"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

כל מחשבה צריכה להיות באמונה וגם בהשתוקקות עצמית!

הגבלה זה טוב כאשר לפני כן באה השתוקקות גדולה. כאשר אדם מאמין שעליו לצמצם דבר, כמו בדיאטה למשל, עליו לצמצם מתוך הכללות. כלומר להשתוקק לאכול הכול, שהרי בשמאל יש עודף רצון ושאיפה למשיכה של כל האור, ואז עליך לעשות מידה מתוך כל המשיכה. יש למשוך את הכול, ולהגביל ולהשתמש רק בנצרך. בזכות האמונה יש לעשות הגבלה, מתוך כלל ההשתוקקות.

את המחלוקת צריך, ומלמד כאן כיצד מייצרים את התיקון. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
על המחשבה לחשוב עבור הגוף, לקשר בין המוחש, הלב לבין הרעיון המופשט. בשלב ראשון גם הימין וגם השמאל מקבלים גדלות. קודם תבין את השאלה, המחלוקת ורק לאחר מכן תוכל ליישב הקושיה.

קשה לוותר בויכוח. הימין אומר הכי חשוב אמונה – השפעה, והשמאל אומר ההשתוקקות שהרי מטרת הבריאה קבלת האור, ויש ליהנות בעולם. שניהם צודקים! ועליהם לבוא לקו אמצעי.
בכל חיסרון צריך להרגיש את צד האמונה, ואת צד ההשתוקקות, אי אפשר לתקן כאשר אין רצון. עצם הרצון + האמונה שיש דבר שלם, ע"י שניהם ניתן להתחיל לתקן. מי שאומר הכול טוב, כולם בסדר, כאילו מלמד זכות על הכול — אמירה כזו לא יכולה לבוא לתיקון, בלי רצון לקבל לא ניתן לתקן.

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כמחלוקת, לא מבטלים אף אחד, נשארים דעות שונות, אך באים לצורה משותפת. לכן יש להשתדל לפתור את המחלוקת מבלי לבטל אותה. סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אומר שכל צד שומר על ייחודו, וביחד באים להוליד דבר חדש. ביטול המחלוקת אומר שדעה אחת פוסלים, וברגע של חולשה מתקומם הצד שניסו לבטלו. לכן בע"ס אומר שהרודנות לא תחזיק מעמד מפני שהחלש יתמרד.

המחלוקת באה להרבות, בלי פירוט אין שיכלול, כשאדם רוצה מספר דברים — זה מצוין בתנאי שהוא יכול לקיים אותם יחד. בכל חיסרון צריך בתחילה להבין את צד הבורא, ואז מצד תפיסת הנברא לבוא לאיחוד בקו אמצעי, באני המשותף. כל זמן שאין קו אמצעי נשארת מחלוקת.

המטרה לא לבטל אלא לכבד אחד את השני, ואז המחלוקת מביאה לקיום של הביחד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר המים הָרוּ וילדו אפלה

כל מחשבה צריכה להיות באמונה וגם בהשתוקקות עצמית!

הגבלה זה טוב כאשר לפני כן באה השתוקקות גדולה. כאשר אדם מאמין שעליו לצמצם דבר, כמו בדיאטה למשל, עליו לצמצם מתוך הכללות. כלומר להשתוקק לאכול הכול, שהרי בשמאל יש עודף רצון ושאיפה למשיכה של כל האור, ואז עליך לעשות מידה מתוך כל המשיכה. יש למשוך את הכול, ולהגביל ולהשתמש רק בנצרך. בזכות האמונה יש לעשות הגבלה, מתוך כלל ההשתוקקות.

את המחלוקת צריך, ומלמד כאן כיצד מייצרים את התיקון. כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.
על המחשבה לחשוב עבור הגוף, לקשר בין המוחש, הלב לבין הרעיון המופשט. בשלב ראשון גם הימין וגם השמאל מקבלים גדלות. קודם תבין את השאלה, המחלוקת ורק לאחר מכן תוכל ליישב הקושיה.

קשה לוותר בויכוח. הימין אומר הכי חשוב אמונה – השפעה, והשמאל אומר ההשתוקקות שהרי מטרת הבריאה קבלת האור, ויש ליהנות בעולם. שניהם צודקים! ועליהם לבוא לקו אמצעי.
בכל חיסרון צריך להרגיש את צד האמונה, ואת צד ההשתוקקות, אי אפשר לתקן כאשר אין רצון. עצם הרצון + האמונה שיש דבר שלם, ע"י שניהם ניתן להתחיל לתקן. מי שאומר הכול טוב, כולם בסדר, כאילו מלמד זכות על הכול — אמירה כזו לא יכולה לבוא לתיקון, בלי רצון לקבל לא ניתן לתקן.

סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם כמחלוקת, לא מבטלים אף אחד, נשארים דעות שונות, אך באים לצורה משותפת. לכן יש להשתדל לפתור את המחלוקת מבלי לבטל אותה. סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם אומר שכל צד שומר על ייחודו, וביחד באים להוליד דבר חדש. ביטול המחלוקת אומר שדעה אחת פוסלים, וברגע של חולשה מתקומם הצד שניסו לבטלו. לכן בע"ס אומר שהרודנות לא תחזיק מעמד מפני שהחלש יתמרד.

המחלוקת באה להרבות, בלי פירוט אין שיכלול, כשאדם רוצה מספר דברים — זה מצוין בתנאי שהוא יכול לקיים אותם יחד. בכל חיסרון צריך בתחילה להבין את צד הבורא, ואז מצד תפיסת הנברא לבוא לאיחוד בקו אמצעי, באני המשותף. כל זמן שאין קו אמצעי נשארת מחלוקת.

המטרה לא לבטל אלא לכבד אחד את השני, ואז המחלוקת מביאה לקיום של הביחד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

יכולת האדם להקשיב באה לידי ביטוי רק כאשר הוא בעל חסד!

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ. האדם הוא עולם קטן, ומלמד כאן מהם כוחות ההבדלה והחיבור הפועלים בנפשו. כל כוח התפיסה של האדם בא מהפרטים אל הכלל, לכן עליו לדעת לפרט וגם לחבר. כוח הגוף מפריד לפרטים ונותן את השכלול בעולמות, מושך הוא חוכמה אך ללא אפשרות להשתמש. עתה יש לחברם לכלל, לתכלית.

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה. האורות נסתמים במלכות, באני של האדם – הגן נעולה מפני שחסרים חסדים. גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם – בעת שנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הגן, אבל אינו מוציא הארתם, כי המים שהם המוחין, נקרשים ועומדים בו משום שרוח צפון נושב באלו המים.
צפון, השמאל מושך את האור, אך הוא נקפא בלי חסדי הדרום, צד ההשפעה.
כמו שקרח לא ניתן לשתיה וצריך חום, כך מבחינה נפשית אדם קר לא יכול לבטא את עצמו, אלא עליו להיות יותר משפיע, יותר משתלם ומתכלל עם הכלל.

להיות בעל חסד אומר כוונה במעשה וחיבור לרעיון פנימי, ע"י יצירת אווירה של חסדים, כמו אברהם אבינו, שמוכן לעזוב את עצמו ולהבין את הזולת. זה שאדם לא מביא עצמו למצב התחברות נובע מגאווה ועצלות, שלא מוכן להיפתח לחיבור.

