068- דף היומי בזהר הסולם – פקודי קצד-קצו למתקדמים

פיקודי קצד-קצו

הֵיכַל זְכוּת גְּבוּרָה

המענג את השבת מתחבר לכוח שילמד עליו זכות.

בהיכל זה יש "מאזניים, משקל" של העברות והזכויות של האדם, דהיינו מעשים טובים ומעשים שנעשו לטובה בסתר, ואפילו לא נעשו כראוי, מספיק שנעשו בשלמות הלב. כמו כן נבחנות התפילות של האדם ע"י אורות ושרפים כדי לבדוק האם הביקוש היה אמיתי שיכול להתלבש בהן האורות. בנוסף לתפילות נבדק האדם האם עינג כראוי את השבת, ואם זוכה מכניסים תפילותיו.

תרכא. בכל ארבעים יום יוצאת חיה זו, ולוקחת כל התפילות, ומניחה אותן לפני ע"ב אורות, ודנים אותן. ואז הרוח זכות אל מעיֵין בהן. אם האדם זכה או לא זכה. אם זכה, יוצאת התפילה הזו, ומתגלגלת הבקשה הזו, ויוצאים עימה י"ב ממונים, וכל אחד תובע מהרוח שתתקבל תפילה, ומתקבלת על ידיהם.

תרכב  תחת החיה לוהטים ארבעה שרפים, שְׂרַפְאל, בַּרְקיאל, קְרִישׁיאל קְדוּמְיה, לארבע רוחות העולם, הממונים להשגיח בשומרים יום השבת, והמענגים את השבת כראוי.

תרכג  כשארבעה שרפים אלו נוסעים, יוצאים מהם ניצוצי אש, ומאלו הניצוצין נעשו ע"ב גלגלים לוהטים באש. מכאן נעשה נהר דינור. אלף אלפים ישמשו לנהר הזה. ארבעת השרפים הממונים משגיחים בכל אלו המענגים את השבת, והחיה תומיאל, עומדת עליהם, ונוסעים על ידה תחתיה.

תרכד בכל יום נמשך נהר דינור ושורף רוחות ושליטים. וכשבא השבת, יוצא כרוז, ונהר דינור שקט, והסערות והזיקים והשביבים שקטו. והחיה ההיא הולכת ועולה על אלו ארבעה שרפים, ונכנסת באמצע ההיכל, במקום שנקרא עונג.

תרכה  משום שבמקום עונג, כשנכנסת השבת, ערוכים שם כל השולחנות של בני העולם, הנקראים בני היכל המלך. ואלף אלפים וריבּוא רבבות ממונים עומדים על השולחנות האלו. וחיה זו העליונה על ארבעת השרפים, נכנסת במקום ההוא ורואה כל אלו השולחנות, ומסתכלת בכל שולחן, ואיך מענגים לכל שולחן, והיא עומדת ומברכת את השולחן ההוא. וכל אלו אלף אלפים וריבוא רבבות, כולם פותחים ואומרים, אמן. שולחן הוא כמו שליח, וכשיש בו עונג, הוא מאפשר לברך את השם

תרכו  ומברכת על השולחן בערוך ומעונָג כראוי כמ"ש: אז תתענג על ה', כי פי ה' דיבר. וכולם אומרים, אז תקרא וה' יענה. וכששולחן מעונג בכל ג' הסעודות, רוח העליון, הנקרא זכות אל, מסיים בסעודה האחרונה, ואומר על הראשונים, אזייבקע כשחר אורךָ, כבודה 'יאספךָ. כל אלו שבעים אורות אחרים, בכל ג' הצדדים, פותחים ואומרים, הנה כי כן יבוֹרך גָבֶר יְרֵא ה'.

תרכז  כשהשולחן של האדם אינו נמצא באותו מקום, הנקרא עונג, בעריכה של תענוג כראוי, אז החיה הזו ואלו ארבעה שרפים שמתחתיה, וכל אלו אלף אלפים ורבּוא רבבות כולם דוחים אותו לחוץ, לס"א, וכמה מעוררי דין וחוק לוקחים ומכניסים אותו למקום שהוא בהיפוך מאותיות עֹנג.ונקרא נגע.וכשמכניסים אותו שם, אומרים, ויאהב קללה ותְבואֵהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו.ינַקש נושֶׁה לכל אשר לו, ויבוזו זרים יְגיעוֹ, אַל יהי לו מושך חסד. השבת היא בחינת הכלל, היחד, השמחה וכך צריך לענג האדם את השבת.

תרכח  משום שעונג שבת היא אמונת הקב"ה, שהיא תענוג השכינה, שנקראת אמונה, וע"כ אלו ארבעה שרפים, העומדים תחת החיה, נמצאים כנגד נהר דינור, ואינם עוזבים להישרף בו, כל אלו שמענגים עונג שבת, וזמנים ומועדים כראוי. על האדם לזהות מהי בחינת השבת שבנפשו, היא השכינה, הנק' אמונה.

תרכט  תחת אלו ארבעת השרפים יש ממונים אחרים העומדים לחוץ, הנועדים מצד ההיכל הזה, ומכריזים על כל הדינים, וכל הגזרות, שנגזרו בהיכל הזה.

תרל  הכול נידון כאן, חוץ מג' דברים, שלא ניתנה רשות לדון בהיכל זכות. והם: בנים, חיים ומזון. כי אלו ג' אינם נמצאים כאן, משום שתלויים במזל. כי נהר הנמשך ויוצא, הוא יסוד דז"א, ששורשו מדיקנא דא"א, ושם תלויים החיים שלמעלה, ושם תלוי מזון, ושם תלויים בנים. כי אלו השלושה יוצאים משם ונוזלים ונמשכים למטה. ומשום זה הכול נמצא בהיכל הזה חוץ מאלו השלושה.

תרלא  כשאדם על ערש דווי, הוא נידון כאן, וכן כל שאר דינים שבעולם. והרי אדם שעל ערש דווי, אם נידון לחיים, נותנים לו. ואיך נאמר, שבנים חיים ומזון, אינם תלויים כאן? אלא אין הפירוש, שחיים תלויים כאן, אלא כשנידון כאן לחיים, אז נמשכים חיים מלמעלה, מהמזל, ונותנים לו. אשרי חלקם של צדיקים, היודעים דרכי התורה, וזוכים בה לחיי עולם. עליהם כתוב: ועמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.