005- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני טז-יח -למתקדמים

שמיני טז – יט

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

עדיין לא נוסף השקפה

מה) רבי יהודה פתח: אחר שנשלם אהרן באלו שבעת הימים, שהם בינה חג"ת נה"י, ונתעטר בהם, אז יום השמיני, מלכות, צריך להשתלם לקבל את האור מן ז' דמילואים ע"י הכהן. וע"כ העבודה היא בשמיני, כדי להתעטר מז', שהם בינה חג"ת ונה"י, ושיתתקן הכהן על עון העגל, שחטא מתחילה. על אהרן להביא עגל לחטאת על חלקו בחטא.

מו) ויאמר אל אהרן, קח לך עגל, לכפר על עגל שחטא בו, שכתוב: ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, ולא בן פרה, כיון שהוא צריך להתתקן אצל הפרה, המלכות, שפגם בה במעשה העגל, ע"כ אינו ראוי להקריב ממנה אליה. וע"כ לא נאמר, בן פרה. המתנה ששולח למלך צריכה להיות מבית אחר, ולא מבית המלך. הרי משלו אל שלו אינו ראוי להקריב. כי חטא בעגל ומקריב עגל, והיה לו להקריב מין אחר. משום זה בן בקר, ולא בן פרה.
בקר רומז על שור, גבורה דז"א. ופרה רומזת על המלכות. וגם המלכות כוללת ג' פנים: פני אריה, פני שור, פני נשר. עגל בן פרה רומז לפני שור הכלול במלכות. כיון שפגם במלכות, צריך להיות התקון ממקום אחר. כי עגל בן בקר רומז על פני שור שבז"א, שממנו ממשיכים תקון אל המלכות. וע"כ אין זה משלו על שלו, אלא ממקום אחר. ולא עגל בן פרה, שהיה רומז על שור שבמלכות.

מז) לטהר על עון ההוא שחטא בו. ואיל לעולה תמימים. עגל לא עולה לעולה, אלא עולה לחטאת. א"כ תמימים, לשון רבים, כתוב על איל בלבד?

מח) אלא אַיָילוֹ של יצחק, צריכים להקריב אל הפרה, שנזכר ב' פעמים בכתוב: שכתוב: וישא אברהם את עיניו וַירא והנה איל. וילך אברהם ויקח את האיל הרי שניים. וכתוב בהם, ויעלהו לעולה. וע"כ נאמר איל לעולה תמימים, לשון רבים, שני איל. וע"כ גבורות מתחלקים לכמה אחרים.
עקדת יצחק זה מיעוט ג"ר דקו שמאל שרוצה לקבל את הג"ר דחכמה ממעלה למטה, כדי שיתיחד עם קו ימין, שנקרא אברהם רק ע"י הכנעת יצחק, קו שמאל יכולים לבוא להתכללות ולא צריך להרוג את השמאל. ב' פעולות נוהגות במסך דחירק שבקו אמצעי, בעת שבא ליחד השמאל והימין יחד: מגלה המסך דמדת הדין דצ"א בחינת מנעולא, שאז התרוקן קו השמאל כולו מאורותיו. גונז את מדת הדין, ומעלה המלכות לבינה, ונמתקת שם במדת הרחמים מפתחא. כי ע"י מסך זה ממשיך תחילה הקטנות דבינה. ע"י הארה עליונה, מוריד המלכות מבינה, ומתגלה הגדלות דבינה. שאומר תמימים לשון רבים, מתכוון לשתי הפעולות של מנועלא ומפתחא. הניסיון של אברהם היה האם הוא מוכן לוותר על קו שמאל.
משיג שוב הקו שמאל בו"ק דג"ר, ומתיחד עם הימין, שהוא ג"ר דפנים.
וזה שתחילה נאמר מקו אמצעי, ז"א, לאברהם, חסד וימין, שישחוט את יצחק בנו, מכח פעולה א' דמסך דחירק שבקו אמצעי, גילוי מדת הדין, המסלק כל האורות מקו שמאל, שזה נבחן לשחיטה. ואח"כ נאמר לו, אל תשלח ידך אל הנער, הגניזה של מדת הדין. ואח"כ נאמר, וירא אברהם, והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, שראה איך המלכות עלתה ונסתבכה בבינה, שהיא פעולה הב' דמסך דחירק. שע"י ראיה זו נמשכה הקטנות מבינה. ואח"כ ע"י הארה העליונה, יורדת המלכות מבינה ומתגלה הגדלות מן הבינה, כמ"ש: ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו. כי אז נתתקן יצחק בנו ע"י הגדלות מן הבינה. הרי שב' פעמים איל שכתוב כאן, הם ב' מיתוקים: אחד לקטנות ואחד לגדלות. וזה אמרו, איל לעולה תמימים, שתי איל, כי בעת שמקריב האיל לעולה, צריך לכוון לב' בחינות איל לעולה, הנזכרים בעקדת יצחק. ועליהם נאמר תמימים לשון רבים. שיש ב' מיני גבורות: דקטנות, שאז קו שמאל, גבורה, ו"ק בלי ראש.
דגדלות, שאז יש לקו שמאל ו"ק דחכמה. ואלו ב' גבורות מתחלקות לכמה בחינות. כשמקריב איל צריך לכוון לשתי בחינות של איל, איל אחד שצריך לוותר עליו לגמרי ואחד לקבלה רק בו"ק, מנעולא ומפתא דקו אמצעי.

