מאמר יִקָּווּ הַמַּיִם

אהבה בלי יראה מוקדמת לא תחזיק!

וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

לאה מייצגת באדם את ההשקפה, ההכרה העליונה החלק המכוּסה, יִקָּווּ הַמַּיִם, מקום בו לא משתמשים ברצון לקבל ואין צורך בכלים בפועל, אך זו הכנה נצרכת בבחינת היראה.

רחל — הלב, בו ניתן לראות ולעשות עבודה בפועל — גילוי, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, עניין ראיה הוא אור החוכמה. וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן – תוׂלה את עניין הקשת בגילוי החוכמה, שהקשת מראה את ג' הקווים/גוונים שדרכם צריך לעשות זיווג לחוכמה.

בא לספר לנו על רחל, שהיא בחינת הקשת בענן. אלו הגוונים שצריכים להתגלות ביראה, ואז תוכל להתגלות האהבה. למרות שכל מה שרואים זו שחַרוּת וסביבה גוונים –המקום שדרכו רואים בעין– שחור. אדם שרוצה להגיע לנקודת הלב, רחל שבו, חייב לקחת את ההשקפה העליונה, יראת הרוממות, כדי שאהבה תהיה אמיתית.

ה' נתן את הקשת – הברית בה ההשגחה על ההטבה נסתרת, אך לא יחרב העולם, אלא יגיע לאהבה. אדם יכול לחוות אהבה כאשר הוא פועל את הפרטים שהם השלכה של הייחוד בעליון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יִקָּווּ הַמַּיִם

וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בזכות ההכנה שעשה
עם לאה.

יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד — המקום הוא הברית, היסוד המקשר אל העולם העליון.

הוּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. הוּא — הכוונה העולם העליון, בייחוד עם שְׁמוֹ גימ' רצון — עולם תחתון.

בזעיר אנפין העולם העליון 2 מדרגות: לאה חסדים מכוסים, ולכן היא באה בחושך ומקבלת את סודות מרחל. כל מה שלאה עושה –יראה, זה בשביל רחל -אהבה. לאה הייתה צדקת שמצידה מוותרת, ולא מקבלת חוכמה, וכשמקבלת זה בשביל רחל שיורשת את כל הכלים שלה. היראה היא כלי המחזיק אהבה.

בהשקפה יש כוח לקבל חוכמה, גם אם אין חסדים המהווים כלי להחזיק את החוכמה הזו. שהרי לא מדובר בביצוע למעשה, למעט איסור הרהורי עבירה וע.ז.
מותר לחשוב גם על דברים לא מציאותיים, על עולמות עליונים, גם כאשר עדיין לא מסוגלים להגיע לשם. כך ניתן לייחד את האמונה, גם בלי יכולת לבצע בפועל.
צד המחשבה גמיש ואינו מתחשב במגבלות הגוף, לכן יכול לשפוט ולחשוב בצורה נקייה. מאחר שכל החוכמה שמקבל איננה עבורו, ולכן אינו משוחד. בדברים עליונים מעבר לפרקטיקה — השלמות אינה מצריכה מעשה. החסרונות: שזה לא אני –וחייב שתהיה פרטיות אותה אפשר לתת לאהבה. ללאה יש מעלה בהכנה ויתרון על המעשה, ויש לתת חשיבות להכנה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יִקָּווּ הַמַּיִם

בלי פירוד אין שלמות!

יִקָּווּ הַמַּיִם — מייחד 2 הקווים למקווה אחד. שלמות הייחוד מימין ושמאל –זכר ונקבה אפשרי, כאשר שניהם גדולים שלמים, והתפרדו קודם לכן. כך קשר בא על ייחוד, בניית מקום משותף, כשכל אחד לוקח אחריות אישית לאני המשותף. אם אדם חושב למשוך אור שלא לַבֵּיחָד — הוא טועה, לבד זה לא נכון.

ימין השפעה, שׂמאֹל קבלה – מה שצריך לעשות זה לקבל על עצמך שתענוג בא מקו אמצעי.

יִקָּווּ — בית קיבול, הַמַּיִם זה מוחין, מָקוֹם זה מלכות. צריך להיכנס למקום אחד בו יש תיקון קו אמצעי. היסוד — הצדיק אוסף את כל האורות העליונים ונותן למלכות — ללב, כנסיה לשם שמים. כפי שאמרה רחל אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי…וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף.

ייחוד יכול לבוא כאשר כל אחד מהפרטים חזק!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

כאשר הרגש גובר על השכל — זוֹ טומאה!
מי שפועל מהבטן, ראשו "נמצא בבטן".

כאשר אדם רוצה משהו בטומאה, הוא מייצר השקפה שהיא טעות, והלב מָנחֵה את הראש. בקדושה מייצר השקפה נכונה שראש מולך על הגוף.

צורת החלוקה לפרטים מצד הטומאה, באה לביטוי בקליפות. אחר שביקשנו מהבורא יתר דבקות, אין ביכולתנו לעבוד אלא רק דרך הפרטים. אך יש להיזהר כמה מותר לרדת, ולהשאיר כוח לעלות. "אַל תסכים לחלוקה שלא באה לקו אמצעי"!

אדם חלש בעל השתוקקות לדבר מסוים, מרגיש שבלי המילוי הוא מת. חושב שהקבלה תהיה שיא האושר, שפחית קולה תיתן לו את טעם החיים. אדם מפוקס ההולך בדרך האמת — המטרה עבורו היא המכריעה, וייסורים או שמחות במהלך הדרך, אינם משפיעים עליו.

את העורלה, הרצון לקבל שגורם להפרדה, מורידים – לומר שלמרות שארגיש רצון עז לסיפוק אישי — יש לי ברית שעלי להביא את הסיפוק אל הכלל. קליפת הזכר בשם אֶפְעֶה באה מצד האמונות הטפלות ומצד הגוף נקראת נחש — התאווה.

