים את הפוטנציאל הפנימי שהקב"ה נתן להם. כאן הקמצנות הזו הולכת לקליפה. חולים אלו נקברים עם הכישרון במקום לממש אותו במקום הנכון.

מחלת קמצנות זו מתמקמת בנפשו של מי שחורש בשור וחמור, כנגד האמונה וכנגד האהבה, ואז העמלק שבתוכו יוצא כנגדו, מכניס בו ספיקות ומביאו להשתמש "בהנאות" קטנות ומזוייפות.

כך ניתנה לנו היום מתנה מבעל הסולם, בעזרתה יש למצות ולנצל ולכוון באמונה את כל הכישרון והעבודה הנפשית בהתאם, אחרת זו רעה חולה. סָפֵק בָּאֱמוּנָה הִיא רָעָה חוֹלָה בְּנֶפֶשׁ.

שיעור שמע:

הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ
הָתְפִיסָה שׁהַפְּרָטִיוּת עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי עָצְמָה בְּלִי קֶשֶׁר לְעֶלְיוֹן – מוּטְעִית
הכול בא בשלמות מהבְּשַׁלַּח קיח-קכ
הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּבְּשַׁלַּח קיח-קכ
הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ
הָתְפִיסָה שׁהַפְּרָטִיוּת עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי עָצְמָה בְּלִי קֶשֶׁר לְעֶלְיוֹן – מוּטְעִית
הכול בא בשלמות מהבורא יתברך בשלמות, גם אם נראים המקרים כנפרדים. ראיה אמונית נכונה מאפשרת לראות את הקשר בין התחתון לעליון, בין השליח למשלח. לכן הַקַּב"הַ תוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים. השם מוחל על כבודו ולא על כבוד הצדיקים, לכן יש להיזהר מאד בכבודם של חכמים, הצדיקים שהם שליחיו עושי רצונו, שכָּל הפוגע בֵּתָּלְמִּיד חָכָם אֵין
הפרדת הצדיק מהבורא גוררת עונש, ואין אפשרות לפעול ישירות אלא דרך הצדיק, יש לקשור את אותיות ו-ה לאותיות י-ה, את הנבדלות אל השלם, הפרט לכלל.
צור עליון בינה וצור תחתון מלכות, הבינה יכולה להוציא מים והצור התחתון יכול אף הוא, רק כאשר הוא קשור לבינה. בחינת הצור מכילה דין ורחמים. את הצור העליון פועל עתיק ואת התחתון ז"א, ולמעשה שאלו איזו הנהגה פועלת עליהם. עונשם היה שבכלל חשבו שהצור התחתון עומד בפני עצמו ואינו בא מהעליון.
לכן אל הצור העליון, לסלע שהוא בחינת בינה ניתן לדבר בכדי להוציא מים ואין להכותו, שהכאה זו היא מעין הפרדה.

הָתְפִיסָה שׁהַפְּרָטִיוּת עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי עָצְמָה בְּלִי קֶשֶׁר לְעֶלְיוֹן – מוּטְעִית
הכול בא בשלמות מהבורא יתברך בשלמות, גם אם נראים המקרים כנפרדים. ראיה אמונית נכונה מאפשרת לראות את הקשר בין התחתון לעליון, בין השליח למשלח. לכן הַקַּב"הַ תוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים. השם מוחל על כבודו ולא על כבוד הצדיקים, לכן יש להיזהר מאד בכבודם של חכמים, הצדיקים שהם שליחיו עושי רצונו, שכָּל הפוגע בֵּתָּלְמִּיד חָכָם אֵין
הפרדת הצדיק מהבורא גוררת עונש, ואין אפשרות לפעול ישירות אלא דרך הצדיק, יש לקשור את אותיות ו-ה לאותיות י-ה, את הנבדלות אל השלם, הפרט לכלל.
צור עליון בינה וצור תחתון מלכות, הבינה יכולה להוציא מים והצור התחתון יכול אף הוא, רק כאשר הוא קשור לבינה. בחינת הצור מכילה דין ורחמים. את הצור העליון פועל עתיק ואת התחתון ז"א, ולמעשה שאלו איזו הנהגה פועלת עליהם. עונשם היה שבכלל חשבו שהצור התחתון עומד בפני עצמו ואינו בא מהעליון.
לכן אל הצור העליון, לסלע שהוא בחינת בינה ניתן לדבר בכדי להוציא מים ואין להכותו, שהכאה זו היא מעין הפרדה.
בורא יתברך בשלמות, גם אם נראים המקרים כנפרדים. ראיה אמונית נכונה מאפשרת לראות את הקשר בין התחתון לעליון, בין השליח למשלח. לכן הַקַּב"הַ תוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים. השם מוחל על כבודו ולא על כבוד הצדיקים, לכן יש להיזהר מאד בכבודם של חכמים, הצדיקים שהם שליחיו עושי רצונו, שכָּל הפוגע בֵּתָּלְמִּיד חָכָם אֵין
הפרדת הצדיק מהבורא גוררת עונש, ואין אפשרות לפעול ישירות אלא דרך הצדיק, יש לקשור את אותיות ו-ה לאותיות י-ה, את הנבדלות אל השלם, הפרט לכלל.
צור עליון בינה וצור תחתון מלכות, הבינה יכולה להוציא מים והצור התחתון יכול אף הוא, רק כאשר הוא קשור לבינה. בחינת הצור מכילה דין ורחמים. את הצור העליון פועל עתיק ואת התחתון ז"א, ולמעשה שאלו איזו הנהגה פועלת עליהם. עונשם היה שבכלל חשבו שהצור התחתון עומד בפני עצמו ואינו בא מהעליון.
לכן אל הצור העליון, לסלע שהוא בחינת בינה ניתן לדבר בכדי להוציא מים ואין להכותו, שהכאה זו היא מעין הפרדה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קכא-קכג
1. מי הם שור וחמור ומתי עיקר השליטה שלהם?
2. כיצד נקראת הקליפה היוצאת מהשילוב של שור וחמור בבחינת לא תחרוש בשור וחמור יחדיו?
3. כיצד הכתוב "היש ה' בקרבנו אם אין" שאומרים עם ישראל לקליפה הרעה הנקראת כלב?
4. מדוע נקרא עמלק ראשית גוים והלא היו גוים עוד לפניו?
5. מה ההבדל בין תהומא זוטא לתהומה רבא? ומדוע אגב כך צריך להיכנס הס"א לתהומה רבא אם עיניינן היה צריך להיות תהומה זוטא?

בְּשַׁלַּח קכא-קכג

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

כּשֵׁמָּתחִיל אָדָם לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה,  מִתְעוֹרֵר עֲמָלֵק שֵׁבָּנֶפשׁוֹ.

כשמתחיל אדם לצאת ולהכיר בקליפה שהיא נגדו, מתעורר היצר כנגדו, שעד כה לא היה לו עניין להתעסק איתו.

עמלק הוא מושג נפשי המבטא את מקום האתגר של המתחיל להתקרב, מלווה וגדל איתו עד לגמר תיקונו. עיקר פעולת קליפה ראשית זו, באה לידי ביטוי כשאדם ברפיון מאמונה ביכולתו להגיע לשלמות ולדבקות. ללא אמונה אין אפשרות לחבר שמאל בימין ואז נשארות לכאורה ב' רשויות נפרדות של שור וחמור, שזו כפירה מאחר והכול בא מלמעלה באחדות שלמה. שור בחינת ראש וחמור לב מצד הקליפות, ומצד הקדושה חייבים לחברם ע"י אמונה. פנימיות שור – האות ו, פנימיות חמור – אותיות מו, סה"כ 52 גימטרייה כלב.

במקורם הקליפות רוצות את מידת הדין, שם הרצון לקבל. אך כאשר מידת דין מתכללת בבינה, בהשפעה שזו בחינת עם ישראל, באות הקליפות לצאת כנגד קו אמצעי זה, וכאן עליהן להתחזק ולשאוב כוח מהתהום הגדול כדי לבוא להילחם גם בצד הקדושה.

תלז) וַיָּבֹא עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם, רבי יוסי פתח: אשריכם זורעי על כל מים משלחֵי רגל השור והחמור. כמה מים נמצאים, כלומר שיש כמה מיני אורות (המים הוא סוג של הארה הנמצאת ב-ו"ק, והאור עצמו בג"ר). מים מתוקים דקדושה, ויש מים המרים ומים הזֵדונים. אשרי הם ישראל, שאין זרע להם אלא על המים (שהתענוג של הקדושה מכניע את התענוג המזויף של הס"א), להכניע כל מיני מים דס"א, כמ"ש: ויחנו שם על המים. על אלו המים שהיו תחת ענפי האילן של הקב"ה, שהם מים (חיים שמכניעים את המים ה)זדונים.

תלח) יש אילן להקב"ה, לבינה, והוא אילן גדול וחזק, ז"א, ובו נמצא מזונות לכל. והוא מוגבל בי"ב גבולים (י"ב מסכים), ג' קווים לכל אחד מחו"ג תו"מ, שהם י"ב. ומתחזק בד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ. וע' (70) ענפים אחוזים בו, שהם ע' (70) השרים של ע' (70) האומות. וישראל נמצאים בגוף של האילן הזה, וע' (70) ענפים הם מסביב להם, מסביב לישראל האחוזים בגוף האילן.

תלט) כתוב: וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ שָׁם, עַל הַמָּיִם. מה זה, ויחנו שם על המים? אלא באותו זמן שלטו ישראל על אלו המים, שהם תחת ענפי האילן, הנקראים המים הזדונים. ועל זה כתוב:  אשריכם זורעי על כל מים. כלומר, להכניע כל מיני מים דס"א.

