013- הדף היומי בזוהר הסולם – ויקהל – מ-מב למתקדמים I תגיות: עלית התפלה

וַיַּקְהֵל  מ- מב

עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה

דיבורי התפילה, הם חלקי נפשו של האדם.

מכאן שמי שמתפלל כראוי בכוונת הלב, נשמתו ממש עולה להתכלל בעולמות העליונים. כך היה לאליהו הנביא לעלות השמימה. כשיש לאדם את כוח התקווה, יכול לעלות בשם הקדוש א-ה-י-ה, שם העתיד.

מלמד איך עולה אליהו השמימה וכיצד עולה תפילת האדם שנמצא בעולם הזה והקב"ה בעולם אצילות. והרי שום מדרגה לא יכולה לעלות למעלה ממדרגתה.

סוד עליית התפילה קשור לצמצום ב' בו ישנה מציאות שכל מדרגה נחצית לשנים, החלק התחתון יורד לראש של התחתון ממנו, כמו שהעליון מתכופף לתחתון, ואז הוא כשווה לו. לאחר הירידה, חציו התחתון של העליון כמו מאוחה, כמו אח של ראש התחתון, וכשיש עליית עולמות, דהיינו לאחר שהתחתון מעלה ביקוש/תפילה, אז אור שבא מלמעלה מהבינה העליונה, אור שהתאים למדרגה העליונה, ואז גם החצי של העליון שירד, עולה חזרה למקומו ומעלה איתו את החלק התחתון שמאוחה איתו. על זו הדרך, אם התחתון מתפלל כראוי יכול הוא לעלות תפילתו עד העולמות העליונים.

קלא) ואלו האותיות פורחות ועולות עם המילה ההיא, ואותו הממונה, שהמפתחות של האוויר בידו, וכל הממונים האחרים, כולם עולים עימה עד הרקיע. ושם נמסר ביד ממונה אחר, להעלות אותה למעלה. כי אחר הנסירה ניתקן ז"א כולו חסדים, בקו ימין. והמלכות כולה גבורות, בקו שמאל. ולפיכך כמו שב' הקווים ימין ושמאל דבינה הם במחלוקת, עד שעולה ז"א בקו האמצעי, ועושה שלום ביניהם, ומייחד אותם זה בזה. כך, ז"א ומלכות, שהם ג"כ ב' קווים ימין ושמאל, צריכים לקו אמצעי, שיעשה שלום ביניהם, וייחד אותם זה בזה כשאו"א עושים זיווג עולה ז"א, וכשז"א ונוקבא עושים זיווג, בין ימין ושמאל עושים זאת ע"י בקשת נשמות הצדיקים. וע"י המ"ן, שמעלים הצדיקים ע"י תפילתם, שלהיותם מבחינת עוה"ז, הם נושאים המסך דחיריק של קו האמצעי, הגורם לקו שמאל להתייחד עם הימין, וכן לנוקבא להתייחד עם ז"א זה שאומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא.

ונאמר, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה, ומיתקנת בתיקוניה בגופה, כאישה המתקשטת לבעלה. כי התפילה נעשית מ"ן וקו אמצעי, העושה שלום ומייחד המלכות עם ז"א בעלה נשמות הצדיקים עושים זאת ע"י תפילה. כי כמו שהיסוד למעלה הוא קו האמצעי, העושה שלום ומייחד הקב"ה ושכינתו, כך התפילה שאדם מעלה, מתקנת קו אמצעי ועושה שלום בין הקב"ה ושכינתו, לייחד אותם בייחוד אחד. וע"כ נקרא האדם שלום, כמו היסוד שלמעלה מפני שהיסוד למטה עושה כמו השלום שלמעלה. ולא עוד, אלא שהשלום של מטה קודם לשלום של מעלה, היסוד, כי התעוררות של מטה קודמת להתעוררות של מעלה. כי אין התעוררות של מעלה מטרם שיעלה התעוררות לזה מהתחתונים כלומר עד שהאדם לא יעשה שלום למטה לא ייעשה השלום למעלה.

