הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 9 למתקדמים | עמודים כה-כז

בלק כה – כז

הינוקא – הילד

רואים החכמים שהילד אינו גלגול נשמה רגיל, אלא ישות רוחנית מיוחדת שבאה לעזור לבני העולם ללכת בדרך השם. ישות זו מתגלה ע"י גדול כמו רב המנונא סבא, ויש כילד שהוא מדרגת קטנות שמגלה לחכמים חסרונות כדי שיוכלו ללמוד.

כשאדם הולך בדרך של גילוי ההשתוקקות, של מדרגת חכמה, עליו לתקן את הדרך בדברי תודה.

הגאווה באה מבחינת המוח, והאנוכיות מבחינת הגוף, שתי בחינות שגם מהם צריך לצאת משהו אמיתי. הגאוותן מתבצר בעמדתו להראות שתמיד צודק, לכן יש להילחם בו כדי לשבור אותו בלי לוותר.  

סג רבי אלעזר רצה לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניה חמיו, והיו רבי אבא ורבי יוסי הולכים עימו. הלכו בדרך והיו אומרים דברי תורה כל אותו הדרך.

סד כתוב, ויאמר ה׳ אליי, אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. וכתוב, וקָרבתָ מול בני עמוֹן, אל תְצוּרֵם ואל תִתְגָר בם. דבר זה, שבבני עמון, הוא כדבר זה, של מואב. מה ההפרש בין אלו לאלו? הרי נראה ששקולים הם. ולמדנו כשישראל היו מתקרבים לבני מואב, היו ישראל מראים עצמם אליהם בכל כלי מלחמה, כמו שהיו רוצים להתגרות בהם. ואצל בני עמון, היו ישראל מתעטפים בעיטופיהם, ולא נראו כלי מלחמה כלל. והכתובים מראים, שהם שווים זה לזה.

סה אמר רבי אלעזר ודאי כך הוא. כמ"ש בבת לוט הבכירה, ותקרא שמו מואב, נראו ישראל בחוצפה אליהם, כמו שהיא הייתה חצופה שאמרה, מואב, אשר מאב היה הבן הזה. אבל הצעירה, שאמרה בן עמי, והסתירה דרכיה, גם ישראל היו מסתירים דרכיהם אליהם, שהיו מתעטפים בטלית, ונראים לפניהם כאחים ממש. כשאדם גם מתגאה וגם חצוף מתייחסים אליו בהתאם, וכך התייחסו ישראל למואב. לכן על האדם לעשות חלק מהתיקונים בהסתר. עם חכם תתחכם ועם נבל תתנבל.

סו בעוד שהיו הולכים, נזכר רבי אלעזר מאותו הילד, נטו מהדרך ג׳ פרסאות, והגיעו לשם. התארחו בבית ההוא, נכנסו ומצאו אותו הילד, שהיה יושב ועורכים השולחן לפניו. כיוון שראה אותם, התקרב אליהם ואמר, היכנסו חסידים קדושים. היכנסו שתילי העולם, אלו שלמעלה ושלמטה משבחים אותם, אלו שאפילו דגי ים הגדול יוצאים ליבשה אליהם. שהכיר בהם, שרבי המנונא אביו נגלה להם. בא רבי אלעזר ונישק אותו בראשו, חזר עוד הפעם כבתחילה ונישק אותו בפיו. אמר רבי אלעזר, הנשיקה הראשונה הייתה על הדגים שעזבו המים והלכו ביבשה, על מה שרב המנונא אביו נגלה להם. והנשיקה השנייה היא על הביצים של הדג, שעשו פירות טובים בעולם, כלומר בשביל הילד עצמו, שהוא בנו של רב המנונא. ידע והכיר בו שהוא ישות רוחנית מעולם עליון

סז אמר אותו הילד, ברֵיח של הלבושים שלכם, אני רואה שעמון ומואב היו מתגרים בכם. איך ניצלתם מהם? כלי מלחמה לא היו בידיכם. ואם לא, איך הלכתם לבטח בלא יראה? לכל אדם לבושים המתראים בעולם הזה, ואמר להם הינוקא שיש כאן עניין יותר מופשט ועמוק. והלבושים הם עמון ומואב, והשיח וההבנות צריכים להיות מעבר אליהם, לכן אמר בריח לבושכם.  

סח אמר הילד, חכמים קדושים, האם אתם רוצים לחם מעדנים בלא מלחמה, ושולחן של כלי מלחמה, או גם לחם מלחמה. או תרצו לברך את המלך בכל כלי מלחמה, כי השולחן אינו עולה בלא מלחמה. אמר רבי אלעזר, בן אהוב וחביב וקדוש, כך אנו רוצים, בכל אלו כלי מלחמה השתדלנו, ואנו יודעים לערוך מלחמה בחרב, בקשת, ברומח, ובאבני קלע. ואתה ילד, עוד לא ראית, איך גיבורים חזקים של העולם עושים מלחמה. כמו שצריכים כלי מלחמה בעוה״ז לגרש ולהכניע את האויבים, שלא יחריבו את הארץ, כך ממש בעולמות העליונים, צריכים כמה מיני דינים, המכונים כלי מלחמה, כדי לגרש החיצוניים, שלא יטו שפע הקדושה לצידם ויחריבו מקורות השפע. ומקורם של אלו כלי מלחמה יוצא במדרגות הקדושה עצמן, ומשם נמשכים למטה להכניע ולהרחיק החיצוניים והקליפות משפע הקדושה.

