הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 10 למתקדמים | עמודים כח-ל

בלק כח – ל

הינוקא – הילד

ע אמר אותו הילד, מי שרוצה לחם, יאכל אותו ע"פ החרב. שמח רבי אלעזר, חזר וקירב הילד אליו. אמר לו הילד, משום ששיבחת את עצמך, יש לך לערוך מלחמה בתחילה. ובתחילה אמרתי, שהמלחמה תהיה אחר האכילה, אבל עתה, מי שרוצה סולת נקייה מסובין, מהקליפות, יביא כלי מלחמה בידיו. אמר רבי אלעזר, לך נאה להראות מאלו כלי מלחמה שבידך.

אכילת לחם מבטאת בחכמה קבלת אור. מלמד הילד מה צריכים להניף בלחם, כלומר לתת תרומה, ומלמד על לחם שעורים שהם חומר הגלם הראשוני . כלומר כאשר מעלים ומניפים את הרצון למעלה, להתכלל בהשפעה, ניתן להתקדם, אחרת הוא מנותק מהעליון. השעורה היא בחינת הגילוי של הרצון, והתיקון ברצון הוא בחיטה.

עא אמר הילד, והיה באֲכוֹלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה לה׳. פסוק זה, אע״פ שהוא בְּחלה, נאמר על עומר התנופה. תנופה, משום שהניף אותה הכוהן למעלה. מה זה נוגע לנו, אם הניף אם מוריד?

עב אלא ודאי שצריך להרים אותה למעלה. וזוהי תרומה, שבשביל זה היה צריך לקרוא לה תרומה, לשון הרמה ולא תנופה. ואע״פ שתרומה היא אותיות תְרֵי ממאה, עכ״ז עיקר השם תרומה הוא מחמת ההרמה למעלה. אבל למה נקראת תנופה? הרי היא הרמה, האם לא היה צריך לקרוא לה תרומה?

עג תנופה, היא אותיות תְנו פֶּה, תנו כבוד לה׳ אלקיכם. כי פה הוא כבוד, מלכות, שצריכים לתת אותה אל הקב״ה, להעלות ולייחד המלכות עם ז״א עיניים בחינת חוכמה, אוזן בחינת בינה, חוטם ת"ת, ופה מלכות. וע״כ אנו צריכים להרים אותה למעלה, לז״א, להראות שאנו נותנים לז״א את הפה הזה, המלכות. כי אין שבח למלך העליון, ז״א, אלא כשישראל מתקנים הכבוד הזה, המלכות, ונותנים אותה למלך הכבוד, ז״א. וזהו, תנו פה, תנו כבוד. והוא ודאי הרמה, להעלות המלכות לז״א.

עד והיה באכולכם מלחם הארץ. האם לחם הארץ, שעורה הוא ולא יותר? לא, כי יש חמישה מיני דגן, ואנו מקריבים שעורה, משום ששעורה היא הראשונה לשאר מיני הלחם שבעולם. שעורה, היא אותיות שיעור ה', מקום בשיעור ה', המלכות.

חיטה היא נקודה האמצעית, שאין חלק לס״א של כף חוב שם. חיטה היא בת, החוטאת לפני אביה, ועושֶׂה לה רצונה. חיטה היא כלל כ״ב (22) אותיות.

שעורה היא מהארת המלכות, בעת שהיא שמאל בלי ימין, שהיא ראשית בניינה. כי בניין המלכות בראשונה הוא משמאל בלי ימין. מקום בשיעור ה"א, כי הארת השמאל היא מקום ידוע בשיעור המלכות, שנקראת ה׳, בכלים דאחוריים שבמלכות, שהם שיעור, חלק מהבניין שלה.

חיטה היא נקודה אמצעית, נקודת המפתחא הממותקת בבינה, יסוד דמלכות, נקודה אמצעית שביישוב כאן כבר ניתן לקבל הארת חכמה. ומתוך שהיא נמתקת בבינה, אין חלק לס"א בה.