הסכנה היא שבתחילה לא חשים בהיזק הרע שנפרד מהקדושה במלא חומרתו, אלא הוא מתפתח לאט כדי שהאדם לא יתנגד. בתחילה נראה לו דק כחוט השערה, ולבסוף כעבותות העגלה-חבל מחנק עבה. יוצא שאדם בא ומתקן את ההשקפה, ופתאום מתגברת הקליפה של הטומאה, ואז הוא משפיע כי כיף להשפיע. בהשקפות השגויות רוצים מודעות, שליטה ועוצמה, ומצד הגוף — תאוות.

מצד אחד לֵמֵדים שהקליפה, הפירוד רעים, ומצד שני, זה ישוב העולם — כלומר בלי הפירוד אין הולדה, אין את כוח התפיסה של הכלל. כאשר ביטלו אנשי כנסת הגדולה את היצר הרע של גילוי עריות, אפילו תרנגולת לא הטילה ביצה. החזירו אתו. ראו שאין העולם יכול להגיע לשכלול בלי הפרטיות. תפיסת האדם מהמוּחש אל המופשט — מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. לכן על האדם לגרום לישוב עולמו, שזו מערכת רצונותיו, וצריך ישוב הדעת.

קשה אך ניתן להתגבר על הקליפות. אין להביס אותם אלא לכבוש ולהשתלט עליהם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

שבאים לבית המדרש זה עדיין לא טוב!
כאשר מתייחדים עם הלימוד — זה טוב!

ביום השני נברא רק שורש התיקון לקיום — וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ, אך אין הוא מספיק, ויש להשלימו ביום ג' ע"י קו אמצעי לשכלוּל – שנאמר בו פעמים כִּי-טוֹב. העולם לא ניברא רק בכדי להתקיים ע"י שני קווים, אלא צריך קו אמצעי של גדלות, שאינו מסתפק במועט, וזאת לצורך השִכלוּל.

יש החושבים שאם אדם שהה בסביבה לא טובה — קיום, ועדיין חזר בתשובה — זה טוב. כאשר אין פעולה לשם שמים זה לא טוב.
גם אם היו שהלכו למנזרים בהודו, ולמרות זאת חלקם זכו לחזור בתשובה, מצד עצמה אין לומר שזו פעולה טובה. ניתן רק לומר על מבחן התוצאה "גם זוּ לטובה" – ראיית החלקיות במסגרת השלם.
אצל רבי עקיבא — הכל טוב.

טוב-הוא רק כאשר הפרטים מחוברים לכלל, הוא שאמר שמואל (ברכות מט (לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. ולמרות זאת אין אור של תולדה בלי חלוקה/פירוט — רצון לקבל, לכן תופס הנברא את הכלל דרך הפרטים.

אם רואים ייסורים בעולם, והרי הבורא טוב ומטיב – סימן שהמלאכה באמצע. יש לאדם הרבה מחלוקות בחיים, בזוגיות, בחברה…האם כולם כלולים בדבר אחד? אם אתה חי דרך הרעיון של הכלל, ברצון של ייחוד, תוכל לראות מסלול, ולא כל דבר כבעיה נפרדת.

תפקידנו להביא את ההפרדה לשיתוף עם הבורא.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

״לשם שמים״ – מחלוקת שבאה לחבר!

ההבדלה מייצרת את הכרת הרע, בכדי שנוכל לסור ממנו. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה אומר שחובה להשתמש בפרטים, ולהבחין בינם לבין הכלל, בין זכר ונקבה וכד'– מבחינות הנפש, הזמן והמקום.
תפיסת האדם היא מהפרטים לכלל! כמו בלעיסת אוכל, פירוקו בכדי להגיע לכלל הטעם. הרָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם מַבְדִּיל ומאפשר לנו את החיבור, חלוקה שבאה לתת את הכוח לביחד.

מים עליונים ומים תחתונים, בהתאם זכר נקבה בּרַָאָם — היו עקודים. באצילות נעשתה הפרדה בכדי לעבוד על כל פרט בנפרד.
היכולת שלנו לעבוד על התענוג באופן חלקי, הדרגתי, לקבל את רעיון החלוקה, קצת להנמיך קומה, משאירה לנו מקום להשוואת צורה ולבוא לשלמות תלויה, להתחבר בקדושה במסגר העליון, כמו בחופה וקידושין, זה ניקרא להיות מאושר.

כל תנועה בחיים נעשית לקראת חיבור שבא מכוח ההפרדה, ובהתאם לכללים הניתנים מהעליון.

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ" וַיַּעַשׂ לשון תיקון, כמו הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ (תיקנו) בְחָרָן כמו העלאת גֵרים, ירידה שבאה לעלות מים תחתונים – מלכות לבינה. זהו שורש לתיקון של יום ג' — יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

מותר לדבר לשון הרע על הרע!

יש פעמים שמספיק לסוּר מֵרָע על ידי וַעֲשֵׂה-טוֹב (הבעש"ט). אך אם לא תיבדל מהרע שבא להורגך, לא תוכל להשׁכּים ולהורגו.

כוחות שונים שולטים בעולם! כך על האדם להפעיל כוחותיו בהתאם, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. תפקידנו לעשות את חלקנו ביצירת הקשר עם הבורא. ישראל עושים מַעֲשֵׂה, בכדי להתגבר על שליטת העין הרע.
ע"י מעשה ודיבור של מצווה, מתעוררת כוונת הלב, (אפילו באופן אוטומאטי), שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. לכן אין לפעול רק פנימיות, אלא חייב גם את מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ.