והנה דיבורי התפילה, הם חלקי נפשו של האדם, נפשו ממש המלובשת בגוף, כמ"ש: נפשי יצאה בְדַבְּרוֹ. ולפי זה יש לתמוה, כיוון שהתפילה היא נפש של האדם שבעוה"ז, ו"ק דנפש ממלכות דמלכות שבמלכות שבעולם עשיה, איך אפשר שתעלה דרך כל המדרגות שבג' עולמות בי"ע, ותגיע עד למלכות דאצילות, לשמש שם מ"ן וקו אמצעי, לייחד אותה עם ז"א דאצילות? הלוא נודע, ששום מדרגה אינה יכולה להתעלות למעלה ממדרגתה. מכ"ש קפיצה גדולה כל כך, מתחתית כל המדרגות עד עולם האצילות.

ונאמר, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה. וצריכים תחילה להבין, מהם אווירים, רקיעים, פתחים, ואיך הם נבקעים? והעניין הוא, שע"י עליית המלכות לבינה, בנקודת החולם, נבקעות הע"ס שבכל המדרגות לשתיים: כו"ח שבע"ס של כל מדרגה נשארים במדרגה, ובינה ותו"מ שבע"ס של כל מדרגה נופלים אל המדרגה שמתחתיה. כי המלכות שעלתה לבינה, עשתה שם סיום חדש במדרגה, מחמת הצמצום הרוכב על המלכות שלא לקבל אור. וכיוון שבינה ותו"מ נמצאים מתחת הסיום החדש הזה של המדרגה, ע"כ נבחנים למדרגה שמתחתיה.

ואח"כ ע"י מ"ן שמעלים התחתונים, מתפשטת הארה מזיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מוציאה המלכות ממקום בינה ומחזירה למקומה כבתחילה בסיום ע"ס של כל מדרגה, ואז נמצאים בינה ותו"מ הנפולים מכל מדרגה, שחזרו ועלו למדרגתם כמטרם שנפלו. כי כבר התבטל סיום החדש שהיה במקום בינה. ונמצא שכל המדרגות חזרו ונשלמו בע"ס שלמות כמקודם לא ממש מאחר וצמצום ב נשאר ויש רק אח"פ דעליה.

אמנם אע"פ שהמלכות, הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עלייתה לבינה, חוזרת ויורדת למקומה בסיום ע"ס, עכ"ז אין סיום החדש שעשתה, מתבטל לגמרי ממקום בינה. ולפיכך אין בינה ותו"מ מתחברים במדרגתם כשהם למטה מסיום החדש, אלא צריכים לעלות למעלה מסיום החדש, ונעשים שם לקו שמאל, אל כו"ח שמעולם לא נפלו מהמדרגה, שהם קו ימין עם עליית האח"פ נעשה שמאל וימין במדרגה, אח"פ שמאל וגלגלתא ועניים ימין.

ולפיכך הסיום החדש, הנשאר קבוע וקיים בכל מדרגה, אפילו אחר ירידת המלכות משם, הוא נקרא רקיע. ואותם בינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה בעת עליית המלכות לבינה, וחזרו ועלו למדרגתם אחר ירידת המלכות למקומה, הם נקראים אוויר או רוח. כי כל מדרגה תחתונה נבחנת לקומת ו"ק, שנקרא רוח, כלפי המדרגה העליונה ממנה. ולפי זה בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, הרי נעשו בזה לקומת רוח, כמו המדרגה התחתונה שנפלו שם. ואחרי ירידת המלכות ממקום בינה, נבחן שהרוח, האוויר, בינה ותו"מ שהיו מתחת הרקיע, התנשא עתה ועלה למעלה מרקיע ונעשו שם לקו שמאל.