המיתוק נעשה ע״י עליית המלכות לבינה, ואע"פ שהבינה מתמעטת ע״י עלייתה זו, עכ״ז היא עושה לה רצונה, ומשפיעה לה המוחין שלה, תחילה הקטנות ואח״כ הגדלות. שאע"פ שהמלכות חוטאת בעלייתה לבינה, שמערבת הדינים שלה בתוך הבינה, עכ״ז משפיעה לה אורותיה. ולולא המיתוק הזה של המלכות בבינה, לא היו זו״ן, המכונים כ״ב אותיות, ראויים לקבל כל תיקון וכל אור שאז הם היו רק נקודה אמצעית מצומצמת בסיום רגלין. ולמה נקראת חיטה? כי ממנה, מהמיתוק של מלכות בבינה, יצאו כל כ״ב האותיות, הן בז״א והן במלכות. כ״ב אותיות הן כללות כל האורות והמוחין דזו״ן, בדומה לכ״ב אותיות שבא"ב, שהן כללות כל התורה וכל החכמה. כי כל החכמה מצירופי כ״ב אותיות באה, ומושפעת ע״י צירופי כ״ב אותיות. ומשום זה נקראת חיטה, כי חִטָה היא בגי׳ כ״ב (22).

עה אמר רבי אלעזר, כך אנו קוראים לה חיטה. אבל אנו רואים בכל השבטים, שאין בשמותיהם אותיות ח׳ ט׳, מפני שמורים על חטא ואחיזה לחיצוניים. ובחיטה יש ח׳ ט׳, א"כ יש בה אחיזה לחיצוניים, ולא כמו שאמר הילד, שאין חלק לס״א של כף חובה שם. אמר אותו הילד, ודאי כך הוא, כי ח׳ ט׳ המורים על אחיזת ס״א, שורים בסמוך למלכות.

בשבטים לא היו אותיות אלו, משום שבאו מצד הקדושה שלמעלה, כי י״ב שבטים נמשכים מי״ב בחינות שבמלכות, שהם באים מי״ב צירופי הוי"ה, שכולם קודש. אבל אצל המלכות, שנקראת חיטה, שורות האותיות ח׳ ט׳, המורות על אחיזת החיצוניים.

ומה שאמר הילד, שבחיטה אין חלק לס"א, פירושו, בה עצמה, שהוא יסוד דמלכות, המתוקנת בבינה. אבל בסמוך לה, במלכות דמלכות, שם גנוזה הארת המנעולא, ושם יש אחיזה לחיצוניים, ושם ח׳ ט׳ של חיטה. ויסוד עצמו, מפתחא, הוא אות ה׳ של חיטה. עונה הילד שאלו אותיות שבאו מהקדושה שלמעלה, שהאות ה מתקנת את האות ח והאות ט. השבטים הם כמו צד הזכר שאין בהם את הדין, והחיטה מצד המלכות, כלומר שיש בה גם דין.

עו החטא של אדה"ר, שלומדים, עצה"ד חיטה היה. והאילן הזה, מלכות, כשהוא מנצח, הכול הוא צד הטוב, לוקח כל הס"א ומכניע אותו. ומשום זה אמר הילד, שאין אחיזה לס״א בחיטה. חיטה, שהוא תיקון המלכות בבינה, שע"י זה נעשית המלכות ראויה לקבל כל האורות, הוא עצה"ד טו"ר.

כי ב׳ נקודות יש במלכות, מפתחא ומנעולא. וכשהאדם זוכה, הנקודה דמפתחא בגלוי בשליטת המלכות, והנקודה דמנעולא בגניזה. וע״כ מלכות ראויה להמשיך אל האדם כל האורות, ואז הרי טוב. ואם אדם אינו זוכה, כמו שחָטא אדה"ר, שהמשיך החכמה שבה מלמעלה למטה, אז הרי רע, כי מנעולא הגנוזה יוצאת ומתגלה, שאז מסתלקים כל האורות ממלכות, והאדם נופל לקליפות. הכח לקבל בחסדים מכוסים שומר על האפשרות להגבר על כוח הדין במנעולא

כיוון שמלכות ממותקת בבינה, שאין אחיזה לחיצוניים, למה לה אותיות אלו ח׳ ט׳? כי אע״פ שנתקנה בנקודה האמצעית הממותקת במדה"ר, מ״מ יש בה בגניזה גם נקודת המנעולא, כי ע״כ נקראת המלכות עצה"ד טו"ר, זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

ואדה"ר שלא זכה, נגלו לו אותיות ח׳ ט׳, מכוח גילוי המנעולא. אמנם, אם זכה הרי טוב, שהנקודה דמנעולא נגנזה והנקודה דמפתחא שולטת. ואז מנצחת המלכות, וכולה טוב ולא רע כלל, שאין בה אחיזה לחיצוניים כלל.

צד הטוב בעץ הדעת נק מפתחא וצד הרע מנעולא. כאשר מנסים למשוך חוכמה ממעלה למטה כפי שעשה אדם הראשון, פוגמים.