בימי החול שולט — הפרטים, בשבת שולט הכלל. במוצ"ש באות כוחות הרע לשלוט בעולם — עין הרע. כנגד היצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, הוא שאמר ה' "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה". למחלוקת קורח ועדתו, אין קיום, עֲדַת מְרֵעִים שכל עניינה שלילת האמת.

עניין ההבדלה. קודם יש להבדיל ולהבחין ברע. לעשות פרסומת שלילית לדברים הרעים, למחות ולא להיות "יפי נפש" שרוצים להיות רחמנים גם לאכזריים שביצר הרע. במוצ"ש שעדיין נשאר מאור השבת – האדמומית שתחת הציפורניים, שהם קליפה/חול. הבדלה/קודשה זו יכולים לעמוד לנו בימי החול.

ס"א בא לאמן את האדם, אך עלינו להתחמק מצורת תיקון זו, שהיא דרך ייסורים, ולבחור בדרך תו"מ. את צד שמאל אי אפשר להעביר לגמרי לפני גמר תיקון — ניתן להחליש אותו קצת.

יש רע בעולם וצריך להיבדל ממנו! לאדם שאין כושר ביקורת, אין יכולת להבדיל בין טוב לרע, אצלו הכל טוב, או הכל רע. זה אנשים שהרגש העכשווי שולט בהם, רגשנים שאינם נאמנים. צריך שלא לפחד מביקורת, מהאמת, מהכרת הרע.

כנגד כוח המפריד הנמצא באדם, נתן לנו ה' מתנה — כוח המכליל — השבת. במוצ"ש כשיוצא כוח הכלל, ונכנס כוח הפרט — בדיוק כאן יש לעשות הבדלה, שמדגישה את העין הרע של צד שמאל, עליה מתגברים ע"י האש בהבדלה.

אם לא תדע מה רע בחיים — לא תיבדל ממנו!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

מי שכּועס לא צודק!

אי אפשר לייצר הבנה בלי סכין החותכת את השלם לחלקיו, בלי אש וגבורה אי אפשר לייצר אהבה!
האם אני מסתכל על המחלוקת כצדיק או כרשע שרוצה מיד שמחה? צדיק מבין שיש מחלוקת-רצון לקבל, אך איתו מגיע לשלמות לאהבה.

מהי העבודה הנכונה? השמאל מוותר על האגו — פועל ממטה למעלה ואומר "אני פרט הבטל לכלל". גם על הימין ללמוד לקבל, ולא לדחות בגאווה. היכולת והפתיחות לקבל כשאוהבים היא היוצרת שיתוף, ואין לראות בזה פחיתות.

מותר וצריך שלכל אחד תהיה מחשבה ודעה שונה, אך צריכים לבוא לביחד, להבין שהשני יכול לחשוב אחרת ממני, אני צריך את דעתו בכדי להוסיף ולהַעָצים את האני המשותף — זה שלום!
בהַעצמָה של הפרטים לביחד, מִתכַּלל כל אחד במחשבה של השני, שהרי הכלל גדול מחלקיו.כל המעָצים יותר את הביחד, הוא מוּעָצַם בעצמו הרבה יותר! כאשר מרגישים בזוגיות שהיא אינה מעצימה, מצויים הצדדים בתפיסה מעוותת.
רק האדם המאמין שהכל בא מלמעלה, ולא המדען (כתפיסה נפשית- שאומר העיקר המעשה ומבחן התוצאה), יכול לעשות את המעבר לצדיקות, לדחיית התגובה והאור.

במחלוקת של האהבה יש לומר: "דעתי אינה שווה מאומה, אם היא לא תורמת ליחד, אין היא עומדת בפני עצמה, אלא כחלק של שלם". הקשבה נדיבה, ושיחה אגב התכלית — היא מַחֲלוֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד (השמאל(. לא ייתכן שה' ברא את המחלוקת והיא רעה! כאשר הבריאה (פרט) באה לגלות את הכלל השלם — המחלוקת טובה. זו איוולת לחפש שכוּוּוּוּלם שווים, בלי מתן האפשרות שלכל אחד יהיה ביטוי. אין אהבה בלי מחלוקת שבאה לידי אהבה.

אפילו אם אתה צודק, הדעה שלך לא שווה כלום אם תישאר בסוף בַּלבַד — בגהינֹם, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

תפקיד המחלוקת להביא לשלום!

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם – באדם יש רָקִיעַ. השאלה האם המַחֲלוֹקֶת שלו תהיה לְשֵׁם שָׁמַיִם שסוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, או חלילה כמַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. אומר בעל הסולם זצוק"למַחֲלוֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם מגדילה את הדעת.

משה הסתכל במעשי הבריאה, והבין כיצד המציאות פועלת — אומר: "כך זה בעליונים, כך צריך להיות כאן"! קֹרַח לא רוצה להידבק בשורש. העולמות העליונים מראים גם מה יהיה הנזק אם חלילה לא הולכים בדרך קדושה – וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה. השמאל לא רוצה לבוא לפשרה.
כאשר משה שמייצג את השכינה בארץ, ראה שקֹרַח מכחיש את מעשה בראשית, את האמת – "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד" — על שפָגם בשם שמים.

לדבר אחד לא הסכים קורח — שהכלל קובע. הגאוותן מוכן לקבל את הכלל בתנאי שכלל יתכופף לפרטיות שלו, אך בשמים במעשה בראשית — הכלל קובע ! את הפרט יש לתפוס ביחסו לכלל — בדרך אמונית.

מחלוקת שמאי והילל נמשך להם מהעליונים, והשם הסכים לו. ימין ושמאל צריכים להאיר שניהם, חיבור 2 הפכים בנושא אחד. תפקדנו לטפל בצד המחבר באני המשותף. אחדות אינה אומרת ביטול אחד הצדדים, או אחידות דעות – אלה צורה משותפת. השוויון הוא שכל אחד עושה את התפקיד הכי טוב שיכול ביחס לכלל.

