028- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי פ-פב למתקדמים
פיקודי פ-פב
קַו הַמִּדָּה וְקָנֶה הַמִּדָּה
קנה המידה אומר עם מה מתעסקים, וקו המידה אומר כמה חוכמה ניתן לקבל. האור על קנה המידה נק' חסדים מכוסים, מנעולא, אמונה, כוח היראה, אך בלי אור מטרת הבריאה. כוח החוכמה במפתחא מאפשר למלכות לקבל בתנאי שהתכללה בבינה ומסתפקת בחצי מהאור. המדידה היא איך להאיר חוכמה במסגרת חסדים. במפתחא מודדים באמה על פי קו המידה שהיא מלכות שהתכללה בבינה, חוכמה המאירה בחסדים. לכן בלי יראה, התבטלות לא ניתן לקבל את השפע, אלא רק בהתכללות בהשפעה בצורה מדודה
ישנה מדידה דהיינו צורת מחשבה בה אינני רוצה לחשוב אלא לקבל באמונה מעל טעם ודעת, למשל להתייחס למחקר שמצא שבשר וחלב לא בריא וזה כביכול אמור לחזק אצלי את האמונה. דברים כאלו יש לדחות, וישנה מחשבה בה עלי דווקא להפעיל את השכל ולחשוב.
רמד וכאשר נעשתה מידת האורך במדידה הזו, הם ארבעה צדדים באותו האורך, כנגד חו"ג תו"מ, וכל צד הוא שבע אמות, שהם חג"ת נהי"מ, וע"כ עולים אלו שבע אמות לארבעה צדדים, בעניין שבע, שהם כ"ח שבאורך, משום ששבע הוא עליון בכל. כי שבע הוא המלכות, חכמה תתאה. וכל ל"ב נתיבות החכמה כלולים בשבע, בשם הקדוש, במלכות הנקראת, שם קדוש.
רמה והרי כתוב: מידה אחת לכל היריעות. הלוא משמע שיש בכל יריעה הרבה אמות, וצריך הכתוב לומר שמידה אחת לכולן? ודאי מידה אחת, אמה אחת. אע"פ שהתפשט קו המידה, אמה אחר אמה, וזה אחר זה, אינו מוסיף כלום על האמה הראשונה, כי כולן מאירות רק בחסדים. ונמצא, כי אותה האמה חוזרת ונכפלת, וזה שמשמיענו הכתוב. והכול בא במוחין של המאור שלמעלה, בינה. שיהיה למעלה ולמטה, בבינה ובמלכות, מידה אחת.
רמו והמידה הזו יותר בקדושה, כי יש מידה אחרת, לכסות על עשר היריעות שבפנים, כלומר, המכסה של יריעות עיזים. המידה האחרת המכסה, היא עולה בחשבון ד"ל (34). ואלו היריעות שבפנים הן בחשבון ל"ב. וזה מכסים על זה, ל"ב בפנים ל"ד בחוץ. דל זה רק מה שמכסה למנוע את החיצונים. מנעולא בחוץ כנגד החיצונים ובפנימיות ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות החוכמה.
רמז המידה הראשונה קדושה בצבעים קדושים: שֵׁש מוֹשזָר ותכלת וארגמן ותולעת שָׁני. הרומזים על חג"ת ומלכות: שש חסד, תולעת שני גבורה, ארגמן ת"ת, תכלת מלכות. וכל החשבון עולה ל"ב, כ"ח באורך וד' ברוחב. והמידה השנייה של יריעות עיזים, שבחוץ, המכסה על זו, עולה לחשבון ד"ל, שלושים אמה אורך וד' רוחב. כמ"ש: אשרי משכיל אֶל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ביום רעה ממש, עם הדינים בעצמם, ימלטהו ה'. כי יריעות עיזים, שרומזות על דלות ודינים, הן מכסות ומגנות על הקדושה, שהיא יריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, שלא יינקו מהן החיצוניים. י"א נחשב כדין, שכל המוסיף גורע, וכאן ההגנה היא בדין מול הדין
רמח החשבון בפנים, ביריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, הוא ל"ב נתיבות החכמה. ובחשבון שמבחוץ, כתוב: ועשית יריעות עיזים. השם עיזים מורה על דינים עזים וקשים הייתי מצפה שבמשכן תהיה הגנה עם משהו קדוש. הגוון שלו הוא לתת לו שיכסה על הקדושה, ומשום זה צריכים יריעות עיזים. הדינים שבהן שומרים על הקדושה, שלא יוכלו החיצוניים להידבק בקדושה, במשכן יריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני. כמ"ש: אל גינת אגוז ירדתי. אגוז, יש לו קליפה המכסה על המוח שבו, אף כך בכל דבר דקדושה, הקדושה בפנים והס"א בחוץ. כמ"ש: רשע מכתיר את הצדיק. וע"כ נקרא אגוז. גינת אגוז היא מקום בו הקדושה בפנים ומבחוץ שומרת הקליפה. מותר להשתמש בדין קשה לשמירה
רמט באותו שמבחוץ, ביריעות עיזים, כל המוסיף גורע. כמו פרֵי החג, שמתמעטים והולכים, משום שמקריבים אותם על אוה"ע, החיצוניים. אף כאן, במה שבפנים כתוב: ואת המשכן תעשה עשר יריעות, ובמה שמבחוץ כתוב: עַשְׁתֵי עשרה (11) יריעות. מוסיף אות ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע אחד מחשבון שתי עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה. זה סימן שבטומאה כל המוסיף גורע ובפנימיות כל המוסיף, מוסיפים לו. כך צריכה הייתה חווה בכלל להימנע מדברים עם הנחש, ולאחר שהוסיפה ואמרה פן, גרעה. וכך אין בכלל לקבל הוכחות מדעיות על אמיתות התורה, מקבלים את הכל באמונה. הייצר תמיד מנסה להפעיל את השכל במקום שנדרשת אמונה.