תמ) משלחֵי רגל השור והחמור. הם ב' כתרים של השמאל, שנאחזים בהם העמים עכו"ם, הנקראים שור וחמור שכתוב: עם לָבָן גרתי, ויהי לי שור וחמור. משום שלבן חכם היה בכשפים ובאלו כתרים התחתונים. ובאלו שור וחמור רצה לאבד את יעקב כמ"ש: ארמי אובד אבי. וכשישראל זוכים משלחים אותם, ואינם יכולים לשלוט עליהם כמ"ש: משלחי רגל השור והחמור. שאינם שולטים בהם.

תמא) כשמזדווגים יחד (ימין ושמאל בלי קו אמצעי), לא יכלו בני העולם לעמוד בהם וע"ז כתוב:  לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. לא יתן אדם מקום למינים הרעים. כי במעשה האדם מתעורר מה שלא צריך. וכשמזדווגים יחד, לא היה אפשר לעמוד בהם. מבֵּין הצד שלהם, יוצא מעצמותם קליפה אחת, וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ. אמר הקב"ה: אתם אמרתם, היש ה' בקרבנו אם אין? הרי אני מוסר אתכם לכלב. מיד, ויבוא עמלק וילחם עם ישראל.

תמב) כתוב: ראשית גויים עמלק ואחריתו עַדֵי אובֵד. והאם ראשית גויים עמלק? והלוא כמה לשונות ועמים ואומות היו בעולם מטרם שבא עמלק?

תמג) אלא, כשיצאו ישראל ממצרים, פחד ואימה של ישראל נפל על כל עמי העולם כמ"ש: שמעו עמים ירגזון. ולא היה עם שלא היה ירא מגבורות עליונות של הקב"ה. ועמלק לא היה ירא כמ"ש: ולא ירֵא אלקים. לא ירא להתקרב אליך, וע"כ הוא ראשית גויים.

תמד) הראשון שבא לעשות מלחמה בישראל היה עמלק. ומשום זה, ואחריתו עַדֵי אובד שכתוב: כי מָחֹה אמחה את זכר עמלק וכתוב:  תמחה את זכר עמלק. למה כתוב: ואחריתו עדי אובד? (אבדון הוא המדור התחתון בגהינם) הלוא עדי אבדו, היה צריך לומר? אלא עד שיבוא הקב"ה ויאבד אותו כמ"ש: כי מחה אמחה. אמר רבי אלעזר: אע"פ שהצור תמים פָעולו, ועשה עימהם חסד להוציא להם מים, לא עזב את שלו. שהרי כתוב: ויבוא עמלק.

תמה) כתוב: יֵשׁ רָעָה חוֹלָה, רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כמה בני אדם הם אטומי הלב, משום שאינם עוסקים בתורה. יש רעה חולה. והאם יש רעה, שהיא חולה, ויש רעה שאינו חולה? אלא ודאי יש רעה חולה, שמצד שמאל יוצאים כמה בעלי הדין, הבוקעים באוויר.

תמו) וכשרוצים לצאת, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול. ואח"כ יוצאים ומתחברים יחד ובוקעים אווירים, ומשוטטים בעולם, ומתקרבים אל בני אדם, וכל אחד נקרא רעה כמ"ש:  לא תאונה אליך רעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם.

יש תהום הקטן, הנאחזת במלכות דמדה"ד. ויש תהום הגדול, הנאחזת במלכות דמדה"ר הממותקת בבינה. והנה בעלי הדין נמשכים ממלכות דמדה"ד, ומקורם בתהום הקטן. אלא שרוצים להיאחז בנשמות הבאים ממלכות הממותקת בבינה. ע"כ הם נבלעים תחילה ונשאבים בתהום הגדול.

כשרוצים לצאת ולהזיק, הולכים ונבלעים בנקב תהום הגדול, כדי שיוכלו להזיק לנשמות הבאים ממלכות הממותקת. ובוקעים אווירים ומשוטטים בעולם, שמכניסים י' באור של הנשמות ונעשה מן אור אויר, ומדרגת הנשמה נבקעת, שבינה ותו"מ שלה נופלים ממנו. וכל אחד נקרא רעה, כמ"ש:  לא תאונה אליך רעה. משום שבאים בעלילה על בני אדם. כי מצד שורת הדין אינם יכולים להזיק אלא רק לנשמות הנמשכות ממלכות דמדה"ד. אלא מחמת שנשאבו בנקב תהום הגדול, מזיקים גם לנשמות דמלכות הממותקת, שזהו עלילה סתם.

תגיות: עמלק, יצר הרע, שור וחמור.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קכא-קכג

וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

כּשֵׁמָּתחִיל אָדָם לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה,  מִתְעוֹרֵר עֲמָלֵק שֵׁבָּנֶפשׁוֹ.

כשמתחיל אדם לצאת ולהכיר בקליפה שהיא נגדו, מתעורר היצר כנגדו, שעד כה לא היה לו עניין להתעסק איתו.

עמלק הוא מושג נפשי המבטא את מקום האתגר של המתחיל להתקרב, מלווה וגדל איתו עד לגמר תיקונו. עיקר פעולת קליפה ראשית זו, באה לידי ביטוי כשאדם ברפיון מאמונה ביכולתו להגיע לשלמות ולדבקות. ללא אמונה אין אפשרות לחבר שמאל בימין ואז נשארות לכאורה ב' רשויות נפרדות של שור וחמור, שזו כפירה מאחר והכול בא מלמעלה באחדות שלמה. שור בחינת ראש וחמור לב מצד הקליפות, ומצד הקדושה חייבים לחברם ע"י אמונה. פנימיות שור – האות ו, פנימיות חמור – אותיות מו, סה"כ 52 גימטרייה כלב.

במקורם הקליפות רוצות את מידת הדין, שם הרצון לקבל. אך כאשר מידת דין מתכללת בבינה, בהשפעה שזו בחינת עם ישראל, באות הקליפות לצאת כנגד קו אמצעי זה, וכאן עליהן להתחזק ולשאוב כוח מהתהום הגדול כדי לבוא להילחם גם בצד הקדושה.

שיעור שמע

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח קיח-קכ
1. מהן ג' הדוגמאות שמאמתות לנו את הידיעה שהקב"ה תובע עלבונם של צדיקים יותר משלו?
2. מדוע משה היה צריך לקחת אתה המטה כדי לעשות את הניסים?
3. מהם ב' הפירושים לצור?
4. מהו צור ילדך תשי?
5. כיצד אפשרי שמצור שהוא גבורה יצאו מים? מתי זה פועל ומתי אינו?
6. על מי נאמר ההופכי הצור אגם מים ומדוע?
7. מהי שאלתם של העם 'היש הוי"ה בקרבנו אם אין'? ומדוע נענשו?

בְּשַׁלַּח קיח-קכ

הַקַּב"הַ תוֹבֵעַ עֶלְבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים

השם מוחל על כבודו ולא על כבוד הצדיקים, לכן יש להיזהר מאד בכבודם של חכמים, שכָּל הפוגע בֵּתָּלְמִּיד חָכָם אֵין רְפוּאָה לֶמָכַּתּוֹ.

ה' שומר על הצדיקים שהם שליחיו עושי רצונו,

תכ) רבי חייא פתח: חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. אשרי הם הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם יותר מעל שלו. כמה הם בני העולם, שמחרפים ומגדפים למעלה. סנחריב חֵירף וגידף ואמר: מי בכל אלוהי הארצות וגו', והקב"ה מחל ולא תבע ממנו. כיוון שהושיט ידו על חזקיה, כתוב: וייצא מלאך ה' ויַךְ במחנה אשור.

תכא) ירבעם בן נבט היה עובד עבודה זרה ומקטר לה, ומזבח לה, והקב"ה לא תבע ממנו. וכשבא עידוֹ הנביא והתנבא עליו, וירבעם הושיט ידו כנגדו, כתוב: וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו, וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו.

תכב) פרעה חירף וגידף ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. והקב"ה לא נָשָׁה ממנו, עד שמיאן לשלח את ישראלנכמ"ש: עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם וכתוב:  הנה יד ה' הויה במקנך. וכן בכל מקום הקב"ה תובע בעד פגיעה בכבוד הצדיקים יותר מעל שלו.

תכג) כאן אמר משה, עוד מעט וּסְקָלוני. אמר לו הקב"ה, משה, אין עתה הזמן לתבוע פגיעה בכבודך, אלא עבור לפני העם, ונראה מי יושיט ידו כנגדך. וכי ברשותם אתה עומד או ברשותי.

תכד) ומטך, קח בידך והלכת. משום שחקוק בנסים היה, ושֵם הקדוש העליון היה רשום בו. בתחילה נהפך המטה לנחש, יסוד דז"א דקטנות כמ"ש: דֶרך נחש עלֵי צוּר. נחש, הרי נודע שמעורר הצור, שהוא מלכות. באיזה מקום נגלה הקב"ה? כאן נגלה, שכתוב:  הנני עומד לפניך על הצור. ומי צור? הוא כמ"ש:  הצור תמים פועלו, שהוא מלכות, ושם ידע משה, איך עומד הנחש עלי צור. השם אומר למשה לקחת את המטה בו חקוקים ניסים והשם הקדוש. מטה הוא לשון של דבר המטה לדרך, מעין מצפן, הוא כנגד הנחש.

צוּר וסלע

תכה) אמר רב יהודה: אם היה שותק (הכתוב) ולא אמר יותר יפה היה. שואל הרי כתוב: וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם. והאם זה נוהג אצל שם הקדוש? כך הוא, כי אין לך שם מהשמות הקדושים של הקב"ה, שלא יעשה נסים וגבורות, ומוציא כל מה שצריך לעולם. כש"כ כאן, להוציא מים. הצורה בה ה' מנהיג את העולם היא גם ע"י ניסים.