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כך בגוף האדם כמשל, יש את הסרעפת המפרידה בין אברי ההשפעה לקבלה, בין מערכת העיקול לנשימה. וכך בנפש יש את כוח המפריד וכוח מחבר. בכדי להתחבר יש להעלות לראש, ובכדי להוריד ללב יש לשלם בחסדים.
שֹכל לא צריך חסדים. יכול אדם להבין הרבה דברים, אך בלי ליישם, מפני שלא מוכן לשלם בויתור על האנוכיות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

יכולת האדם להקשיב באה לידי ביטוי רק כאשר הוא בעל חסד!

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ. האדם הוא עולם קטן, ומלמד כאן מהם כוחות ההבדלה והחיבור הפועלים בנפשו. כל כוח התפיסה של האדם בא מהפרטים אל הכלל, לכן עליו לדעת לפרט וגם לחבר. כוח הגוף מפריד לפרטים ונותן את השכלול בעולמות, מושך הוא חוכמה אך ללא אפשרות להשתמש. עתה יש לחברם לכלל, לתכלית.

גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה. האורות נסתמים במלכות, באני של האדם – הגן נעולה מפני שחסרים חסדים. גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם – בעת שנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הגן, אבל אינו מוציא הארתם, כי המים שהם המוחין, נקרשים ועומדים בו משום שרוח צפון נושב באלו המים.
צפון, השמאל מושך את האור, אך הוא נקפא בלי חסדי הדרום, צד ההשפעה.
כמו שקרח לא ניתן לשתיה וצריך חום, כך מבחינה נפשית אדם קר לא יכול לבטא את עצמו, אלא עליו להיות יותר משפיע, יותר משתלם ומתכלל עם הכלל.

להיות בעל חסד אומר כוונה במעשה וחיבור לרעיון פנימי, ע"י יצירת אווירה של חסדים, כמו אברהם אבינו, שמוכן לעזוב את עצמו ולהבין את הזולת. זה שאדם לא מביא עצמו למצב התחברות נובע מגאווה ועצלות, שלא מוכן להיפתח לחיבור.

יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. כך בגוף האדם כמשל, יש את הסרעפת המפרידה בין אברי ההשפעה לקבלה, בין מערכת העיקול לנשימה. וכך בנפש יש את כוח המפריד וכוח מחבר. בכדי להתחבר יש להעלות לראש, ובכדי להוריד ללב יש לשלם בחסדים.
שֹכל לא צריך חסדים. יכול אדם להבין הרבה דברים, אך בלי ליישם, מפני שלא מוכן לשלם בויתור על האנוכיות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

קבלת אור הולדה בלי פריעה, מביאה לעזות פנים!

מלמד הזוהר: מל ולא פרע כאלו לא מל, משום שמילה ופריעה הם ב' מדרגות. מילה הוא זכור ופריעה היא שמור, מילה הוא צדיק, ופריעה היא צדק, שנאמר שמור וזכור בדיבור אחד – בשבת.

כשמלים ולא פורעים הבעיה היא שלא נשמרים בברית, שכל המוחין תלויים בה. מלמד הזוהר שכיוון שעזבו את הברית שיש להגיע לאהבה עם ה' לכן יצאו לגלות.
לא מספיק להסיר את הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, יש גם לקבל בצורה נכונה. הפריעה, הגילוי וזיווג דהיינו קשר הם דבר אחד.

העולם בנוי מצד זכר המשפיע וצד הנקבה – הבריאה. חייבים את הצד המפריד בכדי לחבר. כשיש מחלוקת לשם שמים – לשם התכלית, שבאה לחבר — סופה להתקיים. ההפרדה שגורמת ליציאה מההיכל החוצה לשערים באה מגאווה, שגורמת לדור במקום אחר.

במחלוקת יש לראות מהי הנקודה הנכונה בכדי לחבר את שתי הקצוות, להביא לאחדות בין זכר לנקבה, כמו מוח ולב. כל השלום הוא על בסיס של ברית, שחייב לכלול את שני הצדדים. השמירה עצמה זה לא רק לחבר, אלא לראות ולכבד את זה שיש פרטים שונים, ולראות את המשותף.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. הבדלה היא תחילת הברית, ובקדושה עליונה זה השורש של המחשבה, וכך נכון שתהיה המחשבה. תסכים לעשות חיבור למעלה, תתקן את ההשקפה מבחינת הזמן, ורק לאחר מכן תבוא לחיבור בלב.

ניתוק שלא בשביל חיבור פוגם, כך ראיית הפרטים שלא בכדי לגלות את הכלל.
בקבלת אור ההולדה בלי פריעה, יוצאים לעזות פנים, כאילו לתחתון בגאוותו יש כוח לפעול לבד.לא תופסים בראיה פרטנית בשביל עצמה, אלא בשביל לראות את הגינה בערוגותיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

קבלת אור הולדה בלי פריעה, מביאה לעזות פנים!

מלמד הזוהר: מל ולא פרע כאלו לא מל, משום שמילה ופריעה הם ב' מדרגות. מילה הוא זכור ופריעה היא שמור, מילה הוא צדיק, ופריעה היא צדק, שנאמר שמור וזכור בדיבור אחד – בשבת.

כשמלים ולא פורעים הבעיה היא שלא נשמרים בברית, שכל המוחין תלויים בה. מלמד הזוהר שכיוון שעזבו את הברית שיש להגיע לאהבה עם ה' לכן יצאו לגלות.
לא מספיק להסיר את הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, יש גם לקבל בצורה נכונה. הפריעה, הגילוי וזיווג דהיינו קשר הם דבר אחד.

העולם בנוי מצד זכר המשפיע וצד הנקבה – הבריאה. חייבים את הצד המפריד בכדי לחבר. כשיש מחלוקת לשם שמים – לשם התכלית, שבאה לחבר — סופה להתקיים. ההפרדה שגורמת ליציאה מההיכל החוצה לשערים באה מגאווה, שגורמת לדור במקום אחר.

במחלוקת יש לראות מהי הנקודה הנכונה בכדי לחבר את שתי הקצוות, להביא לאחדות בין זכר לנקבה, כמו מוח ולב. כל השלום הוא על בסיס של ברית, שחייב לכלול את שני הצדדים. השמירה עצמה זה לא רק לחבר, אלא לראות ולכבד את זה שיש פרטים שונים, ולראות את המשותף.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. הבדלה היא תחילת הברית, ובקדושה עליונה זה השורש של המחשבה, וכך נכון שתהיה המחשבה. תסכים לעשות חיבור למעלה, תתקן את ההשקפה מבחינת הזמן, ורק לאחר מכן תבוא לחיבור בלב.

ניתוק שלא בשביל חיבור פוגם, כך ראיית הפרטים שלא בכדי לגלות את הכלל.
בקבלת אור ההולדה בלי פריעה, יוצאים לעזות פנים, כאילו לתחתון בגאוותו יש כוח לפעול לבד.לא תופסים בראיה פרטנית בשביל עצמה, אלא בשביל לראות את הגינה בערוגותיה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה
(חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי)

אדם לא יכול לומר אי אפשר להגיע לשלמות — שאלמלא כן לא היה בורא שמים וארץ!

רשב"י מלמד שהשלמות היא בייחוד בין זכר לנקבה, כאשר הייחוד בא על ברית אמונית. אדם שלא יודע להתחייב הוא לא אדם, מפני שאינו יכול להשיג את האורות.

אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, ה' שָׂם את החוקים לקיום העולם, בתנאי שאת הנשמה שלך כנברא תביא לייחוד. רק בקיום הלכה חיצונית לא מגיעים לשלמות. על האדם לאחד בין הפנים לחוץ, ע"י שכל אחד נותן השתוקקות מלאה לברית.

רק בשביל החיבור של זכר ונקבה, חיבור של מסך דחיריק ע"י הצדיק שבנו, נברא העולם. בלי חיבור של זכר ונקבה. אומר ה' אם לא הייתה אהבה בעולם, אם לא היה היסוד המחבר יום ולילה כאחד, לא הייתי בורא שמים וארץ.

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה השלמות של כל אחד מהחציים בא על ידי האחדות של שניהם. אין שלמות פרטית, שלמות של הפרט שיודע לבוא לאחדות כחלק מהכלל. חסד שלם, וגבורה שלמה כאשר הם בייחד.
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, במקום שיש כזה ייחוד, שם הלב יכול לקבל.

המחשבה והלב עלו לתודעה העליונה וגרמו לה להשיג הארה גדולה של ג' קווים, זו תכלית הידיעה, והשבות אל לבבך. לצורך כך צריך ברית. צריך גם את הנקבה כשווה בזיווג זה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שניהם באחדות.

אפילו שני פרטים המרגישים שלמים, אינם בשלמות בלי השבה אל הלב.
מלמד הרב"ש זצוק"ל וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, לכאורה צריך היה לכתוב וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, ואז את הידיעה להשיב אל הלב, למה צריך את הידיעה + ההשבה ללב? ועונה, שבלי ההשבה אל הלב, אפילו ידיעה בראש לא משיגים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה
(חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא-שָׂמְתִּי)

אדם לא יכול לומר אי אפשר להגיע לשלמות — שאלמלא כן לא היה בורא שמים וארץ!

רשב"י מלמד שהשלמות היא בייחוד בין זכר לנקבה, כאשר הייחוד בא על ברית אמונית. אדם שלא יודע להתחייב הוא לא אדם, מפני שאינו יכול להשיג את האורות.

אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי, ה' שָׂם את החוקים לקיום העולם, בתנאי שאת הנשמה שלך כנברא תביא לייחוד. רק בקיום הלכה חיצונית לא מגיעים לשלמות. על האדם לאחד בין הפנים לחוץ, ע"י שכל אחד נותן השתוקקות מלאה לברית.

רק בשביל החיבור של זכר ונקבה, חיבור של מסך דחיריק ע"י הצדיק שבנו, נברא העולם. בלי חיבור של זכר ונקבה. אומר ה' אם לא הייתה אהבה בעולם, אם לא היה היסוד המחבר יום ולילה כאחד, לא הייתי בורא שמים וארץ.

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה השלמות של כל אחד מהחציים בא על ידי האחדות של שניהם. אין שלמות פרטית, שלמות של הפרט שיודע לבוא לאחדות כחלק מהכלל. חסד שלם, וגבורה שלמה כאשר הם בייחד.
שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, במקום שיש כזה ייחוד, שם הלב יכול לקבל.

המחשבה והלב עלו לתודעה העליונה וגרמו לה להשיג הארה גדולה של ג' קווים, זו תכלית הידיעה, והשבות אל לבבך. לצורך כך צריך ברית. צריך גם את הנקבה כשווה בזיווג זה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שניהם באחדות.

אפילו שני פרטים המרגישים שלמים, אינם בשלמות בלי השבה אל הלב.
מלמד הרב"ש זצוק"ל וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, לכאורה צריך היה לכתוב וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, ואז את הידיעה להשיב אל הלב, למה צריך את הידיעה + ההשבה ללב? ועונה, שבלי ההשבה אל הלב, אפילו ידיעה בראש לא משיגים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

מי שמתפרץ לעולם הרוחני בלי תו"מ מכניסים אותו לבית הסוהר!
ומי ששומר על הברית, על הקשר בין המוח ללב, סופו להיות משנה למלך.

אלמלא שמירה על הברית שבאה לגלות את הכלל, לא היה טעם בבריאת שמים וארץ. הברית היא הכוח להתעקש על שמירתה, אפילו כשאין הרגשה לקיימה.

כיון שישראל עזבו ברית, כי היו מלים ולא פורעים את הרצון לפרטיות, כתוב עליהם: אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. השער הוא מה שאדם משער בליבו, וההיכל הוא הרגשת האמת. אם אתה לא משער בליבך את הרגשת האמת — השער נעול. להיכל לא ניכנס מי שלא שומר על הברית, שאינו מתכוון לקיים אהבה עם המלך.
עַם זה נפש שצריך להרגיש את הקשר עם ה'. יָרְדוּ אומר שבמקום ידיעה ברורה, ירדו לדרגת השערה, לספק, כמו הנחש שמסיט לנחֵש אולי אין ודאי בעולם.

בלי ידיעה בלב זו רק השערה. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות בהיכל המלך בפנים, אבל אחר שעזבו ברית נתרחקו מהיכל המלך וירדו לשערי ההיכל הנק' שערי צדק. והוא שאומר דוד פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ — שאם אתה בא להודות, נפתחים השערים ותיכנס להיכל – ללב ולא תישאר עם השערות והניחושים שלך.

לעיתים יש באדם רגש חזק מהי האמת, כאשר בדרך כלל, הזכר, השכל שבאדם צריך להוביל, אך כאן רואים שמקבלים מלמעלה ישר ללב לצד הנקבה, הרגשה חזקה של האמת, ועליך ללכת אחריה כמו שכתוב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְהוָה. ופרעות הם גילוים, מלשון ופרע את ראש האישה. המוחין שחזרו להם לישראל ע"י דבורה. דבורה כוח הדיבור דבור ה'.

את כל יראת השמים צריך אדם לתת לברית זו. את הברית עם השם קשה לתפוס, לכן עלינו לשמור ברית עם רבותינו, ועל משקל דומה צריך לכבד אב ואם, וכאן יש עניין של שמירה חזקה של ברית, למען יאריכון ימיך, אחרת חדלו פירעון לשיק זה.
האדם יכול לזכות רק כאשר הוא שומר על ברית, כמו למשל בתפילה, שקודם אומרים את ג' הברכות הראשונות, ויעקב שהוא קו אמצע, הוא התיקון שבא לפני הבקשות, ואז מגיעים לחב"ד בשים שלום. הברית היא הקיום של קבלת האורות.

וזהו סוד הכתוב אם לא בָריתי לשון ברית יומם ולילה וגו'. כי בו דהיינו ביסוד נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה, הרי שהברית שהוא היסוד עושה יום ולילה לאחד. שמתי חוקות שמים וארץ, רק בשביל האחדות של הערב והבוקר. כל המציאות שלנו כאן היא לעשות חיבור יום ולילה, חול וקודש, בריאה ובורא אחד, בצורה ולא בחומר. על האדם לשמור נקודות התחייבות בהדרגה, וכל פעם להתקדם ולשמור, אחרת אין קיום לעולם. אין ברית לפרט, אלא על מקום השיתוף והקשר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה

מי שמתפרץ לעולם הרוחני בלי תו"מ מכניסים אותו לבית הסוהר!
ומי ששומר על הברית, על הקשר בין המוח ללב, סופו להיות משנה למלך.

