הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית ב' – עמודים יט-כא (למתקדמים)

הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית ב' – עמודים יט-כא (למתקדמים)

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שבעה היכלות של גן עדן

רמת ההתפתחות של האדם תלויה בקבלת החוק שבכל גילוי יש נקודה נסתרת!
שגם אם לא ניתן להשיגה עדיין, אך רק דרכה ניתן להתקשר. את הנקודה הפנימית אין לחפש בהיגיון של גוף. הכוונות, הסיבות, הקבלה — כולם הצד הנסתר, פנימיות העולם. מי שלא מאמין בנסתר נק' נוקב שם השם.

הכל תלוי באות ב' שבראשית, היא הבינה, התודעה הכוללת. ההכרה מנותקת מהאדם, והקשר אליה הוא דרך תודעת הבינה, שהיא מרכז הפירושים הנכונים למציאות.

בְּרֵאשִׁית אומר ברא-שש ורק לאחר מכן אומר שאֵת הַשָּׁמַיִם והארץ ברא אלוקים — שם נגלה. השש-שִׁית זו התודעה העליונה מקום נסתר, והשמים והארץ הם זו"ן, העולם הנגלה, שהחסדים שבו מתגלים ע"י הארת חוכמה.
וכן הוא גם סוד שם הויה הקדוש – סתום וגלוי, כי י"ה דשם הויה הוא בהעלם, כי אין השגה בג"ר. ו"ה דשם הויה הוא בגלוי שהם זו"ן שיש בהם השגה.

השם הקדוש – הויה מכיל תמיד חסדים מגולים וחסדים מכוסים. אותיות י — ה מהשם הקדוש: הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ אותם ניתן לקבל רק באמונה, ואותיות ו-ה: וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת — לתקן את הכלים, לבוא לשיתוף בבריאה.

מאמר: ז מדורין דארץ העליונה והתחתונה
ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל. המעולה מכולן הוא תבל

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, כמו שבארנו. הָיְתָה-מתחילה בכל השלמות כראוי, אלא עתה נעשו ל תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ. לאחר השלמות מיעטה את עצמה והאור שבה.

שאל רבי יוסי מהו הארץ הנק' צִיָּה. אמר לו ר' אבא זה הוא המקום של גיהנם, כמו שכתוב צִיָּה וְצַלְמָוֶת שגיהנם נק' צלמות, וכך ציה הצמוד לו. וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם — שזהו ציה, הוא מקום של מלאך המות כמ"ש שהוא מַחְשִׁיךְ פניהם של הבריות.
תֹהוּ הוא הארץ הנק' נשיה משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי תהו — שכחה, תוהה ולא יודע כי שכח, כמו תוהה על הראשונות.
וָבֹהוּ – ארקא הוא מקום שאינו נשכח
וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת נק' תבל שהיא נזונת מרוח אלוקים וכולן מדרגה אחת.
והם כנגד יסודות אש רוח מים ועפר שבאים לידי ביטוי בארץ התחתונה.
תבל — רוח אלוקים — רוח
ארקא — בוהו — מים
ציה — חושך — אש הגיהנם
נשיה — תהו — עפר שכחה.