שיר השירים נב- נד שיעור 18

מי שראה ענבים בחלום

חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו. 

למדנו, מי שראה ענבים בחלום, אם הם לבנים, סימן טוב לו, ואם הם שחורים, צריך לרחמים. כי עומד ודאי בדין. מה הטעם. הוא, משום שענבים הם בחינת חכמה, וחכמה באה על הרצון לקבל לבנים הם ענבים השומרים את היין העליון, שהם צבע לבן, שהוא רחמים שילוב חכמה וחסדים. וע"כ סימן טוב לו. ואלו הענבים האדומים, הם צד הדין, צבע אדום שהוא דין, וכן צבע שחור הוא דין כמו אדום, וע"כ סימן רע לו. יש גם בחינת אדום שכלול בשחור, מלכות שנמצאת בבינה ועושה בה חיסרון.

אם ראה ענבים שחורים בחלום ואכלם, הוא ראוי לעולם הבא. מה הטעם. הוא משום, שעבר על הדין ויכול לכלותו, כי עם האכילה, העבירם מן העולם, ויש לו חלק ביין הטוב של העולם הבא. שתה יין לבן בחלומו, סימן טוב לו ושמחה, שמורה, שהארת החכמה כלולה בחסד, שהוא לבן. שתה יין אדום בחלומו, הוא מורה ששורה עליו דין. כי זה מורה שהחכמה אינה כלולה בחסדים, ודינים נמשכים ממנה.

חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו. 

אכילה בפסח זה מוחין דאבא, שתייה מוחין דאמא. אך שתיית מים היא חסדים.

בנושא היין, הזוהר לא מלמד כאן על יין גשמי, אלא על סוג של רצון ויש להנפיש ולהבין שיש אצל כל אחד תאווה פרטית הבאה בכל מיני תכונות. מלמד שכאשר אתה רוצה אהבה עליך לשלם ברצון לאחר שתטהר אותו, לאחר שמוכנים לוותר עליו.

הריח

ריח הוא בחינה של רוחניות, וכאן מדבר על ריח של זמן תיקון, ריח הקורבנות בו מקריב האדם את צד הדומם צומח חי שבו לטובת צד האדם שבו.

ויש את ריח שהוא בחינת משיח של גמר תיקון. בד"כ הטעות בזמן התיקון היא לבקש את ריח גמר התיקון לפני התיקון עצמו

חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וע"כ היא מלאה דינים, והיא אז בבחינת אש שורף. ואז היא בסוד קטרוג הלבנה, ששואלת למה אני לא יכולה ליהנות מהשתוקקות בקדושה. מי שלא ממעט עצמו נכנס לכעסים, שלא מקבל מה שרוצה. הגאווה מביאה לתסכול ויאוש מפני שהגאוותן לא מקבל את המציאות שיש בורא מעליו. הבחירה ביתר דבקות היא הכלל המחייב מיעוט עצמי.

המצב א הנפשי של צד האישה באדם, היינו הלב, שהוא רדוף אחרי התאווה האישית, זה אחד הדברים הקשים שיש בעולם. אי אפשר לבוא למלך רק עם רצונות עצמיים, יש לבוא עם לבושי קדושה.

כמו שעשיו הגאוותן נאלץ למכור את הבכורה, כך חייב אדם שמגיע למבוי סתום, ורואה שלא יוכל לגבור על הרצון בעליונים, למעט עצמו ולמכור את התאווה לקו אמצעי, ליעקב, לאמונה.

משיח הוא בחינת גדלות ההשגה, אשר בגמר תיקון ניתן יהיה להשתמש בְּאִשֶּׁה ניחוח להשם, זו בחינת אהבת דודים, כלומר להשתמש ברצון העצמי למען אהבת היחד, אהבת השם

שיר השירים נב- נד שיעור 18

מי שראה ענבים בחלום

קפא) תנן מאן דחמי וכו': למדנו, מי שראה ענבים בחלום, אם הם לבנים, סימן טוב לו, ואם הם שחורים, צריך לרחמים. כי עומד ודאי בדין. מה הטעם. הוא, משום שענבים הם בחינת חכמה, וחכמה באה על הרצון לקבל לבנים הם ענבים השומרים את היין העליון, שהם צבע לבן, שהוא רחמים שילוב חכמה וחסדים. וע"כ סימן טוב לו. ואלו הענבים האדומים, הם צד הדין, צבע אדום שהוא דין, וכן צבע שחור הוא דין כמו אדום, וע"כ סימן רע לו כאן מדבר על אדום שכלול בשחור, מלכות שנמצאת בבינה ועושה בה חיסרון. 

קפב) אכלן כדאי איהו וכו': אם ראה ענבים שחורים בחלום ואכלם, הוא ראוי לעולם הבא. מה הטעם. הוא משום, שעבר על הדין ויכול לכלותו, כי עם האכילה, העבירם מן העולם, ויש לו חלק ביין הטוב של העולם הבא. שתה יין לבן בחלומו, סימן טוב לו ושמחה, שמורה, שהארת החכמה כלולה בחסד, שהוא לבן. שתה יין אדום בחלומו, הוא מורה ששורה עליו דין. כי זה מורה שהחכמה אינה כלולה בחסדים, ודינים נמשכים ממנה

חלום הוא מצב תודעתי בו ניתן לראות מעבר לגשמיות, הוא מקבל גירוי מהגשמיות אך אינו מחויב לה, ובכך באפשרותו לעשות קישורים שבאים מתת המודע, לפי הרצונות שחבויים בו.  

אכילה בפסח זה מוחין דאבא, שתייה מוחין דאמא. אך שתיית מים היא חסדים.

קפג) יעקב כד קריב וכו': יעקב שה"ס הקו האמצעי, כשקרב אל יצחק אביו שה"ס קו שמאל, נתן לו מאותו היין הטוב המשומר, מהעולם הבא, שהוא בינה. כי שמחה ואהבה, דהיינו אהבת דודים, אינה אלא כשמתעורר מתוך היין הטוב

קפד) וע"ד יצחק דהוה וכו': וע"כ יצחק שהיה מצד הדין הקשה דהיינו מקו שמאל, צריכים לשמח אותו באותו היין הטוב הבא מרחוק שבלי חכמה הוא לא מסופק, זה הטבע של צד הנקבה, של צד הבריאה חייבת לקבל תענוג כדי לבטא עצמה. ז"ש, ויבא לו יין מרחוק. מרחוק, פירושו ממקום עליון, שהוא בינה, המשיך עליו מאותה השמחה לשמח אותו. אז נמתק הכעס, והדין הקשה נכלל ברחמים, להיות הכל כראוי. שמחה היא עם הרצון להשפיע, ואהבה גם עם הרצון לקבל

אהבת דודים

קפה) ובגין כך אינון וכו': ומשום זה הדודים האלו, האהובים העליונים, המאורות הקדושים, שהם ז"א ומלכות, אינם מאירים אלא מתוך היין ההוא (כנ"ל אות קע"ו) ומי הוא. הוא השם החקוק המפורש של שבעים האותיות של אלו המאורות הקדושים, השם הקדוש של שבעים שמות, זה הוא בסוד הענבים האלו השומרים את היין העליון, מבינה, שהוא הכלל של אלו השבעים. 

פירוש. סוד השם ע"ב, תמצא בזהר (פרשת בשלח אות קע"ג) שהוא יוצא מג' פסוקים, ויסע, ויבא, ויט, שבכל פסוק יש ע"ב אותיות, כי ה"ס ג' קוין, ויש בקו ימין ע"ב אותיות, ויש בקו שמאל ע"ב אותיות, ויש בקו אמצעי ע"ב אותיות. כל שם בונים מהאות הראשונה של המילה ויבוא,  ומשילוב ג' פעמים ע"ב האותיות האלו זו בזו יוצא השם של ע"ב שמות. שבכל שם יש ג' אותיות, כמו שמפורש שם כל זה באר היטב ע"ש. ואע"פ שהם במספר ע"ב אותיות, וכן ע"ב תבות, כל תיבה בת ג' אותיות, עכ"ז נחשבים רק לע' שמות (כמ"ש בזהר בשלח אות קס"ג) בסוד ע' סנהדרין וב' סהדי על פי שנים יקום דבר. ע"ש. ולפיכך קורא אותם הזהר פעמים רק ע' שמות וע' אותיות. וכשרוצה לדבר מקו אחד של ג' הקוין האלו, מכנה אותו ע' אותיות, כי בכל קו יש ע"ב אותיות שעקרן הן ע'. וכשרוצה לדבר מיחוד כל ג' קוין בבת אחת, מכנה אותם ע"ב תבות של ג' אותיות, או ע"ב שמות, שעקרם הוא ע' שמות. (ועי' להלאה אות שפ"ד). בד"כ כאשר מדבר מ ג' קווים ע"ב ובקו אחד ע. בקידוש משתמשים ביין מפני שבאהבה יש לשתף גם את השמאל, אחרת נאמר שברא את הרצון לקבל ואין בו צורך, אלא יש לתקן את הרצון לקבל, את האגו אותו יש לגנוז עד שמטהרים אותו ואז נכון להשתמש בו
וז"ש אינון דודים וכו' לא נהרין אלא מגו ההוא יין. כי אהבת דודים ה"ס הארת קו שמאל, המכונה יין (כנ"ל אות קע"ו) וז"ש, ומאן איהו. דא שמא גליפא מפרש דשבעין אתוון דאינון בוצינין קדישין, דהיינו ע' האותיות שבפסוק ויבא, שאותיות אלו ה"ס קו שמאל מג' הקוין, הנקראים מאורות הקדושים (כמ"ש בזהר בשלח אות קע"ג ע"ש) שמשם נמשך היין, שה"ס אהבת דודים. שמא גליפא קדישא דשבעין שמהן, דהיינו השם הקדוש המשולב מג' פעמים ע"ב אותיות, שהוא נקרא ע' שמות כנ"ל, דא איהו ברזא דאינון ענבים דנטרין יין עלאה, כי השם דע"ב שמות מורה על שלוב ויחוד הקוין זה בזה ע"י הקו האמצעי, שאז נשמר היין העליון שלא יגעו בו החיצונים מפני שיש פה רצון לקבל ויש לשמור שלא לגלות החוצה בצורה לא ראויה (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) ומקור ג' קוין אלו הוא בבינה, וז"ש יין עלאה כללא דאינון שבעין, שהם שומרים היין העליון שבבינה ששם הכלל שם השלום וזהו המקום לשמור על היין, דהיינו המקור, של ע' השמות האלו. ויט הוא בחינת יעקב העושה שלום בין ויסע לויבא

קפו) ובגין כך חדוה וכו': ומשום זה שמחה ורצון שבנשיקות האלו, הם לעורר האהבה, דהיינו אהבת דודים, מיין העליון, שהוא בבינה, וע"כ המאורות, שהם ז"א ומלכות, מאירים ונוצצים מאותו היין. שכתוב, כי טובים דודיך מיין.