אלמלא שמירה על הברית שבאה לגלות את הכלל, לא היה טעם בבריאת שמים וארץ. הברית היא הכוח להתעקש על שמירתה, אפילו כשאין הרגשה לקיימה.

כיון שישראל עזבו ברית, כי היו מלים ולא פורעים את הרצון לפרטיות, כתוב עליהם: אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. השער הוא מה שאדם משער בליבו, וההיכל הוא הרגשת האמת. אם אתה לא משער בליבך את הרגשת האמת — השער נעול. להיכל לא ניכנס מי שלא שומר על הברית, שאינו מתכוון לקיים אהבה עם המלך.
עַם זה נפש שצריך להרגיש את הקשר עם ה'. יָרְדוּ אומר שבמקום ידיעה ברורה, ירדו לדרגת השערה, לספק, כמו הנחש שמסיט לנחֵש אולי אין ודאי בעולם.

בלי ידיעה בלב זו רק השערה. ובעת שישראל היו שומרי ברית, זכו להיות בהיכל המלך בפנים, אבל אחר שעזבו ברית נתרחקו מהיכל המלך וירדו לשערי ההיכל הנק' שערי צדק. והוא שאומר דוד פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק אָבֹא-בָם אוֹדֶה יָהּ — שאם אתה בא להודות, נפתחים השערים ותיכנס להיכל – ללב ולא תישאר עם השערות והניחושים שלך.

לעיתים יש באדם רגש חזק מהי האמת, כאשר בדרך כלל, הזכר, השכל שבאדם צריך להוביל, אך כאן רואים שמקבלים מלמעלה ישר ללב לצד הנקבה, הרגשה חזקה של האמת, ועליך ללכת אחריה כמו שכתוב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְהוָה. ופרעות הם גילוים, מלשון ופרע את ראש האישה. המוחין שחזרו להם לישראל ע"י דבורה. דבורה כוח הדיבור דבור ה'.

את כל יראת השמים צריך אדם לתת לברית זו. את הברית עם השם קשה לתפוס, לכן עלינו לשמור ברית עם רבותינו, ועל משקל דומה צריך לכבד אב ואם, וכאן יש עניין של שמירה חזקה של ברית, למען יאריכון ימיך, אחרת חדלו פירעון לשיק זה.
האדם יכול לזכות רק כאשר הוא שומר על ברית, כמו למשל בתפילה, שקודם אומרים את ג' הברכות הראשונות, ויעקב שהוא קו אמצע, הוא התיקון שבא לפני הבקשות, ואז מגיעים לחב"ד בשים שלום. הברית היא הקיום של קבלת האורות.

וזהו סוד הכתוב אם לא בָריתי לשון ברית יומם ולילה וגו'. כי בו דהיינו ביסוד נעשה ז"א ונוקבא אחד, שהם יום ולילה, הרי שהברית שהוא היסוד עושה יום ולילה לאחד. שמתי חוקות שמים וארץ, רק בשביל האחדות של הערב והבוקר. כל המציאות שלנו כאן היא לעשות חיבור יום ולילה, חול וקודש, בריאה ובורא אחד, בצורה ולא בחומר. על האדם לשמור נקודות התחייבות בהדרגה, וכל פעם להתקדם ולשמור, אחרת אין קיום לעולם. אין ברית לפרט, אלא על מקום השיתוף והקשר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

יש לפתח רצונות של קשר מצד הנשמה, ולא רצונות פרטיות מצד הגוף!

כאן בעולם הזה יש את הרגש החסרונות , וזו התשתית לעבודה עם הרצונות. מהפרטיות של האדם, לשאוף לרצונות העולם הבא. זו מהפכה אצל אדם שבטבעו רצון לקבל לעצמו, להתחיל לייצר השתוקקות רוחנית, שאיפה לקשר עם הכלל.
הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבה, בו מתגלית המחשבה העליונה — בינה, ועליו לעבור דרך הקול שהוא ז"א, בכדי לגלות את העֲמֻקוֹת ג"ר דבינה שנק' לעתיד לבוא.
הביקוש, החסרונות צריכים להיות של עולם הבא, ולא גשמיות. הגירוי בא מתפיסת עולם זה, אך המחשבה צריכה להיוולד ממחשבת העולם הבא.

מלמד בזוהר שבשביל שהשבת נקרא דבור של המחשבה העליונה, אסור לדבר בשבת דברי חול – שהם רצונות גופניים שלא שייכים לקדושה.
דבור של שבת צריך לשלוט בעולמו של האדם, לכן כך יהיו כל ימך, תרגול לעולם שכולו שבת, ולכן יש עניין בלימוד זוהר בשבת.

מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ – את החיסרון שלך אל תחפש בגוף, אלא במחשבה העליונה, בה הראש מנחה את הלב. לכן יש לחפש רצונות של הכלל, של הקשר לבורא יתברך.

וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. איש הוא בחינת יום, והאישה שבאדם בחינת לילה — ביחד החיבור גדול יותר. איש בלי אישה הוא חצי דבר, כמו רק רצון להשפיע. כשצד הבריאה שותף לצד בורא, זה הקשר הנכון, רצון לקבל בעלמ"נ להשפיע.
החיבור בין הלילה ליום הוא ע"י למוד התורה בלילה.
תורה זה גילוי רצונות של עולם הבא. יש להקדים את תיקון הבריאה — פעולת החושך, לפני מטרת הבריאה. התיקון הוא להפעים באדם את הרצונות של עולם הבא. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ כדי לתת אפשרות בחירה לנברא שהוא בחינת החושך, בכך שירגיש השתוקקות וצורך לבוא לאהבה.

דיבור של שבת הוא לימוד חוכמת הקבלה, ומה שאתה מדבר – בונה את עולמך.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

יש לפתח רצונות של קשר מצד הנשמה, ולא רצונות פרטיות מצד הגוף!

כאן בעולם הזה יש את הרגש החסרונות , וזו התשתית לעבודה עם הרצונות. מהפרטיות של האדם, לשאוף לרצונות העולם הבא. זו מהפכה אצל אדם שבטבעו רצון לקבל לעצמו, להתחיל לייצר השתוקקות רוחנית, שאיפה לקשר עם הכלל.
הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבה, בו מתגלית המחשבה העליונה — בינה, ועליו לעבור דרך הקול שהוא ז"א, בכדי לגלות את העֲמֻקוֹת ג"ר דבינה שנק' לעתיד לבוא.
הביקוש, החסרונות צריכים להיות של עולם הבא, ולא גשמיות. הגירוי בא מתפיסת עולם זה, אך המחשבה צריכה להיוולד ממחשבת העולם הבא.

מלמד בזוהר שבשביל שהשבת נקרא דבור של המחשבה העליונה, אסור לדבר בשבת דברי חול – שהם רצונות גופניים שלא שייכים לקדושה.
דבור של שבת צריך לשלוט בעולמו של האדם, לכן כך יהיו כל ימך, תרגול לעולם שכולו שבת, ולכן יש עניין בלימוד זוהר בשבת.

מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ – את החיסרון שלך אל תחפש בגוף, אלא במחשבה העליונה, בה הראש מנחה את הלב. לכן יש לחפש רצונות של הכלל, של הקשר לבורא יתברך.

וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. איש הוא בחינת יום, והאישה שבאדם בחינת לילה — ביחד החיבור גדול יותר. איש בלי אישה הוא חצי דבר, כמו רק רצון להשפיע. כשצד הבריאה שותף לצד בורא, זה הקשר הנכון, רצון לקבל בעלמ"נ להשפיע.
החיבור בין הלילה ליום הוא ע"י למוד התורה בלילה.
תורה זה גילוי רצונות של עולם הבא. יש להקדים את תיקון הבריאה — פעולת החושך, לפני מטרת הבריאה. התיקון הוא להפעים באדם את הרצונות של עולם הבא. וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ כדי לתת אפשרות בחירה לנברא שהוא בחינת החושך, בכך שירגיש השתוקקות וצורך לבוא לאהבה.

דיבור של שבת הוא לימוד חוכמת הקבלה, ומה שאתה מדבר – בונה את עולמך.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

מי שנוהג בעולם הגופני, טוב לו שישתוק!

האור במעשה בראשית נגנז בכדי למנועו מהרשעים, שהם תכונות באדם המכילות סיגים, לרצות את האור לעצמם. רשע נוטריקון רצון של עצמו. האור נגנז לטובתם, מפני שכל קבלת אור בצורה לא ראויה מפרידה את הנברא מהבורא, ממקור החיים. מכאן שהשמירה איננה נקמה, שהרי הם לא יכולים לעמוד באור חזק מידי, כמו חסרי דעת שאין להם את חוכמת הלב והידע כיצד לקבל את השפע בצורה הנכונה.

האור מוסתר בכדי שהנברא יבנה את עצמו בצורה ראויה. הוא צפון לצדיק, שמצדיק את הבורא בהיותו בעל אמונה שהשם טוב ומטיב. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה, זרוע באדמה. ואם יבחר בסביבה ראויה לצמיחה רוחנית, ירקיב את האני הכוזב, יוכל לצמוח עם לב ישר ולתת פרי . כל העולם מתוקן אגב האדם, ואם הרשעים יחטאו, אזי גם העולמות ילכו לאחור.

החסדים מקשרים בין חוסר השלמות של הגוף, לבין השלמות שבראש.
כשקשה לאדם בעולם הזה, שמרגיש חסרונות, עליו להתפשט מתפיסת העולם הזה, ולפרש את המציאות בהשקפת העולם הבא, מעבר לזמן ומקום. עליו לקחת את הנקודה הגשמית, ולקשר אותה לבורא, וכך זוכים לתפיסת עולם הבא.

כתוב מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ, עמוקות הנמצאות בבינה עליונה. עולם הבא הוא עולם המחשבה, בנפש זו התודעה העליונה שצריכה להתגלות בלב, והדיבור הוא מגלה אותה. דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה בפיו. צריך ייחוד מחשבה קול ודיבור.
לחשוב לבד זה לא מספיק. קול צריך לבוא לידי דיבור ראוי. כך גם כשאתה מתפלל עליך לומר את הדברים, להוציא מהכוח אל הפועל את המחשבה.
יש המדברים הרבה בלי מחשבה. מחשבה בבינה גם היא סוג של דיבור. דברי תורה הם המחשבה העליונה. כוח המדבר צריך לנבוע ממחשבה עליונה ולא מדיבור של הגוף. הקול הראוי הוא לא מה שנשמע לאוזן, אלא הצורה של הדיבור. לאדם יש את בחינת הקול המקשר למחשבה העליונה ובכך הופך דיבור האדם להשלכה של המחשבה העליונה, של עולם הבא. לא הדיבור של עולם הזה, אלא שיח תורה הוא המייצג את שיח עולם הבא.

מי שנוהג בעולם הגופני טוב לו שישתוק, אך בדברי תורה כל המרבה הרי זה משובח. יש לקיים "ודיברת בם" דיבורי סרק מייצגים את צד הבהמה שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

מי שנוהג בעולם הגופני, טוב לו שישתוק!

האור במעשה בראשית נגנז בכדי למנועו מהרשעים, שהם תכונות באדם המכילות סיגים, לרצות את האור לעצמם. רשע נוטריקון רצון של עצמו. האור נגנז לטובתם, מפני שכל קבלת אור בצורה לא ראויה מפרידה את הנברא מהבורא, ממקור החיים. מכאן שהשמירה איננה נקמה, שהרי הם לא יכולים לעמוד באור חזק מידי, כמו חסרי דעת שאין להם את חוכמת הלב והידע כיצד לקבל את השפע בצורה הנכונה.

האור מוסתר בכדי שהנברא יבנה את עצמו בצורה ראויה. הוא צפון לצדיק, שמצדיק את הבורא בהיותו בעל אמונה שהשם טוב ומטיב. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה, זרוע באדמה. ואם יבחר בסביבה ראויה לצמיחה רוחנית, ירקיב את האני הכוזב, יוכל לצמוח עם לב ישר ולתת פרי . כל העולם מתוקן אגב האדם, ואם הרשעים יחטאו, אזי גם העולמות ילכו לאחור.

החסדים מקשרים בין חוסר השלמות של הגוף, לבין השלמות שבראש.
כשקשה לאדם בעולם הזה, שמרגיש חסרונות, עליו להתפשט מתפיסת העולם הזה, ולפרש את המציאות בהשקפת העולם הבא, מעבר לזמן ומקום. עליו לקחת את הנקודה הגשמית, ולקשר אותה לבורא, וכך זוכים לתפיסת עולם הבא.

כתוב מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ, עמוקות הנמצאות בבינה עליונה. עולם הבא הוא עולם המחשבה, בנפש זו התודעה העליונה שצריכה להתגלות בלב, והדיבור הוא מגלה אותה. דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה בפיו. צריך ייחוד מחשבה קול ודיבור.
לחשוב לבד זה לא מספיק. קול צריך לבוא לידי דיבור ראוי. כך גם כשאתה מתפלל עליך לומר את הדברים, להוציא מהכוח אל הפועל את המחשבה.
יש המדברים הרבה בלי מחשבה. מחשבה בבינה גם היא סוג של דיבור. דברי תורה הם המחשבה העליונה. כוח המדבר צריך לנבוע ממחשבה עליונה ולא מדיבור של הגוף. הקול הראוי הוא לא מה שנשמע לאוזן, אלא הצורה של הדיבור. לאדם יש את בחינת הקול המקשר למחשבה העליונה ובכך הופך דיבור האדם להשלכה של המחשבה העליונה, של עולם הבא. לא הדיבור של עולם הזה, אלא שיח תורה הוא המייצג את שיח עולם הבא.

מי שנוהג בעולם הגופני טוב לו שישתוק, אך בדברי תורה כל המרבה הרי זה משובח. יש לקיים "ודיברת בם" דיבורי סרק מייצגים את צד הבהמה שבאדם.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו!

