זוהר חדש שיר השירים שיעור א' – א – ג
פניני הזוהר: תובנות נבחרות המבוססות על שיעור הרב.
1. מטרת הלימוד להביא אותנו להשגה שלמה ולהארה של משיח.
2. שלמות הזיווג היא בין יסוד למלכות, בין הזכר לנקבה, שמתחברים פה אל פה ומתאחדים לאחד ואז נבנה בית המקדש.
3. אפשר לשבת בשערי העיר רומא מטעם יראת הרוממות או מטעם גאווה גדולה של האני השקרי.
4. הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וגו', עמי הארץ שבאדם שהם עזי פנים ככלב, ומשום זה יאכלו עם
הכלב ביחד באותה מדרגה, שהכלב שבאדם נובח הב הב, הב לי מהעולם הזה הב לי מהעולם הבא.
5. יש להסתכל על השערים הפנימיים ולא ללמוד רק מהחיצוניות שהיא בחינת שערי רומא.
יש להאיר את הנשמה מהנקודה הפנימית.
6. צריך להיזהר לא לאבחן אדם רק לפי החיצוניות שלו. כך שבאים ללמוד שיר השירים
יש לצאת מהגאווה כדי להבין משהו, לצאת מתפיסת רומי, תפיסה של גאווה, וללמוד לקבל אורח. דהיינו את הבורא יתברך.
זוהר חדש שיר השירים א – ג
ד רוחות שבנשיקות
מלמד כאן מהי דרך הלימוד ומטרתו שהיא להגיע להשגה שלמה, להארה של משיח.
השלמות היא הזיווג שבא כאן בשיר השירים בין היסוד למלכות, בין הזכר לנקבה כשמתחברים פה אל פה ומתאחדים לאחד, ואז נבנה בית המקדש
רבי ברכיה אמר, הייתי יושב בשערי העיר רומא הגדולה (שערי יראת הרוממות), וראיתי אדם אחד שהיה בא. יצאתי לקראתו, והבאתיו לביתי. בדקתי אותו במקרא במשנה בתוספתא ובהגדה, ולא מצאתי בו כלום. גערתי בו, ולא השיב לי כלום. הפיל עצמו אחורי הדלת, וישן. אמרתי, הוא והכלב יאכלו יחד. מספר כאן על חשבון נפש אישי, שכאשר אורח בשערי רומא, היינו בגאווה גדולה, האם הוא יודע איזו שהיא תורה. את האני הגאוותן הזה הוא מפיל מאחרי הדלת.
אמר ר' מניומי הזקן מגוש חלב, מהו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וגו'. לא ידעו שבעה, אלו הם עמי הארץ, שהם עזי פנים ככלב, עזי נפש בכל דבר, מהו הטעם. הוא, מפני שלא ידעו הבין. והקב"ה אינו משרה שכינתו בתוכם, וע"כ הם עזי נפש. ומשום זה, הוא והכלב יאכלו יחד. כמו אותו כלב שהוא בחינת עם הארץ שנובח הב הב, הב לי מעולם הזה, והב לי מעולם הבא
כשהקיץ משנתו, כלומר התעורר לדרך רוחנית, בניגוד לרוב בני אדם שהם ישנים, רדומים בדרך השם, קם וקרב אל השלחן, השפיל ראשו האורח ולא אמר כלום. ראיתי והסתכלתי בעיניו, שהיו צוחקות. אמר לי, ודאי נתרחקת מדרכי אדונך, שהוא תקן שלחן, דהיינו שהכין אוכל, מטרם שבא אדם, ומטרם שיפקוד אותו ויבדוק אותו, אם יודע תורה.
אומר למארח היה עליך ללמוד מהקב"ה שקודם ברא והכין לאדם את האוכל ואחר כך ברא אותו, בלי לבדוק אותו, אלא פעל בחסד. אם תוסיף ללכת בדרך הזה לא יתקיימו לך בנים, כלומר לא יהיו לך הבנות בתורה. ומיד חזר ואמר, יחיו לך, ויתקיימו לך קודם נתן בו ביקורת לאחר שהמתין בחוץ, ובא לדבר רק בבוקר, בזמן של חסד.
אמרתי לו, למה חזרת מדבריך והתנחמת. אמר לי אסור לאדם לקלל את עצמו, וכל שכן לאחר, משום שקללת חכם אפילו שהיא על תנאי, היא מתקיימת. אבל אתה, בדקתי אותך, ולא מצאתי שתהיה בן תורה, וקללותיך אינן כלום. מלמד אותו לא לבחון דברים בחיצוניות, אלא להאמין שישנם דברים פנימיים ולא רק בחיצוניות שזו בחינת שערי רומא. תלמד להאיר את הנשמה מהנקודה הפנימית.
הרי שקללת חכם, אפילו על תנאי, היא מתקיימת. ברגע שמוציאים דברים נותנים להם כח לצאת מהכח אל הפועל. אצל עם הארץ עוד ניתן לבטל דבריו, אך לא אצל חכם. כאן הבין שהאורח כן בן תורה.
כיון שהכרתי בו, שהוא תלמיד חכם, קמתי והושבתי אותו בראש השלחן. אמרתי לו, והרי אחר פרשת ואתה תצוה, אמר משה הדבר הזה, לקלל את עצמו, שהוא בפרשת כי תשא. אמר לי אין מוקדם ומאוחר בתורה. התורה איננה סיפורים היסטורים. וכאשר אמר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, הבין שהוא לומד את התורה כראוי, מעבר לזמן ומקום.
שאלתי אותו במקרא במשנה ובתוספתא ובהגדה, והיה בקי בכולם. אמרתי, למה בתחילה, כשבדקתי אותך, לא השבת לי. אמר לי, השינה היתה דוחקת אותי, כי כבר היו שני ימים שלא ישנתי, ולפי שהשינה באה לעיני, לא השבתי לך.
צריך להיזהר לא להסתכל מבחוץ ולאבחן אדם, וכך כשבאים ללמוד את שיר השירים, יש לצאת מהגאווה כדי להבין משהו. לצאת מהתפיסה של רומי, של גאווה, וללמוד לקבל אורח, שאין אורח אלא הקב"ה
הקודם