מט) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי-שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה. עגל לחטאת היה צריך לומר, כמו בכהן? אלא ישראל כבר קבלו עונשם, ועל כן לא כתוב בהם, עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. כי כל אלו שחטאו בעגל בדבור, במעשה, בעבודה קבלו עונש דהיינו תיקון. ואפילו אלו שלא עבדו ממש, אלא שעלה ברצון לבם לעבוד לו שזו עבודה זרה, ג"כ נענשו, כמ"ש: וַיַשק את בני ישראל, שמזה הגיע עונש לאותם, שעלה ברצונם לעבוד לו. אבל כל אלו, שהעלו ברצונם שלא לעבוד לו, אלא רק מעין של רצון העלו ממנו, נטהרו כאן, בקרבן עגל לעולה. וע"כ מקריבים אותו עולה ולא חטאת. כי עולה נקרבת על הרהורי הלב.

נ) קחו שעיר עזים לחטאת, כיון שלא חטאו אלא בהרהורי הלב, שמספיק עולה, משום שהקריבו תחילה לשעירים השולטים על הרים הרמים שהם בשורשים. וזהו לחטאת, שהיו צריכים חטאת, להטהר מחטא זה. ולא עוד אלא לחידוש הלבנה, היו צריכים חטאת, שהיה אז ר"ח ניסן. ובר"ח מקריבים חטאת.

נא) ושור וַאיל לשלמים. שור ולא פר, משום ששור שלם, שרומז על פני שור משמאל, גבורה דז"א. אבל פר ופרה רומזים לזכר ונקבה שבשמאל דמלכות, שאינו שלם. וע"כ השור בא להראות שלום במלכות, שמגבורה דז"א, שהוא שור, נמתקת גבורת המלכות, שהוא פר ופרה כמ"ש: לשלמים. שור ואיל באים מצד שמאל דז"א: שור מצד שמאל, שכתוב: ופני שור מהשמאל. איל, משום האיל של יצחק, שהוא מהשמאל. ועולים לשלמים, להשלים אותם לכנסת ישראל, שהיא המלכות. וע"כ שור ואיל לשלמים שהגבורה באה לתקן את המלכות.

נב) אמר רבי יהודה: הכל הוא, משום שכנסת ישראל, המלכות, מתעטרת ומתברכת ע"י הכהן במילואים בשבעת הימים שהם בינה חג"ת נה"י שבאים למלא את בחינת המלכות שהיא היום השמיני. ויום השמיני שמחת כנסת ישראל בהקב"ה, שמחת עליונים ותחתונים. וכמו שנשלם הכהן למטה, כביכול נשלם הכהן למעלה, שהוא חסד דז"א. חוץ מנדב ואביהוא, שעוררו הפרעה בין המטרונית והמלך. וע"כ, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. מי שמנסה למשוך ג"ר דחוכמה בלי התיקונים, פוגם

נג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה.  כי שמן משחת ה' עליכם שיש בכם קדושה. שבמעשה שלמטה מתעוררים מעשים למעלה. והמעשה שלמטה צריכים להראות כעין המעשה שלמעלה כדי שיהיה גירוי נכון גם לבחינה העליונה, שאחרי המעשים נמשכים הלבבות.

נד) כל השמחה של מעלה תלויה בשמן הקדוש, חכמה, שמשם יוצאות שמחה וברכות לכל הנרות. והכהן העליון, חסד, מתעטר בשפע השמן הנמשך מחכמה, ומשום זה, הכהן, ששמן המשחה נמשך עליו כעין שלמעלה, צריך להראות שמחה והארת פנים, ולא יהיה נראה חסרון בראשו, ולא בלבושיו, אלא להיות שלם לגמרי כעין של מעלה, ולא יראה בו פגם כלל, כדי שלא יעשה פגם במקום אחר למעלה כל צד של כהן שבנפש, צד אמונה צד חסד, צריך להיות שלם.

נה) אם אלעזר ואיתמר היו נראים פגומים בשעה ההיא, בלבושיהם או בראשיהם, לא היו ניצולים באותה שעה, שמתו נדב ואביהוא. כי השעה עמדה לעשות דין. ועל כן למדנו, בשעה שיש מגפה בעולם דהיינו נותנים חשיבות לדעת הגוף, לא יעורר אדם עצמו לשום דבר בעולם, כדי שלא לעשות רושם, שיתעוררו עליו בעלי הדין. חוץ אם מעורר עצמו לדבר טוב כמו אמונה, ויכול לדחות שעת הדין. כי בזמן ובשעה שדין נמצא בעולם, מי שיפגש בו, לוקטים אותו ויסתלק מן העולם. ומשום זה, ולא תמותו. כתוב, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. משום שהם אינם באים מצד הכהנים, ואין חשש שיהיו נזוקים. ע"כ מותר להם להתעורר ולבכות את השריפה. ולא לכהנים, אשר הדין שלט אז עליהם.