כאשר אדם נולד לתהליך חדש, הכוח הראשוני בא מהעליון. כך העוּבָּר יכול לראות מתוך כוחות האם. לאחר הלידה הוא מנותק מיכולת קבלת האורות מהעליון. דומה הדבר לאדם שמבין משהו בזמן השעור כשהוא מחובר לרב, אך מחוץ לשיעור לא יכול למסור את מה שלמד.
יש ואדם נמצא בשיעור, ובחסד אלוקי לאחר מכן נשאר לו רושם חזק מאד. כך משה רבנו שנולד בתחילת חודש שביעי, יצא לבחינת מסך עצמאי, אך המשיך לקבל אורות מבינה. יכול היה לראות את המציאות בשורשה, את הסיבות שמניעות את התהליכים. את האורות שמקבל העוּבָר בשלושת חודשי ההריון האחרונים, קיבל משה מחוץ לרחם, וע"כ כתוב וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר, זה הוא האור שברא הקב"ה בתחילה, והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו כפי שהעוּבָּר רואה בכוח האם, בהיותו בלתי מוגבל, שאינו משתמש במסכים של עצמו. כפי שמלמדת הגמרא (נדה ל:) שבכל אדם בזמן עיבּורו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו.
והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, זהו האור שיש לאדם בצפונותיו, שהם חקוקים על עצמותיו, על עצם ברייתו מזמן עיבּורו, והוא האור שהראה הקב"ה למשה דהיינו את כל ארץ ישראל. כל הרצון של ישר-אל מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל.

ובשעה שראה הקב"ה שיקומו שלשה דורות רשעים, שהם דור אנוש ממנו התחילה עבודה זרה, דור המבול שאפשר לומר התחיל בגילוי עריות ודור הפלגה שפיכות דמים. גנז את האור כך שלא יכול להיות תענוג אמיתי בבחינות אלו, שמפירות את עצם קיום האדם.

לפעמים לוקחים לאדם את האור כדי שלא יהיה מזיד. כל עוד אתה יכול להיות מחובר למקור — תוכל לקבל אור, לכן יש ללמוד ממעשה רבותינו.

לאחר הלידה מקבל אדם מסך עצמאי הנותן לו פרטיות, לכן לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו — לוקח ממנו את האפשרות לקבל את האור הגדול.
לעיתים אדם רכש אמונה, וכאשר בא לפעול אותה, נלקחת ממנו, ואז כשבא לקבל את התורה, מקבל שוב את האור, ירידה שבאה לתת אפשרות לגדול, בתנאי שפועלים בענווה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר אוֹר הגנוּז

לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו!

כאשר אדם נולד לתהליך חדש, הכוח הראשוני בא מהעליון. כך העוּבָּר יכול לראות מתוך כוחות האם. לאחר הלידה הוא מנותק מיכולת קבלת האורות מהעליון. דומה הדבר לאדם שמבין משהו בזמן השעור כשהוא מחובר לרב, אך מחוץ לשיעור לא יכול למסור את מה שלמד.
יש ואדם נמצא בשיעור, ובחסד אלוקי לאחר מכן נשאר לו רושם חזק מאד. כך משה רבנו שנולד בתחילת חודש שביעי, יצא לבחינת מסך עצמאי, אך המשיך לקבל אורות מבינה. יכול היה לראות את המציאות בשורשה, את הסיבות שמניעות את התהליכים. את האורות שמקבל העוּבָר בשלושת חודשי ההריון האחרונים, קיבל משה מחוץ לרחם, וע"כ כתוב וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר, זה הוא האור שברא הקב"ה בתחילה, והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו כפי שהעוּבָּר רואה בכוח האם, בהיותו בלתי מוגבל, שאינו משתמש במסכים של עצמו. כפי שמלמדת הגמרא (נדה ל:) שבכל אדם בזמן עיבּורו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו.
והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, זהו האור שיש לאדם בצפונותיו, שהם חקוקים על עצמותיו, על עצם ברייתו מזמן עיבּורו, והוא האור שהראה הקב"ה למשה דהיינו את כל ארץ ישראל. כל הרצון של ישר-אל מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל.

ובשעה שראה הקב"ה שיקומו שלשה דורות רשעים, שהם דור אנוש ממנו התחילה עבודה זרה, דור המבול שאפשר לומר התחיל בגילוי עריות ודור הפלגה שפיכות דמים. גנז את האור כך שלא יכול להיות תענוג אמיתי בבחינות אלו, שמפירות את עצם קיום האדם.

לפעמים לוקחים לאדם את האור כדי שלא יהיה מזיד. כל עוד אתה יכול להיות מחובר למקור — תוכל לקבל אור, לכן יש ללמוד ממעשה רבותינו.

לאחר הלידה מקבל אדם מסך עצמאי הנותן לו פרטיות, לכן לטובת האדם בא מלאך וסוטרו על פיו — לוקח ממנו את האפשרות לקבל את האור הגדול.
לעיתים אדם רכש אמונה, וכאשר בא לפעול אותה, נלקחת ממנו, ואז כשבא לקבל את התורה, מקבל שוב את האור, ירידה שבאה לתת אפשרות לגדול, בתנאי שפועלים בענווה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר בְּ' רֵאשִׁית

בלי אהבת רעים בביטול הגאווה, אין לקבל חוכמה!

ראשית הוא כלל המכיל פרטים, וכך כל נברא מורכב. בא להסביר כאן את המשך הבריאה, כאשר בתבנית כזו בנויה נפש האדם – התכלית על כל פרטיה המצויה בו מהעליון, כמו בזרע. תבנית הכלל היא התוכנית לבנות את הלב/המקדש על פי הפרטים אשר נמצאים בעליון.

חוכמה יכולים לקבל רק דרך הפרטים – אל הכלל. רוצה להבין את חברך? בטל את הגאווה, רד אליו, ואז עלה חזרה למקומך למקור החוכמה שבך, ברר שם את הנקודה שלקחת, ואז בחזרה תוכל לתת לו תשובה עם החוכמה שבך.

אדם מקבל גדלות כאשר הוא מוותר על הדברים הקטנים, שהם בדרך כלל רצונות הגוף, ולאחר שחוזר לגדלות, גם הדברים הקטנים מקבלים פרשנות דרך החוכמה.
לכן כך גם בלימוד הלכה בתפיסה חיצונית. יש ללמוד את הדברים בפנימיות, ואז חוזרים לדברים הקטנים ולפשט, וכאן מקבלים כבר מבט רחב ומאיר.

אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. שתייה היא חוכמה, ואכילה חסדים. האם מותר לאדם לשתות יותר מאכילה? הרי שתייה מרובה מאכילה זה עין הרע.
אלא קודם צריך ויתור על הרצון לקבל, שזה רעים, ואז לאחר מכן אפשר במסגרת הרעות לבוא לאהבת רֵעִים. כאשר חסרה אהבה יש ליצור חסדים. אדם בטבעו מחפש אהבה, להיות ביחד. את האהבה, שהיא הישות המרכזית בנו יש לחפש. הבורא רוצה לתת לנו, אך הקושי הוא בביטול הגאווה, ברצון לפרטיות, והרי את האהבה ניתן לקבל רק במסגרת חסדים.
קבלה מצד הפרט מפילה, קבלה מצד הכלל, היא קבלה אמיתית. לא רק ברצון להשפיע, אלא דווקא בשיתוף הרצונות בהנאה שבקדושה, מגיעים הקבלה האמיתית.

הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל-מְנִיפוֹ. הגרזן אומר אני חצבתי – דומם שמתגאה. למי השבח, האם אינו הוא לאומן החוצב? אמר רבי יוסֵי זה שכתוב כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל. ושואל למה כתוב קְרֹבִים לשון רבים הלא קרוב היה צריך לומר, לשון יחיד. אלא שיש אלקים עליון דהיינו בינה כפי שאמר רבי יהודה ויש גם אלקים של פחד יצחק, דהיינו גבורה, וכד'.
למעשה אומר רבי יוסי, יש מושג של אלוקות בעולם – בעל בית אחד המחזיק בגרזן, ומתחלק לשליחים רבים. יש פירוט וצירופים שבכל אחד יש כוח גבורות. מי שפועל ובורא זה כוח הגבורה. אך זה לא פועל רק כדבר אחד אלא במדרגות רבות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר בְּ' רֵאשִׁית

בלי אהבת רעים בביטול הגאווה, אין לקבל חוכמה!

ראשית הוא כלל המכיל פרטים, וכך כל נברא מורכב. בא להסביר כאן את המשך הבריאה, כאשר בתבנית כזו בנויה נפש האדם – התכלית על כל פרטיה המצויה בו מהעליון, כמו בזרע. תבנית הכלל היא התוכנית לבנות את הלב/המקדש על פי הפרטים אשר נמצאים בעליון.

חוכמה יכולים לקבל רק דרך הפרטים – אל הכלל. רוצה להבין את חברך? בטל את הגאווה, רד אליו, ואז עלה חזרה למקומך למקור החוכמה שבך, ברר שם את הנקודה שלקחת, ואז בחזרה תוכל לתת לו תשובה עם החוכמה שבך.

אדם מקבל גדלות כאשר הוא מוותר על הדברים הקטנים, שהם בדרך כלל רצונות הגוף, ולאחר שחוזר לגדלות, גם הדברים הקטנים מקבלים פרשנות דרך החוכמה.
לכן כך גם בלימוד הלכה בתפיסה חיצונית. יש ללמוד את הדברים בפנימיות, ואז חוזרים לדברים הקטנים ולפשט, וכאן מקבלים כבר מבט רחב ומאיר.

אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. שתייה היא חוכמה, ואכילה חסדים. האם מותר לאדם לשתות יותר מאכילה? הרי שתייה מרובה מאכילה זה עין הרע.
אלא קודם צריך ויתור על הרצון לקבל, שזה רעים, ואז לאחר מכן אפשר במסגרת הרעות לבוא לאהבת רֵעִים. כאשר חסרה אהבה יש ליצור חסדים. אדם בטבעו מחפש אהבה, להיות ביחד. את האהבה, שהיא הישות המרכזית בנו יש לחפש. הבורא רוצה לתת לנו, אך הקושי הוא בביטול הגאווה, ברצון לפרטיות, והרי את האהבה ניתן לקבל רק במסגרת חסדים.
קבלה מצד הפרט מפילה, קבלה מצד הכלל, היא קבלה אמיתית. לא רק ברצון להשפיע, אלא דווקא בשיתוף הרצונות בהנאה שבקדושה, מגיעים הקבלה האמיתית.

הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל-מְנִיפוֹ. הגרזן אומר אני חצבתי – דומם שמתגאה. למי השבח, האם אינו הוא לאומן החוצב? אמר רבי יוסֵי זה שכתוב כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל. ושואל למה כתוב קְרֹבִים לשון רבים הלא קרוב היה צריך לומר, לשון יחיד. אלא שיש אלקים עליון דהיינו בינה כפי שאמר רבי יהודה ויש גם אלקים של פחד יצחק, דהיינו גבורה, וכד'.
למעשה אומר רבי יוסי, יש מושג של אלוקות בעולם – בעל בית אחד המחזיק בגרזן, ומתחלק לשליחים רבים. יש פירוט וצירופים שבכל אחד יש כוח גבורות. מי שפועל ובורא זה כוח הגבורה. אך זה לא פועל רק כדבר אחד אלא במדרגות רבות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר בְּ' רֵאשִׁית

אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
התורה נלמדת בפנימיות מעבר לזמן ומקום. ראשית-אומר כלל המורכב מפרטים, שכאן הם כמו ארזי הלבנון. א רז אומר סוד/רז שנמצא אצל אלופו של עולם, בלובן העליון. הכלל הוא ראשית חוכמה, ממנו נובעים הפרטים לבניית הרצון לפי התבנית העליונה.

האות ב' של בראשית היא ב' גדולה. ר' יוסי שאל לר"ש: אלו ששה ימי בראשית שאנו לומדים מי הם? כלומר מהם הפרטים שנכללים בראשית. אמר לו שכתוב אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. למעשה שואל למה בנוי העולם בשיטה של שישה ימים, ומהם הפרטים הללו היוצאים מהכלל.
ראשית היא חוכמה הנק' לובן כמו לבנון. ששת הספירות היוצאות מהחכמה הם הפרטים לבניית האדם.
אלו ששה ימים העליונים דבראשית, מפרש אותם הכתוב שנאמר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם. כל אלו הפרטים הנמצאים בלובן העליון.
ב' היא המלכות, נמצאת בכוח בתוך הראשית, שהוא הכלל, ועל הנברא לבנות את הלב/המקדש על פי הפרטים אשר נמצאים בעליון.
גדולה-אברהם, גבורה יצחק, תפארת יעקב, נצח משה, הוד אהרן, דוד צדיק. בשמים ת"ת ובארץ המלכות שעליה להיבנות לפי התבנית העליונה.
כי כֹל זה צדיק, דהיינו יסוד ובכך הופך להיות המחבר בין שמים לארץ.

כל העולם בנוי לפי הכלל שנמצא באות ב. הבניה העצמית ותיקון הנפש צריך לבוא דרך פרטים עליונים אלו, אותם יש להוריד למורגש — ללב, וכך תוכל לחזור לכלל, ולעשות רצונו כרצונך.

בראשית עצמו נחשב למאמר מתוך העשרה מאמרות בהם נברא העולם, ואינו נספר מפני שכלל הוא כתר שאינו נספר, כמו שבספירת העומר סופרים רק 49 ולא את ה 50 שהוא הכלל. מלבד הבורא יתברך, אין בעולם מציאות בלתי מורכבת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר בְּ' רֵאשִׁית

אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע.
התורה נלמדת בפנימיות מעבר לזמן ומקום. ראשית-אומר כלל המורכב מפרטים, שכאן הם כמו ארזי הלבנון. א רז אומר סוד/רז שנמצא אצל אלופו של עולם, בלובן העליון. הכלל הוא ראשית חוכמה, ממנו נובעים הפרטים לבניית הרצון לפי התבנית העליונה.

האות ב' של בראשית היא ב' גדולה. ר' יוסי שאל לר"ש: אלו ששה ימי בראשית שאנו לומדים מי הם? כלומר מהם הפרטים שנכללים בראשית. אמר לו שכתוב אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע. למעשה שואל למה בנוי העולם בשיטה של שישה ימים, ומהם הפרטים הללו היוצאים מהכלל.
ראשית היא חוכמה הנק' לובן כמו לבנון. ששת הספירות היוצאות מהחכמה הם הפרטים לבניית האדם.
אלו ששה ימים העליונים דבראשית, מפרש אותם הכתוב שנאמר לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם. כל אלו הפרטים הנמצאים בלובן העליון.
ב' היא המלכות, נמצאת בכוח בתוך הראשית, שהוא הכלל, ועל הנברא לבנות את הלב/המקדש על פי הפרטים אשר נמצאים בעליון.
גדולה-אברהם, גבורה יצחק, תפארת יעקב, נצח משה, הוד אהרן, דוד צדיק. בשמים ת"ת ובארץ המלכות שעליה להיבנות לפי התבנית העליונה.
כי כֹל זה צדיק, דהיינו יסוד ובכך הופך להיות המחבר בין שמים לארץ.