תכו) א"כ, הרי כתוב: הן היכה צור ויָזוּבו מים. מי מכה לשמו? פטיש מחודד ניכר בהכאותיו, כלומר איש חריף יודע להקשות. אלא בכל מקום צור הוא גבורה. כלומר, מלכות כשהיא בבחינת גבורה. וכשרוצה הקב"ה, ז"א, להכות או להעניש, מתעורר גבורה זו. וגבורה ההיא מכה ומעניש. שכתוב: הן היכה צור ויזובו מים. ואם לא התעורר הצור והיכה במקום שצריך, לא היו נובעים מים. צריך בהכאה שזו גם אחת הדרכים להנהיג את העולם בדין.

תכז) א"כ הרי כתוב:  צור ילדך תֶשִׁי. תשי, החלשת אותו. שלא יתכן זה אצל שם. ודאי שכן הוא. כי אם היו יודעים הרשעים, כי הצור עתיד להתעורר כנגדם ולהענישם, היו מוּנעים מלחטוא לפניו. אלא חלשה היא בעיניהם, משום שאינם מסתכלים בה, והיא אינה מסתכלת בדרכיהם להענישם תיכף. ועל זה נאמר, צור ילדך תשי. החלישה את דעתם מראיית הדבר האמיתי.

תכח) רבי אבא אמר: יש צור ויש צור, מצד צור העליון יוצא צור אחר. צור העליון הוא צור של כל הצורים, היא שהולידה את ישראל, שהוא ז"א. שכתוב צור ילדך תשי. כלומר בינה, שהולידה את ישראל (ז"א). כי מצד צור העליון של מעלה, יוצא צור אחר. מצד אמא, בינה, יוצאת גבורה, המלכות. בינה מחולקת לבינה עליונה שהולידה את ישראל, ומישסו"ת – שהולידה את המלכות.

תכט) אמר רבי אלעזר כתוב: מי ימלל גבורות ה'. מהו גבורות ה'? הוא לכלול את אמא עילאה של הכל, בינה, שאע"פ שהיא עצמה אינה דין, מצידה נמצא הדין. כי מצידה נמצא גבורה, מלכות הממותקת בבינה. ומשום זה נקראת צור העליון וכתוב:  ותשכח אל מחוללך, זהו אור אבא, חסד עליון.

תל) אמר רבי אבא: בכל מקום שכתוב מים, רומז על אור חסד. והקב"ה התעורר בצור הזה, שהוא דין, להשפיע מים, חסד, שהרי אין זה ראוי לצאת מים אלא מחסד. וזה הוא אות ונס של הקב"ה, שצור, דין, השפיע חסדים. וע"ז שיבח דוד ואמר: ההופכי הצור אגם מים. ומשמע ההופכי, שהפך אותו מדין לחסד. כי אין דרך צור בזה להשפיע חסד.

תלא) וע"ז בצור העליון, בינה, הוציא מים ממקום שלמטה, ממלכות. ומה שמו של ההוא של מטה? סלע כמ"ש: וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע,  ובמה הוציא סלע הזה מים? בכוח של צור העליון, בינה. ניתן להשתמש בכוח העליון להוציא חסד אפילו מהדין.

תלב) אמר רבי שמעון: הצור תמים פָעולו. שנהפך הצור לעשות פָעולו של תמים. ומי הוא? אברהם, חסד. שכתוב בו, התהלך לפניי והְיֵה תמים. וזהו, ההופכי הצור אגם מים, שנהפך ממעשה הדין למעשה החסד. ומשמע שתמים פעולו, חסד. וזה אברהם, שהוא חסד.

תלג) בשעה זו חזר הצור להיות תמים. בשעה אחרת, שנייה, כשרצה משה להוציא מים מצור הזה, בעוונותיהם של ישראל לא חזר לתמים כבתחילה. בו בזמן התרעם משה, ואמר, צור ילדך תשי. כלומר, החלשת אותו ממה שהיה בתחילה. שבשבילך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי ילדך, כלומר, בימי נעוריך. לצור שני מצבים ולא תמיד ניתן להוציא ממנו את החסד. צור זה הוא טוב לרשעים ליישרם.

הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ

התפיסה שהפרטיות עומדת בפני עצמה בלי קשר לעליון – מוטעית.

הכל בא בשלמות מהבורא יתברך בשלמות, גם אם נראים המקרים כנפרדים. ראיה אמונית נכונה מאפשרת לראות את הקשר בין התחתון לעליון, בין השליח למשלח. לכן הפרדת הצדיק מהבורא גוררת עונש, ואין אפשרות לפעול ישירות אלא דרך הצדיק, אלא יש לקשור את אותיות ו-ה לאותיות י-ה, את הנבדלות אל השלם, הפרט לכלל.

צור עליון בינה וצור תחתון מלכות, הבינה יכולה להוציא מים והצור התחתון יכול אף הוא, רק כאשר הוא קשור לבינה. בחינת הצור מכילה דין ורחמים. את הצור העליון פועל עתיק ואת התחתון ז"א, ולמעשה שאלו איזו הנהגה פועלת עליהם. עונשם היה שבכלל חשבו שהצור התחתון עומד בפני עצמו ואינו בא מהעליון.

לכן לצור העליון, לסלע שהוא בחינת בינה ניתן לדבר בכדי להוציא מים ואין להכותו, שהכאה זו היא מעין הפרדה.

תלד) אמר רבי אבא: הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. האם שוטים היו ישראל, שלא ידעו דבר זה? והרי ראו השכינה לפניהם, וענני כבוד עליהם שסובבים אותם והם אמרו: הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. אנשים שראו זיו יְקר מלכם על הים. כמו שראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל. והם נמצאו שוטים, ואמרו, היש ה' בקרבנו אם אָין?

תלה) אלא רצו לדעת בין עתיקא הסתום מכל סתומים, שהוא כתר, שנקרא אָין, ובין ז"א, שנקרא הויה וע"כ לא כתוב:  אם יש ה' בקרבנו, אם לא כמ"ש: אם ילך בתורתי, אם לא, אלא היש ה' בקרבנו, אם אין.

תלו) א"כ למה נענשו? אלא על שעשו פירוד בין עתיקא לז"א. ועשו בנסיון, כמ"ש:  ועל נסותם את ה', אמרו ישראל, אם זה בקרבנו, נשאל באופן אחד. ואם זה, נשאל באופן אחר. וע"כ מיד כתוב: וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

תגיות: כבוד צדיקים, צור, סלע

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קטו-קיז

פרשת המן

אֵין חֲבֵרוּת פּרַטִית, חֲבֵרוּת הִיא רַק דֶּרֶך הַכְּלָל!

הכלל קובע לכל הפרטים, ושום פרט לא קובע לחברו, כך השבת קובעת לכל יום, ואין יום אחד קובע ליום אחר, לכן כל הימים הולכים כתף אל כתף וכולם נשואים לשבת. לכן מי שרוצה להתגאות על האחר טועה וצריך את כל הפרטים שיפעלו למען הכלל באחדות.

יום השישי שהוא בחינת הצדיק, הוא המקשר בין כל הפרטים אל הכלל, לכן כתוב יום השישי – היום המיוחד בו נברא האדם, הוא הצדיק שכל הבריאה מקבלת השפע דרכו.

ביום השישי לאחר השעה החמישית הייתה עליית נשמה לאדם, ועליה שנייה בין הערביים – הוא זה המקשר את כולם, בחינת יסוד, בחינת כל. וזהו שורש המאבק בין יוסף לאחיו, שלפי החוקים העליונים חייבים להתכופף אליו, שהרי הוא המֹשביר והכל עובר דרכו.

האהבה בינינו לבין הבורא יתברך, שהוא בחינת הכלל כבר קיימת, אין העדר ברוחני. כל שאנו עושים זה להוריד את החסמים ולגלות אותה, כל פרט לפי תפקידו בכלל. היגיעה הזו המוטלת עלינו באה כדי שנוכל להעריך, לשלם ולהחשיב את המקום האהבה כשותפים. מִי שֶׁטּוֹרֶח בָּעֶרֶב שַׁבָּת,  יוּכַל לְהוֹקִיר אֶת הַשַּׁבָּת.

hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שרטוט  מתוך השיעור:

דרך השתלשלות  אור האהבה (דרך ימי החול)  ללב (השבת)  –  מספירת החכמה אל המלכות (שהיא השבת- הלב המתוקן)

תיב) אמר רבי יהודה: בכל יום ויום מתברך העולם מיום ההוא העליון, כי כל שישה ימים מתברכים מיום השביעי, וכל יום נותן מברכה ההיא שקיבל ביום ההוא שלו. יום א' ניזונים מהחסד, יום ב' מהגבורה וכולם ניזונים מהשבת.

תיג) וע"כ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה  אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. משום שאינו נותן ואינו שואל יום זה לחברו, אלא כל אחד ואחד שולט בלבדו ביום ההוא שלו, כי יום אינו שולט ביום של חברו.

תיד) משום זה, כל אלו חמישה הימים שולטים ביומם. ונמצא בהם מה שקיבלו. ויום השישי נמצא בו יותר. יום השישי עם ה', מה שלא כתוב כן בשאר הימים, מורה, שהתחברה בו המטרוניתא, הנקראת ה', שהיא מלכות, לתקן שולחן אל המלך. ומשום זה יש בו ב' חלקים, מעצמו ומתיקון שמחת המלך במטרוניתא.

תטו) ולילה ההוא, שמחת המטרוניתא במלך וזיווג שלהם, ומתברכים כל שישה ימים כל אחד ואחד בלבדו. משום זה צריך האדם לסדר שולחנו בליל שבת (זו טהרה), משום ששורה עליו ברכות מלמעלה. וברכה אינה נמצאת על שולחן ריק. משום זה, תלמידי חכמים, שיודעים סוד הזה, זיווגם הוא מערב שבת לערב שבת.

