023- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים מז-מח למתקדמים
ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שם המאמר: "אותיות דרב המנונא סבא"
בשיעור זה אנו למדים על אותיות טי"ת (יסוד דבינה) ויו"ד השייכות מאל"ף עד יו"ד ליחידות, שמצד זה נקראות אותיות הבינה, שהם האותיות הפנימיות, שיתראו גם בנפש האדם
בהקשרים של קלקול ותיקון.
כפי שלמדנו בשאר האותיות כמו-כן אנו למדים באותיות הנלמדות בשיעור זה, דהיינו שהאותיות עולות להכרה הגבוהה של האדם, לשאלה (בחינת מיין נוקבין) האם
בהם ראוי לברוא את האני של האדם. כאשר אדם בא לבדוק שאלה זו, עליו לתת אור על אותה אות (חסרון), כדי לראות את גווניה ואפשרויותיה של אותה אות, מצב המאפשר
לאדם לראות את נקודת הפירוד של אותו פרט (חסרון – אות) מהכלל, שלאחר ביקורת בונה יחזור אותו פרט אל הכלל ממנו הוא נובע.
תחילה נכנסה האות יו"ד בטענה שבה ראוי לברוא את האני של האדם, באשר היא כללות הכל, רוצה לומר נקודת האקסיומה הראשונית המתחלת את שם י-קו-ק, שהכל בנוי ממנה.
מסביר הזוה"ק שלו תצוייר מציאות בה האות יו"ד הייתה בסיס לבריאת האני של האדם, אזי תאלץ האות יו"ד להיעקר ממקומה, דבר העלול לפגום בנקודת המשענת הראשונית (יש מאין) של הקיום והשכלול,
ויחד עם זאת גם למנוע את מציאות הקלקול והתיקון (בחינת עולה ויורד), אשר המה הכרחיים לצורך ביאת האדם לשותפות מלאה עם הבורא.
ולכך אומר לה הקב"ה לאות יו"ד, שעליה להישאר במקומה – בשם י-ק-ו-ק המייצג את שם הרחמים, כדי שאם תתכן מציאות של דין וקלקול בעולם המיוצג בשם אדנו"ת (בבחינת עולה ויורד), תהיינה אפשרות
לאדם לחזור למציאות של רחמים.
מיד לאחריה נכנסה האות טי"ת בטענה שבה ראוי לברוא את האני של האדם, מאחר שבה נקרא הקב"ה "טוב וישר".
מסביר הזוה"ק שהפנימיות המייצגת את הטוב (כנגד יסוד דבינה) מוכרחת להיות גנוזה בבחינת הצדיק (כנגד יסוד דז"א) לבל תתגלה לחוץ, שאם לא כן, אלא שתתגלה לחוץ יהיו הקליפות, המייצגות את גאוות האדם הדורשת רדידות, חומסות ופוגמות אותה ומשתמשות בעומק הפנימיות לצרכים חיצוניים.
על זה הקשתה האות טי"ת, שאם כך היא המציאות, ראוי שתהיינה רק פנימיות בלא חיצוניות, ועל זה השיב לה הקב"ה, שאין כן הדבר, שלא תתכן פנימיות בלא חיצוניות, שמלבד הרצון להשפיע בעל מנת להשפיע (כנגד עולם הבא – ז"ת דבינה)
יש צורך בשימוש הרצון לקבל (כנגד העולם הזה) בבחינת 'קו אמצעי' המבטא את האהבה המחברת בין 'הרצון להשפיע' 'לרצון לקבל'.
נוסף לכך אומר הקב"ה לאות טי"ת, שחיבורה לאות ח"ית יוצר מציאות של פגם, שאם תקדים האות חי"ת לאות טי"ת, עלולה האות טי"ת להיפגם בגינה.
מציאות זו בה הפנימיות גנוזה ולא מגולה לחוץ, מאפשרת לאדם להתייגע ולשבר את הקליפה החיצונית המתראה לו כמוקדמת, כל זאת כדי שישתוקק אל נקודת האמת הפנימית הזו, אליה הוא שואף.
