הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קכד-קכו | מתקדמים | שיעור 42

בלק קכד – קכו שעור 42

ראש, גזע ושביל

כח האמונה שומר על ישראל מאחיזת החיצונים.

ה׳ אלקינו ה' אלו שלוש בחינות של הכרה עליונה, תודעה, וגוף המקבל את התודעה. השורש הוא בעולם אצילות בו אבא ואמא עלאין הם נקודת האמונה הגדולה השומרת על האמונה, ונקראת יסוד דאבא, על זה כתוב ראש צורים. רואה בלעם שיש בישראל כוח זה של אמונה שלמה שנשמרת בטבעת מפני החיצונים.  תחת מדרגה זו שהיא שם ה' הראשון, לאחר הראש, הגזע הוא השם אלקינו הוא מדרגת הבינה, התודעה, השביל הוא זעיר אנפין.

שמד כל הייחוד השלם הוא בשמות, ה׳ אלקינו ה'. כי הסוד שלו הוא מראש צורים, אבא עילאה, ומתייחד בראש ובגזע ובשביל. הוי"ה, זהו הראש העליון, אוויר העולה, ראש צורים חסדים מכוסים, ראש לנקודת האמונה הגבוהה, אבא, אוירא דכיא. אלקינו, זה הגזע, שכתוב, מגזע ישי, בינה כאשר כתוב בלי וו. עם וו זו מלכות שעלתה לבינה, זהו שורש דוד, שהיא ומגבעות. הוי"ה, זהו השביל התחתון, ז״א, ו׳, שעליה כתוב, אשׁוּרנו, פסיעה לחוץ. וע"ז התייחד בו. משום שהתפשט בו׳ השביל, פסיעה לחוץ. משיח בן יוסף צריך להיהרג שמקורו במלכות שאין לה מבחינתה כלום, וימתין עד שמשיח בן דוד ילקט חיים מבינה ויחייה אותו.

שמה אשר חלקך רבי שמעון שזכית לדברים עליונים של ריבונך, וריבונך רצה בך. כמה השיעור של התפשטות השביל הזה בשיעור עליון, בראש ובגזע ובשביל, והתלבשו בהתפשטות הזו. וע״כ התפשטות האות א׳ היא שיעור של ו"ק, והכול התייחד באות הזו, ומשום זה כתוב, לבדָד ישכון, כראוי בחינת ראש צורים או"א אילעין השומרים על נקודת האמונה, כמו האבות הקדושים.

שמו ישראל, יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה ובציור כראוי שגם בצורת האותיות ישנה חוכמה אלוקית צורה ממנה ניתן ללמוד על העולמות העליונים, להבין סודות העליונים שבהם. אבל כמ"ש, ובגויים לא יתחשָׁב, משום שאין להם כתב ולשון מקוריים לכן אל לו ליהודי להתחשב ברצונות הגויים שבנפשו, שיהיו מצוירים ע״פ הצורות העליונות. ואין להם להסתכל ולדעת כלום בצורת הכתב שלהם, כי כמ"ש, הבל הֵמה מעשה תעתועים, כי כתב ולשון שלהם הם רק הֶסכֵּמיוֹת, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון אלו. ולא יתחשב, במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם, משום שאין להם כתב. אשריהם ישראל. האותיות מייצגות חסרונות, והחסרונות הבאים בהשגחה על ישראל מלמעלה לצורך תיקונם. אצל הגויים אין טעם להתיחס לאותיות, דהיינו החסרונות המורגשים אצלם.

שמז מי מָנה עפר יעקב ומספָּר את רובע ישראל. הנקודה העליונה שהיא או״א עילאין, הראש והגזע והשביל שלה, שהם רת״ס, כלומר חב״ד חג״ת נה״י, היא בסתר. ואינה עומדת לשאלה לחוץ, כי באו״א אין י׳ יוצאת מאויר יוד היא מלכות שעלתה לבינה ונשארת שם בלי לאפשר לחוכמה להתפשט. אבל משעה שהתחילה להיבנות ולעשות היכל ברצונו, שנקראת מ״י, שהוא ישסו״ת, התחילה להיבנות הצורה של או״א ממש, שהוא ז"א, שיש לו צורת אבא, שהוא או״א עילאין. ואח״כ הוציא הנוקבא שלו, המלכות, בצורה של אימו, שהיא ישסו״ת, בינה. סוד מי ברא אלה, ישסו"ת שהיא אמא הוציאה והולידה בן ובת, ז"א ומלכות, שהם בדיוקן או"א. או"א הם חסדים מכוסים, מהם יצא ז"ת, ישסו"ת שהולידה את ז"א ומלכות.

שמח מ״י, זה ראש גזע שביל, כלומר רת"ס, שהם חב״ד חג"ת נה״י של ישסו״ת. והתפשט להיבנות בהתפשטות של היכל אחד, לב׳ צדדים בָּנה, לז״א ולמלכות. ואע״פ שהוציא את ישראל, ו׳, ז״א, הוציא ג״כ את הנוקבא שלו ביחד, והזמין אותה אליו.

מָנה, הוא כמ"ש, ויְמַן להם המֶלך. וכן, ומשלוח מנות איש לרעהו. כלומר, מ״י, ישסו״ת, נתן לז״א מתנה רבה ומכובדת, המלכות, והוציא אותה עימו יחד. באותה התפשטות שהתפשט, הוציא שניהם יחד בשעה אחת. כלומר, שהבינה הוציאה את זו״ן בבת אחת. כמ"ש, מי ישסו"ת מנה מתנה עפר מלכות יעקב ז"א. מי, בינה, ישסו״ת, מנה, נתנה מתנה רבה, שהיא עפר, מלכות, ליעקב, ז״א.

שמט ומספָּר את רובע ישראל. רובע ישראל, רביעית ממידת ישראל, ז״א, שהוא ברית, יסוד דז״א. ונקרא רובע, משום ששיעור הגוף הוא ארבע בריתות. ברית היא רובע, בשיעור מדידת הגוף. הכול הוציא מי, בינה. וע"כ כתוב, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. כי מי האצילה הכול.

קו האמצעי נקרא גוף. ג׳ קווים יש בקו אמצעי, ז״א:

א. קו ימין הוא חכמה חסד ונצח,

ב. קו שמאל הוא בינה גבורה והוד,

ג. קו אמצעי הוא כתר דעת ת״ת יסוד.

הרי שבגוף, בקו אמצעי, יש ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שיסוד הוא חלק רביעי של קו האמצעי. ויש לשער במדידת הגוף ד׳ בריתות, ד"פ כמידת הברית, שהם ד"ס כתר דעת ת״ת יסוד. ונמצא שהברית היא יסוד, רובע הגוף. וע״כ כתוב, רובע ישראל, על היסוד