תטז) רְאוּ  כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת. שבת הוא יום, שבו נחים שאר הימים, והוא כלל של כל אלו שישה ימים האחרים, וממנו הם מתברכים. וכן גם כנ"י נקראת שבת, שהיא בת זוגו של שבת. וזו היא כלה (הצדיק המשפיע נק' כל, והיא נק' כלה). שכתוב:  ושמרתם את השבת, כי קודש היא לכם. לכם, ולא לשאר העמים כמ"ש: ביני ובין בני ישראל. וזה הוא נחלת ירושת עולמים לישראל. וע"כ כתוב:  אם תשיב משבת רגלך. שכל הרגליך לא יהיו בשבת, אז קראת לשבת עונג.

תיז) אל ייצא איש ממקומו (של הקב"ה – העיר, רשות היחיד המאגדת את כל הפרטים לכלל אחד). ממקום שראוי ללכת, מחוץ לכל העיר. שכתוב:  ברוך כבוד ה' ממקומו, שהוא המלכות. וזהו מקום. שכתוב:  כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש היא. הוא מקום ידוע, שקוראים לו מקום, שנודע בכבוד העליון, מלכות.

תיח) ומשום זה, אזהרה הוא לאדם, המתעטר בעיטור הקדוש שלמעלה, ביום השבת, שלא ייצא מפיו דיבור של חול. משום שאם ייצא ממנו דיבור של חול, הוא מחלל יום השבת. חילול שבת בידיו, הוא בעשיית מלאכה. ברגליו

שיעור שמע

שאלות לחזרה ושינון בזהר בשלח קטו-קיז
1 מה ההבדל המהותי בין כל ימי השבוע ליום השישי?
2. במה שבת גדולה מכל הימים? והרי היא באה אחרי כולם לכאורה?
3. מהו הקשר המיוחד בין יסוד למלכות? אגב כך הסבר את שמותיהם, דהיינו שהיסוד נקרא כל והשבת שהיא המלכות נקראת כלה.
4. מהו אל יצא איש ממקומו ולמה זה כל כך חשוב דווקא בשבת?
5. מהו חילול שבת בפה מהו בידיים ומהו ברגליים?
6. מדוע ביום חול מותר לצאת ממקומו וביום שבת אסור?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קטו-קיז

פרשת המן

אֵין חֲבֵרוּת פּרַטִית, חֲבֵרוּת הִיא רַק דֶּרֶך הַכְּלָל!

הכלל קובע לכל הפרטים, ושום פרט לא קובע לחברו, כך השבת קובעת לכל יום, ואין יום אחד קובע ליום אחר, לכן כל הימים הולכים כתף אל כתף וכולם נשואים לשבת. לכן מי שרוצה להתגאות על האחר טועה וצריך את כל הפרטים שיפעלו למען הכלל באחדות.

יום השישי שהוא בחינת הצדיק, הוא המקשר בין כל הפרטים אל הכלל, לכן כתוב יום השישי – היום המיוחד בו נברא האדם, הוא הצדיק שכל הבריאה מקבלת השפע דרכו.

ביום השישי לאחר השעה החמישית הייתה עליית נשמה לאדם, ועליה שנייה בין הערביים – הוא זה המקשר את כולם, בחינת יסוד, בחינת כל. וזהו שורש המאבק בין יוסף לאחיו, שלפי החוקים העליונים חייבים להתכופף אליו, שהרי הוא המֹשביר והכל עובר דרכו.

האהבה בינינו לבין הבורא יתברך, שהוא בחינת הכלל כבר קיימת, אין העדר ברוחני. כל שאנו עושים זה להוריד את החסמים ולגלות אותה, כל פרט לפי תפקידו בכלל. היגיעה הזו המוטלת עלינו באה כדי שנוכל להעריך, לשלם ולהחשיב את המקום האהבה כשותפים. מִי שֶׁטּוֹרֶח בָּעֶרֶב שַׁבָּת,  יוּכַל לְהוֹקִיר אֶת הַשַּׁבָּת.

תיב) אמר רבי יהודה: בכל יום ויום מתברך העולם מיום ההוא העליון, כי כל שישה ימים מתברכים מיום השביעי, וכל יום נותן מברכה ההיא שקיבל ביום ההוא שלו. יום א' ניזונים מהחסד, יום ב' מהגבורה וכולם ניזונים מהשבת.

תיג) וע"כ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה  אֲלֵהֶם:  אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. משום שאינו נותן ואינו שואל יום זה לחברו, אלא כל אחד ואחד שולט בלבדו ביום ההוא שלו, כי יום אינו שולט ביום של חברו.

תיד) משום זה, כל אלו חמישה הימים שולטים ביומם. ונמצא בהם מה שקיבלו. ויום השישי נמצא בו יותר. יום השישי עם ה', מה שלא כתוב כן בשאר הימים, מורה, שהתחברה בו המטרוניתא, הנקראת ה', שהיא מלכות, לתקן שולחן אל המלך. ומשום זה יש בו ב' חלקים, מעצמו ומתיקון שמחת המלך במטרוניתא.

תטו) ולילה ההוא, שמחת המטרוניתא במלך וזיווג שלהם, ומתברכים כל שישה ימים כל אחד ואחד בלבדו. משום זה צריך האדם לסדר שולחנו בליל שבת (זו טהרה), משום ששורה עליו ברכות מלמעלה. וברכה אינה נמצאת על שולחן ריק. משום זה, תלמידי חכמים, שיודעים סוד הזה, זיווגם הוא מערב שבת לערב שבת.

תטז) רְאוּ  כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת. שבת הוא יום, שבו נחים שאר הימים, והוא כלל של כל אלו שישה ימים האחרים, וממנו הם מתברכים. וכן גם כנ"י נקראת שבת, שהיא בת זוגו של שבת. וזו היא כלה (הצדיק המשפיע נק' כל, והיא נק' כלה). שכתוב:  ושמרתם את השבת, כי קודש היא לכם. לכם, ולא לשאר העמים כמ"ש: ביני ובין בני ישראל. וזה הוא נחלת ירושת עולמים לישראל. וע"כ כתוב:  אם תשיב משבת רגלך. שכל הרגליך לא יהיו בשבת, אז קראת לשבת עונג.

תיז) אל ייצא איש ממקומו (של הקב"ה – העיר, רשות היחיד המאגדת את כל הפרטים לכלל אחד). ממקום שראוי ללכת, מחוץ לכל העיר. שכתוב:  ברוך כבוד ה' ממקומו, שהוא המלכות. וזהו מקום. שכתוב:  כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש היא. הוא מקום ידוע, שקוראים לו מקום, שנודע בכבוד העליון, מלכות.

תיח) ומשום זה, אזהרה הוא לאדם, המתעטר בעיטור הקדוש שלמעלה, ביום השבת, שלא ייצא מפיו דיבור של חול. משום שאם ייצא ממנו דיבור של חול, הוא מחלל יום השבת. חילול שבת בידיו, הוא בעשיית מלאכה. ברגליו, הוא ללכת חוץ מאלפיים אמה. תחת חזה דיצירה

תיט) אל ייצא איש ממקומו. זהו מקום מכובד של הקדושה. כי לחוץ ממנו, אלוהים אחרים הם. ברוך כבוד ה', זהו כבוד שלמעלה, מלכות שמחזה ולמעלה. ממקומו, זהו כבוד שלמטה, מלכות שמחזה ולמטה, העטרה של שבת, שנקרא מקום. משום זה, אל ייצא איש ממקומו. כי לחוץ ממנו אלוהים אחרים הוא. אשרי חלקו מי שזכה לייקר השבת. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב.

כל זמן שצריך לעבוד ביום חול בכדי להוציא את ניצוצות הקדושה, מותר לעבוד, אך כאשר כבר מופיעה השבת, היום של הקב"ה – אין מה לחפש את הקדושה, היא נמצאת. רק בן אמונה היודע לבקש בתפילה מעומק ליבו, יכול לקבל את ההטבה השלמה, היא השבת, השלמות, הכלל, מקור הברכה.

תגיות: השבת, ימי חול

שיעור שמע:

שאלות חזרה זהר בשלח קיב-קיד
1. מהם ג' הפירושים באות ת"א למושג לשד השמן?
2. מדוע כתוב איש כפי אוכלו ולא איש כפי אכילתו?
3. מה מלמדנו זה שכל אחד ליקט לפי האוכלים? ומה אנו לומדים מהמעשה שהביא על שפיטת משה?
4. כיצד לפי רבי ייסא יש את החלוקה של הדין והחסד בעולם? כיצד לפי רבי חייא? מה המחלוקת ומה אנו למדים מכך?
5. מה הפירוש ממעמקים קראתיך וכיצד הוא קשור לחכמה סתימאה?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קיב-קיד

פרשת המן

מי שאינו בן אמונה לוקח לעצמו שטויות.

לרשעים המתנהגים בעולם נגד הקו המוכתב מהעולמות העליונים, הקב"ה משנה את מנהגו והדברים הולכים ונעשים עבורם קשים יותר. כל הטרחה שלהם לשווא, תוספת המאמץ שלהם אינה מועילה. על האדם לתת רק יגיעה סבירה לפרנסתו הגשמית, ולהאמין שממילא התוצאה מגיעה מלמעלה. אך לפרנסת נפשו, ליו לתת יגיעה גדולה ככול האפשר. כך נוהג הצדיק ההולך בסדר נפשי התואם את החוקים העליונים, ובכך יוצר הרמוניה נפשית בתוכו, תוך מתאמץ לחדור למעמקי נפשו ולא לצוף ברדידות ובריחה מאחריות.