הזוהר לא מלמד כאן על יין גשמי, אלא על סוג של רצון ויש להנפיש ולהבין שיש אצל כל אחד תאווה פרטית הבאה בכל מיני תכונות. מלמד שכאשר אתה רוצה אהבה עליך לשלם ברצון לאחר שתטהר אותו, לאחר שמוכנים לוותר עליו. 

הריח

קפז) לריח שמניך טובים: אמר רבי שמעון, המקרא הזה, הסתכלתי בו, והוא סתום בסוד עליון. ריח. יש ריח ויש ריח, והרבה ריחות יש. יש ריח העולה ממטה למעלה, כמו ריח הקרבנות, שזה הוא ריח, העולה וקושר קשרים זה בזה, ומשתלשל זה בזה, דהיינו שמשתלבים זה בזה בדרך ירידה, עד שנעשה הכל קשר אחד ואור אחד. ריח הוא בחינה של רוחניות, וכאן מדבר על ריח של זמן תיקון, ריח הקורבנות בו מקריב האדם את צד הדומם צומח חי שבו לטובת צד האדם שבו. 

ויש את ריח שהוא בחינת משיח של גמר תיקון. בד"כ הטעות בזמן התיקון היא לבקש את ריח גמר התיקון לפני התיקון עצמו

קפח) אית ריח אחרא וכו': יש ריח אחר, וזה הוא מלך המשיח שנקרא ריח. שכתוב, והריחו ביראת ה'. וזה נקרא ריח, ומתקשר בסוד ריח הקרבן.
פירוש. ריח של הקרבן, ה"ס הארת החכמה העולה ממטה למעלה מקו שמאל, ומתיחד עם הימין, ונעשה עמו לאחד, ואז יורדת הארת החסדים שמימין, המשולבת בהארת החכמה שמשמאל, ומאירה ממעלה למטה לכל העולמות. קודם עולה ממטה למעלה, הימין מתכלל בשמאל ואז הימין עצמו יוכל להתפשט לגוף, ולמרות שהימין הוא חסדים, הוא מתפשט לאחר שהתכלל בחכמה  וז"ש, כגון ריחא דקרבנא, דהאי איהו ריחא דסליק, דהיינו הארת החכמה, שאינה מאירה אלא ממטה למעלה, כנ"ל. וקשר קשרין דא בגו דא, דהיינו שהקו השמאל מתקשר ומתחבר בקו הימין, והימין בשמאל, ומשתלשל דא בדא, שהארת הימין הכלולה משמאל, משתלשלת ויורדת ומאירה לכל העולמות, עד דאתעביד כלא קשרא חדא, ונהירו חד, דהיינו שהימין והשמאל נעשים קשר אחד ואור אחד, בשליטת החסדים. והנה ג' בחינות יש בקרבן, בסו"ה אשה ריח ניחח, כמ"ש לפנינו. וז"ש, אית ריח אחרא ודא איהו מלכא משיחא דאקרי ריח וכו' ומתקשרא ברזא דריח קורבנא, שהריח שהמלך המשיח משתמש בו, בסו"ה, והריחו ביראת ה', הוא סוד הריח, שבג' בחינות אשה ריח ניחח, הנאמר בסוד הקרבן. כמ"ש לפנינו.

קפט) ורזא דא אשה וכו': וזה סוד אשה ריח ניחח לה'. אשה, הוא לחוץ מן הקשר, שהמזונות והאור של צבאות ומחנות האש נצטמצמו בצהרים. 

ריח, הוא לפנים ממנו, וזהו שמתקשר בפנים, ומאיר בסוד ברית הקדש. וזהו שהמלך המשיח נקרא שהוא ריח מאלו הבשמים העליונים, שכתוב כריח בשמים. (צ"ע, כי לא נמצא כתוב כזה)
פירוש. נודע שיש ב' מצבים במלכות, שבמצב הא' חכמה בלי חסדים שזה אש שורף נאחזת בקו שמאל דבינה, שבו הארת החכמה, והיא שמאל בלי ימין, דהיינו חכמה בלי חסדים. והיא גדולה כמוהו, בסו"ה שני המאורות הגדולים תשוקה גדולה. ועכ"ז אינה יכולה להאיר לתחתונים. כי חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר. וע"כ היא מלאה דינים, והיא אז בבחינת אש שורף. ואז היא בסוד קטרוג הלבנה ששואלת למה אני לא יכולה ליהנות מהשתוקקות בקדושה. וכדי לתקן זה, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, ואז נתמעטה וירדה לבחינת נקודה תחת יסוד ז"א וזה מעביר עצמה למצב ב. מי שלא ממעט עצמו נכנס לכעסים, שלא מקבל מה שרוצה. הגאווה מביאה לתסכול ויאוש מפני שהגאוותן לא מקבל את המציאות שיש בורא מעליו. הבחירה ביתר דבקות היא הכלל המחייב מיעוט עצמי, שז"ס המצב הב', והיא נבנית מחדש להיות נוקבא דז"א, ולהזדווג עמו פב"פ. שזו היא תכלית שלימות המלכות לפני גמר התקון. ויש מעלה במצב הא' שלה, כי אז מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. משא"כ במצב הב' אינה יכולה עוד לקבל מבינה, ואין לה מעצמה כלום, והכל צריכה לקבל מז"א בעלה, ויש מעלה במצב הב' שלה, כי אז היא בבחינת פנים בפנים בז"א, ומאירה חכמה וחסדים לתחתונים, משא"כ במצב הא', אע"פ שהיתה מקבלת שלמות החכמה מקו שמאל דבינה, לא היתה יכולה להאיר לתחתונים, שהיתה חשך ולא אור, כי החכמה שבה לא היתה יכולה להאיר מחמת חסרון דחסדים (כמ"ש כל זה בפלפה"ס אות פ"ח ע"ש).
וז"ש, אשה, לבר קשורא, השם אשה, היא לחוץ מקשר. דהיינו שהשמאל והימין אינם מקושרים בה יחד. אלא שהיא שמאל בלי ימין. שה"ס המצב הא' של המלכות. ומזונא ונהירו דחילין ומשריין דאשא בטהרונא קמיטין שהמזון והאור של הצבאות והמחנות הנמשכים ממנה במצב הזה, שהם של אש, מריבוי הדינים שבהם, מקומטים ומצומצמים בצהרים. כלומר, אע"פ שהחכמה מאירה בה מקו שמאל של הבינה, בכל השלמות, כשמש בצהרים, עכ"ז מזונם ואורם קמוטים ומצומצמים מחמת חסרון החסדים שבמלכות, שאין החכמה מאירה לתחתונים בלי חסדים. ולפיכך מרומז המצב הזה בשם אשה, שהוא לשון אש ודינים. ואע"פ שהמלכות מסתלקת מהמצב הזה, ובאה למצב הב' כנ"ל, עכ"ז אין העדר ברוחני, וגם המצב הא' נשאר בה, אלא בבחינת אחורים וחיצוניות. וה"ס נקודה דאחור.
וז"ש, ריח, לגו מיניה. השם ריח, הוא לפנים מאשה, כי אשה, היא אחורים וחיצוניות, שה"ס המצב הא' של המלכות, כנ"ל, אבל ריח, סובב על המצב הב' של המלכות, שהוא פנימיות. לוקחים את כח השתוקקות ממצב א ומכופפים אותו להיות מצב ב ודא איהו דאתקשר לגו, ונהיר, ברזא דברית קדישא, וכאן בפנימיות, מתקשרים הימין ושהמאל זב"ז, והם מאירים בכל השלמות, שזה נעשה לה בסוד הברית הקדוש, שהוא יסוד, דהיינו הקו האמצעי שלמטה מהטבור, הקושר ימין ושמאל זה בזה. ודא אתקרי מלכא משיחא, ובריח הזה, דהיינו הריח של המצב הב' של המלכות, נקרא מלך המשיח, שנאמר עליו והריחו ביראת ה'. ובחינה זו של המלכות נקרא נקודה דפנים. ונתבאר סו"ה אשה ריח, שאשה ה"ס נקודה דאחור דמצב הא', שאז היא מלאה דינים כאש, וע"כ נקראת אשה, ואז אין בה ריח, שפירושו הארת החכמה. וריח ה"ס נקודה דפנים, שהיא במצב הב', בשעה ששמאל וימין מקושרים יחדיו, ע"י הקו האמצעי שהוא יסוד, ואז מאירה בה הארת החכמה הנקראת ריח ממטה למעלה. מצב א של צד האישה, היינו הלב, שהוא רדוף אחרי התאווה האישית, וזה אחד הדברים הקשים שיש בעולם. אי אפשר לבוא למלך רק עם רצונות עצמיים, יש לבוא עם לבושי קדושה. 

כמו שעשיו הגאוותן נאלץ למכור את הבכורה, כך חייב אדם שמגיע למבוי סתום, ורואה שלא יוכל לגבור על הרצון בעליונים, למעט עצמו ולמכור את התאווה לקו אמצעי, ליעקב, לאמונה. 

משיח הוא בחינת גדלות ההשגה, אשר בגמר תיקון ניתן יהיה להשתמש בְּאִשֶּׁה ניחוח להשם, זו בחינת אהבת דודים, כלומר להשתמש ברצון העצמי למען אהבת היחד, אהבת השם

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים נב-נד
1.מהו הסימן אם רואה ענבים בחלומו איזה סוגי ענבים מה אם אוכל אותם ומה אם שותה מיינם?
2. מדוע יעקב כשקרב אל יצחק אביו נתן לו מאותו היין הטוב המשומר וכיצד זה מתקשר לאהבת דודים?
3. אילו ב ריחות יש שמביא באות קפז ומה ההבדל ביניהם?
4. באיזה מצב המלכות היא נקראת אש שורף ומדוע אפשר להשתמש באש הזאת עד כדי שהיא לא תהיה אש שורפת אלא ריח ניחוח להשם?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים מט- נא שיעור 17

הנשיקות

הנשיקה היא זיווג רוחני שמבטא את תחילת האהבה. מלמד כאן על שבע סוגי נשיקות כאשר בשיר השירים. מראה הזוהר שישנן שלוש, וכנסת ישראל היא המבקשת את הנשיקה העליונה.

מלמטה אסור לתחתון לבקש את הכל בתחילה כדי לא להראות כגרגרן, תחילת התיקון הוא הסתפקות במועט, וגם כך אעבוד את ה', אפילו אם לא יתנו מלמעלה כלום.