שַׁמַּאי — ראש השקפה, וְהִלֵּל גוף-מעשה. מצד הדין, השקפה חייבת להיות שלמה, במעשה (הִלֵּל) מאפשר שמתוך שלא לשמה יבא לשמה. אפשר תהיה השקפה שלמה ופעולה חלקית.

אומר החילוני: העיקר שאני נהנה מזה — צריך לומר העיקר שהכלל נהנה מזה.

"אדם צריך לראות מהי האמת, ולהביא עצמו אליה"

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי רָקִיעַ

מה התרופה הכי טובה נגד הכעס? חסדים!
הכעס אינו הבעיה, אלא ביטוי של הגאווה.

יום ב' — וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. בין מים עליונים לתחתונים. מחלוקת היא מצד שמאל, זהו כוח לפעול את הרצון לקבל — שהוא המפריד, ומהווה סכנה בשימוש לא ראוי– והכן נבראו גם הגיהנֹם והכעס.

נבראו כוחות הדין להעניש (לתקן) את הרשעים. גיהנֹם הוא כלי של השגחה לתקן את בעלי המחלוקת שלֹא לשם שמים.

על מה המחלוקת? קו שמאל אומר: אני אחראי להשתוקקות הגדולה והמשכת האור, ולכן רוצה לשלוט באור חוכמה, כאילו שזה שלו, שהרי הוא משך אותו. כעס הוא רצון לשלוט שלא בא על סיפוקו, ומנסה להגביר כוחו על הימין. זה שורש כל הרע, וגם עניין עין הרע.

קצת מפרגנים לגאוותן (מידת השמאל), וכבר הוא מאמץ את האיוולת והמחמאות, וכך מושך לעצמו "עין הרע" שהיא הניסיון לקבל חוכמה בלי כלי החסדים מימין.

למרות שהכן השמאל אחראי להמשכת האור, עליו להישלט על ידי החסדים.
אומר בעל הסולם זצוק"ל שהמחלוקת מגדילה את הדעת. על השמאל והשתוקקותו להיכלל בימין, כאשר הימין הוא הכלל, והשמאל הוא הפרט, כפי כאמר ה': וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ.

בכלל זה לא אומר שצריכים לפעול אותו דבר, אלא כל צד מקבל תפקוּד שמשרת את השלמוּת — זה שלום! לא שמישהו מובס, אלא ממלאים כל אחד תפקידו במסגרת האני המשותף.

יוצא שאם השמאל מוכן להתכופף מוטב! אך אם מחפשים בגאוותם את הפרטים במקום את השלם אי אפשר לתקנם, וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם.

אין לנו שאלה למה נבראה המחלוקת (לפי שאין שאלה בעצמותו), אלא כיצד לתפקד נכון במציאות המחלוקת הקיימת בעולם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי אוֹר
בין זכר לנקבה השוואת צורה אינה מספיקה! שלמוּת קיימת כאשר הנקבה משתוקקת ומקבלת חסרונותיה מהזכר.

היחסים בין זכר ונקבה מייצגים מציאות בין נשמה לגוף, איש לאשה, בורא ונברא וכו'. הקשר הוא בקו אמצעי.
מה חסר לנברא? מה שהבורא רוצה לתת: אושר, מגדל מלא כל טוב, שהרי רצונו להיטיב לנבראיו.

לצורך השלמת הנקבה ולבניינה — קיבל הזכר תוספת עבורה. התווספו ליסוד ב' אותיות וַ-יִּ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם-הזכר, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא (לָיְלָה). לנקבה קָרָא וחסרות האותיות וַיִּ — ב' חסרונות: וו חסדים יוד חוכמה. לנקבה/לבריאה, צריכה להיות השתוקקות למה שהמשפיע יכול לתת, אור (חוכמה) וחסדים – שהם היכולת לבטא את התענוג — השפעה.
הנברא חייב להיות בנוי גם מחוכמה וגם מחסדים. בזיווג שלם צריך השלמה, זכר — שיש לו תוספות, ונקבה שיש לה השתוקקות, חייבים להתאים זה לזה מצד החיסרון והיתרון.

אל תגיד לבורא "תן לי"! הראה לו שאתה מתאמץ לרצות ומוכן לשלם. השתוקקות לאמת היא דבר עצום שיש לפתח. כך צריכים להית היחסים בין רב לתלמיד, איש לאישה…זה הבסיס לקשר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי אוֹר
אם תקשיב לחברך בלי התבטלוּת, לעולם לא תלמד כלום!

שורש האדם בעולמות עליונים הוא ז"א. השם נותן לזעיר אנפין את הכוח לברוא, מצד הזכר ומצד הנקבה להוליד, ובנוסף ואת ההשתוקקות לכך.
כל דבר שרוצים לחדש יש לחפשו במקור, בשורש, במקום של התבטלות, כך משכללים ובאים לעיבור בחינת רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה.
מאחר ורצון בעליון, הוא חוק בתחתון — ובעליון מלכות בחרה ביתר דבקות, על כן על השמאל לדחות את האור, לעקוד את צד הרצון (שאמר ללבנה לכי מעטי את עצמך).
בניגוד לשאיפה של קבלת החוכמה מלמעלה למטה, פעולה נכונה של הנקבה — כוח ה"ריח" — עבודה מלמטה למעלה. התבטלות בכדי לקבל ו"ק דחוכמה — קודם כל ריח. ממטה למעלה אומר אני מטה בחשיבות – התבטלות. כשאדם אוכל בכדי לברך — זו פעולה ממטה למעלה.