ת) אף כאן שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שטו בשטות של עצמם, ורצו להטריח עליו כמ"ש: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. ואחר כל טרחה הזאת לא עלה בידם, אלא כמ"ש:  וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ולא יותר. מי גרם להם זה? משום שלא היו בני אמונה.

תא) רבי יוסי שואל: מהו לשד השמן? יש אומרים שנילוש בשמן. ויש אומרים. מה השד משתנה לכמה אופנים, אף המן משתנה לכמה טעמים. כל טעם שהיו רוצים, היו טועמים בו. לשד השמן פירושו יניקה של שמן.

תב) רבי יצחק אמר: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, לָקָטוּ. והאם מי שאוכל מעט לקט מעט, ומי יותר לקט יותר? והרי כתוב:  לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר? אלא לפי האוכלים לקטו. זה משמע משכתוב:  אוכלו. כלומר, מי שאוכל אותו, ומשום זה לא כתוב: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ.

תג) שואל מהו הטעם שכל אחד לקט לפי האוכלים? אם אחז בעבד או באמה, ואומר ששלו הוא, וחברו בא ואמר, שלי הוא, קרבו לפני משה לדין. אמר להם, כמה נפשות בביתך וכמה נפשות בביתו של זה? אמר כך וכך. ואותה שעה, אמר להם משה, לקטו מחר, וכל אחד יבוא אצלי. למחר יצאו ולקטו ובאו לפני משה. שמו לפניו כלי והיה מודד אותו. אם עבד ההוא של זה, נמצא העומר של העבד באותו כלי, כי היה עומר אחד לכל נפש ונפש מביתו. מדד לזה, ונמצא חסר האוכל של העבד בכלי שלו, והיה עומר, אחד לכל נפש ונפש מביתו, אז אמר העבד הוא, של זה. שכתוב: איש לפי אוכלו לקטו. וכתוב: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם.

תד) כתוב עֶרֶב וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהוָה. ערב וידעתם, במה ידעו? אלא בכל יום ויום נמצאו מנהגי הקב"ה. בבוקר נעור החסד בעולם, ובזמן ההוא שנקרא ערב תלוי הדין בעולם. וכן העמדנוהו, שיצחק תיקן תפילת המנחה. ויצחק הוא גבורה. וע"כ, ערב וידעתם. כשיתעורר הדין בעולם, תדעו, שבדין הזה הוציא ה' אתכם ממצרים. ובוקר, וראיתם את כבוד ה', כי בזמן ההוא החסד נעור בעולם, וייתן לכם לאכול.

תה) רבי חייא אמר: להיפך כתוב: מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. בו בשעה התעורר הערב, הדין. ובזמן ההוא שהתעורר הדין, התעורר גם החסד בעולם כמ"ש: עֶרֶב וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. תדעו את החסד ההוא, שעשה עימכם בזמן הדין, והוציא אתכם מארץ מצרים. וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, שהיא המלכות. וכ"כ למה? בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם.

תו) אמר רבי ייסא: לא שינה הקב"ה מנהגיו, שיאיר החסד בערב, חוץ שאלו רשעי עולם משנים אותו, ומהפכים הרחמים לדין.

תז) ממן ההוא, עתידים הצדיקים לאכול לעוה"ב. והאם באופן ההוא שאכלו ישראל במדבר? לא, אלא יותר מהם, שלא היה בשלמות ההוא לעולם. מה הוא? הוא כמ"ש:  לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וכתוב:  עין לא ראתה אלקים זולתך.

תח) מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה, אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי. למה כתוב שיר המעלות סתם, ואינו מפרש מי אמרו? אלא שיר המעלות, פירושו, שעתידים כל בני העולם לומר זה, כי שיר הזה עתיד לאומרו לדורות עולם.

תט) ממעמקים קראתיך. כל מי שמתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש בקשותיו ולהתפלל מעומק הלב, כדי שיימצא ליבו שלם בהקב"ה, ויכוון ליבו ורצונו כמ"ש: ממעמקים קראתיך (ממעמקים – מאריך אנפין מהחוכמה דרך בינה) והרי כתוב:  בכל ליבי דרשתיך? ומקרא זה די להתפלל בכל לב, ולמה צריך ממעמקים?

תי) אלא כל אדם שמבקש בקשתו לפני המלך, צריך שיכוון דעתו ורצונו לשורש השורשים, להמשיך ברכות מעומק הבור, כדי שייזלו ברכות ממעיין של כל. המקום, שיוצא ממנו אותו הנהר, שהוא חו"ס כמ"ש: ונהר יוצא מעדן. עדן חכמה. נהר בינה, שיצאה לחוץ מראש א"א, שהוא חו"ס. וכתוב: נָהָר פְּלָגָיו, יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים. וזהו נקרא, ממעמקים. עומק כל, עומק הבור, שמעיינות יוצאים ונמשכים ממנו לברך כל. וזהו ההתחלה להמשיך ברכות מלמעלה למטה.

תיא) אמר רבי חזקיה: כשעתיקא הסתום מכל סתומים רוצה לזמן ברכות לעולם, הִשרה הכל (הרצונות) והכליל הכל בעומק העליון ההוא, שהוא חו"ס דא"א, מבחינת מה שהבינה יוצאת ממנו לחוץ. ומכאן שואב ונמשך נהר, שהוא בינה. שנחלים ומעיינות יוצאים ממנו, שהם המוחין. ומושקים הכל ממנו, שכל המוחין של זו"ן ובי"ע נמשכים משם. ומי שמתפלל תפילתו, צריך לכוון ליבו ורצונו להמשיך ברכות מעומק של הכל הזה, כדי שתתקבל תפילתו וייעשה רצונו.

תגיות: ממעמקים קראתיך.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קיב-קיד

פרשת המן

מי שאינו בן אמונה לוקח לעצמו שטויות.

לרשעים המתנהגים בעולם נגד הקו המוכתב מהעולמות העליונים, הקב"ה משנה את מנהגו והדברים הולכים ונעשים עבורם קשים יותר. כל הטרחה שלהם לשווא, תוספת המאמץ שלהם אינה מועילה. על האדם לתת רק יגיעה סבירה לפרנסתו הגשמית, ולהאמין שממילא התוצאה מגיעה מלמעלה. אך לפרנסת נפשו, ליו לתת יגיעה גדולה ככול האפשר. כך נוהג הצדיק ההולך בסדר נפשי התואם את החוקים העליונים, ובכך יוצר הרמוניה נפשית בתוכו, תוך מתאמץ לחדור למעמקי נפשו ולא לצוף ברדידות ובריחה מאחריות.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח קט-קיא
1. מהם המייחלים לחסדו שזה הפירוש ליראיו לפי רבי אבא?
2. מדוע מתפאר הקב"ה בתפילין שמניח היהודי?
3. מה הקשר עפ"י רבי ייסא בין תפילה לבין קניית האמונה?
4. הצורה שבה לקטו את המן היא דרך הבדיקה להיות האדם בן אמונה או שאינו, הסבר דרך בדיקה זו.
5. מדוע בטן רשעים תחסר?
6. מהו ההסבר לכך שבני אמונה יכולים לטעום כל טעם שרוצים לטעום ולא משנה מה טועמים ולעומת זאת הנחש כל דבר שהוא אוכל ולא משנה מה הוא טועם טעם של עפר?
7. מהו שכתוב על חלק מהעם "שטו העם ולקטו"? ומה מצביע על כך שטחנו ברחים או דכו במדוכה?
8. מה אתה למד מאות שצ"ט על אלו שרדופים אחרי מזון עולם הזה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח קט-קיא

פרשת המן

רְשָׁעִים הֵם אֵלּוּ הַהוֹלְכִים עֲקַלְקַלּוֹת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה.

הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ כְּלוֹמַר אֵלּוּ הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים בְּכָל יוֹם וְיוֹם לְבַקֵּשׁ רָצוֹן אֱמוּנִי מִן הַקַּב"הַ – הֵם אֵלּוּ הַרוֹצִים בַּקֶּשֶׁר, בְּיַחַד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרֵך, וְלֹא אִלּוּ המחפשים עוֹד עֹושֶׁר גַּשְׁמִי. צַדִּיק אֹכֶל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וְלֹא לשׂוֹבַע כּרֵיסוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסָר. הַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָרֵא הַשֵּׁם אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כֵּפּרַט לֹא שָוֶוה כְּלוּם, אֶלָּא כְּחֵלֶק מֶהַכְּלָל בּוֹ עָלַי לְמַלֵּא תפקידי,  בָּאֱמוּנָה וּבֵּהתְאֵם לחוקים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַכְּלָל – הוּא הַקַּב"הַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.  הָשְׁפַּע מִתְחָדֶשׁ בְּכָל יוֹם וּמַגִּיעַ מהכלל וְלֹא מֶהַמָּקוֹם הַפְּרָטִי מִמֶּנּוּ מְבַקְשִׁים.

כאמור האוכל המשובח לנשמה הוא החוכמה כפי שכתוב: החוכמה תחייה בעליה. לכן כשבא אדם לבקש בתפילה פותח את ידך, שיבקש רצון אמוני שהוא הכלי בעזרתו ניתן לקבל את הלחם של העוסקים בתורה.

כאן הצדיק לא מתפלל על המזון הגשמי אלא על ההזדמנות שיש לו, אלא דרך המזון להתקשר עם נותן המתנה, ולכן עסוק הוא בהכנה הנפשית לפני הסעודה, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל-כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם.

כמה חופש יש בלהיות בעל אמונה ולא עבד לתאוות.