נשיקה נכונה, קשר של אהבה אמיתי אינו ניבנה מנתינה בלבד כפי שנהוג לחשוב, אלא כל צד נותן את חלקו ליחד, וכן משתמש עם הרצון וההשתוקקות העצמית ולא מבטל אותה, אלא מפנה אותה לנקודה המשותפת. האהבה אינה רק חסד, שהחסד הוא רק הקדמה לאהבה אמיתית, בה יש לשתף גם את הרצונות העצמיים, אלטרואיזם אינו אהבה.  

וישק, יעקב, לרחל, וישא, את, קולו, ויבך. שיש כאן ז' מלות, כמו בכתוב, ישקני, מנשיקות, פיהו, כי, טובים, דודיך, מיין. ויבך, היא בכיה של שמחת האהבה שהיא כנגד המלה מיין. שהיא אהבת דודים. דהיינו אהבה דשמאל, שה"ס יין למה יש לבכות משמחת האהבה, מעודף הרגש. בכיה היא בדרך כלל העלאת ביקוש. בכיה של שמחה היא ההשתוקקות המתפרצת בה יש הרגשת השפעה.

ז' מלות בכתובים של הנשיקות, להראות שהנשיקות הן בסוד שבע, דהיינו שבע ספירות, כמו שהיא, המלכות, נקראת בת שבע, כך כל דבריה הם בשבע. וע"כ כתוב, שובע שמחות את פניך וגו'. אל תקרא שובע, אלא שבע, שהן שבע שמחות. שהמלכות ה"ס שמחה, וכל דברי המלכות הם בשבע.

המלכות היא שמחה במדרגת נשמה, במדרגת חכמה היא תענוג.

כי מי שמבקש אינו צריך לבקש הרבה אלא מעט, כי כיון שיתחיל לתת, יקח מה שיקח. בתחילה התיקון בקטנות הוא הסתפקות במועט ורק לאחר מכן בגדלות ניתן לקבל יותר, לכן מבקש דוד המלך בתחילה רק שבתי בבית השם ולא עמידה. צריך אדם ללמוד לבקש מעט ולהיות מוכן גם לקבל הרבה. הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה. אברהם בקש מעט והקב"ה נתן לו הרבה. הוא בקש בן אחד, מה כתוב, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וגו'. משום שכך דרכיו של הקב"ה, וע"כ אומרת מנשיקות ולא נשיקות

אהבת חסד היא יותר הזדהות של העליון עם התחתון ונתינה, אך זו לא אהבה ממש. אהבה אמיתית היא דווקא מהשמאל, עם אור החוכמה, אור מטרת הבריאה. ביהדות אומרים שיש להשתמש ברצון ובהשתוקקות ולא רק עם רצון הנתינה. האהבה למטה באה דרך הכוח של האהבה למעלה

בוא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה, מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו. דהיינו שהשמרים, שהם הדינים המתגלים עם החכמה, נמצאים מתחת היין ואינם מתערבים לעלות בתוך היין, שה"ס הארת החכמה. יתר העמים, כולם אינם מקבלים אלא מתוך אלו השמרים שהם מתחת היין, דהיינו הדינים כנ"ל. כך עם ישראל משתמשים במדרגה למעלה מפרסה, לשאר העמים אין ההשראה האלוקית מתורת אצילות, לאחר שהעדיפו את הארת הקליפה. לכן הגוי שבאדם שותה משמרי היין מתאוות הגוף וחושב שיש פה אהבה. השמרים הם דינים, שבתחילה לכאורה משמחים ולאחר מכן נשארים בריקנות.

שיר השירים מט- נא שיעור 17

הנשיקות

הנשיקה היא זיווג רוחני שמבטא את תחילת האהבה. מלמד כאן על שבע סוגי נשיקות כאשר בשיר השירים מראה הזוהר שינן שלוש, וכנסת ישראל שהיא הכנסת מבקשת את הנשיקה העליונה. מלמטה אסור לתחתון לבקש את הכל בתחילה כדי לא להראות כגרגרן, ואילו תחילת התיקון הוא הסתפקות במועט, וגם כך אעבוד את השם, אפילו אם לא יתנו מלמעלה כלום. 

נשיקה נכונה, קשר של אהבה אמיתי אינו ניבנה מנתינה בלבד כפי שנהוג לחשוב, אל כל צד נותן את חלקו ליחד, וכן משתמש עם הרצון וההשתוקקות העצמית ולא מבטל אותה, אלא מפנה אותה לנקודה המשותפת. האהבה אינה רק חסד, שהחסד הוא רק הקדמה לאהבה אמיתית, בא יש לשתף גם את הרצונות העצמיים, אלטרואיזם אינו אהבה.   

קעא) הכא בשיר השירים וכו': כאן בשיר השירים, בכתוב, נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות וגו' ז' נשיקות הן בשבע מדרגות שבכתוב הזה, דהיינו בז' מיני בשמים, נרד, כרכום, קנה, קנמון לבונה, מר, ואהלות. כי הנשיקות הם שבע, שמכל מדרגה נמשכת נשיקה אחת. וכן הנשיקות של יעקב, בז' מלות כלולות נשיקותיו, שכתוב, וישק, יעקב, לרחל, וישא, את, קולו, ויבך. שיש כאן ז' מלות, כמו בכתוב, ישקני, מנשיקות, פיהו, כי, טובים, דודיך, מיין. ויבך, היא בכיה של שמחת האהבה שהיא כנגד המלה מיין. שהיא אהבת דודים. דהיינו אהבה דשמאל, שה"ס יין למה יש לבכות משמחת האהבה, מעודף הרגש. בכיה היא בדרך כלל העלאת ביקוש. בכיה של שמחה היא ההשתוקקות המתפרצת בה יש הרגשת השפעה. 

קעב) לאתחזאה דנשיקין ברזא וכו': וע"כ הן ז' מלות בכתובים של הנשיקות, להראות שהנשיקות הן בסוד שבע, דהיינו שבע ספירות, כמו שהיא, המלכות, נקראת בת שבע, כך כל דבריה הם בשבע. וע"כ כתוב, שובע שמחות את פניך וגו'. אל תקרא שובע, אלא שבע, שהן שבע שמחות. שהמלכות ה"ס שמחה, וכל דברי המלכות הם בשבע מפני שעליה להתחבר לזעיר אנפין שהוא היסוד בחינת שש. המלכות היא שמחה במדרגת נשמה, במדרגת חכמה היא תענוג

קעג) בכל נשיקין דרחימו וכו': בכל נשיקות האהבה, אין נשיקות כאלו שכנסת ישראל, שהיא המלכות, העירה כאן, בכתוב, ישקני מנשיקות פיהו, ואע"פ שהן ז' נשיקות, כמו שאמרנו, נראו כאן ג' נשיקות, שהן ג' נשיקות הנראות בכתוב, ישקני, היא נשיקה א'. מנשיקות הן שתים, הרי שלש

קעד) והשתא איהי תבעת וכו': ועתה היא דורשת מנשיקות אלו הג'. ומה שאומרת מנשיקות שמשמע שהיא נשיקה אחת, שכתוב מנשיקות, ולא כתוב נשיקות. כי נשיקות הן שתים, ומנשיקות, אינה אלא אחת מהן, ומשיב. ודאי צריך לומר מנשיקות, כי מי שמבקש אינו צריך לבקש הרבה אלא מעט, כי כיון שיתחיל לתת, יקח מה שיקח בתחילה התיקון בקטנות הוא הסתפקות במועט ורק לאחר מכן בגדלות ניתן לקבל יותר, לכן מבקש בתחילה רק שבתי בבית השם ולא עמידה. צריך אדם ללמוד לבקש מעט ולהיות מוכן גם לקבל הרבה. הקב"ה, מבקשים ממנו מעט והוא נותן הרבה. אברהם בקש מעט והקב"ה נתן לו הרבה. הוא בקש בן אחד, מה כתוב, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וגו'. משום שכך דרכיו של הקב"ה, וע"כ אומרת מנשיקות ולא נשיקות

ד' רוחין מתחברן כחדא בנשיקין

קעה) ישקני דביקו דרחימו וכו': ישקני, פירושו דבקות האהבה רוח ברוח. כי ד' רוחות מתחברים בנשיקות ונעשו כאחד, כי זה נותן רוח מפיו לחבירו, ולוקח רוח מפיו של חברו המתדבק בו. נמצא שיש לו רוח שלו ורוח של חברו, הרי שני רוחות. וחברו גם כן יש לו ב' רוחות. נמצא שבנשיקות האלו, מתחברים ד' רוחות יחד.
פירוש. הרוח של ז"א ה"ס אור החסדים, והרוח של המלכות ה"ס הארת החכמה, וכשמתדבקים זב"ז בסוד הנשיקות, והרוח של ז"א נתדבק במלכות, והרוח של המלכות נתדבק בז"א, נמצא שז"א כלול מב' רוחות שלו ושל המלכות, שהם חסדים וחכמה, והמלכות כלולה מב' רוחות, שלה ושל ז"א, שהם חכמה וחסדים. וכולם כלולים יחד. שז"ס מארבע הרוחות בואי הרוח אפשר לומר שארבע זה סוד שלמות של שם הויה ואותו רוח שבא מלמעלה בא למקום היחד, ומקום היחד מורכב מארבע, ממה שכל אחד נותן וממה שכל אחד מתכלל מהשני

קעו) מנשיקות פיהו מאינון וכו': מנשיקות פיהו, פירושו, מאלו הנשיקות העליונות שהיה נושק מקודם לכן. כי מנשיקות מורה השואה למקודם לכן. כי אהבת דודים, אינה אלא מתוך הנשיקות של הרוח העליון שהוא ז"א, לתחתון. שהוא המלכות.
פירוש. אהבה סתם היא אהבת חסד, והיא בחינת ז"א בלבד שה"ס ימין. אבל עדיין לא, כמו אהבת העליון לפני שהתחתון שותף אהבת דודים, פירושה התכללות חכמה בחסדים, וזה לא יצוייר אלא ע"י דבקות רוח ז"א שהוא חסד, ברוח המלכות שהיא חכמה שזו הקדמה לאהבת דודים. ואהבה זו נמשכת בעיקרה משמאל, שה"ס הארת החכמה הנמשכת מקו שמאל. המכונה יין אהבת חסד היא יותר הזדהות של העליון עם התחתון ונתינה, אך זו לא אהבה ממש. אהבה אמיתית היא דווקא מהשמאל, עם אור החוכמה, אור מטרת הבריאה. ביהדות אומרים שיש להשתמש ברצון ובהשתוקקות ולא רק עם רצון הנתינה. 

