005- הדף היומי בזוהר הסולם – משפטים – יג-טו למתקדמים |☆ תגיות: תינוק שנשבה, פדיון הנשמה

מִּשְׁפָּטִים יג – טו

הַסַבָּא

כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ – אְוֹתִיּוֹת קַבָּלָה.

על האדם לשמוע לפנימיות קולות ליבו, לאשה הקדושה שבנפשו שתפקידה להוציא את העבודה זרה מהלב, בחינת שמור, מצוות לא תעשה. לגָּרֵשׁ את הָאָמָה וְאֶת-בְּנָהּ, דהיינו את ההבנות הזרות הנובעות מקליפה זו. כאשר לוקח אדם את כל הרגשתו, את התענוג שלו למקום רע, אז כל שיקול דעתו נופל על מאזני מרמה. וזה התפקיד, הפיקדון שמקבל אדם, להוציא את הנשמה העשוקה מהשבי ולהחזירה נקיה למלך, לפדות מהשבי את התענוגות שניתנו לעבודה זרה, אלו תענוגות של יהודי שבאו מהצד הטוב, אך נלקחו לצד הרע. יש לקשור להם כתרים של אמונה ולהחזירם למאזני צדק השוקלים בשיקול דעת של חיבור ואהבת השם. יש ליישר בפלס את המחשבות למטרה הנכונה, ולהביא את הלב למקום זה.

אל לו לאדם ליפול לייאוש, הנשמה בגלגוליה אינה נמכרת לצמיתות, אלא תחזור לבחינה הנפשית של ישר-אל. וכאשר יחזור לשיקול דעת ומחשבות אמוניות חיוביות הנשענות על יסודות אמת, דהיינו חוזר בתשובה. יהודי לא יכול להסכים להישאר כתינוק שנשבה, עליו לתת יגיעה בכדי להשתחרר, ולא כצאת העבדים.

תפיסת הבורא שבנפש חייבת להתיישר להבנה ששם הויה הוא המשגיח, הוא יתברך טוב ומטיב, ללא קשר למה שצד הגוי שבנפש מנסה להראות לאדם.

לו) כל השמות וכל כינוי השמות שיש להקב"ה, כולם מתפשטים לדרכם, וכולם מתלבשים אלו באלו, וכולם מתחלקים לדרכים ושבילים ידועים, חוץ משם אחד, הברור מכל שאר השמות, שהוריש לעם היחידי, הברור מכל שאר העמים. והוא, יוד הא ואו הא שם הויה במילוי אלפין כמ"ש: כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ. וכתוב: ואתם הדבקים בהויה, שדבוקים בשם הזה ממש, יותר מבכל שאר השמות. שהם הויה הוא כמו הבורא כלפי הנשמות, מתייחד רק על החידוש, יש מאין, ומתייחס לצד האדם לצד האהבה. ז"א בהיכל או"א. וכל שאר השמות אינם מצד ישראל אלא כשהם בגלות. כאשר הם ישראל, ההשגחה היא רק בשם אחד, הויה הטוב ומטיב.

לז) ושם אחד מכל השמות שלו, שהתפשט לכמה דרכים ושבילים, נקרא אלוקים, והוריש שם הזה, ונחלק לתחתונים שבעוה"ז. ונחלק שם הזה למשמשים ולממונים המנהיגים שאר העמים. כמ"ש: ויבוא אלוקים אל בלעם לילה. וכתוב: ויבוא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה. וכן כל ממונה, שהוריש אותם הקב"ה לשאר העמים, כלולים בשם הזה. ואפילו עבודה זרה נקרא בשם הזה. ושם הזה מָלך על גויים, ולא שם ההוא, שמָלך על ישראל, שם הויה, שהוא יחידי לעם היחידי, לעם ישראל, לעם הקדוש. שם הויה הוא בחינת שלמות, ושם אלקים שהתפשט על מאה ועשרים הצירופים שבו, יכולנו לחשוב שבשם זה באה ההשגחה על הגויים. שם אלקים הוא הנוקבא, שכתוב ויתעצב אל ליבו, לא הוא אלא אל ליבו, מלך הגוף. בכל מקום בו מופיע שם אלוקים שאינו מבטא שלמות ואהבה, אין מדובר על שם הויה. שם הויה הוא השמים ושם אלקים הוא הארץ, ורק הארץ הייתה תהו ובוהו. כל שם אלקים בהשגחה הוא שליח של שם הויה, הרחמים.

לח) אם תאמר על הפסוק מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה, שזה השם, אלוקים, שמָלך על גויים. שבו שורה יראה ודין. ולא ע"ז כתוב: כי א"כ אפילו עבודה זרה הוא בכלל הזה, של מִי לֹא יִרָאֲךָ, שגם עבודה זרה נקראת אלוהים.

יְסוֹד בָּתפִיסָה הַיְּהוּדִית, שֶׁשֶּׁם הוֹיָה בָּרוּך הוּא, הוּא הָמוֹלֶך עַל צַד הָאַהֲבָה  וכאשר אומר מלך הגויים אינו מדבר על שם הויה. כשהגוי נתקל באיתני הטבע למשל, מוכן הוא להודות שיש כוח עליון, אך בלי הפנמה כמה הוא מחוייב לקשר ולעבודת השם.

לט) אבל כיוון שהכותל שהיית נסמך אחריו נתעקר מוכיחו הסבא שמה ששמע זו דעת הגוי שאין ללמוד ממנה, עומד הכתוב על קיומו במעט הסתכלות. מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, אם תאמר שכתוב על הקב"ה אינו כן, אלא הפירוש הוא, מי הוא מלך הגויים שלא יִרָאֲךָ, ולא יפחד ממך, ולא יזדעזע ממך. ודומה כמו שהיה כתוב: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם. כעין זה הכתוב: הַלְלוּ-יָהּ הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה;    הַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה. מי ששומע אותו, אינו יודע מה אמר. כיוון שאמר, הללויה, אומר ג"כ הללו עבדי ה', שהיה צריך לכתוב: עבדי ה' הללו את שם ה'. ועם זה הכרח, שאע"פ שאמר מקודם, הללויה, וסובב על עבדי ה', אף כאן, אע"פ שאמר מקודם, מי לא יראך, סובב הוא על מלך הגויים. ודומה, כמו שהיה כתוב: מי מלך הגויים שלא  יראך, והכול נאמר כמו שהיה צריך.

מ) כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ. מאין כמוך, הוא המילה שהתפשט ביניהם בחכמה שלהם. וכולם מודים ע"ז. כאשר רואים בחכמה שלהם מעשיך וגבורותיך, מתפשט מילה זו ביניהם, ואומרים, מאין כמוך. ושיעור הכתוב: כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ אומרים, ומתפשט ביניהם. שמחו החברים בכו ולא אמרו כלום, אף הוא בכה כמקודם.

מא) פתח ואמר: וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. רצתה שרה לפַנות עבודה זרה מבית אומרת שרה לא תוכל לעבוד את השם אם לא תפנה את העבודה זרה מביתך, אי אפשר שיצחק שבנפש המבקש את קרבת השם, יעבוד בסביבה של ע.ז. וע"כ כתוב: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ. אמה היא עבודה זרה. כאן כתוב: וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה, הנשמה הבאה בגלגולים על מעשים רעים שבעולם. לאמה, הצד האחר, שבגלגול הרע של המאזניים, שחזרו למאזני מרמה, והיא נעשקה ע"י הס"א. להוציא אותה משם, לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים, שהם כל נשמות הנעשקות. אלא מתעטרת בעטרה על ראשה.

מב) הנשמות שבכאן הן נשמות של ילדים קטנים, היונקים מכוחן של אימותיהן. והקב"ה רואה, שאם יתקיימו בעולם, יבאישו ריחם ויחמצו כחומץ הזה, ע"כ מלקט אותם כשהם קטנים בעוד שנותנים ריח טוב. כדי שלא יחטא מצד עצמו.