שפז) רבי אבא פתח: רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. כמה יש לבני אדם ללכת בדרכיו של המלך הקדוש, וללכת בדרכיה של התורה, כדי שימצאו ברכות לכולם לעליונים ולתחתונים. על הרוצה לזכות בברכות דהיינו ברצון האמיתי, ללכת בדרכי התורה.

שפח) כתוב: יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. משום שבשביל ישראל למטה, שמעלים מ"ן, הקב"ה מתפאר למעלה. ומה פאר שלו? שמניח תפילין, ע"י המן, שישראל מעלים. יוצאים מוחין לז"א, שנקראים תפילין, שמתחבר בהם צבעים להתפאר. כי ד' פרשיות הם ג' צבעים לבן אדום ירוק, המתחברים לג' קווים להאיר בכל השלמות. הנחת תפילין אומרת שאדם רוצה להתנהג כמו אריך אנפין שמקבל באור מקיף אור מעתיק אקדישה, ומאחור בא לקדמת המצח, ואז חיבור לאור המקיף וישר לבורא. לכן בשבת ויום טוב כבר נמצא האור המקיף ואין מניחים.

שפט) רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו. הלוא רוצה ה' ביראיו, היה צריך לומר? אלא, הוציא רצון הזה ורצה בו את יראיו היראים ממנו. ומי הם היראים, שהוציא להם הרצון הזה? אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ כלומר, אלו המצפים ומחכים בכל יום ויום לבקש מזונם מן הקב"ה. זה משמע  מהכתוב:  המייחלים לחסדו. מי לא מייחל לחסדי השם? אלא המייחלים לחסדו הם אלו המבינים שכל מה שהבורא נותן זה חסד, ובאים אליו ביראת הרוממות, בכבוד שקטן מתבטל בפני גדול ולא חלילה ביראת המפחד שלא יקבלו מבוקשם.

שצ) רבי ייסא לא יתקין סעודתו בכל יום עד שיתפלל תפילתו לפני הקב"ה על מזונות. לא נתקנת הסעודה עד שתהיה נתונה מבית המלך. אחר שיתפלל תפילתו לפני הקב"ה, יחכה שעה אחת, ויאמר, כבר הזמן שניתנה מבית המלך. מכאן ולהלאה יתקינו הסעודה. וזהו הדרך של יראי הקב"ה יראי חטא.

שצא) אלו הרשעים ההולכים עקלקלות בדרכי התורה, כתוב בהם: הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ  מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף, יַיִן יַדְלִיקֵם. וע"ז כתוב: רוֹצֶה יְהוָה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. ובזה ניכרים אלו בני האמונה בכל יום ויום כמ"ש: וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. יום ביומו כתוב:  ולא דבר יום ליום אחר.

שצב) וכ"כ למה? לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. באכילה ניכרים אלו בני האמונה, שבכל יום ויום הם הולכים בדרך הישר בתורה. מכאן, צדיק אוכל לשובע נפשו. אחר שהשביע נפשו בתפילה ובקריאה בתורה, הוא אוכל.

שצג) רבי שמעון אמר: עד שלא נתן הקב"ה התורה לישראל, הבחין בין אלו בני האמונה ובין הרשעים שאינם בני אמונה, ואינם רוצים בתורה. ובמה הבחין אותם? במן. כמו שנאמר, אנסֶנו. וכל אלו הנמצאים, שהם בני אמונה, רשם אותו הקב"ה ברושם של ספירת החסד כמ"ש: המייחלים לחסדו. וע"כ למען אנסנו. וכל אלו שאינם נמצאים בני אמונה, הסיר מהם ספירה עליונה הזו. והמן הכריז ואמר, ובטן רשעים תחסר. ועם כל זה לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.

שצד) בשעה ההוא נשלמו ישראל למטה כעין של מעלה, כמ"ש:  וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם. שהתחזק האילן הקדוש, ז"א, בי"ב גבולים, בד' צדדי העולם, חו"ג תו"מ, בג' קווים בכל צד מד' צדדי העולם חו"ג תו"מ, והם י"ב גבולים, שהם שתים עשרה עינות מים. והתחזק בע' (70) ענפים, שהם ע' (70) שרים, ע' (70) תמרים, והכל כעין של מעלה. הגבול הוא החומר המאפשר להרגיש את הצורה.

שצה) בשעה ההיא נוטף טל הקדוש. כלומר, שפע, המכונה טל, מעתיקא הסתום, שהוא כתר. וממלא את ראשו של ז"א, המקום שנקרא שמים. ומטל ההוא של אור העליון הקדוש, היה נמשך ויורד המן למטה. וכשהיה יורד, היה מתפזר כמו קרומים קרומים ונקרש למטה כמ"ש: דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ.

שצו) כל אלו בני האמונה יוצאים ולוקטים ומברכים עליו את השם הקדוש. ומן ההוא היה מעלה ריחות של כל הבשמים שבגן עדן, כי בו נמשך ויורד למטה. כששׂם אותו, כל טעם שהיה רוצה לטעום, טעם אותו. ומברך למלך הקדוש העליון.

שצז) ואז המן מתברך במעיו, והיה מסתכל וידע למעלה וצפה בחכמה עליונה. וע"ז הם נקראים דור דעה. ואלו היו בני אמונה. ולהם ניתנה התורה להסתכל בה, ולדעת דרכיה.

שצח) ואלו שלא נמצאו בני אמונה, כתוב בהם: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. מהו שטו, שטות היו לוקחים לעצמם, משום שלא היו בני אמונה. כתוב בהם, וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה. מי הטריח אותם כל כך? אלא שהם לא היו בני אמונה. ובמקום אמונה ותיקון נפשי מחפשים עוד הלכות ומעשים חיצוניים להרבות בהם בכדי לצאת לידי חובה.

שצט) כעין זה אלו שאינם מאמינים בהקב"ה, אינם רוצים להסתכל בדרכיו. והם רוצים להטריח עצמם כל יום אחר מזון. ימים ולילות. מפחד, אולי לא יעלה בידם פת לחם. מי גרם להם זה? משום שאינם בני אמונה.

ת) אף כאן שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שטו בשטות של עצמם, ורצו להטריח עליו כמ"ש: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. ואחר כל טרחה הזאת לא עלה בידם, אלא כמ"ש:  וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ולא יותר. מי גרם להם זה? משום שלא היו בני אמונה.

תגיות: אמונה, מזון לנשמה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קט-קיא

פרשת המן

רְשָׁעִים הֵם אֵלּוּ הַהוֹלְכִים עֲקַלְקַלּוֹת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה.

שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, דהיינו שטות היו לוקחים לעצמם, משום שלא היו בני אמונה וכתוב בהם: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה. הם אלו שבמקום אמונה ותיקון נפשי מחפשים עוד הלכות ומעשים חיצוניים להרבות בהם בכדי לצאת לידי חובה.

הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ כְּלוֹמַר אֵלּוּ הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים בְּכָל יוֹם וְיוֹם לְבַקֵּשׁ רָצוֹן אֱמוּנִי מִן הַקַּב"הַ – הֵם אֵלּוּ הַרוֹצִים בַּקֶּשֶׁר, בְּיַחַד עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרֵך, וְלֹא אִלּוּ המחפשים עוֹד עֹושֶׁר גַּשְׁמִי. צַדִּיק אֹכֶל, לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וְלֹא לשׂוֹבַע כּרֵיסוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסָר. הַצַּדִּיק מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת יָרֵא הַשֵּׁם אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כֵּפּרַט לֹא שָוֶוה כְּלוּם, אֶלָּא כְּחֵלֶק מֶהַכְּלָל בּוֹ עָלַי לְמַלֵּא תפקידי,  בָּאֱמוּנָה וּבֵּהתְאֵם לחוקים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הַכְּלָל – הוּא הַקַּב"הַ שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.  הָשְׁפַּע מִתְחָדֶשׁ בְּכָל יוֹם וּמַגִּיעַ מהכלל וְלֹא מֶהַמָּקוֹם הַפְּרָטִי מִמֶּנּוּ מְבַקְשִׁים.

כאמור האוכל המשובח לנשמה הוא החוכמה כפי שכתוב: החוכמה תחייה בעליה. לכן כשבא אדם לבקש בתפילה פותח את ידך, שיבקש רצון אמוני שהוא הכלי בעזרתו ניתן לקבל את הלחם של העוסקים בתורה.

כאן הצדיק לא מתפלל על המזון הגשמי אלא על ההזדמנות שיש לו, אלא דרך המזון להתקשר עם נותן המתנה, ולכן עסוק הוא בהכנה הנפשית לפני הסעודה, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל-כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם.

כמה חופש יש בלהיות בעל אמונה ולא עבד לתאוות.

hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קו-קח

פרשת המן

הַמָּזוֹן הַמְשׁוּבָּח בְּיוֹתֵר לַנְשָׁמַה, הוּא פְנִימִּיוּת הַתּוֹרָה.

זהו המזון הרוחני של החברים העוסקים בתורה, ובכך מתחזקים מבחינה נפשית.

חוכמת הקבלה מלמדת את הכללים, את החוקים בעולמות העליונים המתאימים בדיוק לנשמה, הוא מקור המזון הנשמתי המשובח ביותר.

הנשמה של כל אחד משוועת לקבל מהקב"ה רצון אמיתי לרוחניות, עֵינֵי-כֹל, אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ לפי דרגתם, ומזה הם ניזונים. כולם רוצים רצון אמוני, רצון אמיתי שיאפשר קבלת האור המתאים לנשמה. לכן יש לפתח רעב לרוחניות אמיתית וממנה לקבל את החיות. ואז פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן – מה שמשביע לכל חי זה לא מזון גשמי אלא רצון, רצון לדבקות בהשם, הוא המחייה את האדם.