מוסיף חשבון, וגורע. מוסיף חשבון, כמ"ש: אורך היריעה האחת שלושים באמה ורוחב ארבע באמה, ויריעות הפנימיות לא היו אלא כ"ח אורך, וכשעולה לחשבון, נגרע, שעולה לחשבון ד"ל. שאין קשה בכל מיני השמות של עניות, כאותו שנקרא דל. ומשום זה, כשעולה יותר בחשבון, הוא עולה בגירעון. על האדם להיזהר מדלות זו, שהרי דל היא בחינת חסרון באמונה. המנעולא שומרת על האדם לפעול מעל טעם ודעת ולא לבוא בכלל במשא ומתן עם היצר.
רנ החשבון של החיצוני נק' דל, חשבון הפנימי נק' לב וכשגורע בחשבון, הוא עולה בהתעלות, כי עולה לל"ב נתיבות החכמה, שהוא כל האמונה, המלכות, השם הקדוש. וע"כ הגורע עולה, והמוסיף גורע. זה עולה וגורע, וזה גורע ועולה. זה בפנים, יריעות שש מושזר, שהוא גורע ועולה. וזה מבחוץ, יריעות עיזים, שעולה וגורע.
כל חשבון במסגרת האמונה, בל"ב נתיבות החוכמה, במפתחא, בקדושה, כל המוסיף מוסיפים לו. בדברים החיצוניים ההיפך.
רנא קו המידה הזה התחיל להתפשט ומדד מידה לקרשים. כמ"ש: ויעש את הקרשים לַמִשכן עצי שיטים עומדים. ואלו הקרשים הם השׂרפים שבעולם הבריאה. כמ"ש: עצי שיטים עומדים, וכתוב: שרפים עומדים.
רנב מדידת מידה זו, היא עשר אמות אורך הקרש ואמה וחצי אמה רוחב. כאן כתוב: עשר אמות ולא כתוב עשר באמה כמו ביריעות. אלו עשר אמה, הן שלוש שלוש שלוש, שהן תשע, חב"ד חג"ת נה"י דשרפים, ואחת השורה עליהן, רוח אחד השורה עליהם, האחוריים של מלכות דאצילות, שליטת החכמה. וכיוון שיש כאן ב' שליטות, שליטת החסדים ושליטת החכמה, ע"כ נקראות אמות, לשון רבים. משא"כ ביריעות, שלא היה שם אלא שליטה אחת של חסדים בלבד, וע"כ נקראות אמה.
רנג שיעור אמה כוללת כ"ח אורך וד' רוחב, הן ל"ב. וכאן שיעור י"א (11) וחצי, עשר אורך, ואמה וחצי אמה רוחב, שהן ביחד י"א אמה וחצי אמה, שהן עולות לשיעור י"ב (12). ואינן עולות, כי חסר להן חצי, משום שחסרות מאופנים, חסרות המלכות, הנקראת אופנים. כי הן רק ג"פ שלוש, שהן תשע חב"ד חג"ת נה"י, וחסרות המלכות שלהן.
במרכבה הקדושה כ' (20) קרשים, לצד ימין עשרה, ולצד שמאל עשרה, עד שעולים לשרפים עליונים, ב' קווים ימין ושמאל דשרפים, הנבחנים לעליונים, וקו אמצעי נבחן לתחתון. ואח"כ עולה הקדושה עד שמתעוררים כולם בבריח התיכון, שמקבלים קו האמצעי. ואלו ג' קווים ברת"ס, חב"ד חג"ת נה"י. אבל חסרה בהם המלכות. וע"כ יש בהם חצי אחד בלי שלמות. והם רק י"א וחצי ולא י"ב שלמים.
המלכות החסרה היא מלכות דמנעולא, שיש רק מלכות דמפתחא, יסוד, וע"כ נחשבת המלכות שחסרה חצי פרצוף שלה שמחזה ולמטה, מ"ה (45) אורות. י"ב הם ג' קווים, שבכל קו חו"ג תו"מ. וכיוון שהמלכות, פרצוף הי"ב שבהם, היא רק חצי פרצוף עד החזה, נמצא שאין בהם אלא י"א פרצופים וחצי פרצוף. משום שחסרים מבחינת עצם המלכות, אין בהם אלא רק חצי פרצוף המלכות שעד החזה שלה, שעד שם נחשבת לט"ר שבה עד היסוד, וחצי פרצוף שמחזה ולמטה חסר, וע"כ אינם אלא י"א וחצי. וע"כ הקרשים הם ג' קווים, שהם עשרה לימין ועשרה לשמאל, ובריח התיכון, והמלכות לא נזכר בהם, כי חסרה מהם.