כל העולם בנוי לפי הכלל שנמצא באות ב. הבניה העצמית ותיקון הנפש צריך לבוא דרך פרטים עליונים אלו, אותם יש להוריד למורגש — ללב, וכך תוכל לחזור לכלל, ולעשות רצונו כרצונך.

בראשית עצמו נחשב למאמר מתוך העשרה מאמרות בהם נברא העולם, ואינו נספר מפני שכלל הוא כתר שאינו נספר, כמו שבספירת העומר סופרים רק 49 ולא את ה 50 שהוא הכלל. מלבד הבורא יתברך, אין בעולם מציאות בלתי מורכבת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת

בלי מסגרת אין אהבה.

מסגרת מתחילה במחשבת הבריאה, שהרי רצון בעליון הוא חוק מחויב בתחתון. לכן על האדם לתפקד בהתאם למסגרת שהטביע הבורא יתברך בטבע. הכול צפוי במסגרת מחשבת הבריאה ולאדם רשות נתונה לבחור במה שממילא הוכן עבורו, לבחור בדבקות בבורא.

רבי שמעון מפרש את מחלוקת ב' הקוים ימין ושמאל. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת-הַשֻּׁלְחָן. מסגרת זה מקום סגור שאינו נפתח, זולת בשביל דק אחד — קו אמצעי, ומאפשר קבלה במסגרת של תודעת אמת. זהו לב נתון למוח, שבא מל"ב נתיבות החוכמה –לב שבוחר בקבלה רק במסגרת נכונה של תודעת אמת.

עולם הבא נקרא מסגרת. תחשוב לפי מחשבה של עולם הבא — זו התודעה שמקשרת אותך לעולם האמת, זה אומר לתת פירוש למציאות מעבר לזמן ומקום, לחיות לפי דעת עליון, ולא ב"מסגרת" חילונית הזרה לאמת ודוגלת ב-"תעשה מה שבא לך, רק אל תפגע באנוכיות שלי". חופש ניתן בתוך מסגרת, אחרת הופך להפקרות!

בתפקוד נכון בוחר האדם למנוע מעצמו חוכמה למרות שיש לו אפשרות לקבל , מפני שרק כאשר יהיו חסדים יוכל ליהנות מהאמת.
את כוח הדחייה מפעילים כל זמן שאין מסך דחיריק — חסדים. עד אז לא לקבל ולהישאר במצב שורוק. התירוץ המטופש לעשות מה שבא לי, או לומר מאז שהייתי קטן רציתי, ככה חינכו אותי — מבחינה רוחנית זה שיא הטומאה. כך למשל אסור לאכול לא כשר –כי זה לא יכול לקשר אותך לבורא.

לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת – שאוזקות את האפשרות לקבל בלי חסדים. למעשה זהו שימוש ביראה — במנעולה, שהיא המסגרת לקבלה לעתיד כשיגיעו חסדים. המסגרת זה לא רק לא לקבל, אלא גם לקבל על פי תנאים ידועים. אין שכר בעולם זה — בפרטיות. רק בעולם הבא הוא המסגרת.

לְבָתִּים לְבַדִּים אלו טבעות העליונות. לֵךְ לֵךְ אומרים לנזיר סחור סחור ולכרם אל תקרב, היות ושם החסדים מכוסים, על כן אם יקבל חוכמה בטבעות, אזי תהיה שבירה. וע"כ כתוב וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, זהו מי שלא יכול לעשות מסגרת לקבלה בעל מנת להשפיע. רק בנזירות אי אפשר להגיע לאהבה. המסגרת קיימת בעולמות עליונים, ועל האדם לקבלה.

המסגרת ליהודי בחינת ג' אבות — מסגרת אברהם היראה, ביטול עצמי. מסגרת יצחק, ויתור על האור, מסגרת יעקב לקבל לאט במסגרת המותר — ליהנות רק מהאמת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת

בלי מסגרת אין אהבה.

מסגרת מתחילה במחשבת הבריאה, שהרי רצון בעליון הוא חוק מחויב בתחתון. לכן על האדם לתפקד בהתאם למסגרת שהטביע הבורא יתברך בטבע. הכול צפוי במסגרת מחשבת הבריאה ולאדם רשות נתונה לבחור במה שממילא הוכן עבורו, לבחור בדבקות בבורא.

רבי שמעון מפרש את מחלוקת ב' הקוים ימין ושמאל. לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת-הַשֻּׁלְחָן. מסגרת זה מקום סגור שאינו נפתח, זולת בשביל דק אחד — קו אמצעי, ומאפשר קבלה במסגרת של תודעת אמת. זהו לב נתון למוח, שבא מל"ב נתיבות החוכמה –לב שבוחר בקבלה רק במסגרת נכונה של תודעת אמת.

עולם הבא נקרא מסגרת. תחשוב לפי מחשבה של עולם הבא — זו התודעה שמקשרת אותך לעולם האמת, זה אומר לתת פירוש למציאות מעבר לזמן ומקום, לחיות לפי דעת עליון, ולא ב"מסגרת" חילונית הזרה לאמת ודוגלת ב-"תעשה מה שבא לך, רק אל תפגע באנוכיות שלי". חופש ניתן בתוך מסגרת, אחרת הופך להפקרות!

בתפקוד נכון בוחר האדם למנוע מעצמו חוכמה למרות שיש לו אפשרות לקבל , מפני שרק כאשר יהיו חסדים יוכל ליהנות מהאמת.
את כוח הדחייה מפעילים כל זמן שאין מסך דחיריק — חסדים. עד אז לא לקבל ולהישאר במצב שורוק. התירוץ המטופש לעשות מה שבא לי, או לומר מאז שהייתי קטן רציתי, ככה חינכו אותי — מבחינה רוחנית זה שיא הטומאה. כך למשל אסור לאכול לא כשר –כי זה לא יכול לקשר אותך לבורא.

לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת – שאוזקות את האפשרות לקבל בלי חסדים. למעשה זהו שימוש ביראה — במנעולה, שהיא המסגרת לקבלה לעתיד כשיגיעו חסדים. המסגרת זה לא רק לא לקבל, אלא גם לקבל על פי תנאים ידועים. אין שכר בעולם זה — בפרטיות. רק בעולם הבא הוא המסגרת.

לְבָתִּים לְבַדִּים אלו טבעות העליונות. לֵךְ לֵךְ אומרים לנזיר סחור סחור ולכרם אל תקרב, היות ושם החסדים מכוסים, על כן אם יקבל חוכמה בטבעות, אזי תהיה שבירה. וע"כ כתוב וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, זהו מי שלא יכול לעשות מסגרת לקבלה בעל מנת להשפיע. רק בנזירות אי אפשר להגיע לאהבה. המסגרת קיימת בעולמות עליונים, ועל האדם לקבלה.

המסגרת ליהודי בחינת ג' אבות — מסגרת אברהם היראה, ביטול עצמי. מסגרת יצחק, ויתור על האור, מסגרת יעקב לקבל לאט במסגרת המותר — ליהנות רק מהאמת.