גם התבאר שבעת שבינה ותו"מ מתנשאים ועולים למדרגתם מרקיע ולמעלה, הם לוקחים עימהם את המדרגה התחתונה, שהלבישה אותם בעת שהיו נפולים בה, ומעלים גם אותה למעלה מרקיע. והוא מטעם שבינה ותו"מ דעליון שהשתוו עם התחתון בעת הנפילה, שזה חוק שוב אינם נפרדים מהם גם בעת העלייה. ונמצא שע"י עליית המלכות לבינה, נעשה בשביל מדרגה תחתונה פתח, שתוכל לעלות לעליונה. כי משום זה אח"כ, בעת ירידת המלכות מבינה, תוכל כל מדרגה תחתונה לעלות לעליונה עם בינה ותו"מ דעליונה, שהיו נפולים ומלובשים בה. באופן, שבסיבת עליית המלכות למקום בינה, וחזרתה למקומה, בעת הארת ע"ב ס"ג, נעשו בכל מדרגה ג' בחינות: ע"י צמצום ב יש תהליך שגורם לכל תחתון לעלות לעליון שלו

א.אווירים, בינה ותו"מ של כל מדרגה, שנפלו לתחתונה. שהפכו לו"ק כלפי העליון

ב. רקיעים, סיום החדש, שנעשה בכל מדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה, שאינו מתבטל לעולם, והוא קבוע וקיים, אפילו אחר ירידת המלכות מבינה.

ג. פתחים, שהם חידוש הפתח בשביל מדרגה התחתונה, שנעשה בכל מדרגה, עם עליית מלכות לבינה שלה. שזולת זה לא הייתה שום מציאות, שמדרגה תחתונה תוכל פעם לעלות לעליון ממנה. כי אין מדרגה יכולה להתנשא משהו למעלה ממדרגתה.

בקיעת אווירים. אין הפירוש שהאוויר נבקע, אלא הגבול שעל האוויר, בינה ותו"מ דעליונה, שנעשה מתוך עליית המלכות למקום בינה, נבקע ע"י ירידת המלכות משם למקומה. כי אז עולה האוויר למעלה מרקיע, ומשיג שם בחינת ג"ר.

ואז נעשה ג"כ בקיעת רקיעים, כי הרקיע, הגבול מסיום החדש, שהיה דוחה את הבינה ותו"מ, האוויר, למדרגה תחתונה, והיה מעכב עליהם שלא יחזרו למדרגתם, נמצא שנבקע ע"י ירידת המלכות למקומה, ואינו מעכב עוד על בינה ותו"מ, שיעלו ויתחברו במדרגתם.

ואז נעשה ג"כ פתיחת הפתחים בשביל מדרגה התחתונה. כי ע"י ירידת המלכות למקומה ובקיעת הרקיע, עולים בינה ותו"מ למדרגתם למעלה מרקיע, ומקבלים עימהם גם מדרגה התחתונה. נמצא שנפתח פתח בשביל מדרגה התחתונה לעלות לעליונה את הביקוש ניתן לעלות עד אין סוף.

והארה זו, המורידה את המלכות ממקום בינה, ומחזירה למקומה בסיום ע"ס, באה מזיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהם חו"ב דא"ק, כי עליית המלכות לבינה, מתחילה בבינה דא"ק, וע"ס דחכמה דא"ק לא נפגמו כלום, והמלכות נמצאת שם במקומה. וע"כ כשחכמה זו מזדווגת עם בינה דא"ק, נדחה גם בה המלכות ממקום בינה למקומה, ומבינה דא"ק נמשכה ההארה לבינה דאצילות, שנקראת אהי"ה. ומבינה דאצילות נמשכה ההארה לכל המדרגות דאבי"ע. והן מורידות המלכות מבינה שבהן למקומה. וע"כ נבחן השם אהי"ה, שהוא שולט באוויר. כלומר, שהשם הזה מעביר הגבול מהאוויר, ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה.

