047- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים רא-רב (למתקדמים)
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
מאמר ה' מינים דעֵרֶב רַב
יש הרודפים אחרי שום דבר, לשום מקום ולא מוכנים להפסיק!
לימד בשיעור הקודם על שלושה (מתוך חמישה) קליפות העֵרֶב רַב שנמצאות כמנגדים לקדושה ולאימון הנפש היהודי שהם: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק שורש לכל הקליפות, הַגִּבֹּרִים – שמחפשים כבוד, והַנְּפִלִים – המבקשים עוצמה שבאה להחליף את האמת.
מביא כאן עוד שתי בחינות של קליפות, רפאים וענקים.
הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערב בישראל, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם. הם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בה, על פי הפירוש מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. לא רוצים ללכת עם הכלל, ופועלים רק על טובתם האישית. וזאת מפני שמידת העצלות נוגעת בהם. נִרְפִּים היא מעין עצלות, חוסר נאמנות שקשה לתיקון — כמו אנשים שבבית רבים, ובחוץ נחמדים. הם מתרחקים מהתורה ומישראל בשביל טובת עובדי ע"ז. עליהם נאמר רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד, דהיינו שלא יקומו לתחיית המתים.
ענקים הם מין חמישי של הערב רב, שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ — כלומר מזלזלים בתלמידי חכמים מתוך חציפות. עליהם נאמר רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים, שקולים זה כזה. "ענקים" אנשי רוח של הגוף החיצוני, פרופסורים לכלום!
הם אלו שמחזירים את העולם לתהו ובהו, אבל גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם אלא רק במחיית עמלק, שכתוב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק.
סיכום: חמשת הבחינות בתוכנו עליהם עלינו להתגבר. א' הרצון לשלטון, רודנות אגו גדול, תמיד צודקים. ב' הנפילים — בעלי רצון לעוצמה, מחפשים מחוץ לבורא כוחות כמו מאגיה וכישוף. ג' גיבורים — בעלי כבוד, שאפילו בונים בתי כנסיות שהעולם יכבד אותם. ד' רפאים, שהם נרפים, נמושות שבורחים מהכלל. ולבסוף הענקים המזלזלים בחכמי התורה והולכים נגדם בחציפות. "כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו" מסכת שבת קיט.
הערב רב, כוחות בתוך היהודי, שמפריעים לעבודה, אך ההתנגדות לכוחות אלו, באה כאימון שמגביר את האמונה והקדושה.
מאמר משה וב' משיחין.
מאמר המלמד על היחס בין משיח בין יוסף, למשיח בן דוד, ואומר שגאולה לא תגיע לפני שיתוקן חטא העגל — אשר בנפש הוא הרדיפה אחרי הפרטיות. וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
היום שימחה בו הקב"ה את חטא העגל, הרי הוא, כאלו באותו יום עשה הקב"ה את השמים והארץ, שכתוב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם – רצון ותכלית. בחטא העגל הערב רב בגדו בתפיסה האמונית של ישראל, ראו את המקרה הפרטי במקום את הכלל — שייכו עצמם למקרה במקום לברית.
מקרה לא בה לעצמו. מי שמאמין רק במה שהוא רואה, ולא משייך לברית את המקרה, זו הבגידה — שלא רואה את הכלל, ולא איכפת לו ממנו.
יש הסתרה בעולם מפני שעדיין לא תיקנו את חטא העגל לגמרי. נשמה זה תענוג מהאמת — מישר-אל. החטא הוא שמתענגים מסיפוקים אישיים כתחליף.