השמאל כולו בהתלהטות, אדום כעשיו — ומאחר ואין קבלת חוכמה בלי חסדים – תיקוּנו: שעליו להיות מעביר על מידותיו, ולקבל הארת הריח בלבד.
החוכמה שמקבל היסוד, זה תוספת אצלו. שאין טִבעו לקבל חוכמה. מאחר ובמקום ההארה יש סכנה מהקליפות, לכן כאן יש לשמור על הברית, לשמור היסוד בקדושה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי אוֹר
לצמיחה רוחנית צריך אדם "אבא ואימא" חדשים, רב שיעביר אותו מצד הגוף למצב הנשמה.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. ויקרא זה הזמין, היסוד שממנו נולדות הנשמות וכל העולמות. תולדה באה תמיד מכוח השלמות — קו אמצעי. רק לבורא שלמות שאינה תלויה, לכן על הנברא לעלות ולהשיג את החיבור אל השלמות בכדי להוליד. לא די ש-הָאוֹר כִּי-טוֹב בבריאה — אלא רצה השם לתת לנברא כוח הולדה, להחזיק עצמו, חסד שלם שאין בו בושה.

על הנברא לעבור ב' שלבים. א' כשנולד מקבל עצמאות לצורך קיום.
ב' שמקבל גדלות לצורך שכלול. אדם נולד עם טבעַים רגילים בכדי לשרוד. בכדי לצמוח, לקבל נשמה ולהיוולד למדרגה הרוחנית מחדש, על האדם לשוב לבטל עצמו, שוב להתעבר — להתבטל לגמרי לעליון, למחשבה חדשה. כאן מחויב תהליך של חולם שורוק חיריק, הכנעה הבדלה המתקה, אי אפשר בדרך אחרת.

יש לאדם מצבים שבהם יש לו הארה, ומצבים בהם עליו לבנות רצון, ולייצר אמונה – לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. הולדה צריכה להיות מקו אמצעי, השתוקקות (הנקבה), אמביציה וזכר השפעה. מתוך אגו אדם לא מוליד כלום. עליך לנטוש את צורת התולדה שלך, ללכת לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, לזרוק את הרצונות הקודמים, ולקנות גישה חדשה מהעליון.

ללא הכוח של הנברא להוליד, דהיינו להיות כמו הבורא – משפיע, אין קיום לעולם ! ואפשר לומר, מי שלא מייצר השפעה, מזיק לעולם ולא פועל את צד הבורא שבו.

024- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים מט-נ (שיעור השקפה)
מאמר יְהִי אוֹר
השלמות נקנֵית ע"י איחוד הרצונות!

בא להראות כיצד מלמדת התורה את נושא קו ימין, שמאל ואמצע, ואת משמעותם בעבודת הנפש.

(וַיְהִי) אוֹר רומז על שם הָאֵל הַגָּדֹל. גדול -כלל (קטן פרט/הנברא). קו ימין: חסד, חוֹלַם, אברהם שויתר על עצמו (ונקרא גם היד הגדולה), ביטול הגאווה… אוֹר: אות יוד שיצא מאויר וקיבל גדלות דנשמה.

לכאורה מספיק היה קו ימין, אך מה נעשה עם הרצון, קו שמאל? וַיְהִי- (גבורה דז"א), רומז על חושך הוא סוד השם אֱלֹהִים. נקודת השורוק, גבורה. חושך אינו העדר אור, אלא הארת הרצון, אור שחור, חוכמה בלי חסדים.

קו אמצע — מסך דחיריק מושך חסד מימין, גבורה משמאל וניקרא אוֹר. כִּי אֵל גָּדוֹל יְהוָה וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב – שם הויה המכליל לכל הצדדים, תפארת המחברת חסד וגבורה.

וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ, בין זכר לנקבה. לשם מה עשה מחלוקת זו? — התשובה: החיבור צריך לבוא מתוך בחירה. (כִּי) טוֹב מתבטא באחדות. התענוג מהביחד הוא האמיתי, האהבה השלמה. לא מבטלים את ההשתוקקות, אלא מכלילים אותה בחסדים.

באה התורה ללמד עם סגולה, שמסוגל לחבר שמאל לימין, פרט לכלל, להגיע לאחדות עם הבורא בלי לוותר על עצמו. אי אפשר להגיע לאחדות הרצונות הפרטיים, בלי הפשרת הרצונות, הגמשה, ואז לאחד הרצונות להִתכַלל יחד, להקריש אותם –
באחדות לרצון הדבקות בבורא — היא התכלית.

023- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים מז-מח (שיעור השקפה)

מאמר יְהִי אוֹר
ניצחון במחלוקת — זה השלום, שהשמאל מתכופף לימין, המדע לאמונה.

שלמות מושגת כשהמדע פועל במסגרת האמונה. ויתור על הפרטיות, ואז אפשרות לפעול במסגרת חסדים.

ביחס הכלים לעצמם, נקראות הספירות בשם אותיות. כ"ב אותיות מתארות את כלל הרצונות של האדם, שצריכים להיות מכוונים למטרה אחת. ימין רוצה להשפיע, שמאל לקבל — רצונות אלו כשלעצמם, לא יכולים לקיים תכונה של אושר.

ישנה מציאות שאפשר להביא את שני הקווים המנוגדים בתכלית, לשלום. ביצור קו אמצעי, בו יש לגרום לרצונות להיות גמישים (לַחִים), ואז לאחד אותם. קודם אתה מסכים לוותר על המקום שלך, ואז באים למקום המשותף, לכנוס אחד לשני וביחד למטרה.
בזוגיות צריכים להעצים זה את זה. שלמות היא שכל אחד עושה את תפקידו. (שוויון) כל אחד מביא את חלקו לאני המשותף. זהו קו אמצע — לפעול למען הכלל.

להגמיש הרצונות, ולפעול אותם לטובת הכלל בברית, מתאחדים באופן בלתי מתפרק, והאדם הופך להיות אחדותי !

הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים מה-מו (שיעור השקפה)

מאמר יְהִי אוֹר

רוצים להגיע לאהבה?
בלי חסדים אי אפשר !

כאשר אדם רוצה להגיע למצב גדלות, עליו לבדוק האם גדלות זו תוליד דברים נוספים, עושה פרי, או שנשאר תקוע ברצונות סרַק – לקבל כי סתם בא לי.

הבעש"ט מתאר בנייה נכונה של תהליך בעבודה נפשית: הכנעה הבדלה המתקה, ובהתאם חולם שרוק חיריק.

ביטול הגאווה — הכנעה, לוותר את האני שלך, לכבוש את עמי כנען, מדרגת אברהם שכבש את הרצון לקבל אותו מייצג נמרוד, ויתר לגמרי ואמר כולי רק חסד, מתפשט להשפיע.

שורוק — יצחק מבטא דבר שלם מצד הקדושה, שעדיין לא יכול להוליד את ז"א, עַם ישראל. כמשל הרב"ש: יש את כל המצרכים קפואים, אך חסר "טבח" — חסדים. בנפש שורוק בחינת הבדלה, שרואה את כל הפרטים, בלי יכולת לבוא בשיתוף. הבדלה כוח המפריד.

יעקב — חיריק כולל את שניהם הכנעה והבדלה ביחד. מחליט שקודם בסדר העדיפות ההכנעה חשובה, ואז ההבדלה (שמאל), חייבת לבא בכדי להתחבר.

דעת אמת – ההמתקה באה בזכות שליטת ההכנעה על ההבדלה.

לעם ישראל המסוּגלוּת להמתיק את הרצון שיצא לבר מהבורא ולהופכו למשפיע. מאחר והצאן, נשמות ישראל רֵקים, צריכים הם לגדול. המתקה בתהליך ארוך, כפי שיעקב אומר לעשיו וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה — ואז וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם, עד שיהפוך לישראל ועד לגמר תיקון.

לא מספיק להאמין אם אין לך רצון להשתית עליו את האמונה.

הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים מג-מד (שיעור השקפה)

מאמר יְהִי אוֹר

מלמד הזוהר את הכּללים, השיטה והדרך להולדת דבר חדש.

וַיֹּאמֶר מצביע על תחילת גילוי הפרטים, מִי אוֹר, כאן (ישסוּ"ת) יש מקום לשאלה. או"א לא עומדים לשאלה, יש בהם חסדים — שאלות באוויר.

אין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ב' שלבים להולדה: הראשון ההכרה העליונה — חשאי- זיווג להשלמת כלים, ושלב שני הורדה לתחתון. התהליך נעשה כדי להלביש חסדים, שהם התפרטות, כוח הנברא שחייב להיות שותף עם המאציל בכדי להוליד את זוׂ"ן.

בתהליך יש השקפה עליונה, שצריך להורידה לפרקטיקה, וכאן יש צורך בחסדים — שיטה. בהולדת דבר מופשט, בלי לבוש חסדים שהם הכלי מחזיק את המופשט – יהיה נפל.

מדרגת הרוח — "מִי" היא הרצון לגדילה, לתחרות, אתגר להתקדמות, אשר לו סדר חשוב! ישנם מצבים שקטים שאינם עומדים לשאלה — הקיום. רק השכלול עומד לתחרות – אתגר.

ישנם דברים בהם צריך גדילה, ויש שבהם נצרכת רק שמירה.

כאשר אתה בא להתחבר עם משהו, שאל עצמך מה אתה מוליד מזה? לא לקבל רק חוויה של אותו רגע — שזה שקר, כמו הלומד באוניברסיטה ספרות אנגלית עתיקה — למה? סתם נהנה מזה — זו טיפשות! יש להוליד מכל תהליך דבר חדש. הולדת פירות הכרחית לגדלות.

בהולדת זרע קודש — מדרגת חכמה, כלל שיכול לקבל את מטרת הבריאה, את נשמות הצדיקים – עַם ישראל, יש את סוד הכתוב יְהִי אוֹר. אתה רוצה להוליד מעצמך דבר חדש ? המושג יהי אור מצביע על כך.

באדם השואף למצב גדלות, טמוּן רצון לפרות ולרבות.

פְּרוּ וּרְבוּ=500 (גימ') יְהִי — בהכפלת האותיות.

בראשית א' – עמודים מא-מב

מאמר יְהִי אוֹר

תפיסת הנברא את הכלל — היא דרך פרטיו.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא וגו' עד כה לימד בריאת העולם בדרך הכלל, והחל מ- וַיֹּאמֶר יְהִי אוֹר עד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד — פרטים. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ — הכלל, התכלית.
בראשית נמי מאמר. אמירה זה שיתוף הפרט, אך כאן לא נזכרת המילה אמירה המוֹרה על פרט.

וַיֹּאמֶר הראשון שנאמר מוֹרה על פרט, והוא עומד לשאלה, והסימן: וַיֹּאמֶר אותיות מי אוֹר, שאלה יוצרת חסרון, כאשר היא נובעת על בסיס של ידע –ואז חסר משהו, פרטים לגילוי הכלל.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה -טיבעו של האדם להבין מהפרט אל הכלל, אין די בתפיסת הכלל. כאשר אדם רוצה ללמוד באמת, תחילה עליו לתפוס כלל – כותרת, ואז לבקש פרטים. כך היא דרך הנכונה בחינוך ולימוד — לעורר חסרונות ואמביציה. בכדי להבין רעיון, יש לתרגל פרטים רבים. ידיעה דרך הפרטים נותנת את הבנת הכלל בגדלות.
כך יש לדבר עם אנשים. להגדיר נושא כללי, ואז לפרט. הדרך הנכונה כלל — ופרט — וכלל, כך מתחברים. מודיעם נקודת השקפה, ואז הפרטים העוזרים להבנה, כאשר ברקע התמונה במסגרת ברורה.
הדרך הטובה ללימוד — ליצור חיסרון, עניין בנושא הנלמד, אך לא שאלה באוויר — שאין לה בסיס בנפש, ברצון של האדם.
הכלל גדול מפרטיו – הפרט בא רק כדי לגלות את הכלל.