אמנם יש המשכת שפע, שאין צריכים אליה שום מלחמות, משום שאין לחיצוניים שום אחיזה בו. והוא השפע מזיווג או״א עילאין, להחיות העולמות. וזה ששאל הילד, האם אתם רוצים לחם מעדנים בלא מלחמה, הוא השפע דאו״א, שנמשך בלא מלחמה, כי אין בו אחיזה כלל לחיצוניים. ועם חידושי התורה שהיו אומרים, היו ממשיכים שפע מאותה המדרגה, שהיו מחדשים בה חידושי התורה. וע״כ שאל אותם, מאיזה מדרגה הם רוצים לשמוע חידושי תורה. אמנם כל הנמשך מבחינת המלכות, צריכים מלחמה להרחיק ולהכניע החיצוניים שלא ייאחזו בשפע שלה. ולכן אמר, ושולחן של כלי מלחמה, כי השולחן, מלכות, צריכים בהכרח כלי מלחמה להילחם עם החיצוניים לגרש אותם. ואם רוצים שפע מזיווג זו״ן, שיש בהם אחיזה לחיצוניים, צריכים להילחם ולגרש אותם. וכן שאל אותם, אם הם רוצים שיאמר חידושי תורה ולהמשיך שפע מכל המדרגות שצריכים כלי מלחמה, שאמר, או תרצו לברך את המלך בכל כלי מלחמה, שלא יחסר מהם כלום. כי המלכות הנקראת שולחן המלך, אינה מתעלה להשפיע משהו בלי מלחמה.

השיב רבי אלעזר, שהוא רוצה חידושי תורה שבבחינת מלחמה, ומנה ד׳ מינים של כלי מלחמה, חרב קשת רומח אבני קלע. שבהם צריכים להילחם עד להיות בטוחים, שכל זר לא ייגע בקודש. חרב היא הדינים שבמסך דחיריק, שקו האמצעי משמש בו למעט ג״ר דשמאל, כדי לייחד אותו עם הימין.

החרב של הקב״ה, י׳ של הוי"ה היא ראש החרב, השביל דאו״א עילאין, שהם י׳ דהוי"ה, שורש הכול. ו׳ של הוי"ה היא גוף החרב, קו האמצעי, הנושא של מסך דחיריק, שפועל בו הייחוד של ב׳ קווים ימין ושמאל. אותיות ה׳ ה׳ של הוי"ה, הן ב׳ פיות של החרב, כי המסך דחיריק כולל בתוכו מלכות ובינה, מפתחא ומנעולא, שהם ב׳ כוחות לפעולת הייחוד הזה. המלחמה של החרב היא זיווג של קו אמצעי שבו בכוח לדחות החכמה ולקבל חסדים במפתחא.

קשת, היא התעוררות הדינים דנוקבא הקשים, כמ"ש, את קשתי נתתי בענן. והיא מלכות, שבתוכה ג׳ גווני הקשת, ג׳ קווים. רומח, הוא דומה לחרב, קו האמצעי, עם מסך דחיריק. אלא ההפרש ביניהם, הוא שבחרב יש שני פיות, וברומח יש פה אחד, דמפתחא. אבני קלע, הם מלכות דמדה"ד, שזורקים אותה למעלה לבינה, וממעטים הבינה מג״ר לו״ק, כדי להפיל בזה כל החיצוניים, הנאחזים בהתפשטות הארת החכמה שבקו שמאל דבינה. ויש בזה כמה בחינות קלע. כאשר דיבר על חרב, משתמשים בכל המדרגה, גם מחזה ולמטה וגם מלמעלה. ישנם כאן ארבע סוגי מלחמה. היכולת לדחות את האור ולבוא לקו אמצעי, יכולת ההסתרה שהיא בחינת הקשת היורה מרחוק, הרומח שזו עבודה לקבל את ההארה מתחת לחזה, ואבנין דקירטא שמפשיטים את הדבר ומביאים להשפעה.

סט שמח אותו הילד. אמר, ודאי לא ראיתי איך גיבורי עולם עושים מלחמה. אבל כתוב, אל יתהלל חוגֵר כִּמְפַתח. תחילה תשמעו דבר, ואח"כ תהללו את עצמכם. ערכו השולחן בלחם ובכל מה שצריך. אמר רבי אלעזר, כמה שמחה יש בליבי בילד הזה. וכמה חידושים יתחדשו על השולחן הזה, וע״כ אמרתי שאני יודע, שזוֹגים עם פעמונים של רוח הקודש הולכים בילד. זוג הוא כלי הפעמון בו מקשקש הענבל להשמיע קול