מג) הקב"ה עוזב אותם להיעשק ביד האמה, לילית. וכיוון שניתנו ברשותה, היא שׂמֵחה בילד, עושקת אותו, ומוציאה אותו מהעולם בעוד שהוא יונק מכוחה של אימו.

מד) ואם תאמר, אלו הנשמות יעשו טוב בעולם, אינו כן. שכתוב: אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ. כי איש הזה ייחמץ בה לאחר זמן, אם יתקיים בה. נשמה זו נעשקת, ואחרת אינה נעשקת. ועל אלו כתוב: ואראה את כל העשוקים. וזהו, אִם-רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ. אל יאמר אדם לעצמו, בינתיים אני קצת רע, עוד מעט אחזור בתשובה, שאין הדבר כך, עליו להוציא את נשמתו שנמכרה לשמירה על ידי הקליפות.

מה) אֲשֶׁר-לא (לוֹ) יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ כתוב עם אות א, אם תאמר שבצד האחר נתן אותה הקב"ה מיום שהייתה, לא. כי עתה בגלגולי המאזניים, לו יעדה, לו עם ו', מה שלא היה מקודם לכן.

מו) כתוב וְהֶפְדָּהּ ומסביר, פודה אותה הקב"ה עתה, בעוד שמעלֵה ריח טוב, מטרם שתחמץ, ומעלה אותה לגובהי מרומים אל הישיבה שלו. ואם תאמר, כיוון שנעשקה בידי האחר, נותן אותה, לחסידי שאר העמים ולממזרים תלמידי חכמים, בא הכתוב ומוכיח, לְעַם נָכְרִי לֹא-יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ ודאי, בבִגדו בה, שעשק אותה בעושק גלגול המאזניים, אלא ייתן אותה לישראל ולא לאחר. וכשיוצאת מהמאזניים, לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים, אלא מתעטרת בעטרה ברום על ראשה.

מז) ואם תאמר שצד ההוא באה בילד ההוא, כלומר שיש לה שליטה בנשמתו, אינו כן. אלא לוקחת אותה ושמחה עימה, והיא פורחת מידיה, ונכנסת במקום של הס"א, וס"א פוקדת את הילד, ושמחה עימו וצוחקת בו, ומתאווה לבשר ההוא, עד שלאח"כ לוקח הקב"ה נשמתו, והיא לוקחת גופו. ולאח"כ, הכול ברשות הקב"ה.

מח) לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. מהו כצאת העבדים? אלא בשעה שיוצאת מהמאזניים וצד ההוא בשמחה, רושם אותה הקב"ה וחותם אותה בטבעת אחת, ופורשׂ עליה לבוש כבוד שלו, השם הקדוש, אלוה. וזהו, בבִגדו בה, בלבוש כבוד של המלך. ואז היא שמורה, שלא תהיה נמסרת לעם נוכרי, לחסידי אוה"ע ולממזרים תלמידי חכמים, אלא לישראל בלבד.

תגיות: תינוק שנשבה, פדיון הנשמה

שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים יג-טו
1. מה ההבדל בין שם הוי"ה במילוי אלפין לשם אלוקים ולכל שאר השמות האחרים? הסתייע במה שכתוב בתע"ס חלק א' בתשובה י"א וכן בבראשית ב' בזהר הקדוש באותיות ת'א-ת'ב.
2. כיצד עלולים היינו לפרש את "מי לא יראך מלך הגוים" ומהו הפירוש הנכון?
3. שרה אומרת לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה. מה הפירוש הנוסף שמבאר לנו הסבא יותר ממה שהאירו בזה החברים?
4. מי הם נשמות של ילדים הקטנים שניתנו ללילית הרשעה וכיצד צריך לפדות אותם משם?
5. מהיכן אנו למדים שנשמות קדושות לא ניתנות באופן קבוע לנכרים אלא רק שוהות שם וצריך לפדותן?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams