011- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – לא-לג למתקדמים

פיקודי לא-לג

חֶשְׁבּוֹן וּמִסְפַּר

פח. רבי אבא ורבי אחא היו הולכים מטבריה לציפורי. בעוד שהיו הולכים ראו את רבי אלעזר ורבי חייא עמו. המתינו להם עד שהגיעו אליהם, כיוון שהגיעו אליהם, אמר רבי אלעזר כתוב: עֵינֵי יְהוָה, אֶל-צַדִּיקִים; וְאָזְנָיו, אֶל-שַׁוְעָתָם. ולמה אנו רואים כמה צדיקים בעוה"ז, שאפילו מזונות כעורבי השדה אינם יכולים להשיג? אם כן מהו עיני ה' אל צדיקים? איך יכול להיות צדיק רעב. כאן השאלה היא על היחס בין השגחת הבורא לבין הברכה של מזונות, חיים ובנים.

פט. ומשיב: כל בריות העולם נודעות למעלה, לצד דקדושה, או לצד דס"א. הנודעים למעלה לקדושה, ההשגחה שלה תמיד עליהם. הנודעים לטומאה, השגחתה תמיד עליהם. במקום ששולטת ההשגחה מקדושה, לא ישגיח עליו הס"א, ולא ייקרב אליו לעולם, ולא יוכל להדיחו ממקומו בכל מה שעושה. וע"ז כתוב: עיני ה' אל צדיקים. שמשום זה לא יוכל לשלוט עליהם הס"א. משיב כאן שעיני השם משגיחים, אך לא לעיניני פרסים ומתנות בעולם הזה, אלא משגיח על הצדיקים שהס"א לא יוכל להסיט את הצדיק מדרך הישר. צדיק זוכה להשגחה שהס"א לא יסיט אותו מדרכו הישרה. גם הצדיק מעצמו, שהוא בקדושה, אין הוא נתון לפיתויי הס"א לתחליפים שאינם ראויים

צ. אמר רבי אבא: הרי בכל מקום שקדושה שורה, אע"פ שעומד בחשבון, אין הברכה נמנעת משם. והרי ישראל קודש, ובאים מצד הקודש כמ"ש: קודש ישראל לה'. וכתוב: והייתם קדושים, כי קדוש אני. למה כשעשה דוד חשבון לישראל, היה בהם מוות? כמ"ש: וייתן ה' דֶבר בישראל מן הבוקר ועד עת מועד.

צא. אמר לו משום שלא לקח מהם שקלים פדיון, שכתוב: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. משום שקודש צריך לתת פדיון הקודש, ולא נלקח מהם. כי ישראל קודש, העומד בלי חשבון, וע"כ צריך לקחת מהם פדיון, שעומד בחשבון, והם אינם עומדים בחשבון.

צב. משום שקודש הוא עליון של כל המדרגות, או"א עילאין. כמו שקודש עולה על הכול, ויש לו בחוץ קודש אחר למטה, העומד תחתיו, ישסו"ת, המלבישים מבחוץ על או"א עילאין, והוא עומד בחשבון ובמניין. אף כך ישראל קודש, כמ"ש: קודש ישראל לה'. והם נותנים קודש אחֵר פדיון שלהם, העומד בחשבון. ישראל הם האילן, העומד בפנים, כנגד או"א עילאין. פדיון שנותנים הוא קודש אחר העומד בחוץ ועולה בחשבון, כנגד ישסו"ת. ומגן זה על זה אומר להם שיש מקום שאסור לספור, ויש מקום שמותר. במקום שאין חוכמה אסור לספור. מותר לספור בישסו"ת שיש שם חוכמה. באו"א חסדים מכוסים  אסור לספור. אסור לספור אהבה או רגש פנימי עמוק. כדי להשפיע אותו הלאה נצרכים לעשות חשבון כמה אפשר לתת. באור חוזר המלביש יש מידה כמה מסוגלים. באצילות בפרצופים העליונים זו יראה שאין בה שיעור, ולכן אומר לו לאיזה קודש אתה מתכוון שאתה אומר ישראל קודש, האם כנגד ישסו"ת אותו מותר לספור או כנגד או"א עילאין שם אסור לספור חשבון הוא המוחין דהארת חכמה. או"א עילאין בחסדים מכוסים מהארת חכמה. רק בישסו"ת, המלבישים עליהם, מתגלה השורש להארת החכמה. ישראל כנגד הקודש שבאו"א. ע"כ אין להם חשבון, כמו או"א עילאין. אלא הם נותנים כופר נפשם, כנגד ישסו"ת, העומדים בחשבון. שישסו"ת כמו ז"ת דבינה הם מבחוץ, רוצים לקבל חוכמה אך לא לעצמם, ויש בהם שורש להארת חוכמה ואז מגנים זה על זה, שיש להם הברכות מאו"א, ויש להם החשבון מישסו"ת, הנמשך ע"י הכופר שנותנים. ולפיכך כאשר דוד עשה חשבון בישראל בלי כופר, פרץ בהם הדֶבר. משום שישראל עצמם אינם עומדים בחשבון, והסתלקה מהם הקדושה דאו"א עילאין.

צג. פתח רבי אלעזר ואמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא יימַד ולא ייספר. מהו כחול הים? ב' אופנים יש כאן:

א. כחול הים, פירושו, כי כשהים מעלה גליו ברוגז, והגלים עולים לשטוף העולם, כשמגיעים ורואים את חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחוריהם, ושוקטים, ואינם יכולים לשלוט ולשטוף העולם. יש כוח לחול הים לעצור את הדינים, ולכן כשאומר והיה מספר בני ישראל כחול הים, אומר שיש בהם כוח לעצור את הס"א, את נגף הגלים שבאים לשטוף את העולם.

צד. כעין זה, ישראל, חול הים, וכששאר העמים, שהם גלי הים, בעלי הרוגז, בעלי הדינים קשים, רואים שישראל מתקשרים בהקב"ה, חוזרים לאחוריהם ונשברים לפניהם, ואינם יכולים לשלוט בעולם. מכאן שזהו המפתח להפסקת האנטישמיות, ישראל יתקשרו בדבקות לקב"ה ואומות העולם נשברים לפניהם.

ב. חול הים אין לו חשבון, ואינו עומד בחשבון ולא במידה, כמ"ש: אשר לא יימד ולא ייספר. אף ישראל כך, אין להם חשבון ואינם עומדים בחשבון. וזו הסיבה שהם נחשבים כחול הים, הקישור לקב"ה, וכן כך החסדים המכוסים לא ניתנים לספירה.

צה. יש מדידה נסתרת וגנוזה, או"א. ויש חשבון העומד נסתר וגנוז, ישסו"ת, שאע"פ שבהם מתגלה הארת החכמה, שהוא חשבון, אמנם במקומם עצמם אין גילוי אלא צפוּן ונסתר, ורק במלכות מתגלה החכמה שבהם. זה עומד במדידה, וזה עומד בחשבון. וזהו קיום הכול למעלה ולמטה. משום שמדידה שבאו"א, שיעור קומת החסדים שבהם, לא נודע לעולם על מה עומדת מדידה ההיא. וכן לא נודע על מה עומד חשבון שבישסו"ת. וזהו אמונת כל. הם כמו המוחין למעלה ולא מתגלה בהם חוכמה, לכן אינו נספר.

צו. וישראל למטה אינם עומדים בחשבון, אלא בחסדים מכוסים. והפדיון שנותנים כנגד ישסו"ת עומד בחשבון. ומשום זה ישראל, כשבאים בחשבון, לוקחים מהם פדיון. ע"כ בימיו של דוד, כשעשה חשבון בישראל, ולא לקח מהם כופר, היה רוגז ונאבדו מישראל כמה צבאות ומחנות. במשכן מותר היה למנות מפני שהיה קודש

צז. משום זה כתוב במעשה המשכן, וכסף פקודי העדה מאת כיכר, וכתוב: לכל העובר על הפקוּדים, כלומר החשבון. והכול התקדש לעבודת המשכן. כיכרים, כמ"ש: מאַת כיכר, חשבון אחד. שקלים, כמ"ש: וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, חשבון אחד. משום שיש עליונים, שעולים לחשבון עליון, האורות שבישסו"ת, בינה, שהיא חשבון עליון, כיכרים. ויש אחרים, שעולים לחשבון אחר, חשבון שבז"א, המאיר אל המלכות. זה עליון, וזה תחתון. משום זה כתוב: ויהי מאת כיכר הכסף לצקת את אדנֵי הקודש. אלו הם האֲדָנים, שהיא המלכות בכללה, שנקראת אדנ"י, מקבלת מחשבון עליון מבינה.

ישנם שני מיני קודשים. ישראל הם קודש שעומד בלי חשבון ואסור לספור אותם, קודש ניסתר, חסדים מכוסים, צד הרגש. קודש מגולה מותר לספור. הכלל הוא רוחני ואין העדר ברוחני ואין לחלק ולמנות בו. את האמת לא מונים, את האמונה לא מונים, אדם יכול למנות את ההבנה שלו בתורה.