שיעור שמע:
וַיְהִי מִקֵּץ כב-כד
אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת.
כל מי ששומר ברית קודש, הוא כאלו קיים תורה הקדושה כולה.
אדם חש שיש לו כוח מצד הגוף, חושב שהחיצוניות כמו כסף וכוח אחר הם החשובים, אך עצם האדם זו הנשמה. הכוח האמיתי של האדם היא נשמתו גם בעולם הזה, דהיינו מקום ההשתוקקות, וגם בבא, ובכוח נוסף לצאת מהעצלות, הנובעת ממתן חשיבות שגויה לגוף. אין אפשרות לחכות ולפעול בעולם הבא, אלא רק כאן במקום האימון, בעולם המעש ומִי שֶׁלּא טֹרַח בָּעֶרֶב שַׁבָּת, מַה יֹאכַל בַּשַּׁבָּת.
הגוף הוא מקום ההרגש הטבעי שניתן לאדם, שיצר לב האדם רע מנעוריו, וחושב בטעות שעשיו גדול מיעקב, שחיצוניות התורה גדולה מהפנימיות, וחושב שמה שמרגיש בחמשת חושיו, חשוב יותר מהכוח הפנימי. בפירוש נוסף מלמד שהאישה/השכינה היא כוח הכלל שבאדם. כוח הנשמה צריך לפעול למען הכלל, וכמה שתוכל לתרום את ליבך לאהבה – עשה.
וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם. זכה יוסף ללקט את כל הכיסופים, את כל הרצונות שבמקום הצר, במקום הטומאה, שם נשמרים כל ניצוצות הקדושה, וזכה לכל האושר – הכל בזכות שמירת הברית. את כל כוח ההשתוקקות שלו שמר לביחד, לכנסת ישראל, לכלל.
יש לקב"ה שתי צורות הנהגה, ז"א דאצילות. מעל החזה חסדים מכוסים, ומתחת לחזה החסדים גלויים – כאן ניתן לקבל גם אור חוכמה – זוהי מרכבת המשנה לה זה יוסף. כאן ההשגחה בגילוי פנים, וכאמור כל זה בתנאי שקודם מוכן היה ללכת באמונה בנסתר. ונק' אַבְרֵךְ – מלשון שכורע בברוך, הוא עושה את הזיווג.
בשיעור קודם לימד שאין להפריד בין הזכר לנקבה, וכך כאשר אדם גורם לזיווג בעליונים – זה חלקו לעולם הבא, המעשים הטובים והשפעה שעשה. מה כתוב אחריו: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ–עֲשֵׂה: כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. וכי הוּתרה הרצועה, שאין עוד פחד מרצועה המָעֲנֶשֶת, שיוכל האדם לעשות כל מה שיכול? ומשיב, לעשות בְּכוֹחֲךָ כתוב. בְּכוֹחֲךָ, זה הוא נשמתו של האדם, שהוא כוֹחוֹ של האדם, לִזכות לעולם הזה ולעולם הבא. כל אשר תמצא ידךָ בכוח נשמתךָ לעשות מעשים טובים, תעשה ואל תִתְעצל, כי אז תזכה לב' העולמות.
פירוש אחר, בְּכוֹחֲךָ, זו היא האשה, שהיא כנסת ישראל, שהיא הכוח להתגבר בה, בעולם הזה ובעולם הבא. וצריך האדם לזכות בעולם הזה באותו הכוח, כדי שיתגבר בה בעולם הבא. ושיעור הכתוב: כל אשר תמצא ידך בְּכוֹחֲךָ, היא הנוקבא, לעשות מעשים טובים בעולם הזה, עשה, ותזכה לעולם הבא.
וצריכים להתגבר במעשים טובים בעולם הזה, משום, שלאחר שהאדם יוצא מעולם הזה, אין בו כוח (לִצבור) לעשות משהו, שיאמר:מעתה, מכאן ולהלאה, אעשה מעשים טובים, כי ודאי: אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. ואם לא זכה האדם בעולם הזה, לא יזכה אחר כך בעולם הבא. ומי שלא הכין צֵדה לדרך ללכת מעולם הזה, לא יׂאכל בעולם הבא. ויש מעשים טובים, שעושה האדם בעולם הזה, שאוֹכֵל מהם כאן בעוה"ז, וכל השכר נשאר לעולם הבא, לִיזוֹן מהם.
