023- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – סה-סז (חלק ב) למתקדמים
פיקודי סה-סז
חוֹשֵן ואֵפֹד
לכל דבר גלוי יש רובד פנימי
השאלות ששאלו המלאכים את יונה היו לפי החוכמה העליונה, שאלות פנימיות ושאלות חיצוניות.
קצ וע"כ שאלו את יונה, הגידה נא לנו, באשר למי הרעה. על שכתוב בו ביוסף: באשר אַת אשתו, ורמזו לו במילה, באשר, אם מזרע ההוא של יוסף אתה בא, התפלל שישתוק הים מאתנו. ושכתוב: למי הרעה הזאת לנו. במילה, למי, רמזו לו, ואם מזרע של יעקב אתה בא, כמ"ש: למי אתה ואנה תלך, והם, אלו, שיעקב אמר להם את זה, היו מלאכים הקדושים ששלח לעשיו בשליחותו, וניצל מהצרה ההיא, התפלל גם אתה לאדונך וישלח מלאכיו ונינצל מהצרה ההיא. יש כוח ליעקב ואפילו לעצמות יוסף, ולכן בקשו שבזכות כוח זה יעזור להם יונה
קצא ואם לא, אמור לנו, מַה-מְּלַאכְתְּךָ, במה עיסוקך בכל יום כשיש לך גילוי כיצד אתה פועל אותו. ומאין תבוא, מה אהבתך. מה ארצך, אם היא ארץ הראויה לעונש. ואֵי מִזה עם אתה, אם הוא עמלק, או אחד משבעה אומות הראויות לעונש. כשרוצים לבדוק מישהו בודקים האם הוא מצד הקדושה, מה המלאכה, מיהם אבותיו ומאיזה עם. יש לכל אדם סוג של מלאכה בה הוא עוסק בכל מערכת, בין בעבודה, בין בזוגיות או בלימוד. האבות מורישים את הטבעיים ואז שואלים מאיזו ארץ, דהיינו איזה רצונות מוליכים אותך. עם זה נפש ושואל מהי ההנפשה שלך.
כפי שבאפוד ובחושן יש גלוי וניסתר, כך עונה יונה למלאכים בשני הרבדים.
קצב מה השיב להם יונה? וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי, כלומר מזרע אברהם העברי, עונה שזו מלאכתו שהקדיש שם ריבונו בעולם בכל יום. ולמרות שלא שאלו אמר על הנסתר, ובניגוד לעובדי עכו"ם וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם, וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה שהוא יתברך מעל כל האלילים. הם לא שאלו אותו, אלא דבר שבגילוי ושבמכוסה, לדעת בו. שרמזו לו במילה באשר ובמילה למי, שהוא במכוסה, והשאר שאלו לו בגילוי. ויונה השיב להם הכול בגילוי.
קצג וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה יראה קטנה אומר על קטנות בה על האדם להסתפק במועט ובמצב גדולה יש להקדיש את הכל להשם. כיוון ששמעו שם הקב"ה, מיד יראו, משום שכולם היו יודעים הניסים והגבורות שעשה הקב"ה בים. עוד אמר להם, שהוא בורח לפני הקב"ה. וע"כ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ, שאתה בורח מלפניו, ואינך עושה מצוותיו?
מה הם נסערים, גם גוי "מקשיב" למצב הכוכבים ולהבלים אחרים. המלאכים מקשרים בהחלט בין מעשי בני האדם לבין הקורה בסערה שבים.
קצד כל אלו התגיירו אח"כ, כשראו הניסים והגבורות שעשה הקב"ה ליונה בים. וכולם ראו אותו, כשנופל בים, ואותו הדג שעלה ובלע אותו, וכשבא אותו הדג הגדול לעיני כולם, והקיא אותו ליבשה. באו אליו והתגיירו כולם. כמ"ש: משמרים הַבְלֵי שווא חסדם יעזובו.