כלל ופרט וכלל — זו שלמות ונקרא דעת אמת. גם התורה מגישה כך את הדברים.

019- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים לט-מ (שיעור השקפה)

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

האדם בנוי בצורה שלמה, בכוחו לגלות את האני שלו ולעבוד עליו בשלבים.

המאמר מתאר בניית מלכות דאצילות -תשקיף לאני של האדם המורכב מ-ד' בחינות: תֹהוּ, וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ – וְרוּחַ אֱלֹהִים – שיצאה מבינה.
על תֹהוּ שורה שם שַׁ-דַּי שאמר לעולמו די. מצב בו האדם יכול להכיר את עצמו בעיקר מצד גבולות האסור, היות ובשלב זה כוח הבחירה עדיין לא נתון לו, חייב לפעול בדרך של חוקה, שאין לך רשות לערער אחריה.
בֹהוּ שורה השם צְבָאוֹת — זיווג שמוציא מהכוח אל הפועל את רעיון הרצון ליתר דבקות, יסוד – קו אמצעי של צבאות.
צְבָאוֹת מלשון צא מהמקום, ואחר כך בֹא. כל מה שיצאנו לבר מהבורא, תפקידנו לשוב ולבֹא בחזרה לדבקות.
חֹשֶׁךְ – שם אֱלֹהִים, צמצום ב', מקום פנוי לתיקנים-הלב. החושך מייצר מציאות חלל, שהאני האמיתי יכול להיות מורגש, נותן אפשרות לעליית מלכות לבינה. הרגש של האני האמיתי, פרטיות אותה ניתן להקדיש לחיבור.
רוּחַ-שם הויה, התגלות השפעת הבורא. המסך נתאבן לעכב על אור העליון, בכדי לעשות זווג דהכאה להמשיך קומת חסדים מבינה. מיעוט-ירידה לצורך עליה.

רק בשקט שבין המילים, בכלל נמצא שם הויה. כמה שתיגע בפרטים לא תמצא, אלא בחלל, בהרגש באמונה, מסוגל האני של האדם להגיע לשלמות, ע"י שמקבל עליו מיעוט, ויתור על ההשתוקקות המלאה, ובתוספת הרוח שניתנה ליהודי, ובהתלהבות מעבודה זוכים לקשר עם הבורא.
שם הויה הגילוי — כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. לקבל עליך יגיעה ולקבל בשכמל"ו ואז בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה ניתן להשיג דרגת אליהו . מתוך שליטה עצמית, לוותר על עצמך ולהתבונן על הדבר מהצד, בלי שיפוט, זה כוח הבינה.
כל יהודי בנוי מ 4 חלקים+ וְרוּחַ אֱלֹהִים, זה הכלל של ישראל. על האור הגדול ששורה ברוח אלוהים נלמד במאמר יְהִי אוֹר

בראשית א' – עמודים לז-לח מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

תיקון האני נעשה ע"י בניית מסכים.

האני של האדם מורכב מ-ד' בחינות: תֹהוּ, וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ – וְרוּחַ (מסך, צמצום ב') אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. בכוח רוח אלוקים שיצאה מבינה, ההתלהבות לבניית האמצעים/הכלים הנצרכים להגעה למטרה. רוּחַ -מסך הנבנה בכדי לאפשר קו אמצעי לנשיאת הפכים: מצד אחד חיסרון והתלהבות, ומצד שני בלימה ונווט הרצון לא ישירות למטרה, אלא לבניית האמצעים בכדי להגיע.

בכוח התנועה –הרוח, ניתן להתגבר על כוח המשיכה של הרצון לקבל. אפשר ללכת על המים, לעשות צמצום ב'. כשנעים על המים, לא שוקעים בתהום התאווה. תנועה זו היא רוּחַ אֱלֹהִים שבאה מבינה.

הצמצום בא לא בכדי לדחות את האור, אלא בכדי לקבלו, בצורה נכונה, בעמ"נ להשפיע. צמצום ב' משתלט על המסך –בֹהוּ, בכדי לא לקבל את כל המים בלי שתיראה היבשה.
כשאתה בא לעבוד עם הרצון הגדול לקבל (מלכות) עליך דווקא לשלוט קודם על הרצון להשפיע. אל תבקש חוכמה, בקש בשלב ראשון "להשפיע בעמ"נ להשפיע" — כשלב ביניים לזמן תיקון. לוותר על הפרטיות השואפת לחכמה-ברצון לקבל, צמצם והסתפק ברוח-בינה, ולא תיפול לרצון דקבלה הגדול ותשקע בתאוות. הרוח מרחפת על פני המים — ולא בתוכם.
בזמן תיקון "מוותרים" על המטרה ועוסקים באמצעים – בבניית מסכים וכלי השפעה. להתגבר על הדחף למטרה, ולהתמקד באמצעים שיאפשרו להגיע בבטחה למטרה.

יוצא שהתיקון הוא ההכנה טרם שבאים למטרה. לא להיכנס, אלא רק לרחף, לא לפעול את הרצון לקבל במלא עוצמתו, אלא להשפיע בעמ"נ להשפיע. אם תנסה להקדים לפעול את הפרטיות שלך כעצת הנחש, בטוח תחטיא.
מסך-על פני המים, בכדי לא לבלוע את כל המים, לא לפעול את הרצון לפרטיות שלך.
זרוק את הסיסמא העיקר להנות בחיים! העיקר לעבוד.