יוסף זכה בעולם הזה וזכה בעולם הבא, משום שרצה להתייחד באשה יְרֵאַת ה', שהיא הנוקבא, שהיא עולם הזה כמ"ש: וחטאתי לאלקים, שהוא הנוקבא, הנקראת אלקים. ומשום זה זכה למשול בעולם הזה, וזיכה את ישראל. כשאדם מחפש אישה מתוקנת, ישאל קודם את עצמו, האם כל אשר בכוחו (בנשמתו) הוא עושה? יוסף דאג תמיד שליבו יהיה יראה השם, הסתכל בדיוקן אביו, בשורשים הרוחניים שלו, ונשמר.
וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן. כי אותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, שהוא היסוד הנקרא יוסף, מלקט הכול, שהוא כלול ומקבל מכל הספירות, וכל העשירות נמצא בו. כמ"ש: ויתן אותם אלקים בִּרְקִיעַ השמים, כי היסוד נקרא רקיע, המאיר לארץ, הנוקבא. והכול הוא כמו שראוי להיות, כי ודאי שיוסף, יסוד, היה צריך למשול על המלכות, הנוקבא, ולהשפיע לה. אין הזכר צריך לשלוט על הנקבה, אלא רק על התאוות שלה, ולוודא שכל ההשתוקקות שלה תהיה לקשר, וכך אדם צריך לנתב את ליבו – להשתוקק לקשר.
וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ. מהו מרכבת הַמִּשְׁנֶה? הקב"ה עשה את הצדיק, מושל, משום שממנו נִיזון העולם, שהוא הנוקבא, וממנו הוא צריך להיות נִיזון. להקב"ה יש מרכבה עליונה, חגת"מ שמחזה ולמעלה דז"א, ויש לו מרכבה תחתונה, הנוקבא. והמרכבה התחתונה נקראת מרכבת הַמִּשְׁנֶה. ויוסף נקרא צדיק, יסוד, וראוי לו להיות רוֹכב על מרכבת הַמִּשְׁנֶה.
וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. אַבְרֵךְ, הוא ההתקשרות שנקשר השמש בלבנה, יסוד, המייחד ז"א ונוקבה. והכול כורעים כנגד מקום זה, כי כוונת הכריעות שבתפילה הן בסוד היסוד, שנקרא ברוך. וע"ש הכריעות קראו לפניו אַבְרֵךְ, שהוא מלשון: וַיַּבְרֵךְ אֶת הַגְּמַלִּים. ונתון אותו על כל העולם, שהוא הנוקבא (נשמות הצדיקים). וכל בני העולם מודים לו על השפע שמשפיע להם. וע"כ, הכול הוא בסוד העליון.
הקב"ה עשה מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע, והכול עשה זה כנגד זה, שכל מה שיש בארץ, יש לו כנגדו שורש ברקיע. וכל מה שנעשה בארץ, היה לפני הקב"ה בתחילה, למעלה ברקיע, אין ענף בלי שורש. מלכות הקדושה לא קבלה מלכות שלמה, עד שנתחברה באבות, כי הקב"ה עשה את מלכות העליונה שתאיר מסוד האבות. לכן הדברים הקורים לצדיקים, הם סימן למה שיקרה לעם בהמשך.
וכאשר ירד יוסף הצדיק למצרים תחילה, המשיך עמו אחר כך את השכינה, כי השכינה אינה הולכת אלא אחר הצדיק. ועל כן נמשך יוסף תחילה למצרים, וקבל כל עשירות שבעולם כראוי. ואחר כך ירדה השכינה למצרים, וכל השבטים עמה. פעולתו כצדיק, משכה את השכינה אחריו.
ומשום זה יוסף, ששמר את הברית קודש, זכה להתעטר במקומו, שנעשה מרכבה ליסוד דז"א. וזכה למלכות של מעלה, ולמלכות של מטה. ועל כן כל מי ששומר ברית קודש, הוא כאלו קיים תורה הקדושה כולה. כי הברית שקולה כנגד כל התורה. ומי שאינו נאמן, גם אם יעשה הרבה מעשים לפי התורה, לא יועיל לו.
הקודם