קצה כולם היו גרי צדק והחכימו בתורה, והיו חכמים עליונים. משום שהקב"ה רצה בהם, ובכל אלו המתקרבים אליו, ומקדשים שמו בגלוי לא מספיק שיאמר אדם העיקר שאני מאמין בלב, אלא זה צריך להתגלות החוצה, תוכו כברו. כי כשמקדשים שמו בגלוי, שמו הנסתר, הוי"ה, מתעלה על כיסא כבודו, אדנ"י, שנעשה ייחוד הוי"ה אדנ"י כמ"ש: ונקדשתי בתוך בני ישראל כשיש את הגילוי שבא לגלות את הנסתר, וזו הקדושה מפני שהגלוי זה צד האישה והנסתר צד הזכר, ושבא הגילוי לפנימיות זו קדושה. גילוי הזכר דרך האישה, גילוי הנשמה דרך מעשה הגוף, או גילוי האפוד דרך החושן, התומים – השלמות דרך האורים הגלויים.
קצו וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת. למה בפתיל תכלת? להראות שתכלת, המלכות מבחינת הדין שבה, הקשורה עם החסד, מתקשרת בכל. וע"כ, הכול הוא בעליון. שתכלת מקשרת החושן, ז"א, עם האפוד, המלכות. תפקיד התכלת לקשר בין ז"א למלכות, בין חושן לאפוד, בין פנימי לחיצוני
קצז ויעשו פעמוני זהב טהור, וייתנו את הפעמונים בתוך הרימונים. כתוב: ונשמע קולו שקול זו הבחינה הפנימית בבואו אל הקודש לפני ה'. משום שצריך לקול הנשמע, ז"א, וברכות תשרינה על העולם בזכות הכוהן, שמברך הכול ועושה הכול. פעמון זהב, הוא קול הנשמע, ז"א. רימון, המלכות, שמתמלאה מכל, שמקבלת מכל העליונים. רימון בחינת יראת הרוממות, מצד העבודה של המלכות שתפקידה לדחות האור ממטה למעלה, ופעמון, פעימת הלב של התפשטות ממעלה למטה.
קצח ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג, כלִיל תכלת. מעיל האפוד כמו מלכות. כליל תכלת, תכלת היא אור הכיסא, ממלכות, שהיא אור השחור שבנר השורף והמכלה כל מה שמתחתיו, והיא תכלת כשהיא נקשרת באור הלבן שבנר, חסד. וע"כ התכלת היא לאפוד, להיותו אור המלכות.
קצט אלו כלי לבושים של הכוהן בסוד עליון, שיהיו הלבושים שלמטה כעין שלמעלה. וכיוון שמיכאל הוא כוהן גדול, ובא מצד ימין, למה כתוב בגבריאל, האיש לבוש הבדים? הרי לבושים הם לכוהן גדול, ומיכאל כוהן ובא מימין? אלא שהשמאל נכלל תמיד בימין, ע"כ התלבש גבריאל, שמאל, בלבושים שמימין. אדם המעורר כראוי מעשיו למטה, מפעיל כראוי את העולמות העליונים
ר גבריאל התמנה שליח לעוה"ז. וכל שליח שהתמנה לעוה"ז, צריך להתלבש בלבושים של העוה"ז. וכן כשהנשמה עולה למעלה, היא מתלבשת בלבוש של מעלה, כדי להיות שם. וכן כשיורדת מלמעלה למטה, היא מתלבשת בלבוש. כל לבוש כעין המקום שהולכת שם. כעין זה, כל השליחים שהתמנו בשליחות בעוה"ז, צריכים ללבוש מעוה"ז. כפי הנראה בגשמיות משתמשים בלבוש המייצג תפקיד מסוים, כך כדי לגלות את הפנימי צריך את הלבוש הראוי בעולמות העליונים. כך אנחנו כשליחים בעולם הזה צריכים את הלבוש המתאים המבטא את פנימיותו, זו השלמות.