פיקודי יט-כא
וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ
כשאדם נפטר מהעולם, הוא נשאל האם קבע עיתים קבועים לתורה.
נ. כתוב: וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת; יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ העיסוק בתורה אומר שהרצון יתכון להשיג את האמונה, לשם שמים. חֹסֶן יְשׁוּעֹת אומר שילוב של שמאל וימין, חסד ודין. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שם, שתזדווג עם שמיים, ז"א. משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א כמ"ש: אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, שעִתֶּיךָ העיתים לתורה, לז"א, ואמונה המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת, אלו שורים זה על זה, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותם זה על זה, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת. אדם צריך לקבוע עיתים לתורה כדי לחבר חסד ודין, חוכמה ודעת וכך לרכוש אמונה
נא. יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ. היא אוצרו של כל אלו המדרגות. שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם היא הכלל וממנה מושפעים כולם בחשבון של אמונה, שרק באמונה אפשר שתתגלה החוכמה. עיקר האמונה היא בכלל, וכשהפרט מאמין בכלל הוא חלק ממנו, ועליו להתבטל לכלל. האמונה היא הכוח לעשות את רצון השם וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפונות כולן, היא מוציאה אותן בחשבון. שכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים, שהן המדרגות שקיבלה לתוכה, ומשגיח להוציא הכול בחשבון.
אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר. כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו, כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות, ומשפיעה בהם הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות. והיא מוציאה אותן בחשבון, בהארת החכמה הנקראת מוחין דחשבון. וע"ז מביא ראיה מהכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי החכמה נקרא עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה. בריכות הן המדרגות שמקבלת. ואומר, שהבריכות שבה, מוציאה בחשבון, הארת החכמה מהעיניים. היות והמלכות היא זו שמושכת את החוכמה, כל הנחלים הולכים לים, היא זו שמשפיעה לאחר מכן את האור לכל שאר המדרגות.
נב. משום שבמלכות נוהג חשבון, שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה, כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות, שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון, כמ"ש: יראת ה' היא אוצרו. אז בדברי העולם, בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם, בכלי המשכן, המלכות דראש נק' אמונה מפני שהיא המייצרת את הקשר עם נותן האמונה.
על אחת כמה וכמה שצריכים לחשבון ולהראות האמונה, שהוא הקיום. וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן, בכל מה שעשו. כמ"ש: אלה פקודי המשכן כלומר זאת האמונה שצריך להשיג ולבנות כך את המשכן כדי להראות שהם באו לתת את בחינת האמונה.
בְּצַלְאֵל, הַשֵּׁם שלו גָרַם [בצלאל שמא גרים]
נג. רבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך (השם), אמר רבי יוסי: וודאי שהקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל. השם שלו גרם ששם הוא בחינת רצון, שנקרא בצלאל, בצל אל. אשר אל שם החסד. הקב"ה שׂם שמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם. כמ"ש: אשר שׂם שמות בארץ. שהשמות שהאנשים קוראים בארץ, שׂומה עליהם מפי ה'. כך החליף הקב"ה את שמו של אברם לאברהם, וליעקב הוסיף שם ישראל, כלומר יש משמעות לשם האדם
שמו של מצלאל מורה שהצל שהוא בחינת אמונה, ואל זה שם החסד השפעה, לכן הוא נבחר לבנות את כלי המשכן. השמות בתורה מדוייקים ולא רצוי ששם חיבה יהפוך לשם הקבוע. מאחר הקב"ה שותף לשם שנותנים ההורים, שנותן בהם מעין נבואה, רצוי לשמור ולהשתמש בשם שניתן בתחילה.
נד. יהודה היה מצד שמאל, כי יהודה מלכות, והמלכות נבנית משמאל. וחזר והתדבק בימין, בז"א. וע"כ בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בימין, ואח"כ נכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. כעין זה התורה, ת"ת, התחילה משמאל, כי ת"ת נאצל מגבורה, שמאל, והתדבק בימין, בחסד, ונכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. ראובן, התחיל מימין, כי ראובן חסד, ונטה לשמאל, כי לקח עימו לדגלו שאר השבטים, שמעון וגד, שהם שמאל. כי התחיל מימין ונטה לשמאל.
נה. יהודה התחיל משמאל, משום שבא משמאל, מלכות, ומלכות נבנית משמאל, והתדבק בימין, והמשכן נעשה ג"כ בצד זה, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בצד ימין. כי המשכן הוא מלכות. וע"כ בצלאל, שבא מצד יהודה, עשה המשכן וניתקן אצלו, כי בחינתו דומה למשכן. והקב"ה רצה בו ובחר אותו מכל ישראל לעבודת המשכן הזו. האמונה הנדרשת היא המחוייבות לאידאה אליה האדם שואף, ואז האמונה משתפתת ללב שזו בחינה של שמחה כאשר האמונה במדרגת השפעה, ואהבה כאשר האמונה במדרגת חוכמה. זהו האור החוזר המלביש, היא המנעולא, חסדים מכוסים, שלאחר מכן תוכל להתפשט במפתחא.
נו. ונתן לו חכמה ותבונה ודעת, משום שבתחילה היה עימו תבונת הלב כמ"ש: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה, שמשום שהיה כבר חכם לב, ע"כ נתתי בו חכמה. משום שהקב"ה אינו נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. כעין זה בצלאל, שהיה בו חכמה, נתן לו הקב"ה חכמה. בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך. תלמיד חכם הוא זה הרוצה בחוכמה, יש לו לב חכמה, שהלב הוא המתאווה והקב"ה נותן לו חוכמה, דהיינו שהוא בא בביטול מוחלט לעליון.
נז. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. בצילו, בצלאל, שהתקין המשכן ועשה אותו. חימדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנ"י, וכנ"י יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.
נח. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ז"א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב"ה. כי נהר היוצא מעדן, הוא יסוד דז"א, ומוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב"ה. הנשמות שמגלות החוכמה הן הנעימות לקב"ה.
נט. בצילו, זה בצלאל, וע"כ תיקון המשכן היה ע"י בצלאל. משום זה כתוב: ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי, זה אור השמש היוצא, זה ימין. בן חור, זהו שמאל. וע"כ נשלם בו דין הקב"ה במעשה העגל. שהערב רב הרגו אותו בצלאל נכדו תיקן את מעשה העגל בעצם בניית המשכן.
ס. כָּל הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה. משעה שנתנו אותו ישראל, כבר היה עשוי, וניתקן למעלה מקודם לכן, בכל מלאכת הקודש. כל הזהב כבר נעשה וניתקן בכל מלאכת הקודש למעלה. משום שבכל מדרגה היה מתוקן בה זהב, כי אין שלמות אלא רחמים ודין. וע"כ היה הולך הזהב בכל מלאכת המשכן, בכל מדרגות המלכות, בכל עבודה, הנקראת קודש. לכן חייבים את צד האישה בתנאי שהופכים את ההשתוקקות ליחד. זהב המשכן מתקן את הזהב של חטא העגל שהיה על הרצון לקבל בלבד
הקודם