049- הדף היומי בזהר הסולם – ויקהל קמח-קנ (השקפה)

וַיַּקְהֵל  קמח- קנ

וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ

בעזות פנים אין הארה.

עזות מצח היא הגאווה שחושב שמגיע לו הכל, ואינו משכיל לבוא בשפלות ומחפש רק לקבל לעצמו.

הציץ, אחד מבגדי הכהן הגדול היה מראה האם יש על האדם אהרה, מאחר והארה על המתבונן בציץ הייתה יורדת רק אם היה צדיק. על הציץ היו חקוקות האותיות והיו מאירות בסדר מסוים וכך יכול היה הכהן לקרא ולדעת, ואם לא הייתה מגיעה הארה, היה יודע הכהן שהאדם שלפניו עז פנים. הציץ מסמל את התורה הקדושה, ובה ניכר אם האדם צדיק או לא. אדם שיש לו עין טובה והולך בדרך תורה, הדרך מאירה לו.

האדם הוא ככלי המונח על הכירה, וצריך להכין עצמו בקצב ראוי כדי להיות כלי ראוי לשמש את השם יתברך. לכן אמר בועז לרות: וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים של הצדיקים ולא אחרי הנערים שהם מנוערים ממצוות. בועז ראה ברות שהיא בחינת המלכות כלומר עניה שאין לא אלא מה שייתן לה בעלה, וראה שהיא אינה מחפשת אלא חסדים להשלים את דעתה לקדושה. לכן אומר לה בועז: עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, שמותר לה ללכת אחרי העיניים, אחרי הרצון לחוכמה ושפע, מפני שאין היא מחפשת את השכר לעצמה. העין הטובה של המשפיע אינה מחפשת אלא להשפיע ולעשות נחת רוח לבורא.

ואם אדם עומד לפני ציץ ההוא ופניו אינם מראים, גם לפי שעה, המראה הקדוש. אז ידע הכוהן, שהוא עז מצח, וצריך לכפר עליו, ולבקש עליו רחמים הכהן שהוא מידת החסד לא אומר שיש להענישו על זה שהוא עז פנים, אלא שיש לתקנו.