וכיוון שיש ד' בחינות כוללות חו"ב תו"מ, או חו"ג תו"מ בכל עולם ועולם, אשר בכל בחינה יש ע"ס, שע"י עליית המלכות לבינה של כל בחינה, נפלו הבינה ותו"מ של כל בחינה למדרגה שמתחתיה, ע"כ יש ד' אווירים בכל עולם, שבהם שולטים ג' שמות אהי"ה: אהי"ה באוויר החסד, ואהי"ה באוויר הגבורה, ואהי"ה באוויר הת"ת. ובמלכות המקבלת מהם, שולטים כל ג' אהי"ה האלו ביחד באוויר שלה. וג"פ אהי"ה הן י"ב אותיות, השם בן י"ב אותיות השולט באוויר.

ונאמר, אז פורחות האותיות העומדות באוויר, שבשם הקדוש של י"ב אותיות, שבג' שמות אהי"ה. השם אהי"ה שולט באוויר, להוריד המלכות מבינה למקומה, ולהחזיר הבינה ותו"מ הנפולים, הנקראים אוויר, למדרגתם למעלה מרקיע. וזהו השם שאליהו היה פורח בו, עד שעלה השמיימה, שע"י עליית המלכות לבינה, נעשה פתח לתחתון, שיוכל לעלות לעליון בעת שהפתח נפתח, בעת חזרת המלכות למקומה.

ולפיכך, בעת שאליהו רצה לעוף השמיימה, עלתה המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה, וביניהם הופרס רקיע. ונמצא שכל מדרגה הוכפלה:

א.מדרגת עצמה,

ב. בינה ותו"מ דעליונה, שנפלו והתלבשו בה.

וזה נעשה בכל מדרגה מאבי"ע, עד שבינה ותו"מ דמלכות דעשיה נפלו ויצאו ממלכות לעוה"ז, והמלכות דעשיה הסתיימה על הרקיע שלה, שהוא הסיום החדש במקום בינה. וגם הוכפלה, מחמת שבינה ותו"מ דיסוד דעשיה, נפלו והתלבשו במדרגתה. ועד"ז יסוד דעשיה מסתיים ברקיע שלו. ויש בו גם בינה ותו"מ דהוד דעשיה. ועד"ז נצח דעשיה הוכפלה, עד בינה דאצילות.

וע"כ אליהו עלה והתדבק בבינה ותו"מ שנפלו ממלכות דעשיה לעוה"ז, והשתווה אליהם והלביש אותם עד שנעשו כמדרגתו. ואז פעל השֵם בן י"ב, שחזר והוריד המלכות ממקום בינה דמלכות דעשיה למקומה בסיום ע"ס שלה, ועלו בינה ותו"מ למדרגתם כבתחילה למעלה מרקיע המלכות, וכיוון שאליהו היה דבוק באוויר הזה, בינה ותו"מ שעלו, נמצא שהעלה עימו גם את אליהו למעלה מרקיע של המלכות, מטעם ההשתוות.

וכיוון שעלה למעלה מרקיע של המלכות דעשיה, הרי פגע שם את האוויר של היסוד דעשיה, הבינה ותו"מ של היסוד שנפלו שמה. ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו כבר במדרגה אחת. ואח"כ פעל השם בן י"ב, שהוריד המלכות מבינה דיסוד דעשיה למקומה בסיום ע"ס דיסוד דעשיה. ואז עלו בינה ותו"מ, האוויר דיסוד, למעלה מרקיע דיסוד. וכיוון שאליהו היה כבר דבוק באוויר הזה, נמצא שגם אליהו עלה עימו למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, מטעם ההשתוות.

וכיוון שעלה למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, פגש שם האוויר דהוד דעשיה, בינה ותו"מ דהוד דעשיה שנפלו שמה, ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו במקום אחד. וע"כ אח"כ שפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות בסיום ע"ס דהוד דעשיה, והאוויר, בינה ותו"מ שלו, חזרו למעלה מרקיע דהוד דעשיה, ולקחו עימהם גם את אליהו, שהיה דבוק בהם, והעלו אותו לרקיע דהוד דעשיה, מטעם ההשתוות.