יש להגיע להנאה מתנועה לקראת האמצעי, כשהמטרה ברקע!

בראשית א' – עמודים לה-לו

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

יש בך חֹשֶׁךְ השתמש בו! בכוח אש ההתלהבות תעבוד בשמחה ותצליח.
לאחר שלימד על ה"תֹהוּ" (צמצום א') וָבֹהוּ (מסך), הגענו ללימוד ה-חֹשֶׁךְ (צמצום ב'). זהו תיקון הכרחי שבלעדיו אי אפשר היה לברוא אדם שיקבל ההטבה. רק במידת הדין, אין העולם מתקיים, וחייב להתכלל בחסדים, בהשפעה בכדי להתחבר לבורא. כך על האדם לתקן ע"י גיור הרצונות, בחינת רות-מלכות, שהתכללה בנעמי-בינה, ובכך רכשה ניצוצי השפעה.

תהליך זה גורם למיעוט ועיוות בבינה בסוד "נושא עוון" שמוכנה לשאת אותו בכדי לתקן, ירידה לצורך עליה.

חֹשֶׁךְ אינו העדר אור, אלא ישות. האדם חייב לנצל את כוח החֹשֶׁךְ, שזו אש התלהבות בעבודה, למרות שהעבודה יוצרת מיעוט, כמו כיפוף הברך בכדי לקפוץ לגובה. זה סוד יצחק (בינה), כשרצה להכריע את עשיו, צריך היה לעלותו אליו, המלכות – למעט אותו בכדי להכניעו תחת הקדושה. קרא לו למשוך את הברכות, וליעקב לקבלן. יצחק שהסביר פנים לעשיו שהוא רע וכתוצאה מכך וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. זוהי בחינת יָכִין רָשָׁע וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ.

בראשית א' – עמודים לג-לד

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

"וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו — שיפעלו עם אור חוזר."
הרצון (האני) לא יכול להתגלות בלי בניית מסך (בֹהוּ), ורק כשיש כוח התנגדות לתגובה מיידית, מתחיל להתגלות האדם שבך. העולם הוא עגול, שלא בא לגילוי לפני שיש אדם-(הקו). בלי מסך אתה לא אדם!

ישנם אבנים (הבנות) שקועות בתוך התֹהוּ, וע"י המסך (בֹהוּ) ניתן דרך השפעה לגלותם. הרצון הראשוני שנתן הבורא — בחינת עיגול. האדם בחינת קו היכול לגלות פרטים.

התפיסה של האדם היא מהפרטים אל הכלל. כאשר רוצה להפסיק להתנהג כבהמה ספונטאנית, המדברת ישירות מהלב בלי שכל, עליו להפעיל מסך (כוח התנגדות) ואז מתגלה צד האדם שבו. ספונטניות רציונאלית שדוחה את תגובת הרגש לטובת השכל, מאפשרת להאיר ללב. פעולה אוטומאטית רגשנית, היא תכונת הבהמה שבנו. זה ניקרא שטות — ששוטה מאבד את מה שנותנים לו, את הרצונות שלו.

כשצץ רעיון יש להכניסו לתבנית צורתית מוגדרת בכדי להבינו.

בראשית א' – עמודים לא-לב

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

"רוב בני האדם לא יודעים מי האני האמיתי שלהם"

הזוהר מדבר רק על הנשמה, סיכם לנו עד כה מה שקרה עד שהגענו לבחינת "רֵאשִׁית" – מלכות דאצילות. זה האני האמיתי של האדם, שעליו לעבור ד' שלבים מוקדמים בכדי לממש את יעודו: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ (צמצום א'). וָבֹהוּ — (מסך), וְחֹשֶׁךְ-(צמצום ב') עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ… — (מסך).

תֹהוּ: תוהה בו, חומר גלם ראשוני שניתן מלמעלה, שלנברא אין בו תפיסה של לבוש, ולכן הוא נקודת אמונה ראשונית.

בֹהוּ: בוהה בו מתחיל לחקור, כבר יש הרגש, וְרוּחַ — מסך, לאחר צמצום ב' שנעשה מהחֹשֶׁךְ-רצון והרגש חסרון.

בעבודת הנפש תֹהוּ זו הסכמה לוותר על עצמך. דחייה של רצון נותנת הרגש, כשאין העדר לא מרגישים רצון. הקיום שלי מתחיל כשאני חש שאני בכלל קיים – "אני רוצה משמע אני קיים"!

בֹהוּ -שאני מוכן להגיב, רואה שאני יכול לפעול ברצון כללי. חֹשֶׁךְ — חכוך ההבנה הפרטית שלי עם משהו עליון, שאני רוצה ולא יכול לפעול אותו, בלי ניצוצי השפעה, לא יכול להתחבר לאור.

מסך זה אותו חלק שיכול לחבר בין ב' הפכים. הוא מייצר בי רצון חדש, שיכול להתחבר להכרה עליונה, להשפעה. "קול דממה" אומר שאני מוכן להתחיל להרגיש, יודע איפה לנוע ולחפש. המסך — מתחיל לחבר אותי להגיב למציאות

בצמצום ב' גיליתי שיש לי פרטיות, שלא באתי לעולם סתם, יש לי יעוד, ועלי להתכלל בכלל, בכדי למלא את תפקידי בחיים.

מחשבה מגיעה מלמעלה, אני לא יוצר מציאות, אלא מגיב לה ע"י המסך. עליך לקבל שתחילת המציאות לא שייכת אליך. יש בורא שנתן חומר ראשוני, האני שלי, וכעת עלי לקחת אחריות לבנות מסך בכדי להגיב נכון. "אדם שלא יכול לקבל עצמאות -אחריות נשאר קטן"

בשעור הבא נלמד כיצד מתחילים את התגובה למציאות בחיים, שהאני יתגלה על פי סדר העולמות העליונים.