הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קסג-קסה | מתקדמים | שיעור 55

בלק קסג – קסה שעור 55

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה

תמח רבי יהודה אמר: מאחר שכתוב, ויפתח ה׳ את פי האתון, היו צריכים הדיבורים להיות חשובים, דברי חכמה. בלעם היה משתבח, שהסוס שלו רועה באחו, וע״כ לקח האתון. והאתון ענתה ואמרה, הלוא אנוכי אתונך אשר רכבת עליי מעודך עד היום הזה. א״כ מכאן היה לה לפתוח, והיא לא פתחה. וא"כ למה הטריח עצמו הקב״ה לפתוח פיה באלו הדברים? האם צריך היה הקב"ה לעשות כאן נס בשביל דיבורים פשוטים וברורים.

תמט אמר רבי אבא: באלו הדברים של האתון לומדים דעתו של בלעם, שלא היה כדאי שישרה עליו רוח הקודש, שאין כוח באתונו, להרע או להטיב. ולומדים מהאתון, שאין כוח בבהמות להשרות עליהם דעת שלמה. וע״כ לא אמרה דברי חכמה. בלעם, בדיבור של אתונו ובדעת הטיפשית של אתונו, לא יכול לעמוד. בדעת עליון על אחת כמה וכמה. והוא אמר שיודע דעת עליון אך דעתו לא הייתה בקודש, לכן צריך היה את דברי האתון.

תנ ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך כי הכיתני. האם ברשותי לעשות טוב או רע? לא, כי בהמות אינן מתנהגות, אלא כמו שנוהגים אותן שאין להן בחירה, שאינן בריה שלמה. ואע״פ שאותה האתון הייתה בצרה גדולה, לא הייתה ברשותה, כי בלעם הטעין אותה בכשפיו, וברשותו עמדה. כמו כל דבר, כל הקורה לבריות החלקיות בא מהשם יתברך

תנא ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי. היה לו לצחוק ממנה, והוא השיב לה דברי טיפשות. אז צחקו ממנו והוא נעשה נִקְלֶה קל דעת בעיני השרים שעמו, וידעו שהוא שוטה. ועל מה שאמר, כי התעללת בי, לוּ יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. אמרו השרים, השוטה הזה מתפאר, שיכול להשמיד עמים בפיו. איך לא יכול להשמיד אתונו וצריך לחרב?

אין כוח בבהמות להשרות עליהן רוח חכמה. ואם יאמרו בני אדם, אם הבהמות היו מדברות, כמה דעת שלמה הייתה באה לעולם. צא ולמד מאותה האתון, שהקב״ה פתח פיה, וראה דבריה

וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם

תנב וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת-בִּלְעָם, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל; וַיַּרְא מִשָּׁם, קְצֵה הָעָם. בלק היה חכם בכשפים יותר מבלעם מפני שכישוף בא מצד הגוף, חוץ ממה שלא היה יודע לכוון השעה לקלל, כמו בלעם. משום זה כתוב, וייקח בלק את בלעם ויעלהו בָּמוֹת בָּעַל. הוא היה מתקן אותו ואוחז בו, לכל.

תנג מהו, ויעלהו במות בעל? אלא הסתכל בכשפיו, באיזה צד מישראל ייאחז, ומצא שעתידים ישראל לעשות במות ולעבוד את הבעל, כמ״ש, וילכו אחרי ההבל, ויעבדו את הבעל. ויַרְא משם קצה העם. ראה גדולי העם ומלכם, שעבדו לו. כמ״ש, ויקראו בשם הבעל. וכתוב, אם ה׳ האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו. כיוון שראה בלעם, שעתידים ישראל לזה, מיד, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות בזה שעתידים לחטוא.

תנד רבי יוסי ורבי יהודה אחד אמר שכנגד המזבחות, שעשו הראשונים, הקריב הוא על שבעה מזבחות. ועוד, שעשה בחכמה את הכול, כי מצא שחלקם של ישראל התקשר בשבע מדרגות, חג״ת נהי״מ, ומשום זה אמר, אסדר שבעה מזבחות.

תנה בדומה לאדם, שהיה לו אוהב אחד, שעזב לו אביו שישמור עליו. והיו בני אדם יראים לריב עימו, בגלל אותו האוהב. לימים, בא איש אחד, ורצה לעשות ריב עימו, אמר, מה אעשה, אם אריב עימו, הרי יש לו אותו האוהב, הקשור עימו, ואיני יכול לו. שלח מתנה לאותו האוהב. אמר אותו האוהב, מה יש לאיש הזה אליי, יודע אני, שבגלל אותו בן הוא אוהבי, שרוצה להצר לו. אמר, מתנה זו לא תיכנס לפני. הזמינו את הכלבים ויאכלו אותה.

תנו כך בלעם בא לעורר ריב עם ישראל, וראה שאינו יכול, משום אותו האוהב שלהם העליון. התחיל לתקן לפניו מתנה, הקורבנות שהקריב. אמר הקב״ה, רשע, ומה יש לך אלי, אתה רוצה להתחבר בבניי, הרי המתנה שלך נמסרת לכלבים. כתוב, ויִיקָר אלקים אל בלעם. וייקר, לשון קֶרי וטומאה, הרי מתנה שלך נמסרת לאלו, ולא תיכנס לפני.

תנז רבי אבא אמר: וייקר, הוא כמ"ש, לפני קָרָתו מי יעמוד קרר עצמו שלא לתת לרצון להתפשט. הוא היה בטוח שבמתנה ההיא הוא יוכל לישראל. וייקר אלקים אל בלעם, שקירר עצמו מזה שבלעם חושב. וייקר אלקים, שהתעורר עליו צד הטומאה.

תנח רבי אלעזר אמר: וייקר, פירושו, כי בלעם חשב שבמתנה ההיא יוכל להרע לישראל, והקב״ה עקר מלפניו אותה המתנה. ועקר את בלעם, ממה שהיה חושב. ועקר אותו מהמדרגה ההיא. זהו, וייקר. כמ״ש, ייקְרוּהָ עורבי נחל. אמר לו, רשע, אינך ראוי להתקשר עימי, ולהיכנס לפניי, מתנתך נמסרת לכלב.

תנט אמר רבי שמעון: הרשע הזה, גֵאול של הכול היה. כי לא תמצא בכל פרשה זו, ויאמר ה׳ אל בלעם, או, וידבר ה'. אלא כתוב, וישם ה׳ דבר בפי בלעם, כמי שנותן מחסום בפי חמור, שלא ייטה לכאן ולכאן, כך, וישם ה׳ דבר בפי בלעם.

תס אמר הקב״ה, רשע, אתה חושב שעל ידך תהיה ותתקיים ברכה בבניי, או להיפך. הם אינם צריכים לך, כמו שאומרים לצִרעה, לא מעוקצך ולא מדובשך. אלא אתה שוב אל בלק, וכשתפתח פיך לא יהיה ברשותך, ולא בפיך תלוי הדבר, אלא, וכה תדבר. הרי כ"ה, שהיא השכינה, מוכנה לברך אותם. כ"ה תדבר הברכה של בניי, כי כשתפתח פיך, היא תדבר הדברים שיתקיימו על בניי, ולא אעזוב הדברים לך.

1. מה עונה רבי אבא לרבי יהודה על שאלתו שלכאורה אנו צריכים את הכתוב "ויפתח את ה' את פי האתון"
2. מה אנו לומדים מכך שאתון לא אמרה דברי חוכמה?
3. מהו שכתוב "ויעלהו במות הבל" מה רצה להשיג בכך?
4. הסבר את המשל המופיע באות תנה ואת הנמשל הבא אחריו?
5. כיצד מסבירים רבי אבא ורבי אלעזר את הכתוב " ויקר אלהים אל בלעם "
6. מאכן לומד רבי שמעון שבבלעם היה גועל ולא רצה כדוש ב"ה את קרבתו?