ואחר שכבר היה ברקיע דהוד דעשיה, הרי פגש שם האוויר של נצח דעשיה, והתדבק בו. וכשפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות למקומה, עלה האוויר דנצח למעלה מרקיע, והעלה עימו יחד גם את אליהו, שהיה דבוק בו. ואחר שכבר היה ברקיע דנצח, פגש שם האוויר של ת"ת וכן הלאה, עד שעלה עם האוויר למעלה מרקיע דת"ת דעשיה. וכן עד"ז העלה אותו האוויר של כל מדרגה למדרגה העליונה ממנה, עד סיום מדרגות דעשיה, ומשם למלכות דיצירה, ומשם לכל המדרגות דיצירה ודבריאה עד שעלה השמיים, שהוא ז"א דאצילות. שאמר עובדיה לאליהו, ורוח ה' יישאך. כי רוח ה', בינה ותו"מ דעליון, המכונים רוח או אוויר, שנפלו למקום מדרגת התחתון, הרוח הזה, ממש נשא אותו ממדרגה למדרגה, דרך כל פרטי המדרגות, מתחתית עשיה עד האצילות.

ונאמר, שאלו הממונים העומדים באוויר, התמנו לד' רוחות העולם. לצד מזרח התמנה ממונה אחד, העומד באוויר בצד ההוא, ששמו גְזַרְדִיא. כי יש ממונים בכל אוויר שבד' רוחות העולם, בחו"ג תו"מ, שבידם המפתחות, לעורר את השם בן י"ב, לפעול ולהוריד המלכות מבינה למקומה. והזוהר אינו מחשיב את ד' רוחות על הסדר, אלא מערבב הסדר, מטעם שדרכו להעלים הדברים. אמנם הסדר של ד' אווירים, הוא מלמטה למעלה: מערב, מזרח, צפון, ודרום. שהם: מלכות, ת"ת הכולל נה"י, גבורה, חסד.

ואין הממונים מעלים התפילה מאוויר לאוויר ואח"כ מרקיע לרקיע, כמו שמסודר לכאורה בזוהר, אלא האווירים מעלים התפילה לרקיעים, כל אוויר לרקיע שלו. שנאמר, ואותו הממונה, שהמפתחות של האוויר בידו, וכל הממונים האחרים, כולם עולים עימה עד הרקיע. ושם נמסר ביד ממונה אחר, להעלות אותה למעלה.

באופן, שתחילה עולה התפילה אל האוויר של המלכות דעשיה, לבינה ותו"מ, שנפלו ממלכות דעשיה לעוה"ז, שהיא כמו התפילה בעצמה. ולהיות האוויר הזה בשווה עם התפילה, ע"כ התדבקו זה בזה כמדרגה אחת. ואז הממונה זְבוּליאל אשר שם, מעורר השם בן י"ב מבחינה שכנגדו מבינה דאצילות שהיא שם אקיה שקבלה מאור עב סג שהגיע מהזיווג בס"ג בין טעמים לנקודות, שמוריד המלכות מבינה דעשיה למקומה, שאז חוזר האוויר למדרגתו, ועולה למעלה מרקיע דעשיה. וכיוון שהאוויר כבר השתווה למדרגת התפילה, הוא לוקח עימו גם התפילה למעלה מרקיע דמלכות דעשיה.

וכיוון שהתפילה כבר באה לרקיע דעשיה, הרי פוגשת שם האוויר דיסוד דעשיה שנפל שם. גם פוגשת שם בממונה גזרדיא, השולט באוויר של מזרח, ת"ת, הכולל גם את היסוד, משום שכולל נה"י. והממונה הזה מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דיסוד לסיום שלו, ואז עולה האוויר דיסוד למדרגתו, לרקיע דיסוד. ומחמת שכבר השתווה עם התפילה במדרגה אחת, הוא לוקח גם את התפילה, ומעלה אותה עימו ביחד למעלה מרקיע דיסוד. ועד"ז באוויר וברקיע דנו"ה, ובאוויר וברקיע דת"ת.