קעז) פיהו ולא כתיב וכו': כתוב, מנשיקות פיהו, ולא כתוב פיו, מהו פיהו. ומשיב, אלא היא הזמנה לעולם הבא, שהוא בינה. שהוא מלך שכל השלום הוא שלו. כי שורש הקו האמצעי העושה שלום בין ימין לשמאל הוא בבינה, וכן שורש היסוד העושה שלום בין ז"א למלכות הוא בבינה, וע"כ כל השלום שלו. וזה הוא תוספת ה' שנתוסף על המלה פיו, הרומזת על בינה, שהיא ה' ראשונה דהוי"ה. משום שכל אהבת העולם התחתון, שהוא מלכות, אינה אלא להתחבר בעולם העליון, שהוא עולם הבא, דהיינו בבינה. וע"כ מעורר העולם התחתון כל התשבחות לעולם העליון האהבה למטה באה דרך הכוח של האהבה למעלה 

קעח) כי טובים דליקו וכו': כי טובים דודיך מיין. כי טובים, פירושו ההדלקה וההתנוצצות של הנרות העליונים, שהם הספירות של ז"א, הם טובים, כי כל הנרות מתתקנים ודולקים ומאירים כראוי הנר הוא הרצון למטה שדולק כאשר יש בו חיבור לעליון. וזה הוא דודיך, הם הנרות הקדושים האהובים העליונים, שהם ספירות דז"א, כולם מאירים ומתנוצצים באור ובהתנוצצות, דהיינו באור ישר ואו"ח, כראוי. מיין, היינו משמחת היין הטוב העליון שהוא הארת החכמה שבקו שמאל של הבינה, המאיר פנים, בסוד חכמת אדם תאיר פניו, ונותן שמחה ללב, שה"ס ל"ב נתיבות החכמה, וכל העולמות, כל אחד לפי חלקו, שמחים באותה השמחה. כאשר מאירה החכמה מקו שמאל מתוך היין, מתוך הבינה העליונה, שנוזל מהלבנון, זוהי קבלת שמחה. נתינת החכמה למדרגה היא האהבה.

קעט) ת"ח ישראל נטלין וכו': בוא וראה, ישראל לוקחים חלקם ושמחים באותה השמחה, מהיין הטוב המאיר והזך והשוקט ועומד על שמריו. דהיינו שהשמרים, שהם הדינים המתגלים עם החכמה, נמצאים מתחת היין ואינם מתערבים לעלות בתוך היין, שה"ס הארת החכמה. יתר העמים, כולם אינם מקבלים אלא מתוך אלו השמרים שהם מתחת היין, דהיינו הדינים כנ"ל כך עם ישראל משתמשים במדרגה למעלה מפרסה, לשאר העמים אין ההשראה האלוקית מתורת אצילות, לאחר שהעדיפו את הארת הקליפה. לכן הגוי שבאדם שותה משמרי היין מתאוות הגוף וחושב שיש פה אהבה. השמרים הם דינים, שבתחילה לכאורה משמחים ולאחר מכן נשארים בריקנות. 

קפ) וע"ד זמין קב"ה וכו': וע"כ עתיד הקב"ה לעשות להם משתה שמרים. כי אלו השמרים הם שמרי היין, שכולם הם חלקם של יתר העמים. וע"כ ישראל, השמחה שלהם היא ביין המשומר היוצא מעולם הבא, דהיינו מקו שמאל דבינה, שהוא משומר בענביו. ואין בהם אחיזה לדינים. שזו היא כל השלמות המקווה.

בגמר תיקון נוכל לשתות מהיין המשומר, ונאכל את שור הבר שגם הוא קו שמאל. כיום הוא בחינת שור מועד, ואז יהיה כשר.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים מט-נא
1.היכן ראינו בכתוב בשיר השירים שבע מדרגות של נשיקה ומה המקביל לכך ביעקב ורחל?
2. מהו ישקני מנשיקות פיהו כיצד הם ג נשיקות ומה הפירוש מנשיקות שלכאורה זה נשיקה אחת?
3. איזה רוח אנו מבקשים כאשר אנו אומרים מארבע הרוחות בואי הרוח?
4. מהו שכתוב מנשיקות פיהו ולא פיו?
5. מה ההבדל בין אהבת חסד לאהבת דודים?
6. מיהו השורש של מלך שכל השלום הוא שלו?
7. מהו כי טובים דודיך מיין מיהו אותו יין ובמה זה שונה משמחת הגויים?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

ש.ב 1. מיהן העלמות וכיצד הם מקשטות את המלכות ומה הם ההדיים שבהן הן מקשטות אותה?

2. כיצד המלכות מוסיפה כוח ויופי מההדיים עד כדי מאה פעמים יותר ממה שהייתה?

3. מדוע ההדים מכריז אל המלך ואומר לו שינשק אותה ומי גרם לנשיקו האלו ומה שכרן?

4. כיצד מפרש את הכתוב ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודין מיין בשבע תיבותיו?

שיר השירים מו- מח שיעור 16

קישוטי כלה: מחלוקת היא דבר טוב כאשר היא באה לשם שמים. יש באדם תפיסה כללית ותפיסה פרטית השכלית המפורטת.

בתפיסה הכללית המלכות מבקשת חיבור וקשר באהבה אל המלך, לשם כך לא מספיק רצון כללי, אלא דרושה השתוקקות שנוגעת בפרטים, הרצונות שבלב.

באופן כללי אדם מרגיש שהוא אוהב את השם, אך השאלה כיצד הוא מביא את הלב למימוש ופעולה לאהבה זו. הרצון הכללי להגיע לדבקות מצריך יותר נקודות ורצונות שמבטאים את השאיפה לדבקות.

יש ופרטים מפריעים לאדם, כך למשל המדע שהוא מוגבל ומחפש פרטים, הוא אינו טוב כאשר הוא בא כעומד בפני עצמו, במקום להיות תחת הכלל של האמונה. האמונה היא המלכה, והפרטים הם קישוטים בלבד.

מבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל וכו', כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים. שז"ס אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ולפיכך מפרש תחילה איך חלקי תורה שבע"פ מתיחסים אל המלכות, והמחלוקת המובאה במשנה היא קישוטי ג"ר.

המלכות צריכה להתגעגע לאור של ז"א, אך בתחילה היא רוצה אהבת חסד, שלא ניתן לקבל בלי התכללות החוכמה, אותה יכולות הנערות לתת לה, שבאות ואומרות שאינן רוצות את אור החסדים עם החוכמה. הקישוטים של הנערות שהחסדים יתכללו בחכמה, ואת המלכות הן מקשטות שתוכל לקבל את החוכמה עם חסדים.

במחלוקת מראות הנערות את החסרונות וזה מעורר את ההשתוקקות.

הויכוח הוא על איזה רצון של מצב א שייך או לא לשמש בקו אמצעי, שהיא התורה שבכתב. לכן התורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות, באה לתת ולבאר את ההשתוקקות של התורה שבכתב, מלמדת מהו רצון הבורא בתורה שניתנה מלמעלה.

המלכה היא בחינת הרצון הכללי שבאדם, הרצון שמאחד את כל הרצון, והיא מחוברת למלך ויחד איתו נותנת מתנות לכל אלו שלמדו תורה שבעל פה, דהיינו על אדם שמסתכל על כל הפרטים ומקבל תענוג. וגם הפרטים מקבלים הארה בזכות השכינה והקב"ה מפני שהם קישטו את הפרטים דרכם גילו את הכלל, וגם הפרטים מקבלים בהירות, אלו היודעים לכוון את העדים לשים במקום הנכון.

לכן יש עניין ללמוד גם התורה בצורת המחלוקות, אותם יש להביא לכלל, לשם שמים

שיר השירים מו- מח שיעור 16

קישוטי כלה

מחלוקת היא דבר טוב כאשר היא באה לשם שמים. יש באדם תפיסה כללית ותפיסה פרטית השכלית המפורטת. 

בתפיסה הכללית המלכות מבקשת חיבור וקשר באהבה אל המלך, לשם כך לא מספיק רצון כללי, אלא דרושה השתוקקות שנוגעת בפרטים, הרצונות שבלב.

באופן כללי אדם מרגיש שהוא אוהב את השם, אך השאלה כיצד הוא מביא את הלב למימוש ופעולה לאהבה זו. הרצון הכללי להגיע לדבקות מצריך יותר נקודות ורצונות שמבטאים את השאיפה לדבקות.

יש ופרטים מפריעים לאדם, כך למשל המדע שהוא מוגבל ומחפש פרטים, הוא אינו טוב כאשר הוא בא כעומד בפני עצמו, במקום להיות תחת הכלל של האמונה. האמונה היא המלכה, והפרטים הם קישוטים בלבד.

קס) משנה איהי שירותא וכו': המשנה, שבתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, היא תחילת הראש של המלכות שה"ס ג"ר, בסוד התקון הראוי לה. הברייתא, היא בסוד התקון של ירכים ורגלים, דהיינו הנה"י של המלכות, שהם מבר לגופה, הגוף של המלכות, הוא בתקון הראוי לה.
פירוש. שהולך ומבאר כאן שהמחלוקת הנמצאת בתורה שבעל פה, שה"ס המלכות, שזה מתיר וזה אוסר, זה מטהר וזה פוסל וכו', כל אלו הם הקישוטים של המלכות, הן דברי המתירים והן דברי האוסרים. שז"ס אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ולפיכך מפרש תחילה איך חלקי תורה שבע"פ מתיחסים אל המלכות, ואומר, שהמשנה ה"ס הראש והג"ר של המלכות. והמחלוקת המובאה במשנה היא קישוטי ג"ר. והברייתא היא קשוטי נה"י, וחלק התורה המיוחס לגוף המלכות, דהיינו לחג"ת שלה, לא פירש. ונראה שיש כאן חסר.

קסא) אתאן עולימתהא וכו': העלמות, שהן ז' הנערות (הנ"ל באות קנ"ט) וה"ס התנאים בעלי המחלוקת המלכות יכולה להתקרב לז"א ע"י כך שהן מתקנות אותה, באות ומקרבות את המלכות לז"א, על ידי שמתקנות אותה, זה אומר מותר, כלומר שהותר הקשר, ותקון זה אינו שייך לכאן. וזה אומר אסור שתקון זה קשור לכאן, כי זה הוא עדי הכלה, כשמקשטים אותה, דהיינו כשמעדים אותה עדיים. וכשמקשטים אותה, זה אומר, כך הולך עדי הזה, וזה אומר, אינו כן. זו אומרת, העדי של ראש קשור ומהודק כך. וזו אומרת הכיסוי של הראש, מותר, דהיינו אינו קשור, מצד זה, וקשור ומהודק מצד זה. מהדק פירושו קשור היטב בחזקה. כמו הא דמהדק (שבת ס"ה) כיפה פירושו כיסוי הראש. כמו כפה של צמר (שבת נ"ז). המלכות צריכה להתגעגע לאור של ז"א, אך בתחילה היא רוצה אהבת חסד, שלא ניתן לקבל בלי התכללות החוכמה, אותה יכולות הנערות לתת לה, שבאות ואומרות שאינן רוצות את אור החסדים עם החוכמה. הקישוטים של הנערות שהחסדים יתכללו בחכמה, ואת המלכות הן מקשטות שתוכל לקבל את החוכמה עם חסדים.

במחלוקת מראות הנערות את החסרונות וזה מעורר את ההשתוקקות.

קסב) דא אמרה קישוטא וכו': זו אומרת, עדי זהב זה בלבוש הזה, פסול מלהיות עדי אל זה. וזה אמר, כשר ויפה הוא שיתראו זה בזה, שכל זה, הוא תקון ועדי הכלה. הויכוח הוא על איזה רצון של מצב א שייך או לא לשמש בקו אמצעי, שהיא התורה שבכתב. לכן התורה שבעל פה שהיא בחינת המלכות, באה לתת ולבאר את ההשתוקקות של התורה שבכתב, מלמדת מהו רצון הבורא בתורה שניתנה מלמעלה.

קסג) ועם כל דא בעוד וכו': ועם כל זה, בעוד שאלו שהם מקשטים ואלו מטילים קטרוג בעדי, כלומר, הן מדברי המחייבים את העדיים, והן מדברי השוללים את העדיים, היא המלכות, מוסיפת על ידיהם כח ויופי וצבע ותקון, ויושבת ביניהם ביקר, ומחשבת את עצמה מאה פעמים יותר ממה שהיתה. מאה היא בחינת בינה, והיא מחשיבה עצמה דרך מידת ההשפעה למרות כל הוויכוח עם איזו מידה של השתוקקות להשתמש

קסד) כיון דאתקשטת בהו וכו': כיון שהמלכות נתקשטה בהם, דהיינו שהעדתה בעדיים שהתקינו לה, כולם, הן המחייבים והן השוללים, אוחזים אותה בעדייה, ובתקוני היופי, ומכניסים אותה אל המלך, שהוא התורה שבכתב דהיינו ז"א.

קסה) כד יתבא מטרוניתא וכו': כשהמלכה, שהיא מלכות, יושבת עם המלך שהוא ז"א, בתקון נאה, והמלך רואה אותה מתקשטת ביופי, אותו העדי מכריז ואומר אל המלך, שינשק אותה. שפירושה, שזו היא דבקות האהבה שיכללו זה בזה. כי נשיקות ה"ס דבקות רוח הזכר ברוח הנקבה, בסוד ב' רוחות בזכר וב' רוחות בנקבה (כנ"ל אות ג' ע"ש). מי גרם הנשיקות האלו והאהבה הזו, הן העלמות שקשטו אותה. (כמו שנתבאר לעיל אות קנ"ט בהסולם ע"ש). העדיים באים להראות את השתוקקות האישה לבעלה. 

קסו) כד בעיא לאוטבא וכו': כשרוצה להטיב לעלמות, היא והמלך, לתת להם מתנות בשביל שגרמו להם האהבה והנשיקות, נותן לכולן יחד, דהיינו לכולן שהיו מריבות זו עם זו על העדיים (כנ"ל אות קס"א) נותנים המלך והמלכה, מנחית ומתנות ברצון באהבה, להנחילם נחלה באלף העולמות החמודים, לעולם הבא. וכל שכן אותם היודעים סוד החכמה, איך לקשט קישוטים למלכות שאין שיעור נחלת ירושתם בעולם הבא. עליהם כתוב, להנחיל אוהבי יש וגו'. המלכה היא בחינת הרצון הכללי שבאדם, הרצון שמאחד את כל הרצון, והיא מחוברת למלך ויחד איתו נותנת מתנות לכל אלו שלמדו תורה שבעל פה, דהיינו על אדם שמסתכל על כל הפרטים ומקבל תענוג. וגם הפרטים מקבלים הארה בזכות השכינה והקב"ה מפני שהם קישטו את הפרטים דרכם גילו את הכלל, וגם הפרטים מקבלים בהירות, אלו היודעים לכוון את העדים לשים במקום הנכון. 

לכן יש עניין ללמוד גם התורה בצורת המחלוקות, אותם יש להביא לכלל, לשם שמים

הנשיקות

קסז) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין: הנה כאן ז' מלות כנגד ז' מדרגות שעל המלכות. ומכנגדן ז' הנערות הראויות לתת לה, שהן מקשטות את המלכות להביאה אל המלך, שהוא ז"א.

קסח) ישקני לגבי חי וכו': ומפרש דבריו. שז' המלות שבכתוב הן כנגד ז' המדרגות שעל המלכות, ישקני, הוא, אל חי העולמים, שהוא יסוד דז"א. מנשיקות, הוא, אל חסדי דוד, שהם נצח והוד שנקראים ב השפתיים דז"א הנקראים חסדי דוד. פיהו, הוא, אל ישראל סבא, שהוא בחינת תפארת דז"א. כי טובים, הוא אל האור הראשון, שהוא חסד, שהוא הראשון לז"ת. דודיך הוא, אל יצחק, שהוא ידיד מבטן, דהיינו גבורה דז"א. מיין, הוא, אל היין העליון, שהוא בינה, המשומר תמיד. ונתבאר, כי ז' המלות שבכתוב ישקני, הן כנגד ז' המדרגות שעל המלכות, שהן, בינה חסד גבורה ת"ת נצח הוד יסוד.

קסט) שבע הנערות וכו': ומפרש. שבע הנערות הראויות לתת לה, המקשטות את המלכות להביאה לפני המלך, הן, ז' מלאכים, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל צדקיאל יופיאל רזיאל. וכמה אלף ורבוא מחנות עמהם. כש"א ועלמות אין מספר (וכבר נתבאר סודם לעיל אות קנ"ט בהסולם

קע) תלת קראי אינון וכו': ג' כתובים כאן, שבכולם, המלות בחשבון לפי הסודות שלהם. הא' הוא שיר השירים, שיש בו ד' מלות, שהוא סוד המרכבה של ד' השמות אדני צבאות הויה אהיה כמו שאמרנו (לעיל אות ס"ג ע"ש בהסולם) הב' הוא הכתוב ישקני, שהוא סוד ז' מלות בז' מדרגות כמו שאמרנו (לעיל קס"ח) הג' הוא הכתוב לריח שמניך טובים, שהוא סוד עשר מלות כנגד עשרה מאמרות, דהיינו עשר ספירות. וזה הוא סוד השבח הזה לכלל האחד הראשון, דהיינו שכל עשר הספירות שבכתוב לריח שמניך, הן כולן במדרגה אחת הראשונה, שבז' מדרגות שבכתוב ישקני מנשיקות, שהוא מדרגת הבינה (כנ"ל אות קס"ח) ועל סוד זה נתיסד השבח של שבת, אל אדון, שיש שם חמשים מלות כנגד חמשים שערי בינה, חוץ מי"ב המלות האחרונות שבשבח הזה, שהן, שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני הקודש, שהם בשבח אחר (כמ"ש בזהר תרומה אות ק"ג וק"ד ע"ש

שיר השירים מג- מה שיעור 15

ישקני – כי טובים דודיך מיין

 ישקני – כי טובים דודיך מיין .שואל, כתוב, פיהו, למה פיהו, פיו היה צריך לכתוב, ומשיב, אלא כדי לכלול שניהם, זעיר אנפין ומלכות, יחד. כי ה' הוא מלכות ו' היא ז"א, ה הלב, וו המוח, ע"כ כתוב פיהו. פיהו. הוא להראות שהיא, המלכות, מוכנה אצלו, כמו אשה שמתקנת פיה לקבל נשיקה מבעלה.

סוד הנשיקה מבחינה רוחנית זה לייצר אהבה שיש בה פנימיות. טרם שבאים לאהבה גופנית שהיא גלויה, יש לבנות קשר רוחני שהוא בנסתר. לצורך כך, צד הנקבה, האישה צריכה לעשות שני דברים.

א.    לרצות לפני הנשיקין להיות בעלת חסד, עם רצון התמסרות, כלומר לבוא מתוך הרצון לשאוף לאמת הרוחנית ולא מטעם רצון לקבלת תענוג אישי.

ב.     לבוא מנקודת השפעה, מיכולת לנתינת התשוקה למקום היחד.

הנשיקה היא דבר נסתר שבא ממקום פנימי, אחרת הוא לא מבטא את הקשר. הנישוק הוא רוחני, אחריו בא נישוק גופני שהוא גלוי. ללא הנישוק הרוחני קודם, אין הנשיקה אמיתית.

כי טובים דודיך מיין: אין טוב אלא מצד האור הראשון שהוא חסד, שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. ואומרת המלכות לז"א, עתה שאתה בשלמות, שנכלל הימין בשמאל טובים דודיך מיין, מיין, פירושו יינה של תורה, שה"ס הארת החכמה שמשמאל, שהוא שמחה וידידות, וטובים מצד השמאל. כלומר כיון שימין שהוא חסד, נכלל ביין שהוא הארת החכמה משמאל, נעשה השמאל ג"כ טוב. רק על יינה של תורה ניתן לומר טובים דודיך מיין ולא מיין של שכרות.

על המלכות להכין פיה לזיווג ע"י היכולת להיות מסורה לקשר ולא לתאווה אישית. בהכנה זו פיה צריך לבטא את הרוחב שזו בחינת השפעה.

היכולת והאפשרות לבוא לחיבור עם העולמות העליונים מחייב ביטול עצמי, עזיבת הרצון לקבל לעצמו, ולנתב את ההשתוקקות לקשר, ליחד מתוך זכות פנימית, טהרה ותפיסה מעבר לחשיבה מה יצא לי מזה. הקליפה, הנחש מביאים את האדם לחשוב שקודם צריך את התאווה הגופנית למלא

קישוטי כלה

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. התורה שבעל פה, שהיא המלכות, אמרה לתורה שבכתב, שהיא ז"א, שהיא הולכת אחר אלו הנשיקין של התורה שבכתב, ואחר המתיקות שלה, להתחבר זו עם זו בנשיקות האלו, ואז היא במריבה עם עלמותיה, שתתתקנה עמה, שתהיינה כולן קישוטים לתורה שבכתב. אומרת התורה שבעל פה לתורה שבכתב, יש בך מתיקות, סודות, נשיקין, ויש להתחבר לפנימיות לפני שבאים לגופי התורה החיצוניים שהם ההלכה. כל המתיקות והיופי שבתורה שבכתב באים למורגש כאשר לומדים אותה בדרך פנימית.

תורה שבעל פה שהיא צד הנקבה, אומרת לתורה שבכתב שהיא צד הזכר, את האמת המוחלטת, אני רוצה להתחבר לפנימיות התורה.

אז העלמות של התורה שבעל פה, אלו המידות שבאדם רוצות לקבל את התענוג לתשוקה העצמית. העלמות הן מקום העלם, הנסתר. הן כוח ההשתוקקות העצמית באישה, וכאן נבחנת למה מפנה היא את ההשתוקקות. האם להקשיב לנערות המקשטות את הכלה, שהם כוחות הנפש הרוחניים שבאדם ולקבל את התענוג לפרטיות, או ליחד כפי שצריך.

כדי להגיע לקשר אמיתי, יש להגיע לנקודה הנפשית שנקראת אהבת חסד, כלומר ויתור על הרצון העצמי ומוכנות להקדיש את כל ההשתוקקות לקשר, לזכר, לקב"ה. ויתור עצמי כדי לזכות באמת, ולשם כך מותר לפעול ולהשתמש ברצון. זהו סוג של היגיון שיש לרכוש ולאמץ

שיר השירים מג- מה שיעור 15

ישקני – כי טובים דודיך מיין

קנד) פיהו, אמאי פיהו וכו': שואל, כתוב, פיהו, למה פיהו, פיו היה צריך לכתוב, ומשיב, אלא כדי לכלול שניהם, ז"א ומלכות, יחד. כי ה' הוא מלכות ו' היא ז"א, ע"כ כתוב פיהו. פיהו. הוא להראות שהיא, המלכות, מוכנה אצלו, כמו אשה שמתקנת פיה לקבל נשיקה מבעלה. משום זה נראית הה', במלה פיו, הרומזת על הכנת פיה של המלכות. הפה הוא מלכות דראש

סוד הנשיקה מבחינה רוחנית זה לייצר אהבה שיש בה פנימיות. טרם שבאים לאהבה גופנית שהיא גלויה, יש לבנות קשר רוחני שהוא בנסתר. לצורך כך, צד הנקבה, האישה צריכה לעשות שני דברים.

1. לרצות לפני הנישיקין להיות בעלת חסד, עם רצון התמסרות, כלומר לבוא מתוך הרצון לשאוף לאמת הרוחנית ולא מטעם רצון לקבלת תענוג אישי.
2. לבוא מנקודת השפעה, מיכולת לנתינת התשוקה למקום היחד. 

קנה) פיהו, הכא אית וכו': כתוב פיהו, כאן יש להסתכל. אם תאמר שהנשיקות הן למעלה למעלה בא"ס, משום שאומר בדרך סתום, ישקני פיהו. כי ישקני הוא לשון נסתר, וכן פיהו. וע"כ רומז על א"ס ב"ה, שהוא נסתר. ואח"כ חוזר ללשון גלוי ואומר דודיך, דהיינו כי טובים דודיך מיין, ודודיך הוא לשון נוכח וגלוי, הרומז על זו"ן שהם בגלוי. אינו כן, כי נשיקות אינן תלויות שם למעלה בא"ס ב"ה, שאין השגה תופשת בו, אלא אשה בבעלה, דהיינו בז"א ומלכות בלבד המכונים אשה ובעלה. ומה שבתחילה אומר פיהו, לשון נסתר, ואח"כ דודיך, לשון נוכח, הוא, כי טרם שנתקרבו זה בזה, אומר הכתוב, בדרך סתום ונסתר, ישקני. כיון שנתקרבו זה לזה והתנשקו זה בזה בדבקות האהבה, היא המלכות, אומרת דודיך בגלוי, ולא כתוב דודיו, לשון נסתר. כי הם כלולים יחד באהבה בחבור אחד, בלי פרוד כלל. הנשיקה היא דבר נסתר שבא ממקום פנימי, אחרת הוא לא מבטא את הקשר. הנישוק הוא רוחני, אחריו בא נישוק גופני שהוא גלוי. ללא הנישוק הרוחני קודם, אין הנשיקה אמיתית. 

קנו) כי טובים דודיך מיין: אין טוב אלא מצד האור הראשון שהוא חסד, שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב. ואומרת המלכות לז"א, עתה שאתה בשלמות, שנכלל הימין בשמאל טובים דודיך מיין, מיין, פירושו יינה של תורה, שה"ס הארת החכמה שמשמאל, שהוא שמחה וידידות, וטובים מצד השמאל. כלומר כיון שימין שהוא חסד, נכלל ביין שהוא הארת החכמה משמאל, נעשה השמאל ג"כ טוב. רק על יינה של תורה ניתן לומר טובים דודיך מיין ולא מיין של שכרות.

קנז) חדי רבי שמעון וכו': שמח ר"ש ואמר, ודאי זו היא שמחה, שזכיתי בכל אלו הדברים העליונים. אמר לו אליהו, רבי, פתח פיך, כי דבריך כתובים למעלה, בז"א, ודברי כתובים למטה, במלכות. כי ר"ש היה מרכבה לדעת דז"א, ואליהו ה"ס מלכות. אשריכם הצדיקים לפני עתיק יומין, שהוא כתר, בעולם הזה ובעולם הבא. על המלכות להכין פיה לזיווג ע"י היכולת להיות מסורה לקשר ולא לתאווה אישית. בהכנה זו פיה צריך לבטא את הרוחב שזו בחינת השפעה. 

היכולת והאפשרות לבוא לחיבור עם העולמות העליונים מחייב ביטול עצמי, עזיבת הרצון לקבל לעצמו, ולנתב את ההשתוקקות לקשר, ליחד מתוך זכות פנימית, טהרה ותפיסה מעבר לחשיבה מה יצא לי מזה. הקליפה, הנחש מביאים את האדם לחשוב שקודם צריך את התאווה הגופנית למלא

קישוטי כלה

קנח) פתח ר"ש ואמר וכו': פר"ש ואמר, ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. התורה שבעל פה, שהיא המלכות, אמרה לתורה שבכתב, שהיא ז"א, שהיא הולכת אחר אלו הנשיקין של התורה שבכתב, ואחר המתיקות שלה, להתחבר זו עם זו בנשיקות האלו, ואז היא במריבה עם עלמותיה, שתתתקנה עמה, שתהיינה כולן קישוטים לתורה שבכתב. אומרת התורה שבעל פה לתורה שבכתב, יש בך מתיקות, סודות, נשיקין, ויש להתחבר לפנימיות לפני שבאים לגופי התורה החיצוניים שהם ההלכה. כל המתיקות והיופי שבתורה שבכתב באים למורגש כאשר לומדים אותה בדרך פנימית.

תורה שבעל פה שהיא צד הנקבה, אומרת לתורה שבכתב שהיא צד הזכר, את האמת המוחלטת, אני רוצה להתחבר לפנימיות התורה. 

אז העלמות של התורה שבעל פה, אלו המידות שבאדם רוצות לקבל את התענוג לתשוקה העצמית. העלמות הן מקום העלם, הנסתר. הן כוח ההשתוקקות העצמית באישה, וכאן נבחנת למה מפנה היא את ההשתוקקות. האם להקשיב לנערות המקשטות את הכלה, שהם כוחות הנפש הרוחניים שבאדם ולקבל את התענוג לפרטיות, או ליחד כפי שצריך. 

כדי להגיע לקשר אמיתי, יש להגיע לנקודה הנפשית שנקראת אהבת חסד, כלומר ויתור על הרצון העצמי ומוכנות להקדיש את כל ההשתוקקות לקשר, לזכר, לקב"ה. ויתור עצמי כדי לזכות באמת, ולשם כך מותר לפעול ולהשתמש ברצון. זהו סוג של היגיון שיש לרכוש ולאמץ.