נדמה לאנשים ברחוב שנפש בריאה בגוף בריא פירושו שמי שרוחני בריא יותר בגופו. זו תפיסה מיסטית השייכת לאנשים גשמיים גופניים. יש להבחין בין מזון הגוף לבין המזון הבא לנשמה, ולא תמיד ישנה הלימה בין החיצוניות לבין הפנימיות.

המזון הטוב ביותר לנשמה הוא פנימיות התורה, ועל כל אחד להתרגל לעכל אותו. עד אשר יהיה אדם מסוגל לכך לאחר יגיעה גדולה, עליו לשלב מזון גשמי.

אדם האוכל בשר פרה איך יחשוב שדבר מת יתן בו חיות, שהרי אין נותן מה שאין בו, אלא הנשמה נותנת את החיים ע"י הגירוי שקבלה מהבשר. אם הנשמה מגורה ע"י החוכמה העליונה, היא ניזונה מרמה גבוה הרבה יותר. כך ניתן לראות אדם שיוצא משעור תורה פנימי חזק, מרגיש שמחה ומקבל חיות דווקא ממקור עליון.

על האדם להכריח עצמו להתעסק בדבר האמיתי, להחשיב את הדבר, לפרסם ולהיות מוכן לשלם על כך, ואז יוכל להיות ניזון גם ממקור גבוה שיגרה את הנשמה לתת לו חיות.

שיעור שמע:

שאלות חזרה

1. מה עוזר לאדם ללמד עליו זכות לפני המלך כאשר מגיע ליום הדין?
2. מדוע עפ"י דברי רשב"י שומע ה' אל אביונים יותר מאשר לאדם אחר?
3. השווה בין הסיפור על ר' יסא לסיפור על ר' יצחק, והראה את הקשר בין מה שמספר לנו על אשרי משכיל אל דל וגו".
4. מהם ג' סוגי הלחם, ומה הדרך לקבל כל אחד מהם?

בְּשַׁלַּח קג-קה

פרשת המן

שְׁלוֹשָׁה סוּגֵי לֶחֶם – רַק תִּבְחַר

המן הוא לחם הבא מן השמים דהיינו רצון להשפיע, אך כאן אין עדיין את השיתוף של הנברא, והרי את החיוּת מקבל האדם מהיותו משפיע, ואור גדול עוד יותר, מרצון לקבל בעל מנת להשפיע, ובכדי לפתח תכונה נפשית זו, חייב הוא לעזור לעני.

חולי הוא מצב נפשי בו נחלש אדם באמונתו, והוא מרגיש כבול בשלשלאות.

שסד) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם. רבי יהודה אמר: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל-דָּל  בְּיוֹם רָעָה, יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה, בשעה שאדם שוכב בבית חוליו, הוא נתפש לשליטים של המלך, ראשו בשלשלת, רגליו באזיקים, כמה חיילים שומרים אותו מצד זה ומצד זה שלא יברח, איבריו כולם במיצר, ולוחמים אלו באלו, אכילה הוסרה ממנו.

שסה) בזמן ההוא פוקדים עליו מֵליץ, ללמד עליו זכות לפני המלך כמ"ש: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. בשעה ההיא, אשרי חלקו של אדם, שנכנס אליו ומלמדו דרך להצילו מן הדין כמ"ש: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל.

משכיל אל דל דהיינו נותן שֹכל ישר לאדם במצוקה ודרך להימלט מאחר והוא עצמו עזר לדל, לרצון להשפיע הבלתי מורגש שבתוכו, ובכך קונה לו סנגור בשמים, שיצילהו ויחזקהו באמונה ביום רעה.

כאשר הדין הקשה תופס את האדם, רואה הוא שהוא כועס, במתח, עצבות – כאן עליו לעזור לעני, שזו הבחינה הנפשית שאינה מקבלת מזון בעולם הזה, כאן עליו להתגבר על הגאווה, לוותר על הרצונות המקולקלים שגואים בתוכו, ולהתחיל לחפש ולהחשיב את העני שבנפשו, ואותו ברצון לפרנס.

שסו) אמר רבי חייא, ואיך יכול להציל את החולה? שילמד אותו דרך החיים, לשוב לפני אדונו. אז נעשה מליץ עליו למעלה, והוא ניצול. מה שכרו? הוא כמ"ש:  בְּיוֹם רָעָה, יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה. פירוש אחר כמ"ש:  אשרי משכיל אל דל. מפני שגדול מאוד הוא השכר של העוזר לדל לפני הקב"ה.

שסז) כתוב: כי שומע אֶל אביונים ה'. ולמה אל אביונים שומע ולא לאחר? משום שהם קרובים יותר אל המלך, כמ"ש:  לב נשבר ונִדְכֶּה אלקים לא תִבְזֶה. ואין לך בעולם לב שבור, כמו אביון. כל בני העולם נראים לפני הקב"ה בגוף ונפש. ועני אינו נראה לפני הקב"ה, אלא בנפש לבד, כי גופו שבור. והקב"ה קרוב לנפש יותר מלגוף.

שסח עני אחד היה בשכנות של רבי ייסא ולא היה מי שישגיח עליו. והוא היה מתבייש, ולא התקיף (לא דרש עזרה מ) בני אדם. יום אחד היה חולה ונכנס אליו רבי ייסא, שמע קול אחד שאמר צדק צדק, היינו שמסר דין לשמים. הנפש פורחת ממני ועוד לא הגיע הזמן, אוי לבני העיר שלא נמצא בהם מי שישיב נפשו אליו. קם רבי ייסא נתן בפיו מי תאנים ומדה של יין מרוקח. בקע זיעה בפניו ושב רוחו אליו.

שסט אחר כך בא ושאלו לו. אמר חייך רבי הנפש יצאה ממני והגיעה לפני כסא המלך ורצתה להשאר שם, אלא שרצה הקב"ה לזכותך והכריזו עליך: עתיד הוא רבי ייסא להעלות רוחו, ולהתקשר באדרא (כינוס) קדושה אחת, שעתידים החברים להעיר בארץ. והתיקנו שלשה כסאות העומדים לך ולחבריך, רבי יוסי ברבי יעקב ורבי חזקיה שיצאו נשמתם באדרא זו. מיום ההוא והלאה היו משגיחים עליו בני עירו.

שע עוד עני אחד עבר לפני רבי יצחק והיה בידו חצי מעה כסף. אמר לו לרבי יצחק: השלם לי ובני ולבנותי את נפשינו. אמר לו ואיך אשלים את נפשכם, שהרי אין אצלי רק חצי מעה? אמר לו בזה אשלים אני (מסופק) בחצי מעה אחרת שיש אצלי – הוציאה ונתן לו.

שעא הראו לו בחלומו שהיה עובר בשפת ים גדול (זו המלכות, מידת הדין), ורצו להשליכו בתוכו. ראה את רבי שמעון שהושיט ידו כנגדו, ובא עני ההוא (שנתן לו צדקה), והוציאו ונתנו בידיו של רבי שמעון וניצל. כשהקיץ נפל בפיו מקרא זה: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל  בְּיוֹם רָעָה, יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה.

הרגשתי שזורקים אותי ובזכות הצדקה ניצלתי

לחם עוני זו בחינה נפשית של מי שמוכן לוותר על גאוותו ולאכול מצה, כלומר מוותר על רצונות ותאוות שאינן מקרבות אותו למטרה, ומזין את הרצונות העניים, דהיינו שלא מרגישים בהם חיות וחשיבות , אך הם האמיתיים, כמו למשל קיום המצוות שלעיתים אינו מרגיש בהם חשיבות. רק כך יכול אדם לצאת ממצרים, ממייצרי הנפש. וכאשר פועל כך באמונה, אז גם כאשר נמצא הוא במדבר רוחני ומרגיש שאין לו כלום, יכול לזכות בטל מן השמים, בלחם שהוא רצון להשפיע הנק' שמים.

דרגה גבוהה מזו של ההשפעה נמצאת אצל החברים העוסקים בתורה ממקום עליון. כאן לא רק שמוותרים על רצון לקבל שהוא צד שמאל, אלא עובדים בקו אמצעי ומקבלים ישירות מעתיקה קדישה – קשר ישיר לקב"ה.

שעב) בכל יום ויום נוטף טל של עתיקא קדישא לז"א, ומתברכת כל שדה התפוחים הקדושים, מלכות, ומטל ההוא נמשך לאלו שלמטה. ומלאכים הקדושים ניזונים ממנו, כל אחד לפי אוכלו. וכתוב: לחם אבירים אכל איש. כלומר, הטל הוא לחם מלאכים. וממזון ההוא, שהוא המן, אכלו בני ישראל במדבר. יש כבר לחם מוכן מהשמים לאלו שזכאים.

שעג) אמר רבי שמעון: כמה בני אדם ניזונים בזמן הזה ממנו, ומי המה? אלו הם החברים העוסקים בתורה ימים ולילות. וכי יעלה על דעתך ממזון ההוא ממש, שישראל אכלו במדבר, לא אלא כעין מזון ההוא ממש, ששקול פי שניים, על המן שאכלו ישראל במדבר. יש לחם עוני, מצה. יש לחם משמים, טל. ולחם גבוה יותר משניהם, הלחם של לומדי הפנימיות בלילות.

שעד) ישראל, כשבאו והתדבקו במלך הקדוש, בשביל הגילוי של הרושם הקדוש, של המילה, זכו אז לאכול לחם אחר עליון יותר, ממה שהיה בתחילה. היות ועשו ברית ושמרו עליה, באו במדבר וזכו למן. בתחילה, כשיצאו ישראל ממצרים, באו בלחם שנקרא מצה, שהוא מלכות. ועתה זכו ונכנסו לאכול לחם אחר, עליון יותר, ממקום עליון כמ"ש:  הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שהוא ז"א. ובזמן ההוא נמצא לישראל ממקום הזה. זכו לטל בזכות שקיבלו ביראה לחם עוני, מצה  

המבטל את האגו ועוזר לעני, זוכה ללחם מן השמים.