וכיוון שהתפילה עלתה לרקיע דת"ת, היא פוגשת שם האוויר של צפון, בינה ותו"מ דגבורה דעשיה, שנפל שם. ומשתווה עם אוויר הזה במדרגה אחת. ואז הממונה פְּתַחְיָה, השולט בצפון, מעורר השם בן י"ב, ומוריד המלכות מבינה למקומה, והאוויר חוזר ועולה לרקיע דגבורה, ולוקח עימו ביחד גם התפילה, שהשתווה עימה במדרגה אחת בשעת הנפילה. וכיוון שהתפילה היא ברקיע דגבורה, היא פוגשת שם האוויר של דרום, בינה ותו"מ דחסד דעשיה, שנפל שם, והיא מתדבקת עם האוויר הזה, ואז הממונה פְּסַגְנִיָה, השולט על האוויר של דרום, חסד דעשיה, מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דחסד דעשיה למקומה, והאוויר של דרום חוזר ועולה למדרגתו לרקיע השישי, חסד דעשיה הנקרא דרום.

וכיוון שהתפילה היא ברקיע השישי, פוגשת שם האוויר, שנפל מרקיע השביעי, שהיא בינה הכולל ג"ר, והיא מתדבקת באוויר הזה. וכשהשם בן י"ב מוריד המלכות מבינה דרקיע השביעי למקומה, חוזר האוויר למדרגתו לרקיע השביעי, ולוקח עימו גם התפילה, הדבוקה עימו מעת הנפילה. וכיוון שהיא ברקיע השביעי, היא פוגשת ומתדבקת באוויר, שנפל ממלכות דיצירה. ואז לוקח אותה סנדלפון, הממונה הכללי על כל העשיה, ומעורר השם בן י"ב, שמוריד המלכות ממלכות דיצירה למקומה, ועולה האוויר וחוזר למדרגתו לרקיע דמלכות דיצירה, ולוקח עימו גם התפילה, ומעלה אותה לרקיע דמלכות דיצירה. ועד"ז בכל ז' היכלות דיצירה ודבריאה עד האצילות.

והתבארה השאלה, איך התפילה יכולה לעלות מתחתית העשיה עד האצילות, אם שום מדרגה אינה יכולה להתנשא למעלה ממדרגתה. כי כיוון שהתדבקה באוויר הראשון, שנפל ממלכות דעשיה לעוה"ז, הרי האוויר הזה נשא אותה לרקיע של המלכות, והאוויר דיסוד דעשיה לרקיע דיסוד וכן הלאה. באופן, שהאווירים, שהתפילה עלתה והתדבקה בהם, הם נשאו אותה והעלו אותה עד למלכות דאצילות, כמ"ש: ורוח ה' יישאך.

שאלות לחזרה ושינון זהר ויקהל מ-מב
1. כיצד צ"ב גורם לקשר ממקום עוה"ז עד השמיים שהוא ז"א דאצילות?
2. הסבר מהו שאומר שדברי התפילה הם חלקי נפשו של אדם?
3. הסבר את ג המושגים אוירים , רקיעים ופתחים?
4. מדוע יש לומר שאור הפס"ג מוריד ה"ת במדרגה התחתונה ורק לאחר מכן במדרגה העליונה וכן הלאה עד ז"א דאצילות?
5. מהיכן למדנו שיש ממונה בכל אחת מהמדרגות שבידו נמצא המפתח?
6. מהו השם בן י"ב שאיתו עלה אליהו בסערה השמיימה וכיצד הוא נוצר?

שרטוט מתוך השיעור- על אופן עליית התפילה

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams