הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס יג-טו | השקפה | שיעור 5

פנחס יג – טו

רעיא מהימנא

יָדַע רַב לְלֹא סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לְהָאִיר.
רָזִי הַתּוֹרָה בלימוד לְשְׁמָּה, מאפשרים לְגַלּוֹת אֶת מַחְשֶׁבֶת הַבְּרִיאָה, לפיה יָכוֹל הָאָדָם ליישר ליבּו.
גָּלוּת הִיא מַצַּב נַפְשִׁי בּוֹ תופסים רַק אֶת החיצוניות.
הַשֵּׁם שַׁדַּי עוֹשֶׂה הֶפְסֶק עַל תּוֹפָעָה שבאה כְּנֶגֶד הַשֵּׁם.
הַקֶּשֶׁת הִיא סִימָן טוֹב כשאין צַדִּיק שמגן עַל הַדּוֹר.

אין הקב"ה מתרחק מהמלכה בגלות, אלא שאין לה בגלות לבוש מלכות, אבל בגלות לבושה של קדרות דהיינו שחרות, והיא אמרה אל תראוני שאני שחרחרת, אלא ודאי אותה הקשת שמתגלה בגלות אינה אלא המלאך מטטרון הנק' שדי והוא עבד.

בזמן שנחרב בית המקדש, שהעבדים חפו ראשם והתדלדלו אנשי מעשה, אבל אם צדיק שזכויותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות ולהפשיט ממנה השחרות של פשט בלי סוד, ולקשת אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, מה כתוב בו באותו צדיק, וראיתיה לזכור ברית עולם.

בחשכות לא רואים, וכשרוצים להאיר צריך אור, גימטרייה רז, היינו סודות התורה. רק כשמאירים את המלכות ברזי התורה, אז היא מתלבשת בבגדי יקר.

לכל כח שם מיוחד, והשם המיוחד רק לישראל הוא שם הויה, שם המתאר את כלל ישראל.