החברים העוסקים בתורה, ממקום אחר עליון יותר ניזונים כמ"ש: החכמה תחייה בעליהָ, שהוא מקום עליון יותר, מז"א.

תגיות: עזרה לעני, עזרה לרצון אמיתי.

שאלות:

מה עוזר לאדם ללמד עליו זכות לפני המלך כשמגיע יום הדין ?

מדוע על פי דברי רבי שמעון, שומע ה' אל אביונים יותר מאשר לאדם אחר?

השווה בין הסיפור לרבי ייסא לרבי יצחק והראה את הקשר על הכתוב אשרי משכיל אל דל?

מהם ג סוגי הלחם ומה הדרך לקבל כל אחד?

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח קג-קה

פרשת המן

שְׁלוֹשָׁה סוּגֵי לֶחֶם – רַק תִּבְחַר

לחם עוני זו בחינה נפשית במי שמוכן לוותר על גאוותו ולאכול מצה, כלומר מוותר על רצונות ותאוות שאינן מקרבות אותו למטרה, ומזין את רצון האמת – העני שלא מרגישים בו חיוּת וחשיבות. רק כך יכול אדם לצאת ממצרים, ממייצרי הנפש. וכאשר פועל באמונה, אז גם כאשר נמצא במדבר רוחני, ומרגיש שאין לו כלום, יכול הוא לזכות בטל מן השמים, בלחם שנקרא רצון להשפיע. אך כאן אין עדיין את שיתוף הנברא, והרי את החיוּת מקבל האדם מהיותו משפיע.

דרגת לחם גבוהה מזו נמצאת אצל החברים העוסקים בפנימיות התורה בלילות. כאן לא רק שמוותרים על רצון לקבל שהוא צד שמאל, אלא עובדים בקו אמצעי ומקבלים ישירות מעתיקה קדישה – קשר ישיר לקב"ה. מלחם זה מפיקים אור גדול עוד יותר, ומוכנים לקבל בעל מנת להשפיע.

כאשר הדין הקשה מתוח ומרגיש האדם כעס, לחץ עצבות – כאן עליו לעזור לעני, שזו הבחינה הנפשית שאינה מקבלת מזון בעולם הזה, כאן עליו להתגבר על הגאווה, לוותר על הרצונות המקולקלים שגואים בתוכו, ולהתחיל לחפש ולהחשיב את העני שבנפשו, ואותו לפרנס.

מַשְׂכִּיל אֶל דָּל דהיינו נותן שֹכל ישר לאדם במצוקה ודרך להימלט מאחר והוא עצמו עזר לדל, לרצון להשפיע הבלתי מורגש שבתוכו, ובכך קונה לו סנגור בשמים, שיצילהו ויחזקהו באמונה ביום רעה.

הָמְבָטֶל אֶת הַאֶגֹּו וֵעוֹזֶר לְעָנִי, זוֹכָה לְלֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח ק-קב
1. מהו ויאמר בכתוב "ויאמר אם שמוע" מי אמר ולמי? וממה לומדים זאת? הן לפי רבי חזקיה והן לפי רבי יוסי.
2. מדוע אומר רבי אבא שכאשר פועל מילה ופריעה זוכה גם ב-ב' החלקים של נצח והוד?
3. כיצד שמירה על בחינת המילה והפריעה מביאה את האדם עד למלך הקדוש?
4. כנגד אילו ד' יש שמירה למלך הקדוש, דהיינו לברית?
5. מדוע ומהו שאסור לקרב אל אשה בנדת טומאתה לגלות ערותה?
6. מהם ב' הפירושים ל"חגור חרבך על ירך"?
7. כיצד קשור רפואה של כל מחלות במצרים לשמירה על הברית?
8. מהיכן אנו למדים שהקרבה של ישראל להר סיני תלויה בשמירה על הברית?
"

בְּשַׁלַּח ק-קב

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה

שְׁמִיעָה לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַכָּוונָּה לֶשׁמִּירָת הַבְּרִית.

וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה – ולא בעינך. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר – לא לומר אני חי את הרגע, אלא לחיות את הנצח, את התכלית בכל רגע. בשמירת הברית אין הכוונה סתם לשבת בשיעור ולשמוע את הדברים מבחוץ, אלא לתת יגיעה בכדי להגיע לשמירת המחויבות והמסגרת ברצון רציף לדבקות. הסגולה לחיבור זה מחייבת אמונה בכלל העליון המשפיע דרך היסוד שזוכה מנצח והוד.

אדם השומר על הברית מילה ופריעה, יכול להגיע לקשר עד המלך הקדוש. לשם כך צריך הוא לנהוג בזהירות באיזה רצון מותר לו להשתמש ובאילו רצונות אוסרת התורה לפעול. וגם כאן עליו להתגבר בכבישת היצר, לזרז עצמו בתחבולות כדי לתת את היגיעה הדרושה, שהרי כל עבודה אחרת היא זרה. הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ – עליך לעשות את העבודה ובעצמך חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, הרי לא ילבישו אותך מבחוץ.

ואם תשמור כך את הברית תוכל לזכות ל: אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ. ה' ירפה אותך מהרצון לקבל לעצמך.

שנ) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. מי אמר, אם שמוע תשמע? הקב"ה אמר כמ"ש: ואל משה אמר עלה אל ה', המלכות. אם היה אומר הקב"ה, היה צריך לומר, עלה אלי. אף כאן פירושו המלכות. יש לעלות למלכות, לשכינה הקדושה, דהיינו למקום הנפשי המשותף.

שנא) משמע משכתוב מקודם לכן: וַיִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה עֵץ. מכאן שפירושו של ויאמר, שהקב"ה אמר מילה זו. וכתוב:  לקול ה' אלקיך. הלוא לקולי היה צריך לומר? פירושו לקול הזה שנכנסו בו ע"י המילה, שהוא קול המלכות, וע"כ לא נאמר לקולי. קול זה צורה דהיינו ז"א. קול של המלכות זו המילה, הוצאת העורלה.

שנב) אחר שנגלה בישראל רושם הקדוש, נכנסו בב' חלקים הקדושים, יסוד ומלכות. ע"י מילה זכו למלכות, וע"י פריעה ליסוד. וכיוון שנכנסו באלו השניים, נכנסו גם בנו"ה, כי כשיתעלו בנו"ה, יתחברו ביסוד ומלכות. ולא ימנעו ברכות, שיסוד ישפיע למלכות. ומשום זה יגיעו באלו עד המלך הקדוש, ז"א בחינת חג"ת, וכאן צריכים תמיכה של ב' רגלים.

שנג) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. ויאמר, זה המלך הקדוש. ומהו אמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך. כי ה' אלקיך אש אוכְלה הוא, כנ"י, המלכות. וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, זהו צדיק, שנקרא ישר. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, זהו נצח. וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, זהו הוד. כיוון שנכנסו באלו מלכות ויסוד ונו"ה. הרי הגיעו למלך הקדוש, ת"ת, שמקומו אחר נצח. וע"כ אח"כ כתוב:  כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ. כי אני ה', זהו המלך הקדוש, ת"ת.

שנד) נשמע, שכל מי ששומר הרושם הקדוש הזה, מילה, עולה ממנו עד המלך הקדוש העליון (תפארת). משמע, שנו"ה, שמתקבץ בהם הזרע לברכה, ושמן משחת קודש שיורים אותו בפי האַמה, יסוד, התקשרו יחד. והמלך העליון, ת"ת, עליהם, ונקשרו בו. ועל כך מי שנכנס ביסוד ומלכות ע"י מילה ופריעה, ושומר אותם, נקשר בנו"ה, ונכנס בהם, ואז מגיע למלך קדוש, ת"ת. צריך להיקשר לדעת שזו בחינת משה שהוא הפנמיות ליעקב ת"ת, ויוסף היסוד לתת לבחינת המלכות.

שנה) ודאי מי שזכה בצדיק, יסוד, זכה בנו"ה, מפני שיסוד כולל בתוכו נו"ה. והם שלושה שהתברכה בהם כנ"י, מלכות. ומי שזכה בהם, זכה במלך הקדוש, ת"ת, ונכנס בכל הארבע ספירות, נצח הוד יסוד מלכות.

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח ק-קב

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה

שְׁמִיעָה לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַכָּוונָּה לֶשׁמִּירָת הַבְּרִית.

וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה – ולא בעינך. וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר – לא לומר אני חי את הרגע, אלא לחיות את הנצח, את התכלית בכל רגע. בשמירת הברית אין הכוונה סתם לשבת בשיעור ולשמוע את הדברים מבחוץ, אלא לתת יגיעה בכדי להגיע לשמירת המחויבות והמסגרת ברצון רציף לדבקות. הסגולה לחיבור זה מחייבת אמונה בכלל העליון המשפיע דרך היסוד שזוכה מנצח והוד.

אדם השומר על הברית מילה ופריעה, יכול להגיע לקשר עד המלך הקדוש. לשם כך צריך הוא לנהוג בזהירות באיזה רצון מותר לו להשתמש ובאילו רצונות אוסרת התורה לפעול. וגם כאן עליו להתגבר בכבישת היצר, לזרז עצמו בתחבולות כדי לתת את היגיעה הדרושה, שהרי כל עבודה אחרת היא זרה. הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ – עליך לעשות את העבודה ובעצמך חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, הרי לא ילבישו אותך מבחוץ.

ואם תשמור כך את הברית תוכל לזכות ל: אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ. ה' ירפה אותך מהרצון לקבל לעצמך.