קנט) וכד אתחברת ואתכלילת וכו': וכשהיא מתחברת ונכללת בתורה שבכתב בשמחה, בחבור אחד, שנושקים זה את זה באהבה, מחזקת בו, ואומרת לו באהבה, כמה יקרים דודיך מיין שלך, שהאהבה שלך אחזתני, עד שהעלמות הרוו אותי יין האהבה להתחזק בך, שהוא עדי, שהעדתה התורה שבעל פה בעלמותיה, כדי להתחבר בתורה שבכתב.
פירוש. נודע שב' מצבים הם במלכות במצב הא' היא בחכמה בלי חסדים, כמו קו שמאל, ואינה יכולה לעמוד בו, כי החכמה אינה מאירה בלי חסדים, וע"כ באה למצב הב', שאז היא מתוקנת לקבלת החסדים מז"א (כמ"ש בפלפה"ס אות פ"ח) אמנם אין הכלים דמצב הב' מוכשרים לקבלת החכמה, וע"כ כדי לקבל חכמה, היא משמשת בכלים דמצב הא' שנשארו בה. אבל אינם יכולים להתתקן בגופה עצמה, להיותם כלים דאחורים, ולא פנים, לפיכך נפרדים ממנה ומתלבשים בז' המלאכים, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל צדקיאל יופיאל רזיאל, ​וה"ס ​שבע הנערות הראויות לתת לה, למלכות. אם היא רוצה חוכמה עליה להשתמש בכלים של מצב א יחד עם מצב ב, אך אין הם יכולים להיתקן בגופה עצמה לכן זה ניתן למלאכים ובשעה שהמלכות רוצה לקבל חכמה. היא משמשת בכלים דאחורים שלה, המלובשים בז' הנערות האלו. ומתוך שז' הנערות הם מהמצב הא' של המלכות, שאז היתה דוחה החסדים, כמו הקו השמאל, לכן כשהמלכות רוצה לקבל אור הנשיקות מז"א, שהוא אור כלול מחכמה וחסדים יחדיו, בסוד דבקות רוחא ברוחא, אין ז' הנערות רוצות לקבל את האור הזה, מפני שהוא בעקרו חסדים. ולפיכך יש למלכות מריבה עם הנערות, להכריח אותן לקבל אור החכמה הכלול בחסדים. מאלצת אותם לא לבקש את החכמה לבד, אלא חכמה עם חסדים, הזיווג דנשיקין
והנך מוצא, שלולא הכלים דאחורים שבז' הנערות, לא היו כלים למלכות לקבל אור הנשיקות הכלול מחכמה, וכן ז"א לא היה לו מקום להשפיע את אור החכמה הכלול בנשיקות. ולפיכך, נבחן, שז' הנערות מקשטות את ז"א, שהחסדים שלו יכללו בחכמה, וכן את המלכות שתוכל לקבל אור הנשיקות הכלול מחכמה אפשר להשאיר את הנקודה הגופנית ברמה חלשה בלבד, ולהחזיק בנקודה הרוחנית כמובילה. וז"ש (באות קנ"ח) אורייתא דפעל פה, שהיא המלכות, אמרה לגבי אורייתא דבכתב, שהיא ז"א, דאיהי אזלת בתר אינון נשיקין דתורה שבכתב, שהיא חושקת לאור הנשיקות של ז"א, בתר מתיקו דיליה, אחר החכמה הכלולה באור הנשיקות זיווג דנשיקין איננו רק חסדים, אלא יש בו גם תשוקה שנובעת מנקודה פנימית, כי אור החכמה, מכונה מתוק. לאתחברא דא עם דא באינון נשיקין, להכלל זה בזה בסוד דבקות רוחא ברוחא. וכדין איהי בפלוגתא בעולימתהא לאתתקנא בהדה, כי העלמות, שהן ז' הנערות הנ"ל, אינן חפצות לקבל אור הנשיקות, משום שהוא כלול מחסדים שהם בחינת התמסרות לאמת, לעזיבה העצמית בלי קשר לרצון הפרטי, כי להיותן מהמצב הא' של המלכות, הם דוחים חסדים, כמו קו שמאל. וע"כ יש לה מריבה עמהם והיא מכריחה אותן לקבל אור הנשיקות, ולהתתקן עמה יחד, לדבקות רוחא ברוחא. למהוי כולהו קישוטין לגבי תורה שבכתב. כי על ידי זה שהן תקבלנה אור החכמה הכלול בנשיקות, יוכל ז"א להשפיע חכמה וחסדים יחדיו, ואור החסדים דז"א יתקשט עם אור החכמה. כנ"ל. שלולא הנערות, אין מקום להשפעת החכמה. יין המשכר הוא חכמה/תענוג בלי הסוד, הוא לא יינה של תורה
וז"ש (באות קנ"ט) וכד אתחברת וכו'כמה יקירין חביבותך מחמרא דיליך. כי הארת החכמה מכונה יין, ואומרת, מה יקרו דודיך, דהיינו אורותיך, מהארת החכמה הכלולה בהם, המכונה יין. דאתקיף בי רחימו דילך, שהיתה מתגעגעת אחר האהבה דז"א, שהוא אור החסדים, אבל לא היתה יכולה לקבלו בלי התכללות החכמה, וז"ש, עד דרוי לי חמר דרחימו וכו' עד שהנערות הרוו לה יין האהבה, שהיא הארת החכמה, ומפרש, שהיא קישוטא דאתקשטת אורייתא דבעל פה בעולימתהא, יין פירושו אותם הקישוטים שהמלכות מתקשטת בעלמותיה, דהיינו הארת חכמה שז' הנערות מקבלות בעד המלכות ומקשטות אותה כנ"ל. לאתחברא בתורה שבכתב. שתוכל לקבל אור הנשיקות מז"א, כנ"ל. יש לאדם געגוע לאמת, אך כשהיא מתקרבת מתגברת התשוקה, ואז האדם מבולבל. שבע הנערות הן המידות של האדם בעולם הזה

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים מג-מה
1.כתוב ישקני מנשיקות פיהו מדוע לא כתוב פיו?
2. על פי התשובה שבא מה יכולנו לחשוב שהוא סוד הנשיקין והוא לא. ומהו כן?
3. מהו כי טובים דודיך מיין על איזה יין מדובר?
4. מהי המריבה של מלכות דקדושה עם נערותיה בעניין הנשיקין?
5. מהי האהבה דז"א שהמלכות מתגעגעת אליה ומדוע אינו יכולה לקבלה בלי נערותיה ויחד עם זאת אסור שנערותיה תתגבר נא עליה?

https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים מ-מב
1.מהם ג' הבחינות שיש באותיות המתייחסות לח' וט' ?
2. מהו סוד י"ב השבטים וכיצד התפקוד שלהם בג' הבחינות הללו?
3. מהו סוד הנשיקין בעניין האותיות הבאות מטרם הזווג דיסודות על בחינת המלכות?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4

שיר השירים לז- לט שיעור 13

קין הבל ושת

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין וגו. ידע , היינו שידע מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כי ידע להיות עמה פנים בפנים,  שגם בה יש צד שנותנת ליחד,  שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע לעשות תולדות. זה הוא לטוב, בהתעוררות ההשגחה למטה.

הנקבה מקבלת חכמה כדי להתנסר ממנו ולהיות עצמאית ולבוא ליחד מתוך בחירה.

כדי להגיע לזיווג פנים בפנים, צריך האדם להגיע למודעות, לדעת גבוהה. לצורך הולדת נשמה צריך לתקן את הרצון ליחד ולא לפרטיות.

אדם ידע את אשתו, כלומר צד האדם מכיר בצד האישה שבו, ובא להכרה שאפשר ליהנות מהאמת בקדושה. כלומר להוליד הבנות שאפשר למשוך אור של חכמה/תענוג למלכות, לרצון ליהנות, גם לבוא כשותף לקשר עם הבורא.

אמנם אדם ראשון חטא, אבל כעת ניתן לחוש במעט את ההנאה, את הטעם שהבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו הטבה אין סופית.

למעשה האמירה שהנחש בא על חווה, הוא הכניס בה רעיון, שמאחר והבורא נתן באדם את הרצון לקבל, היא יכולה לקחת את כל התענוג עוד טרם תיקון צורת הרצון, וזו היא הזוהמה, הספק שהטיל בה. הטיל בה את הרעיון, תעשי מה שבא לך, מה שמתחשק לפרטיות שלך.

משבא הנחש על חוה שהייתה במודעות של השתוקקות לקבלה עצמית, דהיינו שהסיתה לאכילת עץ הדעת, הטיל בה זוהמא היינו ספקות, דהיינו רוח הטומאה. וקין, מאותה זוהמא יצא.

ודאי הנחש ההוא הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא, נשאב ונבלע בה אותו רוח הטומאה, שהוא היה דופק במעיה, ולא היה לו גוף להתלבש ולהכלל בו ולצאת לעולם. זהו מצב בו יש לאדם רעיון פנימי אך אין לו כלי ליישם את הרעיון. וכיון שבא אדם ונתחבר באשתו בהתעוררות אותה זוהמא, עשה גוף לאותו הרוח הרע שהיה במעיה, והרוח הרע נתלבש ונכלל בגוף הזה, ויצא לעולם בצורה שמלמעלה ושמלמטה. דהיינו שהיה מעורב מב' צורות מצורת הקדושה שמצד הגוף, שהוא מאדם. ומצורת הטומאה שמצד הרוח, שהיה מזוהמת הנחש.

כשיש לאדם רצון במצב שהוא סובייקטיבי, הוא משוחד ואז הוא מוליד הבנות לא נכונות. לכן צריך אדם להיות נקי מזוהמת הנחש כדי לפעול בלי ספקות ולבחור באמונה.

וחוה הסתכלה בזה, שהיה מעורב מב' צורות, ואמרה, קניתי איש את ה', דהיינו עם ה'. כי איש שבו, הוא מצד זוהמת הנחש. עם ה', שהוא הגוף שבו, שנמשך ע"י אדם שהיה מן הקדושה, שהיא מן ה'. ומשום זה כל מעשיו של קין היו מאותו הצד האחר הרע. וכשהביא קרבנו, מאותו הצד האחר הביא אותו.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. כי ודאי שאותו הרוח הרע נתחזק ונתגבר במעשיו של קין, והכח והתוקף של הרוח הרע נשבר בהבל, דהיינו ע"י מעשיו של הבל, ולא היה אצל הבל כלום. כי הבל היה כולו מצד ימין לשון אמונה, ולא היתה בו אחיזה אל הצד האחר. כי היה כולו ימין, ולא היה בו מהקו האמצעי, שה"ס צורת אדם. וזה גרם לו הזוהמא של הנחש.

סוד אדם הוא קו אמצעי, גם צד שמאל, מלכות שעלתה לבינה, גם הרצון לקבל צריך להיות שותף. הצמצום אינו אומר לא לקבל, אלא לקבל כראוי.

הבורא ברא את הבריאה במלכות דאין סוף, נקודה אמצעית אשר באמצע ממש, אין מדובר על מקום אלא על המלכות, ההשתוקקות השלמה. האור והכלי באו כאחד, זהו הרצון לקבל הגדול.

מצד אחד אם לא משתמשים ברצון לקבל הגדול לא ניתן לקבל את ההטבה השלמה, מצד שני יש עליו צמצום שאסור לקבל ברצון הגדול. הוא שאמר הנחש, תני את כל ההשתוקקות שלך, אך הרצון לא היה עדיין מתוקן.

שיר השירים לז- לט שיעור 13

קין הבל ושת

קלט) ישקני מנשיקות פיהו: על פי אליהו נחתך המאמר. כלומר שאליהו ביארו. כתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין וגו'. והאדם, זה הוא האדם הראשון הנסתר, שאורות דקים עליונים בחקיקיתיו דהיינו אורות חסדים. ידע, היינו שידע מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כי ידע להיות עמה פנים בפנים הארת חכמה בסוד הדעת שגם בה יש צד שנותנת ליחד והוא יודע את הצד הזה. וכשהם מסתכלים פנים בפנים לשימוש, אז כתוב ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע לעשות תולדות. זה הוא לטוב, בהתעוררות ההשגחה למטה.
פירוש. סוד המלה ידע. רומז על המשכת החכמה ע"י הדעת. וז"ש והאדם, דא אדם קדמאה סתירא, דהיינו שרומז על ז"א דאצילות הנקרא האדם הראשון הנסתר. בגליפוי דקיקין עלאין, שבחקיקותיו אורות דקים עליונים, דהיינו אורות חסדים בלי חכמה, שהם דקים וקטנים.כאשר ז"א ונוקבה עולים לאו"א שרק שם יכולים לשמש, מפני שבמקומם הם בחינת אח ואחות, הנקבה מקבלת חכמה כדי להתנסר ממנו ולהיות עצמאית ולבוא ליחד מתוך בחירה ידע, מה דלא אשתמודע בה מקדמת דנא, דהיינו שידע להמשיך למלכות אורות החכמה ע"י הדעת, מה שלא ידע מקודם לכן, כי מקודם לכן, היו בגליפו, דקיקין עלאין כנ"ל. ידע למהוי אנפין באנפין. שהזווג הזה, של ז"א ומלכות, נקרא זווג פנים בפנים. כד אסתכלן אנפין באנפין לשמושא כדין כתיב ידע, כי ידע, פירושו המשכת החכמה ע"י הדעת, שזה נבחן, שז"א ומלכות הם פנים בפנים דעת כאן אומר הרגש עצמי של האמת. ידע לאשקאה לה למיזרע וכו' כלומר, שע"י זווג פנים בפנים נולדים נשמות, ולא בענין אחר. האי לטב, כל הנאמר עד כאן, הוא לטוב, דהיינו ללמד, שהאדם הראשון גרם במעשיו, לזווג פב"פ של ז"א ומלכות, וע"כ זכה גם הוא להיות בזווג פב"פ עם חוה, הראוי להמשיך נשמות קדושות. באתערו דאשגחותא לתתא. בהתעוררות ההשגחה העליונה למטה, כלומד שע"י הזווג העליון פב"פ נמשכת ההשגחה למטה לתחתונים. כדי להגיע לזיווג פנים בפנים, צריך האדם להגיע למודעות, לדעת גבוהה. לצורך הולדת נשמה צריך לתקן את הרצון ליחד ולא לפרטיות.

אדם ידע את אשתו, כלומר צד האדם מכיר בצד האישה שבו, ובא להכרה שאפשר ליהנות מהאמת בקדושה. כלומר להוליד הבנות שאפשר למשוך אור של חכמה/תענוג למלכות, לרצון ליהנות, גם לבוא כשותף לקשר עם הבורא. 

אמנם אדם ראשון חטא, אבל כעת ניתן לחוש במעט את ההנאה, את הטעם שהבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו הטבה אין סופית. 

למעשה האמירה שהנחש בא על חווה, הוא הכניס בה רעיון, שמאחר והבורא נתן באדם את הרצון לקבל, היא יכולה לקחת את כל התענוג עוד טרם תיקון צורת הרצון, וזו היא הזוהמה, הספק שהטיל בה. הטיל בה את הרעיון, תעשי מה שבא לך, מה שמתחשק לפרטיות שלך.

קמ) מדאתא נחש על וכו': משבא הנחש על חוה שהייתה במודעות של השתוקקות לקבלה עצמית, דהיינו שהסיתה לאכילת עץ הדעת, הטיל בה זוהמא היינו ספקות, דהיינו רוח הטומאה. וקין, מאותה זוהמא יצא. ואם תאמר, איך יצא משם, מזוהמת הנחש, הרי כתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, שנשמע שקין יצא מאדם, ולא מהצד האחר. ואתה אומר, שהנחש הטיל בה זוהמא, ויצא ממנה קין. 

קמא) אלא ודאי ההוא וכו': ומשיב. אלא ודאי הנחש ההוא הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא, נשאב ונבלע בה אותו רוח הטומאה, שהוא היה דופק במעיה, ולא היה לו גוף להתלבש ולהכלל בו ולצאת לעולם מצב בו יש לאדם רעיון פנימי אך אין לו כלי ליישם את הרעיון. וכיון שבא אדם ונתחבר באשתו בהתעוררות אותה זוהמא, עשה גוף לאותו הרוח הרע שהיה במעיה, והרוח הרע נתלבש ונכלל בגוף הזה, ויצא לעולם בצורה שמלמעלה ושמלמטה. דהיינו שהיה מעורב מב' צורות מצורת הקדושה שמצד הגוף, שהוא מאדם. ומצורת הטומאה שמצד הרוח, שהיה מזוהמת הנחש. כשיש לאדם רצון במצב שהוא סובייקטיבי, הוא משוחד ואז הוא מוליד הבנות לא נכונות. לכן צריך אדם להיות נקי מזוהמת הנחש כדי לפעול בלי ספקות ולבחור באמונה.

קמב) וחוה אשגחת בתאי וכו': וחוה הסתכלה בזה, שהיה מעורב מב' צורות, ואמרה, קניתי איש את ה', דהיינו עם ה'. כי איש שבו, הוא מצד זוהמת הנחש. עם ה', שהוא הגוף שבו, שנמשך ע"י אדם שהיה מן הקדושה, שהיא מן ה'. ומשום זה כל מעשיו של קין היו מאותו הצד האחר הרע. וכשהביא קרבנו, מאותו הצד האחר הביא אותו. ז"ש, ויהי מקץ ימים קץ הגילוי, ולא כתוב, ויהי מקץ ימין. כי הצד האחד נקרא קץ הימים. והקדושה נקראת קץ הימין (כמ"ש בזהר נח אות ע"ה ע"ו ע"ש).

קמג) ותוסף ללדת את וגו': ותוסף ללדת את אחיו את הבל. כי ודאי שאותו הרוח הרע נתחזק ונתגבר במעשיו של קין, והכח והתוקף של הרוח הרע נשבר בהבל, דהיינו ע"י מעשיו של הבל, ולא היה אצל הבל כלום. כי הבל היה כולו מצד ימין לשון אמונה, ולא היתה בו אחיזה אל הצד האחר. ועד כאן היה הכל בצד הזוהמא של הנחש. פירוש, אפילו הבל לא היה על צד השלמות. כי היה כולו ימין, ולא היה בו מהקו האמצעי, שה"ס צורת אדם. וזה גרם לו הזוהמא של הנחש. וז"ש, עד הכא הוה בסטרא דזוהמא כולא. (ועי' בזהר בראשית ב' אות שמ"ט ובהסולם  סוד אדם הוא קו אמצעי, גם צד שמאל, מלכות שעלתה לבינה, גם הרצון לקבל צריך להיות שותף. הצמצום אינו אומר לא לקבל, אלא לקבל כראוי.

קמד) כיון דאתא לבתר וכו': כיון שלאחר כך בא ונולד שת שהוא קו אמצעי, לאחר שאדם ראשון עשה תשובה 130 שנה, שהם 5 פעמים שם הויה = סיני, וכן עם ישראל קיבלו בסיני את התורה, כלומר על האדם להגיע לעשר פעמים הויה, חמש פעמים הם חלקו בשותפות, נמתק העולם בצדיקים וחסידים שהיו לאח"כ בעולם, שיצאו ממנו. ש"ת זה, הוא סיומו של האלף בית. כי ש' ת' הן האותיות האחרונות של הא"ב ואע"פ שהעולם נמתק, לא הוסרו העקשות והרע מן העולם, אלא שנכנעו מפני צד האמונה, דהיינו המלכות שנקראת אמונה, שהיא סיום האותיות. כי סיום האותיות, ק"ר ש"ת, הן אותיות המלכות (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות כ"ג בהסולם). אמנם המלכות היא רצון לקבל, אך נקראת אמונה מתוך העבודה של ויתור עצמי

קמה) דהא עד הכא וכו': כי עד כאן נבראו העולמות באותיות התורה, ולא נשלמו האותיות של הא"ב, עד שנולד ש"ת, שנקרא באותיות האחרונות של הא"ב. כיון שנולד שת, נשלמו כל המעשים שלמעלה ושלמטה, בסוד האותיות. אז נמתק העולם, אות היא חיסרון, כלומר שנשלם החיסרון, הרצון שמצד העליון הוא צריך לחקוק את החיסרון שעליו מקבלים את ההארה דהיינו שהעקשות והרע נכנעו לקדושה, כנ"ל כי נשלמו תקוניו. מכאן ולהלאה התחיל העולם להתנהג על פי דרכי היושר. דהיינו בסוד קו האמצעי שהוא ישר, ואינו נוטה, לא לימין בלבד, כמו שהיה הבל, ולא לשמאל בלבד, כמו שהיה קין, אלא בקו האמצעי הכולל שניהם יחד (עי' לעיל אות קמ"ג). אותיות א – ט בחינת בינה, י-צ בחינת ז"א, קרשת בחינת מלכות. אותיות קטנות כנגד המלכות, רגילות ז"א וגדולות בינה.

הבורא ברא את הבריאה במלכות דאין סוף, נקודה אמצעית אשר באמצע ממש, אין מדובר על מקום אלא על המלכות, ההשתוקקות השלמה. האור והכלי באו כאחד, זהו הרצון לקבל הגדול.

מצד אחד אם לא משתמשים ברצון לקבל הגדול לא ניתן לקבל את ההטבה השלמה, מצד שני יש עליו צמצום שאסור לקבל ברצון הגדול. הוא שאמר הנחש, תני את כל ההשתוקקות שלך, אך הרצון לא היה עדיין מתוקן.

אדם ראשון נולד עם רפ"ח ואת לב האבן לא יכול היה לתקן, זהו עץ הדעת.

מתוך ל"ב את ט ראשונות של מידת ההשפעה היה לאדם הראשון, הם הרפ"ח אך לב האבן שהיה מונח בעץ הדעת, ובאכילה התכלל והכיר כבר את הרצון הגדול, חטא וכעת מרגיש ששימוש ברצון זה טרם התיקון פוגם.

התיקון הוא שבמשך 130 שנה לא בא על אשתו מצד הקדושה. היה עליו קודם לעשות טהרה בבחינת היראה השלמה, ומכאן נולד שת, כעת יכול להשתית את האמונה על האותיות האחרונות, אבל עדיין לא גמר תיקון, יכול להשתמש בהיכל או"א עם האותיות אך רק בהתכללות שהעצם נגנז ברדלא.  

קמו) שירותא דקא שארי וכו': ההתחלה של השמות שהתחיל אחר שנולד שת, היא, מאלו האותיות שנעזבו מקודם. ומפרש, שהשם אדם, מתחיל בא' וגומר בם'. ולאחר שגמר הא"ב בשת ש"ת, חזרו האותיות אל השם אנוש, הא' של אנוש, היא כמקודם, דהיינו כמו בשם אדם שהוא תחילת הא"ב, הנ' של אנוש, שהיא אחר מ', שנעזבה מאדם, כי הוא נגמר בם' נתתקנה בנ' של אנוש. הש' של אנוש נלקחה מהתחלת האותיות של שת, כי אנוש לקח האותיות מזה ומזה, דהיינו הא' של אדם, והש' של שת. הו' של אנוש, היא צורת האדם שבו, שהיא הקו האמצעי (כמ"ש בזהר בראשית ב' אות שמ"ט) להראות שמשת נתיחסו הדורות בעולם בדרך יושר, כראוי, דהיינו בקו האמצעי שהוא ביושר ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל (כמ"ש שם).

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

שאלות חזרה בזוהר חדש שיר השירים לז-לט
1.מהו סוד הדעת שידע אדם את חווה אשתו?
2.כתוב והאדם ידע את חווה אשתו ותהר ותלד את קין אם כך מדוע אומר שקין יצא מזוהמת הנחש?
3. מדוע הבל גם לא היה על צד השלמות?
4. מה הסימן של שמו של שת כדי להראות על תיקון של אדם הראשון לאחר החטא?
5. הסבר את השם אנוש ומדוע הוא בא לאחר אדם ושת?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
צור קשר: https://bit.ly/34offe4